דברי ריבות קכ״הDivrei Rivot 125
א׳ראובן צוה מחמת חוליו וז"ל ראשונה צוה שיפרעו לאשתו כתובתה משלם וצוה שכל זמן שהיא תהיה הרה ומינקת שיתנו לה צרכיה בהרווחה וכל שאר נכסיו לזרע אשר תלד ממנו להניח לחמותו ת' לבנים עוד הניח ואמר שידור רבי שמואל גבאי בבית הסמוך לו ליפרע לתוגר ויהי' לו השאר מלבד החנות הקטן וזה יהיה עד היות זרעו בר דעת ואם יפטר הזרע מעתה תהיה החזקה לרבי שמואל גבאי וב' אלפים לבנים להוליך עצמותיו לארץ ישראל ואלף לבנים לבני אחותו אשר הם שם ואלף לבנים שיחלקו אותם שם וקק"נ שיחלקו אותם פה עוד שיתנו אז לאשתו אלף לבנים ולאחיותיו רחל ולאה אלף לבנים ואם לא יגיע הכל יחולק שולדו פור ליברה ואם יהיה יותר יהיה הכל לאשת ר' שמואל גבאי כל זה צוה מחמת מיתה. השאלה היא שאח' זאת הצואה נולד הזרע וחיה כמו ד' או ה' שנים ונפטר לבית עולמו ובאה לאה ותבעה כי אחיה צוה מחמת מיתה שיתנו לה ה' מאות לבנים אחר פטירת הזרע וכיון שנפטר הזרע שיתנו לה מה שצוה ואשת ר' שמואל גבאי הנזכרת שהיא היורשת האמתית טוענת כי אין לה כלל לפי שבחיי זרעו לא נתן לה כלום וכבר באו הנכסים כלם לחזקת הזרע ועכשיו היא יורשת מכח הזרע שנפלו לו כל הנכסי' בירושה ועכשיו שנפטר הזרע באים כל הנכסים לה בתורת ירושה כדין תורתנו הקדושה באופן שאין ללאה שום זכות ותביעה.
1
ב׳תשובה לכאורה היה נראה שהדין עם לאה משום הא דאמרינן בבתרא פרק יש נוחלין נכסי לך ואחריך ירש פלוני ואחריך ירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי ואע"ג דאמרינן התם דשלח רב אחא בא רב עויא לדברי רבי יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני אם היה ראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק ומייתי עלה הלכה למעשה ההיא דרב עילש דסבר למימר שני נמי שקיל ואמר ליה רבא דייני דחצצתא הכי, כך היא הגירסא בב"ב דף קל"ג ע"ב דייני כבר כתב הרשב"ם דלא אמר רב אחא אלא כשאומר נכסי לך סתמא דלא פירש לא לשון ירושה ולא לשון מתנה דאז אמרינן הואיל וחזו לירש כל הנכסים מן התורה מסתמא ללשון ירושה איכוון הנותן אבל היכא דקאמרי בהדיא לשון מתנה לא אמרינן הכי וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו דלישנא דגמרא משמע הכי דקאמר שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה ולא קאמר שאין מתנה אלא ירושה משמע דבלשון הוא מקפיד.
2
ג׳והשתא ניחא הא דתניא האומר תנו שקל לבני בשבת וראוין ליתן סלע נותן להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל ואם אמר אם מתו יירש אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל הרי שאפילו בניו שראויים ליורשו מהני לשון מתנה וקנו אחרים תחתיהם.
3
ד׳ובנדון דידן איכא לשון מתנה וזה לשונו וצוה שכל זמן שהיא תהיה הרה ומנק' שיתנו לה צרכי' בהרווחה וכל שאר נכסיו לזרע אשר תלד ממנו הרי שלא כתב וכל שאר נכסיו יירש הזרע או יהיה לזרע כי אם שאר נכסיו לזרע משמע שסמך על מלת יתנו דקאמר ברישא ומושך עצמו ואחר עמו רוצה לומר יתנו לה צרכיה וכל שאר נכסיו יתנו לזרע.
4
ה׳וראיה לזה דתנן פרק יש נוחלין כתב בין בהתחלה בין בסו' משום מתנה דבריו קיימים ומסיק בגמרא דאפילו בשתי שדות ושני בני אדם כגון שאמר תנתן שדה פלוני לפלוני וירש פלוני שדה פלוני קנה דמהני לשון מתנה דקאמר לראשון אף לשני אפילו שאמר בו בפירוש לשון ירושה כשאמרו תוך כדי דבור דהכי מסיק בגמרא כל שכן בנדון דידן שלא כתוב שום דבר ולא שום גזרה שבודאי סמך על מלת יתנו דקאמר תחלה.
5
ו׳וגדולה מזאת אמרינן בגמרא נכסי לך ואחריך ירש פלוני ואחריך ירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי ומוכיח בגמרא מכאן דבשני בני אדם ובשתי שדות מהני לשון מתנה להאי ולשון ירושה להאי דנכסי לך היינו לשון מתנה כלומר נכסי נתונים לך ואחריך ירש פלוני הרי לזה במתנה ולזה בירושה וכשתי שדות דמי שאין לשני בחיי ראשון כלום ואפילו הכי קתני קנה שני אלמא לשון מתנה דראשון מהני לשני וכן היא מסקנת הגמרא כמו שכתבתי ואמרינן תו בגמרא אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה ופירש רשב"ם שלא כתב לא לשון ירושה ולא לשון מתנה אלא סתמא נכסי לפלוני הרי כי נכסי לך הוא לשון שסובל פירוש מתנה ופי' ירושה ועם כל זה כשאמר נכסי לך ואחריך ירש פלוני אמרינן דמת ראשון קנה שני דמהני משמעות מתנה דקאמר בראשון גם לשני אפילו שאמר בפירוש לשון ירושה והרי דברים קל וחומר ומה התם דאיכא תרתי לריעותא דלשון מתנה אינו ברור ולשון ירושה ברור עם כל זה אזלי בתר מתנה ותפוס לשון ראשון בנדון דידן דאיכא תרתי לטיבות' דלשון מתנה ברור בראשון ובאחרון לא הזכיר שום לשון ירושה לא כל שכן דתפוס לשון ראשון והוי כלשון מתנה ומהני לשתזכה לאה במתנתה כיון שלא ירד היורש לנכסים כי אם בתורת מתנה וכן נראה מתוך לשון המרדכי שמועיל לשון מתנה שכתב פרק יש נוחלין נ"ל וכגון דאמר נכסי לך סתם ולא אמר נתונים לך דומיא דאלא למאן דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אם הזכיר לשון מתנה לא מצי לאסוקי שאין לשון מתנה וכו' ע"כ וכן נראה גם כן מתוך דברי ההגהה הכתובה באשרי פרק יש נוחלין שכתב אבל אם אין ראוי לירש או שאמר בפירוש בלשון מתנה מת ראשון קנה שני ובנדון דידן כבר הוכחתי שיש בו לשון מתנה אם כן אפשר שקנה שני והדין עם לאה.
6
ז׳אבל אחר התפוס מצינו שכתבו הגאוני' שאפילו אמר למי שראוי ליורשו בלשון מתנה בפירוש ירושה היא ואין לה הפסק וכתב נמקי יוסף שהלשון מסייען דקאמר שאין לשון מתנה ולא קאמ' שאינו לשון מתנה אלא כלומר מתנה היא אלא שאין לה דין מתנה דעלמא שיש לה הפסק וכן פסק הרמב"ם פרק י"ב הלכות זכיה ומתנה שכתב ושם היה הראשון ראוי ליורשו כגון שהיה בן מכלל הבנים אין לשני כלום שכל לשון מתנה ליורש הרי היא בלשון ירושה וירושה אין לה הפסק ואף על פי שאמר ואחריו לפלוני וכן כתב הראב"ד והביאו מגדל עוז פ' ט' הלכות זכייה ומתנה וזה לשונו פי' וירושה אין לה הפסק ואפי' אמר בלשון מתנה כרבי יוחנן בן ברוקה וכן נראה מתוך דברי ן' מאגש שכתב לשונו רבינו ירוחם ז"ל נתיב כ"ד וזה לשונו תנו שקל לבני בשב' וכו' ואם אמר אם מתו ירשו אחרי' תחתיה' בין שאמר תנו או אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל וירשו האחרי' ולא דמי לנכסי לך ואחריך לפלוני דאמרינן דאם ראשון ראוי ליורשו אין לשני כלום דירוש' אין לה הפסק דהתם אמר ליה נכסי לך שהוא לשון מתנה ואם הוא ראוי ליורשה הוה ליה בלשון ירושה אבל כאן לא זכה מנכסיו לבניו אלא שקל בכל שבת ולפיכך כשאמר ירשו אחרים תחתיהם דבריו קיימים.
7
ח׳הרי שלא חילק בין זה לזה כי אם במה שאמר שלא זכה להם כי אם שקל וסובר דנכסי לך הוא לשון מתנה לגמרי דאי לא תימא הכי לפלוג בין לשון מתנה ברור ללשון מסופק.
8
ט׳ועוד אני אומר שאפילו לא נלך לפי שיטת הגאוני' אפשר לחלוק ולומר בנדון דידן שלא יועיל לשון מתנה שאמר בתחלה. והטעם שאימתי אמרינן דמהני לשון מתנה דראשון לשני כשהשני אינו ראוי ליורשו ולפי שאין לשון ירושה מועיל בו ואין אדם מוציא דבריו לבטלה לכך דיינינן לשון מתנה דראשון גם לשני אבל כשהשני ראוי ליורשו וצודק בו ומועיל לשון ירושה אדרבא הדין נותן שכיון לירושה וכהא דאמרינן בגמרא פרק יש נוחלין אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד ופירש רשב"ם שכתב סתמא נכסיו לפלוני אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ופירש רשב"ם כל היכא דאיכא לאוקומי בירושה דתפסה מן התורה לא מקני לה מסתמא במתנה למיעקר נחלה דאורייתא ואם לאו דאינו ראוי ליורשו נוטלן משום מתנה ופירש רשב"ם דעל כרחך לשם מתנה איכוין דאין אדם מוציא דברים בטלין מפיו ובנדון דידן הוא ראוי ליורשו ואם כן לא צריכנא ללשון מתנה כיון דמהני לשון ירושה ומסתמ' לכך נתכוון ולא למיעקר נחלה דאורייתא.
9
י׳וא"ת נימא אפכא שכונתו היתה ללשון מתנה כיון שאמר אחר כך שאחר פטירת הזרע שיתנו ללאה ולאחרי' עמה כך וכך ואין אדם מוציא דבריו לבטלה ואם ללשון ירושה איכוון אין בדבריו כלום דאין לירושה הפסק וי"ל דאמרי' בגמרא דלא מהני לישנא דמתנה דראשון גם לשני אלא בתוך כדי דבור אבל לאחר כדי דיבור לא ומה שנתן ללאה היה לאחר כדי דיבור ממה שאמר וכל שאר נכסי לזרע אשר תלד ולכך לא נפרש אותו בלשון מתנה בעבור שיועיל למה שאמר אחר כך שהוא לאחר כדי דבור זהו מה שאמר לי לבי אני יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.
10
