דברי ריבות כ״בDivrei Rivot 22
א׳בגיטין פרק שני דף כ"ב. דיבור המתחיל בתר נוקבו אזלינ' וכו'. כוונת התוספו' דרך כלל הוא לומר דכי היכי דמצינו דמהני יניקת הנוף לענין טומאה וטהרה שהרי אמרו הטהור בטהרתו ומהני יניקת הנוף לטהר את עצמו גם בנדון דידן לענין מעשר ליהני יניקת הנוף הנוטה לחוצה לארץ להיות פטור מן המעשר. ולהיות שהנושאים מחולפים ואולי אפשר לומר שאני ענין טומאה וטהרה מענין מעשר לכן אמר התוספות הוא הדין אם עציץ נתונה לארץ ונופו נוטה לארץ דמהני יניקת הנוף וכו'. דמסתמא מאן דסבר דמהני יניקת הנוף לענין טהרה הוא הדין דסבר דמהני לענין מעשר זהו פשוטן של דברים.
1
ב׳אבל יש לדקדק בדברי תוספות דכיון שכונתו להקשות שבנדון דידן ליהני יניקת הנוף הנוטה חוצה לארץ להיות פטור מן המעשר למה לא עשה הוא הדין דקאמ' בזה האופן ויאמר הוא הדין אם עציץ בארץ ונופו נוטה חוצה לארץ דמהני יניקת הנוף לענין נוף גופיה ופטור מן המעשר והוה אתי שפיר הנדון ודומה לכונת קושיתו דכי היכי דהתם מהני יניקת הנוף לפטור מעשר גם בנדון דידן ליהני יניקת הנוף לפטור מעשר.
2
ג׳וי"ל דאי הוה קאמר הכי לא הוה קשה מידי והטעם משום שהייתי אומר דלעולם אימא לך דיניקת הנוף לא מעלה ולא מוריד ומאי דפטור הנוף מן המעשר הוא להיות מקור חיובו משחת והוא שכיון שמקור חיובו בא מעציץ העומד בארץ והוא גרוע להיו' שאינו נקוב לכך אינו מספיק לחייב לנוף אבל בנדון דידן דמיירי בעציץ נקוב יניק' העיקר היא עצמותיית כל כך דמהני גם לנוף.
3
ד׳אבל השתא דקאמר הוא הדין אם עציץ בחוצה לארץ ונופו נוטה לארץ וכו' קשה שפיר וזה דעל כרחין מצינו עצמות גדול ליניקת הנוף שהרי כשעציץ עומד בחוצה לארץ ונופו נוטה לארץ אין לנוף שום צד חיוב כ"א מצד יניקתו ועם כל זה מספיק יניקתו לקום עשה ולחייב במעשר גם בנדון דידן עם היות שהוא עציץ נקוב ליהני יניקת הנוף לפחות לשב ואל תעשה כלומ' לעכב חיוב המעשר הבא לו ממקום אחר והוא מקום עיקרו ליהני יניקת הנוף העומד בחוצה לארץ לעכב אותו החיוב כיון שמצינו במקום אחר שיש לו עצמות גדול עד שמכח יניקתו ממציא חיוב כ"ש בנדון דידן שאינו אלא עכוב חיוב ושב ואל תעשה.
4
ה׳ותירץ מכל מקום לא חשיבא יניקת הנוף כיניקת שורש דהא לא מטהרה יניקת הנוף מה שבתוך העציץ והכא מחייב נוף מחמת יניקת העקר נרא' מתוך דבריו שעושה מערכה על הדרוש ומכריח דבר בעצמו.
5
ו׳אבל כוונת תוספו' דרך כלל היא לומר דלא דמי יניקת נוף ליניקת שרש שהרי במציאו' אחר ובחלוקה אחרת חוץ מנדון דידן את מודה לי שיש הבדל ביניהם וכיון שכן כי היכי דבדילי לנדון ההוא ג"כ בדילי לנדון דידן. ופרטן של דברים הוא כי בענין עציץ אפשר לצייר יניקת נוף ולא יניקת שורש בענין דלעת דהעור והרוטב דכיון שהוא עציץ שאינו נקוב דומה לתלוש ומצד שרשו יושב ובטל או אפשר לצייר יניקת שורש ולא יניקת נוף כגון עציץ נקוב והנוף עומד שלא כנגד אויר הארץ שבאופן שנוכל לומר שאינו יונק או אפשר להיות ששניהם יונקים השרש והנוף כנדון דידן שהוא עציץ נקוב ושרשו יונק וגם נופו נוטה לאויר חוצה לארץ באופן שיונק גם כן הנוף ממקום מושבו.
6
ז׳ועתה בזה יובן כוונת תוספות ואמר מכל מקום לא חשיבא יניקת הנוף כיניקת שרש שהרי מצינו במקום שאין יונק כי אם אחד מהם יש הבדל בין יניקת השרש ליניקת הנוף דהא לא מטהרת יניקת הנוף למה שבתוך העציץ כלומר שעם היות שאין שם יניקה אחרת כי אם יניקת הנוף כי מצד השרש הוי כתלוש להיותו אינו נקוב ועם כל זה שאין שום מנגד ליניקת הנוף אינה מכרעת ומכרחת להביא השרש אצלו והכא מחייב נוף וכו' כלומר כשיהיה להפך שהשרש יונק והוא דומה לנדון דידן בזה שהוא עציץ נקוב שהשרש יונק ולכן אמר והכא וכו' אבל כוונתו לדבר בחלוקה שהשרש יונק והנוף אינו יונק ואמר שבחלוקה כזאת שהשרש יונק והנוף אינו יונק מחייב נוף מחמת יניקת העיקר ואתה מודה בזה כנראה מתוך דבריך דקאמר דמהני יניק' הנוף לענין נוף גופיה. וחייב במעשר משמע טעמא משום דיונק הנוף לכך מקשה שלא יהא נגרר אחר העיקר הא לאו הכי משמע דודאי שראוי להיות נגרר אחר העיקר כיון שהעיקר יונק.
7
ח׳הרי שבמקום שאין יונק כי אם האחד חשיב יניקת השרש להכריח אצלו הנוף ולא חשיב יניקת הנוף להכריח אצלו משרש אפילו כשהשרש אינו יונק וכיון שכן אף בנדון דידן עם היות שהנוף יונק מצד עצמו תכריח יניקת השרש. כיון שיש לה חשיבות לבטל יניקת הנוף ולהכריחו ולהביאו אצלו לחייב במעשר זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
8