דברי ריבות ש״זDivrei Rivot 307
א׳שאלה ה"ר יהודה בכ"ר משה ן' אלטביב נ"ע קבל מה"ר יהודה בכ"ר סולימאן ן' אלטביב נ"ע מאתים ועשרים ושמנה מאות בגד שאלוניקי ועשרים פאניש קלאבדון בפקדון כדי למכרם באישקופייא או סופיאה או בכל מקום אשר ישר בעיניו ועשה שטר עליו והודה בכל הנ"ל ונתחייב להשתדל להקריב התועלת למפקיד הנז' וכו' גם המפקיד נתחייב לתת ולפרוע לנפקד הנז' חלף שכר טורחו שלשה לבנים למאה וכו' כנראה בארוכה בשטר הנעשה בין המפקיד והנפקד יום ששי י"א לחודש סיון שנת השל"ה מקויים בב"ד חשוב והלך ה"ר יהודה בכ"ר משה הנזכר לדרכו לאישקופי' וכתב משם כתב לה"ר יהודה בכ"ר סולימאן הנזכר ביום ששי כ"ד לסיון איך שהחליף הבגדים ועשרים פאניש די קלאבדון עם כל כך ראזוש עם סוחר אחד שמו דוד אורטאש כמו שפי' בכתב הנז' ואח"כ בא השמועה שנהרג דרך סופיאה ה' ינקום נקמתו ובאתה אשתו לגבות כתובתה מהנכסים הנז' הנמצאים באישקופייא ביד החכם כה"ר משה ן' חביב יצ"ו שעזבם בידו ה"ר יהודה בכ"ר משה הנז' לפי שעדיין לא קבלם בידו כי היה תנאי בינו ובין ה"ר דוד אורטאש לתת לו הראזוש הנז' תוך עשרי' יום כנראה מתוך הכתב הנז' עצמו ועל כן צוה להחכם ה"ר משה הנז' לקבלם בעדו לזמן הנז' ואשתו באתה לגבות כתובתה מאותם הנכסים מחמת שעבוד כתובתה על כל נכסי עזבון בעלה הנז' והר' יהודה בכ"ר סילימאן הנז' טוען שהנכסים הנז' היו בפקדון ביד ר' יהודה בכ"ר משה בעלה ומעולם לא חל עליהם שעבוד כתובתה ושטר הנז' לעיל יוכיח שבפירוש הודה בעלה שהיו בידו ורשותו בפקדון ומה לה אצל אלו הנכסים ועל כן באה השאלה לפני מעלת כ"ת יורנו אם יש ממשות בדברי האשה הנז' ולפניו יוצג השטר הנז' וכתב רבי יהודה בכ"ר משה הנז' אשר מתוכם יראה מעלת כ"ת כל פרטי הדברים הנז' באר היטב ותורתו אנו מקוים.
1
ב׳תשובה דבר ברור הוא שאין לאלמנה הנז' שום צד זכות באותם הנכסים שבאו ליד בעלה בתורת פקדון לפי שהאדם משעבד לכתובת אשתו כל נכסיו דקנאי ודאקני דוקא נכסים הנקראים שלו אבל הפקדון לעולם בכל מקום שהוא הוא בחזקת המפקיד דהא אף על גב דקיימא לן דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו מכל מקום יכול המפקיד להקדיש הפקדון שהפקיד ביד אחר וכמו שפסק הרמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק ו' וז"ל אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו כיצד היה לו פקדון ביד אחר וכפר בו זה שהוא אצלו אין הבעלים יכולים להקדישו אבל אם לא כפר בו הרי הוא ברשות בעליו בכל מקום שהוא באופן שמעולם לא היה לו לרבי יהודה בכ"ר משה ן' אלטביב נ"ע שום זכות בנכסים אלו עד שנאמר שנשתעבדו לכתובת אשתו כי לעולם הפקדון עומד בחזקת המפקיד ובכל מקום שהוא הוא של המפקיד וכן משמע מהא דאמרינן פרק איזהו נשך אמר ליה רבה לרב יוסף הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו וכו' עד אמר ליה בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא ונקטינן דהבא מיניה ויהבינן להו קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל דבר מסויים לא דילמא פקדון נינהו ואתי מריה יהיב סימנין ושקיל ליה. הרי לך ראיה ברור' שהפקדון אינו משועבד לבעל חוב ואע"ג דתפסו חייב להחזירו לבעליו וכן פסק הר"ם ז"ל הביאו המרדכי פרק איזהו נשך וזה לשונו וששאלתם על ראובן שהפקיד פקדון ביד שמעון ובא לוי ותפס הפקדון מיד שמעון בעבור החוב שנתחייב לו שמעון וראובן אומר לו מה לך אצל ממוני ושמעון מודה שהממון של ראובן דבר פשוט הוא שלוי חייב הממון המון לראובן וכן פי' ריב"א בפ' איזהו נשך וכו' הרי שפסק דאף על גב דתפס המלוה הפקדון חייב להחזירו משום שמעולם לא נשתעבד לב"ח וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם ז"ל הלכות מלוה ולוה פרק א' שכתב אין מרחמין בדין אלא גובין למלוה חובו עד פרוטה אחרונ' מכל מטלטלין שימצאו לו וכו' טען הלוה שמטלטלין אלו שבידי אינן שלי אלא פקדון הם בידי וכו' אין שומעין לו או יביא ראיה או יגבה מהן בעל חובו.
2
ג׳הרי שאם הביא ראיה שהוא פקדון אינו גובה הב"ח ובנדון דידן אין לך ראיה גדולה מזאת שהנכסי' הנז' הם פקדון כי אם השטר כתוב וחתום ומקויים בב"ד וכתב הודאות הנפקד עצמו כמו שבא בשאלה וגם הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ק"ז כתב ראובן שנתן לשמעון חפץ למכור ובא לוי ב"ח דשמעון ולקח מידו בחובו ועתה תבע ראובן החפץ מלוי ואומר שלי הוא כי נתתיו למכרו ולוי אמר לקחתיו ממנו בחזקת שהיה שלו ולא אוציאנו מידי עד שאפרע וכו' תשובה בני שיחיה דע לך אם לוי לקח מיד שמעון בעל חובו חפץ שהוא ידוע שהוא של ראובן לאו כל כמיניה וצריך להחזירו לראובן וכו' וכן פסק רבינו ירוחם נתיב ו' חלק ב' וכתב שכן הורה הה"ר דוד הכהן הלכה למעש' הרי לך דלכולי עלמא בנדון דידן כיון שהדבר ברור מכח השטר שהנכסים האלו אשר ביד החכם ה"ר משה חביב יצ"ו הם מעסק הפקדון אשר הפקד ביד ה"ר יהודה בכ"ר משה ן' אלטביב נ"ע פשיטא ופשיטא שאין לאש' הנז' שום טענה ותביעה כנגדן.
3
ד׳ועוד שהרי בגדולה מזאת מצינו שאין לאשה וב"ח כח לגבות וזה דאמרינן בגמרא פרק המקבל האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פיקדון וכתוב במרדכי שם דחשיב פלגא מלוה לכמה מילי הן לאחריות אונסיה הן לענין המקדש במלוה דאינה מקודש' הן לענין מכר אם מכר לו קרקע במלו' שהוא חייב לו לא קנה להתחייב באונסין הן לענין שמיט' דמשמטת חלק המלו' וכו' הרי דחשיב מלוה לכל דבר מחצית הנכסים ואפילו הכי פסק רב אלפס דלא גבי ב"ח וכתובת אשה מאותם המטלטלים של אותו העסק וזה שכתב שם בפרק מס' ב"מ דף ק"ד ע"ב על הא דקאמר בגמרא רבא אמ' להכי קרו ליה עיסקא דאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו כתב הילכך אי איכא סהדי דהני מטלטלי מחמת ההוא עיסקא נינהו שקיל להו מלוה בלא שבועה ואפילו מיתמי ואי איכא עליה דמיתנא כתובה או שטר חוב וליכא נכסי למיתנ' לית להו מהני מטלטלי דעיסקא ולא מידי אלא שקיל להו מרייהו לחודיה דלדידיה נינהו דלא קנו ליה מיתנא אלא לאיעסוקי בהו בלחוד וכיון דמת הדר עיסקא למריה וכן פסק הרמב"ם ז"ל הלכות שלוחין ושותפין פ' שביעי וזה לשונו ואם יש שם עדי' שמטלטלין אלו מן המעות של עסק הם נוטל אותם בעל המעו' בלא שבועה ואין בעל חוב ולא אשה נוטלין מהם כלום וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו.
4
ה׳והשתא נדון ונאמר ומה אם חלק המלוה דחשיב מלוה ממש לכמה דברים כמו שכתבתי אפילו הכי אמרינן דאין ב"ח וכתובת אשר גובה מהם אלא שהמטלטלין הדרי למרייהו חלק הפקדון שמעולם לא היה לו ללוה הזה שום זכות בו לא כל שכן דאין ב"ח וכתוב' אשר גובה ממנו ולכן גמרתי אמרתי בנדון דידן שהדבר ברור כשמש שכיון שיש שטר המוכיח שאלו הנכסים היו פקדון ביד רבי יהודה בכ"ר משה בן אלטביב נ"ע אפילו תפסה האלמנ' הנכסים מוציאין אותו מידה כל שכן השתא שלא תפסן דלא מחזקינן בידה לגבות מהם כתובתה לכן כל מי שיש בידו מאותן הנכסים חייב מן הדין ליתנם ולמסור אותם ביד רבי יהודה בכ"ר סולימן ן' אלטביב זלה"ה המפקיד הנז' זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
