דברי ריבות שנ״וDivrei Rivot 356
א׳תוספות כתובות ד' בעילת מצוה קרי ליה בעילת מצוה משום דכתיב וכו' כונת התוספות בזה שהרגיש קושיא במה שפירש בדבור שלפני זה שכתב בועל בעילת מצוה קודם שיקבר המת אבל לאחר שנקבר לא ודחק עצמו באומרו דמקלינן טפי באנינות דאורייתא מבאבילות דרבנן ועתה הרגיש מי הכניסך בתגר זה לימא דאתא לאשמועינן דאפילו שהוא אונן מדאורייתא יכול לבעול להיות בעילת מצוה וכל שכן שהותר לבעול באבילו' דרבנן אחר שנקבר המת ודייקינן דנוהג אבילות בדברי' של צנעא מדלא התיר אלא דוקא בעילת מצוה אבל בעילת אחרת לא לכן אמר דבשלמא אי האי בעילת מצוה היה לה אי זה איכו' הוה אמרינן הכי דמשום האיכות ההוא שרינן לבעול אפילו באנינות דאורייתא וממילא אמרינן כל שכן באבילות דרבנן אבל האמת הוא דלא קרינן בעילת מצוה אלא משום דכתיב וכו' ותכלית הכל משום פריה ורביה וכיון שכן מה לי בעילה זו מה לי בעילה אחרת עד שנאמ' שבעילת זו תכריע להתירה יותר מאחרת אלא ודאי על כרחין לומר כמו שפירשתי דדוקא בועל קודם שנקבר המת ולא אחר שנקבר זהו מה שנראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
1
