דברי ריבות ת״הDivrei Rivot 405
א׳עמדו לפני לדין הגבירים ומעולי' משה אבודרהם יצ"ו כת אחת ורבי שבתי פרובינצאל יצ"ו כת אחת על דבר כי ה"ר שבתי הנזכר טען ב' טענות נגד ה"ר משה הנז' א' תבע ממנו שיתן לו חשבון מכ"כ בגדי פראנקיאה שבאו לידו דרך קמביו על יד ה"ר דוד אבודרהם ז"ל עוד שנית תבע ממנו חמשים פרחים שלקח וגבה ה"ר משה הנז' מנכסיו שלא כדין וזה שבימים שעברו היה הפרש בין ה"ר דוד אבודרהם ז"ל ובין רבי שבתי הנז' על סכום קאמביו א' שה"ר דוד היה אומר שהיה סך הקמביו ג' מאות וששה פרחי' ורבי שבתי הנזכר היה אומר שלא היו כי אם מאתים וששה פרחים ולכן גזרו דיינים ביניהם שישבע ה"ר הנזכר שהיה כמו שהוא היה אומר ויגבה החמשים פרחים להיות שהיה טוען טענת בריא ורבי שבתי טענת שמא ועתה טוען רבי שבתי כיון שלא הספיק ה"ר דוד ליפרע שנפטר לבית עולמו נמצא שאיני חייב לפורעם ורבי משה הנז' לקחם וגבאם מהערב שלי ולקחם שלא כדין.
1
ב׳וה"ר משה טען ואמר מה אדרב או מה אומר על פה כי אם אמר עם הספר והוציא כתב קומפרימיסו שעשו ה"ר דוד אבודרהם ז"ל וה"ר שבתי הנזכרים ובררו שני דיינים חכמים ונבונים לדיינים על כל הפרשיהם בקנין גמור ובכל חזוקי סופר בלי שום אונס בבטול כל מיני מודעי כתוב וחתום בעדים והכתות הנזכרים גם כן חתמי עליה ושם מעבר לדף גזרו הדיינים הנזכר וז"ל ריש מילין אומר אחרי ששמענו כל הטענות והתביעות של הנזכרים פעמים ושלש ואחר ראותנו החשבונות שהראה לנו ה"ר משה אבודרהם מכ"כ בגדים של ה"ר שבתי הנזכר שהלכו משועבדים לה"ר משה הנז' וכו' עד ואחרי שדייקנו היטב בחשבון פסקנו שיפרע ה"ר שבתי הנזכר סך כך וכו'. הרי לך תשובה לטענה הראשונה שכבר נתתי חשבון ישר ומדוקדק מכל אותם הבגדים בפני בית דין אשר ביררת ונתת להם כח ורשות ושלטנות לפסוק ולדון בדין או קרוב לדין כמו שכתוב בקומפרימיסו וגם לטענה השנית כתו' שם בגזרת הדיינים. ועוד פסקנו שיבטיח ה"ר שבתי לה"ר דוד ז"ל או לה"ר משה אחיו יצ"ו נ' פרחים אחרים לזמן ו' חדשים וזה כדי שיתור ויפשפש בפנקסיו לראות בעד איזה שטרות או ליטרה מקמביו או כתבי הקשבה מה"ר שבתי הנזכר ואם ימצא איזה תועלת לה"ר שבתי בפנקסו או בליטראש או בכתובים כנז' יגבו לו מהנ' פרחים כל מה שימצאו ואם לא ימצא תועלת אז יהיה חייב רבי דוד להשבע יען הוא טוען טענת בריא שהיה הקאמביו ש"ו פרחים ורבי שבתי טוען טענת שמא. הרי שלא חייבוהו שבועה אלא אם לא ימצא תועלת שלא היה מגלה בענין לא טוב ולא רע אבל עתה שמצאתי כתב ידך שאתה מודה שהיה סך הקאמביו ש"ו פרחים אין כאן שבועה כי הודאת בעל דין כמאה עדים דמי וזה שהוציא כתב יד רבי שבתי ששלח לרבי משה הנז' שהיה מחלה פניו שיעשה בשבילו זה לשונו פור קואינשו די לוש דוקא תרס"ג אי איל שיניור שו אירמאנו דוקא ש"ו קי ויינין אשיר טודוש תתקס"ט וכו' הרי לך שאתה מודה שהיה הסך כך ולזה טען והשיב רבי שבתי שטעה בחשבון וכתב כך ולכן אמר שיוציא רבי משה הנז' הליטרה די קאנביו שבאה עם הסחורה ששם מדקדק האדם היטב בחשבונו ושם יתברר הענין השיב רבי משה שעם אותה הסחורה של אותו הקמביו לא שלחו ליטרא של קאמביו. ועוד טען רבי משה שהרי רבי יודה חייט שנעשה הקמביו אותו בשמו כתב אגרת לרבי משה הנז' וז"ל אי דישפואיש אוייש די טומאר אוטרו קאמביו קי שיאה פיג"ו אין מי נומברי די דוק' ש"ו אין אישטי קאמביו נו טינגו יו נאדה אלו הן טענות הב' כתות הנז' ואחר שטענו טענותיהן והגישו עצומותיהם נראה לע"ד לענין הטענה הראשונה שאין לרבי שבתי הנז' פה להשיב אחר שראו הבית דין החשבון כמו שכתו' שם בארוכה וגם ראיתי כתוב בפנקס רבי שבתי הנזכר כתיבת ידו הודאת הקאמביו מהתרס"ג פרחים.
2
ג׳וגם לטענה השנית שטען רבי שבתי הנזכר שטעה בחשבונו וכתב שהי' הקאמביו מש"ו פרחים לזה אני אומר שהרי פסקו כל הפוסקים מהא דגרסינן בפ"ק דגיטין הנהו גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדדי פוש חמש אסתרי גבי חד מינייהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למארי ארעא וכו' לסוף אזל עבד חושבנא בין דידיה לנפשיה לא פש גביה ולא מידי וכו' וכתבו התוספות פירש ר"ח ור"ת שהיו בעלי דינין מודים לו או היה הדבר ידוע בעדות ברורה אבל מנפשיה אין נאמן לומר טעיתי אף על גב דאית ליה מיגו דאי בעי אמר פרעתי וכן פסקו כל הפוסקים דאין נאמן לומר טעיתי אפילו במקום מיגו כי אם בראיה ברורה או כשכנגדו מודה וכיון שכן אינו נאמן רבי שבתי לומר טעיתי.
3
ד׳וא"ת הרי כתב מהרי"ק ז"ל שרש ס"ה דלא אמרו דאינו נאמן לומר טעיתי אפי' במקום מיגו אלא כשמודה לחבירו ומשתעבד בקנין ועדים אבל אלו החשבונות שאדם כותב על פנקסו בינו לבין עצמו אינו מדקדק כל כך כי חושב בלבו שאם יטעה שיוכל לכוין החשבון פעם אחרת וכי האי גוונא נאמן לומר שטעה אפילו בלא מיגו ועוד האריך שם כמו שיראה המעיין וכיון שכן בנ"ד נראה דמצי רבי שבתי הנזכ' לטעון טעיתי במה שכתבתי לזה אני אומר שהרי כתב הרב הנז' אדם כותב על פנקסו בינו לבין עצמו כי יוכל לתקן את אשר עוותו אבל בנ"ד שכותב החשבון והאגרות למי שנושא ונותן עמו ודאי שמכוין האדם ומדקדק בחשבונו כי אחר שיצא מתחת ידו ובא ליד שכנגדו הוא מעוות לא יוכל לתקון וגם דאיכא עדים שהכל מכירים ויודעים שהוא כתיבת וחתימת ידו של רבי שבתי הנזכר וגם כתב שם הרב הנז' ועל אשר טען הטוען דמנהג הנוהגי' פשוט דאין נאמן נגד הפנקס וכו' נראה שמנהג הסוחרי' הוא שאינו נאמן נגד הפנקס לומ' טעיתי ולכן בנדון הזה אם יאמרו הסוחרים שלא יכול לטעון נגד כתבו רבי שבתי הנז' אין לו נגד רבי משה הנזכר שום טענה אבל אם הסוחרים יאמרו שיכול לטעון רבי שבתי על כתבו זה שטעה במה שכתב אז אני אומר שישבע רבי משה הנזכר שאינו יודע שחייב לו כלום ופטור.
4
ה׳וראיה לזה שכתב הרשב"א בחדושיו פ"ק דגיטין ובעיקר דינא שכתב הרי"ף דהיכא דמודה ליה חבריה מהימן אי בעל הקרקע מודה ליה בכך האי דקנו מיניה ודאי פטור דהא מודה ליה אידך דבטעו' אשתעבד ליה וגנאי נמי מפטר פטירי מניה דמארי ארעא משום דאמרי חושבנא בקושטא הוה ואת הוא דאודית ליה לאו כל כמינך לחייובי לדידן ואפילו אמר ליה נמי אשתלין חושבנא מפטר פטירי דהוה ליה כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ולא דמי למנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אם לאו דהכא אמר ליה ודאי פרעני אלא דאת הוא דאמרת דאשתכח ביה טעותא דהאי טעותא לא ידעינן ומיהו משתבע דלא ידעי ומפטרי. הרי שאפילו במקום שבעל הקרקע מודה שהיה שם טעות משתבע הגבאי שאינו יודע ומפטר כל שכן בנ"ד שאין כאן מי שיודע שטעה בחשבונו ובכתבו אלא אדרבא ידים מוכיחו' שלא טעה דפשיטא ופשיטא שאם באנו לחייבו שבועה אינו חייב לישבע כי אם שאינו יודע שחייב לו כלום זהו מה שנרא' לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
