דברי ריבות תי״זDivrei Rivot 417
א׳שאלה ראובן ושמעון אחים ולוי גוסם היו שותפים זמן רב וכל ימי שותפותם האמינו לראובן למסור בידו שטרי השותפות וכל הוצאותיהם והוצאות כל אחד מהם האמינוהו לראובן על פי פנקסו כי היה איש אמוני' ויהי היום ומת לוי פתאום בלי צואה וקמו בניו לתבוע נכסי אביהם מהשותפי' עד שנתפשרו ביניהם שישימו כל השטרות אשר ביניהם בין השותפים ביד שליש ואחר כך יבררו להם דיין שידין ביניהם על הפרישיהם וכן עשו ויהי אחר הדברים האלה ומסר השליש השטרות לדין מצאו שני שטרות משותפות הג' הנז' שטר א' קדום משנת השכ"ב כתוב וחתום בעדים והיה קרוע קרע ב"ד ושטר שני משנת השכ"ז שלא היה חתום בעדי' כי אם השלש שותפים הנז' ולכן טענו היתומי' שהשטר האמתי מהשותפות לידע חלק אביהם הוא השטר הראשון שהוא חתום בעדים ועדיין היה קיים אלא שראובן קרעו והשטר השני הוא מזוייף והראיה שאין בו עדים וראובן טען שבתחילה עשו שותפות ועשו השטר הנז' ואחר כך עשו חשבון ביניהם ויתפרדו איש מעל אחיו ואחר כך חזרו ונשתתפו כפי מה ששם כל אחד בשותפו' ואז עשינו שטר זה השני וזהו השטר אשר עתה בינינו זה השני והשטר הראשון קרעו אחי שמעון בשני קודם שמסרתיהו לשליש להיות שכבר היה בטל ומבוטל עתה יורנו הדין עם מי.
1
ב׳תשובה ראיתי השאלה ארוכה מארץ מדה וטענות הכתות הנז' וגמרתי אמרתי שהדין עם ראובן וטעמא דמילתא כי אחר שכל השותפים הנזכרים האמינוהו לראובן וכל אשר להם נתנו בידו כמו שבא בשאלה אם כן הוא נאמן על כל אשר יאמר על השטר הראשון שכבר נתבטל אפילו היה שלם אחר שנראה בבית דין וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות מלוה ולוה פרק י"ו שטר שהיה ביד שליש והוציא מתחת ידו בבית דין ואמר פרוע הוא נאמן אף על פי שהשטר מקויים שאלו רצה היה שורפו או קורעו וכן כתב חו"מ סימן נ"ה וז"ל ואפילו נראה כבר בבית דין שהוציא השטר מתחת ידו סתם ושתק עד שנתקיים ואמר פרוע הוא אפילו הכי נאמן ואפילו ששליש זה יהיה קרוב כמו שכתב הטור סי' נ"ז וכן כתב בספר התרומות ויהיב טעמא דהא הימניה ותנן נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך אינו יכול לחזור בו וכיון שכן בנדון דידן אפילו אם היה לוי קיים היה ראובן נאמן בטענתו אחר שהאמינו לומר שכבר נתבטל השטר הא' אפילו היה השטר קים כל שכן עתה שיצא קרוע מתחת ידו דפשיטא ופשיטא דאין בו ממש ולא אלימי הני יתמי מגברא דאתא מחמתיה.
2
ג׳וא"ת אימתי השליש נאמן דוקא בזמן ששלישותו בידו וכמו שכתב הטור סימן נ"ה ובנ"ד מה שטוען ראובן הוא בזמן שאין שלישותו בידו שכבר מסר השטרות ביד שליש והשליש מסרם לבית דין וי"ל שכתוב בתשובה מיימונית מספר משפטים סי' מ"ד בשם רבינו מאיר ז"ל וז"ל אף על גב דאין שלישותו עכשיו בידו נאמן אי מאי דעבד כבר ? שלישותו בידו ונימא דבדינא עבד מאי דעבד אף בנדון דידן כיון שראובן טען שנקרע השטר קודם שמסרו לשליש בזמן ששלישותו בידו להיות השטר בטל נאמן אמאי דעבד כבר.
3
ד׳וא"ת ראובן זה אין לו דין שליש כי לא מינוהו השותפין לשליש ביניהם כי אם בתורת פקדון מסרו לידו השטרות ולא יהיה נאמן ויש לומר שכתב הטור סי' נ"ה אם טוען שלא עשאו שליש אלא בתורת פקדון מסרו בידו שאין מועיל לבטל השלישות הואיל והוא מודה שהאמינו עליו דרך פקדון הרי הוא נאמן בכל מה שיאמר וכן כתב מהרי"ק ז"ל שם בשם הרשב"א ז"ל וז"ל.
4
ה׳ומה ששאלת אם יש הפרש בין שליש לנפקד זה נראה לי ברור דהיינו שליש היינו נפקד והטעם שכל המפקיד על אמונתו של נפקד הוא מפקיד הרי שנאמן ראובן אפילו לא יהיה אלא נפקד נאמן בלא שבועה ואף על גב דאיכא מאן דאמר דכשהתובע אומר לפקדון נתתי לך שאין זה נאמן בלא שבועה וכמו שכתוב בסוף התשובה המיימונית הנזכר' כבר בנדון דידן ראובן הנז' קבל עליו חרמות וקללות ושמתות שהאמת היה טוען שכבר נתבטל השטר הראשון באופן שעלה בידינו שהדין עם ראובן. ועל מה שטענו היורשים שהשטר השני הוא מזוייף היא טענה שאין לה שחר אחר שנתקיים חתימת אביהם דהיא היא דהא כמה גדולי עולם בעל המאור והרמ"ה והרשב"א והרא"ה ז"ל סברי דעל חתימת ידו של אדם לא מצי טעין פרעתי דמצי מלוה למימר שטרך בידי מאי בעי כמו שכתב הריב"ש ז"ל סימן תנ"ד ועל מה שטענו היורשים נגד השטר השני שאביהם היה בשנת השכ"ז בויניציאה מלבד הטענה שטען ראובן על זה כמו שכתוב בשאלה יש לומר שאיחרו הזמן לחשוב המשך זמן השותפות משם והלאה ואין בזה שום פסול שהרי אפילו בשטר חוב המאוחרים כשרים כמו שפסקו הפוסקים באופן דבהא סלקינן ונחתינן שהדין עם ראובן הנזכר זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
ו׳אחר שכתבתי על הענין הנזכר מה שכתבתי באו כאן בשאלוניקי ראובן הנזכר כת אחת וחכם א' שמו הה"ר נסים בכה"ר משה הכהן ז"ל כמו אפטרופוס של היתומים כת ב' והוציא פסק אחד שכתב וחתם וזיכה ליתומים מחמת טענותיהם והם שטענו היתומים ואמרו שהשטר השני הוא חספא בעלמא להיות שהוא כתב יד ראובן הנזכר וזמנו של שטר כתוב בשיטה אחרונה אחר שכתוב בו והכל אמת כתוב בו ר"ח חשון השכ"ה וניכר בו שכתבו ראובן מחדש הזמן ההוא שהדיו יותר חדש ומשונה מהדיו אשר כתוב כלו באופן שלא היה בו זמן וגם טוענין שבשטר השני כתוב והשטר נשמע לכל אחד ממנו החיובים והתנאים אשר הם כתובים בשטר הישנה וכו' וטענו שתיבת נשמע הוא על המחק וגם שהדיו חדש ואפשר שהיה כתוב בו תיבה אחרת ומחקו גם כי לשון השטר השני אומר אנחנו חתומי מטה נשארנו בפשר לעשות חברה חדשה וכו' בזה האופן יהיה החברה שילך עתה אחי יצ"ו להלוך בוויניציא ולעמוד שם שתי שנים ואני ראובן הלויתי לו מהקרן שימצא לו כשנעשה חשבון עם כה"ר שמעון אחי לאחי יצ"ו ש' זהובים וכה"ר שמעון הלוה לאחי יצ"ו זהובים ק"ק מהקרן שימצא לו כשנעשה חשבון נקי יחד נראה מתוך לשונות אלו שאמרו שיעשו לעתיד וכיון שלא עשו שטר מחדש בעדים ולא כתוב שעשו חשבון ממה ששם כל אחד בקרן כאשר אמרו לעשות חשבון נראה ודאי שלא עשו שותפות חדש אלא השטר הראשון קיים ולכן לא קרעוהו כי השותפות הראשון במקומו עומד ועוד כי הזמן הכתוב בשטר השני השכ"ה ליצירה ויש ליתומים עדים שהזמן ההוא היה אביהם בויניצייא ואיך חתם בשטר ההוא ועל כן מתוך טענות אלו החכם הנזכר כתב פסק אחד והאריך בו לזכות את היתומים והעלה כי השטר השני הוא מזוייף מתוך טענותיו ונלאתי לכותבם כי הענינים ארוכים ולכן לא אכתוב כי אם שרשן של דברים לענין הדין להוציאו לאמתו ובראשי פרקים וזה שכתוב בשאלה הכתובה מיד היתומים המנגדים וז"ל שהשטר הראשון נמסר ביד ראובן השותף להיות מופקד בידו בעד כל השותפים ובידו מופקדים כל פנקסים וכתבי חשבון שבשותפות שהוא נפקד מכל דבר עד כאן. הרי לך שמודים היתומים שאביהם האמין לראובן מהעת שנשתתף עמו בשותפות הראשון ומסר השטר בידו וכיון שכן אפילו היה השטר הראשון קיים ולא היה כאן שום רמז משטר שני של שותפות היה ראובן נאמן בדבורו לבד לומר כבר נתבטל שטר שותפות זה אפילו היה אביהם של יתומים חי וטוען בדיא כל שכן היתומים שכל טענותיהם שמא ועוד שיש שטר שני חתום מיד אביהם שנתקיים חתימתו בבית דין דהיא היא איך יש הוכחה מתוכו שנתבטל השותפות הראשון ועשו חברה חדשה ועוד שיצא השטר הראשון קרוע מתחת ידו.
6
ז׳וראיה לזה דגרסינן בסנהדרין פרק זה בורר ההיא איתתא דנפק שטרא מתותיה ידא אמרה ליה ידענא בהאי שטרא דפריע הוה הימנה רב נחמן וכו' עד שאני הכא דאי בעי קלתיה וכתב רש"י דנפק שטרא מתותיה ידה שהאמינוה המלוה והלוה לשומרו. הרי לך שמאחר שהאמינוה המלוה והלוה הימנה רב נחמן על פי דבורה אפילו אחר שיצא השטר שלם בפני בית דין ואף על גב דאיכא בגמרא איכא דאמרי לא הימנה רב נחמן וכו' כבר פסקו כל הפוסקים דהלכתא כלישנא קמא משום דאיתותב לישנא בתרא וכן פסק הרי"ף וגם הרמב"ם כתב פרק י"ו הלכות מלוה ולוה וז"ל שטר שהיה ביד שליש והוציא מתחת ידו בבית דין ואמר פרוע הוא נאמן אף על פי שהשטר מקויים שאלו רצה היה שורפו או קורעו הרי דפסק כלישנא קמא וכן פסק הרא"ש והטור סימן נ"ה כתב וז"ל ואפילו אם נראה כבר בבית דין שהוציא השטר מתחת ידו סתם ושתק עד שנתקיים ואמר פרוע הוא אפילו הכי נאמן וכן פסק בספר התרומות וגם הרשב"א כמו שכתב מהרי"ק ז"ל שם סי' נ"ז וגם רבינו ירוחם כתב כן נתיבו'. ועוד כתב הטור שם שהשליש נאמן אפילו אם הוא קרוב והוא פסק מספר התרומות ויהיב טעמא משום דהא הימניה ותנן נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך אינו יכול לחזור בו אף בנדון דידן אף על גב דראובן זה הוא קרוב כיון שהאמינוהו הוא נאמן ואין צריך לישבע שחזקה אין אדם חוטא ולא לו כמו שכתב הטור שם ומה גם עתה בנ"ד שראובן זה מפסיד במה שאומר ששטר השני קיים והשטר הראשון בטל אלא שרוצה לקיים האמת הרי הוכחנו שאפילו יצא השטר מתחת יד ראובן שלם ליד בית דין היה נאמן בדבורו כ"ש עתה שיצא מתחת ידו קרוע דפשיטא ופשיטא שהוא בטל ואף על גב דהשתא שטוען ראובן שהוא בטל כבר אין שלישותו בידו והוא אינו נאמן אלא בזמן ששלישותו בידו כבר כתבתי בשם הרמ"ה וגם המרדכי כתב בריש מציעא דאפי' אין שלישותו בידו נאמן אמאי דעבד כבר בעוד שלישותו בידו וראובן זה קרע השטר בעוד שהיה בידו ועתה אומר שקרעו בשביל שהיה בטל והוא נאמן באותה שעה בשביל שהיה בידו ולכן אף אם נחשוב שאין שום זמן בשטר השני כבר הוכחנו שנתבטל השטר הראשון ואין בו ממש להיות שהשליש נאמן.
7
ח׳וכי תימא הרי מה שהשטר היה ביד ראובן לא היה אלא בתורת פקדון לא בתורת שליש וכן מורה הלשון הכתו' לעיל דקאמר להיות מופקד בידו כבר כתבתי שכתב הטור סי' הנז' בשם בעל התרומות הואיל והוא מודה שהאמינו עליו דרך פקדון הרי הוא נאמן בכל מה שיאמר וכן פסק הרשב"א דאין הפרש בין שליש לנפקד דהיינו שליש היינו נפקד כמו שכתב בית יוסף בשמו שם סי' נ"ז כל שכן שאפי' נאמר שיש הפרש ביניהם לחייבו לנפקד שבועה כ"ש ר"ת בהגהה מיימונית הנז' כבר בנ"ד ראובן הנז' קפץ ונשבע שבועות חמורות בפני ב"ד שכל מה שאומר אמת שכבר נתבטל לגמרי השותפו' הראשון ומה שכתב החכם הנזכר שבנדון הזה אין כאן מיגו דאי בעי שורפו או קורעו משום שהרי ראובן לפי סברתו הוא צריך לשטר הראשון להיות השטר השני נסמך ונגרר אחר השטר הראשון לברר התנאים אשר כתובים בשטר הישנה שכן כתוב בשטר השני וכיון שכן איך היה יכול לבערו מן העולם השטר הראשון לזה אני אומר שכתב נמקי יוסף בסוף פ"ק דמציעא וזה לשונו ומדאצטריך למימר דהא הימנה שמעי' דשליש אפי' ליכא מיגו נאמן כיון דהימנה כ"ש דבנדון דידן נהי דליכא מיגו דאי בעי קלתיה מ"מ איכא מיגו דאיבעי קרעיה קודם הראותו לב"ד דאף אם יהיה קרוע יכול ללמוד ממנו ולברר התנאים הכתובים בו וגם מה שטענו שכל לשון השטר השני הוא בלשון עתיד שנעשה כך וכך ואפשר שלא עשו דבר גם בזה אין ממש שג"כ כתוב שם הלויתי לו סך כך וכו' ורבי שמעון אחי הלוה סך כך וחתמו שלשתם על זה באופן שמה שיכלו לעשותו מיד כתבוהו בלשון עבר אבל המשך זמן החברה להיות עתיד אף על פי שמיד התחילו החברה והתחילו להתעסק בה והראיה שבשותפות הראשון אחד מהאחים לא היה יוצא מחוץ לעיר ועתה נתחייב לצאת מהעיר והלך לויניצייא בפועל כמו שמביאים ראיה לזה באופן שנתברר היות אמת שהיתה שותפות חדשה מכל מקום כתוב בלשון עתיד בבחינת המשך זמן החברה שעתידי' לעמוד בחברה כל הזמן העתיד לבא ומזה נמשך ביטול למה שכתב החכם הנז' שאפשר לומר שזה השטר השני היה מציאותו ונעשה קודם השטר הראשון פעם אחרת שהיה ג"כ בין שלשתם שותפו' ועשו זה השטר ביניהם ולכך חתמו שלשתם עליו וראובן הנז' זייף עתה הזמן וכתב הזמן אחר זמנו של השטר הראשון לבטלו אבל האמת אינו אלא שזה השטר הנקרא עתה ראשון אינו אלא שלישי ועומד בקיומו מי שמע כזאת מי ראה כאלה להמציא המצאות אשר לא עלו על לב אדם שקרה מקרה שבזמן הקודם היה להם השותפות לשלשתם באותו הסך ובאותם התנאים ושחייבו לאחד מהשותפים שילך לויניצייא מה שלא היה הולך מתחלה דברי' כאלו לא יאמר אותם כי אם מי שרוצה להתעקש בהיות שיש עדי' שכן היה המעשה עתה שהלך השותף לויניצייא מה שאין דרכו והתחילו להתעסק בשותפות החדש באופן שנתקיים השותפות.
8
ט׳גם מה שטענו דתיבת נשמע הכתוב בשטר על המחק יהיה מה שיהיה או אין למדין ממנו או יעשה הוא ההגהה שירצה אין מבטל שום דבר מכל הכתוב גם מה שכתב דלישנא יתירא לטפויי אתא וכתוב בשטר ולא יפסל שטר זה לא מחמת מחק וכו' עד שיהיה קרוע וכו' ותיבת לא יפסל קאי אכל מילתא וודאי שאין ראובן יכול לבטלו בשום טעם מיגו אלא כשיהיה קרוע גם בזה לא צדק כי לא נקרא פסול אלא ריעותא בגוף השטר שפוסלו מעקרו אבל ראובן אינו פוסלו אלא אדרבה מכשירו ומקיימו כל זמנו של השטר אלא שנשלם זמנו במאי דאמרינן בשטר הלואה שנתפרע לא נאמר שהיה שטר פסול אלא שנתבטל שעבודו כיון שעבר זמנו:
9
י׳באופן שעמדתי על כל דברי החכם הנזכר ולא מצאתי דבר שיהיה בר סמכא לזכות ליתומים ולכן כבר יצא ידי חובתו להפך בזכות היתומים כמו שאחז"ל דטענינן ליתמי והנה שכרו אתו אבל לבקש המצאות וענינים בדואים להפך בזכותם נגד הדין אין ראוי לעשות כן שהרי אז"ל יתמי דאכלי דלאו דידהון ליזלו בתר שבקייהו באופן דבהא סלקינן ונחתינן שהדין בענין זה עם ראובן הנז' שהוא נאמן בכל מה שאמ' מן הדין ומלבד זה נכרים דברי אמת שהאמת אתו ועל היתומים מוטל עליהם לקבל את הדין בסבר פנים יפות ויהיו בעיני הכל כזכאין כשקבלו עליה' את הדין זהו מה שנראה לפיקוצר עניות דעתו על הדין ועל האמת לפי מה שאמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
10
י״אנשאול נשאל דבר מעמדי יחידי סגולה אנשי ק"ק פורטוגיזיש אשר במונישטיריו אשר נשבעו להיות לאחדים ומתפללים בק"ק אראגון וממקום בית הכנסת פורטוגיזיש יעשו בית המדרש ועתה מתחרטים אנשי ק"ק פורטוגיזיש באומרם כי לא עשו ולא קוימו תנאם שהיה להם שהנגרים ועושי המלאכה יעשו יום אחד בבית הכנסת אראגון ויום אחד בבית המדרש ועד עכשיו לא חלו בו ידים בבית המדרש ועוד שלא נשבעו אלא אדעתא שעלה במחשבת' שלא ישארו בעיר שיעור למלאת בית הכנסת אחד ועתה שרואים שכמעט איש לא נעדר מן העיר נראה שהשבועה היתה בטעות ואינה צריכה התרה ועתה שאל השואל אם תקנה לשבועה זו ולחזור ולהתפלל בק"ק פורטוגיזיש.
11
י״בתשובה נראה לעניות דעתי שיש תקנה לשבועה זו בא' משני פנים או שיהיו פטורי' ממנה בלי התרה או על ידי התרה וזה כפי מה שאבאר לענין הטענה הראשונה שעד עכשיו לא חלו בבית המדרש ידי עושי המלאכה נראה לע"ד דקיימא לן דאזלינן בתר כונת הנודר כדתנן בפרק הנודר מן הירק טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו וכן בברייתא היה לבוש צמר והצר ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון היה טוען פשתן והזיע ואמר קונם פשתן עולה עלי מותר ללבוש ואסור לטעון וכן פסקו הפוסקים הרי דאזלינן בתר כונת הנודר אף על גב דאמר סתם קונה עולה עלי אף בנדון דידן אף על גב שאמרו שהנגרים יעשו מלאכה יום אחד בבית הכנסת ויום א' במדרש כונתם היתה לזרז הענין כדי שלא ישאר המקום ההוא של בית הכנסת פורטוגיזיש למדרס כף רגל או ח"ו שלא יטנפוהו שעדיין הוא בקדושתו ולכן אף על גב שעד עכשיו לא בנאוהו לא בשביל כך הותרה השבועה אם עתה כשיתרו בהם שיבנוהו יהיו מקבלי' ההתרא' ויבנוהו מיד אם השעה ראויה לכך אבל אם לא יבנוהו מיד נמצא שהשבועה היתה בטעות ואינה צריכה התרה משום דהא קיימו תוגרמים לפי מה שהוגד לי דמטנפי המקום ההוא ומכונים לזלזלו ולכן מחוייבי' לבנותו תכף ומיד וראיה לזה ממה שכתב הרשב"א בתשוב' הביא' מהרי"ק ז"ל ביורה דעה סי' רי"ט על הנשבע לשכור מלמד לבנו וכו' עד מחוייב בדבר מיד דהא קאי דומה לדרבא דאמר וצדקה מחייב עליה לאלתר דהא קיימו עניים אף בנדון דידן הא קיימי תוגרמים ואיכא פסידא ולכן חייבים לבנותו לאלתר ואם לא הותרה השבועה.
12
י״גגם לטענה השנית נראה לעניות דעתי שאם השבועה היתה בסתם אף על גב שכונתם היתה שהיו נשבעי' בחשבם שלא ישארו בעיר אנשי העיר מכל מקום חלה השבועה כיון שלא פירשוהו וביררוהו בשעת השבוע' וראיה לזה כתב הר"ן על משנת דפרק ארבע' אחים ראה מרחוק אנשים שאוכלים פירותיו ולא הכירם ואמר הרי הם עליכם כקרבן ואחר כך ראה שהם אביו ואחיו אינו נדר לפי שלא היה דעתו מעולם על אביו ובטל מעצמו ומשום הכי בקונם אשתי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה כסי... אף על פי שהיה דעתו בשביל כך מכל מקום כיון שלהדיר את אשתו נתכון ליכא טעות בעיקר הנדר וכן מי שאמר קונם שאיני נושא לפלונית שאביה רע שאם מת או עשה תשובה אין צריך התרה הוא מפני שפירש בשעת נדרו שאמר שאביה רע.
13
י״דוגדולה מזו כתב הר"ש בר צמח הביאו מהרי"ק ז"ל יורה דעה סימן רנ"ב על שותפי' שביררו דיינים בכח חרם ונדוי לקיים כל מה שיגזרו עליהם ואחד מהם מסר מודעא שלא קיבל עליו הנבררים אלא כדי שיתאמת מה שחייב לו שהיה ירא שיכחיש שהתחיל לומר אין לך בידי כלום ואחר שגזרו הנבררים הראה מודעא ואמר שאינו רוצה לקבל אלא מה שידין ביניהם דין תורה וכו' עד כיון שהתם קיבל עליו החרם או הנדוי חל עליו אם לא יקבל פסק דינם הרי שאף על פי שמסר מודעא קודם ואנן סהדי שלא קבל עליו החרם אלא אדעתא דדין תורה מכל מקום כיון שקבלו סתם חל עליו חיוב גזרתם אף בנדון דידן אם נשבעו בסתם אף על פי שהיתה כונתם בחשבם שלא ישארו בעיר קצת אנשי העיר מכל מקום חלה השבועה ולא אמרינן שהיתה בטעות מעיקרא עד שנאמר דלא בעיא התרה אבל אם בשעה שנתבעו ביררו ופירשו שהיו נשבעים בשביל שהיה נראה להם שלא ישארו האנשים בעיר ודאי שלא חלה השבועה ואין צריך התרה כלל הרי לך אופן א' שבלי התרה יש תקנה לשבועה זו אם היתה בתנאים שכתבתי ואף אם לא היו בה התנאים שכתבתי באופן שחלה השבועה מכל מקום אם התירוה הותרה אליבא דכ"ע וכמו שכתב ר' יוסף קולון ז"ל סי' נ"ב בחלק כי מהנשבעים היכא שחבירו נהנה בנדרו כגון נדר או נשבע ליתן לו מתנה או לפורעו לזמן פלו' מ"מ זה הנשבע או הנודר לא קבל שום טובה מזה שבגללה נשבע וזהו שאמרו עליו דבדיעבד הויא התרה לכולי עלמא.
14
ט״וומה עתה בנדון הזה שיש צד מצוה להתפלל במקום המיוחד להם וכמו שכתב הר"י בר שמואל בהגהה מיימונית הלכות תפלה פ' ח' על א' שהדיר את חבירו מליכנס לביתו על דעת רבים וב"ה בביתו אם יכול להתיר את נדרו וכו' עד מצוה היא שישתפנו לתפלה ובית אלי"ם יהלכו ברגש כיון שכבר קבעו שם מקום לתפלתן ומתוך כך קובעין עצמן יותר לתפלה ומכוונין את לבן לאביהם שבשמים וקובעין יותר מקום לתפלתן מתוך שמתפללין במקום המיוחד להם להתפלל יכול להתיר את נדרו כו' אף בנ"ד יחידי סגולה מק"ק פורטוגיזיש מתוך שיהיו מתפללין במקום המיוחד להם להתפלל מקדמת דנא יהיו מכוונין לבם לאביהם שבשמים ויהיו קובעין מקום לתפלתן באופן דאיכא מצוה רבה בהתר שבועה זו ואם התירוה הותרה:
15
ט״זזהו מה שנרא' לעניות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
16
