דברי סופרים כ׳Divrei Soferim 20
א׳באומות אותם שיש להם שייכות לקדושה יותר, הם הגרועים יותר, ויש בהם כח טומאה ביותר, וצריך להתרחק מהם יותר, ועמלק יש לו שייכות בקדושה יותר מכל האומות דמלבד שהוא מיוצאי חלצי ב' אבות ואמהות, תמנע אמו גם כן חזרה על פתחי אברהם יצחק ויעקב להתגייר כמה שכתוב [סנהדרין צ"ט ב',] והם לא קבלוה כי הרגישו תוקף הטומאה דראשית גוים שעתיד לצאת ממנה, ומכל מקום חשקה להתגייר ולחזור על פתחיהם גם כן ודאי מצד ני"ק המקשקש בקרבה, ואליפז אביו גדול בחיקו של יצחק כמו שאמרו ז"ל (רבה ואתחנן) והיה מנביאי או"ה, והוא נתרחק יותר מכל האומות למחות שמו מתחת כל השמים, וא' במכילתא (פרשת בשלח) דאין מקבלין גר מעמלק, וכן הכנענים שהיה ארץ ישראל תחת ידם ונקרא על שמם ודאי היה להם שייכות לקדושת הארץ ע"כ נתרחקו יותר בלא תחי' כל נשמה ונאסרו לקחתם גם כן לשפחות, [ומכל מקום היה בידם ליפנות משם כמו שעשה גרגשי (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א) דעל ידי שנפנה הוא מפנה עצמו מכל אותה קדושה ונתרוקן הימנה ומשאירה כולה לישראל והם נשארו ריקנים, כי הם לא היה להם זה בתולדה מצד אבותם רק מצד קנין הארץ ובידם ליפנות] ומכל האומות לא נתרחקו בקהל אלא עמון ומואב ומצרי ואדומי, עמון ומואב מפני שלשלת בית דוד ומשיח וגנוז בהם, ואדום מפני שרשו מיצחק ורבקה וע"כ נקרא בקדושין [י"ח רע"א] ישראל מומר דכבר נימול לח', משא״כ ישמעאל דיצא משפחה דאין קרוי בנך אלא בנה (יבמות י"ז.), ומצרים שהיו ישראל להם לעבדים דרך עבדות גמור דמה שקנה עבד קנה רבו, היה כל קדושת ישראל בלוע בקרבם דעכל אחד (שוחר טוב ק"ז) על פסוק גוי מקרב גוי שהיו כעובר בבטן אמו, והרי העובר נחשב לירך אם וכך היה כח השייכות דקדושת ישראל בהם, ואזהרת מצרי ואדומי לא נכתב בתורה האיסור אלא ההיתר דדור ג' ובלשון לא תתעב וגו', כי אחר פרשת עמון ומואב שנתרחקו לעולם ונתעבו יותר מכל האומות מפני שייכות קדושה שבהם, היה ס"ד גם במצרי ואדומי לתעבם לגמרי גדם בהם יש כן, וע"כ אמר לא תתעב וכו’ כי יש בהם מעליותא מצד מה נגד עמון ומואב, ומכל מקום גריעי מכל אומות, וישיבת מצרים נאסרה גם כן מפני תוקף טומאת הארץ על ידי מה שהיה בה צד שייכות קדושה יותר בישיבת יעקב ושבטים וצאצאיהם כמה דורות בה, וגם מה שהוזהרו ללחם עם עמון ומואב ואדום ושלא יהיה להם מארצם עד מדרך כף רגל, גילו לנו רז"ל הסוד דלא מפני מעליותא דידהו הוא רק מפני טומאת הארץ ביותר, כמה שכתוב בגיטין [ל"ח רע"א] הלשון עמון ומואב טיהרו בסיחון, ולא אמרו הותרו רק לשון טיהרו להודיע כי איסורן הקודם היה מפני טומאתן הגדולה בהיותה תחת ידם, וכשיצאה מהם לסיחון יצתה מאותה טומאה הגדולה להיותת ככל ארץ העמים ועל ידי זה טיהרו לישראל:
1