דברי סופרים ל״גDivrei Soferim 33
א׳לא נמצא מצוה דמשתה אלא בפורים, ונראה לי דנתחדש אז על ידי זביחת יצרא דעל זה שפעלו אנשי כנסת הגדולה (יומא ס"ט :) והוא בימי מלכי פרס שדרשו עליהם בבמ"ר [פרשת חוקת] תמימה שאין להם אלא על זה שהניחו להם אבותיהם, כי כבר נזבח יצרא דעל זה וגם הגוים לא עבדו על זה אלא מנהג אבותיהם בידיהם (כ"ה בילקוט ר"פ חוקת), ונקראים תמימה וידוע כי כפי קליפת כל אומה שישראל משועבדין תחתי' כך ענין ישראל שתחתיהם ומצבם ביהדותם, ואז היו קרובים לגאולה שלימה כמה שכתוב (ברכות ד' ע"א וסנהדרין צ"ח :) דראוי' היתה ביאה ב' וכו’ אלא שגרם החטא דנשיאת נשים נכריות שהוא ההתחברות עם האומות, שזה כל קליפת פרס שהיו סמוכים מאוד אל הקדושה ורצו להתחבר עם הקדושה, ועל ידי זה היה לקיחת אחשורש לאסתר דהחטא גרם דדודי שלח ידו מן החור דבנינו היה על ידי דריוש בן אסתר (ויקרא רבה פרשה י"ג), והוא על ידי מכשול דבני ישראל גם כן בחטא זה, אבל בשאר דברים היו תמימים וזכו לזביחת היצר שהוא מעין לעתיד דיהיה זביחתו לגמרי, ואז יהיה המשתה גדול ביום שעתיד לגמול חסד עם זרעו של יצחק שאמרו בפסחים [קי"ט ב'], וידוע דיצחק הוא מדת הצמצום שבעולם הזה כל זמן שהיצר מצוי צריכים לצמצם עצמן וכמה שכתוב ביבמות (מ"ז:) דאין ישראל יכולין לקבל רוב טובה, ובב"ר [ר"פ וישב] לא דיין לצדיקים מה שמתוקן לעתיד לבא אלא שמבקשין לישב בשלוה בעולם הזה. כי יעקב אבינו ע"ה דלא מת (תענית ה':) ע"כ דזכה לביטול היצר מקרב לבו לגמרי גם העטיו של נחש, וע"כ לא היה שליטה לס"מ הנאבק עמו אלא בכף יריכו שא' בב"ר (פעבודה זרה) בנביאים וצדיקים [הוא בנה"י כנודע שהם הירכין] היוצאים ממנו, דמצידו כבר זכה לזביחת היצר לגמרי כלעתיד דהוא יצר רע הוא מה"מ כמה שכתוב בבבא בתרא (ט"ז.) ועל ידי זה זכה גם כן דמטתו שלימה דגם מכל זרעו לא ידח נדח אלא שבזרעו אינו מבורר עדיין בעולם הזה עד לעתיד, והוא שחשב שכבר תיקן לגמרי ביקש לישב בשלוה לראות עולמו בחייו מעין עולם הבא, וקפץ רוגזו של יוסף היינו מצד זרעו, וכל זמן שהיצר בעולם אי אפשר לישב בשלוה וצריך ליראה תמיד שמא יגרום החטא ולצמצומים.
1
ב׳וזהו זרעו של יצחק, דע"כ הוא העתיד דמחוי להו הקב״ה בעיניי' (שבת פ"ט ע"א) להיות עין בעין יראו בשוב ד' ציון על ידי הצמצומים שזבלו בעולם הזה, ומשתה היינו שלוה כמו יתן בכוס עינו יתהלך במשרים שכל העולם כולו דומה כמישור (יומא ט"ה ע"א) שאין שום דבר המעכב והוא העדר הצמצום, ודבר זה אינו אלא על ידי זביחת היצר ומצד זביחת יצרא דעל זה היש לומר שלוה בענין זה, וכל מקום שנתחדש איזה ענין אצל ישראל הוא מתפשט בכל העולם כולו גם באומות, ומצד הזה היה התעוררות המשתה דאחשורש ימים רבים שהם בכל מקום של צער (כמה שכתוב ויקרא רבה פי"ט) דשלוה לרשעים רע להם ולעולם (סנהדרין ע"א:), ואף דנעקר יצרא דעל זה עדיין יש אביזרייהו דכל המתגאה כעועל זה (סוטה ד':) ושלוה שלו היה בהראותו את וגו' להתגאות, וכן הכועס כעועל זה (זוה"ק חלק א' כל זה:), ובמשתה האחרונה דלבני שושן חמתו בערה בו כי שלוה שלהם אינו מצד ביטול היצר רק מצד התחזקות היצר, ואפילו יצרא דעל זה שנתבטל על ידי המשתה והשלוה נתגבר באביזרייהו דעדיין ישנם, וכל שכן יצרא דעריות דלא נתבטל דכולה לדבר ערוה נתכוונו כמה שכתוב במגילה [י"ב סע"א], ובאותו משתה דשושן שהיה לכל העם הנמצאים וגו' ע"כ גם בני ישראל עמהם וכן אמרו שם כרצון איש ואיש מרדכי והמן שהם היו הממונים, ונראה לי דזה רמז למגדול ועד קטן דעשו נקרא גדול כמה שכתוב בבראשית רבה אל פסוק בנה הגדול, ויעקב קטן והם חלקו ביניהם העולם הזה ועולם הבא, וכל שלות יעקב בעולם הזה הוא רק כאשר זוכה לטעום מעין עולם הבא הביטול היצר שאין שטן ואין פגע רע בלבו משום חמדה ותאות עולם הזה, משא״כ שלות עשו להיפך כאשר יש לו כל תאותיו בעולם הזה וכההיא דבר ששך וזונות ערומות קמי' ואמר אית לכו כההיא גווני לעולם הבא (על זה ס"ה .), דזהו שלוה שלהם שהוא דוגמת עולם הבא לישראל שאז שלות ישראל והשלוה הוא כשאין לו שום יראה משום דבר, ועל זה אמר אתון אית לכו אימתא דמלכותא וכו’ ואין זו שלוה שלימה כי מוראה של מלכות בו"ד מבטלת שלותו, מה שאין כן מורא שמים שעל זרע ישראל דגם לעולם הבא אף דיטייל עמהם בגן עדן יהיה מוראו עליהם כמה שכתוב בבתורת כהנים [פרשת בחוקתי] על פסוק והייתי לכם לאלקים, מוראו יתברך הוא המוספת שלותם אז דכל שלות בני ישראל הוא מזה שהשם יתברך להם לאלקים וכמה שכתוב בתנא דבי אליהו (רבה רפ"ג) אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי, והתפלה נקרא יראה כמה שכתוב בברכות (ט':) על פסוק יראוך עם שמש ונאמר ושמחתים בבית תפלתי שבזה הוא שמחתם, ובאותה משתה דשושן נאמר המלך סתם וידוע מהמדרש (אסת"ר פ"א) דרצה לומר מלך מלכי המלכים והיינו כי התעוררות המשתה היה מהשם יתברך על ידי זביחת היצר כנ"ל, וברישא חשוכא הוא המשתה דימים רבים של צער שהוא משתה דאחשורש לבד והדר נהורא היא המשתה דשושן שגרמה הרפואה הקודמת למכה בהריגת ושתי, וממוכן הוא המן עצמו (מגילה י"ב:) היה הגוזר עלי' ונעשה בזה כרצון שניהם, והגוים מלאו תאותם במשתה זו כרצונם שלא חסר מהם שום תאוה מחמדות עולם הזה ואצל ישראל שהיה שם היה כרצונם בצמצום התאות, וזהו שמחתם דישראל כשמצמצמין עצמן מתאות ושלותן במשתה זו היה רק שמחתן מביטול יצרא דעל זה ואף דהיו במתחברות עם גוים במשתה אחת, ומכל מקום נקרא זה בגמרא עובדי על זה בטהרה בפרק קמא דעל זה (ח' .) בעכו"ם שעשה משתה וכו’, וזהו הקטרוג שנהנו מסעודתו של אותו רשע דהוא שמץ על זה וכן שהשתחוו לצלם אף דאנדרטא היה (עיין על זה ג' בתוספות שם) וגם לא עשו אלא לפנים (מגילה י"ב .) מכל מקום הוא שמץ על זה וסביביו נשערה מאוד, וכפי מה שהם בררו עצמם אז בדבר זה עד שזכו לזבוח יצרא דעל זה לגמרי והשם יתברך רצה לקבוע להם משתה על זה לומר שנתבררו שגם בשכרותם עד דלא ידע וכו’ אין להם לחוש לכלום כי כבר לבבם שלם בזה עם השם יתברך בלא שום נטי', נמצא מקום למקטרג לקטרג על הנזכר דנראה כאלו עדיין עין מבוררים לגמרי בזה, ובאמת באותו משתה עצמו היה הרפואה לזה כי זהו עצמו המשתה של מלכו של עולם שרצה לעשות לבני ישראל עד"ו דזביחת היצר והוא המשתה דפורים שנקבע אחר כך לדורות.
2
ג׳וכטוב לב המלך מלכו של עולם ביינה של תורה שישראל מוכנים לקבל על עצמם מאהבת הנס, וזה נקרא טוב לב כמה שכתוב במדרש רות על פסוק ויטב לבו שעסק בדברי תורה, וטוב לב משתה תמיד כי על ידי התורה נעשה חרות מיצר הרע ומלאך המות (שמות רבה פל"ב), לולי החטא הגורם ואז אין נקרא טוב לב כיון שיש עדיין משכן לרע גם כן תוך לבו דיצר הרע יושב על ב' מפתחי הלב (ברכות ס"א.), ובועז קודם שבא לנסיון ההוא זכה לטוב לב על ידי התורה שעסק שהטעימוהו מעין עולם הבא ואז בא לידי נסיון שאין הקב״ה מנסה אלא קנקנים שלימים (בראשית רבה פל"ב), ומלכו של עולם הוא צורת אדם שעל הכסא שהוא דמות יעקב אבינו ע"ה (חולין צ"א : בראשית רבה פס"ח) היינו השורש הנעלם של כל הנפשות מישראל שבכל דור ודור ששרשם הוא כלול ביעקב אבינו ע"ה כי הבנים גנוזים בכח האב בהעלם, ופרטי הנפשות שהם כנסת ישראלהוא שכינתי' היינו מה שהשם יתברך שוכן בקרב לבבות בני ישראל בהתגלות הלב, והשורש דמעמקי הלב שבזה כל ישראל דבוקים בהשם יתברך ואפילו פושעי ישראל דאע״פ שחטא ישראל הוא (סנהדרין מ"ד.) כי חלק ד' עמו יעקב וגו', זהו צורת האדם דמרכבה ואף על פי שהוא לעולם דמות עיקב אינו שוה בכל דור ודור שהוא כפי הנפשות שבאותו דור, אף שכל דור הוא התפשטות קומת יעקב מכל מקום אינו שוה ממש כמו שהאדם משתנה גם כן לפעמים בדמותו בין אודם ללובן וכיוצא, ויחוד קוב״ה ושכינתיה הידוע היינו כשנמשך קדושת השורש הנעלם דמעמקי הלב להתגלות לבו להיות מרגיש בלב אלקותו יתברך וכעומד לפני המלך וכמה שכתוב בהג"ה דריש שולחן ערוך אורח חיים על פסוק שויתי וגו', וזה שאמרו גם כן במדרש רות שם על פסוק הנז' שביקש אשה עיין שם, והיינו טוב לב המלך שהוא יחוד קוב״ה ושכינתי', ואז אמר למהומן וגו' להומם ולאבד כל צוררי כנסת ישראלוכמה שכתוב במדרש אסתר על פסוק זה, וזהו להביא ושתי לפני המלך ולא באה היינו הנוקבא דקליפה המתדמית לקדושה כקוף בפני אדם, והאומות אז חשבו דהם חשובים אצל השם יתברך כשראו ממשלתם על ישראל, ודמטי ע' שנה ולא אפריק דימו דכבר עזבם השם יתברך ובחר בהם וכמה שכתוב המן ישינים הן המצות (מגילה י"ג:), ושהוא ישקול אל גנזי המלך היינו מלכו של עולם כנגד השקלים דכל ישראל (עיין שם ט"ז בתוספות) שהוא עבודת בני ישראל בשקליהם שמהם מקריבים כל הקרבנות וצרכי הקודש, והוא לבדו יוכל לעבוד כנגד כולם שזה ענין עשו בפשיטת טלפיים (בראשית רבה פס"ה) לא למראה עין בני אדם לבד רק גם בהתגלות לבו חושב לרמות השם יתברך ולחשוב שגם בלבו הוא טוב, וע"כ נקרא עמלק ראשית גוים שהוא העומק ראשית דרע שהוא השורש הנעלם, וכל ההתפשטות דהתגלות שבמוח ולב אין ניכר הרע רק מאחר ששרשו רע הרי כולו כך ומה שנראה להיפך הוא רק לאיזה כונה לגרמי' לקבל על ידי זה ברכות וטובות בעולם הזה וחמודותי' אשר זה שרשם, וע"כ בעכו"ם כהאי גוונא נקרא רשע משא״כ בישראל בראש השנה [ד' א',] כי בעכו"ם זהו שרשו ומה שעושה הטוב הוא רק לפנים וכדי שיגיע על ידי זה למכוון שלו, אבל ישראל להיפך אפילו כעושים רע הוא רק לפנים ומצד השאור שבעיסה לבד, ולפי שהיו מקטריגים גם למעלה בזה משרי האומות ועל זה היה הבירור להדיא לפניו הנוקבא דקליפה שהיא מרמה בהם רק לראות עצמותה לבד, ולא באה כי אי אפשר לה להתייצב לפני מלכו של עולם כלל דבאור פני מלך חיים וכ"מ שמסטרא דמות והיפוך החיים אין לו מציאות כלל לפני אור פני מלך, ובזה נתעורר מדת הגבורה וזעף מלך לשפוך זעם על הגוים וגו'.
3
ד׳וז"ש במגילה (י"ב:) על פסוק והקרוב אליו שהוא מליצת מלאכי השרת על ישראל מצד הקרבנות שנקרא לשון קירוב שבזה מתקרבים להשם יתברך, ורק ישראל נקראים עם קרובו אשר לו אלקים קרובים אליו אבל לאומות אין שום התקרבות להשם יתברך, ובלעם ובלק שהם גם כן שורש אחד עם עמלק כידוע חשבו גם כן להסב אהבת השם יתברך והתקרבותו אליהם על ידי הקרבנות שהקריב, ואמרו על זה במדרש (במדבר רבה פ"כ) פסוק טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו, כי אהבתו יתברך רק לזרע אברהם אוהבו שאינם אלא ישראל (כמה שכתוב נדרים ל"א.) וכמה שכתוב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, ואם כן אי אפשר להם להתקרב להשם יתברך כלל אף אם יקריבו קרבנות, דרק קרבנות דבני ישראל ועבודתם הוא העולה לריח ניחוח להתקרב על ידי זה להשם יתברך ולהיות מרואי פני המלך אשר באור פניו הוא חיים וממילא דאין קיום לגזירת המן להשמיד וגו', והיה הכנת הרפואה על ידי משתה וכן גמר ההצלה על ידי משתה דאסתר והזמינה המלך והמן, והמלך סתם שהוא מלכו של עולם (אסת"ר שם) הוא העיקר בסעודה זו לייחד קוב״ה ושכינתי' שמזה נמשך המשתה דקדושה אשר נקבע אחר כך למצוה מזה המשתה דפורים, ואז שלא נתקן עדיין משתה דמצוה בכל משתה יש קטרוג וזהו שהוזמן גם המן שהוא המקטרג על בני ישראל אז, והוא חשב שזה לכבודו ולגדולתו כמו שהתפאר לפני אשתו וחכמיו ונהפוך הוא שהיתה כדי להאבידו, וזהו עד דלא ידע וכו’ כי הוא טעה על ידי המשתה ולא ידע דהוא ארור כלל רק אדרבה ואז הוא תכלית אבדונו וכן התחלת אבדונו במשתה א' דאחשורש, וכן כל משתה בני ישראל בפורים הוא כדי להאביד לעמלק על ידי זה, כי המשתה של מצוה מלא קדושה שהוא מורה קדושת ישראל גם בשעת הביסום עד דלא ידע וכו’ שלא מצד הידיעה וההשתדלות, כי כבר נמחה הרע לגמרי מלב הישראלי שאין צריך להשתדלות, וזהו זביחת היצר דבענין על זה כבר נמחה הרע ובזה הוא המחיי' לעמלק ראשית הגוים שהוא שורש כל מיני רע שבעולם, ובמה שנתברר קדושת ישראל גם במשתה עד דלא ידע שגם בהעדר ידיעתם ישראל קדושים הם משרשם, על ידי זה הוא מחיית הרע מן העולם לגמרי.
4