דובר צדק, ביאורים במשלי ב׳Dover Tzedek, Mishlei Commentary 2
א׳ משלי א' א'. חשיב כל העשר ספירות, משלי הוא המקור. ואחר כך לדעת וגו' חכמה ובינה אחר כך לקחת כו' צדק ומשפט ומשרים הם חסד גבורה תפארת ומובן. ואחר כך לתת וגו' הם נצח והוד כידוע תרין בדי ערבה הם תרין שוקין כמו שכתוב ברעיא מהימנא פנחס רנ"ו ריש עמוד א' ובתיקונים. ואיתא בויקרא רבה((פרשה ל') דערבה לא טעם ולא ריח נגד עם הארץ. וזהו פתאום, ונער נגד חכמה ובינה אחד בימין ואחד בשמאל ואחר כך ישמע וגו' נגד צדיק יסוד עולם המשפיע. ואחר כך להבין וגו' נגד מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה. והוא סוף מעשה במחשבה תחלה הראשון ומקור שהוא משלי וההשלמה להבין משל וגו'. ורצה לומר שמשלים כל כוחות הנפש וקומת האדם:
1
ב׳ ב. חכמה היא במחשבה שבמוח ובינה הוא הרצון וההרגשה שבלב כידוע ממאמר פתח אליהו. וזה הוא מה שביד האדם כמו שכתוב מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה שהוא בלב כמו שכתוב ביומא (ע"ב:) וכמו שכתוב בחלק (קל וחומר:) רחמנא לבא בעי ובדברי הימים כי כל לבבות דורש ד', וכמו שכתבתי במקום אחר באורך ולכך נקרא בינה מה שהאדם מחדש. וחכמה מה שקבל מאחרים. ודעת חבורם רצה לומר כשהחכמה שבמוח נובעת מן הלב. והיא מדרגת משה רבינו ע"ה כנודע וזהו רוח הקדש כדפירש"י בפ' תשא וכאשר אין נובע מן הלב כלל אז הוא כקוף המתדמה לאדם והוא דמיון המתדמה לחכמה אמיתית וזהו בלעם. [שמדרגתו לעומת מדרגת משה כדרז"ל (במדבר רבה פ"כ) אבל באמת אין זה דעת כלל כשל משה שנקרא דעת. וכמו שכתוב בסבא דמשפטים אל אחר אסתרס ולא עביד פירין ופירוש האריז"ל שאין בו דעת שממנו כוח ההולדה יעויין שם ביאורו בעץ חיים]. שפרץ גדר עריות על ידי חכמתו. וזהו שטות באמת כמו שאמרו חז"ל פרק קמא דסוטה (ג':). אבל חכמה היא כאשר דבוקה למוסר. רצה לומר המייסרת לאדם ומגדרתו ובכל מקום מוסר רצה לומר הגדרה לאדם מפרצה בתאות ושרירות לבו. וזהו לדעת כו' שידע מהו חכמה ומוסר ומה אוולת שהיא חכמה זולת מוסר כמו שכתוב חכמה ומוסר אווילים בזו [ונאמר אווילים ישנאו דעת]. ולהבין וגו' כי דבורים ומחשבות היוצאים ונובעים מקירות הלב יש מהם שהם נקראים אמרי בינה והם היוצאים מן הלב חכם לימינו. ויש סכלות והוא היוצא מלב כסיל לשמאלו ואין זה בינה כלל אף על פי שהוא בלב. וצריך להבין רצה לומר להרגיש בנקודת העומק האמת [מעומק טוב הנטוע בלב כל איש ישראלי.] שבלב איזה מחשבה ותשוקה נקרא אמרי בינה:
2
ג׳ ג. לקחת היינו כשתלוי גם ביד המקבל והיינו כפי גודל התשוקה של המקבל כך שופע בלבו גופי תורה המכונים צדק משפט ומשרים שהם ב' מדריגות הקצוות חסד וגבורה ומישרים הוא קו היושר המכריע ולתת הוא בלי הכנה של המקבל כענין שאינו יודע לשאול את פתח לו בלא אתערותא דלתתא מקודם. כי למי שאינו יודע כלום השי"ת פותח בעצמו ומאיר לו ואז היא הארה גדולה שהוא ממקום יותר גדול. ואחר כך כשמאיר לו והגיע למדרגת לשאול ולבקש מהשם יתברך על ככה ולהשתדל אז השם יתברך מעלים ולוקח אור ההוא ממנו. ואז צריך הוא להשתדל לקחת ואז הוא במדרגה יותר גדולה אבל ההשגה הוא יותר קטנה. ואז כשהוא בהעלם הסייעתא הנגלות ואתערותא דלעילא הפתוחה צריך מוסר השכל בהגדרה מתאות הגוף ומצד השכל. כי יש מוסר אויל כדרך שאמרו אוילים מדרך וגו' יתענו שגם כן מגדירים עצמם מתאות ומתענים. אבל הכזה צום אבחרהו וגו' רק שיהיה בצדק ומשפט ומישרים אז נקרא מוסר השכל הגדרה בשכל. [היא היפך מן סכל שלבו חסר כמו שכתוב גם בדרך וגו' וכמו שכתוב לעיל ב'. ולכן נקרא משכיל ומושכל ואין כאן מקומו]. ולא כסכל וכמו שכתבתי על זה נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים שזה מעשה טיפש וסכל שלא הועיל כלום בפעולתו כל זמן שלא חרש תלמי לבו מקודם. ועל ידי המוסר יוכל לבא אחר כך שוב למדרגת לתת שיתנו לו מלמעלה שישוב למדרגת נער ופתי באותה מדריגה שהוא עומד בה יהיה במדריגת נער. ושאינו יודע לשאול הקב"ה חוזר ופותח לו שער חדש [כי הפתיחה מהשם יתברך רק לנער כמו שכתוב נער ישראל ואוהבהו וכן מתן תורה נקרא חסד נעורייך וגו'. וכן אז"ל בעירובין (נ"ד.) ובתענית שאין התורה אלא במקום נמוך ושאר לשונות שלהם ע"ש] וכידוע שכך הוא המדה והסדר בעליות המדרגות כי כל מדרגה לשלמעלה הימנה כלא חשובה:
3
ד׳ ד. פתי הוא כמו תם שאינו יודע לרמות ופיו ולבו שוין ואין בו עצות וישובים וכמו שכתוב פתי יאמין לכל דבר. [רק תם הוא הטוב שבפתיות שצריך ממנו לעבודת ד' לפרקים ועיין בשמות רבה (פ"ג) נדרש פתי יאמין לכל דבר על משה רבינו ע"ה. רק אז היה טוב והוא הכנה לדברי תורה וכמו שכתוב שם שקורין לנער פתיא. שבנערות והתחלה טוב התמימות. כמו שכתוב נעשה והדר נשמע אנן דסגיין בתמימותא עיין שם בפרק רבי עקיבא (שבת) (פ"ח.) ואחר כך כשנכנס דברי תורה באדם נכנס ערמומיא (כמו שכתוב סוטה כ"א:) שהוא היפך התמימות. וכן יעקב אבינו ע"ה איש תם מקודם שהיה עדיין במדרגת יעקב כדאיתא בב"מ (ל"ג:) על פסוק ולבית יעקב חטאתם דאין רצה לומר תלמיד חכם. ואחר כך כשלמד בבית המדרש של שם ועבר כדאיתא פרק קמא דמגילה (י"ז.) והגיע למדרגת תלמיד חכם היה אחיו של לבן ברמאות, ולבן הוא מקור הרמאות רק שאצלו הוא הפסולת, והטוב שבו שהוא הדברי תורה קלטן רחל ולאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל. וממנו הציל יעקב ששים רבוא עדרי צאן כדרז"ל בב"ר (פע"ג) שהם ששים רבוא נפשות כלליות מישראל שהם שורש אותיות התורה כנודע. והוא הנקרא ערמה ולא רמאות וכמו שכתב רבי יוחנן בן זכאי (ב"ב פ"ט:) צדיקים ילכו וגו' רצה לומר בם בהדברי תורה אצל זה הוא רמאות ונכשל בו ואצל זה ערמה וחכמה. [וכן איתא בסוטה (שם) איזהו רשע ערום זה המשיא עצה כו' שרשע על ידי הערמה. ואיתא בברכות (י"ז.) ערום ביראה שהוא על ידי התורה והיינו כמו שכתוב באבות (פ"ג) אם אין חכמה אין יראה שיראה של פתיות אינה כלום רק היוצאה מתוך ערמה וחכמה ועם כל זה מתיירא הוא יראת האמת]. ופתאים וערמה הם מדרגות נעשה ונשמע שהנשמע הוא מה שהשם יתברך נותן לתמימי דרך במעשה. ועל זה אמר רבא אנן דסגינן בתמימותא היינו בנעשה והוא נקרא תומת ישרים הם האבות כמו שאמרו ז"ל((ע"ז כ"ה.) על פי ספר הישר שהם היו גם כן ההתחלה בתמימות תנחם אל הנשמע. ואמר תנחם כי על ידי התמימות נקרא הולך כמו שכתוב תמימי דרך ההולכים וגו'. פירוש הליכה הוא טירדא בעסק כמו שכתוב פרק א' דברכות (י"א.) על בלכתך בדרך. ועל ידי הנעשה הוא הטירדא והעדר המנוחה שלכן אין האומות חפיצים דאמר אי מציתו קבליתו. ופירוש לא מציתו והרי אין הקב"ה בא בטרוניא לומר דבר שאי אפשר כלל לעשותו. רק לא מציתו שמבטל שלות העולם הזה ונייחתו. אבל ישראל מסכמים לכך שלכך אמרו נעשה מקודם שזהו התמימות כענין נחית כצאן עמך. שהצאן נמשכים אחר הרועה לכל אשר יחפוץ. ועל ידי זה הם נקראים הולכים והיא תנחם למחוז חפצם שהוא הנשמע שנותן השם יתברך. ופתי אין בו חכמה ונער אין בו בינה כמו שכתוב אולת קשורה בלב נער כמו שכתוב לעיל ב'. פירוש אולת ודעת הוא הפכו כמש"ש. וכך מזימה פירוש מסיר הזימה כמו מסעף משרש מתאב וכדומה רצה לומר עצה ברורה היפוך מדמיון שזימה הוא דמיון. [ומזימה נמשכים מחשבות דמיונות לאדם וכמו שכתבתי במקום אחר וכמו שכתוב בב"ב (קס"ד:) שלשה דברים אין אדם ניצול בכל יום כו' ועיון תפלה. היינו דמיונות ומחשבות זרות המבלבלות אותו. ומי שניצול מהרהורי עבירה שהוא זימה ניצול גם מדמיונות ומחשבות זרות. וחשיב שם שלשה דברים עיון תפלה במחשבה שבמוח והרהורי עבירה בלב ואבק לשון הרע בדבור והכ"א ואין כאן מקום להאריך]. ולכן הקב"ה שחותמו אמת (שבת נ"ה ע"א) נקרא שונא זימה ובלעם שהיה היפוך דעת אהב זימה וכמו שכתבתי שם [ומכל מקום אמר דברים ברוח הקודש שהם במדרגת דעת כמו שכתבתי שם שהרי הם אמת ונכתבו בתורה ואינם דמיון. כי יש בדמיון גם כן מעורב אמת בתוכו כענין חלום שהוא דמיון ויש בו תבן ובר. ובחכמה אתברירו פירוש בתורה וכענין שמואל שאמר פעם החלומות שוא ידברו ופעם בנייחא שכל החלומות אחר הפה מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה והם דברי חכמים ופיהם כמו שכתוב שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתם תורה ואין כאן מקום להאריך. ולכן נאמר חנוך לנער על פי דרכו וגו', ועל פי התורה יוכל לברור האמת מתוכו ולהסיר הזימה והדמיון:
4