עין התכלת, פרט הראשון כ״וEin HaTekhelet, First Article 26
א׳במה שביארנו במאמרנו פתיל תכלת (פרט השני עמ' נו ושם) לשון התוס' ז"ל במס' סוכה (לא: ד"ה הירוק ככרתי) שחשבו זולתנו ללמוד מלשון התוס' ז"ל, שיש מחלוקת במהות מראה התכלת בין ש"ס בבלי לירושלמי, ואנחנו בענינו הרחקנו זה הזרות, לומר שיש פלוגתא במציאות בדבר שהיה נוהג ובא, וביארנו לשון התוס' ז"ל בביאור רחב ונכון יעו"ש, טרח ויגע בזה מבהיל אחד בלהג הרבה יגיעת בשר, לעקם הפי' בדברי התוס' ז"ל להחזיר המחלוקת בין בבלי לירושלמי בצבע התכלת, ויבז בעיניו לשלוח יד בדברינו לבדו, ושלח יד להקל בכבודו של רש"י ז"ל, והחליט דבין תכלת לכרתי אינו שם המראה של פוריי"ש כפי' רש"י ז"ל, רק כפי מה שהבין מלשון רבינו יונה במס' ברכות, שכתב משיכיר בין תכלת לכרתי יש מפרשים מלשון החציר והבצלים דמתרגמינן כרתי וביצלי. ואין נראה דמה ענין תכלת אצל כרתי, אלא ודאי הנכון כמו שפי' הרב רבי נתן בעל הערוך, דכרתי הוא מין צבע שקורין הינדי ודומה לתכלת, ולפיכך אמרו משיכיר כו' יעו"ש, ונדמה לו שרבינו יונה ז"ל בלשון יש מפרשים כיון על פירש"י ז"ל ומדחי ליה כלאחר יד וכתב ואינו נראה דמה ענין תכלת אצל כרתי, ולהכי הבין זה המבהיל שרבינו יונה והערוך לא מפרשי ששם כרתי הונח על פריי"ש ועל מראה הפוריי"ש אלא שם צבע דהיינו אדמה שצובעין בה בלא"ה ונקרא כרתי, ולזה נדחק בפי' זר מאד בלשון הערוך:
1
ב׳ואנו תמיהין אם נתן זה המבהיל לב לדעת ולהבין דחיות רבינו יונה ואינן נראה דמה ענין תכלת אצל כרתי, ואמאי הוא יותר ענין תכלת אצל כרתי שהוא אדמה מאצל כרתי שהוא פוריי"ש, ואי משום דפוריי"ש הוא ויר"ד (גרין בל"א) ואדמה הינדי היא אירנד"י (בלא"ה בל"א) ותכלת מתדמה יותר לאירנד"י (בלא"ה בל"א) מלויר"ד (גרי"ן בל"א), הרי להבנת זה המבהיל רק לשיטת ש"ס בבלי תכלת הוא מראה אירנד"י (בלא"ה בל"א), אבל לשיטת ש"ס ירושלמי תכלת הוא מראה ויר"ד (גרי"ן בל"א), ומתדמה באמת תכלת טפי לכרתי שהוא פוריי"ש, מלכרתי שהוא אדמה הינדי, וא"כ לא היה ליה לרבינו יונה למדחי כל כך כלאחר יד פי' היש מפרשים שהוא פירש"י ז"ל, אלא לומר שזה הוא כפי שיטת הש"ס ירושלמי, ולא כפי שיטת ש"ס בבלי, דאטו מאן דמפרש לה למתני' כפי שיטת הירושלמי משתבש כל כך, וביותר תמוה שרבינו יונה סיים על פירושו מהערוך והכי משמע מירושלמי יעו"ש, והרי לפי הבנת זה המבהיל הוא להיפך, דלהירושלמי מתפרש שפיר כפי היש מפרשים:
2
ג׳אמנם באמת כל דבריו ישא רוח, דודאי רבינו יונה ז"ל לא כיון בלשון יש מפרשים לפירש"י ז"ל ולדחותו כלאחר יד, אלא באמת פירש"י ופי' הערוך דא ודא אחת הוא, ולדברי הכל שם כרתי או כרתן הונח על פוריי"ש ממש והן על הנצבע במראה פוריי"ש, ורבינו יונה מיש מפרשים אחריני אתא לאפוקי דמפרשי דכרתי האמור כאן היינו פוריי"ש ממש פוריי"ש עצמו, ע"ז כ' ואין נראה דמה ענין תכלת אצל כרתי, כלומר מה ענין תכלת אצל פוריי"ש, מהיכן יש לו פוריי"ש בהדי תכלת לומר שיכיר בין תכלת לפוריי"ש, ולכן פי' כפירש"י והערוך, דכרתי דכאן הוא שם המראה שדומה לפוריי"ש ונקרא הינדי ודומה לתכלת, ולכן שפיר יש למתלי משיכיר בין צמר צבוע תכלת לצמר צבוע כרתי, דהיינו מי שיש לו בציציותיו שני המראות הללו תכלת וכרתי, ועל זה סיים והכי משמע בירושלמי, היינו ממה שהירושלמי מפרש אהך מתניתין דמס' ברכות דתרווייהו רבנן ורבי אליעזר מיסמך סמכי וקאי על קרא דוראיתם אותו שיהא ניכר בין הצבועין יעו"ש, וכמו שבארנו במאמרנו (פתיל תכלת עמ' סג). ובחנם טרח זה המבהיל להעמיס עלינו מחלוקת חדש בין רש"י ז"ל לבין הערוך ורבינו יונה ז"ל, ולהחזיר המחלוקת בין בבלי וירושלמי במציאות מהות מראה התכלת שלא כדת, ואין כדאי להטפל עוד בדבריו בפרט זה, כי מאחר שבטל העיקר בטל הטפלה, וכבר רמזנו על המבהיל זה שכפי הנראה יש לו חסרון במוחו, על כי רוב דבריו שאב ממבואות המטונפות ולא ידע להבדיל בין הקודש לבין החול וד"ל, גם מה שטרח לחלוק עלינו את השווין, לעשות מחלוקת בין רש"י והרמב"ם ז"ל במראה התכלת, דברי תהו ורעות רוח הם ואין בהם כדי לנטות מהמקובל אצלינו מחז"ל, כל שלא לאפושי פלוגתא עדיף, גם מה שמתפאר עצמו בחידושו שחידש שהרמב"ם קורא מראה בלא"ה בשם שחור, גנוב הוא אתו, שהרי כבר רמזנו על זה במאמרנו (פתיל תכלת עמ' ס) וכתבנו ועיין תוי"ט (כלאים פ"ב מ"ה) אלא שקצרנו בזה, ובכתבים בחידושינו על ספר היד הארכנו בזה, וגם השבנו מזה כבר לאיזה שואלים אפס קצהו נעתיק בסמוך אי"ה:
3