עין התכלת, פרט הראשון מ״גEin HaTekhelet, First Article 43
א׳במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' קיח), ונראה לע"ד להביא ראיה לדעת הרמב"ם ז"ל מש"ס דמנחות (מ.), ת"ר סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין והלכה כדברי ב"ה כו', אמר רבי א"כ למה אסרוהו כו' ומסיק גזירה משום קלא אילן, ופריך ולא יהא אלא לבן יעו"ש. וכבר הקשו מזה לדעת הפוסקים ומכללם הרמב"ם ז"ל, דבעינן שיהא הציצית מצבע הטלית, מאי פריך ולא יהא אלא לבן, הא אם יהיה קלא אילן יפסול משום שאינו מצבע הטלית, ומזה ראיה לדעת הרמב"ם ז"ל דחוט של תכלת אינו צבוע תכלת אלא חציו, ושפיר אף אם הוא קלא אילן לא מיפסלו הציצית משום שאינו מצבע הטלית, כיון שאינו צבוע אלא מקצתו אף אם יהיה אותו מקצת החוט כנפסק כשר ע"כ:
1
ב׳ולכאורה הוא טעות, דנהי דמצד הכשר הציצית הוא כשר ולא מיפסלו משום שאינו מצבע הטלית, כיון שאינו צבוע אלא מקצתו, אף אם יהיה אותו מקצת החוט כנפסק ג"כ כשר, דליכא למיפסל משום דהוי כנפסק מעיקרו, דמידי הוא טעמא בנפסק מעיקרו דפסול אע"פ שכל שני ראשי החוטים קיימים, דהוי כאלו ליתנהו לגמרי שהרי אינם נאחזים בטלית כלל, אבל הכא הרי אינו נפסק ממש ונאחז הוא היטב בהטלית, מיהו אכתי יפסול מצד איסור כלאים שלא במקום מצוה, דזה המקצת חוט הצבוע שאינו להכשר הציצית, הרי הוא כלאים שלא במקום מצוה, ושפיר הקשה הסמ"ג אמאי קאמר ולא יהא אלא לבן גם לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דרק מקצת החוט הוא צבוע:
2
ג׳אמנם הדבר נכון מאד, דודאי לשיטת הרמב"ם ז"ל דרק מקצת החוט הוא צבוע שפיר פריך ולא יהא אלא לבן כנ"ל, דאפילו יהיה אותו המקצת כנפסק ג"כ כשר, ואי משום איסור כלאים, הרי כבר באמת תמהו האחרונים לדעת הסוברין דאפילו איכא הנאת הגוף בהדי המצוה, אמרינן מצות לאו להנות ניתנו, למה צריך קרא למשרי כלאים בציצית, הא בלאו הכי שרי, משום דמצות לאו להנות ניתנו, אכן כבר נתבאר אצלנו שהדבר פשוט מאד, כפי מה שביאר באבני מלואים (סימן כח סק"ס) מיסודו של הרשב"א ז"ל, לחלק דהיכא דליכא אלא הנאת המצוה, אז בכל ענין אמרינן מצות לאו להנות ניתנו, אבל היכא דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה, דוקא היכא דאי אפשר למצוה בענין אחר, אמרינן מצות לאו להנות ניתנו, אבל היכא דאפשר למצוה בענין אחר, לא אמרינן מצות לאו להנות ניתנו יעו"ש, ומצות ציצית הרי אפשר בלא כלאים בצמר, ורק משום שרצונו בפשתן שפיר כיון דאיכא הנאת הגוף הנאת לבישה לא הוי אמרינן מצות לאו להנות ניתנו, להכי צריך קרא למשרי כלאים בציצית, וממילא כיון דמקרא שרי כלאים בציצית, ולפי הס"ד דלא ידע מהאי דריש לקיש וגם הלבן שפיר דמי, משל צמר פריך שפיר ולא יהא אלא דשרי משום דמצות לאו להנות ניתנו, וא"כ מה יוסיף תת כח אותו מקצת חוט הצבוע איסור כלאים על הבגד, הא מצות לאו להנות ניתנו, והטלית הרי הוא לבישת מצוה ע"י הציצית שבו, מאי אמרת נהי דמצד הטלית ליכא איסור כלאים משום דמצות לאו להנות ניתנו, אבל הרי זה המקצת חוט הצבוע שאינו מצוה ג"כ איסור כלאים יש בו, אבל הרי בזה החוט ליכא הנאת לבישה כלל, דמה הנאת לבישה שייך בחוט. והגם דאמרינן במנחות (לט:) השיראין כו' צמר ופשתן פוטרין בהם, אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דמשתרי בהו כלאים, אלא אי אמרת דרבנן היכי משתרי בהו כלאים יעו"ש, אלמא דשייך איסור כלאים בחוטין, ולא אמרינן מה הנאה יש לו בחוטין, שאני התם דהחוטין הם שם מצוה חשיבי נוי הטלית, עיין רמב"ם וכסף משנה פי"ט מה' שבת, וחשוב הנאה, אבל כאן זה המקצת חוט הצבוע הרי אינו מצוה וממילא אין בו שום הנאה, והרבה יש להאריך בזה ואין כאן מקום להאריך יותר:
3