עין יעקב, נדריםEin Yaakov, Nedarim

א׳נדרים פרק א - א אָמַר רַבִּי חַנִין, אָמַר (רבי) [רַב]: הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ, וְאִם לֹא נִדָּהוּ, הוּא עַצְמוֹ יְהֵא בְּנִדּוּי, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהַזְכָּרַת הַשֵּׁם מְצוּיָה, שָׁם עֲנִיּוּת מְצוּיָה, וַעֲנִיּוּת, כְּמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד׳:י״ט) "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים" וְגוֹ'. וְתַנְיָא: (רבן שמעון בן גמליאל אומר) כָּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם (בו), אוֹ מִיתָה אוֹ עֹנִי. אָמַר רַבִּי אַבָּא: הֲוָה קָאִימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, שָׁמְעָה לְהַהִיא אִתְּתָא דְּאַפְּקָה הַזְכָּרַת הַשֵּׁם (מפומה) לְבַטָּלָה, שַׁמְתָּהּ, וְשָׁרָא לָהּ לְאַלְתַּר בְּאַנְפָּהּ). שְׁמַע מִינָהּ תְּלַת; שְׁמַע מִינָהּ, הַשּׁוֹמֵעַ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם מִפִּי חֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְנַדּוֹתוֹ. שְׁמַע מִינָהּ, נִדָּהוּ בְּפָנָיו אֵין מַתִּיר לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו, וּשְׁמַע מִינָהּ, אֵין בֵּין נִדּוּי לַהֲפָרָה וְלֹא כְּלוּם. אָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁנִּשְׁבָּעִין לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קי״ט:ק״ו) "נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה" וְגוֹ. וַהֲלֹא מֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר־ סִינַי הוּא? אֶלָּא [הָא] קָא מַשְׁמַע לָן: דְּשָׁרִי לֵיהּ [לְאִינִישׁ] לְזֵרוּזֵינַפְשֵׁיהּ. וְאָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב: הָאוֹמֵר [אַשְׁכִּים] אֶשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה, אוֹ מַסֶכְתָּא זוֹ, נֶדֶר גָּדוֹל נָדַר לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב: הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: נַשְׁכִּים וְנִשְׁנֶה פֶּרֶק זֶה, עָלָיו לְהַשְׁכִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ג׳:כ״ב) "וַיֹּאמֶר אֵלַי (בן אדם) [קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְגוֹ', וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד ה' עֹמֵד".

ב׳אָמַר רַב יוֹסֵף: נִדּוּהוּ בַּחֲלוֹם, צָרִיךְ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לְהַתִּיר לוֹ. וְהוּא דְּתָנוּ הִלְכְתָא, אֲבָל מָתְנוּ וְלֹא תָּנוּ, לֹא. וְאִי לֵיכָּא דְּתָנוּ הִלְכְתָא, אֲפִלּוּ מָתְנוּ וְלֹא תָּנוּ. וְאִי לֵיכָּא, לֵיזִיל וְלֵיתִיב אַפָּרָשַׁת דְּרָכִים וְיָהִיב שְׁלָמָא לְבֵי עֲשָׂרָה, עַד דְּמִקְלְעֵי לֵיהּעֲשָׂרָה דְּגַמְרֵי הִלְכְתָא.

ג׳ב אָמַר רַב חֲנִינָא, (אמר רבי) [אָמַר רַבִּי מִיַּאשָׁא] (ומטו בה) מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר אִילָעִאי: מַאי דִּכְתִיב: (מלאכי ג׳:כ׳) "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי" וְגוֹ'. אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם יְרֵאִין לְהַזְכִּיר אֶת שְׁמִי לְבַטָּלָה. (מלאכי ג׳:כ׳) "שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ". אָמַר אַבַּיֵי: שְׁמַע מִינָהּ: הַדֵּין חִירְגָא דְּיוֹמָא, מַסִי, וּפְלִיגָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֵין גֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבוֹא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ, וּרְשָׁעִים נִדּוֹנִין בָּהּ. צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ, דִּכְתִיב: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְעַדְּנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק". רְשָׁעִים נִדּוֹנִין בָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר, וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיוֹם הַבָּא, אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף".

ד׳ג תַּנְיָא, אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אָשָׁם נָזִיר טָמֵא, אֶלָּא אֶחָד. פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם אֶחָד נָזִיר מִן הַדָּרוֹם, רְאִיתִיו [שֶׁהוּא] יְפֵה־עֵינַיִם, וְטוֹב־רֹאִי, וּקְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית שְׂעָרְךָ זֶה נָאֶה? אָמַר לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי לְאַבָּא בְּעִירִי, וְהָלַכְתִּי לְמַלֹּאת מַיִם מִן הַמַּעְיָן, וְנִסְתַּכַּלְתִּי בְּבָבוּאָהשֶׁלִּי, וּפָחַז יִצְרִי עָלַי, וּבִקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי לוֹ: רָשָׁע, לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ, בְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה? הָעֲבוֹדָה, שֶׁאֲגַלֵּחֲךָ לַשָּׁמַיִם. מִיָּד עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ נוֹזְרֵי נְזִירוּת בְּיִשְׂרָאֵל. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: (במדבר ו׳:ב׳-ג׳) "אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר, נָזִיר לְהַזִּיר לַה'". מַתְקִיף לָהּ רַבִּי מָנִי: מַאי שְׁנָא אָשָׁם נָזִיר טָמֵא דְּלָא אָכַל, מִשּׁוּם דְּאַתִּי עַל חֵטְא, כָּל אֲשָׁמוֹת נַמִּי לָא לֵיכוֹל, דְּעַל חֵטְא בָּאִין! אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹנָה: הַיְנוּ טַעְמָא, כְּשֶׁהֵן תּוֹהִין, נוֹזְרִים, וּכְשֶׁהֵן מִטַּמְאִין וְרַבִּין עֲלֵיהֶם יְמֵי נְזִירוּת, מִתְחָרְטִין בָּהֶם, וְנִמְצְאוּ מְבִיאִים חֻלִּין לַעֲזָרָה.

ה׳תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְאַוִּין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת, לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יְדֵיהֶם, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין? עוֹמְדִין וּמִתְנַדְּבִין נְזִירוּת לַמָּקוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיְּבוּ קָרְבַּן חַטָּאת לַמָּקוֹם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא נָדְרוּ בְּנָזִיר, אֶלָּא הָרוֹצֶה לְהָבִיא עוֹלָה, מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא! שְׁלָמִים, מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא! תּוֹדָה וְאַרְבָּעָה מִינֵי לַחְמָהּ, מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא! אֲבָל בִּנְזִירוּת לֹא הִתְנַדְּבוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרְאוּ 'חוֹטְאִים', שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ו׳:י״א) "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ".

ו׳תַּנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרִיבִּי אוֹמֵר: "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ", וְכִי בְּאֵיזֶה נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? אֶלָּא שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמַה זֶּה שֶׁלֹּא צִעֵר עַצְמוֹ אֶלָא מִן הַיַּיִן, נִקְרָא 'חוֹטֵא', הַמְצַעֵר עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! מִכָּאן, כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא 'חוֹטֵא'. וְהַדֵּין קְרָא, בְּנָזִיר טָמֵא כְּתִיב, מִשּׁוּם דְּשָׁנָה בְּחֵטְא הוּא.

ז׳נדרים פרק ב - ד תַּנְיָא: לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָגִיל בִּנְדָרִים, שֶׁסּוֹפְךָ לִמְעֹל בִּשְׁבוּעוֹת. וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל עַם־הָאָרֶץ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהַאֲכִילְךָ טְבָלִים. וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל כֹּהֵן עַם־הָאָרֶץ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהַאֲכִילְךָ תְּרוּמָה. (טמאה) אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, שֶׁסּוֹפְךָ לָבוֹא לִידֵי נִאוּף. רַב אַחִי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כָּל הַצּוֹפֶה בַּנָּשִׁים, סוֹף בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲקֵבָהּ שֶׁל אִשָּׁה, הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. אָמַר רַב יוֹסֵף: וּבְאִשְׁתּוֹ נִדָּה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: 'עֲקֵבָהּ' דִּקְתָּנִי, מְקוֹם הַתֹּרֶף, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הֶעָקֵב, וְתַנְיָא: (שמות כ׳:י״ז) "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם", [זוֹ בּוּשָׁה]. (שם) "לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" מְלַמֵּד, שֶׁהַבּוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא. מִכָּאן אָמְרוּ: סִימָן יָפֶה לָאָדָם שֶׁיְּהֵא בַּיְּשָׁן, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כָּל הַמִּתְבַּיֵּשׁ, לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, וְכָל שֶׁאֵין לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר־סִינָי. [אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבָאִי: אַרְבָּעָה דְּבָרִים סָחוּ לִי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: חִגְרִין, מִפְּנֵי מָה הַוְיָן? מִפְּנֵי שֶׁהוֹפְכִים אֶת שֻׁלְחָנָם. אִלְּמִים, מִפְּנֵי מָה הַוְיָן? מִפְּנֵי שֶׁמְּנַשְּׁקִים עַל אוֹתוֹ מָקוֹם. חֵרְשִׁים, מִפְּנֵי מָה הַוְיָן? מִפְּנֵי שֶׁמְּסַפְּרִים בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. סוּמִין, מִפְּנֵי מָה הַוְיָן? מִפְּנֵי שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וּרְמִינְהוּ: שָׁאֲלוּ אֶת אִימָא שָׁלוֹם: מִפְּנֵי מָה בָּנַיִךְ יְפֵיפִין בְּיוֹתֵר? אָמְרָה לָהֶן: אֵינוֹ מְסַפֵּר עִמִּי, לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה, אֶלָּא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר, מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד. וְאָמַרְתִּי לוֹ: מַה טַּעַם? וְאָמַר לִי: כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֵת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְנִמְצְאוּ בָּנָיו בָּאִין לִידֵי מַמְזֵרוּת. לָא קַשְׁיָא, הָא, בְּמִילֵי דְּתַשְׁמִישׁ, הָא, בְּמִילֵי אַחֲרַנָיְתָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבָאִי, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבָאִי, אֶלָּא, כָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ, עוֹשֶׂה, מָשָׁל לְבָשָׂר הַבָּא מִבֵּית הַטַּבָּח, רָצָה לְאָכְלוֹ בְּמֶלַח, אָכְלוֹ, צָלִי, אָכְלוֹ, מְבֻשָּׁל, אָכְלוֹ, שָׁלוּק, אָכְלוֹ. וְכֵן דָּג הַבָּא מִבֵּית הַצַּיָּד. אָמַר אַמֵימָר: מַאן ַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת? רַבָּנָן, דְּאִי תֵּימָא: מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַמָּשׁ, אַמַּאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבָאִי? הָא אִינְהוּ בְּקִיאֵי בְּצוּרַת הַוָּלָד טְפֵי. וְאַמַאי קָרוּ לְהוּ: 'מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת'? דִּמְצַיְּנֵי כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. הַהִיא דְּאַתָּאִי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אָמְרָה לֵיהּ: רַבִּי, עָרַכְתִּי לוֹ שֻׁלְחָן וַהֲפָכוֹ. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, תּוֹרָה הִתִּירָתֵךְ, וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לִיךְ? הַהִיא דְּאַתָּאִי לְקַמֵּיהּ דְּרַב, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, עָרַכְתִּי לוֹ שֻׁלְחָן וַהֲפָכוֹ. אָמַר: מַאי שְׁנָא מִן בִּינִיתָא? (במדבר ט״ו:ל״ט) "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", מִכָּאן אָמַר רַבִּי: אַל יִשְׁתֶּה אָדָם בְּכוֹס זֶה וְיִתֵּן עֵינָיו בְּכוֹס אַחֵר. אָמַר רַבִינָא: לָא נִצְרְכָא, אֶלָּא דַּאֲפִלּוּ שְׁתֵּי נָשָׁיו. (יחזקאל כ׳:ל״ז-ל״ח) "וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי". אָמַר רַבִּי לֵוִי: אֵלּוּ בְּנֵי תֵּשַׁע מִדּוֹת בְּנֵי אסנ"ת משגע"ח: בְּנֵי אֵימָה, בְּנֵי אֲנוּסָה, בְּנֵי שְׂנוּאָה, בְּנֵי נִדּוּי, בְּנֵי תְּמוּרָה, בְּנֵי מְרִיבָה, בְּנֵי שִׁכְרוּת, בְּנֵי גְּרוּשַׁת הַלֵּב, בְּנֵי עִרְבּוּבְיָא, בְּנֵי חֲצוּפָה. אֵינִי, וְהָאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל אָדָם שֶׁאִשְׁתּוֹ תּוֹבַעְתּוֹ, הַוְיָן לוֹ בָּנִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הָיוּ כְּמוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים א׳:י״ג) "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים". וּכְתִיב: "וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם", וְלֹא כְּתִיב: 'נְבוֹנִים', וּכְתִיב: (בראשית מ״ט:י״ד) "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם". וּכְתִיב: (דה"א יב) "מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים". הַהִיא, דִּמְרַצְיָא אַרְצוּיֵי].

ח׳נדרים פרק ג - בַּר בַּרְתֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא, אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי סָבָא, אָמַר לֵיהּ: אִלּוּ הֲוָת יָדַעְתְּ דְּפַתְחִין פִּנְקָסָךְ וּמְמַשְׁמְשִׁין בְּעוּבְדָךְ, מִי נָדַרְתְּ? אָמַר לֵיהּ: לָא, וְשַׁרְיָיהּ. אָמַר רַבִּי אַבָּא: מַאי קְרָאָה? (משלי כ׳:כ״ה) "וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר".

ט׳ה בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב, וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא". (שם יב) כָּל הַבּוֹטֶה, רָאוּי לְדָקְרוֹ בְּחֶרֶב, אֶלָּא שֶׁלְּשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא. תַּנְיָא: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר, כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּמוֹ, כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ קָרְבָּן.

י׳אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַנּוֹדֵר, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּמוֹ נִקְרָא 'רָשָׁע'. אָמַר רַבִּי (אבא) [אַבָּהוּ]: מַאי קְרָא? (דברים כ״ג:כ״ג) "וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא". וְיָלִיף 'חֲדָלָה', 'חֲדָלָה', כְּתִיב הָכָא: 'תֶּחְדַּל', וּכְתִיב הָתָם: (איוב ג׳:י״ז) "שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז".

י״אז אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי (יוחנן) [יוֹנָתָן]: כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס, כָּל מִינֵי (פורענות של) גֵּיהִנֹּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת י״א:י׳) "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ" ("כי הילדות והשחרות הבל".) וְאֵין 'רָעָה' אֶלָּא גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ט״ז:ד׳) "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתַּחְתּוֹנִיּוֹתשׁוֹלְטוֹת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ח:ס״ה) "וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ". אֵיזֶה דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר אֵלּוּ תַּחְתּוֹנִיּוֹת. עוּלָא, בְּמַסְקֵיהּ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, אִתְלַוּוּן בַּהֲדֵיהּ תְּרֵין בְּנֵי חוֹזָאֵי, קָם חַד, שַׁחְטֵיהּ לְחַבְרֵיהּ, אָמַר לֵיהּ לְעוּלָא: לָאו יָאֵי עַבְדִי?אָמַר לֵיהּ: אִין, וּפָרַעלֵיהּ בֵּית הַשְּׁחִיטָה. כִּי אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לֵיהּ: דִּילְמָא [חַס־וְשָׁלוֹם] חַזְקִית יְדֵי עוֹבְדֵי עֲבֵרָה? אָמַר לֵיהּ: (רבי יוחנן) נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ. קָא תָּמַהּ רַבִּי יוֹחָנָן: "וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז", בְּבָבֶל כְּתִיב? אָמַר לְהוּ עוּלָא: הַהִיא שַׁעְתָּא, לֹא הֲוָה עָבַר לָן יַרְדְנָא.

י״בח אָמַר (רבא) [רַבָּה] בַּר רַב הוּנָא: כָּל אָדָם הַכּוֹעֵס, אֲפִלּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י׳:ד׳) "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ, בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו". רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי אָמַר: (אף) מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ, וּמוֹסִיף טִפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ז׳:ט׳) "כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ", וּכְתִיב: (משלי י״ג:ט״ז) "וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת". רַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק] אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ט:כ״ב) ("איש אף יגרה מדון") "וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע".

י״גט אָמַר רַבִּי (אחא) [אַדָא] בַּר חֲנִינָא: אִלְמָלֵא לֹא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, לֹא נִתַּן לָהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תּוֹרָה, וְסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ [בִּלְבַד], מִפְּנֵי שֶׁעֶרְכָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת א׳:י״ח) "כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס". ("וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב".)

י״ד[רַבִּי אוֹמֵר: אֵיזוֹ הִיא דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם? כָּל שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.

ט״ורַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי, הֲוָה לֵיהּ נִדְרָא לְמִישְׁרָא, אָתָא לְקַמַּיְהוּ דְּרַבָּנָן, אַמְרֵי לֵיהּ: נָדַרְתְּ אַדַעְתָּא דְּהָכִי? אָמַר: אִין. אַדַעְתָּא דְּהָכִי? אִין. כַּמָּה זִימְנִין, וַהֲווּ מִצְטַעֲרֵי רַבָּנָן מִשִּׁימְשָׁא לְטוּלָאוּמִטּוּלָא לְשִׁימְשָׁא. (לשנא אחרינא: אדעתא דהכי? אין. כמה זימנין, והוו מצטערי רבנן משימשא לטולא ומטולא לשימשא) אָמַר לֵיהּ בָּטְנִית בְּרֵיהּ דְּאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית: מִי נָדַרְתְּ אַדַעְתָּא דְּמִצְטַעֲרֵי רַבָּנָן מִטּוּלָא לְשִׁימְשָׁא וּמִשִּׁימְשָׁא לְטוּלָא? אָמַר: לָא, וְשַׁרְיוּהָ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יוֹסֵי הֲוָה לֵיהּ נִדְרָא לְמִישְׁרָא, אָתָא לְקַמַּיְהוּ דְּרַבָּנָן, אָמְרוּ לֵיהּ: נָדַרְתְּ אַדַעְתָּא דְּהָכִי? אָמַר לְהוּ: אִין. נָדַרְתְּ אַדַעְתָּא דְּהָכִי? אָמַר לְהוּ: אִין, כַּמָּה זִימְנִין, כֵּיוָן דְּחָזָא הַהוּא קַצְרָאדְּמִצְטַעֲרֵי רַבָּנָן, מַחְיֵיהּ בְּאוּכְלָא דְּקַצְרֵי, אָמַר: אַדַעְתָּא דְּמָחִי לִי קַצְרָא לֹא נַדְרִי, וְשַׁרְיָא לְנַפְשֵׁיהּ].

ט״זהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מַסִּיק בְּחַבְרֵיהּ זוּזֵי, אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אָמַר לֵיהּ לַלֹּוֶה: זִיל פְּרַע לִי. אָמַר לֵיהּ: פְּרַעְתִּיךָ, אָמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן, זִיל אִישְׁתַּבַּע לֵיהּ דִּפְרַעְתֵּיהּ. אָזַל וְאַיְתִּי קַנְיָא, וְיָהַב זוּזֵי בְּגַוֵּיהּ, וַהֲוָה מִיסְתַּמִּיךְ וְאָזִיל וְאַתִּי עֲלֵיהּ לְבֵית־דִּין. אָמַר לוֹ לַמַּלְוֶה: נְקוֹט הַאי קַנְיָא בְּיָדְךָ. נָסַב סֵפֶר תּוֹרָה וְאִישְׁתַּבַּע דְּפַרְעֵיהּ כָּל מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בְּיָדֵיהּ. הַהוּא מַלְוֶה רָגַז וְתַבְרֵיהּ לְהַהוּא קַנְיָא, וְאִישְׁתַּפּוּךְ הַנְהוּ זוּזֵי בְּאַרְעָא, וְאִישְׁתַּכַּח דְּקוּשְׁטָא אִישְׁתַּבַּע. (קֹדֶם מַאֲמָר זֶה מוֹכִיחַ הַגְּמָרָא מִכַּמָה רְאָיוֹת דְּלָא עָבִיד אִינַשׁ דְּמִשְׁתַּבַּע אַדַעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ, וְעַל זֶה מַקְשֶׁה:) וְאַכַּתִּי לָא עָבִיד דְּמִשְׁתַּבַּע אַדַעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ? וְהָתַּנְיָא: וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, אָמַר לָהֶם: הֱווּ יוֹדְעִים שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶם, אֶלָּא עַל דַּעְתִּי וְעַל דַּעַת הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ט:י״ג) "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם" וְגוֹ'. מַאי אָמַר לְהוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְיִשְׂרָאֵל? לָאו, הָכִי קָאָמַר לְהוּ: דִּלְמָא עָבִידְתּוּן מִילֵי, וְאַמְרִיתּוּן: עַל דַּעְתֵּנוּ, מִשּׁוּם הָכִי אָמַר לְהוּ: עַל דַּעְתִּי. לְאַפּוּקֵי מַאי? לָאו, לְאַפּוּקֵי דְּאַסִיקוּ שְׁמָאלַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, 'אֱלוֹהַּ', מִכְּלַל, דְּעָבִיד אִינַשׁ דְּמִשְׁתַּבַּע אַדַעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ. לָא! עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אִיקְרִי 'אֱלוֹהַּ', דִּכְתִיב: (שמות י״ב:י״ב) "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים" וְגוֹ'. וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּמִיתּוּן מִצְוֹת? מַשְׁמָע מִצְוַת מֶלֶךְ. וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּמִיתּוּן כָּל מִצְוֹת? מַשְׁמָע, מִצְוַת צִיצִית, דְּאָמַר מַר: שְׁקוּלָה מִצְוַת צִיצִית כְּנֶגֶד כָּל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּמִיתּוּן תּוֹרָה? מַשְׁמָע, תּוֹרָה אַחַת. וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּמִיתּוּן תּוֹרוֹת? מַשְׁמָע, תּוֹרַת מִנְחָה, תּוֹרַת חַטָּאת, תּוֹרַת אָשָׁם. וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּמִיתּוּן תּוֹרָה וּמִצְווֹת? 'תּוֹרָה' מַשְׁמָע, תּוֹרַת הַמִּנְחָה, וּ'מִצְווֹת' מַשְׁמָע, מִצְוַת מֶלֶךְ. וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּמִיתּוּן תּוֹרָה כֻּלָּהּ? מַשְׁמָע, עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, דְּתַנְיָא: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ כְּאִלּוּ מוֹדֶה בַּתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְלַשְׁבַּע יָתְהוֹן דִּמְקַיְּמִיתּוּן עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְתוֹרָה כֻּלָּהּ? אִי נַמִּי תַּרְיַ"ג מִצְווֹת? אֶלָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מִלְּתָא דְּלָא טְרִיחָא נָקַט.

י״זהַהוּא חִוְיָאדַּהֲוָה בִּשְׁנֵי שְׁבוּר מַלְכָּא, רָמוּ עֲלֵיהּ תְּלֵיסַר אוּרְוְתָאדְּתִיבְנָא וּבָלַע יָתְהוֹן.

י״חמִשְׁנָה. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּגוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים]. גְּמָרָא. וְהָאִיכָּא יִשְׁמָעֵאל? (בראשית כ״א:י״ב) "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" כְּתִיב. וְהָאִיכָּא עֵשָׂו? 'בְּיִצְחָק', וְלֹא כָּל יִצְחָק.

י״טי מִשְׁנָה. [קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לַעֲרֵלִים, מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָסוּר בְּמוּלֵי גּוֹיִם [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים] וְכוּ'. שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לִשְׁמָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ט׳:כ״ה) "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר: (שמואל א י״ז:ל״ו) "וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה". וְאוֹמֵר: (שמואל ב א׳:כ׳) "פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים"]. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מְאוּסָה הִיא הָעָרְלָה, שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי־לֵב". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ. רַבִּי יוֹסִי (הגלילי) אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְּלָה לְמֹשֶׁה הַצַּדִּיק עָלֶיהָ אֲפִלּוּ מְלֹא שָׁעָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא דּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי (מאיר) אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ, לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ז:א׳) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא, לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ל״ג:כ״ה) ["כֹּה אָמַר ה'], אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". (רַבִּי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה הִיא מִילָה, שֶׁהִיא שֶׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ד:ח׳) "הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה").

כ׳יא תַּנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל זְכֻיּוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לֹא עָמְדוּ לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַשֵּׁלמִן הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד׳:כ״ד) "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ". אָמַר רַבִּי: (יוסי) חַס־וְשָׁלוֹם שֶׁמֹּשֶׁה נִתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: אָמוּל וְאֵצֵא, סַכָּנָה הִיא! דִּכְתִיב: (בראשית ל״ד:כ״ה) "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים". אָמוּל וְאֶשְׁהֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִי: (שמות ד׳:י״ט) "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם". אֶלָּא מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּמָּלוֹן תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן". רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּקֵּשׁ שָׂטָן לַהֲרֹג, אֶלָּא לְאוֹתוֹ תִּינוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ד׳:כ״ה) "כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי", צֵא וּרְאֵה, מִי קָרוּי 'חָתָן', מֹשֶׁה אוֹ אוֹתוֹ תִּינוֹק? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הַתִּינוֹק. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר (זבינא) [בִּיזְנָא]: בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִן הַמִּילָה, בָּאוּ אַף וְחֵמָה וּבְלָעוּהוּ, וְלֹא שִׁיְּרוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא רַגְלָיו. מִיָּד (שם) "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וְגוֹ' וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה לְהָרְגָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל״ז:ח׳) "הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה". וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְ'חֵמָה' הָרַג, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ז:ד׳) "חֵמָה אֵין לִי". וְהָכְּתִיב: (דברים ט׳:י״ט) "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה"? תְּרֵי 'חֵמָה' הֲווּ. וְאִי בָּעִית אֵימָא: גּוּנְדָא דְּחֵמָה.

כ״איב תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאֵין לְךָ (צדיק גמור בעולם) [מִי שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּמִצְווֹת] כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, וְלֹא נִקְרָא 'תָּמִים' אֶלָּא עַל שֵׁם הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ז:א׳-ב׳) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָּמִים". [וּכְתִיב]: "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ". דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת [שֶׁבַּתּוֹרָה], שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ד:כ״ז) "כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל". דָּבָר אַחֵר: גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא מִילָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי". וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה תּוֹרָה, שֶׁאִלְמָלֵא תּוֹרָה לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה" וְגוֹ'. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: (בראשית י״ז:א׳) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָּמִים", אָחֲזָה רְעָדָה אֶת עַצְמוֹתָיו. אָמַר: שֶׁמָּא דָּבָר מְגֻנֶּה יֵשׁ בִּי? כֵּיוָן שֶׁאָמַר לֵיהּ: (שם) "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ". מִיָּד נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. (שם) "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה", אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הִסְתַּכַּלְתִּי בַּמַּזָּל שֶׁלִּי, וְאֵין לִי בֵּן אַחֵר אֶלָּא יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַבְרָהָם, צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל.

כ״ביג אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַמַּתְמִים אֶת עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתַּמֵּם עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב כ״ב:כ״ו ותהילים י״ח:כ״ו) "עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד" וְגוֹ'. רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אוֹמֵר: כָּל הַמַּתְמִים אֶת עַצְמוֹ, שָׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ז:ד׳) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָּמִים". וּכְתִיב: (שם) "וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם".

כ״גיד אָמַר (רבי לוי) [רַבִּי]: כָּל הַמְנַחֵשׁ, לוֹ נַחַשׁ! שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ״ג:כ״ג) "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב". וְהָא, בְּלָמֶ"ד אָלֶ"ף כְּתִיב? אֶלָּא מִשּׁוּם 'מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה'. תָּנִי אַהֲבָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא: כָּל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְנַחֵשׁ, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לִמְחִיצָה, שֶׁאֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָם יְכוֹלִין לִכָּנֵס לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) ["כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְגוֹ'], כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל".

כ״דטו אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו [לְמִצְרַיִם] מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים? מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה אַנְגַּרְיָא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ד:י״ד) "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד דָּן". (רבי) [שְׁמוּאֵל (בר נחמני) אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהִפְרִיז עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם טו) "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהִפְרִישׁ אֶת בְּנֵי אָדָם מִלָּבוֹא תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח לָךָ". (שם) "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו", רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: שֶׁהֵרִיקָן בַּתּוֹרָה. וְחַד אָמַר: שֶׁהֵרִיקָן בְּזָהָב. "שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת", אָמַר רַב אַמִי בַּר אַבָּא: וֶאֱלִיעֶזֶר כְּנֶגֶד כֻּלָּן, וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: זֶה הוּא אֱלִיעֶזֶר, 'אֱלִיעֶזֶר' בְּחוּשְׁבְּנָא, הָכִי הֲוֵי. וְאָמַר רַבִּי אַמִי בַּר אַבָּא: בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כו) "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי", (שנותיו של אברהם חוץ משלשה) 'עק"ב' בְּחוּשְׁבְּנָא מְאָה וְשִׁבְעִים וְתַרְתֵּין. וְאָמַר רַב אַמִי בַּר אַבָּא: 'הַשָּׂטָן' בְּחוּשְׁבְּנָא, תְּלַת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבַּע הֲווּ. וְאָמַר רַבִּי אַמִי בַּר אַבָּא: כְּתִיב: 'אַבְרָם', וּכְתִיב: (דה"א א) "הוּא אַבְרָהָם", בִּתְחִלָּה הִמְלִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה אֵיבָרִים, וְלִבְסוֹף, עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה [אֵיבָרִים], וְאֵלּוּ הֵן: שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה.

כ״הטז אָמַר רַב אַמִי בַּר אַבָּא: מַאי דִּכְתִיב: (קהלת ט׳:י״ד) "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט,, וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים". 'עִיר קְטַנָּה' זֶה הַגּוּף. 'וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט', אֵלּוּ הָאֵיבָרִים. 'וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ', זֶה יֵצֶר־הָרָע. 'וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים', אֵלּוּ עֲוֹנוֹת. 'וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם', זֶה יֵצֶר־הַטּוֹב. 'וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ', זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. 'וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא', דְּבִשְׁעַת יֵצֶר־הָרָע לֵית דְּמִדְכַּר לֵיהּ לְיֵצֶר־הַטּוֹב. (שם ז) "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם", זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. "מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר", אֵלּוּ שְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם וּשְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּה וּפֶה.

כ״ויז אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא כְּהֻנָה מִשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ד:י״ז-י״ח) "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם וְגוֹ', וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן", כֵּיוָן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם, הוֹצִיאָהּ מֵאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן וְגוֹ', וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן" וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ אַבְרָהָם: וְכִי מַקְדִּימִין בִּרְכַּת עֶבֶד לְבִרְכַּת רַבּוֹ? (לפיכך הוציאה מאברהם) [מִיָּד נְתָנָהּ לְאַבְרָהָם], שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ק״י:א׳) "לְדָוִד מִזְמוֹר, נְאֻם ה' לַאדֹנִי" וְגוֹ'. וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם, אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק", עַל דִּבּוּרוֹ שֶׁל מַלְכִּי צֶדֶק, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (בראשית י״ד:י״ח) "וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן", הוּא כֹּהֵן וְאֵין זַרְעוֹ כֹּהֵן.

כ״זאין בין המודר פרק רביעי

כ״חדף לה ע"ב: איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא למאי נ"מ למודר הנאה אי אמרת שלוחי דידן הוו הא מהנו ליה ואסור ואי אמרת שלוחי דשמיא שרי מאי ת"ש דתנן מקריב עליו קיני זבין וכו':

כ״טדף לו ע"ב: פסקא [המודר הנאה מחברו] מלמדו מדרש הלכות ואגדות ולא ילמדנו מקרא. מקרא מאי טעמא לא ילמדנו משום דקמהני ליה מדרש נמי קא מהני ליה אמר שמואל במקום שנוטולין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש מאי פסקא [דף לז ע"א] הא קא משמע לן דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא שרי למשקל. על המדרש לא שרי למשקל. מ"ש מדרש דלא דכתיב (דברים ד׳:י״ד) ואותי צוה ה' בעת ההיא (לאמר לכם) [ללמד אתכם] וכתיב (שם) ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם מקרא נמי בחנם רב אמר שכר שימור ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים:

ל׳יח: דף לז ע"ב: [אמר רב איקא בר אבין א"ר חננאל] אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. בספר תורת האלהים זה מקרא. מפורש זה תרגום. ושום שכל אלו הפסוקים. ויבינו במקרא אלו פיסוק טעמים ואמרי לה אלו המסורת. אמר ר' יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני. מקרא סופרים ארץ ארץ שמים מצרים. עיטור סופרים (בראשית יח) אחר תעבורו (שם כד) אחר (תלכו) [תלך] (במדבר לא) אחר תאסף (תהלים מח) קדמו שרים אחר נוגנים (שם לו) צדקתך בהררי אל משפטיך תהום רבה. קריין ולא כתיבן. (ש"ב ח) פרת דבלכתו. (שם טז) איש דכאשר ישאל. (ירמיה לא) באים דונבנתה (שם ג) לה דפליטה. (רות ב) את דהגד הוגד. (רות ג) אלי דהגורן. (שם) אלי דהשעורים הלין קריין ולא כתיבן. כתיבן ולא קריין (מלכים ב ה׳:ח׳) נא דיסלח. [דף לח ע"א] (דברים ו) זאת דהמצוה). (ירמיה נא) ידרוך דהדורך. (יחזקאל מח) חמש דפאת נגב. (רות ג) אם דכי גואל הלין כתיבן ולא קריין. אמר רב אחא בר אדא במערבא פסקי ליהלהאי קרא לתלת פסוקי (שמות י״ט:ט׳) ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן:

ל״איט שם: א"ר חמא בר חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות שנאמר (שמות ל״ד:א׳) פסל לך פסולתן יהא שלך אמר ר' יוסי בר חנינא בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר (שם) כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך יהא אף כתיבתן שלך יהא ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר (משלי כ״ב:ט׳) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מתיב רב חסדא (דברים ד׳:י״ד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים אותי צוה ואני לכם (שם) ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי. אותי צוה ואני לכם (שם לא) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. השירה לחודה (שם) למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. אלא פלפולא בעלמא:

ל״בכ: א"ר יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכולם ממשה. גבור דכתיב (שמות ט) ויפרוש את האהל על המשכן יאמר (רב) [מר] משה רבינו פרשו וכתיב (שם כז) עשר אמות ארך הקרש וגו' ואימא דאריך וקטין אלא מן הדין קרא דכתיב (דברים ט׳:י״ז) ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם (לעיניכם) ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין (ששה) [שלשה]. עשיר דכתיב (שמות ל״ד:א׳) פסל לך פסולתן שלך יהא. חכם רב ושמואל דאמרי תרוייהו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חוץ מאחד דכתיב (תהילים ח׳:ו׳) ותחסרתי מעט מאלהים (וכבוד והדר תעטרהו). עניו דכתיב (במדבר י״ב:ג׳) והאיש משה ענו מאד (מכל האדם אשר על פני האדמה):

ל״גכא: א"ר יוחנן כל הנביאים כולם עשירים היו מנ"ל ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה ממשה דכתיב (במדבר טו) לא חמור אחד מהם נשאתי אי בלא אגרא לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא ודלמא משום דעני היה אלא מפסל לך פסוללתן שלך יהא. משמואל דכתיב (שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו' אי בחנם לאפיקי מאן דשקיל בלא אגרא. אלא דאפילו בשכר ודלמא משום דעני הוה אלא מהכא (שם ז) ותשיבתי הרמתה כי שם ביתי (ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה) ואמר רבא כל מקום שהלך ביתו עמו. אמר רבא גדול האמור בשמואל ממה שנאמר במשה דאילו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפילו בשכר ואילו גבי שמואל אפ' ברצון לא (שכר) [שכרו] דכתיב (שם יב) ויאמרו לא עשקתנו ולא רציתנו ולא לקחת מיד איש מאומה. עמוס דכתיב (עמוס י) ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים. ומתרגם רב יוסף ארי מרי ניתי אנא ושקמין אית לי בשפילתא. יונה דכתיב (יונה א׳:ג׳) ויתן שכרה וירד בה לבא עמהם תרשישה מלפני הק' ואמר רבי יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה. וא"ר רומנוס שכרה של ספינה היה ארבעת אלפים דינרי זהב:

ל״דכב: וא"ר יוחנן בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר (שמות ל״א:י״ח) ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות כתובים באצבע אלהים: [דף לט ע"ב] א"ר שמעון בן לקיש רמז לבקור חולים מן התורה מנין דכתיב (במדבר ט״ז:כ״ט) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהם חולים ומוטלים על מטותם ובני אדם מבקרים אותם מה הבריות אומרים לא ה' (שלחו) [שלחני] לזה. דרש רבא מ"ד (שם) ואם בריאה יברא ה' אם בריאה גיהנם [מוטב] תהיה אם לאו יברא ה'. איני והתניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם. ואלו הן. תורה. ותשובה. גן עדן. וגיהנם. וכסא הכבוד. ובית המקדש. ושמו של משיח. תורה דכתיב (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה דכתיב (תהילים צ׳:ג׳) בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן דכתיב (בראשית ב׳:ח׳) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם דכתיב (ישעיהו ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה. כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח דכתיב (תהילים ע״ב:י״ז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. אלא ה"ק אי איברי לה פומא (הכא) מוטב ואי לא יברא ה' והא כתיב (קהלת א׳:ט׳) אין כל חדש תחת השמש ה"ק אי [הכא] לא מקרב פומא להכא ליקרב:

ל״הכג: דרש רבא ואמרי לה אמר ר' יצחק מ"ד (חבקוק ג׳:י״א) שמש ירח עמד זבולה. שמש ירח בזבול מאי בעו והא ברקיע קביעי מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירין ואם לאו אין אנו מאירין באותה שעה זרק בהן חצים וחניתות אמר להם בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם ובכל יום ויום יורה בהם חצים וחניתות ומאירים שנאמר (שם) לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך:

ל״וכד: תניא בקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרו אמרו. א"ל אביי וכל המצות מי יש שיעור למתן שכרן והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן. רבא אמר אפי' מאה פעמים ביום (תניא נמי הכי בקור חולים אין לו שיעור אפילו גדול אצל קטן ואפילו מאה פעמים ביום). א"ר אחא בר חנינא כל המבקר את החולה נוטל אחד מששים מצערו א"ל אביי לרבא א"כ ליעיילו שיתין ולוקמוהו א"ל כעישורייתא דרבי ובבני גילו דתניא רבי אומר בת הנזונת מנכסי אחים נוטלת עשור נכסים אמרו לרבי לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להם כך אני אומר ראשונה נוטלת עשור נכסים שניה במה ששיירה שלישית במה ששיירה וחוזרות כולן וחולקות בשוה. ר' חלבו חלש נפק אכריז רב כהנא [דף מ ע"א] רב חלבו באיש (רב חלבו באיש) לא איכא דקא אתי אמר להו לא כך היה מעשה התלמיד אחד מתלמידי ר"ע שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכבד ורבץ לפניו (חיה) [היה] א"ל רבי החייתני יצא רבי עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות מאי גרמא (אלא אימא) [אילימא] כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה ושאינו מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות שימות סלקא דעתך אלא כל שאינו מבקר את החולה אין מבקש עליו [רחמים] לא שיחיה ולא שימות. רבא יומא קדמאה דחלש אמר להו לא תגלו לאיניש דלא ליתרע מזל מכאן ואילך אמר להו פוקו אכריזו בשוקא רבא חלש דסני לי ליחדי וכתיב (משלי כ״ד:י״ז-י״ח) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו ודרחים לי ליבעי עלי רחמים:

ל״זכה: (אמר רב יהודה אמר שמואל) [אמר רב] כל המבקר את החולה נצול מדינה של גיהנם שנאמר (תהילים מ״א:ב׳) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ואין דל אלא חולה שנאמר (ישעיהו ל״ח:י״ב) מדלה יבצעני אי נמי מהדין קרא (שמואל ב י״ג:ד׳) מדוע אתה ככה דל בן המלך ואין רעה אלא גיהנם שנא' (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה. ואם בקרו מה שכרו מה שכרו כדאמרינן נצול מדינה של גיהנם אלא מה שכרו בעוה"ז (תהילים מ״א:ב׳-ד׳) ה' ישמרהו ויחייהו יאושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו. ה' ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מן היסורים ויאושר בארץ שיהו הכל מכבדים אותו ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו ריעים כנעמן שרפאוהו מצרעתו ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחלקו מלכות. תניא ר"ש בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין ילדים סתירה וראיה לדבר (מלכים א י״ב:כ״ג) רחבעם בן שלמה. אמר רב ששת בריה דרב אידי לא ליסעור אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא דיומא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי בתלת שעי קמייתא רויחא דעתיה בתרייתא תקיף חולשיה. אמר ר' אבין אמר רב מנין בחליו. וא"ר אבין אמר רב מנין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. תנ"ה הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי:

ל״חכו: דף ט ע"ב (אמר רבין) [א"ר אמי אמר רב] מ"ד (יחזקאל י״ב:ג׳) ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה זה נר וקערה [דף מא ע"א] ושטיח. (דברים כח) ובחסר כל (אמר רבין בר אבא) [א"ר אמרי אמר רב] בלא נר ובלא שלחן. רב חסדא אמר בלא אשה. רב ששת אמר בלא שמש. רב נחמן אמר בלא דעה. תנא בלא מלח ובלא רבב. אמר אביי נקיטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דדא קני מה חסר דדא (חסר) [לא קני] מה קני:

ל״טכז: א"ר אלכסנדרי א"א חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו שנאמר (תהילים ק״ג:ג׳) הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי. רב המנונא אומר חוזר לימי עלומיו שנאמר (איוב ל״ג:כ״ה) רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו. (תהילים מ״א:ד׳) כל משכבו הפכת בחליו אמר רב יוסף לומר שמשכח תלמודו:

מ׳כח: רב יוסף חלש אייקר ליה תלמודיה אהדריה אביי קמיה היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הא מלתא וא"כ אביי את אמרת לן ומהא מתניתא אמרת לן. רבי הוה גמיר תלת עשרה אפי הלכה אגמריה לרבי חייא ז' מנהון לסוף חלש רבי אהדריה רבי חייא קמיה הנהו ז' אפי דאגמריה ושיתא אזרא להו הוה ההוא קצרא דהוה שמיע ליה לרבי כד הוה גריס להון אזל ר' חייא גמר יתכון קמי קצרא ואתא אהדרינהו קמי רבי כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא א"ל רבי אתה עשית אותי ואת חייא איכא דאמרי הכי אל אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי:

מ״אכט: ואמר רבי אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא גדול נס שנעשה לחולה יותר מנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה דאילו חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל יכולין לכבותה אבל [זו] של חולה אש של שמים הוא מי יוכל לכבותה. ואמר רבי אלכסנדרי אמר ר' חייא בר אבא ואמרי לה אמר ר' יהושע בן לוי כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו שנאמר (בראשית ד׳:י״ד) והיה כל מוצאי יהרגני (רבא) [רב] אמר מהכא (תהילים קי״ט:צ״א) למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. אמרו ליה לרבה בר שילא שכיב ההוא גברא גובהא רכיב גידרונא זוטרא מטא תיתורא איסתטט שדייה (במיא) וקא שכיב קרא אנפשיה למשפטיך עמדו היום וגו'. שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על אקרוקתא ועברא נהרא טרקא גברא ומית קרי עליה למשפטיך עמדו היום וגו':

מ״בל: אמר שמואל אין מבקרין אלא למי שחלצתו חמה לאפוקי מאי לאפוקי הא דתניא ר' יוסי בן פרטא אומר [משום רבי אליעזר] אין מבקרין לא חולי מעים ולא חולי העין ולא מחושי הראש. בשלמא חולי מעים משום כסופא אלא חולי העין ומחושי הראש מ"ט משום דרב יהודה דאמר רב יהודה דבורא קשי לעינא ומעלי לאישתא. אמר רבא האי אישתא אי לאו דפרונקא דמלאכא דמיתותא היא מעלי [דף מא ע"ב] כחזרא לדקלא חד לתלתין יומין כי תרייקא לגופא רב נחמן בר יצחק אמר לא היא ולא תרייקא אמר. (רבא) [רבה] בר יונתן [אמר רב יחיאל] ערסן יפה לחולה לרפואתו מאי ערסן א"ר (יוחנן) [יונתן] חושלא דשערי עתיקתא [דריש נפיא אמר אביי ובעין בשולא כבשרא דתורא] רב יוסף אמר סמידי דשערי עתיקתא דריש נפיא אמר אביי ובעין בשולא כבשרא דתורא. א"ר יוחנן בורדם אין מבקרין אותו ואין מזכירין שמו מ"ט א"ר אלעזר מפני שהוא כמעין הנובע וא"ר אלעזר למה נקרא שמו בורדם שהוא כמעין הנובע:

מ״גנדרים פרק ה - אין אגדות בפרק זה.

מ״דנדרים פרק ו - לא פִּסְקָא. [קוֹנָם תַּבְשִׁיל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּמַעֲשֵׂה קְדֵרָה רַךְ, וּמֻתָּר בְּעָבֶה וְכוּ'. וְהָא, מִתַּבְשִׁיל נָדַר? אָמַר אַבַּיֵי: הַאי תַּנָּא, כָּל מִידִי דְּמִתְאֲכִיל בֵּיהּ רִיפְתָּא, 'תַּבְשִׁיל' קָרוּ לֵיהּ. וְהָתַּנְיָא: הַנּוֹדֵר מִן הַתַּבְשִׁיל, אָסוּר בְּכָל מִינֵי תַּבְשִׁיל, וְאָסוּר בְּצָלִי וּבְשָׁלוּק וּבִמְבֻשָּׁל. וְאָסוּר בְּהִיטְרִיּוֹתרַכּוֹת, שֶׁהַחוֹלִין אוֹכְלִין בָּהֶן פִּתָּן. אֵינִי? וְהָא רַבִּי יִרְמְיָה חָלַשׁ, עַל לְגַבֵּיהּ הַהוּא אַסְיָא לְאַסְיוּהָ, חָזָא קָרָא דְּמַחַת בְּבֵיתֵיהּ, שַׁבְקֵיהּ וְנָפַק. אָמַר: מַלְאַךְ־מוֹתָא אִית לֵיהּ לְדֵין בְּבֵיתֵיהּ, וַאֲנָא אֵיעוֹל לְאַסָאָה יָתֵיהּ? לָא קַשְׁיָא, הָא בְּרַכִּיכֵי, הָא בְּאִשּׁוּנֵי. רָבָא בַּר עוּלָא אָמַר: הָא בְּקָרָא גּוּפֵיהּ, וְהָא בְּגַוֵּיהּ דְּקָרָא, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: לוּלִיבָא דְּקָרָא, בְּסִילְקָא, לוּלִיבָא דְּכִיתְנָא, בְּכוּתְחָא, וְדָבָר זֶה אָסוּר לְאָמְרוֹ בִּפְנֵי עַם־הָאָרֶץ. רָבָא אָמַר: מַאן חוֹלִין? רַבָּנָן. רָבָא לְטַעֲמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא: כְּמַאן מַצְלִינָן עַל קְצִירֵי וְעַל מְרִיעֵי, [כְּמַאן? כְּרַבִּי יוֹסֵי]. מִדְּאָמַר: 'קְצִירֵי וּמְרִיעֵי', שְׁמַע מִינָהּ: 'קְצִירֵי', קְצִירֵי מַמָּשׁ, 'מְרִיעֵי', רַבָּנָן. וּמֻתָּר בְּעָבֶה, מַתְנִיתִין דְּלָא כְּבַבְלָאֵי, דְּאָמַר רַב זֵירָא: בַּבְלָאֵי טִפְּשָׁאֵי, דְּאַכְלֵי לַחְמָא בְּלַחְמָא. אָמַר רַב חִסְדָּא: דְּמַשְׁאִיל לְהוֹן לְהַלֵין נַקְדָנֵי דְּהוּצְל: הַדֵּין דַּיְסָא, הֵיכִין מַעֲלֵי לְמִיכְלָהּ? דְּחִטֵּי, בְּלַחְמָא דְּחִטֵּי. וּדְשַׂעֲרֵי, בְּלַחְמָא דְּשַׂעֲרֵי. אוֹ דִּלְמָא, דְּחִטֵּי בִּדְשַׂעֲרֵי. וּדְשַׂעֲרֵי בִּדְחִטִּי? רָבָא אַכְלֵיהּ בַּחֲסִיסֵי. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּקָאָכִיל דַּיְסָא בְּאֶצְבְּעָתֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ: אַמַאי קָאָכִיל מַר בְּיָדֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב: דַּיְסָא בְּאֶצְבְּעָתָא, בָּסִים, כָּל־דְּכֵן בְּתַרְתֵּין, וְכָל־דְּכֵן בִּתְלָת. אָמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּא בְּרֵיהּ, וְכֵן אָמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ: מְזַמְּנִים לָךְ לְמֵיכַל דַּיְסָא, עַד פַּרְסָה. לְמֵיכַל בִּישְׂרָא דְּתוֹרָא, עַד תְּלָתָא פַּרְסִין]. אָמַר לֵיהּ רַב לְחִיָּא בְּרֵיהּ, וְכֵן אָמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְּרֵיהּ: כָּל מִידַעַם לָא תִּפְלוֹט קַמֵּיהּ רַבָּךְ, לְבַר מִן קָרָא וְדַיְסָא, שֶׁהֵן דּוֹמִין לִפְתִילָה שֶׁל אֲבָר, וַאֲפִלּוּ קַמֵּי שְׁבוּר מַלְכָּא, פְּלוֹט. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי, חַד אָכִיל דַּיְסָא בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ, וְחַד אָכִיל בְּהוּצָא. אָמַר לֵיהּ דְּאָכִיל בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ לִדְאָכִיל בְּהוּצָא: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי רֻקְּךָ? אָמַר לֵיהּ דְּאָכִיל בְּהוּצָא לִדְאָכִיל בְּאֶצְבְּעָתֵיהּ: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי צֵאָתְךָ.

מ״הרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אַיְתּוּ לְקַמַיְהוּ בְּלוּסְפַיְן, רַבִּי יְהוּדָה אָכַל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא אָכַל. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה: מַאי טַעְמָא לָא אָכִיל מַר? אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵלּוּ, אֵין יוֹצְאִין מִבְּנֵי מֵעַיִם כָּל עִקָּר! אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה: כָּל־שֶׁכֵּן, שֶׁנִּסְמֹךְ עֲלֵיהֶן לְמָחָר.

מ״ולב רַבִּי יְהוּדָה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי טַרְפוֹן: הַיּוֹם פָּנֶיךָ צְהֻבִּין. אָמַר לֵיהּ: אֶמֶשׁ יָצְאוּ עֲבָדֶיךָ לַשָּׂדֶה, וְהֵבִיאוּ לָנוּ תְּרָדִין, וַאֲכַלְנוּם בְּלֹא מֶלַח, וְאִם אֲכַלְנוּם בְּמֶלַח, כָּל־שֶׁכֵּן שֶׁהָיוּ פָּנֵינוּ צְהֻבִּים. אָמְרָה לֵיהּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי יְהוּדָה: מוֹרֶה וְרָוִי? אָמַר לָהּ: הֵימְנוּתָא בְּיָדָהּ דְּהַהִיא אִתְּתָא, אִי טָעִימְנָא אֶלָּא קִדּוּשָׁא וְאַבְדַּלְתָּא, וְאַרְבָּעָה כַּסֵי דְּפִסְחָא, וְחוֹגְרַנִי צְדָעָאִי מִן הַפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת, אֶלָּא: (קהלת ח׳:א׳) "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו". אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי יְהוּדָה: פָּנֶיךָ דּוֹמִין אוֹ כְּמַלְוֵי רִבִּית, אוֹ כִּמְגַדְּלֵי חֲזִירִים. אָמַר לֵיהּ: בִּיהוּדָאֵי, תַּרְוַיְהוּ אֲסִירִין! (לי) אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵּית־הַכִּסֵּא אִית לִי מִבֵּיתִי וְעַד בֵּי מִדְרָשָׁא, וְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֲנִי נִכְנָס. רַבִּי יְהוּדָה, כַּד אָזִיל לְבֵי מִדְרָשָׁא, שָׁקִיל גּוּלְפָא עַל כִּתְפֵיהּ, אָמַר: "גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ". רַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁקִיל צַנָּא עַל כִּתְפֵיהּ, אָמַר: "גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת בְּעָלֶיהָ". דְּבִיתְהוּ דְּרַבִּי יְהוּדָה נַפְקָת, נְקִיטַת עַמְרָא, עָבְדַת גְּלִימָא דְּהוּטְבֵי, כַּד נַפְקָא לְשׁוּקָא, מְכַסְיָא (ליה) [בֵּיהּ], וְכַד נָפִיק רַבִּי יְהוּדָה לִצְלוּיֵי, הֲוָה מְכַסִי וּמַצְלִי, וְכַד מְכַסִי (ליה) [בֵּיהּ] הֲוָה מְבָרֵךְ: "בָּרוּךְ שֶׁעָטַנִי מְעִיל". זִימְנָא חֲדָא גָזַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל תַּעֲנִיתָא, רַבִּי יְהוּדָה לָא אָתָא לְבֵי תַּעֲנִיתָא. אָמְרוּ לֵיהּ: לָא אִית לֵיהּ כִּסוּיָא. שָׁדַר לֵיהּ גְּלִימָא, וְלָא קַבִּיל. דָּלִי צִיפְתָּא, אָמַר לֵיהּ לִשְׁלִיחָא: חָזִי מַאי אִיכָּא, מִיהוּ לָא נִיחָא לִי דְּאִיתְהַנִי בְּהַאי עָלְמָא.

מ״זלג רַבִּי עֲקִיבָא, אִיקַדְשַׁת לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ דְּבַר כַּלְבָּא־שָׂבוּעַ, שָׁמַע בַּר כַּלְבָּא־שָׂבוּעַ, אַדְרָהּ הֲנָאָה מִכָּל נִכְסֵיהּ. אַזְלָא וְאִיתְנִיסִיבַת לֵיהּ בְּסִיתְוָא. הֲווּ גָּנוּ בֵּי־תִּבְנָא, הֲוָה קָא מַנְקִיט לֵיהּ תִּבְנָא מִן מַזְיָיהּ, אָמַר לָהּ: אִי הֲוָאִי לִי, רָמִינָא לִיךְ יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא! אָתָא אֵלִיָּהוּ, אִידְמִי לְהוֹן כְּאִינְשָׁא, וְקָא קָרִי אַבָּבָא, אָמַר לְהוּ: הָבוּ לִי פּוּרְתָּא דְּתִבְנָא, דְּאוֹלִידַת אִתְּתָאִי, וְלֵית לִי מִידַעַם לְאַגְנוּיָיהּ. אָמַר לָהּ רַבִּי עֲקִיבָא לְאִינְתְּתֵיהּ: חֲזָאִי הַאִי גַּבְרָא, דַּאֲפִלּוּ תִּבְנָא לָא אִית לֵיהּ. אָמְרָה לֵיהּ: זִיל הֲוֵי בְּבֵי־רַב. אָזַל הֲוָה תַּרְתֵּי־סְרֵי שְׁנִין קַמֵּי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. לְמִישְׁלָם תַּרְתֵּי־סְרֵי שְׁנִין, קָם וְאָתָא לְבֵיתֵיהּ, שָׁמַע מֵאֲחוֹרֵי בֵּיתֵיהּ דְּקָא אָמַר לָהּ רָשָׁע לִדְבִיתְהוּ: שַׁפִּיר עָבִיד לָךְ אָבוּךְ! חֲדָא: דְּלָא דָּמִי לִיךְ. וְעוֹד: שַׁבְקָךְ אַרְמְלוּת חַיּוּת כּוּלְהוֹן שְׁנִין. אָמְרָה לֵיהּ: אִי מִינָאִי דִּילִי צַיִית, לִיהֱוֵי תַּרְתֵּי־סְרֵי שְׁנִין אַחֲרִינָא. אָמַר: הוֹאִיל וְיָהַבְתְּ לִי רְשׁוּתָא, אַהֲדָר לַאֲחוֹרַי. הָדַר, אָזַל, הֲוָה תַּרְתֵּי סְרֵי־שְׁנִין אַחֲרַנָיְתָא, אָתָא בְּעֶשְׂרִין וְאַרְבָּעָה אַלְפִין זוּגִין תַּלְמִידִין, נָפַק כּוּלֵי עָלְמָא לְאַפֵּיהּ, וְאַף הִיא קַדְמָת לְמֵיפַּק לְאַפֵּיהּ, אָמַר לָהּ הַאי רְשִׁיעָא: וְאַתְּ, לְהֵיכָן אָזַלְתְּ? אָמְרָה לֵיהּ: (משלי כט) ("יֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים") (שם יב) ["יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ"]. אָתָת לְאִיתְחָזָא לֵיהּ, קָא מַדְחוּ לָהּ רַבָּנָן, אָמַר לָהֶם: הָנִיחוּ לָהּ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם, שֶׁלָּהּ הוּא. שָׁמַע אָבוּהָ, אָתָא וְאִיתְשִׁיל עַל נִדְרֵיהּ, וְאִישְׁתַּרִי מִן נִכְסֵיהּ.

מ״חלד מִן שִׁית מִילֵי אִיעַתָּר רַבִּי עֲקִיבָא; מִן בַּר כַּלְבָּא־שָׂבוּעַ, וּמִן אֵילָא דִּסְפִינְתָּא, דְּכָל סְפִינְתָּא עַבְדִין לָהּ (חד מן ענא) [מִין עֵינָא]. זִמְנָא חֲדָא אַנְשְׁיוּהָ עַל כֵּיף יַמָּא, אָתָא הוּא, אַשְׁכְּחֵיהּ. וּמִן גַּוְזָא, דְּזִמְנָא חֲדָא יָהִיב אַרְבָּעָה זוּזֵי לְסַפּוֹנָאֵי, אָמַר לְהוֹן: אַיְתּוּ לִי מִידַעַם, וְלָא אַשְׁכְּחוּ אֶלָּא גַּוְזָא עַל כֵּיף יַמָּא, אַיְתּוּהִי לֵיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ: יַעָבִיד מָרָנָא עֲלֵיהּ, אִישְׁתַּכַּח דַּהֲוָה מָלִי דִּינְרֵי. דְּזִמְנָא חֲדָא טָבְעָה סְפִינְתָּא, וְכוּלֵי עִסְקָא הֲוָה מָחִית בְּהַהוּא גַּוְזָא, וְאִשְׁתַּכַּח הַהוּא זִמְנָא [דְּמִן דִּסְרוֹקִיתָא], וּמִן מַטְרוֹנִיתָא, וּמִן אִשְׁתּוֹ שֶׁל טוּרְנוּסְרוּפוּס, וּמִן קְטִיעָא בַּר שָׁלוֹם.

מ״טלה רַב גַּמְדָא יָהַב אַרְבָּעָה זוּזֵי לְסַפּוֹנָאֵי לְאַתּוּיֵי בְּהוֹן מִידַעַם, לָא אַשְׁכְּחוּ, אַיְתּוּ לֵיהּ בְּהוֹן קוֹפָא, אִישְׁתַּמִּיט, עַיִיל לְחוֹרְתָּא, חָפְרוּ בַּתְרֵיהּ, אַשְׁכְּחוּהָ דְּרָבִיעַעַל מַרְגְּלִיתָא, אַיְתִּיאוּ לֵיהּ כּוּלְהוֹן.

נ׳לו אָמְרָה לֵיהּ בַּת קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: (חכמה) [תּוֹרָה] מְפֹאָרָה בִּכְלִי מְכֹעָר? אָמַר לָהּ: לֹא לָמַדְתְּ מִבֵּית אָבִיךְ בְּמַה מַּחְתִּין יַיִן? אָמְרָה לֵיהּ: בְּמָאנֵי דְּפַחְרָא. אָמַר לָהּ: כּוּלֵי עָלְמָא בְּמָאנֵי דְּפַחְרָא, וְאַתּוּן בְּמָאנֵי דְּפַחְרָא? אַתּוּן אֲחִיתוּ בְּמָאנֵי דְּכַסְפָּא וְדַהֲבָא! אָזְלַת וְרָמַת חַמְרָא בְּמָאנֵי דְּכַסְפָּא וְדַהֲבָא, וְסָרִי. אָמַר לָהּ: אַף אוֹרַיְתָא כֵּן. אָמְרָה לֵיהּ: וְהָאִיכָּא שַׁפִּירֵי וּגְמִירֵי? אָמַר לָהּ: אִי הֲווּ סַנְיָן, הֲווּ גְּמִירֵי טְפֵי.

נ״אלז הַהִיא דְּאָתָת לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה [מִנְּהַרְדְעָא] לְדִינָא, וְאִתְחַיְבַת [מִן] דִּינָא. אָמְרָה לֵיהּ: שְׁמוּאֵל רַבָּךָ הָכִי דָּנָן? אָמַר לָהּ: יָדַעַתְּ לֵיהּ? אָמְרָה לֵיהּ: אִין, גּוּצָא, וְרַבָּה כְּרֵיסֵיהּ, אוּכָם, וְרַבָּה שִׁינֵיהּ, אָמַר לָהּ: לִבְזוּיֵיהּ קָא אָתִית? תֶּהֱוֵי הַהִיא אִנְתְּתָא בְּשַׁמְתָּא, פָּקְעַת וּמִיתָא.

נ״בהַהוּא גַּבְרָא דְּיָהַב עַבְדָּא לְחַבְרֵיהּ לְאַגְמוּרֵיהּ אַלְפָא מִינֵי לַפְּדֵי, אַגְמְרֵיהּ תְּמַנֵי מְאָה, אַזְמְנֵיהּ לְדִינָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אָמַר רַבִּי: אֲבוֹתֵינוּ אָמְרוּ: "נָשִׁינוּ טוֹבָה", אָנוּ, אֲפִלּוּ בְּעֵינֵינוּ לֹא רָאִינוּ.

נ״גלח רַבִּי עָבַד לֵיהּ הִלּוּלָאלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ, (ולא אזמניה לבר־קפרא) כָּתַב עַל בֵּית גְּנָנָא: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אַלְפִין רִבּוֹאִין דִּינְרִין נַפְקֵי עַל בֵּית גְּנָנָא דֵּין, וְלָא אַזְמְנֵיהּ לְבַר־קַפָּרָא. אָמַר (להון) [לֵיהּ:] אִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה? אַזְמְנֵיהּ. אָמַר: לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ, לָעוֹלָם הַבָּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה? יוֹמָא דִּמְחַיִךְ בֵּיהּ רַבִּי, אַתְּיָא פּוּרְעָנוּתָא בְּעָלְמָא. אָמַר לֵיהּ לְבַר־ קַפָּרָא: לָא תְּבַדְּחָן, וְיָהִיבִנָא לָךְ אַרְבְּעִין גְּרִיוֵי חִיטֵּי. אָמַר לֵיהּ: לִיחְזִי מַר, דִּבְכָל גְּרִיוָא דְּבָעִינָא, שָׁקִילְנָא. שָׁקַל דִּיקוּלָא רַבָּה, טַחְיָיהּ בְּכַוְרָא, וְסַחְפֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ וְאָזַל וְאָמַר לֵיהּ: לֵיכוּל לִי מַר אַרְבְּעִין גְּרִיוֵי חִיטֵּי דְּרָשִׁינָן בָּךְ, אַחִיךְ רַבִּי. אָמַר לֵיהּ: לָאו אַזְהַרְתָּךָ דְּלָא תְּבַדְחָן? אָמַר לֵיהּ: חִיטֵּי דְּרָשִׁינָן קָא נָסִיבְנָא. אָמַר לָהּ בַּר־קַפָּרָא לִבְרַתֵּיהּ דְּרַבִּי: לְמָחָר שַׁתִּינָא חַמְרָא בְּרִיקוּדָא דַּאֲבוּךְ, וּבְקוּרְקְנֵי דְּאִמֵּךְ.

נ״דלט בֶּן אֶלְעָשָׂה, חַתְנֵיהּ דְּרַבִּי הֲוָה, וְעָשִׁיר גָּדוֹל הָיָה, (ומטא) [אַזְמְנֵיהּ] לְבֵי הִלּוּלָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי. אָמַר לֵיהּ בַּר־קַפָּרָא לְרַבִּי: מַאי: (ויקרא כ) 'תּוֹעֵבָה'? כָּל דְּאָמַר לֵיהּ רַבִּי דְּהָכִי הוּא 'תּוֹעֵבָה', אַקְשֵׁיהּ בַּר־קַפָּרָא. אָמַר לֵיהּ: (רבי) פָּרִישׁ אַתְּ! אָמַר לֵיהּ: תֵּיתִי דְּבִיתְהוּ, תִּרְמִי לִי נַטְלָא! אַתְּיָא רַמְיָא לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ לְרַבִּי: קוּם רְקוֹד לִי וְאוֹמַר לָךָ. הָכִי אָמַר רַחֲמָנָא: 'תּוֹעֵבָה', תּוֹעֶה אַתָּה בָּהּ. לְכַסָּא אַחֲרִינָא, אָמַר לֵיהּ: מַאי (שם יח) 'תֶּבֶל'? אָמַר לֵיהּ כְּעִנְיָנָא קַדְמָאָה. אָמַר לֵיהּ: עָבִיד לִי דְּאֵימַר לָךְ. עָבִיד, אָמַר לֵיה: 'תֶּבֶל הוּא' תַּבְלִין יֵשׁ בָּהּ? מִי שַׁנְיָא הֲדָא בִּיאָה מִכֻּלְהוֹן אבתבר בִּיאוֹת? וּמַאי (שם יט) 'זִמָּה'? אָמַר לֵיהּ: עָבִיד וְכוּ' אָמַר לֵיהּ: זוֹ מָה הִיא? לָא יָכִיל בֶּן אֶלְעָשָׂה לְמִסְבַּל, [קָם] וְנָפַק, הוּא וְאִנְתְּתֵיהּ מִתַּמָּן.

נ״המַאי בֶּן אֶלְעָשָׂה? דְּתַנְיָא: לֹא לְחִנָּם פִּזֵּר בֶּן אֶלְעָשָׂה אֶת מָעוֹתָיו, אֶלָּא לְהַרְאוֹת בָּהֶן תִּסְפֹּרֶת שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, דִּכְתִיב: (יחזקאל מ״ד:כ׳) "כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם". תָּנָא: כְּעֵין לוּלְיָנִית. מַאי 'לוּלְיָנִית'? אָמַר רַב יְהוּדָה: תִּסְפָּרְתָּא יְחִידָתָא. הֵיכִי דָּמִי? אָמַר רָבָא: רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד עִקָּרוֹ שֶׁל זֶה, וְהַיְנוּ תִּסְפֹּרֶת שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל. [כְּתִיב (יונה ב׳:א׳) "וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה". וְהָכְּתִיב: (שם) "וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה וְגוֹ' מִמְּעֵי הַדָּגָה"? הָא לָא קַשְׁיָא, דִּלְמָא פַּלְטֵיהּ דָּג גָּדוֹל, וּבַלְעֵיהּ דָּג קָטָן וְכוּ'].

נ״ונדרים פרק ז - מ מַאי דִּכְתִיב: (במדבר כ״א:י״ח-י״ט) "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה, וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל, וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת", כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר, שֶׁהוּא מֻפְקָר לַכֹּל, תּוֹרָה נִתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה". וְכֵיוָן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה, נְחָלוֹ אֵל. וְכֵיוָן שֶׁנְּחָלוֹ אֵל, עוֹלֶה לִגְדֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת". וְאִם הִגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא". וְלֹא עוֹד אֶלָּא (ששוקפין) [שֶׁשּׁוֹקְעִין] אוֹתוֹ בַּקַּרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן". וְאִם חוֹזֵר בּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו מ׳:ד׳) "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא".

נ״זמְנָא לֵיהּ דְּעִיבּוּרָא דְּמָתָא כְּמָתָא דָּמִי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּאָמַר קְרָא: (יהושע ה׳:י״ג) "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ" וְגוֹ'. מַאי 'בִּירִיחוֹ?' אִילֵימָא בִּירִיחוֹ מַמָּשׁ, וְהָא כְּתִיב: (שם) "וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת"? אֶלָּא שְׁמַע מִינָהּ, בְּעִיבּוּרָהּ. אֵימָא אֲפִלּוּ בִּתְחוּמָהּ? הָא כְּתִיב בִּתְחוּמָהּ: (במדבר ל״ה:ה׳) "וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר".

נ״חנדרים פרק ח - מא [פִּסְקָא. עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַקַּיִץ, עַד שֶׁיְּכַפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת. תָּנָא: עַד שֶׁיְּכַפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת. תָּנָא: הֻקְפְּלוּרֹב הַמַּקְצוּעוֹת, מֻתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. רַבִּי וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אִיקְלְעוּ לְהַהוּא אַתְרָא בִּזְמַן שֶׁהֻקְפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת. רַבִּי הֲוָה קָא אָכִיל, רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה לָא אָכִיל. אָתָא מַרְהוֹן אָמַר לְהוּ: אַמַאי לָא אָכְלֵי רַבָּנָן? הֻקְפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת הוּא! וְאַף עַל פִּי כֵן לָא אָכִיל רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה, קָסָבַר: מִשּׁוּם סַנְיוּת מִלְּתָא הוּא דְּקָאָמַר הַדֵּין גַּבְרָא. רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אִיקְלַע לְהַהוּא אַתְרָא בִּזְמַן שֶׁהֻקְפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת, הֲוָה קָאָכִיל, יָהִיב לְשַׁמְעֵיהּ, לָא אָכִיל. אָמַר לֵיהּ: אֱכֹל! כָּךְ אָמַר לִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם אָבִיו: הֻקְפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת, מֻתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר]. רַבִּי טַרְפוֹן, אַשְׁכְּחֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא בִּזְמַן שֶׁהֻקְפְּלוּ (רוֹב) הַמַּקְצוּעוֹת, דְּקָא אָכִיל, אַחְתֵּיהּ בְּשַׂקָא וְשַׁקְלֵיהּ וְאַמְטֵייהּ לְמִשְׁדֵייהּ בְּנַהֲרָא. אָמַר: "אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ". שָׁמַע הַהוּא גַּבְרָא, שַׁבְקֵיהּ וְעָרַק. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל: כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל דָּבָר זֶה. אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם, קַל־וָחֹמֶר! וּמַה בֵּלְאשַׁצַּר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ [כְּלֵי] חֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ז׳:כ״ב) "וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ" כֵּיוָן שֶׁפְּרָצוּם נַעֲשׂוּ חֹל, נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם, דִּכְתִיב: (דניאל ה׳:ל׳) "בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁאצַּר". הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוּא קַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וְרַבִּי טַרְפוֹן, כֵּיוָן דְּכִי אָכִיל, הֻקְפְּלוּ רֹב הַמַּקְצוּעוֹת הֲוָה, אַמַאי צַעֲרֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא? [מִשּׁוּם דְּהַהוּא], הֲווּ גַּנְבֵי לֵיהּ עִנְבֵי כּוּלָהּ שַׁתָּא, וְכֵיוָן דְּאַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי טַרְפוֹן, סָבַר: הַיְנוּ דְּגַנְבָן. אִי הָכִי, אַמַאי צִעֵר נַפְשֵׁיהּ? מִשּׁוּם דְּרַבִּי טַרְפוֹן עָשִׂיר גָּדוֹל הֲוָה, וַהֲוָה לֵיהּ לְפִיּוּסֵיהּ בְּדָמִים.

נ״טמב תַּנְיָא: (דברים ל׳:כ׳) "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ". שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם: אֶקְרָא, שֶׁיִּקְרְאוּנִי חָכָם, אֶשְׁנֶה, שֶׁיִּקְרְאוּנִי רַבִּי, אֶשְׁנֶה, שֶׁאֶהְיֶה זָקֵן וְאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה. אֶלָּא, לְמֹד מֵאַהֲבָה, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ז׳:ג׳) "קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ". (וְאוֹמֵר: (שם ו) "קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ") וְאוֹמֵר: (שם ג) "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם" וְגוֹ'. וְאוֹמֵר: (שם) "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר". רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק אוֹמֵר: עֲשֵׂה דְּבָרִים (לפועלם) [לְשֵׁם פָּעֳלָם], וְדַבֵּר בָּהֶם לִשְׁמָם, אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, וְאַל תַּעֲשֵׂם קַרְדֹּם לִהְיוֹת עוֹדֵר בּוֹ, וְקַל־וָחֹמֶר! וּמַה בֵּלְאשַׁצַּר, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בִּכְלֵי קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ [כְּלֵי] חֹל, נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם, הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְאוֹדוּעֵי נַפְשֵׁיהּ בְּאַתְרָא דְּלָא יָדְעִין לֵיהּ, דִּכְתִיב: (מלכים א י״ח:י״ב) "וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעֻרָי". אֶלָּא קַשְׁיָא דְּרַבִּי טַרְפוֹן? מִשּׁוּם דְּעָשִׁיר גָּדוֹל הֲוָה, וַהֲוָה לֵיהּ לְפִיּוּסֵיהּ בְּדָמִים. רָבָא רָמִי, כְּתִיב: "וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעֻרָי", וּכְתִיב: (משלי כ״ז:ב׳) "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ". הָא, בְּאַתְרָא דְּיָדְעִין לֵיהּ, הָא, בְּאַתְרָא דְּלָא יָדְעִין לֵיהּ. וְאָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימַר, צוּרְבָא מֵרַבָּנָן אֲנָא, שָׁרוּ לִי תִּגְרָאִי בְּרֵישָׁא! דִּכְתִיב: (שמואל ב ח׳:י״ח) "וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ", וְכִי כֹּהֲנִים הֲווּ? אֶלָּא מַה כֹּהֵן נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ, אַף תַּלְמִיד חָכָם נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. וְכֹהֵן, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (ויקרא כ״א:ח׳) "וְקִדַּשְׁתּוֹ, כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב" וְגוֹ'. וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: "וְקִדַּשְׁתּוֹ", לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה; לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִטֹּל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן. וְאָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימַר, לָא יָהִיבְנָא אַכַּרְגָא, דִּכְתִיב: (עזרא ד׳:י״ג) "מִנְדָּה, בְלוֹ, וַהֲלָךְ" וְגוֹ'. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: 'מִנְדָּה', זוֹ מְנַת הַמֶּלֶךְ. 'בְּלוֹ', זֶה כֶּסֶף גּוּלְגַּלְתָּא. 'וַהֲלָךְ', זֶה אַרְנוֹנָא. וְאָמַר רָבָא: שָׁרִי לֵיהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן לְמֵימַר, עַבְדָּא דְּנוּרָא אֲנָא, לָא יָהִיבְנָא אַכַּרְגָא, מַאי טַעְמָא? לִבְרוּחֵי אַרְיָא מִינֵיהּ קָאָמַר. רַב אַשִׁי הֲוֵי לֵיהּ הַהוּא אִבָּא, זַבְּנֵיהּ לְבֵי נוּרָא, אָמַר לֵיהּ רַבִינָא לְרַב אַשִׁי: הָא אִיכָּא: (ויקרא י״ט:י״ד) "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"? אָמַר לֵיהּ: רֹב עֵצִים לְהַסָּקָה נִתְּנוּ.

ס׳נדרים פרק ט - מג אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כָּל מָקוֹם (שאתה מוצא) [שֶׁנֶּאֱמַר]: 'נִצִּים', 'נִצָּבִים', אֵינָם אֶלָּא דָּתָן וַאֲבִירָם. אֶלָּא מַאי: (שמות ד׳:י״ט) "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים" וְגוֹ'. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם. תַּנְיָא: אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים; עָנִי, וּמְצֹרָע, וְסוּמָא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. עָנִי, דִּכְתִיב: "כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים". מְצֹרָע, דִּכְתִיב: (במדבר י״ב:י״ב) "אַל נָא תְהִי כַּמֵת". סוּמָא, דִּכְתִיב: (איכה ג׳:ו׳) "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם". מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, דִּכְתִיב: (בראשית ל׳:א׳) "הָבָה לִי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי".

ס״אמד תַּנְיָא: הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, אֵין מַתִּירִין לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַבִּי נַחְמָן: (וְאִי תֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן) דִּכְתִיב: (שמות ד׳:ד׳) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן" וְגוֹ. אָמַר לוֹ: בְּמִדְיָן נָדַרְתָּ, לֵךְ וְהַתֵּר נִדְרְךָ בְּמִדְיָן. דִּכְתִיב: (שם ב) "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ". וְאֵין 'אָלָה' אֶלָּא שְׁבוּעָה, דִּכְתִיב: (יחזקאל י״ז:י״ג) "וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה". וּכְתִיב: (דברי הימים ב ל״ו:י״ג) "וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים". מַאי מְרִידוּתֵיהּ? אַשְׁכְּחֵיהּ צִדְקִיָּהוּ לִנְבוּכַדְנֶאצַּר דְּקָא אָכִיל אַרְנַבְתָּא חַיָּה, אָמַר לֵיהּ נְבוּכַדְנֶאצַּר לְצִדְקִיָּהוּ: אִשְׁתַּבַּע לִי דְּלָא מְגַלִּית עָלַי, דְּלָא תִּתְּזִיל לִי מִלְּתָא. אִישְׁתַּבַּע לֵיהּ, לְסוֹף הֲוָה קָא מִצְטַעֵר צִדְקִיָּהוּ בְּגוּפֵהּ, אִיתְּשִׁיל אַשְׁבוּעָתֵיהּ וְגַלִּי לֵיהּ, שָׁמַע נְבוּכַדְנֶאצַּר דְּקָא מְבַזִּין לֵיהּ רַבְרְבַנוּהִי, שָׁלַח וְאַיְתִּי סַנְהֶדְרִין וְצִדְקִיָּהוּ, אָמַר לְהוּ: חֲזִיתּוּן מַאי עָבִיד צִדְקִיָּהוּ, לָאו הָכִי הֲוָה, דְּאִשְׁתַּבַּעְתְּ בִּשְׁמָא דִּשְׁמַיָּא דְּלָא מְגַלִּית? אָמַר לֵיהּ: אִיתְּשִׁילִית אַשְׁבוּעָתָאִי. אָמַר לְהוֹן: מִתְּשְׁלִין עַל שְׁבוּעָתָא? אָמְרוּ לֵיהּ: אִין. אָמַר לְהוּ: בְּפָנָיו, אוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו? אָמְרוּ לֵיהּ: בְּפָנָיו. אָמַר לְהוֹן: [וְאַתּוּן מַאי עַבְדִיתוּן?] מַאי טַעְמָא לָא אַמְרִיתוּן לְצִדְקִיָּהוּ? מִיָּד: (איכה ב׳:י׳) "יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת־צִיּוֹן". אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מְלַמֵּד, שֶׁשָּׁמְטוּ כָּרִים מִתַּחְתֵּיהֶם.

ס״במַתְנִיתִין. וְעוֹד אָמַר רַבִּי [מֵאִיר]: פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה, וְאוֹמְרִים לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל: (ויקרא י״ט:י״ז) "לֹא תִקֹּם", וְעַל "לֹא תִטֹּר". וְעַל: (שם) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". (שם) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". (שם כה) "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ". שֶׁהוּא עָנִי וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ. אָמַר: אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

ס״ג[מַתְנִיתִין. קוֹנָם שֶׁאֲנִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה, וַהֲרֵי הִיא נָאָה. שְׁחוֹרָה, וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה. קְצָרָה, וַהֲרֵי הִיא אֲרֻכָּה, מֻתָּר בָּהּ! לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה, שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה, קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרֻכָּה, אֶלָּא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָה, וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְיִפּוּהָ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי, מִזּוֹ נָדַרְתָּ? אָמַר לֵיהּ: לָאו, וְהִתִּירָהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּלְתָּן. וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת: "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה". וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל: (שמואל ב א׳:כ״ד) "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה".

ס״דגמ' מַעֲשֶׂה לִסְתֹּר? חְסוּרֵי מַחְסְרָא וְהָכִי קָתָּנִי: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֲפִלּוּ כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה, שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה, קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרֻכָּה. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִפּוּהָ וְכוּ'. תָּנָא: שֵׁן תּוֹתֶבֶת הָיְתָה לָהּ, וְעָשָׂה לָהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֵׁן שֶׁל זָהָב מִשֶּׁלּוֹ. כִּי שָׁכִיב רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, פָּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָנָא הָכִי: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה, הַמַּלְבִּישְׁכֶן וְכוּ'].

ס״ההַהוּא דְּאָמַר לָהּ לִדְבִיתְהוּ: קוֹנָם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּטְעִימִי תַּבְשִׁילֵךְ לְרַבִּי יְהוּדָה וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה טָעִים, אָמַר: קַל־וָחֹמֶר! וּמַה לַּעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אָמְרָה תּוֹרָה: שְׁמִי שֶׁנִּכְתָּב בִּקְדֻשָּׁה, יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם הַמְאָרְרִים בְּסָפֵק. וַאֲנִי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה? רַבִּי שִׁמְעוֹן לָא טָעִים, אָמַר: יָמוּתוּ כָּל בְּנֵי אַלְמָנָה וְאַל יָזוּז שִׁמְעוֹן מִמְּקוֹמוֹ. וְעוֹד, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִתְרַגְּלִי לְמִנְדַר.

ס״והַהוּא דְּאָמַר לָהּ לִדְבִיתְהוּ: קוֹנָם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּרְאִי מוּם יָפֶה שֶׁבִּיךְ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסִי. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא רֹאשָׁהּ נָאֶה? אָמְרוּ לוֹ: סְגַלְגַּל. שֶׁמָּא שְׂעָרָהּ נָאֶה? דּוֹמֶה לַאֲנִיצֵיפִּשְׁתָּן. שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָאוֹת? טְרוּטוֹת הֵן. שֶׁמָּא אָזְנֶיהָ נָאוֹת? כְּפוּלוֹת הֵן. שֶׁמָּא חָטְמָהּ נָאֶה? בָּלוּם הוּא. שֶׁמָּא שִׂפְתוֹתֶיהָ נָאוֹת? עָבוֹת. שֶׁמָּא צַוָּארָהּ נָאֶה? (שקוע) [שָׁקוּט] הוּא. שֶׁמָּא כְּרֵסָהּ נָאָה? צָבָה הִיא. שֶׁמָּא רַגְלֶיהָ נָאוֹת? רְחָבוֹת כְּשֶׁל אַוָּז. שֶׁמָּא שְׁמָהּ נָאֶה? לִכְלוּכִית [שְׁמָהּ]. אָמַר לָהֶן: יָפֶה קוֹרִין אוֹתָהּ "לִכְלוּכִית", שֶׁהִיא מְלֻכְלֶכֶת בְּמוּמִין, וְשַׁרְיָהּ.

ס״זמה הַהוּא בַּר־בָּבֶל דְּסָלִיק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, נָסִיב אִתְּתָא, אָמַר לָהּ: בַּשִׁילִי לִי תְּרֵין (טלופחין)[טַלְפֵי]. בַּשִׁילַת לֵיהּ תְּרֵין [טַלְפֵי]. רָתַח עֲלָהּ. לְמָחָר אָמַר לָהּ: בַּשִׁילִי לִי גְּרִיוָא, בַּשִׁילַת גְּרִיוָא, אָמַר לָהּ: אַיְתִּי לִי תְּרֵין בּוּצִינִין, אַיְתִּיאַת לֵיהּ תְּרֵין שְׁרָגִין. אָמַר לָהּ: תְּבַר יָתְהוֹן עַל בָּבָא. הֲוָה יָתִיב בָּבָא בֶּן בּוּטָא עַל בָּבָא, וְקָא דָּאִין דִּינָא. תַּבְרַת יָתְהוֹן עַל רֵישֵׁיהּ. אָמַר לָהּ: מָה הַדֵּין דְּעַבְדִית? אָמְרָה לֵיהּ: כָּךְ צִוַּנִי בַּעְלִי. אָמַר לָהּ: אַתְּ עָשִׂית רְצוֹן בַּעְלֵךְ, הַמָּקוֹם יוֹצִיא מִמֵּךְ שְׁנֵי בָּנִים כְּבָבָא בֶּן בּוּטָא.

ס״חנדרים פרק י - אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: חָזִי מַר, הַאי מֵרַבָּנָן דְּאָתָא מִמַּעֲרָבָא וְאָמַר: אִזְדַּקִּיקוּ לֵיהּ רַבָּנָן לִבְרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר אַבִּין, וְשָׁרוּ לֵיהּ נִדְרֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ: זִיל וּבָעִי רַחֲמֵי עַל נַפְשָׁךְ דְּחַטָּאת, דְּתָנִי רַב דִּימִי אֲחוּהָ דְּרַב סַפְרָא: כָּל הַנּוֹדֵר, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּמוֹ, נִקְרָא: 'חוֹטֵא'. אָמַר רַב זְבִיד: מַאי קְרָא: (דברים כ״ג:כ״ג) "וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא". הָא לָא חָדַלְתְּ, אִיכָּא חֵטְא.

ס״טנדרים פרק יא - מו אָמַר שְׁמוּאֵל: עִרְבּוּבִיתָא דְּרֵישָׁא, מַתְּיָא לִידֵי עַוִירָא. עִרְבּוּבִיתָא דְּמָאנֵי, מַתְּיָא לִידֵי שַׁעֲמִימוּתָא. עִרְבּוּבִיתָא דְּגוּפָא, מַתְּיָא לִידֵי שִׁיחְנֵי וְכִיבֵי. שָׁלְחוּ מִתָּם: הִזָּהֲרוּ בְּעִרְבּוּבִיתָא, הִזָּהֲרוּ בַּחֲבוּרָה, הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים, שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ״ד:ז׳) "יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו", (מדלים) שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה, וּמִפְּנֵי מָה אֵין [מְצוּיִין] תַּלְמִידֵי חֲכָמִים (יוצאין) [לָצֵאת] מִבְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים? אָמַר רַב יוֹסֵף: שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: תּוֹרָה יְרוּשָׁה הִיא לָהֶם. רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּדְּרוּ עַל הַצִּבּוּר. מַר זוּטְרָא אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁהֵן (מתגדרין) [מִתְגַבְּרִין] עַל הַצִּבּוּר. רַב אַשִׁי אָמַר: מִשּׁוּם דְּקָרוּ לְאִינְשֵׁי, 'חַמְרֵי'. רַבִינָא אָמַר: שֶׁאֵין מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב: (ירמיהו ט׳:י״א) "מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת". דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים, וְלַנְּבִיאִים, וּלְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְלֹא פֵּרְשׁוּהוּ. עַד שֶׁפֵּרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַיֹאמֶר ה': עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי" וְגוֹ'. הַיְנוּ: "לֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי", וְהַיְנוּ: "לֹא הָלְכוּ בָהּ"? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה.

ע׳אִיסִי בַּר יְהוּדָה לָא אָתָא לִמְתִיבְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי תְּלָתָא יוֹמֵי, אַשְׁכְּחֵיהּ וַרְדִימוּס בְּרַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא אַתִּי מַר לְבֵי מִדְרָשָׁא דְּאַבָּא הָא תְּלָתָא יוֹמִין? אָמַר לֵיהּ: כִּי טַעֲמֵיהּ דַּאֲבוּךְ לָא יָדַעְנָא, הֵיכָא אִיתָאִי? אָמַר לֵיה: לֵימָא מַר מַאי קָאָמַר לָךְ, דִּלְמָא יָדַעְנָא טַעֲמֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: הָא דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּבִיסָתָן קוֹדֵם לְחַיֵּי אֲחֵרִים, קְרָא מְנָא לָן? אָמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב: (במדבר ל״ה:ג׳) "וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם" וְגוֹ'. מַאי 'חַיָּתָם', אִילֵימָא חַיָּה, וַהֲלֹא חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הִיא? אֶלָּא מַאי 'חַיָּתָם'? חַיּוּתָם מַמָּשׁ, פְּשִׁיטָא? אֶלָּא לָאו כְּבִיסָה, (והאיכא) [דְּהָא אִיכָּא] צַעֲרָא דְּעִרְבּוּבִיתָא.

ע״אהַהוּא גַּבְרָא דְּאִיתְּסַר הֲנָיָה דְּעָלְמָא עֲלֵיהּ, אִי נָסִיב אִיתְּתָא, כִּי לָא תַּנִינָא הִלְכְתָא. רָהִיט בְּגַפָּא וְתוּבְלְיָא, וְלָא מָצִי לְמִיתְּנָא. אָתָא רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא וְשַׁבְּשֵׁיהּ, וְאִינְסִיב אִיתְּתָא, וְשַׁרְקֵי טִינָא, וְאַתְּיֵי לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמֶעֱבַד כִּי הָא מִלְּתָא? אִי לָאו דְּרַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא, דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא.

ע״בהַהוּא נוֹאֵף דְּעַל לְגַבֵּי דְּהַאי אִינְתְּתָא. אָתָא גַּבְרָא, סָלִיק נוֹאֵף אֵיתִיב בִּכְלָאֵי בָּבָא, הֲוָה מַחְתָּן תַּחְלֵי תַּמָּן, וְטַעֲמִינוּן חִוְיָא. בָּעִי מָרִיהּ דְּבֵיתָא לְמֵיכַל מִן הַהוּא תַּחְלֵי בְּלָא דַּעְתָּא דְּאִינְתְּתָא. אָמַר לֵיהּ הַהוּא נוֹאֵף: לָא תֵּיכוּל מִנְהוֹן, דְּטַעֲמִינוּן חִוְיָא. אָמַר רָבָא: אִינְתְּתֵיהּ שַׁרְיָא, אִם אִיתָא דְּעָבַר אִיסוּרָא, נִיחָא לֵיהּ דְּלֵיכוּל וְלֵימוּת, דִּכְתִיב: (יחזקאל כ״ג:ל״ז) ("אנשי דמים") ["כִּי] נִאֵפוּ וְדָם בִּידֵיהֶן". פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: אִיסוּרָא עָבִיד, וְהַאי דְּאָמַר לֵיהּ, דְּנִיחָא לֵיהּ דְּלָא לֵימוּת בַּעַל, דְּתֶהֱוֵי אִינְתְּתָא עִילוּיֵהּ: (משלי ט׳:י״ז) "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם". קָא מַשְׁמַע לָן.

ע״גהַדְרָן עֲלָךְ וְאֵלּוּ נְדָרִים וּסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת נְדָרִים