עין יעקב, סוטהEin Yaakov, Sotah
א׳סוטה פרק א תניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.
1
ב׳א אמר רב שמואל בר יצחק כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנאמר (תהילים קכ״ה:ג׳) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן וקשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר (שם סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (אל תקרי מוציא אלא כמוציא) איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלונית לפלוני לא קשיא הא בזווג ראשון הא בזווג שני.
2
ג׳דף ג ע"א: מהו לשון קינוי אמר רב נחמן בר יצחק אין קינוי אלא לשון התראה וכה"א (יואל ב׳:י״ח) ויקנא ה' לארצו:
3
ד׳ב שם: תניא היה רבי מאיר אומר אדם עובר עבירה בסתר הקב"ה מכריז עליו בגלוי שנאמר (במדבר ה׳:י״ד) ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו ואין עברה אלא לשון הכרזה שנאמר (שמות ל״ו:ו׳) ויצו משה ויעבירו קול במחנה. אמר ריש לקיש אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שנאמר (במדבר ה׳:י״ב) איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב:
4
ה׳תנא דבי ר' ישמעאל אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנס בו רוח שנאמר (במדבר ה׳:י״ד) ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו מאי רוח רבנן אמרי רוח טומאה רב אשי אמר רוח טהרה ומסתברא כמ"ד רוח טהרה דתניא וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר חובה אי אמרת בשלמא רוח טהרה שפיר אלא אי אמרת רוח טומאה רשות וחובה לעייולי לאיניש רוח טומאה בנפשיה:
5
ו׳ג אמר רב חסדא זנותא בביתא כקריא לשומשמי וא"ר (פפא) (חסדא) תוקפא בביתא כקריא לשומשמי אידי ואידי באתתא אבל בגברא לית לן בה.
6
ז׳ד ואמר רב חסדא בתחלה קודם שחטאו ישראל היה שכינה שרויה עם כל אחד ואחד שנאמר (דברים כ״ג:ט״ו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנם וכיון שחטאו היתה שכינה מסתלקת מהם שנאמר (שם) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך.
7
ח׳ה א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדימתו ומוליכתו לפניו לעוה"ב שנאמר (ישעיהו נ״ח:ח׳) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו (ומוליכתו) ליום הדין שנאמר (איוב ו׳:י״ח) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו רבי אלעזר אומר קשורה בו ככלב שנאמר (בראשית ל״ט:י׳) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעוה"ז להיות עמה ליום הדין בעוה"ב.
8
ט׳ו דרש רב זעירא זמנין אמר לה משמיה דרב אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה שנאמר (משלי ג) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבא האי בעד אשה זונה עד ככר לחם בעד ככר להם אשה זונה מיבעי' ליה. אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא אמר רב זריקא א"ר אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה. תנ"ה הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. א"ר אבהו כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר (יחזקאל ד׳:י״ג) ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם מאי (משלי ו׳:כ״ו) ואשת איש נפש יקרה תצוד. א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד אמר רבא האי נפש יקרה תצוד אמר רבא האי נפש יקרה נפש גבוה מיבעי' ליה ועוד היא תצוד מיבעי' ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשת איש אפי' למד תורה דכתיב בה (שם ג) יקרה היא מפנינים יקרה היא מכ"ג שנכנס לפני ולפנים אפילו הכי היא צדתו לדינה של גיהנם.
9
י׳ז א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל אדם שיש בו גסות הרוח כעובד עבודה זרה כתיב הכא (שם טז) תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם (דברים ז׳:כ״ו) ולא תביא תעבה אל ביתך ור' יוחנן דידיה אמר כאלו כופר בעיקר שנא' (שם ח) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ר' חמא בר חנינא אמר כאילו בא על העריות כולם כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם (ויקרא י״ח:כ״ז) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ עולא אמר כאילו בנה במה שנא' (ישעיהו ב׳:כ״ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תיקרי במה אלא במה. מאי (משלי י״א:כ״א) יד ליד לא ינקה אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו דכתיב ביה (בראשית י״ד:כ״ב) הרמותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ לא ינקה מדינה של גיהנם. קשיא להו לדבי. ר' שילא האי יד ליד (יד ביד) [ידי] מיבעי ליה אלא אמרי דבי ר' שילא אפילו קבל תורה כמשה [רבינו] דכתיב ביה (דברים לג). מימינו אש דת למו לא ינקה מדינה של גיהנם. קשיא ליה לרבי יוחנן האי יד ליד יד מיד מיבעי ליה אלא א"ר יוחנן (דף ה) אפילו עשה צדקה בסתר דכתיב (משלי כ״א:י״ד) מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חימה עזה לא ינקה מדינה של גיהנם.
10
י״אח אזהרה לגסי הרוח מנין אמר רבא אמר זעירא מהכא (ירמיהו י״ג:ט״ו) שמעו והאזינו אל תגבהו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (דברים ח׳:י״א) ורם לבבך ושכחת וכתיב (שם) השמר לך פן תשכח וכדרבי אבין א"ר דא"ר אבין א"ר אלעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר (דף ד) ליה משמיה דר' אסי כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט שנאמר (איוב כ״ד:כ״ד) רומו מעט יכול ישנו בעולם ת"ל (שם) ואיננו ואם חוזר בו נאסף מן העולם בזמנו שנא' (שם) ואם חוזר בו נאסף מן העולם בזמנו שנא' (שם) והומכו ככל יקפצון כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו (בראשית כד) בכל (שם כז) מכל (שם לג) כל ואם לאו (איוב כ״ד:כ״ד) ובראש שבלתי מלו מאי וכראש שבלתי מלו רב הונא ורב חסדא חד אמר כסאסאה דשבלתא וחד אמר כשבלתא עצמה בשלמא למ"ד כסאסאה דשבלתא היינו דכתיב וכראש שבלתי מלו אלא למ"ד כשבלתא עצמה מאי וכראש שבלתי מלו אמר רב אשי וכן תנא דבי רבי ישמעאל משל לאדם שנכנס לתוך שדהו גבוה גבוה הוא מלקט. (ישעיהו נ״ז:ט״ו) ואת דכא ושפל רוח רב הונא ורב חסדא חד אמר אתי דכא וח"א אני את דכא ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי הקדוש ב"ה השרה שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני למעלה אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני.
11
י״בט א"ר אלעזר כל אדם בו גסות הרוח ראוי לגדע כאשרה כתיב הכא (ישעיהו י׳:ל״ג) ורמי הקומה גדעים וכתיב התם (דברים ל) ואשריהם תגדעון. א"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנא' (ישעיהו כ״ו:י״ט) הקיצו ורננו שוכני עפר שוכבי עפר לא נאמר אלא שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו. וא"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנא' (תהילים קל״ח:ו׳) כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע. דרש רב עוירא ואיתימא רבי אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת ב"ו גבוה רואה את הגבוה ואין גבוה ראה את השפל אבל מדת הקב"ה אינו כן הוא גבוה ורואה את השפל שנאמר כי רם ה' ושפל יראה.
12
י״גי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר (תהילים ק״א:ה׳) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו. ואיכא דמתני לה אמספרי לה"ר שנאמר מלשני בסתר רעהו. א"ר אלכסנדרי כל מי שיש בו גסות הרוח אפילו רוח קמעא עוכרתו שנאמר (ישעיהו נ״ז:כ׳) והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ומה ים שיש בו כמה רביעיות רוח קמעא עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית דם אעכ"ו. א"ר חייא בר אשי אמר רב תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית אמר רב הונא בריה דרב יהושע ומעטרא ליה כסאסאה לשבלתא אמר רבא בשמתא מאן דאית ביה ובמשתא מאן דלית ביה. אמר ר"נ בר יצחק לא מינה ולא מקצתה מי זוטרא מ"ד ביה (משלי ט״ז:ה׳) תועבת ה' כל גבה לב.
13
י״דיא אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעה אלא א"כ משים עצמו כבשר שנאמר (ישעיהו ס״ו:כ״ג) והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' א"ר זירא בשר כתיב ביה (ויקרא יג) ונרפא אדם לא כתיב ביה ונרפא. א"ר יוחנן אדם 'אפר 'דם 'מרה בשר 'בושה 'סרוחה 'רמה ואיכא דאמרי "בושה "שאול "רמה דכתיב בשי"ן. אמר רב אשי כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נפחת שנאמר (שם יד) ולשאת ולספחת ואין שאת אלא לשון גבהות שנאמר (ישעיהו ב׳:י״ד) ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות ואין מפחת אלא מפילה שנאמר (שמואל א ב׳:ל״ו) ואמר ספחני נא אל אחת הכהנות לאכול פת לחם. א"ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבזמן שבהמ"ק קיים אדם מקריב מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר (תהילים נ״א:י״ט) זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר (שם) לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.
14
ט״ויב וא"ר יהושע בן לוי כל השם אורחותיו בעולם הזה ורואה בישועתו של הקב"ה שנא' (תהילים נ׳:כ״ג) ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי ושם אלא ושם דרך:
15
ט״זשם (דברים כ״ד:ב׳) והלכה והיתה לאיש אחר [ד, ו ע "א] אמר רב יוסף הכתוב קראו אחר שאין זה בן זוגו של שראשון שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו:
16
י״זדף ז ע"א [משנה] היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות ואומרים לה [בתי] הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושים עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשומען היא וכל משפחת בית אביה [אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעין] וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים היו עליה כלי זהב [דף ז ע"ב] וקטליאות גזמים וטבעות מעבירים ממנה כדי לנוולה ואח"כ מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גם בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר (יחזקאל כ״ג:מ״ח) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:
17
י״חיג ת"ר אומרים לפניה דברי הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון (איוב ט״ו:י״ח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם יהודה הודה ולא בוש מה היה בסופו זכה וירש חיי עולם הבא. ראובן הודה ולא בוש מה היה בסופו זכה וירש חיי עולם הבא. ומה שכרן מה שכרן כדקאמרינן אלא מה שכרן בעוה"ז (שם) להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם בשלמא יהודה אשכחן דאודי דכתיב (בראשית לא) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנא לן דאודי דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד (דברים ל״ג:ז׳) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר רבש"ע מי גרם לראובן שיודה יהודה וזאת ליהודה מיד (שם) שמע ה' את קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוו קא מיילין ליה למתיבתא דרקיע (שם) ואל עמו תביאנו לא הו הקא ידע למשקל ולמטרה בשמעתא בהדי רבנן (שם) ידיו רב לו לא הו הקא סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא (שם) ועזר מצריו תהיה בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תשרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי מאן דמפרש חטאיה. כי היכי דלא לחשדו אחוהי בהדיה.
18
י״טדף ה ע"א: (תנן) [תניא] האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו והאשה שני פרקים אחד מלפניה ואחד מלאחריה וכו'. אמר רבא גמירי דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות:
19
כ׳יד דף ח ע"ב: משנה במדה שאדם מודד מודדין לו היא קשטה את עצמה לעבירה המקום מנוולה. היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גילה עליה. (הירך) [בירך] התחילה עבירה תחלה ואח"כ הבטן לפיכך תלקה הירך תחלה אח"כ הבטן ושאר הגוף לא פלט:
20
כ״איד גמ' אמר רב יוסף אע"ג דמדה בטיל עצמה במדה לא בטיל דאמר רב יוסף וכן תני ר' חייא מיום שחרב בית המקדש אע"ג שבטל סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו. והא בטלו אלא דין ד' מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או היה דורסו. מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטין באין עליו. מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי.
21
כ״בטו תניא היה ר' מאיר אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר (ישעיהו כ״ז:ח׳) בסאסאה בשלחה תריבנה אין לי אלא סאה מנין לרבות אפילו תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע תתומן ועוקלא ת"ל (שם ט) כל סאון סואן ברעש ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפין לחשבון גדול ת"ל (קהלת ז׳:כ״ז) אחת לאחת למצוא חשבון וכן מצינו בסוטה שבמדה שמדדה בה מדדו לה. היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו לפיכך כהן מעמידה בשער ניקנור ומראה קלונה לכל היא פרסה לו סודרין נאים על ראשה לפיכך כהן נוטל כיפה שעל ראשה ומניחו תחת רגליה היא קשטה לו פניה לפיכך [דף ט ע"א] פניה מוריקות היא כחלה לו עיניה לפיכך עיניה בולטות היא קלעה לו את שערה לפיכך כהן סותר את שערה היא הראתה לו באצבעותיה לפיכך צפרניה נושרות היא חגרה לו בצלצול לפיכך כהן מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה היא פשטה לו יריכה לפיכך יריכה נופלת היא קבלתו על כריסה לפיכך בטנה צבה היא האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה היא השקתו יין משובח בכוסית משובחים לפיכך כהן משקה אותה מים המרים במקדה של חרס היא עשתה בסתר יושב (מרום) [בסתר עליון] משים בה פנים שנאמר (איוב כ״ד:ט״ו) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים. דבר אחר היא עשתה בסתר המקום פירסמה בגלוי שנאמר (משלי כ״ו:כ״ו) תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל:
22
כ״גטז וכי מאחר דנפקא ליה מאחת לאחת למצוא חשבון (ישעיה ט) כי כל סאון סואן ברעש למה לי לכמדה ומאחר דנפקא ליה מכי כל סאון סאון סואן ברעש (שם כז) בסאסאה בשלחה תריבנה למה לי לכדרבי חיננא בר פפא דא"ר חיננא בר פפא אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה שנאמר בסאסאה בשלחה וגו' איני והאמר רבה ג' כוסות האמורות במצרים למה אחת ששתתה בימי משה ואחת ששתתה בימי פרעה נכה ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה וכי תימא הנך אזדי והני אחריני נינהו והתניא א"ר יהודה מנימין גר המצרי היה לי חבר מתלמידי ר"ע אמר מנימין גר המצרי אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר חיננא בר פפא אין הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה. אמימר מתני לה להא דר' חיננא בר פפא אהא מאי דכתיב (מלאכי ג) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם אני ה' לא שניתי לא הכיתי אומה ושניתי בה ואתם בני יעקב לא כליתם דכתיב (דברים לב) חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. א"ר המנונא אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר (איוב כ) במלאת שפקו יצר לו.
23
כ״דיז דרש רבי חיננא בר פפא מ"ד (תהלים לג) רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה א"ת נאוה תהלה אלא נוה תהלה זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשי ידיהם דוד דכתיב (איכה ב) טבעו בארץ שעריה משה דאמר מר משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד קוסיו קרשיו בריחיו ועמודיו היכא אמר רב חסדא אמר אבימי תחת מחילות של היכל.
24
כ״היח ת"ר סוטה נתנה עיניה במי שאינו שלה מה שבקשה לא ניתן לה ומה שבידה נטלו ממנה שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטין הימנו (ע"ב) וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במי שאינו שלו מה שביקש לא ניתן לו ומה שבידו נטלו ממנו אמר הקב"ה אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה עכשיו (בראשית ג) ארור יהיה מכל הבהמה ומכל חית השדה אני אמרתי ילך בקומה זקופה עכשיו על גחונך תלך אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם עכשיו (שם) ועפר תאכל הוא אמר אהרוג אדם ואשא את חוה לפיכך (שם) ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה. וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניה ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו שלהם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שהיה בידם נטלו מהם. [פיסקא הירך התחילה וכו'. מה"מ אילימא משום דכתיב (במדבר ה) בתת ה' את ירכך וגו' והכתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה אמר אביי כי לייט לייט תחלה ירך והדר בטן לייט ומיא כי בדקי כי אורחייהו הדקי בטן ברישא והדר ירך בקללה נמי כתיב לצבות בטן ולנפיל ירך ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים]:
25
כ״ויט משנה. שמשון הלך אחר עיניו לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר (שופטים טז) ואחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו ופי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר (שם יח) ויסבו עשרה נערים נושאי כלי יואב ויכו את אבשלום ולפי שגנב שלש לבבות לב אביו ולב ב"ד ולב כל ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שנאמר (שם) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה.
26
כ״זכ ת"ר שמשון בעיניו מרד שנאמר (שופטים יד) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר (שם טז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו איני והא כתיב (שם יד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים כי אזל מיהא בתר ישרות עיניו אזל. תניא רבי אומר שמשון תחלת קלקולו בעזה לפיכך לקח בעזה תחלת קלקולו בעזה דכתיב (שם טז) וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה לפיכך לקה בעזה דכתיב (שם) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה והכתיב (שם יד) וירד שמשון תמנתה וירא שם אשה בתמנתה תחלת קלקולו מיהא בעזה הוה.
27
כ״חכא ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה תנא רבי אומר אלמלא לא נקרא שמה דלילה ראויה היתה שתקרא דלילה דלדלה כחו דלדלה לבו דלדלה מעשיו. דלדלה כחוד כתיב (שם) ויסר כחו מעליו דלדלה לבו דכתיב (שם) ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו. דלדלה מעשיו דאסתלק שכינה המינו דכתיב (שם) והוא לא ידע כי ה' סר מעליו. ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו מנא ידעה א"ר חנן א"ר ניכרין דברי אמת אביי אמר ידעה באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטילה כין דאמר לה (שם) כי גזיר אלהים אני אמרה השתא ודאי קושטא קאמר. כא: (שם) ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות מאי ותאלצהו א"ר יצחק דבי רבי אמי בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו. (שם יג) ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא מאי כל טמא [ותו עד השתא דברים טמאים קאכלה] א"ר יצחק דבי ר' אמי דברים האסורים לנזיר. (שם טו) ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי ויצאו ממנו מים וישת א"ר יצחק דבי רבי אמי הוא נתאוה לדבר טמא לפיכך נתלו חייו בדבר טמא:
28
כ״טכב (שופטים יג) ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן א"ר אחא בר' חנינא אותו היום חלה נבואתו של יעקב אבינו דכתיב (בראשית מט) יהי דן נחש עלי דרך לפעמו א"ר יצחק דבי ר' אמי מלמד שהיתה רוח הקודש מקשקשת לפניו כזוג כתיב הכא לפעמו וכתיב התם (שמות כח) פעמון זהב ורמון. בין צרעה ובין אשתאול א"ר אסי צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו ועקרן שמשון וטחנן זב"ז (שופטים יג) והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים אמר ר' אחא בר' חנינא (דף י) הוחלה שבועתו של אבימלך שנאמר (בראשית כא) אם תשקר לי ולניני ולנכדי. (שופטים יג) ויגדל הנער ויברכהו ה' במה ברכו אמר רב יהודה אמר רב שברכו באמתו אמתו כבני אדם וזרעו כנחל שוטף:
29
ל׳כג (שם ט) ויקרא שמשון אל ה' ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה גו' ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים אמר רב יהודה אמר רב אמר שמשון לפני הקב"ה רבש"ע זכור לי עשרים ושתים שנה ששפטי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.
30
ל״אכד (שופטים ט״ו:ד׳) וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים מאי שנא שועלים אמר רבי איבו בר נגדי אמר רבי חייא בר אבא אמר שמשון יבא שועל שחוזר לאחוריו ויפרע מפלשים שחזרו משבועתם. תניא אמר רבי שמעון החסיד בין כתפיו של שמשון ששים אמה היה שנאמר (שם טז) וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחוז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו תנא אין דלתות עזה פחותות מששים אמה. (שופטים ט״ז:ג׳) ויהי טוחן בבית האסורים אמר רבי יוחנן אין טחינה אלא לשון עבירה וכן הוא אומר (איוב ל״א:י׳) תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרים מלמד שכל אחד ואחד הביא לו את אשתו [לבית האסורים] כדי שתתעבר ממנו א"ר פפא היינו דאמרי אינשי קמי דשתי חמרא חמרא קמי רפיקא (גריווא) [גרידיא] דובלא. ואמר ר' יוחנן כל המזנה אשתו מזננת עליו שנאמר (שם) אפ נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי [וכתיב] תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרים והיינו דאמרי אינשי איהו בי קרי ואתתיה בי בוציני:
31
ל״בכה אמר ר' יוחנן שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים שנאמר (בראשית מ״ט:ט״ז) דן ידין עמו כאחד וגו' ואמר רבי יוחנן שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר (תהילים פ״ד:י״ב) כי שמש ומגן ה' אלהים אלא מעתה לא ימחק אלא מעין שמו של הקב"ה מה הקב"ה מגן על כל העולם כולו אף שמשון הגין בדורו על ישראל. ואמר רבי יוחנן בלעם חגר ברגלו אחת היה שנאמר (במדבר כ״ג:ג׳) וילך שפי שמשון חגר בשתי רגליו הוה שנאמר (בראשית מ״ט:י״ז) שפיפון עלי ארח.
32
ל״גכו תנו רבנן חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולם לקו בהן שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום בשערו צדקיה בעיניו אסא ברגליו. שמשון בכחו דכתיב (שופטים ט״ז:י״ט) ויסר כחו מעליו. שאול בצוארו דכתיב (שמואל א ל״א:ד׳) ויקח שאול את החרב ויפול עליה. אבשלום בשערו דכתיב (ש"ב כה) ויחזק ראשו באלה. צדקיהו עור אסא ברגליו דכתיב (מלכים א ט״ו:כ״ג) רק לעת זקנתו חלה את רגליו וא"ר יהודה אמר רב שאחזתו פודגרא אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכא דמי פודגרא אמר ליה כמחט בבשר החי מנא ידע איכא דאמרי מיחש הוה חייש ביה ואיכא דאמרי מרביה שמיע ליה ואיכא דאמרי (תהילים כ״ה:י״ד) סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם. דרש רבא מפני מה נענש המלך אסא מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים שנאמר (מלכים א ט״ו:כ״ב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי מאי אין נקי אמר רב יהודה אמר רב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
33
ל״דכז כתיב (שופטים י״ד:א׳) וירד שמשון תמנתה וכתיב (בראשית לןח) הנה חמיך עולה תמנתה אמר רבי אלעזר שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה ר' שמואל בר נחמני אמר תרתי תמנת הוה חדא בירידה וחדא בעליה רב פפא אמר חדא תמנת הואי דאתי מהאי גיסא ירידה ודאתי מהאי גיסא עליה כגון וורידנא ובי בארי ושוקא דנרש. (שם) ותשב בפתח עינים אמר רבי אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו מקום שכל עינים מצפות לראותה רבי יוחנן אמר מקום הוא ששמו עינים וכן הוא אומר (יהושע ט״ו:ל״ד) תפוח והעינם. ר' שמואל בר נחמני אמר שנתנה עינים לדבריה כשתבעה אמר לה שמא נכרית את אמרה ליה גיורת אני שמא אשת איש את אמרה ליה פנויה אני שמא קיבל ביך אביך קדושין א"ל יתומה אני שמא טמאה את א"ל טהורה אני:
34
ל״הכח (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע אמר ריש לקיש מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר פרדם וחד אמר פונדק בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב ויטע (אשל בבאר שבע ואמר ריש לקיש שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים) אלא למ"ד פונדק מאי ויטע כדכתיב (דניאל י״א:מ״ה) ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש (בראשית כ״א:ל״ג) ויקרא שם בשם ה' אל עולם אמר ריש לקיש אל תיקרי ויקרא (ע"ב) אלא ויקריא מלמד שהקריא אברהם שמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם וכי משלי אכלתם משל אל עולם אכלתם הודו וברכו למי שאמר והיה העולם.
35
ל״וכט (בראשית ל״ח:ט״ו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה חשובה לזונה א"ר אלעזר שכסתה פניה בבית חמיה דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל כלה שצנועה בבית חמיה זוכה ויוצאים ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר נביאים דכתיב (ישעיהו א׳:א׳) חזון ישעיה בן אמוץ מלכים מדוד וא"ר לוי דבר זה מסורת בידנו מאבותינו אמוץ ואמציה אחים הוו. (בראשית ל״ח:כ״ה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה היא מתוצאת מיבעי' לויה א"ר אלעזר לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל ורחקן בא גבריאל וקרבן והיינו דכתיב (תהילים נ״ו:א׳) למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם א"ר יוחנן לאחר שנתרחק סימניה נעשית כיונה אלמת. לדוד מכתם שיצא הימנה דוד שמך ותם לכל ד"א מכתם שהיה מכתו תמה שנולד כשהוא מהול ד"א מכתם כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה כך בגדלותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה. (בראשית ל״ח:כ״ה) והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר לו אנכי הר ותימר ליה מימר א"ר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב הנה בר ביזנא א"ר שמעון חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנא לן מתמר. (שם) הכר נא א"ר חמא בר חנינא בהכר בשר לאביו בהכר בשרוהו (שם לז) הכר נא הכתנת בנך היא אם לא בהכר כבשרוהו הכר נא למי החותמת והפתילים הכר נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה לו בבקשה ממך הכר נא בוראך ואל תעלים עינך ממני. (שם לח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני היינו דאמר ר' חמא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא דכתיב (תהילים פ״א:ו׳) עדות ביהוסף שמו יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה כיון שהודה ואמר צדקה ממני יצתה בת קול ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האו מאן נינהו חנניה מישאל ועזריה. צדקה מני מנא ידע יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים. (בראשית ל״ח:כ״ו) ולא יסף עוד לדעתה אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי כיון שידעה שוב לו פסק ממנה כתיב הכא ולא יסף עוד לדעתה וכתיב התם (דברים ה׳:י״ט) קול גדול ולא יסף.
36
ל״זל פיסקא. אבשלום נתגאה בשערו וכו'. ת"ר אבשלום בשערו מרד שנא' (שמואל ב י״ד:כ״ה) וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום ובגלחו את ראשו והיה מקץ לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך. תנא אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלין בה לפיכך נתלה בשערו שנאמר (שם יח) ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה שקל ספסירא בעא למפסקיה תנא דבי רבי ישמעאל באותה שעה ראה גיהנם נבקעה מתחתיו. (שם יט) וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני והמלך לאט את פניו יזעק המלך קול גדול בני אבשלום בני בני. הני תמניא זמני בני למה ז' דאסקיה מז' מדורי גיהנם אידך א"ד דקריב רישיה לגביה גופיה וא"ד דאתייה לעלמא דאתי. (שם יח) ואבשלום לקח ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר אין לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה יד אבשלום עד היום הזה. מאי לקח אמר ר"ל שלקח מקח רע לעצמו (שם) את מצבת אשר בעמק המלך א"ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של מלכו של עולם (דף יא) שנאמר (שמואל ב י״ב:י״א) הנני מקים עליך רעה מביתך כיוצא בדבר אתה אומר (בראשית ל״ז:י״ד) וישלחהו מעמק חברון א"ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון שנאמר (שם טו) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם. כי אמר אין לי בן ולא הוו ליה בני והכתיב (שמואל ב י״ד:כ״ז) וילדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת ושמה תמר א"ר יצחק בר אבדימי שלא היה לו בן הגון למלכות רב חסדא אמר גמירי כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו ואיהו קלייה לדיואב דכתיב (שם) ויאמר אל עבהדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שעורים לכו והציתוה וגו'.
37
ל״חלא משנה. וכן לענין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות ב׳:ד׳) ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה כל ישראל ז' ימים במדבר שנאמר (במדבר י״ב:ט״ו) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו אין באחיו גדול מיוסף שנאמר (בראשית נ׳:ט׳) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף אין גדול ממנו בישראל שנאמר (שמות י״ג:י״ט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא שכינה שנאמר (דברים ל״ד:ו׳) ויקבור אותו בני. ולא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר (ישעיהו נ״ח:ח׳) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך.
38
ל״טפיסקא וכן לענין הטובה מרים וכו' מי דמי התם שעתא חדא הכא ז' יומי אמר אביי אימא ולענין הטובה אינו כן א"ל רבא והא וכן לענין הטובה קתני אלא אמר רבא ה"ק וכן לענין הטובה דבאותה מדה ולעולם מדה טובה מרבה ממדת פורעניות (שמות ב׳:ד׳) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו א"ר יצחק פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ותתצב דכתיב (שמואל א ג׳:י׳) ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם. אחותו (משלי ז׳:ד׳) אמור לחכמה אחותי את. מרחוק (ירמיהו ל״א:ג׳) מרחוק ה' נראה לי. לדעה (ש"א ב) כי אל דעות ה'. מה (דברים י׳:י״ב) מה ה' אלהיך שואל מעמך. יעשה (שמואל א כ״ה:כ״ח) יעשה ה' לאדוני בית נאמן. לו (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה' שלום.
39
מ׳לג (שמות א׳:ח׳) ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מ"ד חדש ממש דכתיב חדש ומ"ד שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלך. ומאי אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה. (שם) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. תנא הוא התחיל בעצה תחלה שנאמר ויאמר אל עמו לפיכך לקה הוא תחלה שנאמר (שם ז) ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים (שם א) הבה נתחכמה לו להם מיבעי' ליה אמר ר' חמא ברבי חנינא בואו ונתחכמם למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש כתיב (ישיעה טו) [כי הנה ה' באש יבא וכתיב] כי באש ה' נשפט נדונם בחרב (שם) ובחרבו את כל בשר בואו נדונם במים שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם שנאמר (שם נד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא א"נ הוא אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוך המים וכה"א (שמות י״ד:כ״ז) ומצרים נסים לקראתו וינער ה' את מצרים בתום הים והיינו דא"ר אלעזר מ"ד (שם יח) כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב (בראשית כ״ה:כ״ט) ויזד יעקב נזיד. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ג' היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר (דה"א ב) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה. (שמות א׳:י׳) ונלחם בנו ועלה מן הארץ ועלינו מיבעי' ליה א"ר אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. (שם) וישימו עליו שרי מסים עליהם מיבעי' ליה תנא משום רבי אלעזר ברבי שמעון אמרו מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אומרים לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה. שרי מסים דבר שמשים לבנים (שם) למען ענותו בסבלותם ענותם מיבעי' ליה למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל. (שם) ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהם וחד אמר שממסכנות את בעליהם דאמר מר כל מי שעוסק בבנין מתמסכן (שם) את פתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר פתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס. וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פתום שראשון ראשון פי תהום בולעו. (שם) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כן רבו וכן פרצו מיבעי' ליה אמר ר"ש בן לקיש רה"ק מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ (שם) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך רבי אלעזר אמר בפר רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה (שם) וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה אמר רבא בתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה (שם) את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמאל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ"ד נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה.
40
מ״אלד דרש ר' עקיבא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים שבשעה שיוצאות לשאוב מים מזמן להם הקב"ה דגים קטנים בכדיהם ושאבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותן אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותם וסכות אותם ומאכילות אותם ומשקות אותם נזקקות להם בין שפתים שנאמר (תהילים ס״ח:י״ד) אם תשכבון בין שפתים בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר (שם) כנפי יונה נחפה בכסף אברותיה בירקרק חרוץ וכיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שמגיע זמן מולדיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר (ש"א ח) תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך והקב"ה שולח מלאך מן השמים ומנקר אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר (יחזקאל ט״ז:ד׳) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והתחל לא חתלת ונותן להם שני עגלים אחד של דבש ואחד של שמן שנאמר (דברים ל״ב:י״ג) ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור וכיון שמכירים בהם המצרים באים עליהם להרגם ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע ומביאים שוורים וחורשים על גבם שנאמר (תהילים קכ״ט:ג׳) על גבי חרשו חורשים ולאחר שהולכים מבצבצים ויוצאים כעשב השדה שנאמר (יחזקאל ט״ז:ז׳) רבבה כצמח השדה נתתיך גו' ולאחר שמתגדלים באים עדרים עדרים לבתיהם שנאמר (שם) ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו.
41
מ״בלה (שם א) ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מאן דאמר אשה ובתה יוכבד ומרים ומאן דאמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמ"ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד. ד"א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה לולד ד"א שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים מאי אבנים אמר ר' יוחנן סימן גדול מסר להן. (שמות ל) אם בן הוא והמתן אותו ואם בת היא וחיה אמר ר' חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה. (שם) ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותם אלא שהיו מספקות להם מים ומזון. (שם) ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה לא צריכה חיה אחריתי לאולודה אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלת יהודה (בראשית מ״ט:י״ז) גור אריה יהודה דן (שם) יהי דן נחש עלי דרך (שם) נפתלי אילה שלוחה (שם) יששכר חמור גרם יוסף (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו (שם) בנימין זאב יטרף דכתיב ביה כתיב ביה דלא כתיב ביה כתיב ביה (יחזקאל י״ט:ב׳) ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפירים רבתה גוריה.
42
מ״גלו (שמות א׳:כ״א) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ולוי חד אמר בתי מלכות וחד אמר בתי כהונה ולויה. מ"ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומ"ד בתי מלכות נמי ממרים קאתי דכתיב (ד"ה א ב) ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב (שמואל א י״ז:י״ב) ודוד בן איש אפרתי (ד"ה א' ב) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון בן חצרון (במדבר יג) בן יפונה הוא בן שפנה מעצת מרגלים ואכתי בן קנז הוא דכתיב (יהושע טז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב הקטן ממנו אמר רבא חורגיה דקנז הוה (דף יב) דיקא נמי דכתיב הקנזי ש"מ עזובה זו מרים ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה הוליד והלא מניסיב הוה נסיב לה א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. יריעות שהיו פניה דומות ליריעות ואלה בניה אל תקרי בניה אלא בוניה ישר שיישר את עצמו. ושובב ששיבב את יצרו וארדון שרידה את יצרו וא"ד על שהיו פניה דומות לורד. (ד"ה א ד) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה לא חלאה ולא נערה הואי אלא בתחלה חלאה ולבסוף נערה (שם) ובני חלאה צרת וצהר ואתנן צרת שנעשית צרה לחברותיה צהר שהיו פניה דומות כצהרים אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו.
43
מ״דלז (שמות א׳:כ״ב) ויצו פרעה לכל עמו לאמר א"ר יוסי בר' חנינא אף על עמו גזר וא"ר יוסי ברבי חנינא שלש גזירות גזר בתחלה (שם) אם בן הוא והמתן אותו ואח"כ היאורה תשליכוהו ולבסוף אף על עמו גזר.
44
מ״הלח (שמות ב׳:א׳) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי להיכן הלך א"ר יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון שגזר פרעה כל הבן היאורה תשליכוהו אמר לשוא אנו עמלים עמד וגרש את אשתו עמדו כולם וגרשו נשותיהם אמרה לו בתו אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה הרשע שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת בעוה"ז ולעוה"ב פרעה רשע הוא ספק גזרתו מתקיימת ספק אין מתקיימת ואתה צדיק ודאי גזרתך מתקיימת שנאמר (איוב כ״ב:כ״ח) ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולם והחזירו נשותיהם ויקח ויחזיר מיבעי' ליה אמר ר"י בר זבינא שעשה לה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניהם ומלאכי השרת אומרים (תהילים קי״ג:ט׳) אם הבנים שמחה. את בת לוי אפשר בת מאה ושלשים שנה היתה דא"ר חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר (במדבר כ״ו:נ״ט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים וקרי לה בת א"ר יהודה בר ביזנא שנולדו בה סימני נערות.
45
מ״ולט: (שם) ותהר האשה ותלד בן (שמות ב׳:ב׳) והא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא. א"ר יהודה בר זבינא מקיש לידתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה:
46
מ״זמ (שם) ותרא אותו כי טוב הוא תניא ר"מ אומר טוב שמו רבי יהודה אומר טוביה שמו ר' נחמיה הגון לנביאות אחרים אומרים נולד כשהוא מהול וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא וכתיב התם (בראשית א׳:ד׳) וירא אלהים את האור כי טוב. (שמות ב׳:ב׳) ותצפנהו שלשה ירחים דלא מנו לה מצרים אלא משעה דאהדרה והיא הוה מיעברא ביה תתא ירחי מעיקרא. (שם) ולא יכלה עוד הצפינו אמאי תצפני' ותיזיל אלא כל היכא דשמעי מצראי דמתיליד ינוקא ממטו ינוקא ומעוו התם כי היכי דלשמא לקלייהו ונעוי בהדייהו דכתיב (שה"ש ב) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים.
47
מ״חמא (שמות ב׳:ג׳) ותקח לו תבת גמא מאי שנא גמא אמר רבי אלעזר מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם וכל כך לפי שאין פושטים ידיהם בגזל ר"ש בר נחמני אמר דבר רך שיעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה (שם) ותחמרה בחמר ובזפת תנא חמר מבפנים וזפת מבחוץ שלא יריח אותו צדיק ריח רע. (שם) ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור ר"א אומר ים סוף ר"ש בר נחמני אמר (ע"ב) אגם דכתיב (ישעיהו י״ט:ו׳) קנה וסוף קמלו.
48
מ״טמב (ע"ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור (שמות ב׳:ה׳) א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה וכן הוא אומר (ישעיהו ד׳:ד׳) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. (שמות ב׳:ה׳) ונערותיה הולכות על יד היאור א"ר יוחנן אין הליכה זו אלא לשון מיתה וכן הוא אומר (בראשית כ״ה:ל״ב) הנה אנכי הולך למות. (שמות ב׳:ה׳) ותרא את התבה בתוך הסוף כיון דחזו דקבעי לאצולי למשה אמרו לה גברתנו מנהגו של עולם מלך ב"ו גוזר גזרה אם אין כל העולם מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזרת אביך בא גבריאל וחבטן בקרקע. (שם) ותשלח את אמתה ותקחה ר' יהודה ורבי נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה הא אמרת בא גבריאל והבטן בקרקע דשייר לה חדא דלאו אורח ארעא דבת מלכים למיקם דחודה ולמאן דאמר ידה לכתוב ידה הא קא משמע לן דאשתרבב אשתרבובי דאמר מר וכן אתה מוצא בשיני רשעים שנאמר (תהילים ג׳:ח׳) שני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שרבבת.
49
נ׳מג (שמות ב׳:ו׳) ותפתח ותראהו את הילד ותרא מבעי' ליה אמר ר' יוסי בר' חנינא מלמד שראתה שכינה עמו. (שם) והנה נער בוכה קרי לו ילד וקרי לו נער תנא הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה א"כ עשיתו למשה רבינו בעל מום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה אמרה שמא לא אזכה לחופתו' (שם) ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה מנא ידעה אמר ר' יוסי ברבי חנינא מלמד שראתה אותו מהול. זה א"ר יוחנן מלמד שנתנבאה שלא מדעתה זה נופל ואין אחר נופל והיינו דא"ר אליעזר מאי דכתיב (ישעיהו ח׳:י״ט) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים צופים ואינם יודעים מה צופים מהגים ואינם יודעים מה מהגים ראו שמושיעם של ישראל במים הוא לוקה עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כיון דשדייהו למשה במיא אמרו תו לא קא חזינן כי ההוא סימנא בטלו לגזרתייהו והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה והיינו דאמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (במדבר כ׳:י״ג) המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל המה שראו אצטגניני פרעה וטעו היינו דקאמר משה (שם יא) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו אמר להם משה לישראל בשבילי נצלתם כולכם.
50
נ״אמד אמר רבי חנינא בר פפא אותו היום עשרים ואחד בניסן היה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתיד לומר לפניך שירה על הים ביום זה ילקה ביום זה. רבי אחא בר' חנינא אמר אותו היום ששה בסיון היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתיד לקבל תורה בהר סיני ביום זה ילקה ביום זה בשלמא דמאן דאמר בששה בסיון כשחת לה ג' ירחי דאמר מר בז' באדר נולד משה בז' באדר מת משה משבעה באדר ועד ששה בסיון תלתא ירחי הוו אלא למאן דאמר בכ"א בניסן היכי משכחת לה אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של שאחרון ואמצעי שלם.
51
נ״במה (שמות ב׳:ז׳) ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ותינק לך את הילד מאי שנא מעבריות מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק אמר הקב"ה פה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא והיינו דכתיב (ישעיהו כ״ח:ט׳) את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב ולעתיקי משדים. (שמות ב׳:ח׳) ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה א"ר אלעזר מלמד שהלכה בזריזות כעלמה רבי שמואל בר נחמני אמר שהעלימה את דבריה. (שם) ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה אמר ר' חמא בר חנינא מתנבאה ואינה יודעת מה מתנבאה היליכי הי שליכי. (שם) ואני אתן את שכרך אמר רב חמא בר חנינא לא דיין לצדיקים שמחזירים להם אבידתן אלא שנותנים להם שכר עמה שנאמר ואני אתן את שכרך.
52
נ״גמו (שמות ט״ו:כ׳) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה אחות אהרן ולא אחות משה אמר רב עמרם מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן (דף יג) ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית אורה עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתך והיינו דכתיב (שם ב) ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יהא בסוף נבואתה.
53
נ״דמז פיסקא. יוסף זכה לקבור את אביו וכו' מ"ש מעיקרא דכתיב (בראשית נ׳:ז׳) ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ומ"ש לבסוף דכתיב (שם) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו אמר רבי יוחנן בתחלה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהם דכתיב (שם) ויבאו עד גרן האטד וכן גרן יש לה לאטד א"ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפין לו אטד שבאו שם בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף שתלוי בארונו של יעקב נטלו כולם כתריהם ותלאום בארונו של יעקב תנא ל"ו כתרים נתלו בארונו של יעקב.
54
נ״המח ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפילו סוסים ואפילו חמורים כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו וקא מעכב אמר להו (שם) ממרא קרית הארבע היא חברון א"ר יצחק קרית ארבע ד' זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה. איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב (שם נ) בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כאילתא דכתיב (שם מט) נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר א"ר אבהו א"ת אמרי שפר אלא אמרי ספר חושים בן דן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי אמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרין עיניה נפלן אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחריך והיינו דכתיב (תהילים נ״ח:י״א) ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב (בראשית כ״ז:מ״ה) למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן ביום אחר לא הואי קבורתם מיהא ביום אחד הואי. ואי לא איעסק בית יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב (שם נ) וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מהבדיוטות.
55
נ״ומט פיסקא. מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה תנו רבנן בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר (משלי י׳:ח׳) חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה א"ל כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמר לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת הנילוס אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקב"ה לגאול את ישראל והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקים משבועתך מיד צף ארונו של יוסף ואל תתמה האיך ברזל צף שהרי כתיב (מלכים ב ו׳:ה׳) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר אהה אדוני והוא שאול וגו' וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף הברזל מפני משה רבינו אעכ"ו רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על בקרבניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקים משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היה ארונו של יוסף וארון של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של שתי ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה אמרו וכי דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו (ע"ב) קיים זה מה שכתוב בזה. ואי לא איעסק ביה משה לא הוו מיעסקו ביה ישראל והכתיב (יהושע כ״ד:ל״ב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ותו אי לא איעסקו ביה ישראל בניו לא הוו מיעסקי ביה והכתיב (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אמרו הניחו לו כבודו במרובים יותר מבמועטים ותו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יותר מבקטנים קברו בשכם מאי שנא בשכם (אמרו) משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבדה קשיא קראי אהדדי כתיב (שמות י״ג:י״ט) ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע וגו' וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם א"ר חמא ברבי חנינא כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו ר' אלעזר אומר אף מורידין אותו מגדולתו דכתיב (בראשית ל״ח:א׳) ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו רבי שמואל בר נחמני אמר אף קובר אשתו ובניו שנאמר (שם) ותמת בת שוע אשת יהודה וכתיב (שם) וימת ער ואונן.
56
נ״זנ אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו מפני שלא מיחה בכבוד אביו דקא אמרי ליה עבדך אבינו ולא מיחה ולא אמר להו מידי. וא"ר יהודה ואיתימא ר' חמא ברבי חנינא מפני מה מת יוסף קודם אחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות (בראשית ל״ט:א׳) ויוסף הורד מצרימה א"ר אלעזר אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אצטגניני פרעה מגדולתם. (שם) ויקנהו פוטיפר סריס פרעה אמר רב שקנאו לעצמו (בא גבריאל וסירסו) בא גבריאל ופרעו מעיקרא כתיב פוטיפר ולבסוף כתיב (שם מא) פוטיפרע:
57
נ״ח נא פיסקא. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה שנאמר (דברים ל״ד:ו׳) ויקבור אותו בגי מול בית פעור ע"כ. (שם ז) ויאמר ה' אלי רב לך א"ר לוי ברב בישר ברב בישרוהו ברב בישר דכתיב (במדבר טו) רב לכם בני לוי ברב בישרוהו רב לך ד"א רב לך יש לך רב ומנו יהושע ד"א רב לך שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן וכל כך למה תנא דבי ר' ישמעאל לפום גמלא שיחנא. (דברים ל״א:ב׳) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום ומת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש שנאמר (שמות כ״ג:כ״ו) את מספר ימיך אמלא. לא אוכל עוד לצאת ולבא מאי לצאת ולבא אילימא לצאת ולבא ממש והכתיב (דברים ל״ד:ז׳) ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה וכתיב (שם) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסעם משה בפסיעה אחת אמר רב שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן לצאת ולבא בדברי תורה מלמד שנסתתמו ממנו מעינות החכמה. (שם לא) וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד תנא אותה שבת שבת של דיוזגי היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה.
58
נ״טנב תניא אמר רבי יהודה אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו היכן משה מת בחלקו של ראובן דכתיב (דברים ל״ד:א׳) ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכתיב (במדבר ל״ב:ל״ז-ל״ח) ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלא ואת קריתים ואת נבו ואת בעל מעון (נבו ששם מתו ג' נביאים משה אהרן ומרים) והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתיב (דברים ל״ג:כ״א) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון מחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ארבעה מילין אותן ארבעה מילין מי הוליכו מלמד שהיה משה מת מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים (שם) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל והקב"ה מאי אמר (תהילים צ״ד:ט״ז) מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און ושמואל אמר (קהלת ח׳:א׳) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר ורבי יוחנן אמר (איוב כ״ח:כ׳) והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה ורב נחמן בר יצחק אמר (דברים ל״ד:ה׳) וימת שם משה עבד ה'. סמליון אמר וימת שם משה ספרא רבא דישראל.
59
ס׳נג תניא רבי אליעזר הגדול אומר שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל היה בת קול משמיע ואמר וימת משה ספרא רבא דישראל וי"א לא מת משה כתיב הכא וימת שם משה וכתיב התם (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש (דברים ל״ד:ו׳) ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור א"ר ברכיה סימן בתוך סימן ואפי' הכי ולא ידע איש את קבורתו וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל (דף יד) גסטרא של בית פעור הראונו היכן משה קבור עמדו למעלה נדמה להם למטה למטה נדמה להם למעלה נחלקו לשתי כתות אותם העומדים למעלה נדמה להם למטה אותו העומדים למטה נדמה להם למעלה לקיים מה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה א"ר חמא ברבי חנינא אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור כתיב הכא ולא ידע איש את קבורתו וכתיב התם (שם לו) וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וא"ר חמא בר חנינא מפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור.
60
ס״אנד (שם) וא"ר חמא ב"ח מאי דכתיב (שם יג) אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלוך אחרי שכינה והלא כבר נאמר (שם ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא אלא הלך אחרי מדותיו של הקב"ה מה הוא הלביש ערומים דכתיב (בראשית ג׳:כ״א) ויעשה ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקדוש ברוך הוא ביקר חולים דכתיב (שם יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים. הקב"ה קבר מתים דכתיב (דברים ל״ד:ו׳) ויקבור אותו בגיא אף אתה קבור מתים. הקב"ה נחם אבלים דכתיב (בראשית כ״ה:י״א) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם רב ושמואל ח"א דבר הבא מן העור וחד אמר דבר שהעור נתנה בו. דרש רבי שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה ג"ח תחלתה ג"ח דכתיב (שם ג) ויעשה ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבור אותו בגיא:
61
ס״בנה דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכל לאכול מפריה היה צריך או לשבוע מטובה היה צריך אלא כך אמר משה רבינו הרבה מצות נצטוו ישראל שאינם מתקיימות אלא בארץ אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו על ידי אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם שנאמר (ישעיהו נ״ג:י״ב) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע לכן אחלק לו ברבים שאני מחלק לו שכר שלם שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים ת"ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהיו עצומים בתורה ובמצות. תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה שנאמר (שמות ל״ב:ל״ב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתב. ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר. והוא חטא רבים נשא שיכפר על מעשה העגל ולפושעים יפגיע שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז׳:ט״ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ולא תפגע בי.
62
ס״גסוטה פרק ב - מִשְׁנָה. הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בְּתוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ, כְּדֵי לְיַגְּעָהּ וְכוּ'. גְּמָרָא. תַּנְיָא, אַבָּא חַנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וְכָל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי לְיַגְּעָהּ, כְּדֵי שֶׁתַּחֲזֹר בָּהּ. אִם כָּכָה חָסָה הַתּוֹרָה עַל עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, קַל־וָחֹמֶר, עַל עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ.
63
ס״דתַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּדִין הוּא, שֶׁתְּהֵא מִנְחַת חוֹטֵא טְעוּנָה שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר, וּמִפְּנֵי מָה אֵינָהּ טְעוּנָה? שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנוֹ מְהֻדָּר. וּבְדִין הוּא. שֶׁתְּהֵא חַטָּאת חֵלֶב טְעוּנָה נְסָכִים, שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר, וּמִפְּנֵי מָה אֵינָה טְעוּנָה? שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנוֹ מְהֻדָּר. אֲבָל חַטָּאתוֹ שֶׁל מְצֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טְעוּנִין נְסָכִין, לְפִי שֶׁאֵין בָּאִין עַל חֵטְא.
64
ס״הפִּסְקָא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה, כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה. תַּנְיָא, אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: סוֹפְרִים, הַנִּיחוּ לִי וְאֶדְרְשֶׁנָּהּ כְּמִין חֹמֶר. דְּשַׁמְעֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּקָאָמַר: "הִיא הֶאֱכִילַתּוּ מִכָּל מַעֲדַנֵּי עוֹלָם, לְפִיכָךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה". אָמַר לֵיהּ: הָתֵּינַח עֲשִׁירָה, עֲנִיָּה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה, כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה.
65
ס״ותָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה, צְרִיכִין שֶׁיֵּרָאוּ; עֲפַר סוֹטָה וְאֵפֶר פָּרָה וְרֹק יְבָמָה. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף דַּם צִפּוֹר.
66
ס״זנו דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁזָּכוּ, שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, לֹא זָכוּ, אֵשׁ אוֹכַלְתָּן. אָמַר רָבָא: וּדְאִשָּׁה, עֲדִיפָא מִדְּאִישׁ. מַאי טַעְמָא? הַאי מַצְרִיף וְהַאי לָא מַצְרִיף. אָמַר רָבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה: הָבֵא עָפָר לַסּוֹטָה? שֶׁאִם זָכְתָה, הַוְיָין לָהּ בָּנִים כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב בֵּיה: (בראשית י״ח:כ״ז) "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". לֹא זָכְתָה, תַּחֲזֹר לַעֲפָרָהּ.
67
ס״חנז דָּרַשׁ רָבָא: בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ: (בראשית י״ח:כ״ז) "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר", זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְווֹת; לְאֵפֶר פָּרָה וְלַעֲפַר סוֹטָה. וְהָא אִיכָּא נַמִּי עֲפַר כִּסּוּי הַדָּם? הָתָם, הֶכְשֵׁר מִצְוָה אִיכָּא, הֲנָאָה לֵיכָּא. דָּרַשׁ רָבָא: בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ: (שם יד) "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל", זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְווֹת; לִרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין וְלִתְכֵלֶת שֶׁל צִיצִית. בִּשְׁלָמָא רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין, דִּכְתִיב: (דברים כ״ח:י׳) "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָ", וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, אֶלָּא חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל מִינֵי צִבְעוֹנִים? מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם וְיָם דּוֹמֶה לְרָקִיע וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ד:י׳) "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר". וּכְתִיב: (יחזקאל א׳:כ״ו) "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא".
68
ס״טסוטה פרק ג - נח מִשְׁנָה. אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת, עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת, וְהִיא מִתְמַלְּאָה גִּידִים, וְהֵם אוֹמְרִים: (הוציאוה) הוֹצִיאוּהָ! שֶׁלֹּא תְּטַמֵּא אֶת הָעֲזָרָה. אִם יֵשׁ לָהּ זְכוּת, [הָיְתָה] תּוֹלָה לָהּ. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת, וְיֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים, וְיֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים. מִכָּאן אָמַר בֶּן עַזַּאי: חַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה, תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: [כָּל] הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, כְּאִלּוּ מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִפְלוּת, מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. הוּא הָיָה אוֹמֵר: חָסִיד שׁוֹטֶה, וְרָשָׁע עָרוּם, וְאִשָּׁה פְּרוּשָׁה, וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ (מכלי) [מְבַלֵּי] הָעוֹלָם.
69
ע׳וְהֵם אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ וְכוּ'. מַאי טַעְמָא? דְּדִילְמָא מֵתָה. לְמֵימְרָא, דְּמֵת אָסוּר בְּמַחֲנֵה לְוִיָּה? וְהָתַּנְיָא: טְמֵא־מֵת מֻתָּר לִכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה, וְלֹא טְמֵא־מֵת בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יג) "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ", עִמּוֹ בִּמְחִצָּתוֹ! אָמַר אַבַּיֵי: שֶׁמָּא תִּפְרֹס נִדָּה. לְמֵימְרָא, דְּבִיעֲתוּתָא מְרַפְּיָא? אִין, דִּכְתִיב: (אסתר ד) "וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד", וְאָמַר רַב: שֶׁפֵּרְסָה נִדָּה. וְהָא אַנָן תְּנָן: חֲרָדָה, מְסַלֶּקֶת דָּמִים. פַּחְדָא צָמִית, בִּיעֲתוּתָא מְרַפְּיָא.
70
ע״אנט [פִּסְקָא. יֵשׁ לָהּ זְכוּת וְכוּ']. מַנִי מַתְנִיתִין? [לֹא אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן, וְלֹא רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יִצְחָק אִישׁ כְּפַר דָּרוֹם, וְלֹא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל], דְּתַנְיָא: (כמה) [אִם יֵשׁ לָהּ] זְכוּת, תּוֹלָה [לָהּ] שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, כְּדֵי הַכָּרַת עֻבָּר, (שנאמר: (במדבר ה) "ונקתה ונזרעה זרע") דִּבְרֵי אַבָּא יוֹסֵי בֶּן חָנָן. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יִצְחָק אִישׁ כְּפַר דָּרוֹם אוֹמֵר: תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, כְּתִיב הָכָא: "וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע", וּכְתִיב הָתָם: (תהלים כב) "זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַה' לַדּוֹר", זֶרַע הָרָאוּי לְסַפֵּר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ד) "לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ, וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן, הֵן תֶּהֱוֵה אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ". וּכְתִיב: (דניאל ד) "כֹּלָּא מְטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא". וּכְתִיב: (שם) "לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי־עֲשַׂר". לְעוֹלָם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, וְאַשְׁכְּחָן קְרָא (דתאני ומתלית) [דְּאָמַר וְתָנִי], דִּכְתִיב: (עמוס א) "כֹּה אָמַר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ". וּמַאי: "אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר"? דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: דִּילְמָא שַׁאנִי גּוֹיִים דְּלָא מִיפְקַד דִּינָא עֲלַיְהוּ.
71
ע״בס פִּסְקָא. וְיֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים. זְכוּת דְּמַאי? אִי לֵימָא זְכוּת דְּתוֹרָה, הָא, אֵינָהּ מְצֻוָּה וְעוֹשָׂה הִיא? וְאֶלָּא זְכוּת דְּמִצְוָה, וּמִי מַגְּנָא כּוּלֵי הַאי? וְהָתַּנְיָא: אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי: (משלי ו) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", תָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר. [אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר], לוֹמַר לְךָ: מַה נֵּר אֵינוֹ (מגין) [מֵאִיר] אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, אַף מִצְוָה אֵינָהּ מְגִנָּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה. [וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר, לוֹמַר לְךָ]: וּמָה אוֹר (מגין) [מֵאִיר] לְעוֹלָם, אַף תּוֹרָה מְגִנָּה לְעוֹלָם. וְאוֹמֵר: (שם) "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ" וְגוֹ'. "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ", בָּעוֹלָם הַזֶּה. "בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ", זוֹ מִיתָה. "וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (לעולם הבא) [לֶעָתִיד לָבוֹא]. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ (בדרך) בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, וּמִתְיָרֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוֹר, נִצַּל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַבַּרְקָנִים וּמִן הַפְּחָתִים, וַעֲדַיִן מִתְיָרֵא מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִצַּל מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִים, וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, נִצַּל מִכֻּלָּם. דָּבָר אַחֵר: עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שה"ש ח) "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה". אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה, בְּעִידְנָא דְּעָסִיק בָּהּ, מַגְּנָא וּמַצְּלָא, בְּעִידְנָא דְּלָא עָסִיק בָּהּ, אֲגוּנֵי מַגְּנָא, אֲצוּלִי לָא מַצְּלָא. תּוֹרָה, בֵּין בְּעִידְנָא דְּעָסִיק בָּהּ, בֵּין בְּעִידְנָא דְּלָא עָסִיק בָּהּ, מַגְנָא וּמַצְלָא. מַתְקִיף לָהּ רָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל, מִי לָא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה, אַמַּאי לָא הֵגִינָה עֲלַיְהוּ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: תּוֹרָה, בְּעִידְנָא דְּעָסִיק בָּהּ, מַגְנָא וּמַצְלָא, בְּעִידְנָא דְּלָא עָסִיק בָּהּ, אַגוּנִי מַגְּנָה, אֲצוּלִי לָא מַצְּלָא. מִצְוָה, בֵּין בְּעִידְנָא דְּעָסִיק בָּהּ בֵּין בְּעִידְנָא דְּלָא עָסִיק בָּהּ, אֲגוּנִי מַגְּנָא, אֲצוּלִי לָא מַצְּלָא. רַבִינָא אָמַר: לְעוֹלָם זְכוּת דְּתוֹרָה, וּדְקָאָמַרְתְּ: אֵינָהּ מְצֻוָּה וְעוֹשָׂה, נְהִי דִּפְקוּדֵי לָא מִפְקְדֵי, בְּאַגְרָא דְּמִקַרְיָין בְּנָיְהוּ וּמִתַּנְיָין בְּנָיְהוּ וְנַטְרָן לְגַבְרַיְהוּ עַד דְּאַתּוּ מִבֵּי רַבָּנָן, מִי לָא מִפְלְגֵי בַּהֲדַיְהוּ?
72
ע״גסא הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים. מַאי 'פָּרָשַׁת דְּרָכִים'? אָמַר רַב חִסְדָּא: זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם הַמִּיתָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיִרְאַת חֵטְא. מַר זוּטְרָא אָמַר: זֶה תַּלְמִיד חָכָם, דְּסַלְקָא לֵיהּ שְׁמַעְתָּא אַלִיבָּא דְּהִלְכְתָא. דָּבָר אַחֵר: עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: דַּרְשֵׁיהּ רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי (יוסף) [יוֹסֵי] לְהַאי קְרָא כְּסִינַי, וְאִלְמָלֵי דְּרָשׁוּהוּ דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל הָכִי, לָא רָדְפוּ בָּתַר דָּוִד, דִּכְתִיב: (תהילים ע״א:י״א) "לֵאמֹר: אֱלֹהִים עֲזָבוֹ, רִדְפוּ וְתִפְשׂוּהוּ, כִּי אֵין מַצִּיל". מַאי דָּרוּשׁ? (דברים כ״ג:ט״ו-ט״ז) "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר, וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". וְלָא הֲווּ יָדְעֵי, דַּעֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה. מַאי: (שיר השירים ח׳:ז׳) "בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ"? אָמַר עוּלָא: לֹא כְּשִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה, וְלֹא כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּבֵי נְשִׂיאָה, אֶלָּא כְּהִלֵּל וְשֶׁבְנָא, דְּכִי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: הִלֵּל וְשֶׁבְנָא אַחֵי הֲווּ, הִלֵּל עָסַק בַּתּוֹרָה, שֶׁבְנָא עָבַד עִסְקָא, לְסוֹף אָמַר לוֹ: תָּא נַעֲרוֹב וְנִפְלוֹג, יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: (שם) "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ".
73
ע״דסב פִּסְקָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: [כָּל] הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה, לִמְּדָהּ תִּפְלוּת. (למדה) ['תִּפְלוּת'] סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא, כְּאִלּוּ לִמְּדָהּ תִּפְלוּת. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? דִּכְתִיב: (משלי ח) "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה", כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה (בו) חָכְמָה בָּאָדָם, נִכְנְסָה בּוֹ עַרְמוּמִית. וְרַבָּנָן, הַאי "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה", מַאי דָּרְשֵׁי בֵּיהּ? מִיבָּעִי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּעֲמִיד עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן עָרוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ (יודע), שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כח) "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא".
74
ע״הפִּסְקָא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִפְלוּת, מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִפְלוּת [עִמּוֹ], מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת.
75
ע״ופִּסְקָא. הוּא הָיָה אוֹמֵר: חָסִיד שׁוֹטֶה וְכוּ'. הֵיכִי דָּמִי 'חָסִיד שׁוֹטֶה'? כְּגוֹן דְּטָבְעָה אִתְּתָא בְּנַהֲרָא, וְאָמַר: (לא מסיקנא לה, משום דקא מסתכלנא בערוה,) [לָאו אֹרַח אַרְעָא לְאִיסְתַּכּוּלִי בָּהּ וְאַצוּלָהּ]. 'וְרָשָׁע עָרוּם', הֵיכִי דָּמִי 'רָשָׁע עָרוּם'? אָמַר רַבִּי (חֲנִינָא) [יוֹחָנָן]: זֶה הַמַּטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּן קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא בַּעַל־דִּין חֲבֵרוֹ. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: זֶה הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי לְהַשְׁלִימוֹ לְמָאתַיִם זוּז, דִּתְנָן: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז, לֹא יִטֹּל לֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעֲשֵׂר־ עָנִי. הָיוּ לוֹ מָאתַים זוּז חָסֵר אֶחָד, אֲפִלּוּ אֶלֶף נוֹתְנִים לוֹ כְּאֶחָד, הֲרֵי זֶה יִטֹּל. רַב אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכֹּר בִּנְכָסִים מוּעָטִים, דְּאָמַר רַב אַסִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יְתוֹמִים שֶׁקָּדְמוּ וּמָכְרוּ בִּנְכָסִים מוּעָטִים, מַה שֶּׁמָּכְרוּ מָכְרוּ. אַבַּיֵי אָמַר: זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכֹּר בִּנְכָסִים כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּתַנְיָא: נְכָסַי לְךָ, וְאַחֲרֶיךָ לִפְלוֹנִי, יָרַד הָרִאשׁוֹן וּמָכַר וְאָכַל, הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין לַשֵּׁנִי אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּר רִאשׁוֹן (בלבד).
76
ע״זסג (אָמַר) רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זֶה הַמַּכְרִיעַ אֲחֵרִים בְּאֹרְחוֹתָיו. רַבִּי זְרִיקָא, אָמַר רַב הוּנָא: זֶה הַמֵּקֵל לְעַצְמוֹ וּמַחְמִיר לַאֲחֵרִים. עוּלָא (בר רב) אָמַר: זֶה שֶׁקָּרָא וְשָׁנָה וְלֹא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, דְּאִיתְּמַר: קָרָא וְשָׁנָה וְלֹא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר: הֲרֵי זֶה עַם־הָאָרֶץ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: הֲרֵי זֶה בּוּר. רַבִּי יַנַּאי אָמַר: הֲרֵי זֶה כּוּתִי. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: הֲרֵי זֶה אַמְגוּשׁ. אָמַר רַבִּי נָתָן בַּר יִצְחָק: מִסְתַּבְּרָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: רַטִין מָגוּשָׁא וְלֹא יָדַע מָה רַטִין. תַּנִּי תָּנָא: וְלֹא יָדַע מַה תַּנִּי.
77
ע״חסד תָּנוּ רַבָּנָן: אֵיזֶהוּ עַם־הָאָרֶץ? כָּל שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בְּבִרְכוֹתֶיהָ, דִּבְרֵי (רבי אליעזר ורבי יהושע) [רַבִּי מֵאִיר]. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין לוֹ צִיצִית בְּבִגְדוֹ. רַבִּי יוֹנָתָן בַּר יוֹסֵף אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וְאֵינוֹ מְגַדְּלָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ קָרָא וְשָׁנָה, וְלֹא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, זֶהוּ עַם־הָאָרֶץ. קָרָא וְלֹא שָׁנָה, הֲרֵי זֶה בּוּר, לֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (ירמיהו ל״א:כ״ז) "וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה". (משלי כ״ד:כ״א) "יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב". אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹנִין הֲלָכוֹת. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא מַאי 'שׁוֹנִים'? שׁוֹנִים בְּחֵטְא, וְכִדְרַב הוּנָא, דְאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ (הֻתְּרָה לוֹ סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר) קָא מַשְׁמַע לָן. תָּנִי: הַתַּנָּאִים מְבַלֵּי עוֹלָם. מְבַלֵּי עוֹלָם סַלְקָא דַּעְתָּךָ? אָמַר (רבא) [רַבִינָא]: שֶׁמּוֹרִין [הֲלָכָה] מִתּוֹךְ מִשְׁנָתָן. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי, אָמַר רַבִּי (ישמעאל) [יְהוֹשֻׁעַ]: וְכִי מְבַלֵּי עוֹלָם הֵם, וַהֲלֹא מְיַשְּׁבֵי עוֹלָם הֵם! שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג׳:ו׳) "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ", אֶלָּא שֶׁמּוֹרִין הֲלָכָה מִתּוֹךְ מִשְׁנָתָן.
78
ע״טסה פִּסְקָא. אִשָּׁה פְּרוּשָׁה וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: בְּתוּלָה צַלְיָנִית, וְאַלְמָנָה שׁוֹבָבִית, וְקָטָן שֶׁלֹּא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, הֲרֵי אֵלּוּ מְבַלֵּי עוֹלָם. אֵינִי, וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמַדְנוּ יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה, וְקִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה. יִרְאַת חֵטְא מִבְּתוּלָה, דְּרַבִּי יוֹחָנָן שָׁמְעָה לְהַהִיא בְּתוּלָה דְּנָפְלָה עַל אַפָּהּ וְאָמְרָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּרָאתָ גַּן־עֵדֶן, בָּרָאתָ גֵּיהִנֹּם, בָּרָאתָ רְשָׁעִים, בָּרָאתָ צַדִּיקִים, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּי בְּנֵי אָדָם. קִבּוּל שָׂכָר מֵאַלְמָנָה, דְּהַהִיא אַרְמַלְתָּא דַּהֲוָאִי בֵּי כְּנִישְׁתָּא בְּשֵׁיבְבוּתָהּ, וְכָל יוֹמָא הֲוָה אַתְּיָא וּמַצְלָא בֵּי מִדְרָשָׁא דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, לָא בֵּית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ בְּשֵׁבְבוּתֵךְ?! אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, וְלֹא שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֵשׁ [לִי]?! כִּי קָאַמְרִינָן: כְּגוֹן יוֹחְנִי בַּת רְטִיבִי.
79
פ׳סו מַאי "קָטָן שֶׁלֹּא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו"? הָכָא תַּרְגִּימוּ: זֶה תַּלְמִיד חָכָם הַמְבַעֵט בְּרַבּוֹתָיו. רַבִּי אַבָּא אָמַר: זֶה תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה, דְּאָמַר רַבִּי (אבא) [אַבָּהוּ, אָמַר רַב הוּנָא], אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב: (משלי ז׳:כ״ו) "כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ"? "כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה", זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה, "וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ", זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וְאֵינוֹ מוֹרֶה. וְעַד כַּמָּה? עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה. אֵינִי? וְהָא רַבָּה אוֹרִי. בְּשָׁוִין!
80
פ״אסז פִּסְקָא. וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁים וְכוּ', תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁבְעָה פְּרוּשִׁים הֵם; פָּרוּשׁ שִׁכְמִי, פָּרוּשׁ נִקְפִי, פָּרוּשׁ קִיזָאִי, פָּרוּשׁ מְדוֹכָה, פָּרוּשׁ מָה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה, פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה. פָּרוּשׁ שִׁכְמִי, זֶה הָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה שְׁכֶם. פָּרוּשׁ נִקְפִי, זֶה הַמְנַקֵּף אֶת רַגְלָיו. פָּרוּשׁ קִיזָאִי, אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: זֶה הַמַּקִּיז דָּם בַּכְּתָלִים. פָּרוּשׁ מְדוֹכָה, אָמַר רַבָּה בַּר שִׁילָא: דִּמְשֻׁפָּע כִּמְדוֹכָה. פָּרוּשׁ מָה חוֹבָתִי וְאֶעֱשֶׂנָּה, הָא, מַעַלְיוּתָא הִיא? אֶלָּא דְּאָמַר: מָה חוֹבָתִי תּוּ וְאֶעֱשֶׂנָּה. פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה, פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה, אָמְרוּ לֵיהּ אַבַּיֵי וְרָבָא לְתַנָּא: לָא תִּתְּנִי 'פָּרוּשׁ מֵאַהֲבָה', 'פָּרוּשׁ מִיִּרְאָה', דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: דְּמִטַּמְרָא, מִטַּמְרָא, דְּמִגַּלְיָא, מִגַּלְיָא, (ודמטמרא) דְּבֵי דִּינָא רַבָּה לִיתְפָּרַע מֵהַנֵי דְּחָפוּ גּוּנְדֵי. אָמַר לָהּ יַנַּאי מַלְכָּא לִדְבִיתְהוּ: אַל תִּתְיָרְאִי לֹא מִן הַפְּרוּשִׁים וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינָן פְּרוּשִׁים, אֶלָּא מִן הַצְּבוּעִים, שֶׁדּוֹמִין לַפְּרוּשִׁים, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְּשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס.
81
פ״בסוטה פרק ד - אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים סָח לִי זְעִירָא מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִנּוּיוֹ, קִנּוּיוֹ מָחוּל. וְזָקֵן מַמְרֵא שֶׁרָצוּ בֵּית־דִּין לִמְחֹל לוֹ, מוֹחֲלִין לוֹ. וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁרָצוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לִמְחֹל לוֹ, מוֹחֲלִין לוֹ. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵרַי שֶׁבַּדָּרוֹם, עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לִי, וְעַל זָקֵן מַמְרֵא לֹא הוֹדוּ לִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל.
82
פ״גסח תַּנְיָא: (במדבר ה׳:כ״ח) "וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע", שֶׁאִם הָיְתָה עֲקָרָה נִפְקֶדֶת, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִם כֵּן, יִסְתַּתְּרוּ כָּל הָעֲקָרוֹת וְיִפָּקְדוּ, וְזוֹ, הוֹאִיל וְלֹא נִסְתְּרָה הִפְסִידָה?! אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "וְנִזְרְעָה זָרַע"? שֶׁאִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר, יוֹלֶדֶת בְּרֶוַח, (ואם היתה יולדת) נְקֵבוֹת, יוֹלֶדֶת זְכָרִים, [קְצָרִים, יוֹלֶדֶת אֲרֻכִּים, שְׁחוֹרִים, יוֹלֶדֶת לְבָנִים].
83
פ״דסוטה פרק ה - סט מִשְׁנָה. בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: (שמות טו) "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה', וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר". שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר 'לֵאמֹר', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'לֵאמֹר'? מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין שִׁירָה אַחֲרָיו שֶׁל מֹשֶׁה וְכוּ'. (בברייתא מפורש יותר) תָּנוּ רַבָּנָן: (את זו) [בּוֹ בַּיּוֹם] דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא: בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם, נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה, וְכֵיצַד אָמְרוּ שִׁירָה? כְּגָדוֹל הַמַּקְרִיא אֶת הַהַלֵּל, וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו רָאשֵׁי פְּרָקִים. מֹשֶׁה אוֹמֵר: (שם) "אָשִׁירָה לַה'", וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: "אָשִׁירָה לַה'". מֹשֶׁה אוֹמֵר: "כִּי גָאֹה גָּאָה", וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: "אָשִׁירָה לַה'". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: כְּקָטָן הַמַּקְרִיא אֶת הַהַלֵּל, וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר, מֹשֶׁה אָמַר: "אָשִׁירָה לַה'", וְהֵם אוֹמְרִים: "אָשִׁירָה לַה'". מֹשֶׁה אָמַר: "כִּי גָאֹה גָּאָה", וְהֵם אוֹמְרִים: "כִּי גָאֹה גָּאָה". רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּסוֹפֵר הַפּוֹרֵס עַל שְׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ תְּחִלָּה וְהֵם עוֹנִין אַחֲרָיו. בְּמַאי קָא מִיפְלְגֵי? רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: 'לֵאמֹר', אַמִלְּתָא קַמַיְתָא. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר: 'לֵאמֹר', אַכֹּל מִלְּתָא וּמִלְּתָא. וְרַבִּי נְחֶמְיָה סָבַר: 'וַיֹּאמְרוּ', דְּאָמוּר כּוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. 'לֵאמֹר', דְּפָתַח מֹשֶׁה בְּרֵישָׁא. תָּנוּ רַבָּנָן: דָּרַשׁ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם, נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה, וְכֵיצַד אָמְרוּ שִׁירָה? עוֹלֵל מֻטָּל עַל בִּרְכֵּי אִמּוֹ, וְתִינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכִינָה, עוֹלֵל הִגְבִּיהַּ צַוָּארוֹ, וְתִינוֹק שָׁמַט דַּד (אמו) מִפִּיו, וְאָמְרוּ: (שמות טו) "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים ח) "מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז". (תַּנְיָא), הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן אָמְרוּ שִׁירָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם סח) "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, אֲדֹנָי מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל". [וְהָא לָא חָזוּ? אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: כֶּרֶס נַעֲשָׂה לָהֶם כְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה וְרָאוּ].
84
פ״הע מִשְׁנָה. בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוֹרְקְנוּס: לֹא עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֶלָּא מֵאַהֲבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב יג) "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל". וַעֲדַיִן הַדָּבָר שָׁקוּל, "לוֹ אֲנִי מְיַחֵל", אוֹ "אֵינִי מְיַחֵל לוֹ". תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם כז) "עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי", לִמֵּד, שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ כָּל יָמֶיךָ: לֹא עָבַד אִיּוֹב הַמָּקוֹם אֶלָּא מִיִּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם א) "אִשׁ תָּם וְיָשָׁר, וִירֵא אֱלֹהִים, וְסָר מֵרָע", וַהֲלֹא יְהוֹשֻׁעַ בֶּן הוֹרְקְנוּס תַּלְמִיד תַּלְמִידְךָ לִמֵּד, שֶׁמֵּאַהֲבָה עָשָׂה.
85
פ״וגמ' וְנֵחְזִי הַאי 'לֹא', הֵיכִי כְּתִיב? אִי בְּלָמֶ"ד אָלֶ"ף כְּתִיב, 'לֹא' הוּא! וְאִי בְּלָמֶ"ד וָא"ו כְּתִיב, 'לוֹ' הוּא! וְכָל הֵיכָא דִּכְתִיב בְּלָמֶ"ד אָלֶ"ף, 'לֹא' הוּא? אֶלָּא מֵעַתָּה: (ישעיהו ס״ג:ט׳) "בְּכָל צָרָתָם לֹא צָר", דִּכְתִיב בְּלָמֶ"ד אָלֶף, הָכִי נַמִּי, דְּ'לֹא' הוּא? וְכִי תֵּימָא הָכִי נַמִּי? וְהָכְּתִיב: (שם) "וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם וְגוֹ' וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם". אֶלָּא, מַשְׁמַע הָכִי וּמַשְׁמַע הָכִי.
86
פ״זעא תַּנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נֶאֱמַר: (איוב א׳:ח׳) "יְרֵא אֱלֹהִים" בְּאִיּוֹב, וְנֶאֱמַר: (בראשית כ״ב:י״ב) "יְרֵא אֱלֹהִים" בְּאַבְרָהָם, מַה "יְּרֵא אֱלֹהִים" הָאָמוּר בְּאַבְרָהָם, מֵאַהֲבָה, אַף "יְרֵא אֱלֹהִים" הָאָמוּר בְּאִיּוֹב, מֵאַהֲבָה. וְאַבְרָהָם גּוּפֵיהּ מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (ישעיהו מ״א:ח׳) "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי". (אי הכי) מַאי אִיכָּא בֵּין עוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה לְעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה? אִיכָּא הָא דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה, שֶׁזֶּה תָּלוּי לְאֶלֶף דּוֹר וְזֶה תָּלוּי לְאַלְפַּיִם דּוֹר. הָכָא כְּתִיב: (שמות כ׳:ו׳) "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי", וְהָתָם כְּתִיב: (דברים ז׳:ט׳) "וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו לְאֶלֶף דּוֹר". הָתָם נַמִּי כְּתִיב: "לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו לְאֶלֶף דּוֹר"? הַאי, לִדְסָמִיךְ לֵיהּ, וְהַאי, לִדְסָמִיךְ לֵיהּ. הַנְהוּ תְּרֵי תַּלְמִידֵי דַּהֲווּ קַיְמֵי קַמֵּיהּ דְּרָבָא, חַד אָמַר לֵיהּ: אַקְרְיוּן בְּחֶלְמָאִי: (תהילים ל״א:כ׳) "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ". וְחַד אָמַר לֵיהּ: אַקְרְיוּן בְּחֶלְמָאִי: (תהילים ה׳:י״ב) "וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ" וְגוֹ'. אָמַר לְהוּ: תַּרְוַיְכוּ [רַבָּנָן] צַדִּיקֵי גְּמוּרֵי אַתּוּן, מַר, מֵאַהֲבָה, וּמַר, מִיִּרְאָה.
87
פ״חסוטה פרק ו - אין אגדות בפרק זה.
88
פ״טסוטה פרק ז - עב תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר: אָדָם אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ, וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם. שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ, מִוִּדּוּי מַעֲשֵׂר, וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם, מִמִּקְרָא בִּכּוּרִים. וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי: מִפְּנֵי מַה תִּקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה, שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם, בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה. לָא תֵּימָא: 'גְּנוּתוֹ', אֶלָּא אֵימָא: 'צַעֲרוֹ', כִּדְתַנְיָא: (ויקרא י״ג:מ״ה) "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא"! צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים.
89
צ׳עג [פִּסְקָא. אֵלּוּ נֶאֱמָרִים בְּכָל לָשׁוֹן וְכוּ' וּתְפִלָּה. תְּפִלָּה, רַחֲמֵי הִיא, כָּל הֵיכָא דְּבָעִי, מַצְלִי]. וּתְפִלָּה, בְּכָל לָשׁוֹן? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: (אמר רב) לְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי, אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. לָא קַשְׁיָא, הָא בְּיָחִיד, הָא בְּצִבּוּר. וְאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי? וְהָתַּנְיָא: יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שָׁמַע [בַּת]־קוֹל מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא אוֹמֵר: נַצְּחוּ טַלְיָא, דְּאָזְלוּ לַאֲגָחָא קְרָבָא בְּאַנְטוֹכְיָא. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שֶׁשָּׁמַע [בַּת]־קוֹל מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא אוֹמֵר: בְּטִילַת עָבִידְתָּא, דְּאָמַר סָנְאָה לְאַיְתָּאָה עַל הֵיכָלָא, וְנֶהֱרַג גַּסְקַלְגַּס, וּבָטְלוּ גְּזֵרוֹתָיו, וְכָתְבוּ אוֹתָהּ שָׁעָה וְכִוְּנָהּ. וּבִלְשׁוֹן אֲרַמִּי (אמרום) [הָיָה אוֹמֵר]. אִי בָּעִית אֵימָא: בַּת־קוֹל שַׁאנִי, דִּלְאַשְׁמוּעִי עָבִידָא, וְאִי בָּעִית אֵימָא: גַּבְרִיאֵל הֲוָה, דְּאָמַר מַר: בָּא גַּבְרִיאֵל וְלִמְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.
90
צ״א[פִּסְקָא. בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד? כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵן וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: (דברים י״א:ל׳) "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן", מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. (שם) "אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ", מָקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת. (שם) "בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה", אֵלּוּ הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּהֶם כּוּתִיִּים. (שם) "מוּל הַגִּלְגָּל", סָמוּךְ לַגִּלְגָּל. (שם) "אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה", שְׁכֶם, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (בראשית י״ב:ו׳) "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה", מָה "אֵלוֹן מוֹרֶה" הָאָמוּר לְהַלָּן, שְׁכֶם, אַף כָּאן, שְׁכֶם. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: בְּדָבָר זֶה זִיַּפְתִּי סִפְרֵי כּוּתִיִּים, אָמַרְתִּי לָהֶם: זִיַּפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם, וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: "אֵלוֹנֵי מֹרֶה", שְׁכֶם, אַף אָנוּ מוֹדִים שֶׁ"אֵלוֹנֵי מֹרֶה", שְׁכֶם. אָנוּ לְמַדְנוּהָ בִּגְזֵרָה־שָׁוָה, אַתֶּם, בְּמַה לְּמַדְתּוּם? רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן", סָמוּךְ לַיַּרְדֵּן, דְּאִי מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וָאֵילָךְ, הֲלֹא כְּתִיב: (דברים כ״ז:ד׳) "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן". "אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ", מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת. "בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי", אֶרֶץ חִוִּי הִיא, "הַיוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה", וַהֲלֹא בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת הֵן יוֹשְׁבִין? "מוּל הַגִּלְגָּל", וַהֲלֹא לֹא רָאוּ אֶת הַגִּלְגָּל?! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַרְאוֹת לָהֶן דֶּרֶךְ בַּשְּׁנִיָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶרְאָה לָהֶן בָּרִאשׁוֹנָה. "דֶּרֶךְ", בְּדֶרֶךְ לְכוּ וְלֹא בְּשָׂדוֹת וּכְרָמִים, "הַיֹּשֵׁב", בְּיִשּׁוּב לְכוּ וְלֹא בְּמִדְבָּרוֹת, "בָּעֲרָבָה", בָּעֲרָבָה לְכוּ וְלֹא בֶּהָרִים וּגְבָעוֹת].
91
צ״בעד תָּנוּ רַבָּנָן: כֵּיצַד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן? בְּכָל יוֹם אָרוֹן נוֹסֵעַ אַחַר שְׁנֵי דְּגָלִים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נָסַע תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ג׳:י״א) "הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן". בְּכָל יוֹם לְוִיִּים נוֹשְׂאִים אֶת הָאָרוֹן, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם הַכֹּהֲנִים נְשָׂאוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" וְגוֹ'. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נָשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן; כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וּבְשָׁעָה שֶׁסִּבְּבוּ אֶת יְרִיחוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּהוּ לִמְקוֹמוֹ. וְכֵיוָן שֶׁנִּטְבְּלוּ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים בַּמַּיִם, חָזְרוּ הַמַּיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם, דִּכְתִיב: (שם) "וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן, וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם". וּכְתִיב: "וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְּמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד" וְגוֹ'. וְכַמָּה (רוחבן) [גָּבְהָן] שֶׁל מַיִם? שְׁנֵים עָשָׂר מִיל [עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל], כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: לִדְבָרֶיךָ, וְכִי אָדָם קַל אוֹ מַיִם קַלִּים? הֱוֵי אוֹמֵר: מַיִם קַלִּים! אִם כֵּן, בָּאִים מַיִם וְשׁוֹטְפִים אוֹתָם. אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ מַיִם נִגְדָּשִׁין וְעוֹלִין לְמַעְלָה כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִּפִּין, יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת מִילִין, עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָן כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ה) "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי" וְגוֹ', וְאַף רָחָב הַזּוֹנָה אָמְרָה לִשְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ: (שם ב) "כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם־סוּף" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ" וְגוֹ'. עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן, אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: דְּעוּ שֶׁעַל מְנָת כֵּן אַתֶּם עוֹבְרִים! עַל מְנָת שֶׁתּוֹרִישׁוּ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ל״ג:נ״ב) "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם". (וכתיב: (שם) "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם". וכתיב: (שם) "והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם") אִם אַתֶּם עוֹשִׂים כֵּן, מוּטָב, וְאִם לָאו, בָּאִין מַיִם וְשׁוֹטְפִים אֶתְכֶם. (שנאמר: (יהושע כ״ג:ט״ו) "עד השמידו אותכם) מַאי "אוֹתְכֶם"? אוֹתִי וְאֶתְכֶם. עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: (שם ד) "וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם, כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר: מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם" וְגוֹ'. סִימָן לַבָּנִים שֶׁעָבְרוּ אָבוֹת אֶת הַיַּרְדֵּן. עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: (שם) "שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים [הָכִין] שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן" וְגוֹ'. יָכוֹל בְּכָל מָלוֹן וּמָלוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה".
92
צ״געה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַבָּא חֲלַפְתָּא, [וְרַבִּי] אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא וַחֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינָאִי עָמְדוּ עַל אוֹתָן אֲבָנִים, וְכָל אַחַת שִׁעֲרוּהָ, מַשׂוֹי אַרְבָּעִים סְאָה, וּגְמִירִי, דְּכָל טְעוּנָא דְּמִדְלִי אִינִישׁ לְכִתְפֵיהּ, תִּילְתָא דְּטָעוּנֵיהּ הֲוָאִי, וּמִכָּאן אַתָּה מְחַשֵּׁב לְאֶשְׁכּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר י״ג:כ״ג) "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם". (ותניא) מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר 'בַּמּוֹט', אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא 'בִּשְׁנַיִם'? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'בִּשְׁנַיִם'? בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: (מלמד ששני מוטות היו) טוּרְטַנִי וְטוּרְטַנִי דְּטוּרְטַנִי, הָא כֵּיצַד? (נמצא אתה אומר) שְׁמוֹנָה נָשְׂאוּ אֶשְׁכּוֹל, (שנים) אֶחָד נָשָׂא רִמּוֹן, וְאֶחָד נָשָׂא תְּאֵנָה. יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָשְׂאוּ כְּלוּם. (מאי טעמא) אִי בָּעִית אֵימָא: מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבִי, וְאִי בָּעִית אֵימָא: שֶׁלֹּא הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה. פְּלִיגֵי בָּהּ רַב אַמִי וְרַבִּי יִצְחָק נַפְחָא, חַד אָמַר: לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, כַּחֲנָיָתָן עָבְרוּ. לְדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, בָּזֶה אַחַר זֶה עָבְרוּ. וְחַד אָמַר: בֵּין לְרַבִּי יְהוּדָה בֵּין לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּחֲנָיָתָן עָבְרוּ. (מיהו) מַר סָבַר: אָדָם קַל, מַר סָבַר: מַיִם קַלִּים.
93
צ״דעו "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ". (במדבר י״ג:ב׳) [אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ]: "שְׁלַח לְךָ", לְדַעְתְּךָ, וְכִי אָדָם בּוֹרֵר חֵלֶק רַע לְעַצְמוֹ? הַיְנוּ דִּכְתִיב: (דברים א׳:כ״ג) "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר", אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: 'בְּעֵינַי', וְלֹא בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם. (שם) "וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ", אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: (אמר רבי יוחנן:) מְרַגְּלִים לֹא נִתְכַּוְּנוּ אֶלָּא לְבָשְׁתָּהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּתִיב הָכָא: "וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ", וּכְתִיב הָתָם: (ישעיהו כ״ד:כ״ג) "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה". (במדבר י״ג:ד׳) "וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם, לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר", אָמַר רַבִּי יִצְחָק: דָּבָר זֶה מָסֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ: מְרַגְּלִים, עַל שֵׁם מַעֲשֵׂיהֶם נִקְרְאוּ, וְאָנוּ לֹא עָלָה בְּיָדֵינוּ אֶלָּא אֶחָד: "סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל"; 'סְתוּר', שֶׁסָּתַר מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, 'מִיכָאֵל', שֶׁעָשָׂה שׂוֹנְאוֹ מָךְ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף אָנוּ נֹאמַר: "נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי". 'נַחְבִּי', שֶׁהֶחְבִּיא דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. 'וָפְסִי', שֶׁפָּסַע עַל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
94
צ״העז "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן". (במדבר י״ג:כ״ב) "וַיָּבֹאוּ", מִיבָּעִי לֵיהּ! אָמַר רָבָא: מְלַמֵּד שֶׁפָּרַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וְהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת. אָמַר לָהֶם: אֲבוֹת הָעוֹלָם, בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים שֶׁאֶנָּצֵל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. יְהוֹשֻׁעַ, כְּבָר בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה עָלָיו רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר י״ג:ט״ז) "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ", אָמַר לוֹ: "יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים". וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם יד) "וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ" וְגוֹ'. (שם יג) "וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק". 'אֲחִימַן', מְיֻמָּן שֶׁבְּאֶחָיו, 'שֵׁשַׁי', שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ כִּשְׁחִיתוֹת. 'תַּלְמַי', שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ תְּלָמִים תְּלָמִים. דָּבָר אַחֵר: 'אֲחִימַן', בָּנָה עֲנָת, 'שֵׁשַׁי', בָּנָה אָלוּשׁ, 'תַּלְמַי', בָּנָה תַּלְבּוּשׁ. 'יְלִידֵי הָעֲנָק', שֶׁמַּעֲנִיקִים חַמָּה בְּקוֹמָתָן.
95
צ״ועח "וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם", (שם) מַאי 'נִבְנְתָה'? אִילֵימָא נִבְנְתָה מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת לִבְנוֹ קָטָן, קֹדֶם שֶׁיִּבְנֶה בַּיִת לִבְנוֹ גָּדוֹל? דִּכְתִיב: (בראשית י׳:ו׳) "וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּפוּט וּכְנָעַן", אֶלָּא שֶׁהָיְתָה מְבֻנָּה עַל אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצֹעַן. [וְאֵין לְךָ טְרָשִׁים בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵחֶבְרוֹן, (משום) דְּקָבְרֵי בָּהּ שִׁיכְבֵי, וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל הָאֲרָצוֹת יוֹתֵר מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם יג) "כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם". וְאֵין לְךָ מְעֻלָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם יוֹתֵר מִצֹּעַן, דִּכְתִיב: (ישעיהו ל׳:ד׳) "כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו", וַאֲפִלּוּ הָכִי, חֶבְרוֹן מְבֻנָּה אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְּצֹעַן]. וְחֶבְרוֹן, טְרָשִׁים הֲוָאִי? וְהָא כְּתִיב: (שמואל ב ט״ו:ז׳) "וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ: אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן". וְאָמַר רַב אַוְיָא (אמר רבה בר רב חנן) [וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה]: שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן, וְתַנְיָא: אֵילִים מִמּוֹאָב, כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן. מִינָהּ, אַיְדִי דִּקְלִישָׁא אַרְעָא, עַבְדָא רַעְיָא וְשַׁמִּין קִנְיָנָא.
96
צ״זעט "וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ", (במדבר י״ג:כ״ה) (וכתיב) "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי: מַקִּישׁ הֲלִיכָה לְבִיאָה; מַה בִּיאָה בְּעֵצָה רָעָה, אַף הֲלִיכָה בְּעֵצָה רָעָה. (שם) "וַיְסַפְּרוּ לוֹ, וַיֹּאמְרוּ: בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא, וְזֶה פִּרְיָהּ, אֶפֶס כִּי עַז הָעָם". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כָּל דְּבַר לָשׁוֹן־הָרַע, שֶׁאֵין אוֹמְרִים דִּבְרֵי אֱמֶת בִּתְחִלָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּם בְּסוֹפוֹ.
97
צ״חפ "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה", (במדבר י״ג:ל׳) אָמַר (רבא) [רַבָּה]: שֶׁהִסִּיתָם בִּדְבָרִים, דְּחַזְיֵיהּ לִיהוֹשֻׁעַ דְּקָא מִשְׁתָּעִי, אַמְרֵי לֵיהּ: דֵּין, רֵישׁ קְטִיעָא יְמַלֵּל? אָמַר כָּלֵב: אִי מִשְׁתָּעִינָא, אַמְרֵי בִּי מִלְּתָא וְחַסְמִין לִי, (אשתקינהו ברישא, והדר אמינא להו) אָמַר לָהֶם: וְכִי זוֹ בִּלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם? סַבְרֵי, בִּגְנוּתֵיהּ קָא מִשְׁתָּעִי, אִישְׁתִּיקוּ. וְאָמַר לָהֶם: וַהֲלֹא הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם! וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם! וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן! אִם יֹאמַר: עֲשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ לָרָקִיעַ, לֹא נִשְׁמַע לוֹ?! (שם) "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ: לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: דָּבָר גָּדוֹל דִּבְּרוּ מְרַגְּלִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, "כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ", אַל תִּקְרִי "מִמֶּנּוּ", אֶלָּא "מִמֶּנּוּ", כִּבְיָכוֹל אֲפִלּוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם.
98
צ״טפא "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא", (במדבר י״ג:ל״ב) "דָּרַשׁ רָבָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה, וְהֵם חֲשָׁבוּהָ לְרָעָה. אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה, דְּכָל הֵיכָא דְּמָטוּ, מַיִית חֲשִׁיבָא דִּידְהוּ, כִּי הֵיכִי דְּלִטְּרְדוּ, וְלָא לִשְׁאִילוּ אַבַּתְרַיְהוּ, וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: אִיּוֹב נָח נַפְשֵׁיהּ, וְאִיטְרִידוּ כּוּלֵי עָלְמָא בְּהֶסְפְּדֵיהּ. וְהֵם חֲשָׁבוּהָ לְרָעָה: (במדבר י״ג:ל״ג) "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא". (שם) "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". אָמַר רַב מְשַׁרְשִׁיָּא: מְרַגְּלִים, שַׁקְרֵי הֲווּ. בִּשְׁלָמָא "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים" לְחַיֵּי, אֶלָּא "וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם", מְנָא [הֲווּ] יָדְעֵי? וְלָא הִיא, כִּי הֲווּ מַבְרוּ אֲבֵילֵי, תּוּתֵי אַרְזֵי הֲווּ מַבְרֵי לְהוּ, וְכֵיוָן דְּחָזִינְהוּ, סָלוּק בְּאִילָנָא, שָׁמְעוּ דְּקָא אַמְרֵי: קָא חֲזִינָא אִינְשֵׁי דְּדָמוּ לְקַמְצֵי בְּאִילָנֵי. (שם יד) "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". אָמַר רַבָּהּ בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: *)אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. (שם) "וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים, וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד". אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מַעְלָה. (שם) "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'", אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מְלַמֵּד, שֶׁמֵּתוּ מִיתָה מְשֻׁנָּה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: דָּרַשׁ רַבִּי שִׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא: מְלַמֵּד, שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם וְנָפַל עַל טַבּוּרָם, וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם וְנִכְנָסִים בְּטַבּוּרָם, וּמִטַּבּוּרָם נִכְנָסִים בִּלְשׁוֹנָם. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּאַסְכָּרָה מֵתוּ.
99
ק׳פב כֵּיוָן שֶׁעָלָה אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מִן הַיַּרְדֵּן, חָזְרוּ מַיִם לִמְקוֹמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ד׳:י״ח) "וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה, וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם, וַיֵּלְכוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו". נִמְצָא אָרוֹן וְנוֹשְׂאָיו הַכֹּהֲנִים מִצַּד אֶחָד, וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד אֶחָד, נָשָׂא אָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבֹר, וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה' וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם". וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עֻזָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ו׳:ו׳) "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן, וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיֹּאחֶז בּוֹ, כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֻזָּה, אָרוֹן, נוֹשְׂאָיו נוֹשֵׂא, הוּא עַצְמוֹ, לֹא כָּל־שֶׁכֵּן?!
100
ק״אפג "וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל". (שם) רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר: חַד אָמַר: עַל עִסְקֵי שַׁלּוֹ, וְחַד אָמַר: שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו לְפָנָיו. (שם) "וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֻזָּה בָּא לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים", מָה אָרוֹן לְעוֹלָם קַיָּם, אַף עֻזָּה בָּא לָעוֹלָם הַבָּא. (שם) "וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ פָּנָיו כַּחֲרָרָה. אֶלָּא מֵעַתָּה כָּל הֵיכָא דִּכְתִיב: "וַיִּחַר", הָכִי נַמִּי? הָתָם כְּתִיב: 'אַף', הָכָא לָא כְּתִיב 'אַף'.
101
ק״בפד דָּרַשׁ רָבָא: מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ דָּוִד? מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְדִבְרֵי תּוֹרָה, 'זְמִירוֹת', שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קי״ט:נ״ד) "זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן: (משלי כ״ג:ה׳) "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ", אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן 'זְמִירוֹת'? הֲרֵינִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ז׳:ט׳) "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן, כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם, בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ". וְאִיהוּ אַתְיֵהּ בַּעֲגָלָתָא.
102
ק״גפה "וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ, כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה'", (שמואל א ו׳:י״ט) מִשּׁוּם דְּ'רָאוּ', 'וַיַּךְ'? רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: קוֹצְרִים וּמִשְׁתַּחֲוִים הָיוּ, וְחַד אָמַר: מִילֵי [נַמִּי] אָמוּר: מַאן אַמְרִיךְ דְּאִימַרְיָית? וּמַאן (פייסך) [אָתָא עֲלָךְ] דְּאִיפַיְסַת? (שם) "וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ". רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: שִׁבְעִים אִישׁ הָיוּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כַּחֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ. וְחַד אָמַר: חֲמִשִּׁים אֶלֶף הָיוּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד שָׁקוּל כְּשִׁבְעִים סַנְהֶדְרִין.
103
ק״דפו "וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה' שִׁשָּׁה צְעָדִים, וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא". (ש"ב ו) וּכְתִיב: (ד"ה א טו) "שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים"? אָמַר רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל: עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. אָמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: אִם כֵּן, מִלֵּאתָ אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בָּמוֹת! אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: עַל כָּל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שׁוֹר וּמְרִיא, עַל כָּל שִׁשָּׁה סְדָרִים שֶׁל שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת שִׁבְעָה פָּרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. כְּתִיב: "גֹּרֶן כִּידֹן", וּכְתִיב: (ש"ב ו) "נָכוֹן". [אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן]: בִּתְחִלָּה, 'כִּידֹן' וְלִבְסוֹף 'נָכוֹן'. נִמְצֵאתָ [אַתָּה] אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה מִינֵי אֲבָנִים הָיוּ; אֶחָד שֶׁהֵקִים מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים א) "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שם כז) "וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" וְגוֹ'. וְאַתְיָא 'בַּאֵר', 'בַּאֵר'. וְאֶחָד שֶׁהֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ד) "וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן". וְאֶחָד שֶׁהֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל".
104
ק״הפז תָּנוּ רַבָּנָן: כֵּיצַד כָּתְבוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה? רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַל גַּבֵּי אֲבָנִים כְּתָבוּהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כז) "וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". וְאַחַר כָּךְ סָדוּהוּ אוֹתוֹ בַּסִּיד. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: לִדְבָרֶיךָ, הֵיאַךְ לָמְדוּ הַגּוֹיִם אֶת הַתּוֹרָה? אָמַר לוֹ: בִּינָה יְתֵרָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּגּוֹיִם וְשִׁגְּרוּ נוֹטִירִין שֶׁלָּהֶם, וְקִלְּפוּ אֶת הַסִּיד, וְהִשִּׂיאוּהָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין עַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לִבְאֵר שַׁחַת, שֶׁהָיָה לָהֶם לִלְמֹד תּוֹרָה וְלֹא לָמְדוּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַל גַּבֵּי סִיד כְּתָבוּהָ, וְכָתְבוּ לָהֶם לְמַטָּה: (דברים כ) "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם". הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאִם [הָיוּ] חוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה, [הָיוּ] מְקַבְּלִים אוֹתָם. אָמַר רָבָא בַּר (רב) שִׁילָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דִּכְתִיב: (ישעיה לג) "וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד", עַל עִסְקֵי סִיד. וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לְךָ: כְּסִיד, מַה סִּיד אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא שְׂרֵפָה, אַף אוֹתָן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֵין לָהֶם תַּקָּנָה אֶלָּא שְׂרֵפָה. כְּמַאן אַזְלָא הָא דְּתַנְיָא: (דברים כא) "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ", לְרַבּוֹת כְּנַעֲנִים (של ארץ ישראל) [שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ], שֶׁאִם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, מְקַבְּלִים אוֹתָם, כְּמַאן? כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
105
ק״ופח בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם: עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וּבָאוּ לְהַר גְּרִיזִים וּלְהַר עֵיבָל יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים מִיל, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם, וְכָל הָעוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם מִיָּד נִתְּרַז, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ג:כ״ז) "אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ, וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם, וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף". וְאוֹמֵר: (שם טו) "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן, עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'", זוֹ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה. "עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ", זוֹ בִּיאָה שְׁנִיָּה. אֱמֹר מֵעַתָּה: רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס בְּבִיאָה שְׁנִיָּה כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא. וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים, וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בַּסִּיד וְכָתְבוּ (עליו) [עֲלֵיהֶם] אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ז:ג׳) "בַּאֵר הֵיטֵב", וְהֶעֱלוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, וְאָכְלוּ [וְשָׁתוּ] וְשָׂמְחוּ, וּבֵרְכוּ, וְקִלְּלוּ, וְקִפְּלוּ אֶת הָאֲבָנִים, וּבָאוּ וְלָנוּ בַּגִּלְגָּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ד׳:ג׳) "וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן". יָכוֹל בְּכָל מָלוֹן וּמָלוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה", וּכְתִיב: (שם) "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל". תָּנָא: צִרְעָה לֹא עָבְרָה עִמָּהֶם, וְלֹא? וְהָכְּתִיב: (שמות כ״ג:כ״ח) "וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה" וְגוֹ'. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עַל [שְׂפַת] הַיַּרְדֵּן עָמְדָה, וְזָרְקָה בָּהֶם מָרָה, וְסִימַת אֶת עֵינֵיהֶם מִלְּמַעְלָה, וְסֵרַסְתָּן מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ב׳:ט׳) "וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ, וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים, וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מַמַּעַל, וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת". רַב פָּפָּא אָמַר: שְׁתֵּי צְרָעוֹת הָיוּ, חֲדָא דְּמֹשָׁה וַחֲדָא דִּיהוֹשֻׁעַ; דְּמֹשֶׁה לָא עָבְרָה, דִּיהוֹשֻׁעַ עָבְרָה.
106
ק״זפט מִשְׁנָה. שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִיזִים, וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָּאֶמְצַע. הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְּוִיִּים אֶת הַכֹּהֲנִים, וְיִשְׂרָאֵל מִזֶּה וּמִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ח׳:ל״ג) "וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" וְגוֹ'. הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה: "בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה'", אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן. הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה: (דברים כ״ז:ט״ו) "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה", וְהָיוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן, עַד שֶׁגּוֹמְרִים בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים, וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְסָדוּהוּ בְּסִיד, וְכָתְבוּ עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "בַּאֵר הֵיטֵב". וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים, וּבָאוּ וְלָנוּ בִּמְקוֹמָם".
107
ק״חצ גְּמָרָא. מַאי: (יהושע ח) "וְהַחֶצְיוֹ"? אָמַר רַב כַּהֲנָא: כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין כָּאן, כָּךְ חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד. מֵיתִיבִי: שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת הָיוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל עַל כְּתֵפָיו, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, וְשֵׁמוֹת שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כָּתוּב עֲלֵיהֶם; שִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ, וְשִׁשָּׁה עַל אֶבֶן זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ח:י׳) "שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת, וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדוֹתָם". שֵׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם, וְלֹא רִאשׁוֹנָה כְּתוֹלְדֹתָם, מִפְּנֵי שֶׁיְּהוּדָה מֻקְדָּם, וַחֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת הָיוּ, עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל אֶבֶן זוֹ, וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ עַל אֶבֶן זוֹ. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין בְּחֻמָּשׁ הַפְּקוּדִים חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין בְּחֻמָּשׁ שֵׁנִי, [כֵּיצַד]? בְּנֵי לֵאָה כְּסִדְרָן, בְּנֵי רָחֵל אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן, וּבְנֵי שְׁפָחוֹת בָּאֶמְצַע, וְאֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "כְּתוֹלְדֹתָם"? כִּשְׁמוֹתָם שֶׁקָּרָא לָהֶם אֲבִיהֶם, וְלֹא כַּשֵּׁמוֹת שֶׁקָּרָא לָהֶם מֹשֶׁה; 'רְאוּבֵן' וְלֹא 'רְאוּבֵנִי', 'שִׁמְעוֹן' וְלֹא 'שִׁמְעוֹנִי', 'דָּן' וְלֹא 'דָּנִי', 'גָּד' וְלֹא 'גָּדִי'. תְּיוּבְתָּא דְּרַב כַּהֲנָא, תְּיוּבְתָּא! וְאֶלָּא מַאי 'וְהַחֶצְיוֹ'? תָּנָא: חֶצְיוֹ שֶׁל מוּל הַר גְּרִיזִים מְרֻבֶּה מֵחֶצְיוֹ שֶׁל מוּל הַר עֵיבָל, מִפְּנֵי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה. אַדְרַבָּה! מִפְּנֵי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה בָּצְרֵי לְהוּ? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה, בְּנֵי יוֹסֵף עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע י״ז:י״ד) "וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ, לֵאמֹר: מַדּוּעַ נָתַתָּה לִי וְגוֹ' וְחֶבֶל אֶחָד וְגוֹ', וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ: אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה". אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְהַחְבִּיאוּ עַצְמְכֶם בַּיְעָרִים, שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בָּכֶם עַיִן רָעָה, אַמְרֵי לֵיהּ: זַרְעֵיהּ דְּיוֹסֵף לָא שַׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא, דִּכְתִיב: (בראשית מ״ט:כ״ב) "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן", וְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַל תִּקְרִי 'עֲלֵי־עָיִן', אֶלָּא 'עוֹלֵי־עַיִן'. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: מֵהָכָא: (שם מח) "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", מַה דָּגִים שֶׁבַּיָּם, מַיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם, וְאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף, אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. הַנֵי חַמְשִּׁין אוֹתִיּוֹת, חַמְשִׁין נְכִי חֲדָא הַוְיָן? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הוֹסִיפוּ לְיוֹסֵף אוֹת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פא) "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ, בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם". מַתְקִיף רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּתוֹלְדֹתָם בָּעִינָן? אֶלָּא, בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, "בִּנְיָמִן" כְּתִיב, וְהָכָא, "בִּנְיָמִין" שָׁלֵם, כְּדִכְתִיב: (בראשית ל״ה:י״ח) "וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין".
108
ק״טצא אָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: יוֹסֵף שֶׁקִּדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר, (זכה ו) הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יְהוּדָה שֶׁקִּדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא, (זכה ו) נִקְרָא כֻּלּוֹ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יוֹסֵף מַאי הִיא? דִּכְתִיב: (בראשית לט) "וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: [מְלַמֵּד], שֶׁשְּׁנֵיהֶם לִדְבַר עֲבֵרָה נִתְכַּוְּנוּ. "וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ", רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ נִכְנַס. וְחַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. (שם) "וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם", אֶפְשָׁר בַּיִת גָּדוֹל כְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וְלֹא הָיָה בּוֹ אִישׁ?! תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם אֵידָם הָיָה, וְהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְהִיא אָמְרָה לָהֶם: חוֹלָה אֲנִי. אָמְרָה: אֵין לָהּ יוֹם, שֶׁיּוֹסֵף נִזְקָק לָהּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. (שם) "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאתָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֵית לוֹ בַּחַלּוֹן. אָמַר לֵיהּ: יוֹסֵף, (יוסף) עֲתִידִין אַחֶיךָ שֶׁיִּכָּתְבוּ עַל אַבְנֵי אֵפוֹד, וְאַתָּה בֵּינֵיהֶם, רְצוֹנְךָ שֶׁיִּמָּחֶה שִׁמְּךָ מִבֵּינֵיהֶם, וְתִקָּרֵא רוֹעֵה זוֹנוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כט) "וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן"? מִיָּד: (בראשית מט) "וַתֵּשֵׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מְלַמֵּד, שֶׁשָּׁבָה קַשְׁתּוֹ לְאֵיתָנָהּ. (שם) "וַיָּפֹזוּ זְרֹעֵי יָדָיו", מְלַמֵּד שֶׁנָּעַץ (צפרניו) [יָדָיו] בַּקַּרְקַע, וְיָצָאת (ש"ז) [תַּאֲוָתוֹ] מִבֵּין צִפָּרְנֵי יָדָיו. (שם) "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב", מִי גָּרַם לוֹ שֶׁיִּכָּתֵב שְׁמוֹ עַל (גבי) [אַבְנֵי] אֵפוֹד? אֶלָּא אֲבִיר יַעֲקֹב. "מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל", מִשָּׁם זָכָה (יוסף ונקרא) [וְנַעֲשָׂה] רוֹעֶה, (ישראל) שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פ) "רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף". תָּנָא: רָאוּי הָיָה יוֹסֵף לָצֵאת מִמֶּנּוּ שְׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצְאוּ מִיַּעֲקֹב אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית לז) "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף", אֶלָּא, שֶׁיָּצָאת שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִפָּרְנָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן יָצְאוּ מִבִּנְיָמִין אָחִיו, וְכֻלָּן נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם מו) "וּבְנֵי בִנְיָמִן: בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ". 'בֶּלַע', שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאֻמּוֹת. 'בֶּכֶר', שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְאִמּוֹ. 'אַשְׁבֵּל', שֶׁשָּׁבוֹ אֵל. 'גֵּרָא', שֶׁגָּר בְּאַכְסַנְיוֹת. 'וְנַעֲמָן', שֶׁנָּעִים בְּיוֹתֵר. 'אֵחִי וָרֹאשׁ', אָחִי וְרֹאשִׁי הוּא. 'מֻפִּים' 'וְחֻפִּים', הוּא לֹא רָאָה בְּחֻפָּתִי וַאֲנִי לֹא רָאִיתִי בְּחֻפָּתוֹ. 'וָאָרְדְּ', אִיכָּא דְּאַמְרֵי: שֶׁיָּרַד לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: שֶׁפָּנָיו דּוֹמִין לְוֶרֶד.
109
ק״יצב אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף: (בראשית מ״א:מ״ד) "וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ", אָמְרוּ לוֹ אִצְטַגְנִינָיו: עֶבֶד שֶׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף, תַּמְשִׁילֵהוּ עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶן: גִּנּוּנֵי מַלְכוּת אֲנִי רוֹאֶה בּוֹ. אָמְרוּ לֵיהּ: אִם כֵּן יְהֵא יוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן. (אמר להן: אי הכי למחר איבדקיה, בליליא) בָּא גַּבְרִיאֵל וְלִמְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. לָא הֲוָה קָא גָּמִיר, הוֹסִיף לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלָמַד, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פא) "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ, בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע". לְצַפְרָא, כָּל לִישְׁנָא דְּאִשְׁתָּעִי פַּרְעֹה בַּהֲדֵיהּ, אַהֲדַר לֵיהּ אִיהוּ. לְסוֹף הֲוָה קָא מִשְׁתָּעִי יוֹסֵף בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְלָא הֲוָה פַּרְעֹה יָדַע מַאי הֲוָה קָאָמַר, (אמר ליה: מאי האי? אמר ליה: לשון הקודש,) אָמַר לֵיהּ: אַגְמְרָן! אַגְמְרֵיהּ, וְלָא הֲוָה קָא גָּמִיר. אָמַר לֵיהּ: אִשְׁתַּבַּע לִי דְּלָא מְגַלִּית. אִשְׁתַּבַּע לֵיהּ. כִּי קָאָמַר לֵיהּ יוֹסֵף: (בראשית ג) "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר", אָמַר לֵיהּ: זִיל אִיתְּשִׁיל אַשְׁבוּעָתָךְ. אָמַר לֵיהּ: אִיתְּשִׁיל נַמִּי אַדִּידָךְ! וְאַף עַל גַּב דְּלָא נִיחָא לֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: (בראשית נ׳:ו׳) "עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךְ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ".
110
קי״אצג יְהוּדָה, מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים עַל שְׂפַת הַיָּם, הָיוּ שְׁבָטִים (מדיינים) [מְנַצְּחִין] זֶה עִם זֶה. זֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. קָפַץ שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְיָרַד תְּחִלָּה לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ס״ח:כ״ח) "שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם". אַל תִּקְרָא: 'רֹדֵם', אֶלָּא 'יָרַד־יָם'. וְהָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה רוֹגְמִין אוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם", ("שרי זבולון שרי נפתלי".) לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשֶׂה אֻשְׁפִּיזְכָן לַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ג:י״ב) "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן". אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, אֶלָּא זֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע י״ב:א׳) "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם, וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל, וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן", וְעָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקָּבָּלָה: (תהילים ס״ט:ב׳-ג׳) "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, טָבַעְתִּי בִיוֵן מְצוּלָה וְגוֹ'. אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם, וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה, וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מֹשֶׁה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יְדִידַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתָּה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה [לְפָנַי]? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה יֵּשׁ לִי לַעֲשׂוֹת? אָמַר לוֹ: (שמות י״ד:ט״ו-ט״ז) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ" וְגוֹ'. לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קי״ד:ב׳) "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו". מַאי טַעְמָא "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו", מִשּׁוּם דְּ"הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס".
111
קי״בצד תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַטָּה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֵוִי לְמַעְלָה, וְאִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר לְמַעְלָה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְמַטָּה, הָא כֵּיצַד? זִקְנֵי כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה לְמַטָּה, וְהַשְּׁאָר לְמַעְלָה. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כָּל הָרָאוּי לְשָׁרֵת, לְמַטָּה, וְהַשְּׁאָר, לְמַעְלָה. רַבִּי אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ לְמַטָּה עוֹמְדִים, הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה, כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה (האי). [וּמַאי] (דברים כז) 'עַל'? עַל, בְּסָמוּךְ, כִּדְתַנְיָא: [(ויקרא כד) "וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה", רַבִּי אוֹמֵר: 'עַל', בְּסָמוּךְ], אַתָּה אוֹמֵר 'עַל' בְּסָמוּךְ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא 'עַל' מַמָּשׁ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות מ) "וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת", הֱוֵי אוֹמֵר: 'עַל' בְּסָמוּךְ.
112
קי״גצה פִּסְקָא. הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: 'בָּרוּךְ' בִּכְלָל, 'וּבָרוּךְ' בִּפְרָט. 'אָרוּר' בִּכְלָל, 'וְאָרוּר' בִּפְרָט. 'לִלְמֹד וּלְלַמֵּד', 'לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת'. הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע. אַרְבַּע וְאַרְבַּע הֲרֵי כָּאן שְׁמוֹנֶה, שְׁמוֹנֶה וּשְׁמוֹנֶה הֲרֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, וְכֵן בְּסִינַי, וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ח:ס״ט) "אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" וְגוֹ'. וּכְתִיב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" וְגוֹ'. נִמְצָא אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹצִיא הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל, וּמַכְנִיס אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר. וּבִפְלוּגְתָּא דְּהַנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כְּלָלוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי, וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי, וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, וְאֵין לְךָ כָּל [דְּבַר] מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. אָמַר רַבִּי: לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין לְךָ כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, נִמְצָא לְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. מַאי בֵּינַיְהוּ? אָמַר רַבִּי מְשַׁרְשִׁיָּא: עַרְבָא, וְעַרְבָא דְּעַרְבָא אִיכָּא בֵּינַיְהוּ.
113
קי״דצו דָּרַשׁ רַב יְהוּדָה בַּר נַחְמָנִי מְתֻרְגְּמָנֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל נוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת, (שנאמר) (דברים כ״ז:ט״ו) "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה'" וְגוֹ', דְּעָבִיד פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, בְּאָרוּר סָגִי לֵיהּ? אֶלָּא זֶה שֶׁבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד בֵּן (והלך לבין העובדי כוכבים) וְעָבַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲרוּרִים אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁכָּךְ גָּרְמוּ לוֹ.
114
קי״התַּנְיָא אִידָךְ: (במדבר ו) "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ! אַתָּה אוֹמֵר בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּכִנּוּי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי", שְׁמִי הַמְיֻחָד לִי. יָכוֹל אַף בִּגְבוּלִין כֵּן? נֶאֱמַר כָּאן: "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: "לָשׂוּם אֶת שְׁמִי שָׁם", מַה לְּהַלָּן בֵּית־הַבְּחִירָה, אַף כָּאן בְּבֵית־הַבְּחִירָה. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות כ) "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ", בְּכָל מָקוֹם, סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא, מִקְרָא זֶה מְסֹרָס הוּא, "בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, שָׁם אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי", וְהֵיכָן אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ? בְּבֵית הַבְּחִירָה, שָׁם אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, בְּבֵית הַבְּחִירָה.
115
קי״וצז אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ו׳:כ״ז) "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם". וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: (מנין שכל) [כָּל] כֹּהֵן שֶׁמְּבָרֵךְ, מִתְבָּרֵךְ, וְשֶׁאֵין מְבָרֵךְ, אֵין מִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית יב) "וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ".
116
קי״זצח וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין נוֹתְנִין כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ, אֶלָּא לְטוֹב עַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ב:ט׳) "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל". אַל תִּקְרִי 'יְבֹרָךְ', אֶלָּא 'יְבָרֵךְ'. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ עוֹפוֹת (שמים) מַכִּירִין בְּצָרֵי־עַיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי א׳:י״ז) "כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל כָּנָף". וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִצָּרֵי־עַיִן, עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כג) "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע־עָיִן וְגוֹ', כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא" וְגוֹ'. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) 'אַל תִּלְחַם', 'וְאַל תִּתְאָו'. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין עֶגְלָה עֲרוּפָה בָּאָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל צָרֵי־הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״א:ז׳) "וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ", וְכִי עַל לִבֵּנוּ עָלְתָה שֶׁזִּקְנֵי בֵּית־דִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים הֵם? אֶלָּא, לֹא בָּא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מְזוֹנוֹת, לֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה.
117
קי״חאָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁנִּפְתַּח סֵפֶר תּוֹרָה, אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ח׳:ה׳) "וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ", וְאֵין 'עֲמִידָה' אֶלָּא שְׁתִיקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל״ב:ט״ז) "וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ, כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד". רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: מֵהָכָא, (נחמיה ח׳:ג׳) "וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה". [וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו, לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קל״ד:ב׳) "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת ה'"].
118
קי״טצט שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא עָשִׂיתִי קַפַּנְדַּרְיָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְלֹא פָּסַעְתִּי עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, וְלֹא נָשָׂאתִי כַּפַי בְּלֹא בְּרָכָה. מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה". כִּי עָקַר כַּרְעֵיהּ (למיסק) מַאי אוֹמֵר? "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ, [שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה זוֹ, שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא יְהֵא בָּהּ מִכְשׁוֹל וְעָוֹן". וְכִי מְהַדַר אַפֵּיהּ מִצִּבּוּרָא מַאי אָמַר? אַדְבְּרֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב עוּקְבָא וְדָרַשׁ: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, עֲשֵׂה עִמָּנוּ מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ". (דברים כ״ו:ט״ו) "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם" וְגוֹ', אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לָכֹף קִשְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר. אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת 'כֹּהֲנִים', עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר, וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל בַּבְּרָכָה, עַד שֶׁיִּכְלֶה דִּבּוּר מִפִּי הַקּוֹרֵא, וְאֵין הַצִּבּוּר רַשָּׁאִין לַעֲנוֹת אָמֵן, עַד שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה מִפִּי הַכֹּהֲנִים, וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל בִּבְרָכָה אַחֶרֶת, עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר. וְאָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַחֲזִיר פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּ"שִׂים־ שָׁלוֹם", וְאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲקֹר רַגְלֵיהֶם וְלֵילֵךְ עַד שֶׁיִּגְמֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר "שִׂים־שָׁלוֹם". וְאָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַצִּבּוּר רַשָּׁאִין לַעֲנוֹת אָמֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה מִפִּי הַקּוֹרֵא, וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר, וְאֵין הַמְתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְהַתְחִיל בְּתַרְגּוּם, עַד שֶׁיִּכְלֶה פָּסוּק מִפִּי הַקּוֹרֵא, וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לְהַתְחִיל בְּפָסוּק אַחֵר, עַד שֶׁיִּכְלֶה תַּרְגּוּם מִפִּי הַמְתַרְגֵּם. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמַּפְטִיר בְּנָבִיא צָרִיךְ שֶׁיִּקְרָא בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין הַמַּפְטִיר רַשַּׁאי לְהַפְטִיר בְּנָבִיא, עַד שֶׁיִּגָּלֵל סֵפֶר תּוֹרָה. וְאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר רַשַּׁאי לְהַפְשִׁיט אֶת הַתֵּבָה בְּצִבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד צִבּוּר]. וְאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין הַצִּבּוּר רַשָּׁאִין לָצֵאת, עַד שֶׁיִּנָּטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְיַנִּיחַ בִּמְקוֹמוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד שֶׁיֵּצֵא, [וְלָא פְּלִיגֵי, הָא דְּאִיכָּא פִּיתְחָא אַחֲרִינָא, הָא דְּלֵיכָּא פִּיתְחָא אַחֲרִינָא].
119
ק״כאָמַר רָבָא: בַּר אֲהִינָא, אַסְבְּרָה לִי: (דברים י״ג:ה׳) "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ". בִּזְמַן שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים אֶת הָעָם, מָה הֵן אוֹמְרִים? אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר רַב חִסְדָּא: (תהילים ק״ג:כ״א) "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ וְגוֹ', בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. בָּרְכוּ ה' כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'". בְּמוּסְפֵי דְּשַׁבְּתָא מָה הֵן אוֹמְרִים? אָמַר רַב אַסִי: (שם קלד) "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה' וְגוֹ'. שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת ה'". (שם קלה) "בָּרוּךְ ה' מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלַיִם, הַלְלוּיָהּ". וְלֵימְרוּ נַמִּי: "יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן", דִּכְתִיב בְּהַהוּא עִנְיָנָא? אָמַר יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי: מִתּוֹךְ שֶׁהִתְחִיל בְּבִרְכוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מְסַיֵּם בְּבִרְכוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּמִנְחְתָא דְּתַעֲנִיתָא מַאי אוֹמְרִים? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: (ירמיהו י״ד:ז׳) "אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ, ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ". (שם) "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה, לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וְגוֹ'. לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם, כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ" וְגוֹ'. בִּנְעִילָה דְּיוֹמָא דְּכִפּוּרֵי מַאי אָמוּר? אָמַר מַר זוּטְרָא, וְאַמְרֵי לָהּ בְּמַתְנִיתָא: (תהילים קכ״ח:ד׳-ה׳) "הִנֵּה כִּי־כֵן יְבֹרַךְ גֶּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן, וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל".
120
קכ״אק אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: מֵרֵישׁ הֲוָה אֲמִינָא, עַנְוְתָנָא אֲנָא. כֵּיוָן דַּחֲזִיתֵיהּ לְרַבִּי אַבָּא דְּמִן עַכּוֹ, דְּאִיהוּ אָמַר חֲדָא טַעְמָא וְאָמַר אַמוֹרֵיהּ חַד טַעְמָא וְלָא קָפִּיד, אֲמִינָא, לָאו עַנְוְתָנָא אֲנָא. מַאי עַנְוְתָנוּתֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ? דְּאָמְרָה לָהּ דְּבִיתְהוּ דְּאַמוֹרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ לִדְבִיתְהוּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ: הַאי דִּידָן לָא צָרִיךְ לֵיהּ לְהַאי דִּידָךְ, וְהַאי דְּגָחִין וְזָקִיף עֲלֵיהּ, יִקְרָא (דמלכותא) [בְּעָלְמָא] הוּא דְּעָבַד לֵיהּ. אַזְלָא דְּבִיתְהוּ אָמְרָה לֵיהּ לְרַבִּי אַבָּהוּ. אָמַר לָהּ: וּמַאי נַפְקָא לָךְ מִינָהּ, מִינִי וּמִינֵיהּ יִתְקַלֵּס עִילָאָה. וְתוּ אִימְנוּ רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ לִמְנוּיֵיהּ בְּרֵישׁ מְתִיבְתָּא. [כֵּיוָן דְּ]חַזְיֵיהּ לְרַבִּי אַבָּא דְּמִן עַכּוֹ (דתפסי) [דִּנְפִישֵׁי] לֵיהּ בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, אָמַר לְהוּ: אִית לְכוּ רַבָּה. (ספרים אחרים: אמר להו: עד דמצלנא ליה לרבי אבא, לא אתא עד דאציל ליה.)
121
קכ״בקא רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אִיקְלְעוּ לְהַהוּא אַתְרָא. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא דָּרִישׁ שְׁמַעְתָּא, וְרַבִּי אַבָּהוּ דָּרִישׁ אַגַּדְתָּא. שָׁבְקוּ כּוּלֵי עָלְמָא לְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, וְאַתּוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ. חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ. אָמַר לָהֶם רַבִּי אַבָּהוּ: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר אַחַת, אֶחָד מוֹכֵר מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְאֶחָד מוֹכֵר מִינֵי סִדְקִית, עַל מִי קוֹפְצִים? לֹא עַל מִי שֶׁמּוֹכֵר מִינֵי סִדְקִית? כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא הֲוָה אָזִיל רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וּמַלְוֵי בַּהֲדֵיהּ רַבִּי אַבָּהוּ עַד בָּבָא דְּאוּשְׁפִּיזֵיהּ, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּבֵי קֵיסָר. הַהוּא יוֹמָא אַלְוֵיהּ רַבִּי אַבָּהוּ לְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא [עַד אוּשְׁפִּיזֵיהּ], וַאֲפִלּוּ הָכִי לָא אִתּוֹתָב דַּעְתֵּיהּ מִינֵיהּ.
122
קכ״גקב אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לְעוֹלָם תְּהֵא אֵימַת צִבּוּר עָלֶיךָ, שֶׁהֲרֵי כֹּהֲנִים, פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הָעָם, וַאֲחוֹרֵיהֶם כְּלַפֵּי שְׁכִינָה. רַב נַחְמָן אָמַר: מֵהָכָא, (ד"ה א כח) "וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר: שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי", אִם 'אַחַי' לָמָּה 'עַמִּי'? וְאִם 'עַמִּי' לָמָּה 'אַחַי'? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּךְ אָמַר לָהֶם דָּוִד לְיִשְׂרָאֵל: אִם אַתֶּם שׁוֹמְעִים לִי, 'אַחַי' אַתֶּם, וְאִם לָאו, 'עַמִּי' אַתֶּם וַאֲנִי רוֹדֶה אֶתְכֶם בְּמַקֵּל.
123
קכ״דתָּנוּ רַבָּנָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין עוֹנִין אָמֵן בַּמִּקְדָּשׁ? שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ט׳:ה׳) "קוּמוּ בָּרְכוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם". וּמִנַּיִן שֶׁעַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה תְּהִלָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) ["וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ] וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה", עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה תֵּן לוֹ תְּהִלָּה.
124
קכ״המַתְנִיתִין. [בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד? חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד ומְקַבֵּל וְקוֹרֵא: (ויקרא ט״ז:א׳) "אַחֲרֵי מוֹת", (שם כג) וְ"אַךְ בֶּעָשׂוֹר", וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה ומַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר: יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם, כָּתוּב כָּאן. (במדבר כט) "וּבֶעָשׂוֹר" שֶׁבְּחֻמָּשׁ הַפְּקוּדִים, קוֹרֵא עַל פֶּה, וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת; עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָיָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ, וְעַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַכֹּהֲנִים, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם, וְהַשְּׁאָר, תְּפִלָּה. גְּמָרָא. שְׁמַעַתְּ מִינָהּ: חוֹלְקִין כָּבוֹד לַתַּלְמִיד בִּמְקוֹם הָרַב. אָמַר אַבַּיֵי: כּוּלָהּ מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל הוּא. וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְכוּ'. עוֹמֵד, מִכְּלַל, דְּיוֹשֵׁב הוּא? וְהָאָמַר מַר: אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ז׳:י״ח) "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי" וְגוֹ'. כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא: בְּעֶזְרַת נָשִׁים, הָכָא נַמִּי בְּעֶזְרַת נָשִׁים. מֵיתִיבִי: וְהֵיכָן קוֹרִין בּוֹ? בָּעֲזָרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהַר־הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ח׳:ג׳) "וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם", אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּעֶזְרַת נָשִׁים].
125
קכ״וקג מִשְׁנָה. 'פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ' כֵּיצַד? מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, בַּשְּׁמִינִי, בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית עוֹשִׂין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״א:י׳) "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת" וְגוֹ'. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְיוֹשֵׁב וְקוֹרֵא. אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל: (שם יז) "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא", זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, אָמְרוּ לוֹ: לֹא תִּתְיָרֵא, אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה. וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת: (שם א) "אֵלֶּה הַדְּבָרִים" [עַד "שְׁמַע", וּ"שְׁמַע", "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", "עַשֵּׂר־תְּעַשֵּׂר", "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר", וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן. [גְּמָרָא. בַּשְּׁמִינִי, סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֵימָא בַּשְּׁמִינִית].
126
קכ״זקד פִּסְקָא. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ"לֹא תוּכַל" וְכוּ'. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, מִפְּנֵי שֶׁחִנְּפוּ לוֹ לְאַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִיּוֹם שֶׁגָּבְרָה אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל חֲנֻפָּה נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: מַעֲשַׂי גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֶׂיךָ. דָּרַשׁ רַב יְהוּדָה בַּר מַעֲרָבָא, וְאִי תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי: מֻתָּר לְהַחֲנִיף לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל״ב:ה׳) "לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב, וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ". מִכְּלַל, דְּבָעוֹלָם הַזֶּה שָׁרִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר" מֵהָכָא, (בראשית ל״ג:י׳) "כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי". וּפְלִיגָא דְּרַבִּי לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי: מָשָׁל דְּיַעֲקֹב וְעֵשָׂו, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁזִּמֵּן אֶת חֲבֵרוֹ לִסְעוּדָה, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. אָמַר לוֹ: טַעַם תַּבְשִׁיל זֶה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, כְּתַבְשִׁיל שֶׁטָּעַמְתִּי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ. אָמַר: יָדַע לֵיהּ מַלְכָּא לְהַאי, מִסְתַּפִינָא לְמִקְטְלֵיהּ.
127
קכ״חקה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה, מֵבִיא 'אַף' לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל״ו:י״ג) "וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה, אֲפִלּוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ד:כ״ד) "אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִיק אָתָּה, יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים". וְאֵין 'קוֹב' אֶלָּא קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ״ג:ח׳) "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל". וְאֵין 'לְאֻמִּים' אֶלָּא עֻבָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ה:כ״ג) "וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה, נוֹפֵל בְּגֵיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ה׳:כ׳) "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק, וּמָתוֹק לְמָר". מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: "לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ, וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה, וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמַּחֲנִיף (לרשע) [לַחֲבֵרוֹ], סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ, וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיָדוֹ, נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ, וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ, נוֹפֵל בְּיַד בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו כ״ח:ה׳) "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא וְגוֹ', אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה ה', יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם לז) "וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן, וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת, וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה, וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ, וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנֻפָּה, מְאוּסָה כְּנִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ט״ו:ל״ד) "כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד". שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין 'לְנִדָּה', 'גַּלְמוּדָה'. מַאי 'גַּלְמוּדָה'? גְּמוּלָה דָּא מִבַּעְלָהּ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנֻפָּה, לְסוֹף גּוֹלָה, כְּתִיב הָכָא: "כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד", וּכְתִיב הָתָם: (ישעיהו מ״ט:כ״א) "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ: מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה? וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל? הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם"?
128
קכ״טקו (אמר רב חסדא) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵין מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה; כַּת לֵצִים, כַּת שַׁקָּרִים*), כַּת חֲנֵפִים, כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. כַּת לֵצִים, דִּכְתִיב: (הושע ז׳:ה׳) "מָשַׁךְ יָדוֹ אֶת לֹצְצִים". כַּת שַׁקָּרִים, דִּכְתִיב: (תהילים ק״א:ז׳) "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי". כַּת חֲנֵפִים, דִּכְתִיב: (איוב י״ג:ט״ז) "כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא". כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע, דִּכְתִיב: (תהילים ה׳:ה׳) "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע, צַדִּיק אַתָּה ה' לֹא (יהיה) [יָגוּר] בִּמְגוּרְךָ רָע".
129
ק״לסוטה פרק ח - קז מִשְׁנָה. מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל הָעָם, בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ׳:ב׳) "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן", [זֶה כֹּהֵן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה], "וְדִבֶּר אֶל הָעָם", בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. (שם) "וְאָמַר אֲלֵהֶם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', עַל אֹיְבֵיכֶם", (על שונאיכם) וְלֹא עַל אֲחֵיכֶם, לֹא יְהוּדָה עַל שִׁמְעוֹן, וְלֹא שִׁמְעוֹן עַל בִּנְיָמִין, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם יְרַחֲמוּ עֲלֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: (ד"ה ב' כח) "וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת, וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה, וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל, וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל" וְגוֹ'. עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְּיָדָם, אֵין מְרַחֲמִים עֲלֵיכֶם. (דברים כ׳:ג׳) "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם". "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם", מִפְּנֵי צַהֲלַת סוּסִים, וְצִחְצוּחַ חֲרָבוֹת. "אַל תִּירְאוּ", מִפְּנֵי הַגָּפַת הַתְּרִיסִים, וְשִׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּים. "וְאַל תַּחְפְּזוּ", מִקּוֹל הַקְּרָנוֹת. "וְאַל תַּעַרְצוּ", מִפְּנֵי קוֹל הַצְּוָחָה. (שם) "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם", הֵם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל בָּשָׂר־וָדָם, וְאַתֶּם בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. פְּלִשְׁתִּים בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת, וּמֶה הָיָה סוֹפוֹ? שֶׁנָּפַל בַּחֶרֶב וְהֵם נָפְלוּ עִמּוֹ. בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ, וּמֶה הָיָה סוֹפוֹ? שֶׁנָּפַל בַּחֶרֶב וְהֵם נָפְלוּ עִמּוֹ. אֲבָל אַתֶּם, אֵין אַתֶּם כֵּן, אֶלָּא, "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם", זֶה [מַחֲנֶה] הָאָרוֹן.
130
קל״אקח פִּסְקָא. (דברים כ׳:ג׳) "וְאָמַר אֲלֵהֶם: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". (למה ליה למימר להו) [מַאי שְׁנָא] "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אֲפִלּוּ לֹא קִיַּמְתֶּם אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדָם. תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁתֵּי פְּעָמִים מְדַבֵּר עִמָּהֶם, אֶחָד בַּסְּפָר וְאֶחָד בַּמִּלְחָמָה. בַּסְּפָר מַהוּ אוֹמֵר: "שִׁמְעוּ דִּבְרֵי מַעַרְכֵי הַמִּלְחָמָה, וְחִזְרוּ". בַּמִּלְחָמָה מַהוּ אוֹמֵר: (דברים כ׳:ג׳) "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ". כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁגּוֹיִים עוֹשִׂים: מַגִּיפִין, וּמְרִיעִין, וְצוֹוְחִין, וְרוֹמְסִין.
131
קל״בקט [פִּסְקָא]. פְּלִשְׁתִּים בָּאִים בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל גָּלְיָת וְכוּ'. 'גָּלְיָת', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁעָמַד בְּגִלּוּי פָּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א י״ז:ח׳) "בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי", וְאֵין 'אִישׁ' אֶלָּא הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ט״ו:ג׳) "ה' אִישׁ מִלְחָמָה". אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי מַפִּילוֹ בְּיַד בֶּן־אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א י״ז:י״ב) "וְדָוִד בֶּן־אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת לְכָדוֹ פִּיו לְאוֹתוֹ רָשָׁע. אֶחָד: (שם) "בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי". וְאִידָךְ, (שם) "אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי, וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים". וְאִידָךְ, [דְּקָאָמַר לֵיהּ לְדָוִד]: (שם) "הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת". דָּוִד נַמִּי קָאָמַר לֵיהּ: "אַתָּה בָּא אֵלַי בְחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן". דָּוִד הָדַר אָמַר לֵיהּ: "וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ". (שם) "וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּדֵי לְבַטְּלָם מִקְּרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. (שם) "וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם", [אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן]: כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בָּהֶם תּוֹרָה. (שם) "וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים", מַאי 'בֵּנַיִם'? אָמַר רַב: שֶׁמְּבֻנֶּה מִכֹּל מוּם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בֵּינוֹנִי שֶׁבְּאֶחָיו. דְּבֵי רַבִּי שִׁילָא אַמְרֵי: שֶׁהָיָה עָשׂוּי כְּבִנְיָן. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בַּר מֵאָה פַּפִּי וְחַד נָאנָאִי. "גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת", תָּנִי רַב יוֹסֵף: שֶׁהַכֹּל דָּשִׁים בְּאִמּוֹ כְּגַת. כְּתִיב: (שם) 'מִמְּעָרוֹת', וְקָרִינָן 'מִמַּעַרְכוֹת'. תָּנִי רַב יוֹסֵף: שֶׁהַכָּל הֶעֱרוּ בְּאִמּוֹ. כְּתִיב: (רות א) 'עָרְפָּה', וּכְתִיב (ש"ב כ"א) 'הָרָפָה'? רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: 'הָרָפָה' שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'עָרְפָּה'? שֶׁהַכֹּל עוֹרְפִין אוֹתָהּ מֵאֲחוֹרֶיהָ. וְחַד אָמַר: 'עָרְפָּה' שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'הָרָפָה'? שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין אוֹתָהּ כְּהָרִיפוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שם יז) "וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ עַל פְּנֵי הַבְּאֵר, וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת, וְלֹא נוֹדַע דָּבָר". וְאִי בָּעִית אֵימָא, מֵהָכָא: (משלי כ״ז:כ״ב) "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי". (שמואל ב כ״א:כ״ב) "אֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת, וַיִפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו". מַאי נִינְהוּ? אָמַר רַב חִסְדָּא: סַף, וּמָדוֹן, גָּלְיָת, וְיִשְׁבִּי־בְנֹב. כְּתִיב: (שמואל א י״ז:ז׳) 'וְחֵץ חֲנִיתוֹ', וְקָרִינָן: 'וְעֵץ חֲנִיתוֹ'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲדַיִּן לֹא הִגִּיעָנוּ לַחֲצִי שִׁבְחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָן שֶׁל רְשָׁעִים. וְלָא (לפרסומיה) [לִיפְתַּח בֵּיהּ] כְּלָל? אֶלָּא לְהוֹדִיעַ שִׁבְחוֹ שֶׁל דָּוִד.
132
קל״גקי "וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִד וּבְיַד עֲבָדָיו" (שמואל ב כ״א:כ״ב). [דִּכְתִיב]: (רות א׳:י״ד) "וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ". אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹאוּ בְּנֵי הַנְּשׁוּקָה וְיִפְּלוּ בְּיַד בְּנֵי הַדְּבוּקָה. דָּרַשׁ רָבָא: בִּשְׂכַר אַרְבַּע דְּמָעוֹת שֶׁהוֹרִידָה עָרְפָּה עַל חֲמוֹתָהּ, זָכְתָה וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה אַרְבָּעָה גִּבּוֹרִים הַלָלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד".
133
קל״דקיא פִּסְקָא. בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ וְכוּ'. כְּתִיב: 'שׁוֹבַךְ', וּכְתִיב: 'שׁוֹפַךְ'? רַב וּשְׁמוּאֵל, (ואמרי לה: רב אמי רב אסי) חַד אָמַר: 'שׁוֹבַךְ' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'שׁוֹפַךְ'? שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ נִשְׁפָּךְ לְפָנָיו כְּקִתּוֹן. וְחַד אָמַר: 'שׁוֹפַךְ' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'שׁוֹבַךְ'? שֶׁעָשׂוּי כְּשׁוֹבָךְ. (ירמיהו ה׳:ט״ז) "אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים". רַב וּשְׁמוּאֵל, [וְאַמְרֵי לָהּ, רַב אַמִי וְרַב אַסִי], חַד אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹרְקִים חֵץ, עוֹשִׂים אַשְׁפַּתּוֹת אַשְׁפַּתּוֹת שֶׁל חֲלָלִים, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: מִפְּנֵי שֶׁאֻמָּנִין בַּקְּרָב? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֻּלָּם גִּבּוֹרִים". וְחַד אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂים צָרְכֵיהֶם, עוֹשִׂים אַשְׁפַּתּוֹת אַשְׁפַּתּוֹת שֶׁל זֶבֶל, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: מִפְּנֵי שֶׁחֹלֵי מֵעַיִם הֵם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֻּלָּם גִּבּוֹרִים". אָמַר רַב מָרִי: שְׁמַע מִינָהּ, הַאי מַאן דְּנָפִישׁ זִבְלֵיהּ, חֹלִי מֵעַיִם הוּא, לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? לִיטְרַח (על) [בְּ]נַפְשֵׁיהּ. (משלי י״ב:כ״ה) "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה". רַבִּי אַמִי וְרַבִּי אַסִי, חַד אָמַר: יַשִּׂיחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ. וְחַד אָמַר: יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.
134
קל״הקיב פִּסְקָא. אֲבָל אַתֶּם, אֵין אַתֶּם כֵּן, אֶלָּא: (דברים כ׳:ד׳) "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם" וְגוֹ'. זֶה מַחֲנֵה הָאָרוֹן. וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁהַשֵׁם (וכנוייו) [וְכָל כִּנּוּיָו] מֻנָּחִים בָּאָרוֹן. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (במדבר ל״א:ו׳) "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא", "אֹתָם", אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין. "וְאֶת פִּינְחָס", זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. "כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ", זֶה הָאָרוֹן וְהַלּוּחוֹת שֶׁבּוֹ. "וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה", אֵלּוּ הַשּׁוֹפָרוֹת. תָּנָא: לֹא לְחִנָּם הָלַךְ פִּינְחָס לַמִּלְחָמָה, אֶלָּא לִפָּרַע דִּין אֲבִי אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ל״ז:ל״ו) "וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם". לְמֵימְרָא דְּפִינְחָס מִיּוֹסֵף קָאַתִּי, וְהָכְּתִיב: (שמות ו׳:כ״ה) "וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה". [מַאי] לָאו, מִיִּתְרוֹ [קָאַתִּי], שֶׁפִּטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים? לָא, מִיּוֹסֵף שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ. וַהֲלֹא שְׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ: רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה, שֶׁפִּטֵם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, יַהֲרֹג נָשִׂיא (שבט) מִיִּשְׂרָאֵל?! אֶלָּא, אִי אֲבוּהָ דְּאִימֵיהּ מִיּוֹסֵף, אִימָא דְּאִימֵיהּ מִיִּתְרוֹ. וְאִי אִימָא דְּאִימֵיהּ מִיּוֹסֵף, אֲבוּהָ דְּאִימֵיה מִיִּתְרוֹ. דִּיקָא נַמִּי דִּכְתִיב "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל", תְּרֵי מַשְׁמַע, שְׁמַע מִינָהּ!
135
קל״וקיג תָּנוּ רַבָּנָן: (דברים כ) "אֲשֶׁר בָּנָה", "אֲשֶׁר נָטַע", "אֲשֶׁר אֵרַשׂ", לִמְּדֶךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיִּבְנֶה אָדָם בַּיִת וְיִטַּע כֶּרֶם וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה. וְאַף שְׁלֹמֹה אָמַר בְּחָכְמָתוֹ: (משלי כ״ד:כ״ז) "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ, וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ, אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ". "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ", זֶה בַּיִת. "וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ", זֶה כֶּרֶם. "אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ", זוֹ אִשָּׁה. דָּבָר אַחֵר: "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ", זֶה מִקְרָא. "וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ", זֶה מִשְׁנָה. "אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ", זֶה תַּלְמוּד. דָּבָר אַחֵר: "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ", זֶה מִקְרָא וּמִשְׁנָה. "וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ", זֶה תַּלְמוּד. "אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ", אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ", זֶה מִקְרָא וּמִשְׁנָה וְתַלְמוּד. "וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ", אֵלּוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים. "אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ", (בוא) דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר.
136
קל״זמשנה. (דברים כ׳:ח׳) "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם" וְגוֹ'. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב", כְּמַשְׁמָעוֹ! שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב", זֶהוּ הַמִּתְיָרֵא מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ, לְפִיכָךְ תָּלְתָה לוֹ הַתּוֹרָה אֶת כָּל אֵלּוּ, שֶׁיַּחֲזֹר בִּגְלָלָן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין, הֲרֵי הוּא "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב". (שם) "וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשּׁוֹטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם, וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם" וּבַעֲקֵבוֹ שֶׁל עַם, מַעֲמִידִין זְקִיפִין לִפְנֵיהֶם וַאֲחֵרִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְכַשִּׁילִין שֶׁל בַּרְזֶל בִּידֵיהֶן, וְכָל הַמְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְקַפֵּחַ אֶת שׁוֹקָיו, שֶׁתְּחִלַּת נִיסָה נְפִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ד׳:י״ז) "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בָעָם". וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: (שם לא) "וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים" וְגוֹ'. בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֲמוֹת הָרְשׁוּת, אֲבָל בְּמִלְחֲמוֹת מִצְוָה, הַכֹּל יוֹצְאִים, אֲפִלּוּ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִלְחֲמוֹת מִצְוָה, אֲבָל בְּמִלְחֲמוֹת חוֹבָה, הַכֹּל יוֹצְאִים, וַאֲפִלּוּ חָתָן מֵחַדְרוֹ וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ.
137
קל״חמִשְׁנָה. מֵאַיִן הָיוּ מוֹדְדִין? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִטַּבּוּרוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֵחָטְמוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ. גְּמָרָא. בְּמַאי קָא מִיפְלְגֵי? מַר סָבַר: עִקָּר חִיּוּתָא בְּאַפֵּיהּ הוּא. וּמַר סָבַר: עִקָּר חִיּוּתָא בְּטַבּוּרֵיהּ הוּא. לֵימָא: כִּי הַנֵי תַּנָּאֵי: מֵהֵיכָן הַוָּלָד נוֹצָר? מֵרֹאשׁוֹ! וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהילים ע״א:ו׳) "מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גּוֹזִי". וְאוֹמֵר: (ירמיהו ז׳:כ״ט) "גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי". אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מִטַּבּוּרוֹ, וּמְשַׁלֵּחַ שָׁרָשָׁיו אֵילָךְ וָאֵילָךְ. אֲפִלּוּ תֵּימָא, אַבָּא שָׁאוּל, עַד כָּאן לָא קָאָמַר אַבָּא שָׁאוּל הָתָם, אֶלָּא לְעִנְיַן יְצִירָה, [דְּכִי מִיתְּצַר וָלָד, מִמְּצִיעָתֵיהּ מִיתְּצַר], אֲבָל לְעִנְיַן (נשמה) [חִיּוּתָא], דְּכוּלֵי עָלְמָא בְּאַנְפֵּיהּ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ז׳:כ״ב) "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מִמָּקוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה חָלָל, מִצַּוָּארוֹ.
138
קל״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? דִּכְתִיב (יחזקאל כ״א:ל״ד) "לָתֵת אוֹתָךְ אֶל צַוְּארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים".
139
ק״מתַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה: הָבֵא עֶגְלָה בַּנַּחַל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹא מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה פֵּרוֹת, וְיֵעָרֵף בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, וִיכַפֵּר עַל מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת. הֵי 'פֵּרוֹת'? אִילֵימָא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֶלָּא מֵעַתָּה אַזָקֵן וְאַסָרִיס הָכִי נַמִּי דְּלָא עַרְפִינָן? אֶלָּא 'מִצְווֹת'.
140
קמ״אמִשְׁנָה. זִקְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר רוֹחֲצִין אֶת יְדֵיהֶם בְּמַיִם עַל מְקוֹם עֲרִיפָתָהּ שֶׁל עֶגְלָה, וְאוֹמְרִים: (דברים כ״א:ז׳) "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ". וְכִי עַל לִבֵּנוּ עָלְתָה, שֶׁזִּקְנֵי בֵּית־דִּין שׁוֹפְכֵי דָּמִים הֵם? אֶלָּא לֹא בָּא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ (ולא ראינוהו והנחנוהו. תנא: לא בא לידינו ופטרנוהו) בְּלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא רְאִינוּהוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה. וְהַכֹּהֲנִים אוֹמְרִים: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְגוֹ', וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם". [שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם"? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם"?] אֶלָּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַשְּׂרָתָן: אֵימָתַי שֶׁתַּעֲשׂוּ כָּךְ "נִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם".
141
קמ״בתַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כּוֹפִין לַלְּוָיָה, שֶׁשְּׂכַר לְוָיָה אֵין לָהּ שִׁעוּר, דִּכְתִיב: (שופטים א׳:כ״ד) "וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד". (ואמת) וּכְתִיב: (שם) "וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר". וּמָה חֶסֶד עָשׂוּ עִמּוֹ? שֶׁכָּל אוֹתָהּ הָעִיר הָרְגוּ לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלְּחוּ. (שנאמר) (שופטים א׳:כ״ה-כ״ו) "וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז". תָּנָא: הִיא לוּז שֶׁצּוֹבְעִין בָּהּ תְּכֵלֶת. הִיא לוּז שֶׁבָּא סַנְחֵרִיב (מלך אשור) וְלֹא בִּלְבְּלָהּ. בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר (מלך בבל) וְלֹא הֶחֱרִיבָהּ, וְאַף מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲבֹר בְּתוֹכָהּ. אֶלָּא זְקֵנִים שֶׁבָּהּ, בִּזְמַן שֶׁדַּעְתָּם קָצָה בָּהֶם, (מוציאים אותן) [יוֹצְאִים] חוּץ לַחוֹמָה וְהֵם מֵתִים. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמַה כְּנַעֲנִי זֶה, שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּרַגְלָיו, וְלֹא דִּבֵּר בְּפִיו, גָּרַם הַצָּלָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, (המדבר בפיו והמהלך) [מִי שֶׁעוֹשֶׂה לְוָיָה] בְּרַגְלָיו, לֹא כָּל־שֶׁכֵּן? אֶלָּא בַּמָּה הֶרְאָה לָהֶם? חִזְקִיָּה אָמַר: בְּפִיו עִקֵּם לָהֶם. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּאֶצְבָּעוֹ הֶרְאָה לָהֶם. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כְּנַעֲנִי, בִּשְׂכַר שֶׁהֶרְאָה לָהֶם בְּאֶצְבַּע, גָּרַם הַצָּלָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ לְוָיָה, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי א׳:ט׳) "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ, וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ". וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בִּשְׁבִיל אַרְבַּע (אמות) [פְּסִיעוֹת] שֶׁלִּוָּהוּ פַּרְעֹה לְאַבְרָהָם, נִשְׁתַּעְבֵּד בְּבָנָיו אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַמְלַוֶּה אֶת חֲבֵרוֹ (אפילו) אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעִיר, אֵינוֹ נִזּוֹק. רַבִינָא אַלְוֵייהּ (לרבה) [לְרָבָא] בַּר יִצְחָק אַרְבַּע אַמּוֹת בָּעִיר. מָטָא לְיָדֵיהּ הֶזֵּיקָא וְאִיתְּצִיל. תָּנוּ רַבָּנָן: הָרַב לַתַּלְמִיד, עַד עִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, חָבֵר לְחָבֵר, עַד תְּחוּם שַׁבָּת, תַּלְמִיד לָרַב, אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכַמָּה? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: עַד פַּרְסָה, וְלֹא אֲמָרָן אֶלָּא רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מֻבְהָק. אֲבָל רַבּוֹ מֻבְהָק, שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת. רַב כַּהֲנָא אַלְוֵייהּ לְרַב שִׁימִי בַּר אַשִּׁי מִפּוּם נַהֲרָא עַד בֵּי צִינִיתָא דְּבָבֶל. כִּי מָטוּ הָתָם, אָמַר לוֹ: וַדַּאי דְּאַמְרִיתוּ: הַנֵי בֵּי צִינִיתָא דְּבָבֶל, אִיתְנְהוּ מִשְּׁנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן? (ועד השתא) אָמַר לֵיהּ: אַדְכַּרְתָּן מִלְּתָא, (דרבי) [דְּאָמַר רַבִּי] יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: (ירמיהו ב׳:ו׳) "בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם", וְכִי מֵאַחַר דְּלֹא עָבַר הֵיכָן יָשַׁב? וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא יָשַׁב הֵיכָן עָבַר? אֶלָּא (לומר לך) אֶרֶץ שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב, נִתְיַשְּׁבָה, אֶרֶץ שֶׁלֹּא גָזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב, לֹא נִתְיַשְּׁבָה. רַב מָרְדֳּכַי אַלְוֵייהּ לְרַב (שימי בר) אַשִּׁי מֵהַגְרוּנְיָא וְעַד בֵּי קִיפָאִי. וְאַמְרֵי לָהּ, עַד בֵּי דּוֹרָא.
142
קמ״גאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה (ומתלוה), כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁאִלְמָלֵא לִוּוּהוּ אַנְשֵׁי יְרִיחוֹ לֶאֱלִישָׁע, לֹא גִּרָה דֻּבִּים בַּתִּינוֹקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מ"ב ב) "וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית־אֵל, וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ: עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ". 'קֵרֵחַ', שֶׁהִקְרַחְתָּ עָלֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם. מַאי, 'וּנְעָרִים' (ומאי) 'קְטַנִּים'? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: (נערים) שֶׁהָיוּ מְנֹעָרִים מִן הַמִּצְווֹת, 'קְטַנִּים', שֶׁהָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. (במתניתא) תָּנָא: נְעָרִים הָיוּ, וּבִזְבְּזוּ עַצְמָם כִּקְטַנִּים. מַתְקִיף לָהּ רַב יוֹסֵף: וְדִלְמָא עַל שֵׁם מְקוֹמָם? מִי לָא כְּתִיב: (מ"ב ה) "וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה", וְקַשְׁיָא לָן, קָרִי לָהּ 'נַעֲרָה', וְקָרִי לָהּ 'קְטַנָּה'. וְאָמַר רַבִּי פְּדָת: קְטַנָּה דְּמִן נְעוּרָן. הָתָם לֹא מִפָרֵשׁ מְקוֹמָהּ, הָכָא מִפָרֵשׁ מְקוֹמָן. (שם ב) "וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה'". מַאי 'וַיִּרְאֵם'? אָמַר רַב: רָאָה מַמָּשׁ, כִּדְתַנְיָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם בּוֹ, אוֹ מִיתָה אוֹ עֹנִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רָאָה שֶׁכֻּלָּן נִתְעַבְּרָה בָּהֶן אִמָּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְרַבִּי יִצְחָק נַפְחָא אָמַר: בְּלוֹרִית רָאָה לָהֶם כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: רָאָה שֶׁאֵין בָּהֶם לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה. וְדִלְמָא בְּזַרְעַיְהוּ [נֶהֱוֵה] הֲוָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא בָּם וְלֹא בְּזַרְעָם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. (שם) "וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה', וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר" וְגוֹ'. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: נֵס. וְחַד אָמַר: נֵס בְּתוֹךְ נֵס. מַאן דְּאָמַר: נֵס, יַעַר הֲוָה, דֻּבִּים לָא הֲווּ. וּמַאן דְּאָמַר: נֵס בְּתוֹךְ נֵס, לָא יַעַר הֲוָה וְלָא דֻּבִּים הֲווּ. וְלִיהֲווּ דֻּבִּים וְלֹא לִיהֲוֵי יַעַר? (משום) דִּבְעִיתִי.
143
קמ״ד"וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים", (שם) אָמַר רַבִּי (יוסי ורבי) חֲנִינָא: בִּשְׁבִיל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, הֻבְקְעוּ מִיִּשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם יְלָדִים. אֵינִי, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. שֶׁבִּשְׂכַר אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם קָרְבָּנוֹת, שֶׁהִקְרִיב בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, זָכָה וְיָצְתָה מִמֶּנּוּ רוּת, שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה שְׁלֹמֹה, שֶׁכָּתוּב בֵּיהּ: (מ"א ג) "אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה". וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי (בְּרַבִּי חֲנִינָא) [בֶּן חוֹנִי]: רוּת, בִּתּוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן, (בן) בְּנוֹ שֶׁל בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב הָיְתָה! תַּאֲוָתוֹ מִיהָא לִקְלָלָה הֲוָאִי. (מ"ב ג) "וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע: הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה. וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַּׁכָּלֶת". וְכִי מֵאַחַר דְּמַיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַּׁכָּלֶת, מַאי "מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב"? אָמַר רַבִּי חַנִין: חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו.
144
קמ״האָמַר רַבִּי (חנינא) [יוֹחָנָן]: שְׁלֹשָׁה חִנּוֹת הֵן: חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו וְחֵן אִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ וְחֵן מֶקַח עַל מִקָּחוֹ. תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה חֳלָאִים חָלָה אֱלִישָׁע: אֶחָד עַל שֶׁגִּרָה דֻּבִּים בַּתִּינוֹקוֹת, וְאֶחָד שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵיחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְאֶחָד שֶׁמֵּת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מ"ב יג) "וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ".
145
קמ״ותָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת, לֹא כֶּאֱלִישָׁע שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵיחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו, [לֹא כִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שֶׁדָּחֲפוּ לְתַלְמִידוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו]. אֱלִישָׁע, מַאי הִיא? דִּכְתִיב: (מ"ב ה) "וַיֹּאמֶר נַעֲמָן: הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: לֹא לִבִּי הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ, הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת". וּמִי שָׁקִיל כּוּלֵי הַאי? כֶּסֶף וּבְגָדִים הוּא דְּשָׁקִיל! אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה אֱלִישָׁע עוֹסֵק בִּשְׁמוֹנָה שְׁרָצִים, (בא ועמד לפניו) אָמַר לֵיהּ: רָשָׁע, הִגִּיעָה עֵת (שאתה מבקש) לִטֹּל שְׂכַר שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים! (שם) "וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם, וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג". (שם ז) "וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה גֵּיחֲזִי וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו. (שם ח) "וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק", לָמָּה הָלַךְ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁהָלַךְ לְהַחֲזִירוֹ לְגֵיחֲזִי בִּתְשׁוּבָה. אָמַר לוֹ: 'חֲזֹר בְּךָ'! אָמַר לוֹ: מְקֻבְּלַנִי מִמְּךָ: כָּל הַחוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. מַאי עָבַד? אִיכָּא דְּאַמְרֵי: אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת תָּלָה לָהּ לְחַטַּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וְהֶעֱמִידָהּ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: שֵׁם חָקַק לָהּ עַל שְׂפָתָהּ, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת: 'אָנֹכִי' וְ'לֹא יִהְיֶה לְךָ'. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: רַבָּנָן מָנַע מִקַּמֵי אֱלִישָׁע, דִּכְתִיב: (שם ) "וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע: הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ". מִכְּלַל, דְּמֵעִיקָרָא לָא הֲוָה [דָּחִיק]. (יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה, מַאי הִיא? כַּד הֲוָה קַטְלִינְהוּ יַנַּאי מַלְכָּא לְרַבָּנָן, שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח, אַטְמַרְתֵּיהּ אַחְתֵּיהּ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה עָרַק, וְאָזַל לְאַלֶכְּסַנְדְרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם. כִּי הֲוָה שְׁלָמָא, שָׁלַח לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח: מִנִּי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ, לָךְ אַלֶכְּסַנְדְרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, אֲחוֹתִי, בַּעְלִי שָׁרוּי בְּתוֹכֵךְ, וַאֲנִי אֵשֵׁב שׁוֹמֵמָה? אָמַר: שְׁמַע מִינָהּ, הֲוָה לֵיהּ שְׁלָמָא וְכוּ וְכוּ.) תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יֵצֶר, תִּינוֹק וְאִשָּׁה, תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת.
146
קמ״זמִשְׁנָה. מִשֶּׁרַבּוּ הָרַצְחָנִין בָּטְלָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דִּינָאִי, וּתְחִנָּה בֶּן פְּרִישָׁא הָיָה נִקְרָא, חָזְרוּ לִקְרוֹתוֹ: 'בֶּן הָרַצְחָן'. מִשֶּׁרַבּוּ הַנּוֹאֲפִים פָּסְקוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הִפְסִיקָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:י״ד) "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה, כִּי הֵם" וְגוֹ'. מִשֶּׁמֵּת (יוסף) [יוֹסֵי] בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה, (ויוסף בן יוחנן) [וְיוֹסֵי בֶּן יְהוּדָה] אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם, בָּטְלוּ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מיכה ז׳:א׳) "אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל, בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי". יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר (הודאת) [הוֹדָיַת] הַמַּעֲשֵׂר, וְאַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִין וְאֶת הַנּוֹקְפִין. עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם. כָּל יָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאֹל עַל הַדְּמַאי. מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ד:ט׳) "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן, יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו". מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בָּטַל הַשָּׁמִיר, וְנֹפֶת צוּפִים, וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי־אֲמָנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ב:ב׳) "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד, כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם". רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: (משום רבי שמעון בן הסגן) [הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ]: מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד טַל שֶׁל בְּרָכָה, וְנִטָּל טַעַם הַפֵּרוֹת. רַבִּי (שמעון) [יוֹסֵי] אוֹמֵר: אַף נִטָּל שֻׁמַּן הַפֵּרוֹת. בְּפֻלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים וְעַל הָאִירוֹס. בְּפֻלְמוּס שֶׁל (קיסר) [טִיטוּס] גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת, וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ (חכמת) יְוָנִית. בַּפֻּלְמוּס הָאַחֲרוֹן גָּזְרוּ שֶׁלֹּא תֵּצֵא כַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר. וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ שֶׁתֵּצֵא כַּלָּה בְּאַפִּרְיוֹן בְּתוֹךְ הָעִיר. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה. (מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁע, פָּסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בָּא גּוֹבַי, וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה פָּסַק הָעֹשֶׁר מִן הַחֲכָמִים). מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יוֹסֵי קַטִּינְתָּן פָּסְקוּ הַחֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'קַטִּינְתָּן'? שֶׁהָיָה קַטְנוּתָן שֶׁל חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בָּטְלָה זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, וּמֵתָה טָהֳרָה וּפְרִישׁוּת. מִשֶּׁמֵּת [רַבִּי] יִשְׁמָעֵאל בֶּן פָּאבִי בָּטְלָה זִיו הַכְּהֻנָּה.
147
קמ״חמִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. [גְּמָרָא. תָּנוּ רַבָּנָן]: רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בּוֹשׁוּ (עבדים) [חֲבֵרִים], וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַּעֲלֵי זְרוֹעַ, וְגָבְרוּ בַּעֲלֵי לָשׁוֹן־הָרָע, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ [וְאֵין שׁוֹאֵל], וְעַל מִי יֵשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
148
קמ״ט[פִּסְקָא. מִשֶּׁרַבּוּ הַנּוֹאֲפִין וְכוּ']. תָּנוּ רַבָּנָן: (במדבר ה׳:ל״א) "וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן, וְהָאִשָּׁה הַהִיא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ". בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן, הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ, אֵין הָאִישׁ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן, אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ. וְאוֹמֵר: (הושע ד׳:י״ד) "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם" וְגוֹ'. מַאי וְאוֹמֵר? וְכִי תֵּימָא: עָוֹן דִּידֵיהּ, אִין, דִּבְנֵיהּ וְדִבְנָתֵיהּ, לָא? תָּא שְׁמַע: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה" וְגוֹ'. וְכִי תֵּימָא: עָוֹן דְּאֵשֶׁת־אִישׁ, אִין, עָוֹן דִּפְנוּיָה, לָא? תָּא שְׁמַע: (שם) "כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ" [וְגוֹ'. מַאי]: "וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: אִם אַתֶּם מַקְפִּידִים עַל עַצְמְכֶם, מַיִם בּוֹדְקִין נְשׁוֹתֵיכֶם, וְאִם לָאו, אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין נְשׁוֹתֵיכֶם.
149
ק״נמִשֶּׁרַבּוּ בַּעֲלֵי הֲנָאָה נִתְעַוְּתוּ הַדִּינִין וְנִתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂים, וְאֵין נוֹחַ בָּעוֹלָם. מִשֶּׁרַבּוּ רוֹאֵי פָּנִים בַּדִּין בָּטַל (דברים א׳:י״ז) "לֹא תָגוּרוּ" וּפָסַק: (שם) "לֹא תַכִּירוּ פָנִים", וּפָרְקוּ מֵהֶם עֹל שָׁמַיִם וְנָתְנוּ עֲלֵיהֶם עֹל בָּשָׂר־וָדָם. מִשֶּׁרַבּוּ לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת בַּדִּין רַבָּה חֲרוֹן אַף [בְּיִשְׂרָאֵל], וְנִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה, [מִשּׁוּם] שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים פ״ב:א׳) "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט". מִשֶּׁרַבּוּ (יחזקאל ל״ג:ל״א) "אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ", רַבּוּ (ישעיהו ה׳:כ׳) "הָאֹמְרִים: לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע". מִשֶּׁרַבּוּ הָאוֹמְרִים: לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, רַבּוּ "הוֹי הוֹי" בָּעוֹלָם. מִשֶּׁרַבּוּ מוֹשְׁכֵי הָרֹק, רַבּוּ הַיְהִירִים, וְנִתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים, וְהַתּוֹרָה חוֹזֶרֶת עַל לוֹמְדֶיהָ. מִשֶּׁרַבּוּ הַיְהִירִים הִתְחִילוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְהִנָּשֵׂא לַיְהִירִים, שֶׁאֵין דּוֹרֵנוּ רוֹאִין אֶלָּא לַפָּנִים. אֵינִי? וְהָאָמַר (רב מרי) [מַר]: הַאי מַאי דְּמִיַּהֵר, אֲפִלּוּ אַאִינְשֵׁי בֵּיתֵיהּ לָא מִתְקַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ב׳:ה׳) "וְאַף כִּי הַיַּיִן בֹּגֵד, גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה", אֲפִלּוּ בַּנָּוֶה שֶׁלּוֹ! (אין מתקיים) מֵעִיקָרָא קָפְצֵי עֲלַיְהוּ, וְלִבְסוֹף מִתְּזְלֵי עֲלַיְהוּ. מִשֶּׁרַבּוּ מְטִילֵי מְלַאי עַל בַּעֲלֵי בָּתִּים, רַבָּה הַשֹּׁחַד וְהַטָּיַת הַמִּשְׁפָּט, וּפָסְקָה הַטּוֹבָה. מִשֶּׁרַבּוּ מְקֻבְּלַנִי טוֹבוֹתֶיךָ וּמְחַזְּקְנֵי טוֹבוֹתֶיךָ, רַבּוּ אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, שְׁפָלִים הֻגְבָּהוּ וּגְבוֹהִים הֻשְׁפָּלוּ, וּמַלְכוּתָא אַזְלָא וְנַוְלָא. מִשֶּׁרַבּוּ צָרֵי־עַיִן, רַבּוּ טוֹרְפֵי טֶרֶף, וְרַבּוּ מְאַמְּצֵי הַלֵּב וְקוֹפְצֵי יָדַיִם מִלְּהַלְווֹת, וְעָבְרוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: (דברים ט״ו:ט׳) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל". מִשֶּׁרַבּוּ מְקַבְּלֵי מַתָּנוֹת, נִתְמַעֲטוּ הַיָּמִים וְקָצְרוּ הַשָּׁנִים, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי טו) "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה". מִשֶּׁרַבּוּ זְחוּחֵי הַלֵּב, רַבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. מִשֶּׁרַבּוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ כָּל צָרְכָּן, רַבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וְנַעֲשֵׂית תּוֹרָה כִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת.
150
קנ״אמִשֶּׁרַבּוּ מְקַבְּלֵי צְדָקָה מִן הַגּוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים], הָיוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְהֵם לְמַטָּה, יִשְׂרָאֵל לְפָנִים וְהֵם לְאָחוֹר. מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר וְכוּ'. מַאי 'אֶשְׁכּוֹלוֹת'? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: אִישׁ שֶׁהַכֹּל בּוֹ. וְאַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִים, מַאי 'מְעוֹרְרִים'? אָמַר רַחְבָה: בְּכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְוִיִּים עַל דּוּכָן וְאוֹמְרִים: (תהילים מ״ד:כ״ד) "עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן ה'", אָמַר לָהֶן: וְכִי יֵשׁ שֵׁנָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (שם קכא) "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל". אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר וְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּנַחַת וְשַׁלְוָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: "עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן ה'".
151
קנ״בפִּסְקָא. מִשֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, בָּטַל הַשִּׁיר [מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת], שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּשִּׁיר" וְגוֹ' (ישעיה כד). וּמְנָא לָן דִּבְסַנְהֶדְרִין כְּתִיב? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: דְּאָמַר קָרָא: (איכה ה׳:י״ד) "זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ, בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם". אָמַר רַב: אוּדְנָא דְּשָׁמַע זִמְרָא, תֵּעָקֵר! אָמַר רָבָא: זִמְרָא בְּבֵיתָא, חוּרְבָא בְּסִיפָא! שֶׁנֶּאֱמַר: (צפניה ב׳:י״ד) "קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן חֹרֶב בַּסַּף, כִּי אַרְזָה עֵרָה". מַאי "כִּי אַרְזָה עֵרָה"? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: [בַּיִת הַמְסֻכָּךְ בָּאֲרָזִים. עִיר הוּא? אֶלָּא], אֲפִלּוּ בַּיִת הַמְסֻכָּךְ בָּאֲרָזִים, מִתְרוֹעֵעַ. (ואיכא דאמרי: אפילו בית המסוכך בארזים עיר הוא.) אָמַר רַב אַשִׁי: שְׁמַע מִינָהּ, כִּי מַתְחִיל חוּרְבָא, בְּסִיפָא מַתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: "חֹרֶב בַּסַּף". וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ד:י״ב) "וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר". אָמַר מַר בַּר רַב אַשִׁי: לְדִידִי חָזִי לִי, וּמְנַגֵּחַ כְּתוֹרָא. אָמַר רַב הוּנָא: זִמְרָא דְּנַגְדֵי וּדְבַקְרֵי, שָׁרִי. דְּגַרְדָּאֵי, אָסִיר. רַב הוּנָא בָּטִיל זִמְרָא, קָם מֵאָה אַוְזֵי בְּזוּזָא, וּמֵאָה סָאוֵי חִטֵּי בְּזוּזָא, וְלָא אִיבָּעִין. אָתָא רַב חִסְדָּא, זִלְזֵל בֵּיה, אִיבָּעִי אַוְזָא בְּזוּזָא וְלָא אִשְׁתַּכַּח. אָמַר רַב יוֹסֵף: זַמְרֵי גַּבְרֵי וְעַנְיָין נָשֵׁי, פְּרִיצוּתָא. זַמְרָן נָשֵׁי וְעָנוּ גַּבְרֵי, כְּאֵשׁ בִּנְעֹרֶת. לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? לִבְטוּלִי הָא מִקַמֵּי הָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַשּׁוֹתֶה בְּאַרְבָּעָה מִינֵי זֶמֶר, מֵבִיא חָמֵשׁ פֻּרְעָנִיּוֹת לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ה) "הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר, שֵׂכָר יִרְדֹּפוּ וְגוֹ', וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם" וְגוֹ'. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? (שם) "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָּעַת", שֶׁגּוֹרְמִין גָּלוּת לָעוֹלָם. (שם) "וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב", שֶׁמְּבִיאִין רָעָב לָעוֹלָם. (ישעיהו ה׳:ט״ו) "וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא", שֶׁגּוֹרְמִים לַתּוֹרָה שֶׁתִּשָּׁכַח מִלּוֹמְדֶיהָ. (שם) "וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ", שֶׁגּוֹרְמִים שִׁפְלוּת לְשׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵין 'אִישׁ' אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות טו) "ה' אִישׁ מִלְחָמָה". (ישעיהו ה׳:ט״ו) "וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה", שֶׁגּוֹרְמִים שִׁפְלוּת לְשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו? "לָכֵן הִרְחִיבָה שְׁאוֹל נַפְשָׁהּ" וְגוֹ' (שם).
152
קנ״גמִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּטְלוּ אוּרִים וְתֻמִּים. מַאן נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים? אָמַר רַב הוּנָא: שְׁמוּאֵל וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה. רַב נַחְמָן אָמַר: בִּימֵי דָּוִד, זִמְנִין סָלִיק, זִמְנִין לָא סָלִיק. שֶׁהֲרֵי שָׁאַל צָדוֹק וְעָלְתָה לוֹ, [שָׁאַל] אֶבְיָתָר וְלֹא עָלְתָה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"ב טו) "וַיַּעַל אֶבְיָתָר". מַתִּיב רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: (ד"ה ב' כו) "וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים", מַאי לָאו, בְּאוּרִים וְתֻמִּים. לָא, בִּנְבִיאוּת!
153
קנ״דתָּא שְׁמַע: מִשֶּׁחָרַב בֵּית מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, בָּטְלוּ עָרֵי מִגְרָשׁ, וּפָסְקוּ אוּרִים וְתֻמִּים, וּפָסַק מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד, וְאִם לְחָשְׁךָ אָדָם לוֹמַר: (עזרא ב׳:ס״ג) "וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם: אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים", [אֱמֹר לוֹ]: כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: עַד שֶׁיִּחְיוּ מֵתִים, וְיָבוֹא מָשִּׁיחַ בֶּן דָּוִד. אֶלָּא אָמַר רַבִּי נָתָן: מַאן אִינוּן נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים? לַאֲפוּקֵי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, דְּאִיקְרוּ 'אַחֲרוֹנִים', דְּתַנְיָא: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים; חַגַּי, זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וַעֲדַיִן הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּבַת־קוֹל, [שֶׁפַּעַם אַחַת הָיוּ מְסֻבִּין בַּעֲלִיַּת בֵּית גּוּרְיָא בִּירִיחוֹ, נָתְנָה עֲלֵיהֶן בַּת־קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמְרָה: יֵשׁ בָּכֶם אָדָם אֶחָד, שֶׁרָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עָלָיו, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ רָאוּי לְכָךְ, נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בְּהִלֵּל הַזָּקֵן, וּכְשֶׁמֵּת הִסְפִּידוּהוּ: "הֵי חָסִיד הֵי עָנָו, תַּלְמִידוֹ שֶׁל עֶזְרָא". וְשׁוּב פַּעַם אַחֶרֶת הָיוּ מְסֻבִּין בַּעֲלִיָּה בְּיַבְנֶה, נָתְנָה לָהֶן בַּת־קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְאָמְרָה לָהֶן: יֵשׁ בָּכֶם אָדָם אֶחָד, שֶׁרָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עָלָיו, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ זַכָּאִין לְכָךְ, נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בִּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן, וּכְשֶׁמֵּת הִסְפִּידוּהוּ: "הֵי עָנָו הֵי חָסִיד, תַּלְמִידוֹ שֶׁל הִלֵּל". וְאַף הוּא אָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: שִׁמְעוֹן וְיִשְׁמָעֵאל לְחַרְבָּא, וְחַבְרוֹהִי לִקְטָלָא, וּשְׁאָר עַמָּא לְבִיזָא, וַעֲקָן סַגִּיאִין עֲתִידִין לְמֵיתֵי עַל עַמָּא. אַף עַל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא בִּקְּשׁוּ לוֹמַר: "הֵי חָסִיד הֵי עָנָו", אֶלָּא שֶׁנִּטְרְפָה שָׁעָה, שֶׁאֵין מַסְפִּידִין עַל הֲרוּגֵי מַלְכוּת].
154
קנ״הפִּסְקָא. בָּטַל הַשָּׁמִיר. תָּנוּ רַבָּנָן: שָׁמִיר, שֶׁבּוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מ"א ו) "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ, אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה" וְגוֹ'. דְּבָרִים כִּכְתָבָן! דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (שם ז) "כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת כְּמִדּוֹת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה מִבַּיִת וּמִחוּץ". אֶלָּא מַאי: "לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ"? שֶׁהָיָה מְתַקְּנָן מִבַּחוּץ וּמַכְנִיסָן מִבִּפְנִים. אָמַר (רב נחמן) [רַבִּי]: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּאַבְנֵי מִקְדָּשׁ, וְנִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה בְּאַבְנֵי בֵּיתוֹ. וּלְרַבִּי נְחֶמְיָה, שָׁמִיר לָמָּה לִי? (לאבני אפוד) כִּדְתַנְיָא: אֲבָנִים הַלָּלוּ אֵין כּוֹתְבִין עֲלֵיהֶם בִּדְיוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כּח) "פִּתּוּחֵי חֹתָם", וְאֵין מְסָרְטִין עֲלֵיהֶם בְּאִזְמֵל, [מִשּׁוּם] שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "בְּמִלּוּאֹתָם", (הא כיצד) [אֶלָּא] כּוֹתְבִין עֲלֵיהֶם בִּדְיוֹ, וּמֵבִיא שָׁמִיר, וּמַרְאֶה לָהֶם מִבַּחוּץ, וְהֵן מִתְבַּקְּעוֹת מֵאֵלֵיהֶן כִּתְאֵנָה שֶׁמִּתְבַּקַּעַת בִּימוֹת הַחַמָּה וְאֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, וּכְבִקְעָה זוֹ שֶׁנִּבְקַעַת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם. תָּנוּ רַבָּנָן: שָׁמִיר זֶה, בְּרִיָּתוֹ כִּשְׂעוֹרָה, וּמִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נִבְרָא, וְאֵין כָּל דָּבָר קָשֶׁה יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָנָיו, וְכֵיצַד מַצְנִיעִין אוֹתוֹ? כּוֹרְכִין אוֹתוֹ בִּסְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר, וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּאִיטוֹנִי שֶׁל אֲבָר מְלֵאָה סֻבִּין שְׂעוֹרִין. [אָמַר רַב אַמִי: מִשֶּׁחָרַב מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן בָּטְלָה שִׁירָא פָּרַנְדָא, וּזְכוּכִית לְבָנָה. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: מִשֶּׁחָרַב מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן בָּטְלָה שִׁירָא פָּרַנְדָא, וּזְכוּכִית לְבָנָה, וְרֶכֶב בַּרְזֶל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף יַיִן קָרוּשׁ הַבָּא מִשְּׂנִיר, הַדּוֹמֶה כְּעִגּוּלֵי דְּבֵלָה, וְנֹפֶת צוּפִים. מַאי 'נֹפֶת צוּפִים'? אָמַר רַב: סֹלֶת שֶׁצָּפָה עַל גַּבֵּי נָפָה, וְדוֹמָה לְעִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בִּדְבַשׁ וְשֶׁמֶן. וְלֵוִי אָמַר: שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת הַנִּדְבָּקוֹת בַּתַּנּוּר, וְתוֹפְחוֹת וּבָאוֹת, עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת זוֹ לְזוֹ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: זֶה דְּבַשׁ הַבָּא מִן הַצִּיפְיָא. מַאי מַשְׁמַע? כְּדִמְתַרְגֵּם רַב שֵׁשֶׁת: כְּמָא דְּנַתְּזָן דִּבְרִיאָתָהּ, וְשַׁיְטָן בְּרוּמֵי עָלְמָא, וּמַתְּיָין דּוּבְשָׁא מֵעִישְׂבֵי טוּרָא. תְּנָן הָתָם: כָּל הַנִּצּוֹק טָהוֹר, חוּץ מִדְּבַשׁ זִיפִים וְהַצַּפִּיחִים, מַאי 'זִיפִים'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּבַשׁ שֶׁמְּזַיְּפִין בּוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: עַל שֵׁם מְקוֹמוֹ, דִּכְתִיב: (יהושע ט״ו:כ״ד) "זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת". כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (תהילים נ״ד:ב׳) "בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד" וְגוֹ'. מַאי 'זִיפִים'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּנֵי אָדָם הַמְזַיְּפִין דִּבְרֵיהֶם. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עַל שֵׁם מְקוֹמָן, כְּדִכְתִיב: "זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת".
155
קנ״ופִּסְקָא. וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה. (מאי "אנשי אמנה"?) אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּאֲמִינִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ וְאוֹמֵר: מָה אֹכַל לְמָחָר? אֵינוֹ אֶלָּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה, וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: (זכריה ד׳:י׳) "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת". מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא? קַטְנוּת שֶׁהָיְתָה בָּהֶם, שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רָבָא אָמַר: אֵלּוּ קְטַנִּים בְּנֵי רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמְּבַזְבְּזִין דִּין אֲבִיהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא. אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה עָתִיד לִפָּרַע מֵהֶם, לָמָּה אַתָּה הִקְהִיתָ שִׁנֵּיהֶם בָּהֶם?
156
קנ״זאָמַר רַבִּי אִילָעָא בַּר בֶּרֶכְיָה: אִלְמָלֵא תְּפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מוֹכְרֵי רְבָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ט׳:כ״א) "שִׁיתָה ה' מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם, אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה". וְאָמַר רַבִּי אִילָעָא בַּר בֶּרֶכְיָה: אִלְמָלֵא תְּפִלָּתוֹ שֶׁל חֲבַקּוּק, הָיוּ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אֶחָד וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג׳:ב׳) "ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ, יָרֵאתִי ה' פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ". אַל תִּקְרִי: "בְּקֶרֶב שָׁנִים", אֶלָּא: "בְּקֵרוּב שְׁנַיִם". וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא בַּר בֶּרֶכְיָה: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תּוֹרָה, רְאוּיִין לִשָּׂרֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: (מ"ב ב) "וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם" וְגוֹ'. טַעְמָא דְּאִיכָּא דִּבּוּר, הָא לֵיכָּא דִּבּוּר, רְאוּיִין לִשָּׂרֵף. וְאָמַר רַבִּי אִילָעָא בַּר בֶּרֶכְיָה: שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַדָּרִין בְּעִיר אַחַת, וְאֵין נוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, אֶחָד מֵת וְאֶחָד גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ד׳:מ״ב) "לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת", וְאֵין 'דַּעַת' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ד׳:ו׳) "נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת". אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ דֹּחַק, תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל׳:י״ט) "כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלָיִם, בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה, חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ" וְגוֹ', וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שם) "וְנָתַן לָכֶם ה' לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ".*) רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: אַף אֵין הַפַּרְגּוֹד נִנְעַל לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ".
157
קנ״חרַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: (אף זוכה ומתקבל פני) [מַשְׂבִּיעִין אוֹתוֹ מִזִּיו] שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ".
158
קנ״טפִּסְקָא. אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה וְכוּ'. אָמַר רָבָא: כָּל יוֹם וָיוֹם מְרֻבֶּה קִלְלָתוֹ מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״ח:ס״ז) "בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר". הֵי בֹּקֶר? אִילֵימָא בֹּקֶר דִּלְמָחָר, מִי יָדַע מַאי הֲוֵי? אֶלָּא דְּחָלִיף וְאָזִיל. וְאֶלָּא, עָלְמָא אַמַאי קָא מוּקִים? אַ"קִדוּשָׁא" דְּסִדְרָא, וְאַ"יְהֵא שְׁמֵיהּ רָבָא" דְּאַגַּדְתָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב י׳:כ״ב) "אֶרֶץ עֵפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים, וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל", הָא יֵשׁ סְדָרִים, תּוֹפִיעַ מֵאֹפֶל.
159
ק״סוְלֹא יָרַד טַל לִבְרָכָה, וְנִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת. תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: טָהֳרָה בִּטְּלָה טַעַם הַפֵּרוֹת וְרֵיחָם, מַעֲשֵׂר בִּטֵּל שֻׁמַּן דָּגָן. רַב הוּנָא אַשְׁכַּח תְּמַרְתָּא דְּהַנוּנִיתָא, כָּרְכָה בְּסוּדְרֵיהּ, אָתָא רַבָּה בְּרֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: קָא מוֹרַחְנָא מִינָךְ רֵיחָא דְּהַנוּנִיתָא. אָמַר לֵיהּ: בְּנִי, טָהֳרָה יֵשׁ בְּךָ, יְהָבָהּ נִיהֲלֵיהּ. אַדְהָכִי אָתָא (רבא) [אַבָּא] בְּרֵיהּ, שָׁקְלָה יְהָבָה נִיהֲלֵיהּ, אָמַר לוֹ: בְּנִי, שִׂמַּחְתָּ אֶת לִבִּי, וְהִקְהִיתָ אֶת שִׁנַּי. [הַיְנוּ] דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: רַחֲמֵי דְּאַבָּא, אַבְּנֵי, וְרַחֲמֵי דִּבְנֵי, אַבְּנֵי דַּהֲווּ (להו) [לֵיהּ]. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, אִיטְפִּיל בֵּיהּ בְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר בַּרְתֵּיהּ. כִּי גָּדַל, אָמַר לֵיהּ: אַשְׁקְיָין מַיָּא. אָמַר לֵיהּ: אַטּוּ בְּרָךְ אֲנָא? בַּר בְּרַתָּךְ אֲנָא. וְהַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: רַבִּי רַבִּי, בַּר־בְּרַתָּךְ אֲנָא.
160
קס״א(רבי יהושע) [רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל] אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית חֶמְדָּתֵנוּ, (תבו) [שָׁרוּ] חַכִּימַיָּא לְמֶיהֱוֵי כְּסַפְרַיָּא, וְסַפְרַיָּא כְּחַזָּנַיָּא, וְחַזָּנַיָּא (כתלמידיא ותלמידיא) כְּעַמָּא דְּאַרְעָא, וְעַמָּא דְּאַרְעָא אַזְלָא (ומנוולה) [וְדַלְדְּלָה], אֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְעַל מִי [יֵשׁ] לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם. בְּעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ חֻצְפָּא יִסְגֵי, וְיֹקֶר (יהא) [יַאֲמִיר], הַגֶּפֶן (פריק) [תִּתֵּן פִּרְיָהּ] וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תְּהֵא לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכַחַת. בֵּית הַוַּעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֵחָרֵב. וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנְנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת, נְעָרִים יַלְבִּינוּ [פְּנֵי] זְקֵנִים, גְּדוֹלִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי הַקְּטַנִּים. בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְּאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמוֹתָהּ, אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הַבֵּן לֹא יִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי [יֵשׁ] לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? (אלא) עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
161
קס״בפִּסְקָא. בְּפֻלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס קֵיסָר גָּזְרוּ וְכוּ', וְשֶׁלֹּא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ חָכְמַת יְוָנִית. תָּנוּ רַבָּנָן: [כְּשֶׁצָּרוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי זֶה עַל זֶה, הָיָה הוֹרְקְנוּס מִבַּחוּץ, וַאֲרִיסְטוֹבְּלוּס מִבִּפְנִים. בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין דִּינָרִים בְּקֻפָּה, וּמַעֲלִין לָהֶן תְּמִידִים. הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּחָכְמַת יְוָנִית. לָעַז לָהֶם בְּחָכְמַת יְוָנִית, אָמַר לָהֶן: כָּל זְמַן שֶׁעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָה, אֵין נִמְסָרִין בְּיֶדְכֶם. לְמָחָר שִׁלְשְׁלוּ לָהֶם דִּינָרִים בְּקֻפָּה, וְהֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי חוֹמָה, נָעַץ צִפָּרְנָיו, נִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. אוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: אָרוּר אָדָם שֶׁיְּגַדֵּל חֲזִירִים, וְאָרוּר אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד לִבְנוֹ חָכְמַת יְוָנִית. וְעַל אוֹתָהּ שָׁנָה שָׁנִינוּ: מַעֲשֶׂה וּבָא עֹמֶר מִגַּגּוֹת צְרִיפִים, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם מִבִּקְעַת עֵין סוֹכֵר. אֵינִי, וְהָאָמַר רַבִּי: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן סוּרְסִי לָמָּה? אֶלָּא אִי לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אִי לָשׁוֹן יְוָנִית! וְאָמַר רַב יוֹסֵף: בְּבָבֶל לָשׁוֹן אֲרַמִּי לָמָּה? אֶלָּא אוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אוֹ לָשׁוֹן פַּרְסִי! לָשׁוֹן יְוָנִית לְחוּד וְחָכְמַת יְוָנִית לְחוּד. וְחָכְמַת יְוָנִית מִי אֲסִירָא? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַאי דִּכְתִיב: (איכה ג׳:נ״א) "עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי". אֶלֶף יְלָדִים הָיוּ בְּבֵית אַבָּא, חֲמֵשׁ מֵאוֹת לָמְדוּ תּוֹרָה, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת לָמְדוּ חָכְמַת יְוָנִית, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶן אֶלָּא אֲנִי כָּאן וּבֶן אֲחִי אַבָּא בְּעַסְיָא. שַׁאנִי שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל, דִּקְרוֹבִין לַמַּלְכוּת הֲווּ, דְּתַנְיָא: מְסַפֵּר קוֹמֵי הֲרֵי זֶה מִדַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. אַבְטוּלוּס בֶּן רְאוּבֵן הִתִּירוּ לְסַפֵּר קוֹמֵי, שֶׁהוּא קָרוֹב לַמַּלְכוּת. שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הִתִּירוּ לָהֶן חָכְמַת יְוָנִית, מִפְּנֵי שֶׁקְּרוֹבִין לַמַּלְכוּת].
162
קס״גפִּסְקָא. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוּדָה וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן: מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִגְנַז סֵפֶר תּוֹרָה, מִשֶּׁמֵּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּטְלוּ עֵצָה וּמַחֲשָׁבָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא בָּטְלוּ זְרוֹעֵי תּוֹרָה, וְנִסְתַּתְּמוּ מַעַיְנוֹת הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בָּטְלָה עֲטֶרֶת חֲכָמִים, שֶׁעֲטֶרֶת חֲכָמִים, עָשְׁרָם. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. מִשֶּׁמֵּת אַבָּא יוֹסֵי בֶּן קַטִּינְתָּא בָּטְלוּ חֲסִידִים. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ, "אַבָּא יוֹסֵי בֶּן קַטִּינְתָּא"? שֶׁהָיָה מִקְּטַנֵּי חֲסִידִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן עַזַּאי בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים. מִשֶּׁמֵּת בֶּן זוֹמָא בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל עָלָה גּוֹבַאי וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי הֻכְפְּלוּ הַצָּרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. אָמַר לוֹ רַב יוֹסֵף לְתָנָא: לָא תִּיתְּנִי 'עֲנָוָה', דְּאִיכָּא אֲנָא. אָמַר לוֹ רַב נַחְמָן (בר יצחק) לְתָנָא: לָא תִּתְּנִי 'יִרְאַת־חֵטְא' דְּאִיכָּא אֲנָא. רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, וּזְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת וְכוּ', רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּאָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב. הַמָּקוֹם יְזַכֵּנוּ לִרְאוֹת בְּבִיאָתוֹ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן!
163
קס״דסְלִיקָא לָהּ מַסֶּכֶת סוֹטָה.
164