עין יעקב, עבודה זרה א׳Ein Yaakov, Avodah Zarah 1
א׳עבודה זרה פרק א
1
ב׳א: אמר רבי יהושע בן לוי כל מצות שישראל עושין בעולם הזה הן באות ומעידות עליהם לעולם הבא שנאמר יתנו עדיהם ויצדקו. יתנו עדיהם ויצדקו אלו ישראל ישמעו ויאמרו אמת אלו עו"ג דרש רבי חנינא [בר פפא] ואי תימא רבי שמלאי לעתיד לבא מביא כביכול הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחה בחיקו ואמר כל מי שעוסק בתורה יבא ויטול שכרו נכנסת מלכות פרס מ"ט משום דחשיבא בתרא מנא לן דכתיב וארו חיוה אחרי תנינא דמיה לדוב ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים כדוב ושותים כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב פרס מאי טעמא עיילא סבור מחריבי בית המקדש הקדמונים סתרו ב"המק ואנן מיבנא בנינן:
2
ג׳ג: רבי מאיר היה אומר מנין שאפילו נכרי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם מלמד שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר במצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה דא"ר חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצוה ועושה היו אומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם ישראל שקבלוה היכן קיימוה אמר להן הקב"ה אני מעיד בישראל שקיימו את התורה כולה היו אומרים לפניו רבש"ע כלום יש אב שמעיד על בנו דכתיב בני בכורי ישראל אמר להם יבואו שמים וארץ ויעידו בם בישראל שקיימו את התורה כולה אומרים רבש"ע אף שמים וארץ נוגעין בעדותיהם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (דא"ר) [וא"ר] שמעון בן לקיש מ"ד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו ואמר חזקיה מ"ד משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה אומר הקב"ה להן יבאו מכם ויעידו בישראל שקיימו את התורה כלה יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד ע"ג יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל תבא אשת פוטי פרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העריות יבא נבוכד נאצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם יבא דריוש ויעיד דניאל שלא ביטל את התפלה יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני ויעידו בישראל שקיימו את התורה כלה שנאמר יתנו עדיהם ויצדקו היו אומרים לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה אמר להם הקב"ה שוטים מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת ומי שלא טרח בערב שבת מהיכן אוכל בשבת אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה ומי מצי אמרי כהכי והאמר ריב"ל מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אלא לפי שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו ואמאי קרי ליה מצוה קלה לפי שאין בה חסרון כיס:
3
ד׳ד: ואמר רבי יצחק אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד איני והאמר רב יהודה אמר רב י"ב שעות הוי היום שלשה שעות ראשונות כו' שניות יושב ודן את כל העולם כלו כיון שרואה עולם כלו מתחייב בדין עומד מעל כסא הדין ויושב על כסא רחמים שלישית יושב הקדוש ברוך הוא וזן את כל העולם כלו מקרני ראמים ועד ביצי כנים רביעית יושב ושוחק עם לויתן שנא' לויתן זה יצרת לשחק בו אמר רב נחמן בר יצחק עם בריותיו משחק על בריותיו אינו משחק אלא ואתו יום בלבד:
4
ה׳ה: אמר ליה רב אחא גלילאה לרב נחמן בר יצחק למ"ד מכי חרב בית המקדש אין שחוק לפני הקב"ה ברביעית מאי עביד יושב ולומד תורה לתנוקות של בית רבן ומנא לן דליכא שחוק קמיה אילימא מדכתיב ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו' דלמא אותו היום ותו לא אלא דכתיב אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי ודלמא שכחה הוא דליכא אבל שמחה מיהא איכא אלא מהכא החשתי מעולם אחריש אתאפק וגו' אלא מאי עביד בהו ברביעית יושב ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים למי יורה דעה ולמי יבין שמועה לגמלי מחלב ולעתיקי משדים ומקמי דליחרב בית המקדש דהוה שחוק לפני הקב"ה תנוקות מאן הוה מיגמר להו אב"א מטטרון ואב"א הא והא הקב"ה עביד תינח ביממא ובליליא מאי עביד אי בעית אימא כעין יממא ואי בעית אימא רוכב על כרוב קל שלו ושט בי"ח אלפים עולמות שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן ואי בעית אימא יושב ושומע שיר מפי חיות הקדש שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו וגו' מה טעם יומם יצוה ה' חסדו משום דבלילה שירה עמי איכא דאמרי [אמר ריש לקיש] כל העוסק בתורה בעולם הזה שהוא דומה ללילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד בעולם הבא שהוא דומה ליום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו וגו' מה טעם יצוה ה' משום דבלילה שירה עמי. אמר ר' לוי כל הפוסק מד"ת ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם:
5
ו׳ו: אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב ותעשה אדם כדגי הים גו' למה נמשלו בני אדם לדגי הים לומר לך מה דגים שבים כיון שעולים ליבשה מיד מתים אף בני אדם כיון שפורשים מן התורה ומן המצות מיד מתים דבר אחר מה דגים שבים כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים כך בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים אב"א בעה"ב ואב"א בה"ז אב"א בעה"ז וכדרבי חנינא דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ואב"א לעה"ב כדריש לקיש דאמר ריש לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ומקדירה רשעים נידונים בה וצדיקים מתרפאים בה רשעים נדונין בה דכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף שורש בעה"ז ולא ענף לעה"ב וצדיקים מתרפאים בה שנא' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק דבר אחר מה דגים שבים הגדול מחברו בולעו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות הגדול מחברו בולעו והיינו דתנן ר' חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו:
6
ז׳ז: רבי חנינא בר פפא רמי כתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח לא קשיא כאן בשעת הדין כאן בשעת מלחמה. רבי חמא בר חנינא רמי כתיב חמה אין לי וכתיב נוקם ה' ובעל חמה לא קשיא כאן בצדיקים כאן ברשעים רבי אחא בר חנינא [רב חיננא בר פפא] אמר חמה אין לי שכבר נשבעתי מי יתנני שלא נשבעתי ואהיה שמיר ושית במלחמה והיינו דא"ר אלכסנדראי מאי דכתיב והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים אבקש ממי אמר הקב"ה אבקש בניגני שלהם אם יש להם זכות אפדם ואם לאו אשמידם והיינו דאמר רבא מאי דכתיב אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להם שוע אמר הקדוש ברוך הוא כשאני דן את הצדיקים איני דן אותם כרשעים שכתוב בהם עוה עוה עוה אשימנה אבל צדיקים אני פורע מהם מעט מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה דבר אחר אפילו אין צדיקים עושין מצוה לפני אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה אני מצרפו לחשבון גדול שנאמר אם בפידו להם שוע ד"א בשכר שמשועין לפני אני אושיע אותם והיינו דאמר רבא [ר' אבא] מאי דכתיב ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים אני אמרתי אפדם בממונם בעולם זה כדי שיזכו לעולם הבא והמה דברו עלי כזבים והיינו דאמר רב פפי משמיה דרבא מאי דכתיב ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע אמר הקב"ה אני אמרתי איסרם ביסורים בעה"ז כדי שיתחזקו זרועותם לעולם הבא ואלי יחשבו רע:
7
ח׳ח: משתבח להו רבי אבהו לצדוקי בדרב ספרא דאדם גדול הוא בקו ליה מכסא דתליסר שני יומא חד אשכחוהו אמרו ליה כתיב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם מאן דאית ליה סיסיא ברחמיה מסיק ליה לא הוה בידיה רמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה אתא רבי אבהו אשכחינהו אמר להו אמאי קא מצעריתו ליה אמרו ליה ולא אמרת לן דאדם גדול הוא ולא ידע למימר לן פירושא דהאי פסוקא אמר להו אימור דאמינא לכו בתנאי בקראי מי אמרי לכו אמרו ליה ומאי שנא אתון דידעיתו והוא לא ידע אמר להו אנן דשכיחין גבייכו רמינן אנפשין [ומעיינין] (וידעינן דמעיינינן בקראי) אינהו לא מעייני בקראי אמרו ליה אימא לן את אמר להו אמשול לכם משל למה"ד לאדם שנושה בשני בני אדם אחד אוהבו וא' שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת:
8
ט׳ט: דרש רבי אבא בר כהנא מאי דכתיב חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם חולין הוא לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע ולא והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע בצדיק שאינו גמור אבל בצדיק גמור לא והכתיב וממקדשי תחלו ותני רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה (מראש ועד סוף) מאל"ף ועד תי"ו חתם נמי כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו הוו להו כצדיקים שאינן גמורים:
9
י׳י: רב פפא רמי כתיב ואל זועם בכל יום וכתיב ולפני זעמו מי יעמוד לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור. תנו רבנן ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכו':
10
י״איא: אמר רב יוסף לא ליצלי אינש צלותא דמוספין בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד מ"ט (זמנין דמפקיד עליה) [כיון דמפקיד] דינא דלמא מעייני בעובדיה ומדחי אי הכי דצבור נמי דצבור נפישי זכותייהו אי הכי דיחיד דצפרא נמי כיון דאיכא צבור דקא מצלו לא מדחו והא אמרת שלש ראשונות כו' איפוך אב"א לעולם לא תיפוך ותורה דכתיב בה אמת דכתיב אמת קנה ואל תמכור אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין ודין דלא כתיב ביה אמת עושה הקב"ה לפנים משורת הדין:
11
י״ביב: שאמר ריב"ל מ"ד אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא מחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרן ואריב"ל כל המצות שישראל עושים בעולם הזה הן באות ומעידות עליהם לעולם הבא שנאמר יתנו עדיהם ויצדקו ישמעו ויאמרו אמת. יתנו עדיהם ויצדקו אלו ישראל ישמעו ויאמרו אמת אלו עו"ג:
12
י״גיג: ואמר רבי יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים והיינו דא"ר יוחנן משום רשב"י לא היה דור ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויין לאותו מעשה לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים ולא עשו אלא לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד שעשה תשובה אף אתם עשה תשובה אם חטא צבור אומרים להו לכו אצל צבור שעשו תשובה אף אתם עשו תשובה וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיה אימא לא צריכא ואי אשמעינן צבור משום דנפישי ברחמי אבל יחיד [דלא אלימא זכותיה] אימא לא צריכא. והיינו דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה:
13
י״דיד: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו ר' אלעזר אומר קשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא:
14
ט״וטו: אמר ר"ל באו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא לא חטאו אנו לא באנו לעולם שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם. חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון. למימרא דאם לא חטאו לא הוו מולידים והכתיב ואתם פרו ורבו. עד סיני בסיני נמי הא כתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם לשמחת עונה והכתיב למען ייטב להם ולבניהם לעולם לאותם העומדים על הר סיני והא אמר ריש לקיש מ"ד זה ספר תולדות אדם וכי ספר היה לו לאדם הראשון אלא מלמד שהראה הקב"ה לאדם הראשון דור ודור ודורשיו דור ודור ווחכמיו דור ודור ופרנסיו כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם וא"ר אסי [יוסי] אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי לא תימא אנו לא באנו לעולם אלא אימא כמי שלא באנו לעולם למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי והא כתיבי פרשת יבמות ופרשת נחלות. על תנאי ומי כתיב קרא על תנאי אין כדאמר ר"ל מ"ד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקדוש ב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו:
15
ט״זטז: מתיבי מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו' לבטל מהם מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה גזירה (לבטל מהם מיתה אי אפשר שכבר נקנסה) הא לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא ז' עממין שולטים בהם שנאמר למען ייטב להם ולבניהם לעולם הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי יוסי אומר לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהם שנאמר אני אמרתי אלהים אתם וחבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו ורבי יוסי נמי הא כתיב למען ייטב להם ולבניהם לעולם טובה הוא דהויא לעולם הא מיתה איכא אמר לך כיון דליכא מיתה אין לך טובה גדולה מזו ותנא קמא הא כתיב אכן כאדם תמותון מאי מיתה עניות דאמר מר ארבעה חשובים כמת. עני. ומצורע. וסומא. ומי שאין לו בנים. עני דכתיב כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ומאן נינהו דתן ואבירם והא חיו כיון שירדו מנכסיהן עשאן הכתוב כמתים. מצורע דכתיב אל נא תהי כמת. סומא דכתיב במחשכים הושיבני כמתי עולם. ומי שאין לו בנים דכתיב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי:
16
י״זיז: ת"ר מי יתן והיה לבבם זה להם אמר מששה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה לכם לומר תן לנו אתה. כפויי טובה הם דכתיב ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. בני כפויי טובה דכתיב האשה אשר נתת עמדי וגו' אף משה רבינו לא רמזה להם לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנא' ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר וגו' [וכתיב] ולא נתן ה' לכם לב לדעת אמר רבא [רבה] שמע מיניה לא קאים אינש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין:
17
י״חיח: ת"ר אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון בקשה וכן הוא אומר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע וגו' ואומר לו הקשבת למצותי ויהיה כנהר שלומך וגו':
18
י״טיט: א"ר יוחנן משום רבי בנאה מ"ד אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל שבזמן שהם עוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרן מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים משלחי רגל השור והחמור. תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי:
19
כ׳ת"ר הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחברו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר רבי יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחרי המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל:
20
כ״את"ר וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר חזרו בהן במטמונית אין מקבלין אותן בפרהסיא מקבלין אותן א"ד עשו דבריהם במטמונית מקבלין אותן בפרהסיא אין מקבלין אותן ר"ש ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלים שנאמר שובו בנים שובבים א"ר יצחק איש כפר עכו א"ר יוחנן הלכתא כאותו הזוג:
21
כ״בתניא רבי אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וגו' אין שיחה אלא תפלה שנא' ויצא יצחק לשוח בשדה. רבי יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד ורבי אליעזר נמי הכתיב אשפוך לפניו שיחי ה"ק אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד ורבי יהושע נמי הכתיב תפלה לעני כי יעטוף ה"ק אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי במאי קמיפלגי כדדרש רבי שמלאי דדרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל מנ"ל ממשה רבינו דכתיב ה' אלהים אתה החלות וגו' וכתיב בתריה אעברה נא וגומר [ר' יהושע סבר ילפינן ממשה ורבי אליעזר סבר לא ילפינן ממשה שאני משה דרב גובריה]:
22
כ״גכ: ת"ר כיון שראה אדם הראשון היום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי (העול' מתמעט) [עולם חשך בעדי] וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי [מן השמים] ישב ח' ימים בתענית ובתפלה כיון שנפלה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא עמד ועשה שמנה י"ט לשנה אחרת עשאן אלו ואלו י"ט הוא קבען לשמים והם קבעום לע"ג בשלמא למאן דאמר בתשרי נברא העולם יומי זוטי חזא ליה יומי אריכי אכתי לא חזא אלא למ"ד בניסן נברא העולם הא חזא ליה יומי זוטי ויומי אריכי. דהוו זוטי כולי האי לא חזא. ת"ר יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי [מן השמים] היה יושב בתענית [ובוכה] כל הלילה וחוה בוכה כנגדו וכיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור שקרניו קודמות לפרסותיו שנאמר ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס ברישא מקרין והדר מפריס אמר רב [שמואל] שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנא' מקרין מפריס מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב:
23
כ״דכב: כי אתא רב דימי אמר תלתין ותרין קרבי עבדי רומאי בהדי אומה אחת ולא יכילו להו רומאי עד דשתפינהו. לישראל בהדייהו והכי אתנו בהדייהו אי מינן מלכי מנייכו אפרכי אי מנייכו מלכי מינן אפרכי שלחו להו רומאי לאומה אחת עד האידנא עבדינן בקרבא השתא נעבדו בדינא מרגלית ואבן טובה אי זה מהן יעשה בסיס לחברו שלחו להם מרגלית לאבן טובה אבן טובה ואינך איזה מהן יעשה בסיס לחברו אבן טובה לאינך. אינך וספר תורה אי זה מהן יעשה בסיס לחברו אינך לספר תורה שלחו להו אם כן אנן ישראל בהדן וס"ת גבן כפו להו. עשרין ושית שנין קמו בהימנותייהו בהדי ישראל ולא אשתעבדו בהו מכאן ואילך ואשתעבדו בהו מעיקרא מאי דרוש ולבסוף מאי דרוש מעיקרא דרוש ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך וגו' ולבסוף דרוש יעבר נא אדני לפני עבדו:
24
כ״התני רבי יוסי ברבי מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה מלכות אנטנינוס בפני הבית ק"פ שנה מלכות חשמונאי בפני הבית ק"ג שנה מלכות בית הורדוס ק"ג מכאן ואילך צא וחשוב כמה שנים אחר החורבן (וע' בגמ'):
25
כ״וכג: תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תוהו. ושני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח. ובענותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו. ב' אלפים תורה מאימת אילימא ממתן תורה עד הכא ליכא כולי האי (ועוד) דכי מעיינ' בהו שפיר בשני דתוהו תרתי אלפא ופרטא דהאי אלפא הוא דהוי. אלא מואת הנפש אשר עשו בחרן וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתין שנין הוה כמה בצירו מדתני תנא ארבע מאה וארבעים ותמני שנין [הויא] וכי מעיינת מואת הנפש אשר עשו בחרן עד מתן תורה ארבע מאה וארבעין ותמני שנין הויין:
26
כ״זא"ר חנינא אחר ת' לחורבן הבית אם יאמר לך קח שדה שוה אלף דינרין בדינר א' אל תקח במתניתא תנא אחר ד' אלפים ורל"א שנה לבריאת העול' אם יאמר לך אדם קח שדה שוה אלף דינרין בדינר אח' אל תקח. [מאי ביניהו איכא ביניהו תלת שנין דמתניתא טפיא תלת שנין]:
27
כ״חכד: תני רבי יוסף מ"ד הנה קטין נתתיך בגוים שאין מעמידין מלך בן מלך בזוי אתה מאד שאין להם לא כתב ולא לשון:
28
כ״טכה: אמר ליה אנטונינוס לרבי בעינא דילוך אסוירוס בני תחותי ותתעבד טבריא קלניא ואי אמינא להו חדא עבדי תרתי לא עבדי אייתי גברא ארכביה (אכתפיה לחבריה) [אחבריה] ויהב ליה יונה לעילאי בידיה וא"ל לתתאה דיימר ליה לעילאי דניפרח יונה מידי' אמר ש"מ ה"ק לי את (תבא) [בעי] מינייהו דאסוירו' בני ימלוך תחותי ואימא ליה לאסוירוס דתתעביד טבריא קלניא א"ל קא מצערין לי חשובי ארם אעייליה לגנתא כל יומא הוה עקר החד פוגלא [ממישרא] קמיה אמר ש"מ ה"ק לי קטול חד חד מינייהו ולא תתגרי בהו בכולהו ונימא ליה מימר בהדיא אמר שמעי חשובי דארם ומצערי ליה ונימא לי' בצנעה משום דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול הויא ליה ברתא ושמה גירא וקא עבדה איסור' שדר ליה גרגירא שדר ליה כוסברתא שרר ליה כרתי שדר לי' חסא כל יומא הוה משדר ליה מטרתא דדהבא פריכא וחיטי אפומייהו א"ל אמטי ליה חיטי לרבי א"ל רבי לא צריכנא דאית לי טובא א"ל ליהוי למאן דבתרא דיהבו לבתראי דאתי בתרך דאתו מינייהו ליפקי עלייהו הויא ליה הוא נקירתא דהוה אתי מביתי' לבי רבי וכל יומא הוו אתו תרי עבדי הדיה חד קטיל אבבא דבי רבי וחד קטיל אבבא דביתיה וא"ל בעידנא דאתינא לא נשכח אינש בהדך יומא חד אשכחיה לרבי חנינא בר חמא דהוה יתיב א"ל לא אמינא לך בעידנא דאתינא לא נשכח גברא קמך א"ל לית דין בר אינש א"ל אימא ליה ליזל וליקרי לה הוא עבד דגאני אבבא [דקאים וליתי] אזל ר"ח בר חמא אשחיה דקטיל אמר היכי לעביד איזל ואימא ליה דקטיל אין משיבין על הקלקלה אישבקיה איזיל השתא מזלזלנא במלכות בעי רחמי עליה ואחייה ושדריה אמר ידענא דאפי' זוטרי דאית בכו מחיי מיתי נינהו ומיהו בעידנא דאתינא לא נשכח אינש בהדך כל יומא הוה משמש ליה לרבי [ומאכיל לי' ומשקי לי'] וכי הוה בעי רבי למיסק לפורייה הוה גחין קמיה א"ל סק עילואי לפוריך א"ל לאו אורח ארעא לזלזולא במלכות כולי האי אמר מי ישימני מצע תחתיך לעה"ב א"ל אית לי לעלמא דאתי א"ל אין תנ"ה מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה מלכיה ולא כל מלכיה פרט לאנטונינוס בהן אסוירוס כל נשיאיה ולא כל שריה פרט לקטיעא בר שלום:
29
ל׳כו: קטיעא בר שלום מאי היא דההוא קיסר דהוה סגי ליה ליהודאי אמר להו לחשיבי מלכותיה מי שעלתה לו נימא ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער אמרו לי יקטענה ויחיה אמר להו קטיעא בר שלום חדא דלא מכלית להו דכתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם מאי קאמר אילימא דבדרתינהו בארבע רוחות השמים לימא בארבע אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל ועוד קראו לך מלכותא קטיעא א"ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא שדו ליה לקמוניא חלולא כד נקטי ליה ואזיל אמרה ליה ההוא מטרוניתא וי לה לאילפא דאזלה בלא מכסא (שקיל סכינא קטעא לערלתא גחין) נפל על רישא דערלתא וקטעה שיניה אמר יהבית מכסאי חלפית ועברית כי קא שדו ליה אמר כל נכסאי לר' עקיבא וחבירו נפק ר"ע ודרש והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו יצאת בת קול ואמרה קטיעא בר שלום מזומן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. אנטונינוס שמשיה לרבי אדרכן שמשיה לרב כי שכיב אנטונינוס אמר רבי נתפרדה חבילה כי שכיב אדרכן אמר רב נתפרדה חבילה:
30
ל״אכז: אונקלוס בר קלוניקוס איגייר שדר קיסר גונדא דרומאי אבתריה משכינהו בקראי ואיגיירו הדר שדר גונדא אחרינא אבתריה אמר להו לא תימרו ליה מידי כד נקטיה ליה ואזל אמר להו אימא לכו מלתא בעלמא ניפורא נקיט גורא קמי פיפיורא פיפיורא נקיט נורא לדוכסא דוכסא להגמונא הגמונא לקומא קומא מי נקיט נורא קמי איניש אמרו ליה לא אמר להו הקב"ה נקט נורא קמיה ישראל כתיב וה' הולך לפניהם יומם וגו' איגייר כולהו הדר שדר גונדא אחרינא בתריה אמר להו לא תשתעו כלל בהדיה כי נקטין ליה ואזלי חזי מזוזתא דמנח' אפתחא אותיב ידיה עלה אחיך אמרו ליה אמאי קא מחייכת אמר להו מנהגו של עולם מלך יושב מבפנים ועבדיו משמרין אותו מבחוץ אבל הקב"ה עבדיו מלפנים והוא משמרן מבחוץ שאמר ה' ישמר צאתך ובואך וגו' איגייר ותו לא שדר אבתריה ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך א"ר יהודה אמר רב אל תקרא שני גוים אלא שני גיים זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קישות ולא בימות החמה ולא בימות הגשמים דאמר מר צנון מחתך המאכל חזרת מהפך המאכל קישות מרחיב בני מעים והא תנא דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמם קשואים שהם קשים לגוף כחרבות לא קשיא הא ברברבא הא בזוטרא:
31
ל״בכח: אמר רב יהודה אמר שמואל עוד אחרת יש להם ברומי אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חגר ומלבישין אותו בלבושו של אדם הראשון ומניחין לו קרקפלו של רבי ישמעאל בראשו ותלו ליה בצואריה מתקלי ארבעה זוזי פיזא ומחפין את השוקים באינך ומכריזין וקורין לפניו סך קירי פלסתר אחוהי דמרנא זייפנא דחמא חמא ודלא חמא לא חמא מאי אהני ליה לרמאה ברמאותי' ולזייפנא בזייפנותיה ומסיימי בה הכי וי לדין כד יקום דין:
32
ל״גכט: ת"ר כשנתפס רבי אליעזר העלוהו לגרדום לידון אמר ליה אותו הגמון זקן שכמותך יתעסק בדברים בטלים הללו א"ל נאמן עלי הדיין כסבור אותו ההגמון עליו הוא אומר והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים אמר לו האמנתני דימוס פטור אתה וכשבא אל ביתו נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קבל מהן תנחומין א"ל ר"ע [רבי] הרשני לומר לפניך דבר אחד ממה שלמדתני אמר לו אמור אמר לו רבי שמא דבר אפיקורסות בא לידך והנאך הדבר ועליו נתפשת אמר לו עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך ומצאני אחד אמר לי כתיב בתורתכם לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך וגומר מהו לעשות ממנו בית הכסא לכהן גדול ולא אמרתי לו כלום אמר לי [כך לימדני] כי מאתנן זונה קבצה עד אתנן זונה ישובו ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ישובו והנאני הדבר ועל ידי זה נתפשתי ועברתי על מה שכתוב בתורה הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. הרחק מעליה דרכך זו אפיקורסת. איכא דאמרי הרחק מעליה דרכך זו אפיקורסת ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה ועד כמה אמר רב חסדא עד ארבע אמות ורבנן האי מאתנן זונה מאי דרשי ביה כדרב חסדא דא"ר חסדא כל זונה שנשכרת סופה שוכרה שנאמר ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך ופליגא דרבי פדת דא"ר פדת לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות בלבד שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. עולא כי הוה אתא מבי רב הוה מנשק להו לאחתיה אבי ידייהו ואמרי לה אבי הדייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא שום קריבה בעלמא אסור משום לך לך אמרין לגזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב:
33
ל״דל: כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים ומאחר שלא שבו היכן ישיגו הכי קאמר ואם ישובו לא ישיגו למימרא דכל דפריש מאפיקורס' מיית והא ההיא אתתא דאתת לקמיה דרב חסדא ואמרה ליה קלה שבקלות עשתה בנה הקטן מבנה הגדול ואמר להו רב חסדא טרחו לה בזוודתא ולא מתה כיון דאמרה ליה קלה שבקלות עשיתי מכלל דאפיקורסת נמי הויא בה האי דלא מתה משום דלא הדרה בה שפיר. איכא דמתני הכי מאפיקורסת אין מעבירה לא והא ההיא אתתא דאתת לקמיה דרב חסדא אמרה לי הקלה שבקלות עשתה בנה קטן מבנה גדול ואמר להו רב חסדא זוידו לה זוודתה ומתה מדקאמר ליה קלה שבקלות עשתה מכלל דאפיקורסת הויא בה:
34
ל״הלא: ומעבירה לא והתניא אמרו עליו על אלעזר בן דרדיא שלא הניח זונה [אחת בעולם] שלא בא עליה פעם אחת שמע שיש זונה בכרכי הים ונוטלת כיס דינרין בשכרה נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות בשעת הרגל דבר אמרה אלעזר בן דרדיא אין מקבלין אותו בתשובה הלך וישב בין הרים וגבעות אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך רחמים נבקש על עצמינו שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך רחמים נבקש על עצמינו שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך רחמים נבקש רחמים על עצמינו שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו עד שנבקש עליך רחמים נבקש על עצמינו שנאמר ונמקו כל צבא השמים אמר אין הדבר תלוי אלא בי הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו יצאתה ב"ק ואמרה רבי אלעזר בן דרדיא מזומן לחיי העולם הבא והא הכא בעבירה הוה ומית התם כיון דאביק ביה טובא כאפיקורסת הוה דמיא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה בשעה אחת אמר רבי לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם אלא שקורין אותם רבי:
35
ל״ולב: רבי חנינא ורבי יונתן הוו אזלי באורחא כי מטו להנהו תרי שבילי חד הוה פצי אפתחא דע"ג וחד הוה פצי אפתחא דזונות אמר ליה חד לחבריה ניזיל אפתחא דע"ג דנכיס יצריה אמר ליה אידך ניזיל אפתחא דזונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא כי מטו להתם חזינהו לזונות ( דאכנען) [איתכנעו] מקמייהו א"ל מנא לך הא א"ל כתיב מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה. אמרו ליה רבנן לרבא מאי מזמה אילימא תורה דכתיב בה זמה ומתרגמינן עצת חטאין וכתיב הפליא עצה הגדיל תושיה אי הכי מזמה זמה מבעי ליה אלא מאי מזמה מדברי זמה תשמור עליך תורה:
36
ל״זלג: ת"ר כשנתפסו רבי אליעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון אמר לו ר"א בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון אשריך רבי חנינא שנתפסת על דבר אחד אוי לי שנתפסתי על ה' דברים אמר לו ר"ח בן תרדיון אשריך שנתפסת על ה' דברים ואתה ניצול אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול שאתה עסקת בתורה ובג"ח ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד וכדרב הונא דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה מאי ללא אלהי אמת אמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. ובג"ח לא עסק והתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר אל יתן אדם מעותיו לארנקי של צדקה אא"כ ממונה עליה ת"ח כר"ח בן תרדיון הימוני מהימן מעבד לא עבד והתניא אמר לו ר' מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים מעבד עבד כדבעי ליה לא עבד:...
37
ל״חלד: אתיוה לר"א בן פרטא א"ל מ"ט תנית מאי טעמא גנבת אמר להו אי סייפא לא ספרא ואי ספרא לא סייפא מדהא לא איתא הא נמי לא איתא ומ"ט קרו לך ר' רבן של טרסיים אני אייתו ליה תרי קיבורי אמרו ליה הי דשתיא והי דערבא אתרחיש ליה ניסא אתיא זיבורא וייב על דערבא ואתיא זיבורתא ויתיב על דשתיא אמר להו הא דשתיא והא דערבא ומ"ט לא אתית [אמר להו] זקן אני ומתיירא אני שמא תרמסוני ברגליכם אמרו ועד האידנא כמה סבי ארמוס אתרחיש ניסא וארמס חד סבא בההוא יומא ומ"ט שבקת עבדך לחירות אמר להו לא היו דברים מעולם קם חד מינייהו לאסהודי ביה אתא אליהו אידמי ליה בחד מחשיבי דמלכותא א"ל שבקוה מדאתרחיש ליה ניסא בכולהו בהא נמי מתרחיש ליה ניסא וההוא גברא בישותיה הוא דקא מחוי לולא אשגח ביה קם למימר להו הוה כתיבא אגרתא דהוה כתיב מחשובי דרומאי לשדורי לקיסר ושדרות בידיה לההוא גברא אתא אליהו פתקיה ארבע מאה פרסי אזל ולא אתא:
38
ל״טלה: אתיוה לרבי חנינא בן תרדיון א"ל מאי טעמא קא עסקת בתורה אמר להו כאשר צוני ה' אלהי מיד גזרו עליו לשרפה ועל אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות. עליו לשרפה שהיה הוגה את השם באותיותיו והיכי עביד הכי והא תנן אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא להתלמד עבד התניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות ואלא מאי טעמא איענש משום דהוגה את השם בפרהסיא הוה. ועל אשתו להריגה דלא מיחתה בו מכאן אמרו כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו. ועל בתו לישב בקובה של זונות דאמר רבי יוחנן פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאה פסיעותיה של ריבה זאת מיד דקדקה בפסיעותיה והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב עון עקבי יסובני עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסבבין אותו ביום הדין. ובשעת הוצאת שלשתן הצדיקו עליהם את הדין הוא אמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אשתו אמרה אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. בתו אמרה גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם אמר רבי כמה גדולים שלשה הצדיקים הללו שנזדמנו להם שלשה מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין:
39
מ׳לו: תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קסמא הלך ר"ח בן תרדיון אצלו לבקרו א"ל חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונחת בחיקך אמר לו מן השמים ירחמו אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר מן השמים ירחמו תמהני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש אמר ליה ר"ח מה אני לעולם הבא אמר לו כלום בא מעשה לידך אמר ליה רבי מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים אמר לו אם כן מחלקך יהא חלקי ומגורלך יהא גורלי אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קסמא והלכו כל גדולי רומי לקוברו והספידוהו הספד גדול ובחזרתן מצאו לר"ח בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהר אמרה לו בתו אבא אראך בכך אמר לה אלמלא אני נשרפתי לבדי [היה] קשה הדבר [לי] ועכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה אמר להן גוילין נשרפין ואותיותיו פורחות אף אתה פתח פיך ותכנס בך האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול הוא בעצמו א"ל קליסטנירו רבי אם אני מרבה עליך בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לעולם הבא אמר לו הן אשתבע לי אשתבע לו מיד הרבה עליו בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו ויצאתה נשמתו במהרה אף הוא קפץ ונפל לתוך האור יצאתה בת קול ואמרה ר"ח בן תרדיון וקליסטנירו מזומנים לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים:
40
מ״אלז: ברוריה דביתהו דר' מאיר ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון הות אמרה ליה זילא בי מלתא דיתבה אחותי בקובה של זונות שקל תרקבא דדינרין ואזל ואמר אי לא אתעביד בה איסורא מתרחיש ניסא ואי עבדת איסורא לא מתרחיש ניסא אזל נקט נפשיה כחד פרשא אמר לה השמיעי לי אמרה ליה דשתנא אנא אמר לה מתרחנא לך אמרה ומאי נפקא לך מינאי דאיכא נפישין דשפירי מינאי טובא אמר שמע מינה לא אתעביד בה איסורא כל דאתי אמרה ליה הכי אזל לגבי שומר דידה אמר ליה הבה ניהלי א"ל מסתפינא ממלכותא א"ל שקול תרקבא דדינרי פלגא פלח ופלגא ליהוי לך א"ל וכי שלמי מאי איעביד א"ל אימר אלהא דמאיר ענני אלהא דמאיר ענני ומיתצלת א"ל ומי יימר דהכי הוא א"ל השתא חזית הוו הנהו כלבי דאכלי אנשי שקל קלא פתק בהו אתו עליה למיכליה אמר אלהא דמאיר ענני שבקוהו יהבה ליה ניהליה לסוף אשתמע מלתא בי מלכא אתיוה אסקוה לזקיפא אמר אלהא דמאיר ענני אחתוה אמרו ליה מאי האי אמר להו הכי הוה עובדא חקקוה לדמותיה דר"מ אפתחא דרומאי אמרי כל דחזייה ליה לתפסיה יומא חד חזיוה רהטי אבתריה רהט מקמייהו ואזל לבי זונות א"ד בשולם חזא טמש בהא ומתק בהא וא"ד אתא אליהו אידמי ליה כזונה כרכתיה ואחדתיה אמרי ח"ו אי ר"מ הוה לא הוה עביד הכי קא ערק לבבל איכא דאמרי משום האי מעשה וא"ד ממעשה דברוריה:
41
מ״בלח: ת"ר ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה את הנחשים ואת החברים בוקיון מוקיון מוליגין לוליון סגלרין סגלרינן הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר ובמושב לצים לא ישב וסמיך ליה כי אם בתורת ה' חפצו הא למדת שהדברים הללו מביאים [את האדם] לידי בטול תורה ורמינהו הולכין לאצטדינין [מותר] מפני שצוח ומציל לכרקום [מותר] מפני ישוב מדינה ובלבד שלא יתחשב עמהם ואם נתחשב עמהם אסור קשיא איצטדינין אאיצטדינין וקשיא כרקום אכרקום בשלמא כרקום אכרקום ל"ק כאן במתחשב עמהם כאן בשאין מתחשב עמהם אלא איצטדינין אאיצטדינין קשיא תנאי היא דתניא אין הולכין לאיצטדינין מפני מושב לצים ר' נתן מתיר מפני שני דברים אחד מפני שצוח ומציל ואחד מפני שמעיד עדות אשה להשיאה. תנו רבנן אין הולכין לאיצטדיאות ולקירקסאות מפני שהיו מזבלין שם בזמן הבית לע"ג דברי ר"מ וחכמים אומרים מקום שהיה מזבלין שם היה אסור משום חשד ע"ג מקום שלא היה מזבלין היה אסור מפני מושב לצים מאי בינייהו אמר רבי חנינא מסורא נשא ונתן איכא בינייהו:
42
מ״גלט: דרש רבי שמעון בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' וכי מאחר שלא הלך מהיכן עמד ומאחר שלא עמד מהיכן ישב ומאחר שלא ישב מהיכן לץ אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא אמר ר' אלעזר כל המתלוצץ יסורין באין עליו שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו דלא תתלוצצו דלא לייתו יסורין עלייכו אמר רב קטינא וכל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין שנאמר משך ידו את לוצצים אמר ר"ל כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם דכתיב יום עברה היום ההוא אמר רבי אושעיא כל המתיהר נופל בגיהנם שנא' זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עבירה אלא גיהנם דכתיב יום עברה היום ההוא וגו'. אמר ר' (תנחום) [חנילאי] בר חנילאי כל המתלוצץ גורם כלייה לעולם שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כלה ונחרצה אמר ר' אלעזר קשה היא שתחילתו יסורין וסופו כלייה. דרש רבי שמעון בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך וגו' אשרי מי שלא הלך לטרטיאות ולקרקסיאות ובדרך חטאים לא עמד [זה שלא עמד] בקנגיון ובמושב לצים לא ישב [שלא ישב] בתחבולות שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות וקרקסיאות ולא עמדתי בקנגיון אלך ואגרה בשינה תלמוד לומר כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה:
43
מ״דמ: א"ר שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן [יונתן] מ"ד אשרי האיש אשר לא הלך וגו' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה אברהם שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה מפני שאנשי דור הפלגה רשעים היו שנאמר הבה נבנה לנו עיר ובדרך חטאים לא עמד [שלא עמד] במעמד אנשי סדום מפני שאנשי סדום חטאים היו שנא' ואנשי סדום רעים וחטאים ובמושב לצים לא ישב שלא ישב במושב אנשי פלשתים שאנשי פלשתים ליצנים היו שנאמר ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק וגו':
44
מ״המא: אשרי איש ירא את ה' אשרי איש ולא אשה אמר ר' עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש רבי יהושע בן לוי אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש. במצותיו חפץ מאד א"ר אלעזר במצותיו ולא בשכר מצותיו כדתנן הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס:
45
מ״ומב: כי אם בתורת ה' חפצו תניא [א"ר] אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו לוי ור"ש ברבי הוו יתבי קמיה דרבי וקא פסקי סדרא שלים ספרא לוי אמר לייתו לן משלי ור"ש [ברבי] אמר לייתו לן תהלים כפיוה ללוי ואתיוה לתהלים כי מטו כי אם בתורת ה' חפצו פירש רבי ואמר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו וגו' א"ל לוי לרבי נתת לי רשות לעמוד א"ר אבדימי בר חמא בר חסא כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפצו שנא' כי אם בתורת ה' חפצו אמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו ואמר רבא בתחלה נקראת התורה על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שם שלו שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו וגו':
46
מ״זמג: ואמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה שנאמר בתורת ה' והדר ובתורתו יהגה ואמר רבא לעולם ליגרס אינש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר שנאמר גרסה נפשי לתאבה גרסה כתיב ולא כתיב טחנה. רבא רמי כתיב על גפי וכתיב על כסא בתחלה על גפי ולבסוף על כסא רבא רמי כתיב בראש מרומים וכתיב עלי דרך בתחלה בראש מרומים ולבסוף עלי דרך עולא רמי כתיב שתה מים מבורך וכתיב ונוזלים מתוך בארך בתחלה מבורך ולבסוף מתוך בארך אמר רבא א"ר סחורה א"ר הונא מ"ד הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט ואם קובץ על יד ירבה. אמר רבא ידעי רבנן להאי מלתא ועברי עלה א"ר נחמן בר יצחק אנא עבידתה ואיקיימה בידי. א"ר שיזבי משום ר"א בן עזריה מ"ד לא יחרוך רמיה צידו צייד הרמאי לא יחיה ולא יאריך ימים ורב ששת אמר צייד הרמאי יחרוך כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שצד צפרים אם משבר כנפיה של ראשונה מתקיימת בידו ואם לאו אינה מתקיימת בידו:
47
מ״חמד: והיה כעץ שתול על פלגי מים אמרי דבי רבי ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם אמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מלתא ואנא מסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם שבקוה ואזול קמי דרבא אמר להו הני מילי בסברא אבל גמרא מחד רבא מעלו כי היכי דלא לפלוג לישני. על פלגי מים א"ר תנחום בר חנילאי לעולםם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא ושליש במשנה ושליש בתלמוד ומי ידע כמה חיי כי קאמרינן ביומי. אשר פריו יתן בעתו אמר רבא אם פריו יתן בעתו עלהו לא יבול ואם לאו על הלומד ועל המלד עליהם הכתוב אומר לא כן הרשעים וגו':
48
מ״טמה: אמר רבי אבא אמר רב הונא [אמר רב] מ"ד כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה ועד כמה א"ר זירא עד ארבעין שנין והא רבא אורי התם בשוין. ועלהו לא יבול [אמר רב אחא בר אדא אמר רב ואמרי לה] א"ר אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב מנין שאפי' שיחת [חולין של] תלמידי חכמים צריכה תלמוד שנאמר ועלהו לא יבול:
49
נ׳מו: אמר ריב"ל דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו כתוב בתורה דכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון. שנוי בנביאים דכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח [את דרכיך] ואז תשכיל. ומשולש בכתובים דכתיב כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. מכריז רבי אלכסנדראי מאן בעי חיי מאן בעי חיי כניפו ליה כולי עלמא ואתו לגביה אמרו ליה הב לן חיי אמר להו מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע גו' שמא יאמר אדם הואיל ונצרתי את לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואגרה בשינה תלמוד לומר סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. מעשה ברבי שמעון בן גמליאל שהיה עומד על גבי מעלה בהר הבית וראה כותית אחת שהיתה נאה ביותר ואמר מה רבו מעשיך ה' ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס ורק ושחק ובכה רק שהיתה [באה] מטפה סרוחה שחק דעתידה למיגיירה ונסיב לה בכה דהאי שופרא בלי בארעא רבנן אודיי הוא דמודו דאמר מר הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו. ולאסתכולי מי שרי מיתיבי ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל איש באשה נאה אפי' היא פנויה באשת איש ואפי' היא מכוערת ולא בבגדי צבע של אשה ולא בחמור ולא בחמורתה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעוף ולא בעופפת בשעה שנזקקין זה לזה ואפי' מלא עינים כמלאך המות קרן זוית הואי:
50
נ״אמז: אמרו עליו על מלאך המות שכולו מלא עינים ובשעת פטירתו של אדם עומד למעלה מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטפה של מרה תלויה (בה) [בו] כיון שרואה אותו החולה מזדעזע ופותח את פיו וזורק טפה של מרה לתוך פיו ממנו מת ממנו מסריח ממנו פניו מוריקות. ממנו מת נימא פליגא אדאבוה דשמואל דאמר אבוה דשמואל אמר לי מלאך המות אי לאו דחיישינא ליקרא דברייתא הוה פרענא להו בית השחיטה כבמה דלמא ההיא טפה מחתכת להו לסימנין. ממנה מסריח מסייע ליה לרבי חנינא בר כהנא דאמר רבי חנינא בר כהנא אמרי בי רב הרוצה שלא יסריח מתו יהפכנו על פניו:
51
נ״במח: ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות. זהירות מביאה לידי זריזות. זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי פרישות. פרישות מביאה לידי טהרה. טהרה מביאה לידי קדושה. קדושה מביאה לידי ענוה. ענוה מביאה לידי יראת חטא. יראת חטא מביאה לידי חסידות. חסידות מביאה לידי רוח הקדש. רוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים וחסידות גדולה מכלם שנאמר אז דברת בחזון לחסידיך. ופליגא דריב"ל דאמר ריב"ל ענוה גדולה מכלן שנא' יען משח ה' אותי לבשר ענוים. חסידים וצדיקים לא נאמר כאן אלא ענוים הא למדת שענוה גדולה מכלם:
52