עין יעקב, ברכות א׳Ein Yaakov, Berakhot 1

א׳ברכות פרק א מאימתי קורין - מאימתי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, [דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר]. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. מַעֲשֶׂה וּבָאוּ בָּנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע, אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.

ב׳וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים: "עַד חֲצוֹת", מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים: "עַד חֲצוֹת"? כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה.

ג׳גְּמָרָא. מִכְּדֵי, כֹּהֲנִים אֵימַת קָא אַכְלֵי בִּתְרוּמָה? מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, לִיתְנֵי: "מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים"! מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחָא קָא מַשְׁמַע לָן: כֹּהֲנִים אֵימַת קָא אַכְלֵי בִּתְרוּמָה? מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן: דְּכַפָּרָה לָא מְעַכְּבָא. כִּדְתַנְיָא: "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר", בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, וְאֵין כַּפָּרָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה.

ד׳וּמִמַּאי דְּהַאי "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ", בִּיאַת הַשֶּׁמֶשׁ? וְהַאי "וְטָהֵר", טָהֵר יוֹמָא? דִּלְמָא, בִּיאַת אוֹרוֹ הוּא, וּמַאי "וְטָהֵר"? טָהֵר גַּבְרָא! אָמַר רַבָּה בַּר רַב שִׁילָא: אִם כֵּן לֵימָא קְרָא: "וְיִטְהָר", מַאי "וְטָהֵר"? טָהֵר יוֹמָא! כִּדְאַמְרֵי אִינְשֵׁי: אִיעָרֵב שִׁמְשָׁא וְאִדְכֵּי יוֹמָא. בְּמַעֲרָבָא, הָא דְּרַבָּה בַּר רַב שִׁילָא לָא שְׁמִיעָא לְהוּ, וּבָעוּ לָהּ מִבָּעְיָא: הַאי "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ", בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ הוּא, וּמַאי "וְטָהֵר"? טָהֵר יוֹמָא, אוֹ דִּלְמָא בִּיאַת אוֹרוֹ הוּא, וּמַאי "וְטָהֵר"? טָהֵר גַּבְרָא. וְהָדַר פָּשְׁטוּ לָהּ מִבְּרַיְתָא, מִדִּקְתָּנִי בִּבְרַיְתָא: סִימָן לַדָּבָר "צֵאת הַכּוֹכָבִים", שְׁמַע מִינָהּ, 'בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ' הוּא, וּמַאי "וְטָהֵר"? טָהֵר יוֹמָא!

ה׳אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף־עַיִן, זֶה נִכְנָס וְזֶה יוֹצֵא, וְאִי־אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עָלָיו.

ו׳ב עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַאי קָסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אִי קָסָבַר: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, לֵימָא: "עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת"! וְאִי קָסָבַר: אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, לֵימָא: "עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת"! לְעוֹלָם קָסָבַר: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן: דְּאִיכָּא מִשְׁמָרוֹת בָּרָקִיעַ וְאִיכָּא מִשְׁמָרוֹת בְּאַרְעָא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה כה) "ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג, וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ". וְסִימָן לַדָּבָר: מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה חֲמוֹר נוֹעֵר. שְׁנִיָּה כְּלָבִים צוֹעֲקִים. שְׁלִישִׁית תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, וְאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ.

ז׳מַאי קָחָשִׁיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אִי תְּחִלַּת מִשְׁמָרוֹת קָחָשִׁיב, תְּחִלַּת מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה סִימָנָא לָמָּה לִי? אוֹרְתָּא הוּא! אִי סוֹף מִשְׁמָרוֹת קָחָשִׁיב, סוֹף מִשְׁמָרָה אַחֲרוֹנָה סִימָנָא לָמָּה לִי, יְמָמָא הוּא! אֶלָּא, חָשִׁיב סוֹף מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה וּתְחִלַּת מִשְׁמָרָה אַחֲרוֹנָה וְאֶמְצָעִית דְּאֶמְצָעִיתָא. וְאִי בָּעִית אֵימָא: כּוּלְּהוּ, סוֹף מִשְׁמָרוֹת קָחָשִׁיב. וְכִי תֵּימָא: אַחֲרוֹנָה לָא צָרִיךְ! לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? לְמִקְרֵי קְרִיאַת שְׁמַע לְמַאן דְּגָנִי בְּבַיִת אָפֵל וְלָא יָדַע זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע אֵימַת, כֵּיוָן דְּאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ וְתִינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, לֵיקוּם וְלִיקְרִי.

ח׳אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל, אָמַר רַב: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי, וְאוֹמֵר: אוֹי (שֶׁהֶחֱרַבְתִּי) [לַבָּנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם] הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הַגּוֹיִם.

ט׳ג תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְנִכְנַסְתִּי לְחֻרְבָּה אַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל, וּבָא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח וְהִמְתִּין לִי עַד שֶׁסִּיַּמְתִּי תְּפִלָּתִי. לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי תְּפִלָּתִי, אָמַר לִי: "שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי", וְאָמַרְתִּי לוֹ: "שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי". אָמַר לִי: "מִפְּנֵי מַה נִּכְנַסְתָּ לְחֻרְבָּה זוֹ"? אָמַרְתִּי לוֹ: "לְהִתְפַּלֵּל". אָמַר לִי: (מפני מה לא התפללת) ["הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל] בַּדֶּרֶךְ". אָמַרְתִּי לוֹ: "מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּנִי עוֹבְרֵי דְּרָכִים". אָמַר לִי: "הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה". בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִכְנָסִין לְחֻרְבָּה. וְלָמַדְתִּי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בַּדֶּרֶךְ. וְלָמַדְתִּי שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ, מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. וְאָמַר לִי: בְּנִי, מַה קּוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחֻרְבָּה זוֹ? וְאָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַּת־קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: אוֹי (שהחרבתי) [לַבָּנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי] אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הַגּוֹיִם. אָמַר לִי: בְּנִי, חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשְׁךָ, לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבַד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ. וְלֹא (עוד) [זוֹ בִּלְבַד], אֶלָּא (בכל זמן) [בְּשָׁעָה] שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִין: (אמן) "יְהֵא שְׁמֵיהּ (רבא מברך) [הַגָּדוֹל מְבֹרָךְ"], הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (כביכול) מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ. וּמַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו לְבֵין הַגּוֹיִם, וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם.

י׳תָּנוּ רַבָּנָן: מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵין נִכְנָסִין לְחֻרְבָּה: מִפְּנֵי חֲשָׁד, וּמִפְּנֵי [הַ]מַּפֹּלֶת, וּמִפְּנֵי מַזִּיקִין.

י״אד תָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי נָתָן? דִּכְתִיב: (שופטים ו) "וַיָּבֹא גִּדְעוֹן וּמֵאָה אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה". תָּנָא: אֵין 'תִּיכוֹנָה' אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, וְרַבִּי, מַאי 'תִּיכוֹנָה'? אַחַת מִן הַתִּיכוֹנָה שֶׁבַּתִּיכוֹנוֹת. וְרַבִּי נָתָן, מִי כְּתִיב: 'תִּיכוֹנָה שֶׁבַּתִּיכוֹנוֹת'? 'תִּיכוֹנָה' כְּתִיב! מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? אָמַר רַבִּי אַמִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (תהלים קיט) "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ", וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: (תהלים קיט) "קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת", הָא כֵּיצַד? אַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה. וְרַבִּי נָתָן סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, (דאמר) [דִּתְנָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:] עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. שִׁית דְּלֵילְיָא וְתַרְתֵּי דִּימָמָא, הֲווּ לְהוּ שְׁתֵּי מִשְׁמָרוֹת. רַב אַשִׁי אָמַר: מִשְׁמָרָה וּפַלְגָּא נַמִּי 'מִשְׁמָרוֹת' קָרִי לְהוּ.

י״בה וְאָמַר רַבִּי זְרִיקָא, אָמַר רַבִּי אַמִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין אוֹמְרִין בִּפְנֵי הַמֵּת אֶלָּא דְּבָרָיו שֶׁל מֵת. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: לָא אֲמָרָן אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, אֲבָל מִילֵי דְּעָלְמָא לֵית לָן בָּהּ. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: לָא אֲמָרָן אֶלָּא [אֲפִלּוּ] בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְכָל־שֶׁכֵּן מִילֵי דְּעָלְמָא.

י״גו כְּתִיב: (שם) "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ", וְכִי דָּוִד בְּפַלְגָּא דְּלֵילְיָא הֲוָה קָאִי? מֵאוֹרְתָּא הֲוָה קָאִי! דִּכְתִיב: (שם) "קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה". (ומאי משמע) [וּמִמַּאי] דְּהַאי 'נֶשֶׁף' אוֹרְתָּא הוּא? דִּכְתִיב: (משלי ז׳:ט׳) "בְּנֶשֶף בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה". אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הָכִי קָאָמַר דָּוִד: מֵעוֹלָם לֹא עָבַר עָלַי חֲצוֹת לַיְלָה בְּשֵׁנָה. רַבִּי זֵירָא אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס, מִכָּאן וָאֵילָךְ הָיָה מִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי. רַב אַשִּׁי אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, מִכָּאן וָאֵילָךְ בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְ'נֶשֶׁף', אוֹרְתָּא הוּא? 'נֶשֶׁף' צַפְרָא הוּא! דִּכְתִיב: (שמואל א ל׳:י״ז) "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם". מַאי לָאו: מִצַּפְרָא וְעַד לֵילְיָא. לָא מֵאוֹרְתָּא וְעַד אוֹרְתָּא. אִי הָכִי, לִכְתֹּב: "מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הַנֶּשֶׁף", אוֹ: "מֵהָעֶרֶב וְעַד הָעֶרֶב". אֶלָּא אָמַר רָבָא: תְּרֵי נִשְׁפֵּי הֲווּ, נָשַׁף לֵילְיָא וְאָתָא יְמָמָא, נָשַׁף יְמָמָא וְאָתָא לֵילְיָא. וְדָוִד, מִי הֲוֵי יָדַע (חצות לילה) [פַּלְגָּא דְּלֵילְיָא] אֵימַת? הַשְׁתָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לָא הֲוֵי יָדַע, דִּכְתִיב: (שמות יא) "כֹּה אָמַר ה': כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" וְגוֹ'. מַאי 'כַּחֲצוֹת'? אִילֵימָא דְּאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 'כַּחֲצוֹת', וּמִי אִיכָּא סְפֵיקָא קָמֵי (רקיע) [שְׁמַיָּא]? אֶלָּא דְּאָמַר לוֹ: לְמָחָר בַּחֲצוֹת כִּי הַשְׁתָּא, וְאָתָא אִיהוּ וְאָמַר: 'כַּחֲצוֹת'. אַלְמָא מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְדָוִד הֲוָה יָדַע? דָּוִד, סִימָנָא הֲוָה לֵיהּ: (סנהדרין פ"א וע"ש מהרש"א) דְּאָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, [בָּא] רוּחַ צְפוֹנִית (מנשבת. ונושבות) [וְנוֹשֶׁבֶת] בּוֹ, (והיה) [וּ]מְנַגֵּן מֵאֵלָיו, (והיה דוד יושב) [מִיָּד הָיָה עוֹמֵד] וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה עַד (שהגיע) [שֶׁעָלָה] עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין פַּרְנָסָה. אָמַר לָהֶם: יֵלְכוּ וְיִתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה. אָמְרוּ לוֹ: אֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ אֶת הָאֲרִי, וְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ. אָמַר לָהֶם: לְכוּ וּפִשְּׁטוּ יְדֵיכֶם בִּגְדוּד. מִיָּד יוֹעֲצִים בַּאֲחִיתֹפֶל, וְנִמְלָכִין בַּסַּנְהֶדְרִין, וְשׁוֹאֲלִין בָּאוּרִים וְתֻמִּים.

י״דאָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָא? [דִּכְתִיב]: (דברי הימים א כ״ז:ל״ד) "וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל, יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר צָבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב". 'אֲחִיתֹפֶל', זֶה יוֹעֵץ, וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שמואל ב ט״ז:כ״ג) "וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל (אִישׁ) בִּדְבַר הָאֱלֹהִים". 'יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ', זֶה סַנְהֶדְרִין. ['אֶבְיָתָר', אֵלּוּ אוּרִים וְתֻמִּים. וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: (שמואל ב כ׳:כ״ג) "וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי". ('אביתר' אלו אורים ותומים.) וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם 'כְּרֵתִי'? שֶׁכּוֹרְתִים דִּבְרֵיהֶם. 'פְּלֵתִי', שֶׁמֻּפְלָאִים (במעשיהם) [דִּבְרֵיהֶם]. (ולמה נקרא שמם 'אורים'? שמאירים את דבריהם. 'תומים' משלימים את דבריהם.) וְאַחַר־כָּךְ שַׂר־ צָבָא לַמֶּלֶךְ, יוֹאָב.

ט״ואָמַר רַב יִצְחָק בַּר (רב) אַדָּא, [וְאַמְרֵי לָהּ, אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מַאי קְרָא? (תהילים נ״ז:ט׳) "עוּרָה כְּבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָׁחַר". רַבִּי זֵירָא אָמַר: מֹשֶׁה, (רבינו מידע) [לְעוֹלָם] הֲוֵי יָדַע, וְדָוִד נַמִּי הֲוָה יָדַע. וְכֵיוָן דְּדָוִד הֲוָה יָדַע, כִּנּוֹר לָמָּה לֵיהּ? לְאִתְעוּרֵיהּ מִשְּׁנָתֵיהּ! וְכֵיוָן דְּמֹשֶׁה הֲוָה יָדַע, לָמָּה לֵיהּ לְמֵימַר: 'כַּחֲצוֹת'? [מֹשֶׁה קָסָבַר]: שֶׁמָּא יִטְעוּ אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה, וְיֹאמְרוּ, מֹשֶׁה בַּדַּאי הוּא. וְהַיְנוּ דְּאָמַר מַר: לַמֵּד לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר: 'אֵינִי יוֹדֵעַ', שֶׁמָּא תִּתְבַּדֶּה וְתֵאָחֵז. רַב אַשִּׁי אָמַר: בְּפַלְגָּא אוֹרְתָּא דִּתְלֵיסַר נָגְהֵי אַרְבִּיסַר הֲוָה קָאִי, וְהָכִי קָאָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְמָחָר כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כִּי (השתא) [הָאִידְנָא], אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם.

ט״זז "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי". (תהלים פו) רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק, חַד אָמַר: כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי? שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יְשֵׁנִים עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, וַאֲנִי: (שם קיט) "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ". וְאִידָךְ, כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי? שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יוֹשְׁבִים אֲגֻדּוֹת בִּכְבוֹדָם, וַאֲנִי, יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם וּבְשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָא, כְּדֵי לְטַהֵר אִשָּׁה לְבַעְלָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה, אֲנִי נִמְלָךְ בִּמְפִיבֹשֶׁת רַבִּי. וְאוֹמֵר לוֹ: מְפִיבֹשֶׁת רַבִּי, יָפֶה דַּנְתִּי? יָפֶה חִיַּבְתִּי? יָפֶה זִכִּיתִי? יָפֶה טִהַרְתִּי? יָפֶה טִמֵּאתִי? וְלֹא בֹּשְׁתִּי. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מַאי קְרָא? (תהילים קי״ט:מ״ו) "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ". תָּנָא: לֹא 'מְפִיבֹשֶׁת' שְׁמוֹ, אֶלָּא 'אִישׁ־בֹּשֶׁת' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'מְפִיבֹשֶׁת'? שֶׁהָיָה מְבַיֵּשׁ פְּנֵי דָּוִד בַּהֲלָכָה, לְפִיכָךְ זָכָה דָּוִד וְיָצָא מִמֶּנּוּ כִּלְאָב. וְאָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: לֹא 'כִּלְאָב' שְׁמוֹ, אֶלָּא 'דָּנִיֵּאל' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'כִּלְאָב'? שֶׁהָיָה מַכְלִים פְּנֵי מְפִיבֹשֶׁת בַּהֲלָכָה, וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה [בְּחָכְמָתוֹ]: (משלי כ״ג:ט״ו) "בְּנִי, אִם חָכַם לִבֶּךָ, יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי", וְאוֹמֵר: (שם כז) "חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי, וְאָשִׁיבָה חֹרְפִי דָבָר". וְדָוִד, הֵיכִי קָרִי לְנַפְשֵׁיה 'חָסִיד'? וְהָא כְּתִיב: (תהילים כ״ז:י״ג) "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים". וְתָנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי: לָמָּה נָקוּד עַל 'לוּלֵא'? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֻבְטָח אֲנִי בְּךָ שֶׁאַתָּה מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לִי חֵלֶק בֵּינֵיהֶם אִם לָאו. (סבר) שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא, כִּדְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, דְּרַבִּי יַעקֹב בַּר אִידִי רָמִי, כְּתִיב: (בראשית כ״ח:ט״ו) "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", וּכְתִיב: (שם לב) "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד", אָמַר: שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא. כִּדְתַנְיָא: (שמות ט״ו:ט״ז) "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה', עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ". "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה'" זוֹ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה. "עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" זוֹ בִּיאָה שְׁנִיָּה. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס בִּימֵי עֶזְרָא כְּדֶרֶךְ שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא.

י״זתַּנְיָא, חֲכָמִים עָשׂוּ סְיָג לְדִבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְאוֹמֵר: אֵלֵךְ לְבֵיתִי וְאֹכַל קִמְעָא, וְאֶשְׁתֶּה קִמְעָא, וְאִישָׁן קִמְעָא, וְאַחַר כָּךְ אֶקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְאֶתְפַּלֵּל, וְחוֹטַפְתּוֹ שֵׁנָה, וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה. אֲבָל אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם רָגִיל לִקְרוֹת קוֹרֵא, וְאִם רָגִיל לִשְׁנוֹת שׁוֹנֶה, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה. מַאי שְׁנָא: בְּכָל דֻּכְתָּא דְּלָא קָתָּנִי 'חַיָּב מִיתָה', וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָּנִי 'חַיָּב מִיתָה'? אִי בָּעִית אֵימָא: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא אֹנֶס שֵׁנָה, וְאִי בָּעִית אֵימָא: לְאַפּוּקֵי מִמַּאן דְּאָמַר: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, קָא מַשְׁמַע לָן דְּחוֹבָה. אָמַר מַר: "קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל". מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵיזֶהוּ בֶּן עוֹלָם הַבָּא? זֶה הַסּוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: תְּפִלּוֹת, בָּאֶמְצַע תִּקְּנוּם. בְּמַאי קָא מִיפְלְגֵי? אִי בָּעִית אֵימָא: קְרָא, אִי בָּעִית אֵימָא: סְבָרָא. אִי בָּעִית אֵימָא סְבָרָא, דְּרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: גְּאֻלָּה, מֵאוֹרְתָּא נַמִּי הֲוָה, אֶלָּא גְּאֻלָּה מְעַלְּיָתָא לָא הֲוֵי אֶלָּא עַד צַפְרָא. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: כֵּיוָן דְּלָא הֲוֵי אֶלָּא מִצַּפְרָא, לָא הֲוֵי גְּאֻלָּה מְעַלְּיָתָא. וְאִי בָּעִית אֵימָא קְרָא, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, דִּכְתִיב: (דברים ו) "בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ", רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: מַקִּישׁ 'שְׁכִיבָה' לְ'קִימָה', מַה קִּימָה, קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה, אַף שְׁכִיבָה נַמִּי, קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַר כָּךְ תְּפִלָּה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר: מַקִּישׁ שְׁכִיבָה לְקִימָה, מַה קִּימָה, קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ, אַף שְׁכִיבָה נַמִּי, קְרִיאַת שְׁמַע סָמוּךְ לְמִטָּתוֹ. מֵתִיב מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: בָּעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, וְאִי אָמַרְתְּ: בָּעִי לִסְמֹךְ, הָא לָא קָא סָמַךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה? דְּהָא בָּעִי לְמֵימַר 'הַשְׁכִּיבֵנוּ'! אַמְרֵי: כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנָן 'הַשְׁכִּיבֵנוּ', כִּגְאֻלָּה אֲרִיכְתָּא דַּמְיָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, שַׁחֲרִית, הֵיכִי מָצִי סָמִיךְ? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּתְחִלָּה אוֹמֵר: (תהלים נא) "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח", וְלִבְסוֹף הוּא אוֹמֵר: (שם יט) "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי". אֶלָּא הָתָם, כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנָן לְמֵימַר: "ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח", כִּתְפִלָּה אֲרִיכְתָּא דָמִי, הָכָא נַמִּי, כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ רַבָּנָן לְמֵימַר: 'הַשְׁכִּיבֵנוּ', כִּגְאֻלָּה אֲרִיכְתָּא דַמְיָא.

י״חח רַבִּי אֶלְעָזָר (בר) [אָמַר רַבִּי] אֲבִינָא: כָּל הָאוֹמֵר: (תהילים קמ״ה:א׳) "תְּהִלָּה לְדָוִד" שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם (דכתיב ביה אלפא) [דְּאַתְיָא בְּאַלְפָא] בֵּיתָא, לֵימָא: "אַשְׁרֵי תְמִימֵי דֶרֶךְ", דְּאַתְיָא בִּתְמַנְיָא אַפֵּי! אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב בֵּיה: (שם) "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן", לֵימָא: "הַלֵּל הַגָּדוֹל"! דִּכְתִיב בֵּיהּ: (שם קלו) "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר"! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מַה לֹּא נֶאֶמְרָה נוּ"ן בְּאַשְׁרֵי? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַפַּלְתָּן שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ה׳:ב׳) "נָפְלָה, לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל". בְּמַעֲרָבָא מְתַרְצֵי לָהּ הָכִי: נָפְלָה, וְלֹא תּוֹסִיף לִנְפֹּל עוֹד, קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲפִלּוּ הָכִי, חָזַר דָּוִד וּסְמָכָהּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קמ״ה:י״ד) "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים".

י״טט וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר אֲבִינָא: גָּדוֹל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמִיכָאֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּגַבְרִיאֵל, דְּאִלּוּ בְּמִיכָאֵל כְּתִיב: (ישעיהו ו׳:ו׳) "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים", וְאִלּוּ (בגבריאל) [גַבֵּי גַּבְרִיאֵל] כְּתִיב: (דניאל ט׳:כ״א) "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן בַּתְּחִלָּה, מֻעָף בִּיעָף". מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי 'אֶחָד' בְּמִיכָאֵל כְּתִיב? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַתְיָא 'אֶחָד' 'אֶחָד'. כְּתִיב הָכָא: "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים", וּכְתִיב הָתָם: (שם י) "וְהִנֵּה מִיכָאֵל, אַחַד (מן) הַשָּׂרִים הָרִאשׁוֹנִים בָּא לְעָזְרֵנִי". תָּנָא: מִיכָאֵל בְּאַחַת, גַּבְרִיאֵל בִּשְׁתַּיִם, אֵלִיָּהוּ בְּאַרְבַּע, וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת בִּשְׁמוֹנֶה, וּבִשְׁעַת הַמַּגֵפָה בְּאַחַת.

כ׳[אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא אָדָם קְרִיאַת שְׁמַע בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, מִצְוָה לִקְרוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַאי קְרָאָהּ? (תהילים ד׳:ה׳) "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם, וְדֹמּוּ סֶלָה". וְאָמַר רַב נַחְמָן: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, אֵין צָרִיךְ. אָמַר אַבַּיֵי: אַף תַּלְמִיד חָכָם מִבָּעִי לֵיהּ לְמֵימַר חַד פְּסוּקִי דְרַחֲמֵי, כְּגוֹן: (שם לא) "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת"].

כ״אי אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא, אָמַר (ריש לקיש) [רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ]: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ד׳:ה׳) "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ". (אי אזיל) [אִם נִצְּחוֹ] מוּטָב, וְאִם לָאו יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִמְרוּ בִּלְבַבְכֶם". (אי אזיל) [אִם נִצְּחוֹ] מוּטָב, אִם לָאו יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל מִשְׁכַּבְכֶם". (אי אזיל) "[אִם נִצְּחוֹ] מוּטָב, אִם לָאו יַזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדֹמּוּ סֶלָה". אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ, כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב שֶׁל שְׁתֵּי פִּיּוֹת בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם קמט) "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם". מַאי מַשְׁמַע? אָמַר מַר זוּטְרָא, וְאִיתֵימָא רַב אַשִׁי: מֵרֵישֵׁיהּ (דקרא) [דְעִנְיָנָא], דִּכְתִיב: (תהילים קמ״ט:ה׳) "יַעַלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד, יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שם) "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם". וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ, מַזִּיקִין בְּדֵלִין מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ה׳:ז׳-ח׳) "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף", וְאֵין 'עוּף' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ג:ה׳) "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ". וְאֵין 'רֶשֶׁף' אֶלָּא מַזִּיקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ב:כ״ד) "וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי".

כ״ביא וְאָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (שמות כ״ד:י״ב) "וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם". 'לֻחֹת' (האבן) אֵלּוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. 'וְהַתּוֹרָה' זוֹ מִקְרָא. 'וְהַמִּצְוָה' זוֹ מִשְׁנָה. 'אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי', אֵלּוּ נְבִיאִים וּכְתוּבִים. 'לְהוֹרֹתָם' זוֹ גְּמָרָא. מְלַמֵּד, שֶׁכֻּלָּם נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.

כ״גיב אָמַר (ריש לקיש) [רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ]: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יִסּוּרִין בְּדֵלִין הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ה) "וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף". וְאֵין 'עוּף' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ג:ה׳) "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ". וְאֵין 'רֶשֶׁף' אֶלָּא יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לב) "וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף". אָמַר [לֵיהּ] רַבִּי יוֹחָנָן: הָא, אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ! שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ט״ו:כ״ו) "וַיֹּאמֶר, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה" וְגוֹ'. אֶלָּא, (אימא) כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עָלָיו יִסּוּרִין מְכֹעָרִין וְעוֹכְרִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל״ט:ג׳) "נֶאֱלַמְתִּי דּוּמִיָּה, הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב, וּכְאֵבִי נֶעְכָּר". וְאֵין 'טוֹב' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ד׳:ב׳) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי זֵירָא, וְאִיתֵימָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: בּוֹא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂרוָדָם. [מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם], אָדָם מוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ, מוֹכֵר עָצֵב לוֹקֵחַ שָׂמֵחַ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, נָתַן [לָהֶם] תּוֹרָה (לישראל) וְשָׂמַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" וְגוֹ'. אָמַר רָבָא (אמר רב הונא) [וְאִיתֵימָא רַב חִסְדָּא]: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ג׳:מ׳) "נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה" [וְגוֹ']. (פשפש במעשיו ומצא יעשה תשובה, שנאמר: (איכה ג׳:מ׳) "ונשובה עד ה'".) פִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא, יִתְלֶה בְּבִטּוּל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״ד:י״ב) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ". וְאִם תָּלָה וְלֹא מָצָא, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג׳:י״ב) "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ". אָמַר רָבָא, אָמַר רַב סְחוֹרָה, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בּוֹ, מְדַכְּאוֹ בְּיִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ג:י׳) "וַה' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי". יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא קִבְּלָן מֵאַהֲבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ". מָה אָשָׁם לְדַעַת, אַף יִסּוּרִין לְדַעַת. וְאִם קִבְּלָם, (עליו מאהבה) מַה שְּׂכָרוֹ? (שם) "יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁתַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ג:י׳) "וְחֵפֶץ ה' בְּיָדוֹ יִצְלָח". פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְרַבִּי (חמא) [אַחָא] בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר: (כל יסורין שיש בהם בטול תורה אינן יסורים של אהבה) [אֵלּוּ הֵם יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה: כָּל שֶׁאֵין לָהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה], שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״ד:י״ב) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ". (ואידך) [וְחַד] אָמַר: (כל יסורין שיש בהם בטול תפילה אינן יסורין של אהבה.) [אֵלּוּ הֵם יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה: כָּל שֶׁאֵין לָהֶם בִּטּוּל תְּפִלָּה], שֶׁנֶּאֱמַר: (שם סו) "בָּרוּךְ אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי וְחַסְדּוֹ מֵאִתִּי". אָמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: הָכִי אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵלּוּ וָאֵלּוּ יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה הֵן! שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ג׳:י״ב) "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ". אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ"? אַל תִּקְרָא: 'תְּלַמְּדֶנּוּ' אֶלָּא 'תְּלַמְּדֵנוּ'. דָּבָר זֶה, מִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֵנוּ.

כ״דקַל־וָחֹמֶר מִשֵּׁן וְעַיִן, מַה שֵּׁן וְעַיִן שֶׁהוּא אֶחָד מֵאֵבָרָיו שֶׁל אָדָם, [עֶבֶד] יוֹצֵא בָּהֶם לְחֵרוּת, יִסּוּרִין שֶׁמְּמָרְקִין כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, (לא כל שכן) [עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה]! וְהַיְנוּ (דאמר רבי לוי) [דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ]: נֶאֱמַר: 'בְּרִית' בְּמֶלַח, וְנֶאֱמַר: 'בְּרִית' בְּיִסּוּרִין. [נֶאֱמַר 'בְּרִית' בְּמֶלַח דִּכְתִיב: (ויקרא ב׳:י״ג) "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית", וְנֶאֱמַר 'בְּרִית', בְּיִסּוּרִין, דִּכְתִיב: (דברים כ״ח:ס״ט) "אֵלֶּה דִּבְרֵי הַבְּרִית"]. מַה 'בְּרִית' הָאֲמוּרָה בְּמֶלַח, מֶלַח מְמַתֶּקֶת אֶת הַבָּשָׂר, אַף 'בְּרִית' הָאֲמוּרָה בְּיִסּוּרִין, יִסּוּרִין מְמָרְקִין [כָּל] עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם.

כ״היג תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת [טוֹבוֹת] נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּם, לֹא נְתָנָן אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין, וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹלָם הַבָּא. תּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (תהלים צד) "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ, וּמִתּוֹרָתְךָ תְּלַמְּדֶנּוּ". אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (דברים ח׳:ה׳) "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ, כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ", וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שם) "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה". הָעוֹלָם הַבָּא מִנַּיִן? דִּכְתִיב: (משלי ו׳:כ״ג) "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר".

כ״ותָּנִי תָּנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, (שם ע"ב) וְקוֹבֵר אֶת בָּנָיו, מוֹחֲלִין לוֹ [עַל] כָּל עֲוֹנוֹתָיו. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁלָמָא תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב: (משלי ט״ז:ו׳) "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן". 'חֶסֶד' זוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כא) "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד [יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד"]. 'אֱמֶת' זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כג) "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר". אֶלָּא קוֹבֵר אֶת בָּנָיו, (מנלן?) [מִנַּיִן]? תָּנָא לֵיהּ הַהוּא סָבָא מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אַתְיָא 'עָוֹן' 'עָוֹן', כְּתִיב הָכָא: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן", וּכְתִיב הָתָם: (ירמיה ל"ב) "וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְגָעִים וּבָנִים, אֵינָן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה. וּנְגָעִים לֹא?! (הוו יסורין של אהבה?) וְהָא (אמר מר) [תַּנְיָא]: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחַת מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת נְגָעִים הַלָּלוּ, אֵינָן אֶלָּא מִזְבַּח כַּפָּרָה?! "מִזְבַּח כַּפָּרָה" הֲווּ, יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה לָא הֲווּ! וְאִי בָּעִית אֵימָא: (לא קשיא) הָא לָן וְהָא לְהוּ.

כ״זוְאִי בָּעִית אֵימָא: הָא בְּצִנְעָא וְהָא בְּפַרְהֶסְיָא. וּבָנִים לֹא? הֵיכִי דָּמִי? אִילֵימָא דַּהֲווּ לֵיהּ וּמִיתוּ, וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר. אֶלָּא, הָא דְּלָא הֲווּ לֵיהּ כְּלָל. וְהָא דַּהֲווּ לֵיהּ וּמִיתוּ.

כ״חיד רַבִּי יוֹחָנָן חָלַשׁ, עָאל לְגַבֵּיהּ רַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין? אָמַר לוֹ: לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן. אָמַר לוֹ: הַב לִי יָדָךְ, יָהַב לֵיהּ יָדֵיהּ וְאוּקְמֵיהּ. אַמַאי? לוּקִים רַבִּי יוֹחָנָן לְנַפְשֵׁיהּ! דְּהָא רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא חָלַשׁ, וְעָאל לְגַבֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמַר לֵיהּ: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין? אָמַר לֵיהּ: לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן. אָמַר לֵיהּ: הַב לִי יָדָךְ, יָהַב לֵיהּ יָדָא וְאוּקְמֵיהּ. וְלֵיקוּם אִיהוּ לְנַפְשֵׁיהּ? אַמְרֵי: אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין. רַבִּי אֶלְעָזָר חָלַשׁ, עָאל לְגַבֵּי רַבִּי יוֹחָנָן, חָזָא דַּהֲוָה קָא גָּנִי בְּבַיִת אָפֵל, גַּלְיֵיהּ לְדַרְעֵיהּ וְנָפַל נְהוֹרָא, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָּכִי רַבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר לֵיהּ: אַמַאי קָא בָּכִית? אִי מִשּׁוּם תּוֹרָה דְּלָא אַפַּשְׁתְּ? שָׁנִינוּ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְאִי מִשּׁוּם מְזוֹנֵי, לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת. אִי מִשּׁוּם בְּנֵי, דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר. אָמַר לֵיהּ: לְהַאי שׁוּפְרָא דְּבָלִי בְּעַפְרָא קָא בָּכִינָא. אָמַר לֵיהּ: עַל דָּא וַדַּאי קָא בָּכִית, וּבָכוּ תַּרְוַיְהוּ. אַדְהָכִי וְהָכִי אָמַר לֵיהּ: חֲבִיבִין עָלֶיךָ יִסּוּרִין? אָמַר לֵיהּ: לֹא הֵן וְלֹא שְׂכָרָן. אָמַר לֵיהּ: הַב לִי יָדָךְ, יָהַב לֵיהּ יָדֵיהּ וְאוּקְמֵיהּ. רַב הוּנָא (הוו ליה ארבע מאות דני דחמרא, איתקוף) [תְּקִיפוּ לֵיהּ אַרְבַּע מְאָה דָּנֵי דְּחַמְרָא]. עָאל לְגַבֵּיהּ רַב יְהוּדָה אַחוּהָ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא וְרַבָּנָן. [וְאַמְרֵי לָהּ: רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה וְרַבָּנָן], וְאָמְרוּ לֵיהּ: לִיעַיֵּין מַר בְּמִילֵיהּ. אָמַר לְהוּ: וּמִי חֲשִׁידְנָא בְּעֵינַיְכוּ? אַמְרֵי לֵיהּ: מִי חָשִׁיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּעָבִיד דִּינָא בְּלָא דִּינָא? אָמַר לְהוּ: אִי אִיכָּא [מַאן] דִּשְׁמִיעַ עָלַי מִלְּתָא, לֵימָא! אַמְרֵי לֵיהּ: הָכִי שְׁמִיעַ לָן, דְּלָא יָהִיב מַר שְׁבִישָׁא לַאֲרִיסֵיהּ. אָמַר לְהוּ: מִי קָא שָׁבִיק לִי מִידֵי מִינֵיהּ? הָא קָא גָּנִיב לֵיהּ כּוּלֵיהּ. אַמְרֵי לֵיהּ: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: בָּתַר גַּנְבָא גְּנוֹב וְטַעְמָא טָעִים. אָמַר לְהוּ: קַבִּילְנָא עָלַי דְּיָהִיבְנָא לֵיהּ. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: הָדַר חַלָּא וַהֲוָה חַמְרָא. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: אַיְקַר חַלָּא וְאִזְדַבַּן בִּדְמֵי דְּחַמְרָא.

כ״טטו תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: עַל שְׁנֵי דְּבָרִים הָיִיתִי מִצְטַעֵר כָּל יָמַי, עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי. וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. [עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי], מַאי "לִפְנֵי מִטָּתִי"? אִילֵימָא לִפְנֵי מִטָּתִי מַמָּשׁ, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, (ואמרי לה) [וְאִיתֵימָא] רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: (ואמרי לה במתניתא תנא, אבא בנימין אומר:) מִנַּיִן לַמִּתְפַּלֵּל, שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַכֹּתֶל? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ל״ח:ב׳) "וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'". לָא תֵּימָא: "לִפְנֵי מִטָּתִי", אֶלָּא אֵימָא: "סָמוּךְ לְמִטָּתִי". וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה [בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם], דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, וְאַמְרֵי לָהּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים זְכָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ז:י״ד) "וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם, יִשְׂבְּעוּ בָנִים". רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף אֵין אִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, כְּתִיב הָכָא ["וּצְפוּנְךָ] תְּמַלֵּא בִטְנָם", וּכְתִיב הָתָם: (בראשית כ״ה:כ״ד) "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, [וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ"]. תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְהִתְפַּלֵּל, וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם לְהִתְפַּלֵּל, וְיָצָא, וְלֹא הִמְתִּין לַחֲבֵרוֹ, טוֹרְפִין לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב י״ח:ד׳) "טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ, הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזֵב אָרֶץ". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ", וְאֵין 'צוּר' אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ב:י״ח) "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי". וְאִם הִמְתִּין לוֹ, מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רַבִּי (אסי) [יוֹסֵי] בְּרַבִּי חֲנִינָא: זוֹכֶה לַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו מ״ח:י״ח) "לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי, וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְגוֹ', וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ" וְגוֹ'.

ל׳טז תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אִלְמָלֵי נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת, אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִים. אָמַר אַבַּיֵי: אִינְהוּ נְפִישֵׁי מִינָן, וְקַיְמֵי עֲלָן כִּי כִּסְלָא לְאוּגְיָא. אָמַר רַב הוּנָא: כָּל חַד וְחַד מִינָן, אַלְפָא מִשְּׂמָאלֵיהּ וְרִבְּוָתָא מִימִינֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״א:ז׳) "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף (בב"ר משמע דהך אלף לשמור מן המזיקין) וּרְבָבָה מִימִינֶךָ". אָמַר רָבָא: הַאי דּוּחְקָא דַּהֲוֵי בְּכַלָּה, מִינַיְהוּ הֲוֵי. הַנֵי בִּרְכֵּי דְּשַׁלְהֵי, מִינַיְהוּ. (הוי) הַנֵי מָאנֵי דְּרַבָּנָן דְּבָלוּ, מֵחוּפְיָא דִּידְהוּ. הַנֵי כַּרְעֵי דִּמְנַקְּפִין, מִינַיְהוּ. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֵידַע לְהוּ, לֵיתִי קִיטְמָא נְהִילָא, וְנֶהְדַּר אַפּוּרְיֵיהּ, וּבְצַפְרָא חָזִי כִּי כַּרְעֵיהּ דְּתַרְנְגוֹלָא. הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֵחְזִינְהוּ, לֵיתִי שִׁלְיְתָא דְּשׁוּנְרְתָא, אוּכְמְתָא בַּת אוּכְמְתָא, בּוּכְרַיְתָא בַּת בּוּכְרַיְתָא, וְלִיקְלִי בְּנוּרָא, וְלִישְׁחְקֵיהּ, וְלִמַלֵיהּ לְעֵינֵיהּ מִינֵיהּ וְחָזִי לְהוּ. וְלִשַׁדְיֵיהּ בְּגוּבְתָא דְּפַרְזְלָא, וְלִחַתְּמֵיהּ בְּגוּשְׁפַּנְקָא דְּפַרְזְלָא, דִּלְמָא גַּנְבִי מִינֵיהּ. וְלַחְתּוֹם פּוּמֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיתְּזַק. רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי עָבַד הָכִי, [חָזָא] וְאִתְּזַק, וּבָעוּ רַבָּנָן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וְאִתְּסִי.

ל״איז תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת, אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ח׳:כ״ח) "לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה". ("אשר עבדך מתפלל לפניך בבית הזה") בִּמְקוֹם רִנָּה שָׁם תְּהֵא תְּפִלָּה. אָמַר רַבִּין בַּר [רַב] אַדָא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פב) "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל". וּמִנַּיִן לַעֲשָׂרָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין, שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל". וּמִנַּיִן לִשְׁלֹשָׁה שֶׁיּוֹשְׁבִין בַּדִּין, שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט". וּמִנַּיִן לִשְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג׳:ט״ז) "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". (קדושין פ"א וע"ש מהרשא) מַאי "וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ"? אָמַר רַב אַשִׁי: אֲפִלּוּ חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ. וּמִנַּיִן לְאֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁשְּׁכִינָה עִמּוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ׳:כ״א) "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ". וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִלּוּ (אחד) [חַד], תְּרֵי מִיבָּעְיָא?! תְּרֵי, מִיכְתְּבָן מִלַּיְהוּ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, חַד, לָא מִיכְתְּבָן מִילֵיהּ [בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת]. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִלּוּ תְּרֵי, תְּלָתָא מִבָּעְיָא?! מַהוּ דְּתֵימָא: דִּינָא, שְׁלָמָא בְּעָלְמָא הוּא, וְלָא אַתְיָא שְׁכִינָה, קָא מַשְׁמַע לָן, דְּדִין נַמִּי הַיְנוּ תּוֹרָה. וְכִי מֵאַחַר דַּאֲפִלּוּ תְּלָתָא, עֲשָׂרָה מִיבָּעְיָא? עֲשָׂרָה, קָדְמָה שְׁכִינָה וְאַתְיָא, תְּלָתָא, עַד דְּיָתְבֵי.

ל״ביח אָמַר (רבין) [רַבִּי אַבִּין] בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ב:ח׳) "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ", וְאֵין 'יְמִינוֹ' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג) "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ". וְאֵין 'עֻזּוֹ' אֶלָּא תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים כ״ט:י״א) "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן". וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִלִּין עֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל? דִּכְתִיב: (דברים כ״ח:י׳) "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ [וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ"]. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּא בַּר אַבִּין: [הַנֵי] תְּפִלִּין דְּמָארֵי עָלְמָא, מַה כְּתִיב בְּהוּ? אָמַר לֵיהּ: (דברי הימים א י״ז:כ״א) "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד". וּמִי מִשְׁתַּבַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבְחַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל? אִין! דִּכְתִיב: (דברים כ״ו:י״ח) "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם, וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם". אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה [פירש ציור אחד בעולם כלומר דבר הנכר שאין כמותו. ערוך ערך אמר] אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב: (שם ו) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". (אף אני) [וַאֲנִי] אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב: "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". אָמַר לוֹ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: תֵּינַח בְּחַד בֵּיתָא, בִּשְׁאָר בָּתֵּי מַאי? אָמַר לֵיהּ: (דברים ד׳:ח׳) "כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל", "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל", (שם לג) "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל", (שם ד) "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים", (שם כו) "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן", אִי הָכִי, נְפִישֵׁי לְהוּ טוּבָא [בָּתֵּי]?! אֶלָּא: "כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל", וּ"מִי גוֹי גָּדוֹל", דְּדַמְיָן לַהֲדָדֵי, בְּחַד בֵּיתָא. "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל", וּמִי כְּעַמְךָ, בְּחַד בֵּיתָא. "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים", בְּחַד בֵּיתָא. "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן", בְּחַד בֵּיתָא. (שם ע"ב) וְכוּלְּהוּ, כְּתִיבֵי בְּאֶדְרְעֵיהּ.

ל״גיט אָמַר רַבִּין בַּר רַב אַדָא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הָרָגִיל לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא בָּא יוֹם אֶחָד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁאִיל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ׳:י׳) "מִי בָכֶם יְרֵא ה' שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ". אִם לִדְבַר מִצְוָה הָלַךְ, נֹגַהּ לוֹ. וְאִם לִדְבַר הָרְשׁוּת הָלַךְ, אֵין נֹגַהּ לוֹ. "יִבְטַח בְּשֵׁם ה'". מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דַּהֲוָה לוֹ לִבְטֹחַ בְּשֵׁם ה' וְלֹא בָּטַח. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא (לבית) [בְּבֵית] הַכְּנֶסֶת, וְלֹא מָצָא בָּהּ עֲשָׂרָה, מִיָּד הוּא כּוֹעֵס, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ׳:ב׳) "מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ? קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה"?

ל״דכ אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ. וּכְשֶׁמֵּת אוֹמְרִין (עליו) [לוֹ]: (אי חסיד אי עניו) [אֵי עָנָו, אֵי חָסִיד], מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְאַבְרָהָם אָבִינוּ, מְנָא לָן דְּקָבַע מָקוֹם? דִּכְתִיב: (בראשית י״ט:כ״ז) "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'". וְאֵין 'עֲמִידָה' אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ק״ו:ל׳) "וַיַעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ, אוֹיְבָיו נוֹפְלִים תַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ז׳:י׳) "וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו, וְשָׁכַן תַּחְתָּיו, [וְלֹא יִרְגַּז עוֹד], וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה". רַב הוּנָא רָמִי: כְּתִיב: "לְעַנּוֹתוֹ", וּכְתִיב: "לְכַלּוֹתוֹ". בִּתְחִלָּה 'לְעַנּוֹתוֹ', וְלִבְסוֹף 'לְכַלּוֹתוֹ'.

ל״הכא אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, אַל יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָּה. אָמַר אַבַּיֵי: לָא אֲמָרָן אֶלָּא לְמֵיפַּק, אֲבָל לְמֵיעַל, (כל־שכן דרהיטנא) [מִצְוָה לְמִרְהַט], שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ו׳:ג׳) "וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה'". אָמַר (רב זביד) [רַבִּי זֵירָא]: מֵרֵישׁ, כִּי הֲוָה חֲזִינָא לְהוּ לְרַבָּנָן דְּקָא רַהֲטֵי לְפִרְקָא בְּשַׁבְּתָא, אֲמִינָא: קָא מְחַלְלֵי רַבָּנָן שַׁבְּתָא. כֵּיוָן (דשמעתיה) [דְּשָׁמַעְנָא] לְהָא (דאמר) [דְּ]רַבִּי (טרפון) [תַּנְחוּם], אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר (מצוה) [הֲלָכָה], וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם יא) "אַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג", אֲנָא נַמִּי (הוה) רָהִיטְנָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַגְרָא דְּפִרְקָא, רִיהֲטָא. אָמַר אַבַּיֵי: אַגְרָא דְּכַלָּה, דּוּחְקָא. אָמַר רָבָא: אַגְרָא דִּשְׁמַעְתָּא, סְבָרָא. אָמַר רַב פָּפָּא: אַגְרָא דְּבֵי טַמְיָא, שְׁתִיקוּתָא. אָמַר רַב (ששת) [מַר זוּטְרָא]: אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא, צִדְקָתָא. [אָמַר רַב שֵׁשֶׁת]: אַגְרָא דְּהֶסְפֵּדָא, דְּלוּיֵי. [אָמַר רַב אַשִׁי]: אַגְרָא דְּבֵי הִלּוּלָא, מִילֵי.

ל״וכב (אמר רבי חלבו) אָמַר רַב הוּנָא: [כָּל] הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, נִקְרָא: 'רָשָׁע', שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ב:ט׳) "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם". אָמַר אַבַּיֵי: לָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא מִיהֲדָר אַפֵּיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, אֲבָל מִיהֲדָר אַפֵּיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא, לֵית לָן בָּהּ. הַהוּא גַּבְרָא דְּקָא מַצְלִי אֲחוֹרֵי (בית הכנסת) [בֵּי כְּנִישְׁתָּא], וְלָא מִיהֲדָר אַפֵּיהּ לְבֵי כְּנִישְׁתָּא. חָלַף אֵלִיָּהוּ, אִידְמִי לֵיהּ כְּטַיְעָא. אָמַר לֵיהּ: כְּדוּ בַּר קַיְמַת קָמֵי מָרָךְ? שָׁלַף סַפְסִירָא וְקַטְלֵיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ [הַהוּא מִ]רַבָּנָן לְרַב בֵּיבָי [בַּר אַבַּיֵי], וְאַמְרֵי לָהּ רַב בֵּיבָי לְרַב נַחְמָן [בַּר יִצְחָק]: מַאי "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם"? אָמַר לֵיהּ: אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְּזְלִים בָּהֶם. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: כֵּיוָן שֶׁנִּצְרָךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת, פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת כִּכְרוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״ב:ט׳) "כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם". מַאי 'כְּרֻם'? כִּי אָתָא רַב דִּימִי, אָמַר: עוֹף אֶחָד יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם וּשְׁמוֹ 'כְּרוּם', וְכֵיוָן שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת עָלָיו, מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְּוָנִין. רַבִּי אַמִי וְרַבִּי אַסִי דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: כְּאִלּוּ נִדּוֹן בִּשְׁנֵי דִּינִין, אֵשׁ וּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם סו) "הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ, בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם".

ל״זכג וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, [אָמַר רַב הוּנָא]: לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א י״ח:ל״ו) "וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר [וְגוֹ'], עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי". 'עֲנֵנִי', שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וַ'עֲנֵנִי', שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים הֵם. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קמ״א:ב׳) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ, מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב". רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ה') "ה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי" [וְגוֹ'].

ל״חכד וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל הַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדַת חָתָן וְאֵינוֹ מְשַׂמְּחוֹ, עוֹבֵר בְּחָמֵשׁ קוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ל״ג:י״א) "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ". וְאִם מְשַׂמְּחוֹ, מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: זוֹכֶה לְתוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּחָמֵשׁ קוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י״ט:ט״ז) "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְגוֹ' וַיְהִי קֹלֹת וְגוֹ', וְקֹל שֹׁפָר וְגוֹ', וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר וְגוֹ', וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" וְגוֹ'. אֵינִי?! וְהָכְּתִיב: (שם) "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת"! אוֹתָן קוֹלוֹת, דְּקֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הֲווּ. רַבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר: כְּאִלּוּ הִקְרִיב תּוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ל״ג:י״א) "מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'". רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: כְּאִלּוּ בָּנָה אַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לג) "כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה, אָמַר ה'".

ל״טכה וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם, דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת י״ב:י״ג) "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֵת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". מַאי "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: שָׁקוּל זֶה כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי [אוֹמֵר, וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא] אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְצֶוֶת לָזֶה.

מ׳כו וְאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, אָמַר רַב הוּנָא: כָּל שֶׁיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא רָגִיל לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם, יַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל״ד:ט״ו) "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ", וְאִם נָתַן לוֹ וְלֹא הֶחֱזִיר, נִקְרָא 'גַּזְלָן', שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ג׳:י״ד) "וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם".

מ״אכז אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: (בן זמרא) מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם נו) "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי", 'תְּפִלָּתָם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא (בבית) 'תְּפִלָּתִי', (מלמד) [מִכָּאן] שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (מצלי) [מִתְפַּלֵּל]. מַאי מַצְלִי? אָמַר (רבא) [רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב]: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי, וְיָגוֹלוּ רַחֲמַי עַל מִדּוֹתַי, וְאֶתְנַהֵג עִם בָּנַי בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְאֶכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנַי וְלִפְנִים, וְרָאִיתִי אַכַּתְרִיאֵל, יָהּ ה' צְבָאוֹת, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא, וְאָמַר לִי: יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, בָּרְכֵנִי. אָמַרְתִּי (לפניו) [לוֹ]: (רבונו של עולם) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ, וְיָגוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְנִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ. מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? בִּרְכַּת הֶדְיוֹט, אַל תְּהִי קַלָּה בְּעֵינֶיךָ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְעוֹלָם אַל תְּהִי בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, בֵּרְכוּם שְׁנֵי הֶדְיוֹטִים, וְנִתְקַיְּמָה בָּהֶם בִּרְכָתָם, אֵלּוּ הֵן: דָּוִד וְדָנִיֵּאל, דָּוִד, דְּבָרְכֵיהּ אֲרַוְנָה, (היבוסי) דִּכְתִיב: (שמואל ב כ״ד:כ״ג) "וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ: ה' אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ". דָּנִיֵּאל, דְּבָרְכֵיה דָּרְיָוֵשׁ מַלְכָּא, דִּכְתִיב: (דניאל ו׳:י״ז) "אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא, הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ".

מ״בכח אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁאֵין מְרַצִּין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ? דִּכְתִיב: (שמות ל״ג:י״ד) "פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִיחֹתִי לָךְ". אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁיַּעַבְרוּ פָּנִים שֶׁל זַעַם וְאַנִּיחַ לְךָ. וּמִי אִיכָּא רִיתְחָא קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא? אִין, דְּתַנְיָא: (תהילים ז׳:י״ב) "וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם". וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע, וְכַמָּה 'רֶגַע'? אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנֶה בְּשָׁעָה, וְזוֹ הִיא 'רֶגַע', וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכַוֵּן אוֹתָהּ הַשָּׁעָה, חוּץ מִבִּלְעָם הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיה: (במדבר כ״ד:ט״ז) "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן". הַשְׁתָּא, דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא הֲוָה יָדַע, דַּעַת עֶלְיוֹן הֲוָה יָדַע? (מַאי דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ? דְּאַמְרֵי לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא רָכַבְתְּ אַסּוּסְיָא? אָמַר לְהוּ: בִּרְטִיבָא שַׁדָּאִי לָהּ. מִיָּד אָמְרָה לֵיהּ: "הֲלֹא אָנֹכִי אֲתוֹנְךָ", בִּטְעִינָא בְּעָלְמָא. "אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלָי", אַקְרַאי בְּעָלְמָא. "מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתָ עוֹשֶׂה עִמִּי מַעֲשֶׂה אִישׁוּת בַּלַּיְלָה. כְּתִיב הָכָא: (שם כב) "הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי", וּכְתִיב הָתָם: (מלכים א א׳:ב׳) "וַתְּהִי לוֹ סוֹכֶנֶת".) אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְכַוֵּן אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ. וְהַיְנוּ דְּאָמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: (מיכה ו׳:ה׳) "עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, (וּמֶה עָנָה אוֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל,) לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'". מַאי "לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: (ראו) [דְּעוּ] כַּמָּה צְדָקוֹת עָשִׂיתִי עִמָּכֶם שֶׁלֹּא כָּעַסְתִּי בִּימֵי בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁאִלְמָלֵי כָּעַסְתִּי, לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִשּׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ בִּלְעָם לְבָלָק: (במדבר כ״ג:ח׳) "מָה אֶקֹּב? לֹא קַבֹּה אֵל, וּמָה אֶזְעֹם? לֹא זָעַם ה'", מְלַמֵּד [שֶׁכָּל] (ש)אוֹתָם הַיָּמִים לֹא זָעַם. וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע. וְכַמָּה 'רֶגַע'? אָמַר רַבִּי אַבִּין, וְאִי תֵּימָא רַבִּי אֲבִינָא: רֶגַע, כְּמֵימְרֵיהּ. וּמְנָא לָן דְּרֶגַע רָתַח? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל׳:ו׳) "כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ". וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ו:כ׳) "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע, עַד יַעֲבָר זָעַם". וְאֵימַת רָתַח? אָמַר אַבַּיֵי: בְּהַנָךְ תְּלָת שָׁעֵי קָמַיְתָא, כִּי חִוְרָא כַּרְבַּלְתָּא דְּתַרְנְגוֹלָא, וְקָאִי אֲחַד כַּרְעָא. כָּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא, נַמִּי קָאִי הָכִי! כָּל שַׁעְתָּא אִית בֵּיהּ שׁוּרַיְקֵי סוּמְקִי, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא לֵיהּ בֵּיהּ שׁוּרַיְקֵי סוּמְקִי. הַהוּא מִינָאָה דַּהֲוָה בְּשִׁיבְבוּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הֲוָה קָא מְצַעֵר לֵיהּ טוּבָא בִּקְרָאֵי. יוֹמָא חַד שָׁקַל תַּרְנְגוֹלָא וְאוּקְמֵיהּ בֵּין כַּרְעֵיהּ דְּעַרְסָא וְעַיֵין בֵּיהּ, סָבַר, כִּי מָטָא הַהִיא שַׁעְתָּא, אֲלַטְיֵיהּ. כִּי מָטָא הַהִיא שַׁעְתָּא, נַיִים. אָמַר: שְׁמַע מִינָהּ לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֶעֱבַד הָכִי, (תהילים קמ״ה:ט׳) "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" כְּתִיב, וּכְתִיב: (משלי י״ז:כ״ו) "גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִיק לֹא טוֹב". תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, וְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב מַנִּיחִין (עטרותיהם) [כִּתְרֵיהֶם] בְּרָאשֵׁיהֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לַחַמָּה, מִיָּד כּוֹעֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מ״גכט וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: טוֹבָה מַרְדּוּת אַחַת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִכַּמָּה מַלְקֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע ב׳:ט׳) "וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְגוֹ', וְאָמְרָה: אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן, כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה". וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: יוֹתֵר מִמֵּאָה מַלְקֻיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״ז:י׳) "תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה".

מ״דל וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: (עיקרים מ"ג פ"כ) שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן לוֹ. בִּקֵּשׁ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל יִשְׂרָאֵל, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ג:ט״ז) "הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ". בִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ". בִּקֵּשׁ לְהוֹדִיעוֹ דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ". אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, (עיקרים מ"ג פ"ד) מִפְּנֵי מַה יֵּשׁ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ צַדִּיק וְרַע לוֹ? יֵשׁ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ רָשָׁע וְרַע לוֹ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, "צַדִּיק וְטוֹב לוֹ", צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. "צַדִּיק וְרַע לוֹ", צַדִּיק בֶּן רָשָׁע. "רָשָׁע וְטוֹב לוֹ", רָשָׁע בֶּן צַדִּיק. "רָשָׁע וְרַע לוֹ", רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. אָמַר מַר: "צַדִּיק וְטוֹב לוֹ", צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. "צַדִּיק וְרַע לוֹ", צַדִּיק בֶּן רָשָׁע. אֵינִי? וְהָא כְּתִיב: (שמות כ׳:ה׳) "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים", וּכְתִיב: (דברים כ״ד:ט״ז) "וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת". (סנהדרין פ"ג ע"ש מהרש"א) וּרְמִינָן קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, וּמְשַׁנִינָן: לָא קַשְׁיָא, הָא כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, הָא כְּשֶׁאֵין אוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר לֵיהּ. "צַדִּיק וְטוֹב לוֹ", צַדִּיק גָּמוּר. "צַדִּיק וְרַע לוֹ", צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. "רָשָׁע וְטוֹב לוֹ", רָשָׁע שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר. "רָשָׁע וְרַע לוֹ", רָשָׁע גָּמוּר. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר: שְׁתַּיִם נָתְנוּ לוֹ, וְאַחַת לֹא נָתְנוּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ג:י״ט) "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן" אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. "וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם" אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן.

מ״הלא "וַיֹּאמֶר: לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (שמות ל״ג:כ׳.) תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: [כָּךְ] אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כְּשֶׁרָצִיתִי לֹא רָצִיתָ, עַכְשָׁיו שֶׁאַתָּה רוֹצֶה, אֵינִי רוֹצֶה. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: בִּשְׂכַר שָׁלֹשׁ זָכָה לְשָׁלֹשׁ. בִּשְׂכַר: (עיקרים מ"ב פכ"ב) (שמות ג׳:ו׳) "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו", זָכָה לִקְלַסְתֵּר פָּנִים. בִּשְׂכַר: "כִּי יָרֵא", זָכָה לְ"וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו". בִּשְׂכַר "מֵהַבִּיט", זָכָה לְ"וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט". (עד כאן בגמרא. באלה שמות רבה פרשה ג' כתוב מאמר זה יותר באורך וזה לשונו:) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא, אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר: לֹא יָפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה כְּשֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו, שֶׁאִלוּלֵי לֹא הִסְתִּיר פָּנָיו, גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה מַה לְּמַעְלָה מַה לְּמַטָּה וּמַה שֶּׁהָיָה וּמַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת. וּבַסּוֹף בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לג) "הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ". אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אֲנִי בָּאתִי לְהַרְאוֹת לְךָ פָּנִים וְהִסְתַּרְתָּ פָּנֶיךָ, עַכְשָׁיו אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי, לֹא בִּקַּשְׁתָּ. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסַכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: אַף עַל פִּי כֵן, הֶרְאָה לוֹ. בִּשְׁכַר: (שם ג) "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו", (שם לג) "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים". וּבִשְׂכַר: "כִּי יָרֵא", "וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו". וּבִשְׂכַר "מֵהַבִּיט", (במדבר י״ב:ח׳) "וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט". וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמַר: יָפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי בָּאתִי לְהַרְאוֹת לְךָ פָּנִים, וְחָלַקְתָּ לִי כָּבוֹד וְהִסְתַּרְתָּ פָּנֶיךָ, חַיֶּיךָ שֶׁאַתָּה עָתִיד לִהְיוֹת אֶצְלִי בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, וְאַתָּה עָתִיד לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ד:כ״ט) "וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו". אֲבָל נָדָב וַאֲבִיהוּא פָּרְעוּ רָאשֵׁיהֶם וְזָנוּ עֵינֵיהֶם מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כד) "וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ". וְהֵם לֹא קִבְּלוּ עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ. (עכ"ל ואלה שמות רבה.) (שם לג) "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי", אָמַר רַב חָמָא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין.

מ״ולב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אָדוֹן', עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וּקְרָאוֹ 'אָדוֹן', שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ט״ו:ח׳) "וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי אֱלֹהִים, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה?". אָמַר רַב: אַף דָּנִיֵּאל לֹא נַעֲנָה, אֶלָּא בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ט׳:י״ז) "וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ (וְגוֹ') [וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם], לְמַעַן אֲדֹנָי". "לְמַעַנְךָ", מִיבָּעִי לֵיהּ! אֶלָּא, לְמַעַן אַבְרָהָם שֶׁקְּרָאֲךָ 'אָדוֹן'.

מ״זלג וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁהוֹדָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁבָּאתָ לֵאָה וְהוֹדַתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ט:ל״ה) "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'". "רְאוּבֵן", אָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר]: אָמְרָה לֵאָה: רְאוּ מַה בֵּין בְּנִי לְבֶן חָמִי. דְּאִלּוּ בֶּן חָמִי, אַף עַל גַּב דְּמִדַּעְתֵּיהּ זַבְּנָהּ לִבְכִירוּתֵיהּ, דִּכְתִיב: (בראשית כ״ה:ל״ג) "וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכוֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב", חָזִי מַה כְּתִיב בֵּיה: (שם כז) "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב", וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר: הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" [וְגוֹ']. וְאִלּוּ בְּנִי, אַף עַל גַּב דְּעַל כָּרְחֵיהּ שַׁקְלֵיהּ יוֹסֵף לִבְכִירוּתֵיהּ מִינֵיהּ, דִּכְתִיב: (דברי הימים א ה׳:א׳) "וּבְחַלְלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף", אֲפִלּוּ הָכִי, לָא אִיקְנָא בֵּיהּ, דִּכְתִיב: (בראשית ל״ז:כ״א) "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם". 'רוּת' (ב"ב י"ד וע"ש מהרש"א) מַאי 'רוּת'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁזָּכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּוִד, שֶׁרִוָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וּמְנָא לָן דִּשְׁמָא גָּרִים? אָמַר רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר]: דְּאָמַר קְרָא: (תהילים מ״ו:ט׳) "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ". אַל תִּקְרִי 'שַׁמּוֹת' אֶלָּא 'שֵׁמוֹת'.

מ״חלד וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: כָּל דִּבּוּר וְדִּבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטוֹבָה, אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי, לֹא חָזַר בּוֹ. מְנָא לָן? מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט׳:י״ד) "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם וְגוֹ', וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ". וְאַף עַל גַּב דְּבָעֵי מֹשֶׁה רַחֲמֵי עֲלֵיהּ דְּמִלְּתָא וּבִטְלָהּ, אֲפִלּוּ הָכִי אוּקְמֵיהּ בְּזַרְעֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א כ״ג:י״ז) "בְּנֵי מֹשֶׁה, גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר, וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָראֹשׁ וְגוֹ', וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה" וְגוֹ', וְתָנִי רַב יוֹסֵף: לְמַעְלָה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא. אַתְיָא 'רְבִיָּה' 'רְבִיָּה'. כְּתִיב הָכָא: "רָבוּ לְמַעְלָה", וּכְתִיב הָתָם: (שמות א׳:ז׳) "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ".

מ״טלה ואמר ר' יוחנן משום רשב"י קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג שנאמר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב בתריה ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי ואלו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק ואלו מה רבו צרי לא כתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו מזמור לדוד קינה לדוד מבעי ליה אמר ר"ש בר יוחאי למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב קודם שפרעו היה עצב לאחר שפרעו שמח אף כאן דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך היה עצב אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי כיון דחזא דאבשלום הוא שמח משום הכי אמר מזמור אמר סתם ברא דרחים על אבא.

נ׳לו ואמר רבי יוחנן משום רשב"י מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ואם לחשך אדם לומר והכתיב לדוד אל תתחר במרעים גו' אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות במרעים ואל תקנא בעושי עולה להיות כעושי עולה ואומר אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היות איני והא אמר רבי יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר יחילו דרכיו בכל עת ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר כל צורריו יפיח בהם לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא ואי בעית אימא הא והא במילי דשמיא ולא קשיא הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו ואי בעית אימא הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא מאי דכתיב למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו וכי רשע בולע צדיק והכתיב ה' לא יעזבנו בידו וכתיב לא יאונה לצדיק כל און אלא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע ואב"א שעה משחקת לו שאני.

נ״אלז ואמר ר' יוחנן משום רשב"י גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה שנאמר היש פה אלישע בן שפט אשר יצק מים ע"י אליהו למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה.

נ״בלח אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן מאי טעמא לא אתי מר לבי כנשתא לצלויי אמר ליה לא יכילנא אמר ליה לכנפי למר עשרה ולצילי אמר ליה טריחא לי מלתא ולימא ליה מר לשליחא דצבורא דלודע ליה למר בעדנא דמצלי צבורא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה דאמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי מ"ד ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא כה אמר ה' בעת רצון עניתיך רבי אחא בר חנינא אמר מהכא הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס תפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו' אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדה בני.

נ״גלט אמר רבי לוי כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנא' כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה וגו' ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם בעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניו קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנשתא כי היכי דתוריכו חיי אמר רבי אחא ברבי חנינא מאי קרא אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם ב' פתחים בב"הכ ב' פתחים ס"ד אלא אימא שעור ב' פתחים ואחר כך יתפלל.

נ״דמ על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא אמר ר' חנינא לעת מצוא זו אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב במערבא כי נסיב איניש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה רבי נתן אומר לעת מצוא זו תורה דכתיב כי מוצאי מצא חיים רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצוא זו מיתה שנאמר למות תוצאות תניא נמי הכי תתק"ג מיני מיתה בנראו בעולם שנאמר למות תוצאות תוצאות בגימטריא הכי הוה קשה שבכולם אסכרה ניחא שבכולם נשיקה אסכרה דני כחיזרא אגבבא דעמרא דלאחורי נשרא א"ד כפיטורי בפי ושט נשיקה דמיא כמשחל ביניתא מחלבא ר' יוחנן אמר לעת מצו' זו קבורה אמר ר' ינינא מ"ק השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר אמר רבא בר רב שילא היינו דאמרי אינשי ליבעי איניש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא מר זוטרא אמר לעת מצוא זו בית הכסא אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו

נ״המא אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא מבילי דבי כנישתא אמר ליה הכי אמר רב חסדא מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולה מיום שחרב ה"ה אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתי ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דא"ר חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד לא הוה מצילנא אלא היכא דגריסנא רב אמי ורב אסי אף ע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכ' דהוו גרסי אמר רבי חייא [בר אמי] משמיה דעולא לעולם ידור אדם במקום רבו שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה והתניא אל ידור לא קשיא הא דכייף לאה הא דלא כייף ליה ואמר רבי חייא [בר אמי] משמיה דעולא גדול הנהנה ביגיעו יותר מירא שמים דאלו גבי ירא שמים דכתיב אשרי איש ירא את ה' ואלו גבי נהנה מיגעיו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא ולגבי ירא שמים לא כתיב ביה טוב לך

נ״ומב רב ביבי בר אביי סבר לאשלמינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכיפורא תנא ליה חייא בר רב מדפתי כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וכי בתשעה מתענין וכו' אמר ליה רבי יהושע בן לוי לבניה הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחים בארון

נ״זמג אמר להו רבא לבניה כשאתם חותכים בשר אל תחתכו על גב היד א"ד משום סכנה וא"ד משום קלקול סעודה ואל תשבו על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין אל תשבו על מטת ארמית איכא דאמרי אל תגנו כלא ק"ש וא"ד דלא תנסבו גיורתא וא"ד ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא דרב פפא אזל לגבי ארמית (הוציאו) [הוציאה] לו מטה (אמרו) אמרה לו שב אמר (להן) [לה] איני יושב עד שתגביהו את המטה הגביהו את המטה ומצאו שם תינוק מת מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין וכו'

נ״חמד תניא אמר רבי עקיבא בג' דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גב השלחן כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה אמר רב אדא בר אהבה מאי קרא וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אני אוהב את הפרסיים הם צנועים באכילתם וצנועים בבית הכסא וצנועים בדבר אחר אני צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו הפרסיים המזומנים ומקודשים לעונש

נ״טאמר ר' אבא הכל מודים כשגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה על מה נחלקו על שעת חפזון דר"א ב"ע סבר מאי חפזון חפזון דמצרים ור"ע סבר מאי חפזון חפזון דישראל תניא נמי הכי הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב

ס׳מה דבר נא באזני העם וגו' אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שהיה חבוש בבית האזורים והיו אומרים לו בני אדם למחר מוציאין אותך מבית האסורים ונותנים לך ממון הרבה ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני מיד ואיני מבקש כלום וישאילום אמר רבי אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם א"ד בעל כרחם דמצרים וא"ד בעל כרחם דישראל מ"ד בעל כרחם דמצרים דכתיב ונות בית תחלק שלל ומאן דאמר בעל כרחם דישראל משום משוי וינצלו את מצרים אמר רב אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן ור"ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים

ס״אמו אהיה אשר אהיה א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד גליות אמר לפניו רבש"ע דיה לצרה בשעתה אמר ליה הקב"ה לך אמור להם אהיה שלחני אליכם ענני ה' ענני אמר רבי אבהו למה אמר אליהו ענני ה' פעמים מלמד שאמר אליהו לפני הקב"ה רבונו של עולם ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם שנא' ואתה הסיבות את לבם אחורנית

ס״במז מכדי האי יהיו לרצון אמרי פי משמע לבסוף ומשמע מעיקרא דבעינן למימר מאי טעמא תקינו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות לימרו מעיקרא אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר שמונה עשרה ברכות הני תמני סרי תשסרי הויין אשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשתא היא דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מאה ושלש פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה הני מאה ושלש מאה וארבע הויין אלא שמע מינה אשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשה היא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן [יוחנן] כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה אשרי האיש וסיים באשרי דכתיב אשרי כל חוסי בו

ס״גמח הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערי ליה טובא הוה קא בעי ר"מ רחמי עלייהו כי היכי דלימותו אמרה ליה ברוריה דביתהו מאי דעתיך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלייהו דלהדרי בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלייהו והדרי בתשובה אמר לה ההוא צדוקי לברוריה כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני אמרה ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה' אלא מאי לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם

ס״דמט אמר ליה ההוא צדוקי לר' אבהו כתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה הי מעשה הוה ברישא מכדי מעשה דשאול הוה ברישא ליכתוב ברישא אמר ליה אתון דלא דרשיתון סמוכים קשיא לכו אנן דדרשינן סמוכים לא קשיא לן דאמר ר' יוחנן סמוכים מן התורה מנין שנאמר סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הוה הכי נמי הוה

ס״הנ אמר רבי יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כנגד מי אמר שלמה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בה' עולמות ואמר שירה דר במעי אמו ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ובמזלות ואמר שירה שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח ועושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו' ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו מאי כל גמוליו אמר רבי אבהו שעשה לה דדים במקום בינה טעמא מאי אמר רב יהודה כדי שלא ישתכל בערוה רבי מתנה אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת

ס״ומאי משמע דעל יום המיתה נאמר אמר רבא [רבה] בר רב שילא מסיפא דענינא דכתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון רב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי והוה מסדר אגדתא קמיה דרבי יהושע בן לוי א"ל מ"ד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו א"ל בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם בדת ב"ו צר צורה על הכותל ואינו יכול להטיל בו רוח ונשמה קרבים ובני מעים והקב"ה אינו כן צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים והיינו דאמרה חנה אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו מאי כי אין בלתך אמר רב יהודה בר מנסיא אל תקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך שלא כמדת הקב"ה כמדת בשר ודם בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו הקב"ה מבלה מעשיו אמר ליה אנא הכי קא אמינא לך הני ה' ברכי נפשי כנגד מר אמרן דוד לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה כל הגוף מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינו נראית מה הקב"ה זן את כל העולם כולו אף נשמה זנה כל הגוף מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו

ס״זנא אמר רב המנונא מאי דכתיב מי כהחכם ומי יודע פשר דבר מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין ב' צדיקים בין חזקיהו לישעיהו חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזיל לגבי אחאב שנאמר וילך אליהו להראות אל אחאב ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזיל לגבי אלישע מה עשה הקב"ה הביא יסורין על חזקיהו ואמר לו לישעיה לך ובקר את החולה שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר כה אמר ה' צבאות צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה אמר ליה משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מנאי בנין דלא מעלי א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת אבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קדושא בריך הוא לעביד אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בני דמעלי אמר ליה כבר נגזרה עליך גזרה אמר ליה בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים אתמר נמי רבי יוחנן ורבי אליעזר [אלעזר] דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר הן יקטלני לו איחל לסוף יהב ליה ברתיה נפק מיניה מנשה ורבשקה יומא חדא רכבינהו אכתפיה לאמטויינהו לבי מדרשא אמר חד מינייהו חזי רישא דאבא למטוי ביה גלדאני וחד אמר חזי רישא דאבא לקרובי עליה קרבנא לע"א חבטינהו בארעה מנשה חיה ורבשקה מת קרי אנפשיה וכלי כליו רעים אמר רב נחמן [חנן] אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה את האלהים ירא מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' מאי קיר א"ר שמעון בן לקיש מקירות לבו שנאמר מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו' רבי לוי אמר על עסקי הקיר אמר לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה דחיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כלו בכסף וזהב עאכ"ו זכר נא את אששר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי מאי והטוב בעיניך עשיתי אמר רב יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפילה רבי לוי אמר שגנז ספר רפואות

ס״חנב אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנא' ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו' חזקיה תלה בזכות עצמו דכתיב זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנאמר וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי והיינו דריב"ל דאריב"ל באי דכתיב הנה לשלום מר לי מר אפי' בשעה ששגר לו הקב"ה שלום מר הוא לו

ס״טנג נעשה נא עליית קיר קטנה רב ושמואל ח"א עלייה פרוצה היתה וקירה וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים בשלמא למאן דאמר אכסדרה היינו דכתיב קיר אלא למאן דאמר עלייה מאי קיר שקירוה בשלמא למאן דאמר עלייה היינו דכתיב עליית (קיר) אלא למאן דאמר אכסדרה מאי עליית (קיר) מעולה שבבתים ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה אמר אביי ואי תימא רבי יצחק הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ואמר רבי יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא אמר רבי יוסי בר חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש קדוש הוא מנא ידעה רב ושמואל ח"א שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו וח"א וכו'

ע׳קדוש הוא אמר ר' יוסי בר חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש שנאמר ויגש גיחזי להדפה עובר עלינו תמיד אמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל המראה תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין

ע״אנד רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל שנאמר ממעמקים קראתיך ה' וכתיב תפלה לעני כי יעטוף ואמר רבי יוסי בר חנינא משום ראב"י המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה ואמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שיתפללו על דמכם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גוך אל תקרי גוך אלא גאיך אמר הקב"ה לאמר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים

ע״באמר רבי מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה מדקתני הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה מכלל דקורא בעונתה עדיף

ע״גאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפלין שנאמר בהן פאר שנאמר פארך חבוש עליך

ע״דתנו רבנן בה"א עומדין וקורין יושבין וקורין מטין וקורין ומעשה ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד היה ר"י מוטה וראב"ע זקוף כשהגיע זמן ק"ש הטה רבי אלעזר וזקף רבי ישמעאל א"ל ראב"ע ישמעאל אחי אמשול לך משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לו זקנך מגודל א"ל יהיה כנגד המשחיתים אף כך אתה כל זמן שאני זקוף אתה מוטה עכשיו שאני הטתי אתה זקפת א"ל אני עשיתי כדברי ב"ה ואתה עשית כדברי ב"ש ולא עוד אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות

ע״המאי מברך א"ר יעקב אמר ר' אושעיא יוצר אור ובורא חשך לימא יוצר אור ובורא נגה כדכתיב קאמרינן אלא מעתה עושה שלום ובורא רע מי קאמרינן כדכתיב אלא כתיב רע וקרינן הכל לישנא מעליא ה"נ לימא נגה לישנא מעליא אלא אמר רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בשלמא מדת לילה ביום [כדאמרינן] יוצר אור ובורא חשך אלא מדת יום בלילה היכי משכחת לה אמר אביי גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור

ע״ונה תנן התם אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר וברכו את העם ג' ברכות אמת יוציב ועבודה וברכת כהנים ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא אמר מר וקורין עשרת הדברות וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומות הצדוקין תניא נמי הכי וכו' רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא א"ל רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומות הצדוקים וכן אמימר [סבר למקבעינהו] בנהרדעא א"ל רב אשי כבר בטלום וכו' ובשבת מוסיפן וכו' מאי היא א"ר חלבו משמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את שמו בבית הזה היא ישכין ביניכם אהבת ואחוה ושלום וריעות

ע״זנו אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל מי שלא אמר אמת יוציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות

ע״חואמר רבה בר חנינא [חיננא סבא] משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם אמר שמואל מ"ט דרב דכתיב ה' זוקף כפופים מיתיבי מפני שמי נחת הוא מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב א"ל שמואל לחייא בר רב בר אוריין תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר אבוך הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי זקיף זקיף כחויא

ע״טנז ואמר רבי [רבה בר] חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדל להתפלל בעדכם אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו מאי טעמא אילימא משום דכתיב ואין חולה מכם עלי ואין גולה את אזני דלמא מלך שאני אלא מהכא ואני בחלותם לבושי שק ואמר רב חיננא [רבה בר חיננא] סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוכלין לו כל עונותיו שנאמר למען תזכרי ובשת וגו' בכפרי לך על כל [לכל] אשר עשית דלמא צבור שאני אתא מהכא ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו' ויאמר שאול צר לי וגו' ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואלו אורים ותומים לא קאמר משום דקטליה לנוב עיר הכהנים ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנאמר ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי ואמר רבי יוחנן עמי במחיצתי ורבנן אמרי מהכא והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה' יצאתה בה קול ואמרה בחיר ה'

פ׳אמר רבי אבהו בן זוטרתי א"ר יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש ומפני מה לא קבעוה מפני טורח צבור מ"ט אילימא משום דכתיב בה אל מוציאו ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים אלא א"ר יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא כרע שכב כארי וכלביא בי יקימו ולימא האי פסוקא ותו לא גמירי כל פרשה דפסקה מרע"ה פסקינן דלא פסקה מרע"ה לא פסקינן

פ״אנח תניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מרארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא יציאת מצרים טפל כיוצא בו אתה אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו וכן הוא אומר אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו אל תזכרו ראשונות זה שעבוד גליות בבל ומדי וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים הנני עושה חדשה עתה תצמח תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג משל למה"ד לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצול ממנו והיה מספר והולך מעשה זאב פגע בו ארי וניצול ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי פגע בו נחש וניצול ממנו שכח מעשה שניהם והיה מזפר והולך מעשה נחש

פ״בנט אברם הוא אברהם בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כלו שרי היא שרה בתחלה נעשה שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם ר' אליעזר אומר עובר בלאו שנא' ולא יקרא עוד את שמך אברם אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי התם הקב"ה אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רב יוסי בר זבידא אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם (והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם) אמר ליה התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא

Today's Learning

עין יעקב, ברכות א׳Ein Yaakov, Berakhot 1