עין יעקב, סנהדריןEin Yaakov, Sanhedrin

א׳סנהדרין פרק א - [מִשְׁנָה]. סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וְשֶׁל קְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. מִנַּיִן לַגְּדוֹלָה, שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר י״א:ט״ז) "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל", וּמֹשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁבְעִים. וּמִנַּיִן לַקְּטַנָּה, שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לה) "וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה", "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה", 'עֵדָה' שׁוֹפֶטֶת, וְ'עֵדָה' מַצֶּלֶת, הֲרֵי כָּאן עֶשְׂרִים. וּמִנַּיִן לְ'עֵדָה', שֶׁהִיא עֲשָׂרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם יד) "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת", יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּמִנַּיִן לְהָבִיא עוֹד שְׁלֹשָׁה? מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ג:ב׳) "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת", [שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם לְטוֹבָה, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"? לֹא כְּהַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה, הַטָּיָתְךָ לְרָעָה, הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה, עַל פִּי אֶחָד, הַטָּיָתְךָ לְרָעָה, עַל פִּי שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית־דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָּאן עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה].

ב׳אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: דְּבַר תּוֹרָה, אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כ״ד:כ״ב) "מִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם", וּמַה טַּעַם אָמְרוּ: דִּינֵי מָמוֹנוֹת לָא בָּעִינָן דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין.

ג׳א תַנְיָא: (בראשית מ״ט:י׳) "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה", אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁבֶט. (שם) "וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו", אֵלּוּ בְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הִלֵּל, שֶׁמְּלַמְּדִין תּוֹרָה בָּרַבִּים.

ד׳תַּנְיָא: תַּלְמִיד, אַל יוֹרֶה בִּמְקוֹם רַבּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

ה׳ב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: אָסוּר לִבְצֹעַ, וְכָל הַבּוֹצֵעַ הֲרֵי זֶה חוֹטֵא, וְכָל הַמְבָרֵךְ אֶת הַבּוֹצֵעַ הֲרֵי זֶה מְנָאֵץ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: (תהילים י׳:ג׳) "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ, נִאֵץ ה'". אֶלָּא, יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר! שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים א׳:י״ז) "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא". וְכֵן מֹשֶׁה הָיָה אוֹמֵר: "יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר". אֲבָל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, וּמֵשִׂים שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ב׳:ו׳) "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, [וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו, בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי, וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן]". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי שֶׁגָּזַל סְאָה שֶׁל חִטִּים, וּטְחָנָהּ וַאֲפָאָהּ וְהִפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה, כֵּיצַד מְבָרֵךְ? אֵין זֶה מְבָרֵךְ, אֶלָּא מְנָאֵץ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ, נִאֵץ ה'". רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר: "בֹּצֵעַ", אֶלָּא כְּנֶגֶד יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ל״ז:כ״ו) "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו: מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ". וְכָל הַמְבָרֵךְ אֶת יְהוּדָה, הֲרֵי זֶה מְנָאֵץ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ, נִאֵץ ה'". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: מִצְוָה לִבְצֹעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ח׳:ט״ז) "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם", וַהֲלֹא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט אֵין שָׁלוֹם, וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם אֵין מִשְׁפָּט! אֶלָּא, אֵיזֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלוֹם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה בִּצּוּעַ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: (שמואל ב ח׳:ט״ו) "וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה", וַהֲלֹא כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט אֵין צְדָקָה, וּצְדָקָה אֵין מִשְׁפָּט! אֶלָּא, אֵיזֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צְדָקָה? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה בִּצּוּעַ, אֲתָאָן לְתַנָּא קַמָּא. דָּן אֶת הַדִּין, זִכָּה אֶת הַזַּכַּאי וְחִיֵּב אֶת הַחַיָּב, וְרָאָה שֶׁנִּתְחַיֵּב עָנִי מָמוֹן, וְשִׁלֵּם לוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, זֶה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, מִשְׁפָּט לָזֶה וּצְדָקָה לָזֶה. מִשְׁפָּט לָזֶה, שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מָמוֹן, וּצְדָקָה לָזֶה, שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: "וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ", מִשְׁפָּט לָזֶה, שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ אֶת מָמוֹנוֹ, וּצְדָקָה לָזֶה, שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי: הַאי, "לְכָל עַמּוֹ"? 'לָעֲנִיִּים' מִיבָּעִי לֵיהּ! אֶלָּא, [רַבִּי אוֹמֵר]: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלֵּם לוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, זֶהוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, מִשְׁפָּט לָזֶה וּצְדָקָה לָזֶה, מִשְׁפָּט לָזֶה, שֶׁהֶחֱזִיר לוֹ מָמוֹנוֹ, וּצְדָקָה לָזֶה, שֶׁהוֹצִיא גְּזֵלָה מִתַּחַת יָדוֹ. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי, דְּאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי: לֹא נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה אֶלָּא כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ל״ב:ה׳) "וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו", מָה רָאָה? אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רָאָה חוּר שֶׁזָּבוּחַ לְפָנָיו, אָמַר: אִי לָא שָׁמַעְנָא לְהוּ הַשְׁתָּא, עָבְדוּ לִי כִּדְעָבְדוּ בְּחוּר, וּמִיקַיֵּם בִּי (איכה ב׳:כ׳) "אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא", וְלָא הַוְיָא לְהוּ תַּקַּנְתָּא לְעוֹלָם. מוּטָב דְּלִיעַבְדוּ לְעֶגְלָא, אֶפְשָׁר הַוְיָא לְהוּ תַּקַּנְתָּא בִּתְשׁוּבָה.

ו׳ג רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לְפָנֶיךָ לַדִּין, עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם, אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶם: 'צְאוּ וּבִצְּעוּ'. מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם, וְאַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶם: 'צְאוּ וּבִצְּעוּ', שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי יז) "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן, וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ", קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּלַּע הָרִיב, אַתָּה יָכוֹל לְנָטְשׁוֹ, מִשֶּׁנִּתְגַּלַּע הָרִיב, אִי אַתָּה יָכוֹל לְנָטְשׁוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לַדִּין, אֶחָד רַךְ וְאֶחָד קָשֶׁה, עַד שֶׁלֹּא תִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם, אוֹ מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְאִי אַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶם: "אֵין אֲנִי נִזְקָק לָכֶם", שֶׁמָּא נִתְחַיֵּב חָזָק וְנִמְצָא חָזָק רוֹדְפוֹ. מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְאַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה, אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר לָהֶן: "אֵינִי נִזְקָק לָכֶם", שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים א) "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: מִנַּיִן לְתַלְמִיד שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ, וְרָאָה זְכוּת לֶעָנִי וְחוֹבָה לֶעָשִׁיר, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִשְׁתֹּק? שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ", (רבי חנין אומר) [וְאָמַר רַבִּי חַנִּין]: לֹא תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ. וְיִהְיוּ עֵדִים יוֹדְעִים אֶת מִי הֵם מְעִידִים, וְלִפְנֵי מִי הֵם מְעִידִים, וּמִי עָתִיד לִפָּרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם יט) "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב, לִפְנֵי ה'". וְיִהְיוּ הַדַּיָּנִים יוֹדְעִים אֶת מִי הֵם דָּנִים, וְלִפְנֵי מִי הֵם דָּנִים, וּמִי עָתִיד לִפָּרַע מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים פ״ב:א׳) "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט". וְכֵן בִּיהוֹשָׁפָט הוּא אוֹמֵר: (דברי הימים ב י״ט:ו׳) "וַיֹּאמֶר אֶל הַשֹּׁפְטִים: רְאוּ מָה אַתֶּם עֹשִׂים, כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ, כִּי (אם) לַה'". שֶׁמָּא יֹאמַר הַדַּיָּן: מַה לִּי בַּצַּעַר הַזֶּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִּשְׁפָּט", אֵין לוֹ לַדַּיָן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת.

ז׳ד אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם נִדּוֹן, אֶלָּא עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״ז:י״ד) "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן".

ח׳ה אָמַר רַב הוּנָא: הַאי תִּיגְרָא, דַּמְיָא לְצִנּוֹרָא דְּבִדְקָא דְּמַיָּא, כֵּיוָן דְּרָוַח, רָוַח. אַבַּיֵי קְשִׁישָׁא אָמַר: דָּמִי לְגוּדָא דְּגַמְלָא, כֵּיוָן דְּקָם, קָם. הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: טוּבֵיהּ דְּשָׁמַע וְאָדִישׁ, חַלְפוּהָ בִּישְׁתָּא מֵאָה. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן", רֵישׁ מְאָה דִּינֵי. הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: אַתַּרְתֵּי תְּלַת גַּנְּבָא, לָא מִיקְטַל. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: (עמוס ב׳:ו׳) "כֹּה אָמַר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ". הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: שֵׁב בֵּירֵי לְשַׁלְמָנָא, וְחַד לְעוֹבֵד בִּישׁ. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: (משלי כ״ד:ט״ז) "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם". ("ורשע יפול באחת".) הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר: (ואזיל ד) [דְּאָזִיל] מִבֵּי דִּינָא שַׁקְלוּ גְּלִימֵיהּ, לִיזְמַר [זֶמֶר] וְלֵיזִיל בְּאוֹרְחָא. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: (שמות י״ח:כ״ג) "וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם". הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: הִיא נַיְמָא וְדִיקּוּלָא שַׁפִּיל. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: (קהלת י׳:י״ח) "בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה" וְגוֹ'. הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: גַּבְרָא דְּרָחִיצְנָא עֲלֵיהּ, אַדְיֵהּ לִגְזִיזֵיהּ וְקָם. אָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: קְרָא כְּתִיב: (תהילים מ״א:י׳) "גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, אוֹכֵל לַחְמִי, הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב".

ט׳ו הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל: כִּי רַחִימְתִּין הֲוָה עֲזִיזָא, אַפּוּתְיָא דְּסַפְסִירָא שָׁכְבִין, הַשְׁתָּא דְּלָא עֲזִיזָא רַחִימְתִּין, פּוּרְיָא בַּר שִׁיתִּין גַּרְמִידֵי לָא סָגִי לָן. אָמַר רַב הוּנָא: קְרָאֵי כְּתִיבֵי, מֵעִיקָרָא כְּתִיב: (שמות כ״ה:כ״ב) "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת", וְתַנְיָא: אָרוֹן תִּשְׁעָה, וְכַפֹּרֶת טֶפַח, הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה, וּכְתִיב: (מלכים א ו׳:ב׳) "וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה'. שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ", וְלִבְסוֹף כְּתִיב: (ישעיהו ס״ו:א׳) "כֹּה אָמַר ה': הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי" וְגוֹ'.

י׳מַאי מַשְׁמַע, דְּהַאי "לֹא תָגוּרוּ", לִישְׁנָא דִּכְנוּשֵׁי הוּא? אָמַר רַב נַחְמָן: אָמַר קְרָא: (דברים כ״ח:ל״ט) "וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר". רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר, מֵהָכָא: (משלי ו׳:ח׳) "תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ". רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר, מֵהָכָא: (שם י) "אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל".

י״אז אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, מַשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים פ״ב:א׳) "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט", וְכָל [דַּיָּן] שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם יב) "מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים, עַתָּה אָקוּם, יֹאמַר ה'". וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל דַּיָּן שֶׁנּוֹטֵל (ממון) מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (גובה) [נוֹטֵל] מִמֶּנּוּ נַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג) "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַּל הוּא, [וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר] כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ". אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה דַּיָּן עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו, וְגֵיהִנֹּם פָּתוּחַ לוֹ מִתַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ג׳:ז׳-ח׳) "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ [מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ] מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת", מִפַּחְדָּהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה. דָּרַשׁ רַבִּי יֹאשִׁיָּה, וְאִי תֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב: (ירמיהו כ״א:י״ב) "בֵּית דָּוִד, כֹּה אָמַר ה': דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט, וְהַצִּילוּ גָּזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק", וְכִי בַּבֹּקֶר דָּנִין וְכָל הַיּוֹם אֵין דָּנִין? אֶלָּא, אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּבֹּקֶר, אָמְרֵהוּ, וְאִם לָאו, אַל תֹּאמְרֵהוּ. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מֵהָכָא: (משלי ז׳:ד׳) "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ", אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר, כַּאֲחוֹתְךָ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ, אָמְרֵהוּ. וְאִם לָאו, אַל תֹּאמְרֵהוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין בַּדִּין, קוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר כֻּלָּן. פְּשִׁיטָא?! לֹא צְרִיכָא אֶלָּא לְתַלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ.

י״בח רַב הוּנָא, כִּי הֲוָה אַתִּי דִּינָא לְקַמֵּיהּ, מַכְנִיף וּמַיְתִּי עֲשָׂרָה רַבָּנָן מִבֵּי רַב, אָמַר: כִּי הֵיכִי דְּלִימְטֵיהּ שִׁיבָּא מִכְּשׁוּרָא. רַב אַשִׁי, כִּי הֲוָה אַתִּי טְרֵיפְתָּא לְקַמֵּיהּ, מַכְנִיף וּמַיְתִּי לְהוּ לְכוּלְּהוּ טַבְּחֵי דְּמָתָא מְחַסְיָא, אָמַר: כִּי הֵיכִי דְּלִימְטֵיהּ שִׁיבָּא מִכְּשׁוּרָא. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר כֹּהֵן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי כ״ט:ד׳) "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה", אִם דַּיָּן דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְלוּם, "יַעֲמִיד אָרֶץ", וְאִם דּוֹמֶה לְכֹהֵן, שֶׁמְּחַזֵּר בְּבֵית הַגְּרָנוֹת, "יֶהֶרְסֶנָּה". דְּבֵי נְשִׂיאָה אוּקְמֵי דַּיְּנָא דְּלָא הֲוָה גָּמִיר. אָמְרוּ לֵיהּ לִיהוּדָה בַּר נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמַנֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: קוּם עֲלֵיהּ בְּאָמוֹרָא, קָם גָּחִין עֲלֵיהּ, וְלָא אָמַר לֵיהּ וְלָא מִידִי. פָּתַח וְאָמַר: (חבקוק ב׳:י״ט) "הוֹי אוֹמֵר לָעֵץ: הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם, הוּא יוֹרֶה, הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף, וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ", וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפָּרַע מִמַּעֲמִידָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ".

י״גט אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמַּעֲמִיד דַּיָּן עַל הַצִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, כְּאִלּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁרָה [בְּיִשְׂרָאֵל], שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ט״ז:י״ח) "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ", וְסָמִיךְ לֵיהּ: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ". אָמַר רַב אַשִׁי: וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִיד חָכָם, כְּאִלּוּ נְטָעוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ". כְּתִיב: (שמות כ׳:כ׳) "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב", אֱלֹהֵי כֶּסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב הוּא דְּלָא עַבְדֵי, הָא דְּעֵץ וָאֶבֶן שָׁרִי? אָמַר רַב אַשִׁי: אֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף, וֵאלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל זָהָב. רַב, כִּי הֲוָה אַתִּי לְבֵי דִּינָא, אָמַר הָכִי: בִּרְעוּת נַפְשָׁאִי לִקְטָלָא נָפִיק, וּצְבִי בֵּיתֵיהּ לֵית הוּא עָבִיד, וְרֵיקָן לְבֵיתֵיהּ עַיִּל, הַלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כִּיצִיאָה. כִּי הֲוָה חָזִי אַמְבּוּהָא דְּסַפְרֵי אַבַּתְרֵיהּ, אָמַר: (איוב כ׳:ז׳) "אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְגוֹ', כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד" וְגוֹ'. מַר זוּטְרָא חֲסִידָא, כִּי הֲווּ מְכַתְּפֵי לֵיהּ בְּשַׁבְּתָא דְּרִיגְלָא, אָמַר הָכִי: (משלי כ״ז:כ״ד) "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן, וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר".

י״די דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא: מְנָא הָא מִלְּתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן: הֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין, דִּכְתִיב: (שמות כ׳:כ״ג) "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת", וְסָמִיךְ לֵיהּ: (שם כא) "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן לְדַיָּן שֶׁלֹּא יַפְסִיעַ עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת", וְסָמִיךְ לֵיהּ: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". 'אֲשֶׁר תָּשִׂים', 'אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם' מִיבָּעִי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: אֵלּוּ כְּלֵי הַדַּיָּנִים. (כי הא דְּ)רַב הוּנָא, כִּי הֲוָה נָפִיק לְדִינָא, אָמַר הָכִי: אַפִּיקוּ לִי מָאנֵי חֲנוּתָאִי, וּמַאי נִינְהוּ? (חוטרי) [מַקֵּל], וְסַנְדְּלֵי, שִׁפּוּרֵי, וּרְצוּעֵי.

ט״ויא "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא" (דברים א), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּנֶגֶד מַקֵּל וּרְצוּעָה תְּהֵא זָרִיז. (שם) "שָׁמֹע בֵּין אֲחֵיכֶם, וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק", אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אַזְהָרָה (לדיין) [לְבֵית־דִּין], שֶׁלֹּא יִשְׁמַע דִּבְרֵי בַּעַל־דִּין קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא בַּעַל־דִּין חֲבֵרוֹ, וְאַזְהָרָה לְבַעַל־דִּין, שֶׁלֹּא יַטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּן קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא בַּעַל־דִּין חֲבֵרוֹ, קְרִי בֵּיהּ נַמִּי, "שָׁמֹע בֵּין אֲחֵיכֶם". רַב כַּהֲנָא אָמַר, מֵהָכָא: (שמות כג) "מִלֹּא תִשָּׂא", "לֹא תַשִּׂיא". (דברים א) "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק", אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: צַדֵּק אֶת הַדִּין, (בלבך) וְאַחַר כָּךְ חַתְּכֵהוּ. (שם) "בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ", אָמַר רַב יְהוּדָה: אֲפִלּוּ בֵּין בַּיִת לָעֲלִיָּה, 'וּבֵין גֵּרוֹ', אָמַר רַב יְהוּדָה: אֲפִלּוּ בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם. (דברים א) "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט", רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא תַּכִּירֵהוּ, רַבִּי (אליעזר) [אֶלְעָזָר] אוֹמֵר: לֹא תְּנַכְּרֵהוּ. אוּשְׁפִּיזְכְנֵיהּ דְּרַב אָתָא לְקַמֵּיהּ לְדִינָא, אָמַר לֵיהּ: לָאו אוּשְׁפִּיזְכְנִי אַתְּ? אָמַר לֵיהּ: אִין. אָמַר לֵיהּ: דִּינָא אִית לִי. אָמַר לֵיהּ: פָּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא. אָמַר לֵיהּ לְרַב כַּהֲנָא: פּוּק דַּיְנֵיהּ, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה [קָא] גָּאִיס [בֵּיהּ]. אָמַר לֵיהּ: אִי צַיְתַּת, צַיְתַּת, וְאִי לָא מַפִּיקְנָא לָךְ רַב מֵאוּנָךְ. (דברים א) "כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן", אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה. לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵימָא לְעִיּוּנֵי בֵּיהּ וּמִיפְסְקֵיהּ, פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לְאַקְדוּמֵיהּ. (שם) "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ", (אָמַר רַבִּי חַנִּין: אַל תַּכְנִיס דְּבָרֶיךָ מִפְּנֵי אִישׁ.) (שם) "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא", אָמַר רַב חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא דַּיָּן לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹטְלִים מִזֶּה מָמוֹן וְנוֹתְנִים לָזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לְהַחֲזִיר מָמוֹן לִבְעָלָיו. (שם) "וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם", אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְאִי תֵּימָא רַבִּי יֹאשִׁיָה: עַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כז) "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'". מַתְקִיף לָהּ רַבִּי נָתָן בַּר יִצְחָק: מִי כְּתִיב: "וְאַשְׁמִיעֲכֶם"? (דברים א) "וּשְׁמַעְתִּיו" כְּתִיב! אִי גָּמִירְנָא גָּמִירְנָא, וְאִי לָא, אֲזִילְנָא וְגָמִירְנָא, אֶלָּא כִּדְתַנְיָא: רְאוּיָה פָּרָשַׁת נַחֲלוֹת שֶׁתִּכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד וְנִכְתְּבָה עַל יָדָן. וּרְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ שֶׁתִּכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֶלָּא שֶׁנִּתְחַיֵּב מְקוֹשֵׁשׁ וְנִכְתְּבָה עַל יָדוֹ, לְלַמְּדְךָ, שֶׁמְּגַלְגְּלִין חוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב, וּזְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי. כְּתִיב: (שם) "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא", וּכְתִיב: (שם) "וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִיא", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי שַׁמְלָאִי: אַזְהָרָה לַצִּבּוּר שֶׁתְּהֵא אֵימַת דַּיָּן עֲלֵיהֶם, וְאַזְהָרָה לַדַּיָּן שֶׁיִּסְבֹּל אֶת הַצִּבּוּר. עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי חַנִּין וְאִי תֵּימָא רַבִּי שַׁבְּתַאי: (במדבר יא) "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק".

ט״זיב כְּתִיב: (דברים ל״א:כ״ג) "כִּי אַתָּה תָּבוֹא", וּכְתִיב: (שם) "כִּי אַתָּה תָּבִיא", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ: אַתָּה וְהַזְּקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר עִמָּהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: טֹל מַקֵּל וְהַךְ עַל קָדְקָדָם, דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר וְאֵין שְׁנֵי דַּבָּרִים לַדּוֹר. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: (דברי הימים א כ״ח:ב׳) "וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו וַיֹּאמֶר: שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי", אִם 'אַחַי' לָמָּה 'עַמִּי'? וְאִם 'עַמִּי' לָמָּה 'אַחַי'? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם דָּוִד לְיִשְׂרָאֵל: אִם אַתֶּם שׁוֹמְעִין לִי, אַחַי אַתֶּם, וְאִם לָאו, עַמִּי אַתֶּם, וַאֲנִי רוֹדֶה אֶתְכֶם בְּמַקְלוֹת!

י״זתְּנַן, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא בָּא שְׁלִישִׁי אֶלָּא לְהַחֲמִיר עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת דִּינוֹ כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ, אִם כֵּן עָנַשׁ הַכָּתוּב (לנטפל) [אֶת הַנִּטְפָּל] לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, כְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּשַׁלֵּם שָׂכָר אֶת הַנִּטְפָּל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה, כְּעוֹשֵׂי מִצְוָה.

י״חמִשְׁנָה. עִבּוּר הַשָּׁנָה בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה מַתְחִילִין, וּבַחֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין, וְגוֹמְרִים בְּשִׁבְעָה. גְּמָרָא. הַנֵּי שְׁלֹשָׁה, חֲמִשָּׁה, וְשִׁבְעָה, כְּנֶגֶד מִי? פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי וְחַד דְּעִמֵּיהּ, וּמַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי, וְאַמְרֵי לָהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי וְחַד דְּעִמֵּיהּ, וּמַנִּי? רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי, חַד אָמַר: כְּנֶגֶד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וְחַד אָמַר: שְׁלֹשָׁה, כְּנֶגֶד שׁוֹמְרֵי הַסַּף, חֲמִשָּׁה, מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, שִׁבְעָה, רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. [תָּנִי רַב יוֹסֵף: הַנֵּי ג', ה' וז'. שְׁלֹשָׁה, כְּנֶגֶד שׁוֹמְרֵי הַסַּף. חֲמִשָּׁה, מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. שִׁבְעָה, רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ]. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: עַד הָאִידְנָא מַאי טַעְמָא לָא פָּרִישׁ לָן מַר הָכִי? אָמַר לֵיהּ: לָא הֲוָה יָדַעְנָא דִּצְרִיכִיתוּ, מִי בָּעִיתוּ מִנָאִי מִלְּתָא וְלָא אַמְרֵי לְכוּ?

י״טיג תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִּמְזֻמָּנִים לָהּ. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר: הַשְׁכִּימוּ לִי שִׁבְעָה לָעֲלִיָּה, הִשְׁכִּים וּמָצָא שְׁמוֹנָה, אָמַר: מִי הוּא שֶׁעָלָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, יֵרֵד! עָמַד שְׁמוּאֵל הַקָּטָן וְאָמַר: אֲנִי הוּא שֶׁעָלִיתִי שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְלֹא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה עָלִיתִי, אֶלָּא לִלְמֹד הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה הֻצְרַכְתִּי. אָמַר לוֹ: שֵׁב בְּנִי, שֵׁב! רְאוּיוֹת כָּל הַשָּׁנִים כֻּלָּן לְהִתְעַבֵּר עַל יָדְךָ, אֶלָּא אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא בִּמְזֻמָּנִים לָהּ. וְלָא שְׁמוּאֵל הַקָּטָן הֲוָה, אֶלָּא אִינִישׁ אַחֲרִינָא, וּמֵחֲמַת כִּיסוּפָא הוּא דְּעָבַד. כִּי הָא דְּיָתִיב רַבִּי וְקָא דָּרִישׁ, וְהֵרִיחַ רֵיחַ שׁוּם, אָמַר: מִי שֶׁאָכַל שׁוּם יֵצֵא! עָמַד רַבִּי חִיָּא וְיָצָא, עָמְדוּ כֻּלָּן וְיָצְאוּ. בַּשַּׁחַר, מְצָאוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי לְרַבִּי חִיָּא, אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁצִּעַרְתָּ לְאַבָּא? אָמַר: חַס־וְשָׁלוֹם, לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל. וְרַבִּי חִיָּא, מֵהֵיכָא גָּמִיר לָהּ? מֵרַבִּי מֵאִיר. דְּתַנְיָא, מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאתָ לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אֶחָד מִכֶּם קִדְּשַׁנִי בְּבִיאָה. עָמַד רַבִּי מֵאִיר וְכָתַב לָהּ גֵּט כְּרִיתוּת וְנָתַן לָהּ, עָמְדוּ, כָּתְבוּ כֻּלָּם וְנָתְנוּ לָהּ. וְרַבִּי מֵאִיר מֵהֵיכָא גָּמִיר לָהּ? מִשְּׁמוּאֵל הַקָּטָן. וּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן מֵהֵיכָא גָּמִיר לֵיהּ? מִשְּׁכַנְיָה בֶּן יְחִיאֵל, דִּכְתִיב: (עזרא י׳:ב׳) "וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי עֵילָם, וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא: אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת". וּשְׁכַנְיָה בֶּן יְחִיאֵל מֵהֵיכָא גָּמַר לָהּ? מִיהוֹשֻׁעַ, דִּכְתִיב: (יהושע ז׳:י׳-י״א) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: קֻם לָךְ, לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ, חָטָא יִשְׂרָאֵל". אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי חָטָא? אָמַר לוֹ: וְכִי דִּילָטוֹר אֲנִי? לֵךְ הַטֵּל גּוֹרָלוֹת. וְאִי בָּעִית אֵימָא: מִמֹּשֶׁה, דִּכְתִיב: (שמות ט״ז:כ״ח) "עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם".

כ׳יד תָּנוּ רַבָּנָן: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים, חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּבַת־קוֹל. פַּעַם אַחַת הָיוּ מְסֻבִּין בַּעֲלִיַּת בֵּית גּוּרְיָא בִּירִיחוֹ, וְנָתְנָה עֲלֵיהֶם בַּת־קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם: יֵשׁ כָּאן אֶחָד שֶׁרָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה כְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ זַכַּאי לְכָךְ. נָתְנוּ חֲכָמִים אֶת עֵינֵיהֶם בְּהִלֵּל הַזָּקֵן. וּכְשֶׁמֵּת, אָמְרוּ עָלָיו: "הֵי חָסִיד, הֵי עָנָו, תַּלְמִידוֹ שֶׁל עֶזְרָא". שׁוּב פַּעַם אַחַת, הָיוּ מְסֻבִּין בַּעֲלִיָּה בְּיַבְנֶה, וְנָתְנָה עֲלֵיהֶם בַּת־קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם: יֵשׁ כָּאן אֶחָד, שֶׁרָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ זַכַּאי לְכָךְ. נָתְנוּ חֲכָמִים אֶת עֵינֵיהֶם בִּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן. וּכְשֶׁמֵּת, אָמְרוּ עָלָיו: "הֵי חָסִיד, הֵי עָנָו, תַּלְמִידוֹ שֶׁל הִלֵּל". אַף הוּא אָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: שִׁמְעוֹן וְיִשְׁמָעֵאל, לְחַרְבָּא, וְחַבְרוֹהֵי, לִקְטָלָא, וּשְׁאָר עַמָּא, לְבִיזָא, וְעָקָן סַגִּיאָן עֲתִידִין לְמֵיתֵי עַל עָלְמָא. וְעַל יְהוּדָה בֶּן בָּבָא בִּקְּשׁוּ לוֹמַר כֵּן, אֶלָּא שֶׁנִּטְרְפָה שָׁעָה, שֶׁאֵין מַסְפִּידִין עַל הֲרוּגֵי מַלְכוּת.

כ״אתָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן. תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: (מלכים ב ד׳:מ״ב) "וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים" וְגוֹ'. וְאֵין לְךָ קַלָּה בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבַשֵּׁל פֵּרוֹתֶיהָ יוֹתֵר מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא בִּכְּרָה אֶלָּא מִין אֶחָד. שֶׁמָּא תֹּאמַר: חִטִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'שְׂעוֹרִים'. שֶׁמָּא תֹּאמַר: לִפְנֵי הָעֹמֶר? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ", אַחַר הָעֹמֶר הָיָה. אֱמֹר מֵעַתָּה: רְאוּיָה הָיְתָה אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁתִּתְעַבֵּר, וּמִפְּנֵי מַה לֹּא עִבְּרָהּ אֱלִישָׁע? שֶׁשְּׁנַת בַּצֹּרֶת הָיְתָה, וְהָיוּ הַכֹּל רָצִין לְבֵית הַגְּרָנוֹת.

כ״ב[תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, [וְאִם עִבְּרוּהָ, אֵינָהּ מְעֻבֶּרֶת]. אֲבָל מִפְּנֵי הַדְּחָק, מְעַבְּרִין אוֹתָהּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִיָּד, וְאַף עַל פִּי כֵן], אֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא אֲדָר. אֵינִי?! וְהָא שָׁלְחוּ לֵיהּ לְרָבָא: זוּג בָּא מֵרֶקֶת, וּתְפָשׂוֹ נֶשֶׁר, וּבְיָדָם דְּבָרִים הַנַּעֲשֶׂה בְּלוּז, וּמַאי נִיהוּ? תְּכֵלֶת, בִּזְכוּת הָרַחֲמִים וּבִזְכוּתָם יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם, וַעֲמוּסֵי יְרֵכֵי נַחְשׁוֹן בִּקְּשׁוּ לִקְבֹּעַ נָצִיב אֶחָד, וְלֹא הִנִּיחָן אֲדוֹמִי הַלָּז, אֲבָל בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נֶאֶסְפוּ וְקָבְעוּ לֵיהּ נָצִיב אֶחָד בַּיֶּרַח שֶׁמֵּת בּוֹ אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. חִשּׁוּבֵי מְחַשְּׁבֵי, גִּלּוּיֵי לָא מְגַלּוּ. מַאי מַשְׁמַע, דְּהַאי 'נָצִיב', לִישְׁנָא דְּיַרְחָא הוּא? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ד׳:ז׳) "וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה". וְהָכְּתִיב: (שם) "וּנְצִיב אֶחָד אֲשֶׁר בָּאָרֶץ", רַב יְהוּדָה וְרַב נָחְמָן, חַד אָמַר: אֶחָד מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם, וְחַד אָמַר: כְּנֶגֶד חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.

כ״גתָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְעַבְּרִין. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁעִבֵּר אֶת הַשָּׁנָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ, דִּכְתִיב: (דה"ב ל) "כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֵפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ, כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב, כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד". רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה עִבְּרוּהָ, מְעֻבֶּרֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי מַה בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ? שֶׁאֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא אֲדָר, וְהוּא עִבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִפְּנֵי שֶׁהִשִּׁיאָן אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

כ״דטו אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: מִיסְמַךְ סָבֵי בִּשְׁלֹשָׁה, מְנָא לָן? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב: (במדבר כ״ז:כ״ג) "וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו", (מכדי משה יחיד הוה,) אִי הָכִי, תִּסְגִּי בְּחַד! וְכִי תֵּימָא: מֹשֶׁה בִּמְקוֹם שִׁבְעִים וְחַד קָאִי, אִי הָכִי, לִיבָּעִי שִׁבְעִים וְחַד! קַשְׁיָא. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: בְּיָדָא מַמָּשׁ סַמְכִינָן לֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: סַמְכִינָן לֵיהּ בִּשְׁמָא, קָרוּ לֵיהּ 'רַבִּי', וִיהָבֵי לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמֵידַן דִּינֵי קְנָסוֹת. וְחַד, לָא סָמִיךְ? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב]: בְּרַם, זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב, וְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא שְׁמוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא הוּא, נִשְׁתַּכְּחוּ דִּינֵי קְנָסוֹת [מִיִּשְׂרָאֵל]. נִשְׁתַּכְּחוּ, נִגְרוֹסִינְהוּ?! אֶלָּא, בָּטְלוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַסּוֹמֵךְ, יֵהָרֵג, וְכָל הַנִּסְמָךְ, יֵהָרֵג, וְעִיר שֶׁסּוֹמְכִין בָּהּ, תֵּחָרֵב, וּתְחוּמִין שֶׁסּוֹמְכִין בָּהֶם, יֵעָקְרוּ. מֶה עָשָׂה רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא? הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים, [וּבֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת], וּבֵין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת, בֵּין אוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם, וְסָמַךְ שָׁם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים, וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. רַב אַוְיָא מוֹסִיף: אַף רַבִּי נְחֶמְיָה. כֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּ אוֹיְבִים בָּהֶם, (בָּאוּ לְהָרְגָם.) אָמַר לָהֶם: בָּנַי רוּצוּ! אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, מַה תְּהֵא עָלֶיךָ? אָמַר לָהֶם: הֲרֵינִי מֻטָּל לִפְנֵיהֶם כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנָּעֲצוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לוּנְבִיאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וַעֲשָׂאוּהוּ כִּכְבָרָה. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא, אַחֲרִינֵי הֲווּ בַּהֲדֵיהּ, וְהַאי דְּלָא חָשִׁיב לְהוּ, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. וְרַבִּי מֵאִיר, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא סְמָכוֹ? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָאוֹמֵר עַל רַבִּי מֵאִיר, שֶׁלֹּא סְמָכוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. סַמְכֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא וְלָא קִבְּלוּ, (דאכתי הוה יניק,) סַמְכֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְקִבְּלוּ.

כ״הטז רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא, הֲוָה קָא מִשְׁתַּקִּיד רַבִּי יוֹחָנָן לְמִסְמְכִינְהוּ, לָא הֲוָה מִסְתַּיְּעָא מִלְּתָא, הֲוָה קָא מִצְטַעֵר טוּבָא. אָמְרוּ לֵיהּ: לָא נִצְטַעֵר מַר, דַּאַנָן, מִדְּבֵית עֵלִי קָאַתִּינָן, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין נִסְמָכִים לְבֵית עֵלִי? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א ב׳:ל״ב) "וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים", מַאי 'זָקֵן'? אִילֵימָא זָקֵן מַמָּשׁ, וְהָכְּתִיב: (שם) "וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים"? אֶלָּא סְמִיכָה.

כ״ויז רַבִּי זֵירָא הֲוָה מִיטַמֵּר מִלְּמִסְמְכֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם הֱוֵי קְבֵל וְקַיָּם. כֵּיוָן דְּשָׁמְעָהּ לְהָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין אָדָם עוֹלֶה לִגְדֻלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו, אַמְצֵי לֵיהּ אַנַפְשֵׁיהּ. כִּי סָמְכוּהָ לְרַבִּי זֵירָא, שָׁרוּ לֵיהּ הָכִי: [לֹא כְּחַל, וְלֹא שְׂרַק, וְלֹא פִּרְכּוּס, וְיַעֲלַת חֵן. כִּי סָמְכוּהָ לְרַבִּי אַמִי וּלְרַבִּי אַסִי, שָׁרוּ לְהוּ הָכִי: כָּל מִן דֵּין, כָּל מִן דֵּין, סְמוֹכוּ לָנָא. לֹא תִּסְמְכוּ לָנָא, לֹא מִסַּרְמִיטִין וְלֹא מִסַּרְמִיסִין, וְאַמְרֵי לָהּ: לֹא מֵחַמִּיסִין וְלֹא מִטּוּרְמִיסִין. רַבִּי אַבָּהוּ, כִּי הֲוָה אַתִּי מִמְּתִיבְתָּא לְבֵי קֵיסָר, נַפְקֵי מַטְרוֹנַיְתָא דְּבֵי קֵיסָר וּמְשַׁרְיָן לֵיהּ: רַבָּה דְּעַמֵּיהּ, מְדַבְּרָנָא דְּאוּמָּתֵיהּ, בּוֹצִינָא דִּנְהוֹרָא], בְּרִיךְ מַתְיָךְ לִשְׁלָם. (כִּדְאִיתָא לְעֵיל בִּכְתֻבּוֹת פֶּרֶק שֵׁנִי.)

כ״זיח תָּנוּ רַבָּנָן: "וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה". (במדבר י״א:כ״ו) יֵשׁ אוֹמְרִים: בַּקַלְפִּי נִשְׁתַּיְּרוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: (שם) "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל", אָמַר מֹשֶׁה: כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה? אֶבְרֹר שִׁשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, נִמְצְאוּ שְׁנַיִם יְתֵרִים. אֶבְרֹר חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, נִמְצְאוּ עֲשָׂרָה חֲסֵרִים. אֶבְרֹר שִׁשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה וַחֲמִשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה, הֲרֵינִי מַטִּיל קִנְאָה בֵּין הַשְּׁבָטִים, מֶה עָשָׂה? בֵּרֵר שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה, וְהֵבִיא שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם פִּתְקִין, עַל שִׁבְעִים כָּתַב 'זָקֵן', וּשְׁנַיִם הִנִּיחַ חָלָק, בְּלָלָן וּנְתָנָן בַּקַּלְפִּי. אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ וּטְלוּ פִּתְקֵיכֶם. כָּל מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ 'זָקֵן', אָמַר: כְּבָר קִדֶּשְׁךָ שָׁמַיִם, מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ חָלָק, אָמַר: הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בְּךָ, אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ? כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שם ג) "וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת", אָמַר מֹשֶׁה: כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל? אִם אֹמַר לוֹ: תֵּן לִי פִּדְיוֹנְךָ וְצֵא, יֹאמַר לִי: כְּבָר פְּדָאַנִי בֶּן לֵוִי. מֶה עָשָׂה? הֵבִיא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֲלָפִים פִּתְקִין וְכָתַב עֲלֵיהֶם: 'בֶּן־לֵוִי', וְעַל מָאתַיִם שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה, כָּתַב עֲלֵיהֶם: 'חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים'. בְּלָלָן וּנְתָנָן בַּקַּלְפִּי, אָמַר לָהֶם: טְלוּ פִּתְקֵיכֶם, מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ 'בֶּן־לֵוִי', אָמַר לוֹ: כְּבָר פְּדָאֲךָ בֶּן־לֵוִי. מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ 'חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים', אָמַר לוֹ: תֵּן פִּדְיוֹנְךָ וְצֵא. (תנא) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בַּמַּחֲנֶה נִשְׁתַּיְּרוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: (במדבר י״א:ט״ז) "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ", אָמְרוּ אֶלְדָד וּמֵידָד: אֵין אָנוּ רְאוּיִין לְאוֹתָהּ גְּדֻלָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וּמִעַטְתֶּם עַצְמְכֶם, הֲרֵינִי מוֹסִיף גְּדֻלָּה עַל גְּדֻלַּתְכֶם, וּמַה גְּדֻלָּה הוֹסִיף לָהֶם? שֶׁהַנְּבִיאִים כֻּלָּם נִתְנַבְּאוּ וּפָסְקוּ, וְהֵם נִתְנַבְּאוּ וְלֹא פָּסְקוּ. וּמַה נְּבוּאָה נִתְנַבְּאוּ? אָמְרוּ: "מֹשֶׁה מֵת, יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ". אַבָּא חַנִּין אוֹמֵר, מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַל עִסְקֵי שְׂלָו הֵם מִתְנַבְּאִים: "עֲלִי שְׂלָו עֲלִי שְׂלָו". רַב נַחְמָן אוֹמֵר: עַל עִסְקֵי גּוֹג וּמָגוֹג הָיוּ מִתְנַבְּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ל״ח:י״ז) "כֹּה אָמַר ה' (צבאות) [אֱלֹהִים]: הַאַתָּה הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים, לְהָבִיא אוֹתְךָ עֲלֵיהֶם". אַל תִּקְרִי 'שָׁנִים', אֶלָּא 'שְׁנַיִם', אֵיזוֹ הֵן שְׁנַיִם נְבִיאִים, שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּפֶרֶק אֶחָד, נְבוּאָה אַחַת? הֱוֵי אוֹמֵר: אֶלְדָד וּמֵידָד. אָמַר מַר: כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם נִתְנַבְּאוּ וּפָסְקוּ, וְהֵם נִתְנַבְּאוּ וְלֹא פָּסְקוּ. מְנָא לָן דְּפָסְקוּ? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב: (במדבר י״א:כ״ה) "וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ", אֶלָּא מֵעַתָּה: (דברים ה׳:י״ט) "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף", הָכִי נַמִּי דְּלָא אוֹסִיף הוּא? אֶלָּא דְּלָא פָּסַק הוּא. אֶלָּא הָכָא כְּתִיב: "וַיִּתְנַבְּאוּ", הָתָם כְּתִיב: "מִתְנַבְּאִים", עֲדַיִן מִתְנַבְּאִים וְהוֹלְכִים. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: "מֹשֶׁה מֵת", הַיְנוּ דִּכְתִיב: (במדבר י״א:כ״ח) "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם", אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: הַנָךְ תַּרְתֵּי, מַאי "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם"? דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא, דַּהֲוָה לֵיהּ כְּתַלְמִיד הַמּוֹרֶה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: הַנָךְ תַּרְתֵּי, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "מִי יִתֵּן", אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: מֹשֶׁה מֵת, (מי ניח) [מֵינַח] הֲוָה נִיחָא לֵיהּ? לָא סַיְמוּ קַמֵּיהּ. מַאי "כְּלָאֵם"? אָמַר לֵיהּ: הַטֵּל עֲלֵיהֶם צָרְכֵי צִבּוּר, וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם.

כ״חאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מוֹשִׁיבִין בַּסַּנְהֶדְרִין, אֶלָּא בַּעֲלֵי קוֹמָה, וּבַעֲלֵי חָכְמָה, וּבַעֲלֵי מַרְאֶה, וּבַעֲלֵי זִקְנָה, וּבַעֲלֵי כְּשָׁפִים, וְיוֹדְעִים בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אֵין מוֹשִׁיבִין בַּסַּנְהֶדְרִין, אֶלָּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְטַהֵר אֶת הַשֶּׁרֶץ מִן הַתּוֹרָה. אָמַר רַב: אֲנִי אָדוּן וַאֲטַהֲרֶנוּ; וּמַה נָּחָשׁ, שֶׁמֵּמִית וּמַרְבֶּה טֻמְאָה, טָהוֹר. שֶׁרֶץ שֶׁאֵינוֹ מֵמִית וּמַרְבֶּה טֻמְאָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָהוֹר?! וְלָא הִיא, מִידִי דַּהֲוָה אַקוֹץ בְּעָלְמָא.

כ״טתַנְיָא: שְׁנִיָּה, חֲכָמָה, שְׁלִישִׁית, אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. "לְמֵדִין לִפְנֵי חֲכָמִים", לֵוִי מֵרַבִּי. "דָּנִין לִפְנֵי חֲכָמִים", שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא וְחָנָן הַמִּצְרִי וַחֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינָאִי. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנִי חֲמִשָּׁה: שִׁמְעוֹן, שִׁמְעוֹן וְשִׁמְעוֹן, חָנָן וַחֲנַנְיָא. "רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל", רַב וּשְׁמוּאֵל. "רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל", רַבִּי אַבָּא. "דַּיָּנֵי גּוֹלָה", קַרְנָא. "דַּיָּנֵי דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל", רַב אַמִי וְרַב אַסִי. "דַּיָּנֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא", רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל. "דַּיָּנֵי דִּנְהַרְדְּעָא", רַב אַדָּא בַּר מַנְיוּמִי. "סָבֵי דְּסוּרָא", רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא. "סָבֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא", רַב יְהוּדָה וְרַב עֵינָא. "חֲרִיפֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא", עֵיפָא וַאֲבִימִי בְּנֵי רַחֲבָה. "אֲמוֹרָאֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא", רַבָּה וְרַב יוֹסֵף. "אֲמוֹרָאֵי דִּנְהַרְדְּעָא", רַב חָמָא. "נְהַרְבְּלָאִי מַתְנוּ", רָמִי בַּר בְּרַבִּי. "אַמְרֵי בֵּי רַב", רַב הוּנָא. וְהָאָמַר רַב הוּנָא: "אַמְרֵי בֵּי רַב"? אֶלָּא, רַב הַמְנוּנָא. "אַמְרֵי בְּמַעֲרָבָא" רַבִּי יִרְמְיָה. "שָׁלְחוּ מִתָּם", רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא. "מְחָכוּ עֲלָהּ בְּמַעֲרָבָא", רַבִּי אֶלְעָזָר. וְהָא שָׁלְחוּ מִתָּם: "לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא"? אֶלָּא אֵיפּוּךְ: "שָׁלְחוּ מִתָּם", רַבִּי אֶלְעָזָר. "מְחָכוּ עֲלָהּ בְּמַעֲרָבָא", רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא.

ל׳יט תַּנְיָא: כָּל עִיר שֶׁאֵין בָּה עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַלָּלוּ, אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לָדוּר בְּתוֹכָהּ: בֵּית־דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין, וְקֻפָּה שֶׁל צְדָקָה נִגְבֵּת בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה, וּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכִּסֵּא, רוֹפֵא, וְאֻמָּן, וְלַבְלָר (וְטַבָּח) וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא אָמְרוּ: אַף מִינֵי פֵּירָא, מִפְּנֵי שֶׁמִּינֵי פֵּירָא מְאִירִין אֶת הָעֵינַיִם.

ל״אתָּנוּ רַבָּנָן: "וְשַׂמְתָּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרוֹת" (שמות י״ח:כ״א). "שָׂרֵי אֲלָפִים", שֵׁשׁ מֵאוֹת, "שָׂרֵי מֵאוֹת", שֵׁשֶׁת אֲלָפִים, "שָׂרֵי חֲמִשִּׁים", שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף, "שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת", שֵׁשֶׁת רִבּוֹא, נִמְצְאוּ דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

ל״בסנהדרין פרק ב - רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמְנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד, שֶׁנָּשָׂא אַלְמְנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב י״ב:ח׳) "וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ, וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ". גְּמָרָא. גּוּפָא, אֵין מוֹשִׁיבִין מֶלֶךְ בַּסַּנְהֶדְרִין, וְלֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל בְּעִבּוּר שָׁנָה. מֶלֶךְ בַּסַּנְהֶדְרִין, דִּכְתִיב: (שמות כג) "וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב", לֹא תַּעֲנֶה עַל רַב. לֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל בְּעִבּוּר שָׁנָה. מֶלֶךְ, מִשּׁוּם אַפְסַנְיָא. כֹּהֵן גָּדוֹל, מִשּׁוּם צִנָּה. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינָהּ: שַׁתָּא, בָּתַר יַרְחָא אָזִיל. אֵינִי, וְהָא הַנָךְ שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָּקָר דַּהֲווּ קַיְמֵי, וְשַׁמְעִינְהוּ רַבָּנָן דְּקָאַמְרֵי, חַד אָמַר: אִם בָּכִיר וְלָקִישׁ כַּחֲדָא יָנֵץ, דֵּין הוּא אֲדָר, וְאִם לָאו, לֵית דֵּין אֲדָר. וְחַד אָמַר: אִם תּוֹר בִּצְפַר, בִּתְלַג יָמוּת, וּבְטִיהֲרָא, בְּטוּל תְּאֵנָה יִדְמוֹךְ, יְשַׁלַח מַשְׁכֵיהּ, דֵּין הוּא אֲדָר. וְאִם לָאו, לֵית דֵּין אֲדָר. וְחַד אָמַר: אִם קִידוּם תַּקִיף לַחֲדָא יְהֵא, יִפַּח בְּלוֹעָךְ נָפִיק לְקִיבְלֵיהּ, דֵּין הוּא אֲדָר, וְאִם לָאו, לֵית־דִּין אֲדָר. וְעִבְּרוּהָ רַבָּנָן לְהַאי שַׁתָּא. וְתִסְבְּרָא, רַבָּנָן אַרַעֲיָתָא סָמוּךְ? אֶלָּא רַבָּנָן אַחוּשְׁבְּנַיְהוּ סָמוּךְ, וְרוֹעֵי בָּקָר, אִיסְתַּיוּעֵי הוּא דְּאִיסְתַּיְעָא מִלְּתַיְהוּ.

ל״גתָּנוּ רַבָּנָן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אֲבֵלִים עוֹמְדִים, וְכָל הָעָם עוֹבְרִים, וְהָיוּ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת בִּירוּשָׁלַיִם מִתְגָּרוֹת זוֹ בְּזוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת: אֲנִי עוֹבֶרֶת [תְּחִלָּה], וְזֹאת אוֹמֶרֶת: אֲנִי עוֹבֶרֶת [תְּחִלָּה], הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ הָעָם עוֹמְדִים וַאֲבֵלִים עוֹבְרִים.

ל״דכא פִּסְקָא. מֶלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מַלְכֵי בֵּית־דָּוִד, דָּן וְדָנִין אוֹתָן, דִּכְתִיב: (ירמיה כא) "בֵּית דָּוִד, כֹּה אָמַר ה': דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט", וְאִי לָא דַּיְנִינָן לְהוּ, אִינְהוּ הֵיכִי דַּיְנֵי? וְהָכְּתִיב: (צפניה ב) "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקֹשּׁוּ", וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: קְשֹׁט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשֹׁט אֲחֵרִים. אֶלָּא מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, מַאי טַעְמָא לָא? מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, דְּעַבְדֵּיהּ דְּיַנַּאי מַלְכָּא קָטַל נַפְשָׁא. אָמַר לְהוּ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח לַחֲכָמִים: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ וּנְדוּנֶנּוּ. שָׁלְחוּ לֵיהּ: עַבְדָּךְ קָטַל נַפְשָׁא. שַׁדְּרֵיהּ לְהוּ. שָׁלְחוּ לֵיהּ: תָּא אַנְתְּ נַמִּי לְהָכָא, (שמות כא) "וְהוּעַד בִּבְעָלָיו", אָמְרָה תּוֹרָה: יָבוֹא בַּעַל הַשּׁוֹר וְיַעֲמֹד עַל שׁוֹרוֹ. אָתָא וְיָתִיב. אָמַר לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ! וְלֹא לְפָנֵינוּ אַתָּה עוֹמֵד, אֶלָּא לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אַתָּה עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יט) "וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב" וְגוֹ'. אָמַר לוֹ: לֹא כְּשֶׁתֹּאמַר אַתָּה, אֶלָּא כְּמָה שֶׁיֹּאמְרוּ חֲבֵרֶיךָ. נִפְנָה לִימִינוֹ, כָּבְשׁוּ פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע, נִפְנָה לִשְׂמֹאלוֹ, כָּבְשׁוּ פְּנֵיהֶם בַּקַּרְקַע. אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח: בַּעֲלֵי מַחֲשָׁבוֹת אַתֶּם, יָבוֹא בַּעַל מַחֲשָׁבוֹת וְיִפָּרַע מִכֶּם, מִיָּד בָּא גַּבְרִיאֵל וַחֲבָטָן בַּקַּרְקַע, וּמֵתוּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: מֶלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ.

ל״הכב שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי יוֹסֵי: הֵיאַךְ נָשָׂא דָּוִד שְׁתֵּי אֲחָיוֹת בְּחַיֵּיהֶן? אָמַר לָהֶם: מִיכַל, אַחַר מִיתַת מֵרַב נְשָׂאָהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: קִדּוּשֵׁי טָעוּת הָיוּ לוֹ בְּמֵרַב, שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"ב ג) "תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים". מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַב פָּפָּא: מִיכַל אִשְׁתִּי וְלֹא מֵרַב אִשְׁתִּי. מַאי קִדּוּשֵׁי טָעוּת? דִּכְתִיב: (שם א יז) "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנוּ, יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל, וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ". אָזַל קַטְלֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: מִלְוֶה אִית לָךְ גַּבָּאִי, וְהַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת, אָזַל יְהָבָהּ לְעַדְרִיאֵל, דִּכְתִיב: (שם יח) "וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד, וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָׁה". אָמַר לֵיהּ: אִי בָּעִית דְּאֶתֵּן לָךְ מִיכַל, זִיל אַיְתִּי לִי מֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים. אָזַל אַיְתִּי לֵיהּ, אָמַר לֵיהּ שָׁאוּל: מִלְוֶה וּפְרוּטָה אִית לָךְ גַּבָּאִי. שָׁאוּל סָבַר: מִלְוֶה וּפְרוּטָה, דַּעְתֵּיהּ אַמִלְוֶה, וְדָוִד סָבַר, מִלְוֶה וּפְרוּטָה, דַּעְתֵּיהּ אַפְּרוּטָה. וְאִי בָּעִית אֵימָא: דְּכוּלֵי עָלְמָא, מִלְוֶה וּפְרוּטָה, דַּעְתֵּיהּ אַפְּרוּטָה. שָׁאוּל סָבַר: לָא חָזִי וְלָא מִידִי, וְדָוִד סָבַר: חָזִי לְכַלְבֵּי וְשׁוּנְרֵי. וְרַבִּי יוֹסֵי, הַאי "תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל" מַאי דָּרִישׁ בֵּיהּ? רַבִּי יוֹסֵי לְטַעֲמֵיהּ, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי הָיָה דוֹרֵשׁ (שני) מִקְרָאוֹת מְעֹרָבִים, כְּתִיב: (ש"ב כא) "וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל, אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִבֹשֶׁת, וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי" [וְגוֹ'], וְכִי מִיכַל, לְעַדְרִיאֵל נִתְּנָהּ? וַהֲלֹא לְפַלְטִי בֶּן לַיִשׁ נִתְּנָה, דִּכְתִיב: (ש"א כה) "וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ, אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ" וְגוֹ'. אֶלָּא מַקִּישׁ קִדּוּשֵׁי מֵרַב לְעַדְרִיאֵל, לְקִדּוּשֵׁי מִיכַל לְפַלְטִי, מַה קִּדּוּשֵׁי מִיכַל לְפַלְטִי, בַּעֲבֵרָה, אַף קִדּוּשֵׁי מֵרַב לְעַדְרִיאֵל, בַּעֲבֵרָה. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה נַמִּי, הָכְּתִיב: (ש"ב כא) "וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל"?! (וְכִי מִיכַל יָלְדָה? וַהֲלֹא מֵרַב יָלְדָה!) אָמַר לְךָ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מֵרַב יָלְדָה וּמִיכַל גִּדְּלָה, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ, לְלַמְּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְגַדֵּל יָתוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ. רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר מֵהָכָא: (רות ד) "וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי", וְכִי נָעֳמִי יָלְדָה? וַהֲלֹא רוּת יָלְדָה! אֶלָּא רוּת יָלְדָה וְנָעֳמִי גִּדְּלָה, לְפִיכָךְ נִקְרָא עַל שְׁמָהּ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מֵהָכָא: (דה"א ד) "וְאִשְׁתּוֹ הַיְּהֻדִּיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְגוֹ', וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח (לו) מָרֶד". 'מֶרֶד', זֶה כָּלֵב, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'מֶרֶד'? שֶׁמָּרַד בַּעֲצַת מְרַגְּלִים. וְכִי בִּתְיָה יָלְדָה? וַהֲלֹא יוֹכֶבֶד יָלְדָה! אֶלָּא יוֹכֶבֶד יָלְדָה וּבִתְיָה גִּדְּלָה, לְפִיכָךְ נִקְרָא עַל שְׁמָהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, מֵהָכָא: (תהלים עז) "גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ, בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף, סֶלָה". וְכִי יוֹסֵף יָלַד, וַהֲלֹא יַעֲקֹב יָלַד? אֶלָּא יַעֲקֹב יָלַד וְיוֹסֵף כִּלְכֵּל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ.

ל״וכג אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ג) "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה", וּכְתִיב: (שם) "וְאֵלֶה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן", לוֹמַר לְךָ: אַהֲרֹן יָלַד וּמֹשֶׁה לִמֵּד, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ. (שנאמר) (ישעיה כט) "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב, אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם", וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב שֶׁפְּדָאוֹ לְאַבְרָהָם? אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁפְּדָאוֹ מִצַּעַר גִּדּוּל בָּנִים, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב, וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ". "לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב", מֵאָבִיו. "וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ", מֵאֲבִי אָבִיו.

ל״זכד כְּתִיב: (ש"א כה) "פַּלְטִי", וּכְתִיב: (ש"ב ג) "פַּלְטִיאֵל". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: 'פַּלְטִי' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'פַּלְטִיאֵל'? שֶׁפְּלָטוֹ אֵל מִן הָעֲבֵרָה. מֶה עָשָׂה? נָעַץ חֶרֶב בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, אָמַר: כָּל הָעוֹסֵק בְּדָבָר זֶה, יִדָּקֵר בְּחֶרֶב [זֶה]. וְהָכְּתִיב: (שם) "וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ"? שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ כְּאִישָׁהּ. וְהָכְּתִיב: (שם) "הָלוֹךְ וּבָכֹה". עַל מִצְוָה דְּאָזִיל מִינֵיהּ. (ש"ב ג) "עַד בַּחֻרִים". שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁנֵיהֶם כְּבַחוּרִים, שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם בִּיאָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תָּקְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל בֹּעַז. תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ. תָּקְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל בֹּעַז, דִּכְתִיב: (רות ג) "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ, וַיִּלָּפֵת", מַאי 'וַיִּלָּפֵת'? אָמַר רַבִּי: שֶׁנַּעֲשָׂה בְּשָׂרוֹ כְּרָאשֵׁי לְפָתוֹת. תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז, עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ, כְּדַאֲמָרָן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי לא) "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה". "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל", זֶה יוֹסֵף וּבֹעַז, "וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה", זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: (שם) "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי", "שֶׁקֶר הַחֵן", זֶה יוֹסֵף. "וְהֶבֶל הַיֹפִי", זֶה בֹּעַז. "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל", זֶה פַּלְטִי בֶּן לַיִשׁ. דָּבָר אַחֵר: "שֶׁקֶר הַחֵן", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. "וְהֶבֶל הַיֹּפִי", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל (חזקיה) [הַזְּקֵנִים]. דָּבָר אַחֵר: "שֶׁקֶר הַחֵן", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ. "וְהֶבֶל הַיֹּפִי", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּה. "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל", זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלָעִאי. אָמְרוּ עָלָיו עַל (דורו של) רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלָעִאי, שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַּלְמִידִים מִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אַחַת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה.

ל״חכה תָּנוּ רַבָּנָן: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יוֹצְאוֹת. לִפְנֵי הַמִּטָּה, יוֹצְאוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם, נָשִׁים לִפְנֵי הַמִּטָּה יוֹצְאוֹת, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד, שֶׁיָּצָא אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"ב ג) "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה". אָמְרוּ לֵיהּ: לֹא הָיָה הַדָּבָר, אֶלָּא לְפַיֵּס אֶת הָעָם, וְנִתְפַּיְּסוּ, שֶׁהָיָה דָּוִד יוֹצֵא מִבֵּין הָאֲנָשִׁים וְנִכְנָס לְבֵין הַנָּשִׁים, וְיוֹצֵא מִבֵּין הַנָּשִׁים וְנִכְנָס לְבֵין הָאֲנָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר". דָּרַשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: (שם) "וַיָבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד", [כְּתִיב: 'לְהַכְרוֹת'] וְקָרִינָן 'לְהַבְרוֹת', בִּתְחִלָּה, לְהַכְרוֹתוֹ, וְלִבְסוֹף, לְהַבְרוֹתוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ אַבְנֵר? מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִמְחוֹת בְּשָׁאוּל וְלֹא מִחָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר: מִחָה וְלֹא נַעֲנָה. וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: (שם) "וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר, וַיֹּאמַר: הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר? יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת! וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ"!. מַאן דְּאָמַר: לֹא מִחָה, הָכִי קָאָמַר: [מִכְּדִי], "יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת, וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ", מַאי טַעְמָא לֹא מָחִיתָ? (שם) "כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ". וּמַאן דְּאָמַר: מִחָה וְלֹא נַעֲנָה, אַתְּמוּהִי מִתְּמַהּ: "הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת? יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת, וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם"? מִכְּדִי, מְחוּיֵי קָא מָחִית, מַאי טַעְמָא, "כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ"? לְמַאן דְּאָמַר: מִחָה, מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שֶׁשִּׁהָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה.

ל״טכו רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת מֶלֶךְ, מֶלֶךְ מֻתָּר בּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ, אֶלָּא כְּדֵי לְאַיֵּם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ; לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ, אֶלָּא כְּנֶגֶד תַּרְעֻמְתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ" וְגוֹ'. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זְקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר, כַּהֹגֶן שָׁאֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"א ח) "תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ", אֲבָל עַמֵּי־הָאָרֶץ שֶׁבָּהֶן קִלְקְלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְהָיִינוּ גַּם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם, וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ, וְיָצָא לְפָנֵינוּ". תַּנְיָא (אידך,) רַבִּי (יוסי) [יְהוּדָה] אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ: לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה. וְאֵינִי יוֹדֵעַ, אֵיזֶה [מֵהֶן] תְּחִלָּה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (שמות יז) "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק", הֱוֵי אוֹמֵר: לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ תְּחִלָּה. וְאֵין 'כִּסֵּא' אֶלָּא מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דה"א כט) "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ". וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵע,ַ אִם לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק תְּחִלָּה, וְאִם לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה [תְּחִלָּה], כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (דברים יב) "וְהֵנִיחַ (ה') לָכֶם מִכָּל אוֹיְבֵיכֶם" וְגוֹ', "וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" וְגוֹ', הֱוֵי אוֹמֵר: לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק תְּחִלָּה. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: (ש"ב ז) "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּבֵיתוֹ, וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב". וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא: רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים" וְגוֹ'.

מ׳כז אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בִּתְחִלָּה, מָלַךְ שְׁלֹמֹה עַל הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דה"א ט) "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה'", וְלִבְסוֹף מָלַךְ עַל הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים א ה׳:ד׳) "כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה". רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: 'תִּפְסַח', בְּסוֹף הָעוֹלָם וְ'עַזָּה', בְּסוֹף הָעוֹלָם. וְחַד אָמַר: 'תִּפְסַח' וְ'עַזָּה', בַּהֲדֵי הֲדָדֵי הֲווּ יָתְבֵי, וּכְשֵׁם שֶׁמָּלַךְ עַל תִּפְסַח וְעַל עַזָּה, כָּךְ מָלַךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְלִבְסוֹף לֹא מָלַךְ אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת א׳:י״ב) "אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ'. וְלִבְסוֹף לֹא מָלַךְ אֶלָּא עַל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם" וְלִבְסוֹף לֹא מָלַךְ אֶלָּא עַל מִטָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ג׳:ז׳) "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה" וְגוֹ'. וְלִבְסוֹף לֹא מָלַךְ אֶלָּא עַל מַקְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת א׳:ג׳) ("מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ" וְגוֹ'. וּכְתִיב:) (שם ב) "זֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי". רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: מַקְלוֹ. וְחַד אָמַר: גּוּנְדּוֹ. הָדַר אוֹ לָא הָדַר? רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: הָדַר. וְחַד אָמַר: לָא הָדַר. מַאן דְּאָמַר: לָא הָדַר מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט. מַאן דְּאָמַר: הָדַר, מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט וּמֶלֶךְ.

מ״א[פִיסְקָא]. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ. תָּנוּ רַבָּנָן: אוֹצְרוֹת מְלָכִים, לַמֶּלֶךְ, וּשְׁאָר בִּזָּה שֶׁבּוֹזְזִין, מֶחֱצָה לַמֶּלֶךְ וּמֶחֱצָה לָעָם. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב דִּימִי, וְאַמְרֵי לָהּ לְרַב אַחָא: בִּשְׁלָמָא, אוֹצְרוֹת מְלָכִים, לַמֶּלֶךְ, אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא, אֶלָּא שְׁאָר בִּזָּה שֶׁבּוֹזְזִין, מֶחֱצָה לַמֶּלֶךְ וּמֶחֱצָה לָעָם, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (דברי הימים א כ״ט:כ״ב) "וַיִּמְשְׁחוּ לַה' לְנָגִיד וּלְצָדוֹק", מַקִּישׁ 'נָגִיד' לְ'צָדוֹק'. מַה צָּדוֹק, מֶחֱצָה לוֹ וּמֶחֱצָה לְאֶחָיו, אַף נָגִיד, מֶחֱצָה לוֹ וּמֶחֱצָה לְאֶחָיו. וְצָדוֹק גּוּפֵיהּ מְנָלָן? דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: (ויקרא כ״ד:ט׳) "וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו", מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו.

מ״בכח "לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים", עַל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, מְנָא לָן? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ג׳:ב׳-ג׳) "וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן, וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית, וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל וְגוֹ', וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה וְגוֹ', וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית, וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל, וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד" וְגוֹ'. (וכתיב) [וְקָאָמַר לֵיהּ נָבִיא]: (שם יב) "וְאִם מְעָט, וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה", "כָּהֵנָּה", שִׁית, "וְכָהֵנָּה", שִׁית, הֲווּ לְהוּ תַּמְנֵי סְרֵי [וְכוּ']. וְהָא הֲוָת מִיכַל! אָמַר רַב: 'עֶגְלָה', זוֹ מִיכַל, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'עֶגְלָה'? שֶׁחֲבִיבָה עָלָיו כְּעֶגְלָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שופטים י״ד:י״ח) "לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי" וְגוֹ'. וּמִי הֲווּ לְמִיכַל בְּנֵי? וְהָכְּתִיב: (שמואל ב ו׳:כ״ג) "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד, עַד יוֹם מוֹתָהּ". אָמַר רַב חִסְדָּא: עַד יוֹם מוֹתָהּ לֹא הָיָה לָהּ, בְּיוֹם מוֹתָהּ הָיָה לָהּ. מִכְּדִי, בְּנֵיהּ הֵיכָא קָא חָשִׁיב לְהוּ? בְּחֶבְרוֹן, וְאִלּוּ מַעֲשֶׂה דְּמִיכַל בִּירוּשָׁלַיִם הֲוָה! דִּכְתִיב: (שם) "וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה', וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ", וְאָמַר רַב יְהוּדָה וְאִי תֵּימָא רַב יוֹסֵף: שָׁקַלְתָּהּ מִיכַל לְמִיטַרְפְּסָהּ. אֶלָּא אֵימָא: עַד אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה הָיָה לָהּ, מִכָּאן וָאֵילָךְ לֹא הָיָה לָהּ. וְהָכְּתִיב: (שם ה) "וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלַיִם"? לִמְלוּיֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. מַאי 'נָשִׁים', וּמַאי 'פִּילַגְשִׁים'? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: 'נָשִׁים', בִּכְתֻבָּה וּבְקִדּוּשִׁין, 'פִּילַגְשִׁים', בְּלֹא כְּתֻבָּה וּבְלֹא קִדּוּשִׁין. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד, כֻּלָּן בְּנֵי יְפַת תֹּאַר הָיוּ, וּמְגַדְּלֵי בְּלוֹרִית הָיוּ, וְכֻלָּן יוֹשְׁבִים בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל זָהָב, וּמְהַלְּכֵי בְּרָאשֵׁי גְּיָסוֹת הָיוּ, וְהֵם בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִין שֶׁל בֵּית דָּוִד. אָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב]: תָּמָר, בַּת יְפַת תֹּאַר הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב י״ג:י״ג) "דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ", וְאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ, בַּת נִשּׂוּאִים הִיא, אַחְתֵּיהּ מִי הֲוָה שַׁרְיָא לֵיהּ? (תמר) אֶלָּא שְׁמַע מִינָהּ: בַּת יְפַת תֹּאַר הָיְתָה. (שם) "וּלְאַמְנוֹן רֵעַ וּשְׁמוֹ יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָּוִד, (והיה) [וְיוֹנָדָב] אִישׁ חָכָם" וְגוֹ'. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אִישׁ חָכָם לְרִשְׁעָה. (שם) "וַיֹּאמֶר [לוֹ]: מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל, בֶּן הַמֶּלֶךְ? וְגוֹ', וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָדָב: שְׁכַב עַל מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל וְגוֹ'. וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת הַבִּרְיָה וְגוֹ' וַתִּקַּח אֶת הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹּק לְפָנָיו". אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: שֶׁעָשְׂתָה לוֹ מִינֵי טִיגָן. "וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה", מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: נִימָא נִקְשְׁרָה לוֹ, וַעֲשָׂאַתּוּ כְּרוּת שָׁפְכָה, וְכִי נִקְשְׁרָה לוֹ, אִיהִי מַאי עָבְדָה? אֶלָּא אֵימָא: קָשְׁרָה לוֹ נִימָא, וַעֲשָׂאַתּוּ כְּרוּת שָׁפְכָה. אֵינִי, וְהָא דָּרִישׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: (יחזקאל ט״ז:י״ד) "וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ", שֶׁאֵין לָהֶם לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל, לֹא שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי, וְלֹא (שער) בֵּית הָעֶרְוָה. שַׁאנִי תָּמָר, דְּבַת יְפַת תֹּאַר הֲוָאִי. (שמואל ב י״ג:י״ט) "וַתִּקַח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ, וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה", תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: גָּדֵר גָּדוֹל גָּדְרָה תָּמָר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָמְרוּ: אִם לִבְנוֹת מְלָכִים כָּךְ, לִבְנוֹת הֶדְיוֹטוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אִם לִצְנוּעוֹת כָּךְ, לִפְרוּצוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ עַל הַיִּחוּד, וְעַל הַפְּנוּיָה.

מ״גכט "וַאֲדוֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ" (מלכים א א׳:ה׳). אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מְלַמֵּד, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהָלְמוֹ, וְלֹא הוֹלְמַתּוּ. (שם) "וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו". מַאי רְבוּתָא? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כֻּלָּן נְטוּלֵי טְחוֹל וַחֲקוּקֵי כַּפּוֹת רַגְלַיִם הָיוּ.

מ״דל רַב יְהוּדָה רָמִי: כְּתִיב: (מלכים א ה׳:ו׳) "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ", וּכְתִיב: (דברי הימים ב ט׳:כ״ה) "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים", הָא כֵּיצַד? אִם אַרְבָּעִים אֶלֶף אִיצְטַבְּלָאוֹת הָיוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיוּ בּוֹ אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְווֹת, וְאִם אַרְבַּעַת אֲלָפִים אִיצְטַבְּלָאוֹת הָיוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיוּ בּוֹ אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְווֹת. רַבִּי יִצְחָק רָמִי: כְּתִיב: (שם) "אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה", וּכְתִיב: (מלכים א י׳:כ״א) "וַיִּתֵּן (שלמה) [הַמֶּלֶךְ] אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַיִם כַּאֲבָנִים"? לָא קַשְׁיָא, כָּאן, קֹדֶם שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, כָּאן, לְאַחַר שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם, וְהֶעֱלָה שִׂרְטוֹן, וְעָלָיו נִבְנָה כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי.

מ״הלא וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִפְּנֵי מַה לֹּא נִתְגַּלּוּ טַעֲמֵי תּוֹרָה? שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּי מִקְרָאוֹת נִתְגַּלּוּ טַעֲמָן, וְנִכְשַׁל בָּהֶן גְּדוֹל הָעוֹלָם, כְּתִיב: (דברים יז) "לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים", אָמַר שְׁלֹמֹה "אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר", וּכְתִיב: (מ"א יא) "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ". וּכְתִיב: (דברים יז) "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים", וְאָמַר שְׁלֹמֹה: אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָשִׁיב, וּכְתִיב: (מ"א יא) "וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ" וְגוֹ'.

מ״ולב מִשְׁנָה. מֶלֶךְ כּוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה (לעצמו) [לִשְׁמוֹ], יוֹצֵא לְמִלְחָמָה וְהוּא [מוֹצִיאָהּ] עִמּוֹ, נִכְנָס, וְהוּא [מַכְנִיסָהּ] עִמּוֹ, יוֹשֵׁב בַּדִּין, וְהוּא עִמּוֹ, מֵסֵב, וְהוּא כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י״ז:י״ט) "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו". גְּמָרָא. (אמר רבי אבא) אָמַר (רבא) [רַבָּה]: אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ לָאָדָם אֲבוֹתָיו, סֵפֶר תּוֹרָה, מִצְוָה לִכְתֹּב מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לא) "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה". אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי: וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ, (ובלבד) שֶׁלֹא יִתְגָּאֶה בְּשֶׁל (אבותיו) [אֲחֵרִים]. מֶלֶךְ אִין, הֶדְיוֹט לָא. לָא צְרִיכָא, [אֶלָּא] לִשְׁתֵּי תּוֹרוֹת, וְכִדְתַנְיָא: "וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה" וְגוֹ', כּוֹתֵב לִשְׁמוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, אַחַת שֶׁהִיא יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ, וְאַחַת, שֶׁמֻּנַּחַת לוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו. אוֹתָהּ שֶׁיּוֹצֵאת וְנִכְנְסָה עִמּוֹ, עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין קָמֵיעַ, וְתוֹלֶה בִּזְרוֹעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ט״ז:ח׳) "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט". אֵינוֹ נִכְנָס בָּהּ לֹא לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא לְבֵית הַכִּסֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י״ז:י״ט) "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ", מָקוֹם הָרָאוּי לִקְרוֹת בּוֹ.

מ״זלג אָמַר מַר זוּטְרָא, וְאִי תֵּימָא מַר עוּקְבָא: בִּתְחִלָּה, נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּכְתַב עִבְרִי, וּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, חָזְרָה וְנִתְּנָה לָהֶם בִּימֵי עֶזְרָא בִּכְתַב אֲשׁוּרִית וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. בֵּרְרוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל כְּתַב אֲשׁוּרִית וּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְהִנִּיחוּ לַהֶדְיוֹטוֹת כְּתַב עִבְרִית וּלְשׁוֹן אֲרָמִית. מַאן הֶדְיוֹטוֹת? אָמַר רַב חִסְדָּא: כּוּתָאֵי. מַאי כְּתַב עִבְרִית? אָמַר רַב חִסְדָּא: כְּתָב לִיבּוּנָאָה. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רָאוּי הָיָה עֶזְרָא, שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ לְיִשְׂרָאֵל, אִלְמָלֵא לֹא קְדָמוֹ מֹשֶׁה. בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר: (שמות י״ט:ג׳) "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים", בְּעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר: (עזרא ז׳:ו׳) "הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל", מָה 'עֲלִיָּה' הָאָמוּר כָּאן, תּוֹרָה, אַף עֲלִיָּה הָאָמוּר לְהַלָּן, תּוֹרָה. בְּמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר: (דברים ד׳:י״ד) "וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים", בְּעֶזְרָא הוּא אוֹמֵר: (עזרא ז׳:י׳) "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה', (אלהיו) וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט". וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה עַל יָדוֹ, נִשְׁתַּנָּה עַל יָדוֹ הַכְּתָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (עזרא ד׳:ז׳) "וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית", וּכְתִיב: (דניאל ה׳:ח׳) "וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא, וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא", (מְלַמֵּד שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיוֹם נִתָּן), [וּכְתִיב]: (דברים י״ז:י״ח) "וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת", כְּתָב הָרָאוּי לְהִשְׁתַּנּוֹת. לָמָּה נִקְרֵאת 'אַשּׁוּרִית'? שֶׁעָלָה עִמָּהֶם מֵאַשּׁוּר. תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: [בִּתְחִלָּה], בִּכְתָב זֶה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁחָטָא, נֶהְפַּךְ לָהֶן לְרוֹעֵץ, כֵּיוָן שֶׁחָזְרוּ בָּהֶן, הֶחֱזִירוֹ לָהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ט׳:י״ב) "שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה, גַּם הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ". לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'אַשּׁוּרִית'? שֶׁמְּאֻשֶּׁרֶת בִּכְתָב. רַבִּי שִׁמְעוֹן [בֶּן אֶלְעָזָר] אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא, שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי: כְּתָב זֶה לֹא נִשְׁתַּנָּה כָּל עִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ז:י׳) "וָוֵי הָעַמֻּדִים", מָה עַמּוּדִים לֹא נִשְׁתַּנּוּ, אַף וָוִים לֹא נִשְׁתַּנּוּ. וְאוֹמֵר: (אסתר ח׳:ט׳) "וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם", מַה לְּשׁוֹנָם לֹא נִשְׁתַּנָּה, אַף כְּתָבָם לֹא נִשְׁתַּנָּה. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם, "אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת"? לִשְׁתֵּי תּוֹרוֹת, אַחַת שֶׁיּוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ, וְאַחַת, שֶׁמֻּנַּחַת לוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו. אוֹתָהּ שֶׁיּוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ, עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּעֵין קָמֵיעַ וְתוֹלֶה בִּזְרוֹעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ט״ז:ח׳) "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד". וְאִידָךְ, הַאי 'שִׁוִּיתִי', מַאי דָּרִישׁ בֵּיהּ? הַהוּא מִיבָּעִי לֵיהּ, לְכִדְרַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, [דְּאָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא], אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: הַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָּמִיד". לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: כְּתָב זֶה לֹא נִשְׁתַּנָּה, מַאי: "לָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא"? אָמַר רַב: בְּגִימַטְרִיָּא אִיכְתַּב לְהוֹן: "יט"ת יט"ת אד"ך פוגחמ"ט". מַאי פָּרִישׁ לְהוֹ: (דניאל ה׳:כ״ו-כ״ז) "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין". "מְנֵא מְנָה אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ" (לָךְ). "תְּקֵל תְּקִלְתָּא בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתָּ חַסִּיר". "פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס". וּשְׁמוּאֵל אָמַר: "ממתו"ס ננקפ"י אאלר"ן". וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: "אנ"ם אנ"ם לק"ת ניסרפ"ו". רַב אַשִׁי אָמַר: "נמ"א נמ"א קת"ל פורסי"ן".

מ״חלד אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲבִישַׁג מֻתֶּרֶת לִשְׁלֹמֹה, וַאֲסוּרָה לַאֲדוֹנִיָּה. מֻתֶּרֶת לִשְׁלֹמֹה, דְּמֶלֶךְ הָיָה, וּמֶלֶךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וַאֲסוּרָה לַאֲדוֹנִיָּה ' דְּהֶדְיוֹט הוּא. אֲבִישַׁג, מַאי הִיא? דִּכְתִיב: (מלכים א א׳:א׳) "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים [וְגוֹ'], וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ" וְגוֹ', וּכְתִיב: (שם) "וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה" וְגוֹ', וּכְתִיב: (שם) "וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, וַתְּהִי לַמֶלֶךְ סֹכֶנֶת, וַתְּשָׁרְתֵהוּ". אָמְרָה: נִינְסְבַן. אָמַר לָהּ: אֲסִירַת לִי.

מ״טלה אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה גֵּרוּשִׁים, שֶׁהֲרֵי (לדוד) [דָּוִד הַמֶּלֶךְ], הִתִּירוּ לוֹ לְיַחֵד, וְלֹא הִתִּירוּ לוֹ לְגָרֵשׁ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, אֲפִלּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ב׳:י״ג) "וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ, כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה'" וְגוֹ', וּכְתִיב: (שם) "וַאָמַרְתֶּם עַל מָה וְגוֹ', וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאִיתֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה, אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁין מִמֶנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ב:כ״ז) "אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם, לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, כְּאִלּוּ חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״ד:ט״ז) "בֶּן אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה, וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ", וּכְתִיב: (שם) "וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר, וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב", וּכְתִיב: (שם) "הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם מַחְמַד עֵינֵיכֶם". אָמַר רַבִּי אַלֶכְּסַנְדְּרָאִי: כָּל אָדָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ בְּיָמָיו, עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב י״ח:ו׳) "אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ, וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ". רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: פְּסִיעוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ". רַבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר: עֲצָתוֹ נוֹפֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ". אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשֶׁה לְזַוְּגָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ס״ח:ז׳) "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת". אַל תִּקְרִי, "מוֹצִיא אֲסִירִים", אֶלָּא, "כְּמוֹצִיא אֲסִירִים", אַל תִּקְרִי "בַּכּוֹשָׁרוֹת", אֶלָּא "בְּכִי וְשִׁירוֹת". אֵינִי, וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד, בַּת־קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. לָא קַשְׁיָא, הָא, בְּזִוּוּג רִאשׁוֹן, הָא, בְּזִוּוּג שֵׁנִי. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: לַכֹּל יֵשׁ תְּמוּרָה, חוּץ מֵאֵשֶׁת נְעוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ד:ו׳) "וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס". מַתְנִי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: אֵין אָדָם מוֹצֵא קֹרַת רוּחַ אֶלָּא מֵאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ה׳:י״ח) "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ, וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ". אָמַר לֵיהּ: כְּגוֹן מַאן? אָמַר לֵיהּ כְּגוֹן אִמְּךָ. אֵינִי, וְהָא מַקְרִי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: (קהלת ז׳:כ״ו) "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים", וְאָמַר לֵיהּ: כְּגוֹן מַאן? וְאָמַר לֵיהּ: כְּגוֹן אִמְּךָ. מַתְקִיף תְּקִיפָא, עַבּוּרִי מִיעַבְּרָא בְּמִילֵי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אוּנְיָא [מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב]: אִשָּׁה, גֹּלֶם הִיא, וְאֵינָהּ כּוֹרֶתֶת בְּרִית, אֶלָּא לְמִי שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּלִי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ד:ה׳) "כִּי בּוֹעֲלַיִךְ עוֹשַׂיִךְ, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ". תָּנָא: אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ. אֵין אִישׁ מֵת אֶלָּא לְאִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (רות א׳:ג׳) "וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ אִישׁ נָעֳמִי". וְאֵין אִשָּׁה מֵתָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מ״ח:ז׳) "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל".

נ׳סנהדרין פרק ג - לו תַּנְיָא: כָּךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין; לֹא הָיוּ חוֹתְמִים עַל הַשְּׁטָר, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִים מִי חוֹתֵם עִמָּהֶם. וְלֹא הָיוּ יוֹשְׁבִין בַּדִּין, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִים מִי יוֹשֵׁב עִמָּהֶם. וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִים בִּסְעוּדָה, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדְעִים מִי מֵסֵב עִמָּהֶם.

נ״אאָמַר רַבִּי מֵאִיר: זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פֶּה קָדוֹשׁ יֹאמַר דָּבָר זֶה? תְּנִי: עֵדוֹ. אֵינִי? וְהָאָמַר עוּלָא: הָרוֹאֶה אֶת רֵישׁ לָקִישׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּאִלּוּ עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה. אָמַר רַבִינָא: וַהֲלֹא כָּל הָרוֹאֶה רַבִּי מֵאִיר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּאִלּוּ עוֹקֵר הָרֵי הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה. הָכִי קָאָמַר: בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה מְחַבְּבִין זֶה אֶת זֶה, כִּי הָא דְּיָתִיב רַבִּי וְקָאָמַר: אָסוּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אַבָּא הִתִּיר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן. אָמַר לוֹ: כְּבָר הוֹרָה זָקֵן. אָמַר רַב פָּפָּא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִין זֶה אֶת זֶה, דְּאִלּוּ רַבִּי יוֹסֵי קַיָּם, הָיָה כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי, דְּהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה, וְהָיָה כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי, וְקָאָמַר: "כְּבָר הוֹרָה זָקֵן".

נ״בלז אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מַאי דִּכְתִיב: (זכריה יא) "וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת, לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים", 'נֹעַם', אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה. 'חֹבְלִים', אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּחַבְּלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה. (זכריה ד) "וַיֹּאמֶר: (אלי) אֵלֶּה [שְׁנֵי] בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים", "[וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ]". 'יִצְהָר', אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּשֶׁמֶן זַיִת. (שם) "וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ", אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּרִירִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּזַיִת. כְּתִיב: (שם ה) "וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת, וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה, וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: אָנָה הֵמָּה מוֹלִיכוֹת אֶת הָאֵיפָה? וַיֹּאמֶר אֵלַי: לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: זוֹ חֲנֻפָּה וְגַסּוּת־הָרוּחַ, שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל. וְגַסּוּת־הָרוּחַ, לְבָבֶל נָחִית? וְהָאָמַר מַר: עֲשָׂרָה קַבִּין גַּסּוּת־הָרוּחַ יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אִין, לְבָבֶל נָחִית, וְאִשְׁתַּרְבּוּבֵי הוּא דְּאִשְׁתַּרְבֵּב לְעֵילָם, דִּיקָא נַמִּי, דִּכְתִיב: "לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר", שְׁמַע מִינָהּ. וְגַסּוּת, לְבָבֶל לָא? וְהָאָמַר מַר: סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ, עֲנִיּוּת, וַעֲנִיּוּת, לְבָבֶל נָחִית! מַאי עֲנִיּוּת? עֲנִיּוּת תּוֹרָה, דִּכְתִיב: (שה"ש ח) "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד. מַאי 'בָּבֶל'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּלוּלָה בְּמִקְרָא, בְּלוּלָה בְּמִשְׁנָה, בְּלוּלָה בְּתַלְמוּד. (איכה ג) "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם", אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זֶה תַּלְמוּדָהּ שֶׁל בָּבֶל.

נ״גהַהוּא טַבְּחָא, דְּאִשְׁתַּכַּח דְּנַפְקָא טְרֵיפוּתָא מִתּוּתֵי יָדֵיהּ, פַּסְלֵיהּ רַב נַחְמָן, וְעַבְּרֵיהּ. אָזַל, רַבִּי מַזְיֵהּ וְטוּפְרֵיהּ. סָבַר רַבִּי נָתָן לְאַכְשׁוּרֵיהּ, אָמַר לֵיהּ רָבָא: דִּילְמָא, אִיעֲרוּמִי קָא מַעֲרִים. אֶלָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? כִּדְרַב אִידִי בַּר אַבִּין, דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אַבִּין: הֶחָשׁוּד עַל הַטְּרֵפוֹת, אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְיַחֲזִיר אֲבֵדָה בְּדָבָר חָשׁוּב, אוֹ שֶׁיּוֹצִיא טְרֵפָה מִתַּחַת יָדוֹ בְּדָבָר חָשׁוּב מִשֶּׁלּוֹ.

נ״דלח אָמַר רַב יְהוּדָה: סְתָם רוֹעֶה, פָּסוּל, סְתָם גַּבַּאי, כָּשֵׁר. אֲבוּהָ דְּרַבִּי זֵירָא, עָבַד גַּבָּיוּתָא תְּלֵיסַר שְׁנִין. כִּי הֲוָה אָתָא רֵישׁ נַהֲרָאלְמָתָא, כִּי הֲוָה חָזִי רַבָּנָן, אָמַר לְהוּ: (ישעיהו כ״ו:כ׳) "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ". כִּי הֲוָה חָזִי אִינִישׁ דְּמָתָא, אָמַר: רֵישׁ נַהֲרָא אָתָא לְמָתָא, וְהָאִידְנָא נָכִיס אַבָּא לְפוּם בְּרָא, וּבְרָא לְפוּם אַבָּא, וּמִגְנְזוּ כּוּלֵי עָלְמָא. כִּי אַתִּי, אָמַר לֵיהּ: מִמַּאן נִיבָּעִי? כִּי נִיחָא נַפְשֵׁיהּ, אָמַר לוֹ: שְׁקוּלֵי תְּלֵיסַר מָעֵי, דְּצַיְרֵי לִי בִּסְדִינָאִי, וְהַדְרוּ לֵיהּ לִפְלַנְיָא, דִּשְׁקַלְתִּינְהוּ מִינֵיהּ, וְלָא אִיצְטְרִיכוּ לִי.

נ״הלט רַבִּי חִיָּא בַּר זַרְנוּקִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק הֲווּ קָאַזְלֵי לְעַבֵּר שָׁנָה בְּעַסְיָא, פָּגַע בְּהוּ רֵישׁ לָקִישׁ, אִיטְפַּל בַּהֲדַיְהוּ. אָמַר: אֵיזִיל אִיחְזִי, הֵיכִי עַבְדֵי עוּבְדָא. חַזְיֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּקָא כָּרִיב. אָמַר לָהֶם: כֹּהֵן וְחָרִישׁ. אָמְרוּ לוֹ: יָכוֹל לוֹמַר: אַגִּיסְטוֹן אֲנִי בְּתוֹכוֹ. תּוּ חַזְיֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה כָּסַח בְּכַרְמוֹ. אָמַר לְהוּ: כֹּהֵן וְזוֹמֵר. אָמְרוּ לוֹ: יָכוֹל לוֹמַר: לְעֵקֶל בֵּית־הַבַּד אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לָהֶם: הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעֵקֶל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת. הֵי אָמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא? אִילֵימָא הָא קַמַּיְתָא אָמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, הָא נַמִּי לֵימְרוּן: אַגִּיסְטוֹן אֲנִי בְּתוֹכוֹ. אֶלָּא הָא אָמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר אָמַר לְהוּ הַךְ. מַאי שְׁנָא 'כֹּהֵן'? מִשּׁוּם דַּחֲשִׁידֵי אַשְׁבִיעִית. (דתנן) [סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאִין שֶׁל שְׁבִיעִית, תַּעֲלֶה. פָּחוֹת מִכֵּן, יֵרָקְבוּ. וַהֲוִינָן בָּהּ, אַמַאי יֵרָקְבוּ? יִמְכְּרֶנּוּ לְכֹהֵן בִּדְמֵי תְּרוּמָה, חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה. וְאָמַר רַב חִיָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָא: זֹאת אוֹמֶרֶת: נֶחְשְׁדוּ כֹּהֲנִים אַשְׁבִיעִית]. אָמְרוּ: טְרוֹדָאהוּא דֵּין. כִּי מָטוּ לְהָתָם, סְלִיקוּ לְאִיגְרָא, שַׁלְפוּהָ לְדַרְגָּא מִתּוּתֵיהּ. אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לֵיהּ: בְּנֵי אָדָם הַחֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבִיעִית, כְּשֵׁרִין לְעַבֵּר שָׁנָה? הָדַר אָמַר: לָא קַשְׁיָא לִי, מִידִי דַּהֲוָה אַשְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָּקָר, וְרַבָּנָן, אַחוּשְׁבְּנַיְהוּ סָמִיךְ. הָדַר אָמַר: לָא דָּמִי, הָתָם הָדוּר אִימְנוּ רַבָּנָן וְעִבְּרוּהָ לְהַהִיא שַׁתָּא, הָכָא, קֶשֶׁר רְשָׁעִים הוּא, וְקֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דָּא עָקָא. כִּי אַתּוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמְרוּ לֵיהּ: קָרִי לָן: "רוֹעֵי בָּקָר", וְלָא (מחית ולא מידי?) [אָמַר לֵיהּ מַר וְלָא מִידִי]? אָמַר לְהוּ: וְאִי קָרִי לְכוּ "רוֹעֵי צֹאן", מַאי אַמְרֵי לֵיהּ?

נ״ומ מַאי "קֶשֶׁר רְשָׁעִים"? שֶׁבְנָא הֲוָה דָּרִישׁ בִּתְלֵיסַר רִבְוָתָא, חִזְקִיָּה הֲוָה דָּרִישׁ בְּחַד־סַר רִבְוָתָא. כִּי אָתָא סַנְחֵרִיב וְצָר עֲלָהּ דִּירוּשְׁלֶם, כָּתַב שֶׁבְנָא פִּתְקָאשָׁדָא בְּגִירָא: שֶׁבְנָא וְסִיעָתוֹ הִשְׁלִימוּ, חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ לֹא הִשְׁלִימוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים י״א:ב׳) "כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר". הֲוָה קָא מִסְתַּפִי חִזְקִיָּה, אָמַר: דִּילְמָא חַס־וְשָׁלוֹם נַטְיֵיהּ דַּעְתֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּתַר רוּבָּא? כֵּיוָן דְּרוּבָּא מִמְסְרֵי, אִינְהוּ נַמִּי מִמְסְרֵי. בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: (ישעיהו ח׳:י״ב) "לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר". (כלו) [כְּלוֹמַר]: קֶשֶׁר רְשָׁעִים הוּא, וְקֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. הָלַךְ לַחְצֹב לוֹ קֶבֶר בְּקִבְרֵי בֵּית דָּוִד, בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: (שם כב) "מַה לְּךָ פֹה? וּמִי לְךָ פֹה? כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר וְגוֹ', הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר". אָמַר רַב: טִלְטוּלָא דְּגַבְרָא, קָשֶׁה מִדְּאִיתְּתָא. (שם) "וְעֹטְךָ עָטֹה", אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד, שֶׁפָּרְחָה בּוֹ צָרַעַת, כְּתִיב הָכָא: "וְעֹטְךָ עָטֹה", וּכְתִיב הָתָם: (ויקרא י״ג:מ״ה) "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה". (ישעיהו כ״ב:י״ז-י״ח) "צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה, כַּדוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם" [וְגוֹ']. תָּנָא: הוּא בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת גְּדֻלָּה לְעַצְמוֹ וְקָלוֹן לְבֵית אֲדוֹנָיו, לְפִיכָךְ נֶהְפַּךְ כְּבוֹדוֹ לְקָלוֹן. כִּי הֲוָה נָפִיק אִיהוּ, אָתָא גַּבְרִיאֵל, אַחְדֵיהּ לְדָשָׁא בְּאַפֵּי מַשִׁרְיָתֵיהּאָמְרוּ לֵיהּ: מַשִׁרְיָתָךְ הֵיכָא? (אָמַר לְהוּ: מָרְדוּ וַאֲהַדְרוּ בִּי.) [אָמַר: הַדְרוּ בִּי]. אָמְרוּ לֵיהּ: אִם כֵּן, אַחוּכִי קָא מְחַיַכַתְּ בָּן! נְקָבוּהוּ בַּעֲקֵבָיו וּתְלָאוּהוּ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתוֹ עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שֶׁבְנָא בַּעַל הֲנָאָה הָיָה, כְּתִיב הָכָא: (ישעיהו כ״ב:ט״ו) "לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן". וּכְתִיב הָתָם: (מלכים א א׳:ד׳) "וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת".

נ״זמא "כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן, צַדִּיק מַה פָּעָל", (תהילים י״א:ג׳) רַב יְהוּדָה וְרַב עֵינָא, חַד אָמַר: אִלּוּ חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ נֶהֱרָסִין, "צַדִּיק מַה פָּעָל". וְחַד אָמַר: אִלּוּ בֵּית הַמִּקְדָשׁ יֵהָרֵס, "צַדִּיק מַה פָּעָל". וְעוּלָא אָמַר: אִלּוּ מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אֵינָם נֶהֱרָסוֹת, "צַדִּיק מַה פָּעָל". בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: אִלּוּ מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, הַיְנוּ דִּכְתִיב: "כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן". (כְּמַשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּשֶׁת דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל לִבּוֹ".) וּלְמַאן דְּאָמַר: בֵּית הַמִּקְדָשׁ, נַמִּי, דִּתְנַן: אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וּ'שְׁתִיָּה' הָיְתָה נִקְרֵאת. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ, הֵיכָא אַשְׁכְּחָן צַדִּיקֵי, דְּאִיקְרוּ 'שָׁתוֹת'? דִּכְתִיב: (שמואל א ב׳:ח׳) "כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ, וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל". וְאִי בָּעִית אֵימָא, מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ח:כ״ט) "הִפְלִיא עֵצָה, הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה". אָמַר רַבִּי חַנִּין: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ: 'תּוּשִׁיָּה'? מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם. דָּבָר אַחֵר: ,תּוּשִׁיָּה', שֶׁנִּתְּנָה בַּחֲשַׁאי מִפְּנֵי הַשָּׂטָן. דָּבָר אַחֵר: 'תּוּשִׁיָּה', דְּבָרִים שֶׁל תֹּהוּ, שֶׁהָעוֹלָם מֻשְׁתָּת עֲלֵיהֶם.

נ״חמב אָמַר עוּלָא: מַחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת, אֲפִלּוּ לְדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ה׳:י״ב) "מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים, וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תֻּשִׁיָּה". אָמַר רַבָּה: אִם עֲסוּקִים לִשְׁמָהּ, אֵינָהּ מוֹעֶלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״ט:כ״א) "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם", עֵצָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דְּבַר ה', הִיא תָּקוּם לְעוֹלָם.

נ״טמג "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים", (דברים כ״ד:ט״ז) מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אִם לְלַמֵּד שֶׁלֹּא יוּמְתוּ אָבוֹת בַּעֲוֹן בָּנִים, וּבָנִים בַּעֲוֹן אָבוֹת, הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: (שם) "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ", אֶלָּא, "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים", בְּעֵדוּת בָּנִים, "וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת", בְּעֵדוּת אָבוֹת. וּבָנִים בַּעֲוֹן אָבוֹת לֹא? וְהָכְּתִיב: (שמות ל״ד:ז׳) "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים". הָתָם, כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, כִּדְתַנְיָא: (ויקרא כ״ו:ל״ט) "וְאַף בַּעֲוֹנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ", כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם. אַתָּה אוֹמֵר: כְּשֶׁאוֹחֲזִין, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁאֵין אוֹחֲזִין? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ", הֲרֵי כְּשֶׁאוֹחֲזִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם (וּכְשֶׁאֵין אוֹחֲזִין) [וְ]לֹא? וְהָכְּתִיב: (ויקרא כ״ו:ל״ז) "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו", אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו, מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּם עֲרֵבִים זֶה לָזֶה. הָתָם, שֶׁהָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִחוּ.

ס׳מד מְאַיְּמִין עַל הָעֵדִים. הֵיכִי אַמְרִינָן לְהוּ? אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי אַמְרִינָן לְהוּ: (משלי כ״ה:י״ד) "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר". אָמַר לֵיהּ רָבָא: יַכְלֵי לְמֵימַר: שֵׁב שְׁנֵי הֲוָה כַּפְנָאוְאַבָּבָא דְּאוּמְנָא לָא חָלִיף. אֶלָּא אָמַר רָבָא: אַמְרִינָן לְהוּ: (משלי כ״ה:י״ח) "מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן, אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר". אָמַר לֵיהּ רַב אַשִׁי: יַכְלֵי לְמֵימַר: שֵׁב שְׁנֵי הֲוָה מוֹתָנָאוְאִינַשׁ בְּלָא שְׁנֵי לָא שָׁכִיב. אֶלָּא אָמַר רַב אַשִׁי, אָמַר לִי נָתָן בַּר מַר זוּטְרָא: אַמְרֵי לְהוּ: סַהֲדֵי שַׁקְרֵי, אַאוּגְרַיְהוּ זִילֵי, דִּכְתִיב: (מלכים א כ״א:י׳) "וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר: בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ".

ס״אמה אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין טוֹעֲנִין לְמֵסִית? מִנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, דְּאָמַר רַבִּי שַׁמְלָאִי: הַרְבֵּה טְעָנוֹת הָיָה לוֹ לַנָּחָשׁ לִטְעֹן וְלֹא טָעַן, וּמִפְּנֵי מַה לֹּא טָעַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? לְפִי שֶׁלֹּא טָעַן הוּא. מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר? דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד, דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין? דִּבְרֵי הָרַב שׁוֹמְעִין! אָמַר חִזְקִיָּה: מִנַּיִן שֶׁכָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ג׳:ג׳) "כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ". רַב מְשַׁרְשִׁיָּא אָמַר, מֵהָכָא: (שמות כ״ה:י׳) "אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ". רַב אַשִׁי אָמַר: (שם כו) "עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת".

ס״בהֲרֵי שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל מָעוֹת (מַעֲשֵׂר שֵׁנִי) שֶׁהִנִּיחַ לוֹ אָבִיו, וּבָא בַּעַל הַחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ הֵם, בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הֵן, שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֵן, זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.

ס״גתַּנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כָּךְ הָיָה מִנְהָגָן שֶׁל נְקִיֵּי הַדַּעַתבִּירוּשָׁלַיִם; מַכְנִיסִין לְבַעֲלֵי דִּינִין וְשׁוֹמְעִין דִּבְרֵיהֶם, וּמַכְנִיסִין הָעֵדִים וְשׁוֹמְעִין דִּבְרֵיהֶם, וּמוֹצִיאִין אוֹתָם לַחוּץ, וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּדָּבָר.

ס״דרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים הֲוָה מִשְׁתַּקִּיד עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא לְמִסְמְכֵיהּ, וְלָא קָמִסְתַּיְעָא מִלְּתָא. יוֹמָא חַד הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לְהוּ: מִי אִיכָּא דְּיָדַע הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אוֹ לָא? אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים: דֵּין יָדַע. אָמַר לֵיהּ: לֵימָא אִיזִי. אָמַר לֵיהּ: לִיסְמְכֵיהּ מַר בְּרֵישָׁא. סַמְכֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: בְּנִי, אֱמֹר לִי כֵּיצַד שָׁמַעְתָּ? אָמַר לֵיהּ: כָּךְ שָׁמַעְתִּי, שֶׁמּוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה לְרַבִּי נָתָן. אָמַר: לָזֶה הֻצְרַכְתִּי? הַשְׁתָּא, וּמָה עִקָּר רְאִיָּה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לָא בָּעִינָן, הַגָּדָה מִבָּעְיָא? אָמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וְעָלִיתָ לֹא תֵּרֵד. אָמַר רַבִּי זֵירָא: שְׁמַע מִינָהּ: גַּבְרָא רַבָּה, כֵּיוָן (דסמיך) [דְּאִסְתַּמִיךְ] סָמִיךְ.

ס״התָּנוּ רַבָּנָן: מִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא, שֶׁלֹּא יֹאמַר: אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי, תַּלְמוּד לוֹמַר: (ויקרא י״ט:ט״ז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". וְאוֹמֵר: (משלי י״א:י״ג) "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סוֹד".

ס״ומו הַהוּא תַּלְמִידָא, (דאפיק) [דְּנָפִיק עֲלֵיהּ קָלָא, דְּגַלִּי] מִלְּתָא דְּאִיתְּמַר בֵּי מִדְרָשָׁא (דרבי אמי) בָּתַר עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין, וְאַפְּקֵיהּ רַבִּי אַמִי מִבֵּי מִדְרָשָׁא, (וְאַכְרִיז עֲלֵיהּ) [אָמַר]: דֵּין, גַּלֵי רָזַיָּא הוּא.

ס״זשָׁלְחוּ לֵיהּ לְמַר עוּקְבָא: לִדְזִיו לֵיהּ כְּבַר בִּתְיָה, שְׁלָם, עוּקְבָן הַבַּבְלִי קָבֵל קֳדָמָנָא: יִרְמְיָה אָחִי הֶעֱבִיר עָלַי אֶת הַדֶּרֶךְ, וְאָמְרוּ לוֹ: הַשִּׁיאוּהוּ וְיִרְאוּ פָּנֵינוּ בִּטְבֶרְיָא. [הָא גּוּפֵיהּ קַשְׁיָא, אָמַרְתְּ: אָמְרוּ לוֹ, אַלְמָא: דַּיְּנוּהוּ אַתּוּן. הַשִּׁיאוּהוּ וְיִרְאֶה פָּנֵינוּ בִּטְבֶרְיָה, אַלְמָא: שַׁדְרוּהוּ הָכָא! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: אָמְרוּ לֵיהּ: דַּיְנוּהוּ אַתּוּן, אִי צַיִּית, צַיִּית, וְאִי לָא, הַשִּׁיאוּהוּ וְיִרְאֶה פָּנֵינוּ בִּטְבֶרְיָא].

ס״חסנהדרין פרק ד - [מִשְׁנָה. אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כ״ד:כ״ב) "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם". גְּמָרָא. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, מִי בָּעִינָן דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה? וּרְמִינְהוּ וְכוּ', אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: דְּבַר תּוֹרָה, אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם", וּמַה טַּעַם אָמְרוּ: דִּינֵי מָמוֹנוֹת לֹא בָּעִינָן דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין. [אֶלָּא מֵעַתָּה, טָעוּ לֹא יְשַׁלְּמוּ?! כָּל שֶׁכֵּן שֶׁתִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין. רָבָא אָמַר: מַתְנִיתִין דְּהָכָא, בְּדִינֵי קְנָסוֹת, וְאִידָךְ, בְּהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת]. רַב פָּפָּא אָמַר: אִידִי וְאִידִי בְּהוֹדָאָה וְהַלְוָאָה, כָּאן, בְּדִין מְרֻמֶּה, כָּאן, בְּדִין שֶׁאֵינוֹ מְרֻמֶּה, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּרֵישׁ לָקִישׁ רָמִי, כְּתִיב: (ויקרא י״ט:ט״ו) "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", וּכְתִיב: (דברים ט״ז:כ׳) "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", הָא כֵּיצַד? כָּאן, בְּדִין מְרֻמֶּה, כָּאן, בְּדִין שֶׁאֵין מְרֻמֶּה. רַב אַשִׁי אָמַר: מַתְנִיתִין, כִּדְשַׁנִינָן, קְרָאֵי, אֶחָד לְדִין, וְאֶחָד לִפְשָׁרָהכִּדְתַנְיָא: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹף", אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִפְשָׁרָה; כֵּיצַד? שְׁתֵּי סְפִינוֹת עוֹבְרוֹת בַּנָּהָר וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה, אִם עוֹבְרוֹת שְׁתֵּיהֶן, שְׁתֵּיהֶן טוֹבְעוֹת, בָּזֶה אַחַר זֶה, שְׁתֵּיהֶן עוֹבְרוֹת. וְכֵן שְׁנֵי גְּמַלִּים שֶׁהָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלוֹת בֵּית חוֹרוֹן וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה, אִם עָלוּ שְׁנֵיהֶם, שְׁנֵיהֶם נוֹפְלִים, בָּזֶה אַחַר זֶה, שְׁנֵיהֶם עוֹלִים, הָא כֵּיצַד? טְעוּנָה וְשֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה, תִּדָּחֶה שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה מִפְּנֵי טְעוּנָה. קְרוֹבָה וְשֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה, תִּדָּחֶה קְרוֹבָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן קְרוֹבוֹת, שְׁתֵּיהֶן רְחוֹקוֹת, הַטֵּל פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן, וּמַעֲלוֹת שָׂכָר זוֹ לָזוֹ.

ס״טמז תָּנוּ רַבָּנָן: (דברים יז) "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹף", הַלֵּךְ אַחַר בֵּית־דִּין יָפֶה; אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְלֹד, אַחַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִבְרוֹר־חַיִל. תָּנָא: קוֹל רֵיחַיִם בְּבוּרְנִי, שְׁבוּעַ הַבֵּן, שְׁבוּעַ הַבֵּן (שם). אוֹר הַנֵּר בִּבְרוֹר־חַיִל, מִשְׁתֶּה שָׁם, מִשְׁתֶּה שָׁם. תָּנוּ רַבָּנָן: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף", הַלֵּךְ אַחַר חֲכָמִים לִישִׁיבָה, אַחַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְלֹד, אַחַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִבְרוֹר־חַיִל, אַחַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִפְקִיעִין, אַחַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְיַבְנֶה, אַחַר רַבִּי עֲקִיבָא לִבְנֵי־בְּרַק, אַחַר רַבִּי מַתְיָא לְרוֹמִי, אַחַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לְסִיכְנִי, אַחַר רַבִּי יוֹסֵי לְצִפּוֹרִי, אַחַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה לִנְצִיבִין, אַחַר [רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אֲחִי] רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לַגּוֹלָה, אַחַר רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים, אַחַר חֲכָמִים לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית.

ע׳[במשנה איתא שדִּינֵי מָמוֹנוֹת, מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. וּרְמִינְהוּ: דָּן אֶת הַדִּין, וְזִכָּה אֶת הַחַיָּב, וְחִיֵּב אֶת הַזַּכַּאי וְכוּ'], מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, כָּאן, בְּמוּמְחֶה וְכוּ'. [רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: כָּאן, שֶׁטָּעָה בִּדְבַר מִשְׁנָה, כָּאן, שֶׁטָּעָה בְּשִׁקּוּל הַדַּעַת וְכוּ']. אִיתִיבֵיהּ רַב הַמְנוּנָא לְרַב שֵׁשֶׁת: מַעֲשֵׂה בְּפָרָה שֶׁל בֵּית מְנַחֵם, שֶׁנִּטְּלָה הָאֵם שֶׁלָהּ, וְהֶאֱכִילָהּ רַבִּי טַרְפוֹן לַכְּלָבִים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּיַבְנֶה, וְהִתִּירוּהָ, שֶׁאָמַר תּוֹדוּס הָרוֹפֵא: אֵין פָּרָה וַחֲזִירָה יוֹצְאָה מֵאַלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן חוֹתְכִין הָאֵם שֶׁלָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּלֵד. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: הָלְכָה חֲמוֹרְךָ טַרְפוֹן. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: פָּטוּר אַתָּה, שֶׁכָּל הַמּוּמְחֶה לָרַבִּים, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. [וְאִם אִיתָא, לֵימָא לֵיהּ: טוֹעֶה בִּדְבַר מִשְׁנָה אַתָּה, וְטוֹעֶה בִּדְבַר מִשְׁנָה, חוֹזֵר חדא ועוד קאמר חדא דטועה בדבר משנה אתה וטועה בדבר משנה חוזר ועוד אי נמי משיקול הדעת טעית מומחה לרבים אתה וכל המומחה לרבים פטור מלשלם].

ע״אפִּסְקָא. דִּינֵי נְפָשׁוֹת [מַחֲזִירִין לִזְכוּת, וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה]. תָּנוּ רַבָּנָן: מִנַּיִן לְיוֹצֵא מִבֵּית־דִּין חַיָּב, וְאָמַר אֶחָד: יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, [מִנַּיִן] שֶׁמַּחֲזִירִין אוֹתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שמות כג) "וְנָקִי אַל תַּהֲרֹג". וּמִנַּיִן לְיוֹצֵא מִבֵּית־דִּין זַכַּאי, וְאָמַר אֶחָד: יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה, מִנַּיִן שֶׁאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג". אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אַשִׁי: וְחִילוּפָא, לְמֵסִית, דִּכְתִיב: (דברים י״ג:ט׳) "לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו". רַב כַּהֲנָא מַתְנִי: (שם) מִ"כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ".

ע״בוְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה. (וכו'.) [אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁטָּעָה בְּדָבָר שֶׁאֵין הַצְּדוֹקִין מוֹדִין בּוֹ, אֲבָל טָעָה בְּדָבָר שֶׁהַצְּדוֹקִין מוֹדִין בּוֹ, זִיל קָרִי בֵּי רַב הוּא]. בָּעָא מִינֵיהּ רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא מֵרַבִּי יוֹחָנָן: טָעָה בְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת מַהוּ? אָמַר לֵיהּ: אַדְמוֹקְדָךְ יָקִיד, זִיל קוֹץ קָרָךְ וְצָלִי.

ע״גמח "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי" וְגוֹ'. (תהילים ס״ב:י״ב) מִקְרָא אֶחָד יוֹצֵא לְכַמָּה טְעָמִים, וְאֵין טַעַם אֶחָד יוֹצֵא (משתי) [מִכַּמָּה] מִקְרָאוֹת. דְּבֵי רַבִּי יִשְׂמָעֵאל תָּנָא: (ירמיהו כ״ג:כ״ט) "וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע", מַה פַּטִּישׁ זֶה מִתְחַלֵּק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת, אַף מִקְרָא אֶחָד יוֹצֵא לְכַמָּה טְעָמִים.

ע״דמט קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם" וְגוֹ', אִם הָעָם חָטְאוּ, רָאשֵׁי הָעָם מֶה חָטְאוּ? אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: חַלֵּק עֲלֵיהֶם בָּתֵּי־דִּינִין, מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם שֶׁאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד, וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת, אֲבָל בְּמִיתָה אַחַת, דָּנִין. אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב חֲרוֹן אַף מִיִּשְׂרָאֵל.

ע״הדִּינֵי מָמוֹנוֹת, גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם [בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת, גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם לִזְכוּת, וּבַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה]. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: דְּאָמַר קְרָא: (ישעיהו א׳:כ״א) "מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ, וְעַתָּה מְרַצְּחִים". וְרָבָא אָמַר מֵהָכָא: (שם) "אַשְּׁרוּ חָמוֹץ", אַשְׁרֵי דַּיָּן שֶׁמְּחַמֵּץ אֶת דִּינוֹ. וְאִידָךְ? אַשְׁרֵי חָמוֹץ וְלֹא חוֹמֵץ.

ע״ואָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, [אָמַר רַבִּי יִצְחָק]: כָּל תַּעֲנִית שֶׁמְּלִינִין בָּהּ צְדָקָה, כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו א׳:כ״א) "צֶדֶק יָלִין בָּהּ, וְעַתָּה מְרַצְּחִים". וְהַנֵי מִילֵי בְּרִיפְתָּא וּבְתַמְרֵי, אֲבָל זוּזֵי וְחִיטֵּי וְשַׂעֲרֵי, לֵית לָן בָּהּ.

ע״זאָמַר רַבָּה בְּרֵיהּ דְּרָבָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי הִלֵּל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי וָלֶס: מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבִּי, לֹא מָצִינוּ תּוֹרָה וּגְדֻלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד. וְלָא? וְהָא הֲוָה יְהוֹשֻׁעַ? הֲוָה אֶלְעָזָר. וְהָא הֲוָה פִּינְחָס? הֲווּ זְקֵנִים. וְהָא הֲוָה שָׁאוּל? הֲוָה שְׁמוּאֵל. וְהָא נָח נַפְשֵׁיהּ? כּוּלְּהוּ שְׁנֵיהּ, קָאַמְרִינָן. וְהָא הֲוָה דָּוִד? הֲוָה עִירָא הַיָּאִירִי, וְהָא נָח נַפְשֵׁיהּ? כּוּלְּהוּ שְׁנֵיהּ, קָאַמְרִינָן. וְהָא הֲוָה שְׁלֹמֹה? הֲוָה שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא, וְהָא קַטְלֵיהּ? כּוּלְּהוּ שְׁנֵיהּ, קָאַמְרִינָן. וְהָא הֲוָה חִזְקִיָּה? הֲוָה שֶׁבְנָא, וְהָא אִיקְטִיל? כּוּלְּהוּ שְׁנֵיהּ, קָאַמְרִינָן. וְהָא הֲוָה עֶזְרָא? הֲוָה נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה. אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: אַף אֲנִי אוֹמֵר: מִימוֹת רַבִּי עַד רַב אַשִׁי, לָא מָצִינוּ תּוֹרָה וּגְדֻלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד. וְלָא? וְהָא הֲוָה הוּנָא בַּר נָתָן? [הוּנָא בַּר נָתָן], מֵיכַּף הֲוָה כַּיִּיף לֵיהּ לְרַב אַשִׁי.

ע״ח[פִּסְקָא]. דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַב אַחָא בַּר פָּפָּא, אָמַר קְרָא: (שמות כג) "לֹא תַעֲנֶה עַל רִב", לֹא תַּעֲנֶה עַל רַב. רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵהָכָא: (שמואל א כ״ה:י״ג) "וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו: חִגְרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ, וַיַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ, וַיַּחְגֹּר גַּם דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ".

ע״ט[פִּסְקָא]. וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. מַאי טַעְמָא? דְּתָנִי רַב יוֹסֵף: כְּשֵׁם שֶׁבֵּית־דִּין מְנֻקִּין בְּצֶדֶק, כָּךְ מְנֻקִּין מִכָּל מוּם. אָמַר אַמֵימַר: מַאי קְרָאָה? (ש"ה ד) "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ". וְדִילְמָא, מוּם מַמָּשׁ? אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אָמַר קְרָא: (במדבר י״א:ט״ז) "וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ", "עִמָּךְ", בְּדוֹמִין לָךְ. וְדִילְמָא, הָתָם מִשּׁוּם שְׁכִינָה? אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אָמַר קְרָא: (שמות י״ח:כ״ב) "וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ", "אִתְּךָ", בְּדוֹמִין לְךָ לִיהֲוֵי.

פ׳נא "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" וְגוֹ'. (ש"ה ז) "שָׁרְרֵךְ", זוֹ סַנְהֶדְרִין. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ "שָׁרְרֵךְ"? שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּטִבּוּרוֹשֶׁל עוֹלָם. "אַגַּן", שֶׁהִיא מְגִינָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. "הַסַּהַר", שֶׁהִיא דּוֹמָה לְסַהַר. "אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג", שֶׁאִם הֻצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לָצֵאת, רוֹאִים אִם יֵשׁ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, כְּנֶגֶד סַנְהֶדְרִין קְטַנָּה, יוֹצֵא, וְאִם לָאו, אֵינוֹ יוֹצֵא. (שה"ש ז) "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים", מָה עֲרֵמַת חִטִּים, הַכֹּל נֶהֱנִין מִמֶּנָּה, אַף סַנְהֶדְרִין, הַכֹּל נֶהֱנִין מִטַּעֲמֵיהֶן. (שם) "סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים", שֶׁאֲפִלּוּ בְּסוּגָה שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים, לֹא יִפְרְצוּ בָּהֶן פְּרָצוֹת, וְהַיְנוּ דְּאָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַב כַּהֲנָא: אַמְרִיתוּ, נִדָּה שָׁרִי לְיִחוּדֵי בַּהֲדֵי גַּבְרָא, אֶפְשָׁר, אֵשׁ בִּנְעֹרֶת וְאֵינָהּ מְהַבְהֶבֶת? אָמַר לֵיהּ: הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלֵינוּ: "סוּגָה בַּשׁוֹשַׁנִּים", שֶׁאֲפִלּוּ בְּסוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, לֹא יִפְרְצוּ בָּהֶן פְּרָצוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא: (שם ו) "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ", אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ, מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. רַבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא: (בראשית כ״ז:כ״ז) "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו", אַל תִּקְרִי "בְּגָדָיו", אֶלָּא "בּוֹגְדָיו", (דַּאֲפִלּוּ בּוֹגְדִים שֶׁבָּהֶם יֵשׁ בָּהֶם רֵיחַ.) הַנְהוּ בִּרְיוֹנֵי, דַּהֲווּן בְּשִׁבְבוּתֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, דַּהֲוָה מְקָרֵב לְהוּ, כִּי הֵיכִי דְּנִיהַדְרוּ (בִּתְשׁוּבָה) [לְהוּ בִּתְיוּבְתָּא], וַהֲווּ קַפְּדֵי רַבָּנָן. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, אָמְרוּ: עַד הָאִידְנָא הֲוָה (קטינא) [חֲרִיכָא קְטִין] חֲרִיךְ שָׁקֵי, דַּהֲוָה בָּעִי עֲלָן רַחֲמֵי, הַשְׁתָּא מַאן בָּעִי עֲלָן רַחֲמֵי? הִרְהֲרוּ בְּלִבַּיְהוּ, וְעָבְדוּ תְּשׁוּבָה.

פ״אנב מִשְׁנָה. כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים? עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָם וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶם: שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד, וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן, שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִים, שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, הֱווּ יוֹדְעִין, שֶׁלֹּא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ד׳:י׳) "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים", אֵינוֹ אוֹמֵר, "דַּם אָחִיךָ", אֶלָּא, "דְּמֵי אָחִיךָ", דָּמוֹ וְדַם זַרְעוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר: "דְּמֵי אָחִיךָ", שֶׁהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמְּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי [שְׁלוֹם] הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ, וְשֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּינִים אוֹמְרִים: הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמַיִם, וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד, כֻּלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה [הַזֹּאת]? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (ויקרא ה׳:א׳) "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע, אִם לוֹא יַגִּיד" וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (משלי י״א:י׳) "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה". גְּמָרָא. תָּנוּ רַבָּנָן: כֵּיצַד מֵאֹמֶד? אוֹמֵר לָהֶם: שֶׁמָּא כָּךְ רְאִיתֶם, שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵרוֹ לְחֻרְבָּה, וְרַצְתֶּם אַחֲרָיו, וּמְצָאתֶם סַיִף בְּיָדוֹ, וְדָמוֹ מְטַפְטֵף, וְהָרוּג מְפַרְפֵּר, אִם כָּךְ רְאִיתֶם, לֹא רְאִיתֶם כְּלוּם.

פ״בנג תַּנְיָא, אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח: אֶרְאֶה בַּנֶּחָמָה, אִם לֹא רָאִיתִי אֶחָד, שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵרוֹ לְחֻרְבָּה, וְרַצְתִּי אַחֲרָיו, וְרָאִיתִי סַיִף בְּיָדוֹ, וְדָמוֹ מְטַפְטֵף, וְהָרוּג מְפַרְפֵּר, וְאָמַרְתִּי לוֹ: רָשָׁע, מִי הָרַג לְזֶה, אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה? אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁאֵין דָּמְךָ מָסוּר בְּיָדִי, שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: (דברים י״ז:ו׳) "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יוּמַת הַמֵּת", הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת, יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם, עַד שֶׁבָּא נָחָשׁ וְהִכִּישׁוֹ וּמֵת. וְהַאי, בַּר נָחָשׁ הוּא? וְהָאָמַר רַב יוֹסֵף, וְכֵן תָּנִי דְּבֵי חִזְקִיָּה: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין, אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ. לֹא בָּטְלוּ? וְהָא בָּטְלוּ?! אֶלָּא, דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ; מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב סְקִילָה, אוֹ נוֹפֵל מִן הַגַּג, אוֹ חַיָּה דּוֹרְסַתּוּ. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׂרֵפָה, אוֹ נוֹפֵל בִּדְלֵקָה, אוֹ נָחָשׁ מַכִּישׁוֹ. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב הֲרִיגָה, אוֹ נִמְסָר לַמַּלְכוּת, אוֹ לִסְטִים בָּאִים עָלָיו. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק, אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר אוֹ מֵת בִּסְרוֹנְכִי. אַמְרֵי: הַהוּא, חֵטְא אַחֲרִיתִי הֲוָה בֵּיהּ, דְּאָמַר מַר: מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית־דִּין, נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה.

פ״גנד [פִּסְקָא. הֱווּ יוֹדְעִין וְכוּ']. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא: מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה קַיִן בְּהֶבֶל אָחִיו חַבּוּרוֹת חַבּוּרוֹת, פְּצִיעוֹת פְּצִיעוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נְשָׁמָה יוֹצֵאת, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְצַוָּארוֹ. וְאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא: מִיּוֹם שֶׁפָּתְחָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וְקִבְּלַתּוּ לְדָמוֹ שֶׁל הֶבֶל, שׁוּב לֹא פָּתְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ד:ט״ז) "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ, צְבִי לַצַּדִּיק", "מִכְּנַף הָאָרֶץ", וְלֹא מִפִּי הָאָרֶץ. אִיתִיבֵיהּ חִזְקִיָּה אָחִיו: (במדבר ט״ז:ל״ב) "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ". אָמַר לֵיהּ: לְרָעָה פָּתְחָה, לְטוֹבָה לֹא פָּתְחָה. וְאָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא: גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָוֹן מֶחֱצָה, מֵעִיקָרָא כְּתִיב: (בראשית ד׳:י״ד) "וְהָיִיתִי נָע וָנָד", וְלִבְסוֹף כְּתִיב: (שם) "וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד".

פ״דנה אָמַר רַב יְהוּדָה: גָּלוּת מְכַפֶּרֶת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ל״ח:ב׳) "כֹּה אָמַר ה': הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדָּבֶר. וְהַיֹּצֵא [וְנָפַל] אֶל הַכַּשְׂדִים (וְחָיָה) [הַצָּרִים עֲלֵיכֶם, יִחְיֶה], וְהָיְתָה לוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל" ("וָחָי".) רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עַל הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כב) "כֹּה אָמַר ה': כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה; עֲרִירִי, גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו, כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה", וּבָתַר דְּגָלָה כְּתִיב: (ד"ה א ג) "וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר, (בנו) שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ", 'אַסִּר', שֶׁעִבְּרַתּוּ אִמּוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים. 'שְׁאַלְתִּיאֵל', שֶׁשְּׁתָלוֹ אֵל שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַנִּשְׁתָּלִין, גְּמִירִי, אֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מְעֻמָּד, וְהִיא נִתְעַבְּרָה מְעֻמָּד. דָּבָר אַחֵר: 'שְׁאַלְתִּיאֵל', שֶׁנִּשְׁאַל עַל אָלָתוֹ אֵל. (שם) 'זְרֻבָּבֶל', שֶׁנִּזְרַע בְּבָבֶל. וּמַה שְּׁמוֹ? "נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה" שְׁמוֹ.

פ״הנו יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה, בְּנֵי רַבִּי חִיָּא, הֲווּ יַתְבֵי בִּסְעוּדָתָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְלָא הֲווּ קָאַמְרֵי וְלָא מִידִי. אַמְרֵי לְהוּ: אַגְבְּרוּ חַמְרָא אַדַּרְדְּקֵי, כִּי הֵיכִי דְּלֵימְרוּ מִלְּתָא. כֵּיוָן דְּאִיבְסוּם, פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא, עַד שֶׁיִּכְלוּ שְׁנֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הֵן: רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל, וְנָשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ח׳:י״ד) "וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל, לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל". אָמַר לָהֶם: בָּנַי, קוֹצִים אַתֶּם מַטִּילִים לִי בְּעֵינַי? אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא: רַבִּי, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, 'יַיִן' נִתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, וְ'סוֹד' נִתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד. אָמַר רַב חִסְדָּא, אָמַר מַר עוּקְבָא, וְאַמְרֵי לָהּ, אָמַר רַב חִסְדָּא: דָּרַשׁ מָרִי בַּר מַר: מַאי דִּכְתִיב: (דניאל ט׳:י״ד) "וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה, וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ, כִּי צַדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ", מִשּׁוּם דְּ"צַדִּיק ה'", "וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה, וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ"? (אלא) [אִין], צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִקְדִּים גָּלוּת צִדְקִיָּה וְעוֹד גָּלוּת יְכָנְיָה קַיֶּמֶת, דִּכְתִיב בְּגָלוּת יְכָנְיָה: (מלכים ב כ״ד:ט״ז) "וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר; אֶלֶף", 'חָרָשׁ', כֵּיוָן שֶׁפּוֹתְחִין, הַכֹּל נַעֲשׂוּ כְּחֵרְשִׁין. 'מַסְגֵּר', כֵּיוָן שֶׁסּוֹגְרִין בַּהֲלָכָה, שׁוּב אֵין פּוֹתְחִין. וְכַמָּה הָיוּ? אֶלֶף. עוּלָא אָמַר: שֶׁהִקְדִּים שְׁתֵּי שָׁנִים לִ'וְנוֹשַׁנְתֶּם'. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: שְׁמַע מִינָהּ, 'מְהֵרָה' דְּמָרִי עָלְמָא, תַּמְנֵי מְאָה וְחַמְשִׁין וְתַרְתֵּין הֲווּ.

פ״ונז תָּנוּ רַבָּנָן: אָדָם, יְחִידִי נִבְרָא, וּמִפְּנֵי מָה? שֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים: הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַצַּדִּיקִים וּמִפְּנֵי הָרְשָׁעִים, שֶׁלֹּא יְהוּ צַדִּיקִים אוֹמְרִים: אָנוּ בְּנֵי צַדִּיק, וּרְשָׁעִים אוֹמְרִים: אָנוּ בְּנֵי רָשָׁע. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת, שֶׁלֹּא יְהוּ מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת זוֹ בְּזוֹ. וּמָה עַכְשָׁיו שֶׁנִּבְרָא יָחִיד, מִתְגָּרוֹת, אִם נִבְרְאוּ שְׁנַיִם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִים, וּמָה עַכְשָׁיו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי, גּוֹזְלִין וְחוֹמְסִים, אִם נִבְרְאוּ שְׁנַיִם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

פ״זנח [פִּסְקָא. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן:] וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵע כַּמָּה מַטְבֵּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד, וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ, בָּרוּךְ הוּא, טוֹבֵע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל״ח:י״ד) "תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם, וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ". וּמִפְּנֵי מָה אֵין פַּרְצוּפֵיהֶן דּוֹמִין זֶה לָזֶה? שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם דִּירָה נָאָה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְיֹאמַר: שֶׁלִּי הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם, וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר". תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם מִשְׁתַּנֶּה מֵחֲבֵרוֹ: בְּקוֹל, בְּמַרְאֶה, וּבְדַעַת. בְּקוֹל וּבְמַרְאֶה, מִשּׁוּם עֶרְוָה. וּבְדַעַת, מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים וְהַחַמְסָנִים.

פ״חנט תָּנוּ רַבָּנָן: אָדָם נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וּמִפְּנֵי מָה? שֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים: שֻׁתָּף הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: שֶׁאִם תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו, אוֹמְרִים לוֹ: יַתּוּשׁקְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַמִּצְוָה [מִיָּד]. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַסְּעוּדָה מִיָּד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁבָּנָה פַּלְטֵרִין וְשִׁכְלְלָן, וְהִתְקִין סְעוּדָה, וְאַחַר כָּךְ הִכְנִיס אוֹרְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ט׳:ב׳-ג׳) "חָכְמוֹת בָּנְתָה וְגוֹ', טָבְחָה טִבְחָהּ וְגוֹ', שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא" וְגוֹ'. "חָכְמוֹת בָּנְתָה", זוֹ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁבָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּחָכְמָה. "חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה", אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. "טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ", אֵלּוּ יַמִּים וּנְהָרוֹת וְכָל צָרְכֵי עוֹלָם. ("אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ", אֵלּוּ אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים.) "שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא", זֶה אָדָם וְחַוָּה. "עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת", רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה רָמִי, כְּתִיב: 'עַל גַּפֵּי', וּכְתִיב: 'עַל כִּסֵּא'. בִּתְחִלָּה 'עַל גַּפֵּי', וְלִבְסוֹף 'עַל כִּסֵּא'. (שם) "מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה, חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "מִי פִּתְּאוֹ לְזֶה"? אִשָּׁה אָמְרָה לוֹ, דִּכְתִיב: (שם ו) "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב". [תַּנְיָא], הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הֻצְבַּרעֲפָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קל״ט:ט״ז) "גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ", וּכְתִיב: (זכריה ד׳:י׳) "עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ".

פ״טאָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן, (שם ע"ב) גּוּפוֹ מִבָּבֶל, וְרֹאשׁוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵבָרָיו מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת, עַגְבוֹתָיו, אָמַר רַבִּי (יוחנן) [אַחָא]: מֵאַקְרָא דְּאַגְמָא. אָמַר רַבִּי (אחא) [יוֹחָנָן] בְּרַבִּי חֲנִינָא: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הֲוֵי הַיּוֹם; שָׁעָה רִאשׁוֹנָה, הֻצְבַּר עֲפָרוֹ, שְׁנִיָּה, נַעֲשָׂה גֹּלֶם, שְׁלִישִׁית, נִמְתְּחוּאֵבָרָיו, רְבִיעִית, נִזְרְקָה בּוֹ נְשָׁמָה, חֲמִשִּׁית, עָמַד עַל רַגְלָיו, שִׁשִּׁית, קָרָא שֵׁמוֹת, שְׁבִיעִית, נִזְדַּוְּגָה לוֹ חַוָּה, שְׁמִינִית, עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה, תְּשִׁיעִית, נִצְטַוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן הָאִילָן, עֲשִׂירִית, סָרַח, אַחַת עֶשְׂרֵה, נִדּוֹן, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, נִטְרַד וְהָלַךְ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים מ״ט:י״ג) "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין". אָמַר רָמִי בַּר חָמָא: אֵין חַיָּה רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּאָדָם, אֶלָּא אִם כֵּן נִדְמֶה לָהּ כִּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ"

צ׳סא אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראוֹת אֶת הָאָדָם, בָּרָא כַּת אַחַת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם, (בראשית א׳:כ״ו) "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ"? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה מַּעֲשָׂיו? אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ מַעֲשָׂיו. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, (תהילים ח׳:ה׳) "מָה אֶנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ". הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה בֵּינֵיהֶם, וּשְׂרָפָם. וְכֵן כַּת שְׁנִיָּה. כַּת שְׁלִישִׁית, אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רִאשׁוֹנִים שֶׁאָמְרוּ לְפָנֶיךָ, מָה הוֹעִילוּ? כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ הוּא, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמְךָ עֲשֵׂה. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ (לדור) [לְאַנְשֵׁי דּוֹר] הַמַּבּוּל, וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא יָפֶה אָמְרוּ רִאשׁוֹנִים לְפָנֶיךָ? אָמַר לָהֶם: (ישעיהו מ״ו:ד׳) "וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל" [וְגוֹ'].

צ״אסב אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן, בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי סִפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְלִי, מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ, אֵל", וְהַיְנוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (בראשית ה׳:א׳) "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ, וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ. אָמַר: "וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ, אֵל". וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִין הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ג׳:ט׳) "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" אָן נָטָה לִבְּךָ? רַבִּי יִצְחָק אָמַר: מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה, כְּתִיב הָכָא: (הושע ו׳:ז׳) "וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית", וּכְתִיב הָתָם: (בראשית י״ז:י״ד) "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר". רַב נַחְמָן אָמַר: כּוֹפֵר בָּעִקָּר הָיָה, כְּתִיב הָכָא: "עָבְרוּ בְרִית", וּכְתִיב הָתָם: "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר", וְאוֹמֵר: (דברים כ״ט:כ״ד) "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם".

צ״בסג תְּנַן הָתָם: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ, אֶלָּא אֶפִּיקוֹרוֹס גּוֹי [עוֹבֵד כּוֹכָבִים], אֲבָל אֶפִּיקוֹרוֹס יִשְׂרָאֵל, כָּל־שֶׁכֵּן דְּפָקַר טְפֵי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁפָּקְרוּ הַמִּינִין, תְּשׁוּבָתָן בְּצִדָּן. (בראשית א׳:כ״ז) "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ", וְאוֹמֵר: (שם) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ". (שם יא) "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם", (בראשית י״א:ה׳) "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל". (שם לה) "כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים", (ואומר) (שם) "לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי". (דברים ד׳:ז׳) "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו", (שמואל ב ז׳:כ״ג) "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר הָלְכוּ (לו) אֱלֹהִים, לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם". (דניאל ז׳:ט׳) "עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב", הַנָךְ, לָמָּה לִי? כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָךְ בְּפָמַלְיָאשֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ד) "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא". הָתֵּינַח כּוּלְּהוּ, "עַד דִּי כָּרְסָוָן רְמִיו", מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶחָד לוֹ, וְאֶחָד לְדָוִד, דְּתַנְיָא: אֶחָד לוֹ, וְאֶחָד לְדָוִד, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: עֲקִיבָא, עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁכִינָה חֹל? אֶלָּא, אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה. קִבְּלָהּ מִינֵיהּ, אוֹ לָא קִבְּלָהּ מִינֵיהּ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר [לוֹ] רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, מַה לְּךָ אֵצֶל הַגָּדָה? כַּלֵּךְ לְךָ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת, אֶחָד לְכִסֵא וְאֶחָד לִשְׁרַפְרַף. כִּסֵא, לֵישֵׁב עָלָיו, שְׁרַפְרַף, לַהֲדוֹם רַגְלָיו. אָמַר רַבִּי נַחְמָן: הַאי מַאן דְּיָדַע לְאַהֲדוּרֵי לְמִינֵי כְּרַב אִידִית, לִיהֲדַר, וְאִי לָא, לָא לִיהֲדַר. אָמַר הַהוּא מִינָא לְרַב אִידִית: כְּתִיב: (שמות כ״ד:א׳) "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר: עֲלֵה אֶל ה'", "עֲלֵה אֵלַי" מִיבָּעִי לֵיהּ! אָמַר לֵיהּ: זֶהוּ מְטַטְרוֹן, שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, דִּכְתִיב: (שם כג) "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ", אִי הָכִי נִיפְלְחוּ לֵיהּ! כְּתִיב: (שם) "אַל תַּמֵּר בּוֹ", אַל תְּמִירֵנִי בּוֹ. אִם כֵּן, "לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" לָמָּה לִי? אָמַר לוֹ: הֵימְנוּתָא (דידן) [בְּיָדָן], דַּאֲפִלּוּ בְּפַרְוַנְקָא נַמִּי לָא קַבִּילְנֵיהּ, דִּכְתִיב: (שמות ל״ג:ט״ו) "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים" וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: כְּתִיב: (בראשית י״ט:כ״ד) "וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ, מֵאֵת ה'", 'מֵאִתּוֹ' מִיבָּעִי לֵיהּ! אָמַר לֵיהּ הַהוּא כּוֹבֵס: שַׁבְקֵיהּ, אֲנָא מְהַדַּרְנָא לֵיהּ, דִּכְתִיב: (שם ד) "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו: עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי, נְשֵׁי לֶמֶךְ", 'נָשַׁי' מִיבָּעִי לֵיהּ! אֶלָּא, מִשְׁתָּעִי קְרָא הָכִי, הָכִי נַמִּי, מִשְׁתָּעִי קְרָא הָכִי. אָמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ הָא? מִפִּירְקֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר שְׁמִיעַ לִי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי הֲוָה דָּרִישׁ רַבִּי מֵאִיר בְּפִירְקֵיהּ, הֲוָה דָּרִישׁ תִּילְתָּא שְׁמַעְתָּא, תִּילְתָּא אַגַּדְתָּא, תִּילְתָּא מַתְלֵי. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁלֵי שׁוּעָלִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר, וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה; (ירמיהו ל״א:כ״ט) "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה". (ויקרא י״ט:ל״ו) "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק". (משלי י״א:ח׳) "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו".

צ״גסד אָמַר לֵיהּ (קיסר) [כּוֹפֵר] לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֱלֹהֵיכֶם, גַּנָּב הוּא, דִּכְתִיב: (בראשית ב׳:כ״א) "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן". אָמְרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ: שַׁבְקֵיהּ, דַּאֲנָא מְהַדַּרְנָא לֵיהּ. אָמְרָה לֵיהּ: תְּנוּ לִי דּוּכוּס אֶחָד. אָמַר לָהּ: לָמָּה לִיךְ? [אָמְרָה לֵיהּ]: לִיסְטִין בָּא עָלֵינוּ הַלַּיְלָה, וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ קִיתוֹן שֶׁל כֶּסֶף, וְהִנִּיחַ לָנוּ קִיתוֹן שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהּ: הַלְוַאי שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם. וְלֹא יָפֶה הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ צֶלַע אַחַת, וְנָתְנוּ לוֹ שִׁפְחָה לְשַׁמְּשׁוֹ? אָמַר לָהּ: הָכִי קָאֲמִינָא, אֶלָּא לִישְׁקְלֵיהּ בְּהֶדְיָא. אָמְרָה לֵיהּ: אַיְתּוּ לִי אוּמְצָא דְּבִשְׂרָא, אַיְתּוּ לָהּ, אוּתְבָהּ תּוּתֵי, בַּחְשָׁא, אַפִּיקְתָּהּ. אָמְרָה לֵיהּ: אֱכֹל מֵהַאי. אָמַר לָהּ: מְאִיסָא לִי. אָמְרָה לֵיהּ: וְאָדָם הָרִאשׁוֹן נַמִּי, אִי הֲוָה שְׁקִילָא בְּהֶדְיָא, הֲוָה מְאִיסָא לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ (קיסר) [כּוֹפֵר] לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: יָדַעְנָא אֱלֹהַיְכוּ, מַאי קָא עָבִיד, (וְהֵיכָן יָתִיב). אִיתְנְגִיד וְאִיתְּנַח. אָמַר לֵיהּ: מַאי הַאי? אָמַר: בֵּן אֶחָד יֵשׁ לִי בִּכְרַכֵּיהַיָּם, וְיֵשׁ לִי גִּיעְגּוּעִין עָלָיו, בָּעִינָא דְּמַחְוִית לֵיהּ נִיהֲלִי. אָמַר לֵיהּ: מִי יָדַעְנָא הֵיכָא נִיהוּ? אָמַר לֵיהּ: דְּאִיכָּא בְּאַרְעָא לָא יָדַעְתְּ, דְּאִיכָּא בִּשְׁמַיָּא יָדַעְתְּ? אָמַר לֵיהּ (קיסר) [כּוֹפֵר] לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: כְּתִיב: (תהילים קמ״ז:ד׳) "מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים", מַאי רְבוּתֵיהּ? אֲנָא מָצִינָא לְמִימְנֵי כּוֹכְבֵי. אַיְתִּי חַבּוּשֵׁישָׁדִינְהוּ בְּאַרְבִּילָאוְקָא מְהַדָּר לְהוּ. אָמַר לֵיהּ: מָנִינְהוּ! אָמַר לֵיהּ: אוּקְמִינְהוּ, אָמַר לֵיהּ: רְקִיעָא נַמִּי הָכִי הַדְרָא. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: הָכִי אָמַר לֵיהּ קֵיסָר: מִמְנוּ לִי כּוֹכְבֵי. אָמַר לֵיהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֵימָא לִי, כָּכִיךְ וְשִׁינַיִךְ כַּמָּה הֲווּ? שָׁדָא יָדֵיהּ לְפוּמֵיהּ וְקָא מָנִי לְהוּ. אָמַר לֵיהּ: דְּאִיכָּא בְּפוּמָךְ לָא יָדַעְתְּ, דְּאִיכָּא בִּרְקִיעָא יָדַעְתְּ?

צ״דסה אָמַר לֵיהּ (קיסר) [כּוֹפֵר] לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִי שֶׁבָּרָא הָרִים, לֹא בָּרָא רוּחַ, (וּמִי שֶׁבָּרָא רוּחַ, לֹא בָּרָא הָרִים,) שֶׁנֶּאֱמַר: (עמוס ד׳:י״ג) "כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ". אֶלָּא מֵעַתָּה גַּבֵּי אָדָם דִּכְתִיב: (בראשית ב) "וַיִּבְרָא", "וַיִּיצֶר", הָכִי נַמִּי, מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָּרָא זֶה? טֶפַח עַל טֶפַח יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם, וּשְׁנֵי נְקָבִים יֵשׁ בּוֹ, מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָּרָא זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״ד:ט׳) "הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע! אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט"! אָמַר לֵיהּ: אִין. אָמַר לֵיהּ: וּבִשְׁעַת מִיתָה, כֻּלָּם נִתְפַּיְּסוּ? אָמַר לֵיהּ הַהוּא אַמְגּוּשָׁא לְאַמֵימָר: מִפַּלְגָּךְ לְעִילָאֵי, דְּהוֹרְמִיז, מִפַּלְגָּךְ לְתַתָּאֵי, דְּאַהוּרְמִיז. אָמַר לֵיהּ: אִם כֵּן הֵיכִי שָׁבִיק לֵיהּ אַהוּרְמִיז לְהוּרְמִיז, לְאַעֲבוּרֵי מַיָּא בְּאַרְעֵיהּ?

צ״הסו אָמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי תַּנְחוּם: תָּא לִיהֲוֵי כּוּלָן לְעַמָּא חַד. אָמַר לֵיהּ: לְחַיֵּי, מִיהוּ אַנָן דְּמַהֲלִינָן, לָא מָצִינָן מִיהֲוֵי כְּוָתַיְכוּ, אַתּוּן מְהִילְתּוּ וַהֲווּ כְּוָתָן. אָמַר לֵיהּ: מֵימַר שַׁפִּיר קָאָמַרְתְּ, מִיהוּ, כָּל דְּזָכִי לְמַלְכָּא, לִישְׁדְיוּהָ לְבֵיבָר. שַׁדְיוּהָ לְבֵיבָר וְלָא אַכְלוּהָ. אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא: הַאי דְּלָא אַכְלוּהָ, מִשּׁוּם דְּלָא כָּפוּן הוּא. שַׁדְיוּהָ לְדִידֵיהּ, וְאַכְלוּהָ. אָמַר לֵיהּ (קיסר) [כּוֹפֵר] לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אַמְרִיתּוּ, כָּל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא, כַּמָּה שְׁכִינְתָּא אִיכָּא? קַרְיֵיהּ לְשַׁמְעֵיהּ, מַחְיֵיהּ בְּהֶפְתְּקֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אַמַּאי (מָחִית לֵיהּ?) דְּעַל שִׁמְשָׁא בְּבֵיתָא [דְּכוֹפֵר], אָמַר לֵיהּ: (קיסר) שִׁמְשָׁא, אַכּוּלֵי עָלְמָא נַיְחָא. (אָמַר לֵיהּ:) וּמַה שִּׁמְשָׁא, דְּהוּא חַד מִן אַלְפָא אַלְפֵי רִבְוָון דִּמְשַׁמְּשֵׁי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נַיְחָא אַכּוּלֵי עָלְמָא, שְׁכִינְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

צ״וסז אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי אַבָּהוּ: אֱלֹהֵיכוֹן, גַּחֲכָן הוּא, דְּקָאָמַר לֵיהּ לִיחֶזְקֵאל: (יחזקאל ד׳:ד׳) "שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי", וּכְתִיב: (שם) "וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָנִי". (אַדְהָכִי וְהָכִי,) אָתָא הַהוּא תַּלְמִידָא. אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא דִּשְׁבִיעִיתָא? אָמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא אֲמִינָא לְכוּ מִלְּתָא דְּשַׁוְיָא לְתַרְוַיְהוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: זִרְעוּ שֵׁשׁ וְהַשְׁמִיטוּ שֶׁבַע, כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלִי הִיא. וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, אֶלָּא חָטְאוּ וְגָלוּ. מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁסָּרְחָה עָלָיו מְדִינָה, אִם אַכְזָרִי הוּא, הוֹרֵג אֶת כֻּלָּן, אִם רַחֲמָן הוּא, הוֹרֵג חֶצְיָן. אִם רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים הוּא, מְיַסֵּר אֶת הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם בִּיסוּרִין. אַף כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַסֵּר אֶת יְחֶזְקֵאל, כְּדֵי לְמָרֵקעֲווֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

צ״זסח אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי אַבָּהוּ: אֱלֹהֵיכֶם, כֹּהֵן הוּא, דִּכְתִיב: (שמות כ״ה:ב׳) "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", כִּי קַבְרֵיהּ לְמֹשֶׁה, בְּמַאי טָבִיל? וְכִי תֵּימָא: בְּמַיָּא, וְהָכְּתִיב: (ישעיהו מ׳:י״ב) "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם"? אָמַר לֵיהּ: בְּנוּרָא טָבִיל, דִּכְתִיב: (שם סו) "כִּי הִנֵּה ה' בָּאֵשׁ יָבוֹא" וְגוֹ'. וּמִי סַלְקָא טְבִילוּתָא בְּנוּרָא? אָמַר לֵיהּ: אַדְרַבָּה, עִקָּר טְבִילוּתָא בְּנוּרָא הוּא, דִּכְתִיב: (במדבר ל״א:כ״ג) ("כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר" וְגוֹ',) "וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם". אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי אַבִינָא: כְּתִיב: (שמואל ב ז׳:כ״ג) "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ", מַאי רְבוּתַיְהוּ? אַתּוּן נַמִּי, עַרְבִיתוּבַּהֲדָן! דִּכְתִיב: (ישעיהו מ׳:י״ז) "כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ". אָמַר לֵיהּ: מִדִּידְכוּ אַסְהִידוּ עֲלָן, דִּכְתִיב: (במדבר כ״ג:ט׳) "וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". (כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּ)רַבִּי אֶלְעָזָר רָמִי, כְּתִיב: (תהילים קמ״ה:ט׳) "טוֹב ה' לַכֹּל", וּכְתִיב: (איכה ג׳:כ״ה) "טוֹב ה' לְקֹוָו". מָשָׁל לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְדֵּס, כְּשֶׁהוּא מַשְׁקֶה, מַשְׁקֶה אֶת כֻּלּוֹ. כְּשֶׁהוּא עוֹדֵר, אֵינוֹ עוֹדֵר אֶלָּא טוֹבִים שֶׁבָּהֶם.

צ״חסט "וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה" (מלכים א כ״ב:ל״ו), אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: (משלי י״א:י׳) "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה", בַּאֲבֹד אַחְאָב בֶּן עָמְרִי, רִנָּה. וּמִי חֲדִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים? וְהָכְּתִיב: (ד"ה ב כ) "בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ, וְאֹמְרִים: הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", וְאָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִפְּנֵי מַה לֹּא נֶאֱמַר בְּהוֹדָאָה זוֹ: "כִּי־טוֹב"? לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: (שמות י״ד:כ׳) "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה"? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: הוּא אֵינוֹ שָׂשׂ, אֲבָל אֲחֵרִים מֵשִׂישׂ. דִּיקָא נַמִּי, דִּכְתִיב: (דברים כ״ח:ס״ג) "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה'" וְגוֹ', כְּתִיב 'יָשִׂישׂ', וְלֹא כְּתִיב 'יָשׂוּשׂ', שְׁמַע מִינָהּ.

צ״טע וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ" וְגוֹ'. (מלכים א כ״ב:ל״ח,) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְמָרֵק שְׁתֵּי חֶזְיוֹנוֹת, אַחַת שֶׁל מִיכָיְהוּ, וְאַחַת שֶׁל אֵלִיָּהוּ. בְּמִיכָיְהוּ כְּתִיב: (שם) "אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, לֹא דִּבֶּר ה' בִּי". בְּאֵלִיָּהוּ כְּתִיב: (שם כא) "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת". רָבָא אָמַר: זוֹנוֹת מַמָּשׁ. אַחְאָב, אִישׁ מְצֻנָּן הָיָה, וְעָשְׂתָה לוֹ אִיזֶבֶל שְׁתֵּי צוּרֵי זוֹנוֹת בְּמֶרְכַּבְתּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָן וְיִתְחַמֵּם. (שם כב) "וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה" וְגוֹ', רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: לְפִי תֻּמּוֹ. רָבָא אָמַר: לְתַמֵּם שְׁתֵּי חֶזְיוֹנוֹת, אַחַת שֶׁל מִיכָיְהוּ, וְאַחַת שֶׁל אֵלִיָּהוּ.

ק׳עא כְּתִיב: "וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת, וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד" (מלכים א י״ח:ג׳), מַאי (אמר ליה) [קָאָמַר קְרָא]? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הָכִי אָמַר לֵיהּ: בְּיַעֲקֹב כְּתִיב: (בראשית ל׳:כ״ז) "נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ", וּבְיוֹסֵף כְּתִיב: (שם לט) "וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף". וּבֵיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא, לָא (קא) [הֲוָה] מִבְרִיךְ, שֶׁמָּא לֹא יְרֵא אֱלֹהִים (הוא) [אַתָּה]? יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: "וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד, וּבֵיתוֹ שֶׁל אַחְאָב אֵינוֹ מְזֻמָּן לִבְרָכָה". אָמַר (רבא) [רַבִּי אַבָּא]: גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר בְּעֹבַדְיָה, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, דְּאִלּוּ בְּאַבְרָהָם לֹא כְּתִיב 'מְאֹד', וּבְעֹבַדְיָהוּ כְּתִיב 'מְאֹד'. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִפְּנֵי מַה זָּכָה עֹבַדְיָהוּ לִנְבִיאוּת? מִפְּנֵי שֶׁהֶחְבִּיא מֵאָה נְבִיאִים בַּמְּעָרָה, דִּכְתִיב: (מלכים א י״ח:ד׳) "וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי ה', וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים, וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה" וְגוֹ'. מַאי שְׁנָא, חֲמִשִּׁים אִישׁ? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיַּעֲקֹב לָמַד, [שֶׁנֶּאֱמַר]: (בראשית ל״ב:ט׳) "וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה". רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: לְפִי (שלא היתה) [שֶׁאֵין] הַמְּעָרָה מַחֲזֶקֶת יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים. (איש) (עובדיה א׳:א׳) "חֲזוֹן עֹבַדְיָה, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים לֶאֱדוֹם" וְגוֹ'. מַאי שְׁנָא, עֹבַדְיָה לֶאֱדוֹם? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹא עֹבַדְיָה, שֶׁדָּר בֵּין שְׁנֵי רְשָׁעִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְיִתְנַבֵּא עַל עֵשָׂו [הָרָשָׁע], שֶׁדָּר בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. אָמַר אֶפְרַיִם מִקְשָׁאָה, תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: עֹבַדְיָה, גֵּר אֲדוֹמִי הָיָה, וְהַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: מִינֵיהּ וּבֵיהּ אִבָּא, לֵיזִיל בֵּיהּ נַרְגָּא.

100

ק״אעב "וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית" וְגוֹ'. (שמואל ב ח׳:ב׳) אָמַר [רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם] רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: מִינֵיהּ וּבֵיהּ אִבָּא, לֵיזִיל בֵּיהּ נַרְגָּא. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר: יָרֵךְ, מִתּוֹכָהּ מַסְרַחַת. (מלכים ב ג׳:כ״ז) "וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה", רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְחַד אָמַר: לְשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל". אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: לְשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מַאי, "וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל"? כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמִי, כְּתִיב: (יחזקאל ה׳:ז׳) "וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם". וּכְתִיב: (שם יא) "וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם" וְגוֹ'. (עֲשִׂיתֶם) כַּמְּתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם לֹא עֲשִׂיתֶם, (אבל) כַּמְּקֻלְקָלִים שֶׁבָּהֶם עֲשִׂיתֶם. (מלכים ב ג׳:כ״ז) "וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָשֻׁבוּ לָאָרֶץ", אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: אוֹתָהּ שָׁעָה, יָרְדוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה. (מלכים א א׳:ד׳) "וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד", אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: עֲדַיִן לֹא הִגִּיעָה לַחֲצִי יָפְיָהּ שֶׁל שָׂרָה, דִּכְתִיב: 'עַד מְאֹד', וְלֹא 'מְאֹד' בִּכְלָל.

101

ק״בסנהדרין פרק ה - אָמַר רַב אַחָא בַּר חֲנִינָא, אָמַר רַבִּי אַסִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד (מתי) [כַּמָּה] מְבָרְכִין עַל הַחֹדֶשׁ? עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגִימָתָהּ. וְכַמָּה? אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, אָמַר רַב יְהוּדָה: עַד שִׁבְעָה. נְהַרְדְּעֵי אַמְרֵי: עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר. וְתַרְוַיְהוּ, כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לְהוּ, הָא, לְמֶהֱוֵי כִּי יַתִּירָא, הָא, לְמֶהֱוֵי כִּי (כפיא) [נַפְיָא]אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרַבִינָא: וְלִיבְרִיךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'?! אָמַר לֵיהּ: אַטּוּ כִּי חָסֵר, מִי מְבָרְכִינָן 'דַּיָּן הָאֱמֶת', [דְּלִיבְרִיךְ 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב']? וְלִיבְרְכִינְהוּ לְתַרְוַיְהוּ! כֵּיוָן דְּהַיְנוּ אוֹרְחֵיהּ, לָא מְבָרְכִינָן.

102

ק״געג אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, [אָמַר רַב אַסִי], אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. כְּתִיב הָכָא: (שמות יב) "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה", וּכְתִיב הָתָם: (שם טו) "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִלְמָלֵא לֹא זָכוּ יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם כָּל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, דַּיָּן. אָמַר אַבַּיֵי: הִלְכָּךְ נֵמְרִינְהוּ מְעֻמָּד. מְרֵימַר וּמַר זוּטְרָא, מְכַתְּפֵיאַהֲדָדֵי וּמְבָרְכֵי. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא לְרַב אַשִׁי: בְּמַעֲרָבָא מְבָרְכֵי: "בָּרוּךְ מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים". אָמַר לֵיהּ: הַאי, נָשֵׁי דִּידָן נַמִּי מְבָרְכֵי, אֶלָּא כִּדְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים, [וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם, שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם, פּוֹעֲלֵי אֱמֶת, שֶׁפְּעֻלָּתָן אֱמֶת, וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁהֵן עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ, וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים"].

103

ק״דעד "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה", (משלי כד) אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר רַב אַסִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא מִלְחַמְתָּה שֶׁל תּוֹרָה? בְּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חֲבִילוֹת שֶׁל מִשְׁנָה. קָרִי רַב יוֹסֵף אַנַפְשֵׁיהּ: (שם יד) "וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר".

104

ק״המָצְאוּ לוֹ זְכוּת וְכוּ'. וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם וְכוּ'. יַיִן, מַאי טַעְמָא לָא? אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: אָמַר קְרָא: (שם לא) "וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר"; הָעוֹסְקִין בְּרָזוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל יִשְׁתַּכְּרוּ.

105

ק״וסנהדרין פרק ו - אָמַר רַב חִיָּא בַּר רַב אַשִׁי, אָמַר רַב חִסְדָּא: הַיּוֹצֵא לֵהָרֵג, מַשְׁקִין אוֹתוֹ קֹרֶטשֶׁל לְבוֹנָה בְּכוֹס שֶׁל יַיִן, כְּדֵי שֶׁתִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי לא) "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, וְיַיִן לְמָרִי נָפֶשׁ". וְתַנְיָא: נָשִׁים יְקָרוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, הָיוּ מִתְנַדְּבוֹת וּמְבִיאוֹת אוֹתָן. לֹא הִתְנַדְּבוּ נָשִׁים יְקָרוֹת, מִשֶּׁל מִי? הָא וַדַּאי מִסְתַּבְּרָא, מִשֶּׁל צִבּוּר, כֵּיוָן דִּכְתִיב: "תְּנוּ", מִדִּידְהוּ.

106

ק״זעה אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַזּוֹבֵחַ אֶת יִצְרוֹ וּמִתְוַדֶּה [עָלָיו], מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ כִּבְּדוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. דִּכְתִיב: (תהלים נ) "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי". וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: (בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גְדוֹלִים נְמוּכֵי הָרוּחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,) בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אָדָם מַקְרִיב עוֹלָה, שְׂכַר עוֹלָה בְּיָדוֹ, מִנְחָה, שְׂכַר מִנְחָה בְּיָדוֹ. אֲבָל מִי שֶׁדַּעְתּוֹ שְׁפָלָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב, כְּאִלּוּ הִקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נא) "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִמְאֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה".

107

ק״חעו מִשְׁנָה. הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: הִתְוַדֶּה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן, שֶׁאָמַר לֵיהּ יְהוֹשֻׁעַ: (יהושע ז׳:י״ט) "בְּנִי, שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְגוֹ'. וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: אָמְנָה, אָנֹכִי חָטָאתִי וְגוֹ', וְכָזֹאת וְכָזֹאת" וְגוֹ'. וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֵּר לוֹ וִדּוּיוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַיּאֹמֶר יְהוֹשֻׁעַ: מֶה עֲכַרְתָּנוּ? יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה"! בַּיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: אֱמֹר: תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם (הוא) [הָיָה] יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר: תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי חוּץ מֵעָוֹן זֶה. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, יְהוּ כָּל אָדָם אוֹמְרִים כֵּן, כְּדֵי לְנַקּוֹת עַצְמָן.

108

ק״טעז תָּנוּ רַבָּנָן: (יהושע ז) 'נָא', אֵין 'נָא' אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ: (שם) "חָטָא יִשְׂרָאֵל", אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי חָטָא? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְכִי דִּילָטוֹראֲנִי? לֵךְ הַפֵּל גּוֹרָלוֹת. הָלַךְ וְהִפִּיל גּוֹרָלוֹת, וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל עָכָן. אָמַר לוֹ עָכָן: יְהוֹשֻׁעַ, בְּגוֹרָל אַתָּה בָּא עָלַי? אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אַתֶּם, אִם אֲנִי מַפִּיל עֲלֵיכֶם גּוֹרָל, עַל אֶחָד מִכֶּם הוּא נוֹפֵל! אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תּוֹצִיא לַעַז עַל הַגּוֹרָלוֹת, שֶׁעֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתֵּחָלֵק בְּגוֹרָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ״ו:נ״ה) "אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ". "וְתֶן לוֹ תוֹדָה", אָמַר רַבִינָא: שְׁחוּדֵי שַׁחֲדֵיהּ בְּמִילֵי. אָמַר לֵיהּ: כְּלוּם אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶלָּא הוֹדָאָה, תֵּן לוֹ תּוֹדָה וְהִפָּטֵר. [מִיָּד], "וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי". אָמַר רַבִּי אַסִי, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד, שֶׁמָּעַל עָכָן בִּשְׁלֹשָׁה חֲרָמִים, שְׁנַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה, וְאֶחָד בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי (יהושע) [שִׁמְעוֹן]: חֲמִשָּׁה, אַרְבָּעָה בִּימֵי מֹשֶׁה, וְאֶחָד בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנֹכִי חָטָאתִי, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי". וְעַד הַשְׁתָּא, מַאי טַעְמָא לָא אִיעֲנוּשׁ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: לְפִי שֶׁלֹּא עָנַשׁ עַל הַנִּסְתָּרוֹת, עַד שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן.

109

ק״יעח כְּתַנָּאֵי: (דברים כט) "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם". לָמָּה נָקוּד עַל "לָנוּ וּלְבָנֵינוּ" וְעַל עַיִ"ן שֶׁבְּ'עַד'? מְלַמֵּד, שֶׁלֹּא עָנַשׁ עַל הַנִּסְתָּרוֹת עַד שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי עָנַשׁ עַל הַנִּסְתָּרוֹת לְעוֹלָם? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "עַד עוֹלָם". אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁלֹּא עָנַשׁ עַל הַנִּסְתָּרוֹת, כָּךְ לֹא עָנַשׁ עַל עֳנָשִׁין שֶׁבַּגָּלוּי, עַד שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן. אֶלָּא אַעָכָן, מַאי טַעְמָא אִיעֲנוּשׁ? מִשּׁוּם דַּהֲווּ יַדְעֵי בֵּיהּ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. (יהושע ז) "חָטָא יִשְׂרָאֵל", אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא: אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא, יִשְׂרָאֵל הוּא. אָמַר רַבִּי אַבָּא: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: אָסָאדְּקָאִי בֵּינִי חִילְפֵי, 'אָסָא' שְׁמֵיהּ, וְ'אָסָא' קָרוּ לֵיהּ. (שם) "וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ, וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר מַסְפַּרְתָּא: מְלַמֵּד, שֶׁעָבַר עָכָן עַל חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, חֲמִשָּׁה 'גַּם'. וְאָמַר רַבִּי אִלָעִאי, מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בַּר מַסְפַּרְתָּא: עָכָן, מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה, כְּתִיב הָכָא: (שם) "וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי", וּכְתִיב הָתָם: (בראשית יז) "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר". פְּשִׁיטָא. מַהוּ דְּתֵימָא: בְּמִצְווֹת גּוּפֵיהּ לָא פָּקַר, קָא מַשְׁמַע לָן. (יהושע ז) "וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל", אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא: מְלַמֵּד, שֶׁבָּעַל עָכָן נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה. כְּתִיב הָכָא: "וְכִי עָשָׂה נְבָלָה", וּכְתִיב הָתָם: (בראשית לד) ("כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְּיִשְׂרָאֵל",) (דברים כב) ["כִּי עָשְׂתָה נְבָלָה בְיִשְׂרָאֵל"]. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: כּוּלֵי הַאי לָא פָּקַר נַפְשֵׁיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן. רַבִינָא אָמַר: דִּינוֹ כְּנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, דְּבִסְקִילָה. אָמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב הוּנָא: כְּתִיב: (יהושע ז) "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְגוֹ', וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו" וְגוֹ'. אִם הוּא חָטָא, בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מֶה חָטְאוּ? אָמַר לֵיהּ: וּלְטַעֲמִיךְ, אִם הוּא חָטָא, כָּל יִשְׂרָאֵל מֶה חָטְאוּ? דִּכְתִיב: (שם) "וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ"! אֶלָּא לִרְדּוֹתָן, הָכָא נַמִּי כְּדֵי לִרְדּוֹתָן. (שם) "וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים", בְּתַרְתֵּי? אָמַר רַבִינָא: הָרָאוּי לִשְׂרֵפָה, לִשְׂרֵפָה, הָרָאוּי לִסְקִילָה, לִסְקִילָה. (יהושע ז) "וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה, וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף", רַב אָמַר: אִיצְטְלָא דְּמִילְתָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: סַרְבְּלָא דִּצְרִיפָא. (שם) "וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי ה'", אָמַר רַב נַחְמָן: בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ תֵּהָרֵג רֻבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְרִין? דִּכְתִיב: (שם) "וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ", וְתַנְיָא: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מַמָּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי נֶאֱמַר: "שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ"? וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא: "כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ", אֶלָּא, זֶה יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה, שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד רֻבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְרִין.

110

קי״אעט אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב: (משלי י״ח:כ״ג) "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת", "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ", זֶה מֹשֶׁה. "וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת", זֶה יְהוֹשֻׁעַ. מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: (יהושע ז׳:כ״ג) "וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי ה'", וְאָמַר רַב נַחְמָן: בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אַטוּ פִּינְחָס לָא עָבַד הָכִי? דִּכְתִיב: (תהילים ק״ו:ל׳) "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה", וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: 'וַיִּתְפַּלֵּל' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'וַיְפַלֵּל', מְלַמֵּד, שֶׁעָשָׂה פְּלִילוּת עִם קוֹנוֹ. בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל? דִּכְתִיב: (במדבר כ״ה:ט׳) "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף". וְאֶלָּא מֵהָכָא: (יהושע ז׳:ז׳) "לָמָּה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן", מֹשֶׁה נַמִּי מֵימַר אָמַר: (שמות ה׳:כ״ב) "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה"? אֶלָּא מֵהָכָא: (יהושע ז׳:ז׳) "וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן". (שם) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: קֻם לָךְ", דָּרַשׁ רַבִּי שִׁילָא: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁלְּךָ, קָשֶׁה מִשֶּׁלָּהֶם, אֲנִי אָמַרְתִּי: (דברים כ״ז:ד׳) "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ", וְאַתֶּם רִחַקְתֶּם שִׁשִּׁים מִיל. בָּתַר דְּנָפַק, אוּקִים רַב אֲמוֹרָא עֲלֵיהּ, וְדָרַשׁ: (יהושע י״א:ט״ו) "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה". אִם כֵּן, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "קֻם לָךְ"? אָמַר לוֹ: אַתָּה גָּרַמְתָּ לָהֶם, וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ בָּעַי: (יהושע ח׳:ב׳) "וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזוּ לָכֶם".

111

קי״בפ "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְגוֹ', וַיֹּאמֶר: לֹא, כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה', עַתָּה בָאתִי, וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ" (יהושע ה). הֵיכִי עָבִיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּתֵּן שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ בַּלַּיְלָה, חַיְשִׁינָן, שֶׁמָּא שֵׁד הוּא. שַׁאנִי הָתָם דְּקָאָמַר לוֹ: "אֲנִי שַׂר צְבָא ה', עַתָּה בָאתִי". וְדִילְמָא מְשַׁקְּרֵי? גְּמִירִי, דְּלָא מַפְקֵי שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. אָמַר לֵיהּ: אֶמֶשׁ בִּטַּלְתֶּם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְעַכְשָׁיו בִּטַּלְתֶּם תַּלְמוּד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: עַל אֵיזֶה מֵהֶם בָּאתָ? אָמַר לוֹ: "עַתָּה בָאתִי". מִיָד, (וילך) ["וַיָּלֶן] יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד, (שהלך) [שֶׁלָּן] בְּעֻמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה. אָמַר (רבי) שְמוּאֵל בַּר (אויא) [אוּנְיָא] מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה, יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת תְּמִידִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַתָּה בָאתִי".

112

קי״גפא אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב דִּימִי: הַאי קְרָא, בְּמַעֲרָבָא בְּמַאי מוּקְמִיתוּ לֵיהּ? (משלי כ״ה:ח׳-ט׳) "אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר, פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ, רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל", בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל: לֵךְ אֶמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: (יחזקאל ט״ז:ג׳) "אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךָ חִתִּית", אָמְרָה רוּחַ פִּסְקוֹנִית לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם יָבוֹאוּ אַבְרָהָם וְשָׂרָה וְיַעַמְדוּ לְפָנֶיךָ, אַתָּה אוֹמֵר לָהֶם וּמַכְלִים אוֹתָם? "רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל". וּמִי אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא כּוּלֵי הַאי? אִין, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ: 'פִּסְקוֹן', 'אִיטְמוֹן' 'סִיגְרוֹן'; 'פִּסְקוֹן', שֶׁפּוֹסֵק דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. 'אִיטְמוֹן', שֶׁאוֹטֵם עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. 'סִיגְרוֹן', כֵּיוָן שֶׁסּוֹגֵר, שׁוּב אֵינוֹ פּוֹתֵח.

113

קי״דפב "הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר" (איוב ל״ו:י״ט), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לְצָרָה, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא הִקְדִּים אַבְרָהָם תְּפִלָּה לַצָּרָה בֵּין בֵּית־אֵל וּבֵין הָעָי, לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כָּל הַמְאַמֵּץ עַצְמוֹ בִּתְפִלָּה מִלְּמַטָּה, אֵין לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים, שֶׁיְּהוּ הַכֹּל מְאַמְּצִים אֶת כֹּחוֹ, וְאַל יְהוּ לוֹ צָרִים מִלְּמַעְלָה.

114

קי״הפג כְתִיב: (ד"ה א ב) "וּבְנֵי זֶרַח; זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל (ודרדע) [וָדָרַע], כֻּלָּם חֲמִשָּׁה". מַאי, "כֻּלָּם חֲמִשָּׁה"? כֻּלָּם חֲמִשָּׁה הֵם לָעוֹלָם הַבָּא]. כְּתִיב: 'זִמְרִי', וּכְתִיב: (יהושע ז׳:י״ט) 'עָכָן', רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: 'עָכָן' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'זִמְרִי'? שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה זִמְרִי. וְחַד אָמַר: 'זִמְרִי' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ עָכָן? שֶׁעִכֵּן עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

115

קי״ופד פִּסְקָא. לְנַקּוֹת עַצְמָן. וִינַקּוּ אֶת עַצְמָן?! כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל בָּתֵּי דִּינִים וְעַל הָעֵדִים. תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה (באחד) [בְּאָדָם אֶחָד] שֶׁיָּצָא לֵהָרֵג, אָמַר: אִם יֵשׁ בִּי עָוֹן זֶה, לֹא תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי, וְאִם אֵין בִּי עָוֹן זֶה, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי, וּבֵית־דִּין וְכָל יִשְׂרָאֵל מְנֻקִּים, וְהָעֵדִים, לֹא תְּהֵא לָהֶם מְחִילָה לְעוֹלָם. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים לִדְבָרָיו, אָמְרוּ: לְהַחֲזִירוֹ אִי־אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה, אֶלָּא יֵהָרֵג, וִיהֵא קוֹלָרתָּלוּי בְּצַוָּאר הָעֵדִים. [פְּשִׁיטָא], כָּל כְּמִינֵיהּ? לָא צְרִיכָא, דְּקָא הַדְּרֵי בְּהוּ סָהֲדֵי. וְכִי הַדְּרֵי בְּהוּ, מַאי הֲוֵי? וְהָא: כֵּיוָן שֶׁהִגִּיד, שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַגִּיד"! לָא צְרִיכָא, דְּאַף עַל גַּב דְּקָא יְהָבֵי טַעְמָא לְמִלְּתַיְהוּ, כִּי הַהוּא מַעֲשֶׂה, דְּבַעְיָא מִיכְסָא.

116

קי״זפה מִשְׁנָה. כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ? [מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָּאָרֶץ, וְהָעֵץ יוֹצֵא, וּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּב זוֹ, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִין עוֹשִׂין, וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד]. וְאִם לָן, עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״א:כ״ג) "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" וְגוֹ', כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי מַה זֶּה תָּלוּי? מִפְּנֵי שֶׁבֵּרֵךְ אֶת הַשֵּׁם, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה לָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת: "קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי", אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל־וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא: כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. הֵלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, [לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים], אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו, אֶלָּא שְׁנֵי בָּתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית־דִּין, אֶחָד לְנֶהֱרָגִין וּלְנֶחֱנָקִין, וְאֶחָד לְנִסְקָלִין וּלְנִשְׂרָפִין. נִתְעַכֵּלהַבָּשָׂר, מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן, וְהַקְּרוֹבִים בָּאִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹם הַדַּיָּנִין, וּבִשְׁלוֹם הָעֵדִים, כְּלוֹמַר: שֶׁאֵין בְּלִבֵּנוּ עֲלֵיכֶם, שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. וְלֹא הָיוּ מִתְאַבְּלִים אֲבָל אוֹנְנִים, שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַּלֵּב. גְּמָרָא. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי אַחִים תְּאוֹמִים בְּעִיר אַחַת, אֶחָד מִנּוּהוּ שַׂר, וְאֶחָד יָצָא לְלִסְטִיּוּת. צִוָּה הַשַּׂר וּתְלָאוּהוּ, כָּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר: הַשַּׂר תָּלוּי. צִוָּה הַשַּׂר וְהוֹרִידוּהוּ.

117

קי״חפו אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִנַּיִן לְמֵלִין אֶת מֵתוֹ, שֶׁעוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַּעֲשֶׂה? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כ״א:כ״ג) "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ", מִכָּאן לְמֵלִין אֶת מֵתוֹ שֶׁעוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. [אִיכָּא דְּאַמְרֵי], אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: רֶמֶז לִקְבוּרָה מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ", מִכָּאן, רֶמֶז לִקְבוּרָה מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לֵיהּ שְׁבוּר מַלְכָּא לְרַב (חסדא) [חָמָא]: קְבוּרָה מִדְּאוֹרַיְתָא מְנָא לְכוּ? אִישְׁתִּיק וְלָא אָמַר וְלָא מִידִי. (אמר ליה) [אָמַר] רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אִימְסַר עָלְמָא בְּיָדֵי דְּטִפְּשָׁאֵי, אִיבָּעִי לֵיהּ לְמֵימַר: "כִּי קָבוֹר". דְּלִיעָבִיד לֵיהּ*)*) אָרוֹן. "תִּקְבְּרֶנּוּ", לָא מַשְׁמַע לֵיהּ. וְלֵימָא: מִדְּאִקְבּוּר צַדִּיקֵי. מִנְהָגָא בְּעָלְמָא. מִדְּאַקְבְּרֵיהּ רַחֲמָנָא לְמֹשֶׁה. דְּלָא לִישְׁתַּנֵי מִמִּנְהָגָא. תָּא שְׁמַע: (מלכים א י״ד:י״ג) "וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל, וְקָבְרוּ אֹתוֹ". דְּלָא לִישְׁתַּנֵי מִמִּנְהָגָא. (ירמיהו ט״ז:ד׳) "לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הַאֲדָמָה יִהְיוּ". דְּלִישְׁתַּנוּ מִמִּנְהָגָא. אִיבָּעְיָא לְהוּ: קְבוּרָה, מִשּׁוּם בִּזְיוֹנָא הוּא, אוֹ מִשּׁוּם כַּפָּרָה הוּא. לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? דְּאָמַר: לָא (תקברוה) [בָּעִינָא דְּלִיקְבְּרוּהָ] לְהַהוּא גַּבְרָא. אִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם בִּזְיוֹנָא הוּא, לָאו כָּל כַּמִינֵיהּ. אֶלָּא אִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם כַּפָּרָה הוּא, דְּאָמַר: "לָא בָּעִינָא כַּפָּרָה"! מַאי? תָּא שְׁמַע: מִדְּאִיקְבּוּר צַדִּיקֵי. אִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם כַּפָּרָה הוּא, צַדִּיקֵי, לְכַפָּרָה צְרִיכֵי? אִין, דִּכְתִיב: (קהלת ו) "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ" וְגוֹ'. תָּא שְׁמַע: "וְסָפְדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, וְקָבְרוּ אֹתוֹ, [כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר"]. אִי אָמַרְתְּ, כִּי הֵיכִי דְּתִיהֲוֵי לְהוּ כַּפָּרָה, הַנָךְ נַמִּי לִיקְבְּרוּ, כִּי הֵיכִי דְּתִיהֲוֵי לְהוּ כַּפָּרָה. הַאי*), דְּצַדִּיק [הוּא], תִּיהֲוֵי לֵיהּ כַּפָּרָה, הַנָּךְ, לָא לִיהֲווּ כַּפָּרָה. תָּא שְׁמַע: "לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ". דְּלָא תִּיהֲוֵי לְהוּ כַּפָּרָה.

118

קי״טפו אִיבָּעְיָא לְהוּ: הֶסְפֵּדָא, יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, אוֹ יִקְרָא דְּשִׁיכְבֵיהוּא. לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? דְּאָמַר: "לָא תִּסְפְּדוּהָ לְהַהוּא גַּבְרָא", אִי נַמִּי: לַאֲפוּקֵי מִיּוֹרְשִׁים. (מאי) תָּא שְׁמַע: (בראשית כ״ג:ב׳) "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". אִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּאַבְרָהָם, מַשְׁהוּ לָהּ לְשָׂרָה? שָׂרָה גּוּפָא נִיחָא לָהּ, כִּי הֵיכִי דְּנִתְיַקֵּר בָּהּ אַבְרָהָם. תָּא שְׁמַע: "וְסָפְדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל, וְקָבְרוּ אֹתוֹ", וְאִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, הַנֵי בְּנֵי יִקְרָא נִינְהוּ? נִיחָא לְהוּ לְצַדִּיקֵי, דְּנִתְיַקְּרוּ בְּהוּ אִינְשֵׁי. תָּא שְׁמַע: "לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ", (אִי אָמַרְתְּ, מִשּׁוּם יִקְרָא דְּשַׁכְבֵי, שַׁפִּיר, דְּהַנֵי, לָאו בְּנֵי יִקְרָא נִינְהוּ. אֶלָא אִי אָמַרְתְּ, יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, הָא נַמִּי יִסָּפְדוּ, כִּי הֵיכִי דְּתִיהֲוֵי לְהוּ יִקְרָא לְאִינְשֵׁי?) לָא נִיחָא (לְהוּ) [לְצַדִּיקַיָּא], דְּנִתְיַקְּרוּ בִּרְשִׁיעַיָּא. תָּא שְׁמַע: (ירמיהו ל״ד:ה׳) "בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים וְגוֹ'. וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ". אִי אָמַרְתְּ [מִשּׁוּם] יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מַאי נַפְקָא לֵיהּ מִינָהּ? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לִיתְיַקְּרוּ בָּךְ יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵיכִי דְּאִיתְיַקְּרוּ בַּאֲבָהָתָךְ. תָּא שְׁמַע: (תהילים ט״ו:ד׳) "נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס", זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁגֵּרֵר עַצְמוֹתָיו שֶׁל אָבִיו בְּמִטָּה שֶׁל חֲבָלִים. וְאִי אָמַרְתְּ יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מַאי טַעְמָא עָבִיד הָכִי? מִשּׁוּם דְּתִיהֲוֵי כַּפָּרָה לְאָבִיו. וּמִשּׁוּם כַּפָּרָה דַּאֲבוּהָ, מַשְׁהֵי לֵיהּ לְיִקְרָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל? יִשְׂרָאֵל גּוּפַיְהוּ נִיחָא לְהוּ, דְּמָחֲלוּ יִקְרַיְהוּ לְגַבֵּיהּ. תָּא שְׁמַע: אָמַר לְהוּ: (רבי) אַל תַּסְפִּידוּנִי בָּעֲיָרוֹת. וְאִי אָמַרְתְּ יִקְרָא דְּחַיֵּי הוּא, מַאי נַפְקָא לֵיהּ מִינָהּ? קָסָבַר, (רבי) לִיתְיַקְּרוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל טְפֵי. (פורתא). [תָּא שְׁמַע: הֵלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, מַאי לָאו, לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת! לֹא, לִכְבוֹדוֹ שֶׁל חַי. וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל חַי, מַבִּיתלֵיהּ לַמֵּת? אִין, כִּי אָמַר רַחֲמָנָא: (דברים כ״א:כ״ג) "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ", דּוּמְיָא דְּתָלוּי, דְּאִית בֵּיהּ בִּזָּיוֹן, אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ בִּזָיוֹן, לָא. תָּא שְׁמַע: הֵלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, לְשַׁמֵּעַ עָלָיו עֲיָרוֹת, לְהָבִיא לוֹ מְקוֹנְנוֹת, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה, אֵינוֹ אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת. הָכִי קָאָמַר: כָּל הָעוֹשֶׂה לִכְבוֹדוֹ שֶׁל חַי, אֵין בּוֹ בִּזָּיוֹן לַמֵּת]. תָּא שְׁמַע: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: סִימָן יָפֶה לַמֵּת, שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַחַר מִיתָה; מֵת שֶׁלֹּא נִסְפַּד, וְלֹא נִקְבַּר, אוֹ שֶׁחַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ גְּשָׁמִים מְזַלְּפִים עַל מִטָּתוֹ, זֶהוּ סִימָן יָפֶה לַמֵּת. שְׁמַע מִינָהּ: יִקְרָא דִּשְׁכִיבָא הוּא, שְׁמַע מִינָהּ.

119

ק״כפח אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: מִנַּיִן שֶׁאֵין קוֹבְרִין רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק? דִּכְתִיב: (מלכים ב י״ג:כ״א) "וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ, וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד, וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וְגוֹ', וַיְחִי, וַיָּקָם עַל רַגְלָיו". אָמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא: וְדִילְמָא לְקִיוּמֵי: (שם ב) "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי"? אָמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, הַיְנוּ דְּתַנְיָא: עַל רַגְלָיו עָמַד, וּלְבֵיתוֹ לֹא הָלַךְ? אֶלָּא, "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם", הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ דְּאַחְיֵי? אָמַר לֵיהּ*) רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁרִפֵּא צָרַעַת נַעֲמָן, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּמֵת, דִּכְתִיב: (במדבר י״ב:י״ב) "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת". וּכְשֵׁם שֶׁאֵין קוֹבְרִים רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק, כָּךְ אֵין קוֹבְרִין רָשָׁע חָמוּר אֵצֶל רָשָׁע קַל.

120

קכ״אאָמַר לֵיהּ רָבָא: מִי קָא מְדַמִּית נֶהֱרָג מִתּוֹךְ רִשְׁעוֹ, לְמֵת מִתּוֹךְ רִשְׁעוֹ? מֵת מִתּוֹךְ רִשְׁעוֹ, כֵּיוָן דְּכִי אוֹרְחֵיהּ קָמַיִית, לָא הַוְיָא לֵיהּ כַּפָּרָה, נֶהֱרָג מִתּוֹךְ רִשְׁעוֹ, כֵּיוָן דְּלָאו כִּי אוֹרְחֵיהּ מַיִית, הֲוֵי לֵיהּ כַּפָּרָה. תֵּדַע, דִּכְתִיב: (תהילים ע״ט:א׳) "מִזְמוֹר לְאָסָף, אֱלֹהִים בָּאוּ גּוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ וְגוֹ', נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ". מַאי 'עֲבָדֶיךָ'? וּמַאי 'חֲסִידֶיךָ'? לָאו 'חֲסִידֶיךָ', חֲסִידֶיךָ מַמָּשׁ, 'עֲבָדֶיךָ', הַנָךְ דְּחַיְּבֵי דִּינָא מֵעִיקָרָא, וְכֵיוָן דְּאִיקְטַל, קָרִי לְהוּ: 'עֲבָדֶיךָ'.

121

קכ״בפט קִבְרֵיהּ דְּרַב, הֲווּ שַׁקְלֵי מִינֵיהּ עַפְרָא לְאִישְׁתָּאבַּת יוֹמָא. אַתּוּ אָמְרוּ לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, אָמַר לְהוּ: יָאוֹת עַבְדִין! קַרְקַע עוֹלָם הִיא, וְקַרְקַע עוֹלָם אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, דִּכְתִיב: (מלכים ב כ״ג:ו׳) "וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם". מַקִּישׁ קֶבֶר בְּנֵי הָעָם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּמְחֻבָּר לָא מִיתְּסְרָא, דִּכְתִיב: (דברים י״ב:ב׳) "אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים" אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים, וְלֹא הֶהָרִים אֱלֹהֵיהֶם, הָכִי נַמִּי, בִּמְחֻבָּר לָא מִיתְּסַר.

122

קכ״גצ תָּנוּ רַבָּנָן: הֲרוּגֵי מַלְכוּת, נִכְסֵיהֶם לַמֶּלֶךְ, הֲרוּגֵי בֵּית־דִּין, נִכְסֵיהֶם לַיּוֹרְשִׁים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הֲרוּגֵי מַלְכוּת, נִכְסֵיהֶם לַיּוֹרְשִׁים, אָמְרוּ לְרַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (מלכים א כ״א:י״ח) "הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ". אָמַר לָהֶם: בֶּן אֲחִי אָבִיו הָיָה, וְרָאוּי לְיָרְשׁוֹ הָיָה. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא הַרְבֵּה בָּנִים הָיוּ לוֹ?! אָמַר לָהֶן: אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו הָרַג, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ב ט) "אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי". וְרַבָּנָן? הַהוּא, בָּנִים הָרְאוּיִין לָצֵאת מִמֶּנּוּ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: נִכְסֵיהֶם לַמֶּלֶךְ, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם א כא) "בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ". אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: נִכְסֵיהֶן לַיּוֹרְשִׁין, לָמָּה לִי 'וָמֶלֶךְ'? וְלִטַעְמִיךְ, 'אֱלֹהִים' לָמָּה לִי? אֶלָּא, לְאַפּוּשֵׁי רִיתְחָא, הָכָא נַמִּי, לְאַפּוּשֵׁי רִיתְחָא. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: נִכְסֵיהֶם לַמֶּלֶךְ, הַיְנוּ דִכְתִיב: (מלכים א ב׳:כ״ח) "וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה', וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ", וּכְתִיב: (שם) "וַיֹאמֶר לֹא, (אצא) כִּי פֹה אָמוּת". אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: נִכְסֵיהֶם לַיּוֹרְשִׁים, מַאי נַפְקָא לֵיהּ מִינָהּ? לְחַיֵּי שָׁעָה.

123

קכ״דצא "וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר: כֹּה דִּבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי". (שם) אָמַר לֵיהּ: זִיל אֵימָא לֵיהּ: תַּרְתֵּי לָא תַּעָבִיד בְּהַהוּא גַּבְרָא, אִי קָטַלְתְּ לֵיהּ, קַבּוּל לְטוּתֵיהּ דְּלַטְיֵיהּ אָבוּךְ. וְאִי לָא, שַׁבְקֵיהּ דְּלֵיקוּם בִּלְטוּתֵיהּ דְּלַטְיֵיהּ אָבוּךְ. (שם) "וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ". אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל קְלָלוֹת שֶׁקִּלֵּל דָּוִד אֶת יוֹאָב, נִתְקַיְּמוּ בְּזַרְעוֹ שֶׁל דָּוִד; (שמואל ב ג׳:כ״ט) "וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם". 'זָב', מֵרְחַבְעָם, דִּכְתִיב: (מלכים א י״ב:י״ח) "וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלָיִם", וּכְתִיב: (ויקרא ט״ו:ט׳) "וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא". 'מְצֹרָע', מֵעֻזִּיָּהוּ, דִּכְתִיב: (ד"ה ב כו) "וּכְחֶזְקָתוֹ, גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית, וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו, וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל ה' לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת", וּכְתִיב: (שם) "וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ". "מַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ", מֵאָסָא, דִּכְתִיב: (מלכים א ט״ו:כ״ג) "רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו", וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: שֶׁאֲחָזוֹ פּוֹדַגְרָא. אָמַר לֵיהּ מַר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְרַב נַחְמָן: הֵיכִי דָּמִי? אָמַר לֵיהּ: כְּמַחַט בִּבְשַׂר הַחַי. מְנָא יָדַע? אִי בָּעִית אֵימָא: מֵיחַשׁ הֲוָה חַיִישׁ בֵּיהּ, וְאִי בָּעִית אֵימָא: מֵרַבֵּיהּ הֲוָה גָּמִיר לָהּ, וְאִי בָּעִית אֵימָא: (תהילים כ״ה:י״ד) "סוֹד ה' לִירֵאָיו, וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם". "נֹפֵל בַּחֶרֶב", מִיֹּאשִׁיָּהוּ, דִּכְתִיב: (ד"ה ב לה) "וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ", וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: שֶׁעָשׂוּ כָּל גּוּפוֹ כִּכְבָרָה. "וַחֲסַר לָחֶם", מִיכָנְיָה, דִּכְתִיב: (מלכים ב כ״ה:ל׳ וירמיהו נ״ב:ל״ד) "וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לוֹ". אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: תְּהֵא לוּטָא, וְלָא תְּהֵא (מלטטא) [לַיְטָא]. אַתְיוּהָ לְיוֹאָב, דַּיְנֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לְאַבְנֵר? אָמַר לֵיהּ: גּוֹאֵל הַדָּם דַּעֲשָׂהאֵל הֲוָאִי. עֲשָׂהאֵל, רוֹדֵף הֲוָה! אָמַר לֵיהּ: הָיָה לוֹ לְהַצִּילוֹ בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו. אָמַר לֵיהּ: לָא הֲוָה יָכוֹל לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא בְּדֹפֶן חֲמִשִּׁית כַּוֵּן לֵיהּ, דִּכְתִיב: (שמואל ב ב׳:כ״ג) "וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַחֲרֵי הַחֲנִית אֶל הַחֹמֶשׁ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּדֹפֶן חֲמִשִּׁית, בְּמָקוֹם שֶׁמָּרָה וְכָבֵד תְּלוּיִים בּוֹ ', בְּאֶחָד מֵאֵיבָרָיו לָא יָכִיל לֵיהּ? אָמַר לֵיהּ: נֵיזִיל לְאַבְנֵר, מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לַעֲמָשָׂא? אָמַר לֵיהּ: עֲמָשָׂא, מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה, דִּכְתִיב: (שמואל ב כ׳:ד׳) "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲמָשָׂא: הַזְעֶק לִי אֶת אִישׁ יְהוּדָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וְגוֹ'. וַיֵּלֶךְ עֲמָשָׂא לְהַזְעִיק אֶת יְהוּדָה, וַיוֹחֶר" וְגוֹ'. אָמְרוּ לֵיהּ: עֲמָשָׂא, אַכִּין וְרַקִּין דָּרַשׁ. אַשְׁכְּחִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל דִּפְתִיחַ לְהוּ בְּמַסֶּכְתָּא. אָמַר, כְּתִיב: (יהושע א׳:י״ח) "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ, וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ, יוּמָת", יָכוֹל, אֲפִלּוּ לְדִבְרֵי תּוֹרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "רַק חֲזַק וֶאֱמָץ", אֶלָּא הַהוּא גַּבְרָא, מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הֲוָה, דִּכְתִיב: (מלכים א ב׳:כ״ח) "וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב, כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה, וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה". מַאי "לֹא נָטָה"? אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁבִּקֵּשׁ לִנְטוֹת וְלֹא נָטָה, וּמַאי טַעְמָא לֹא נָטָה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲדַיִן לַחְלוּחִיתשֶׁל דָּוִד קַיֶּמֶת. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: עֲדַיִן אִצְטַגְנִינֵי שֶׁל דָּוִד קַיָּמִין, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד, כֻּלָּן בְּנֵי יְפַת תֹּאַר הָיוּ, וּמְגַדְּלֵי בְּלוֹרִיתהָיוּ, וּמְהַלְּכִין בְּרָאשֵׁי הַגְּיָסוֹתהָיוּ, וְהֵן הֵן בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִין שֶׁל דָּוִד.

124

קכ״הפב וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: אִלְמָלֵא דָּוִד, לֹא (עסק) [עָשָׂה] יוֹאָב בַּמִּלְחָמָה, וְאִלְמָלֵא יוֹאָב, לֹא עָסַק דָּוִד בַּתּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: (ש"ב ח) "וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ", (וסמיך ליה:) "וְיוֹאָב [בֶּן צְרוּיָה] עַל הַצָּבָא". מַאי טַעְמָא, "דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ"? מִשּׁוּם דְּ"יוֹאָב עַל הַצָּבָא". וּמַאי טַעְמָא, "יוֹאָב עַל הַצָּבָא"? מִשּׁוּם דְּ"דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה [לְכָל עַמּוֹ"]. (שם ג) "וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע". מַאי "בּוֹר הַסִּרָה"? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: בּוֹר וְסִירָה גָּרְמוּ לוֹ לְאַבְנֵר שֶׁיֵּהָרֵג. (שם) "וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁדָּנוֹ בְּדִין סַנְהֶדְרִין. אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא קְטַלְתֵּיהּ לַעֲשָׂהאֵל? עֲשָׂהאֵל, רוֹדֵף הֲוָה! הָיָה לְךָ לְהַצִּילוֹ בְּאַחַד מֵאֵיבָרָיו! לָא יָכִילְנָא לֵיהּ. הַשְׁתָּא בְּדֹפֶן חֲמִשִּׁית אִיכָוַנְתְּ לֵיהּ, בְּאַחַד מֵאֵיבָרָיו לָא יָכַלְתְּ לֵיהּ? "לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי", אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: (לְדַבֵּר אִתּוֹ) עַל עִסְקֵי שַׁלּוֹ*). (שם) "וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּדֹפֶן חֲמִשִּׁית, מָקוֹם שֶׁמָּרָה וְכָבֵד תְּלוּיִים בּוֹ. (מ"א ב) "וְהֵשִׁיב ה' אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ, וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב". 'טֹבִים', שֶׁהֵם דָּרְשׁוּ אַכִּין וְרַקִּין, וְהוּא לֹא דָּרַשׁ. 'וְצַדִּקִים', שֶׁהֵם בַּפֶּה וְלֹא עָשׂוּ, וְהוּא בְּאִגֶּרֶת, וְעָשָׂה. (ש"ב כ) "וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב" וְגוֹ'. (אָמַר רַב יְהוּדָה), אָמַר רַב: שֶׁלֹא חֲשָׁדוֹ. (מ"א ב) "וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַמִּדְבָּר", אַטוּ בֵּיתוֹ, מִדְבָּר הוּא? אָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב]: כְּמִדְבָּר, מַה מִּדְבָּר מֻפְקָר לַכֹּל, אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מֻפְקָר לַכֹּל. דָּבָר אַחֵר: כַּמִּדְבָּר הַזֶּה, מַה מִּדְבָּר הַזֶּה מְנֻקֶּה מִגֶּזֶל וַעֲרָיוֹת, אַף בֵּיתוֹ שֶׁל יוֹאָב מְנֻקֶּה מִגֶּזֶל וַעֲרָיוֹת. (ד"ה א יא) "וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר", אָמַר רַב יְהוּדָה: (אָמַר רַב) אֲפִלּוּ מוֹנִינֵי וְצַחַנְתָּא טָעִים, פָּרִיס לְהוּ.

125

קכ״וסנהדרין פרק ז - צג תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: (ויקרא כ״א:ט׳) "אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת"? שֶׁאִם הָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ קֹדֶשׁ, נוֹהֲגִין בּוֹ חֹל. כָּבוֹד, נוֹהֲגִין בּוֹ בִּזָּיוֹן, אוֹמְרִים: אָרוּר שֶׁזּוֹ יָלַד, אָרוּר שֶׁזּוֹ גִּדֵּל, אָרוּר שֶׁיָּצְאָה זוֹ מֵחֲלָצָיו. אָמַר רַב אַשִׁי: כְּמַאן קָרִינָן רְשִׁיעָא בַּר רְשִׁיעָא, וַאֲפִלּוּ לִרְשִׁיעָא בַּר צַדִּיקַיָּא? כְּמַאן? (כהני תנאי) [כְּהַאי תַּנָּא].

126

קכ״זמשנה. מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִים, הָיוּ מַשְׁקִיעִין אוֹתוֹ בְּזֶבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשֶׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה, וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ, עַד שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו, וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. [רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הוּא, אִם מֵת בְּיָדָם, לֹא הָיוּ מְקַיְּמִין בּוֹ מִצְוַת שְׂרֵפָה. אֶלָּא פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו בִּצְבָת שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ, וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו, וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו, וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (בן) בְּרַבִּי צָדוֹק: מַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן אַחַת שֶׁזִּנְּתָה, וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָמַר(ו) לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵּית־דִּין שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי. גְּמָרָא. מַאי 'פְּתִילָה'? אָמַר רַב מַתְנָה: פְּתִילָה שֶׁל אֲבָר]. מְנָא לָן? אַתְּיָא 'שְׂרֵפָה', 'שְׂרֵפָה', מֵעֲדַת קֹרַח. מַה לְּהַלָּן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם, אַף כָּאן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַתְּיָא 'שְׂרֵפָה', 'שְׂרֵפָה', מִבְּנֵי אַהֲרֹן, מַה לְּהַלָּן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם, אַף כָּאן שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם. מַאן דְּיָלִיף מֵעֲדַת קֹרַח, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (במדבר יז) "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁוֹתָם", שֶׁנִּשְׁמָתָם נִשְׂרֶפֶת וְגוּף קַיָּם. וְאִידָךְ? הַהִיא, שְׂרֵפָה מַמָשׁ [הִיא]. וּמַאי 'בְּנַפְשׁוֹתָם'? שֶׁנִּתְחַיְּבוּ שְׂרֵפָה עַל עִסְקֵי נַפְשׁוֹתָם, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (תהלים לה) "בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג, חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ". בִּשְׁבִיל חֲנֻפָּה שֶׁהֶחֱנִיפוּ לְקֹרַח עַל עִסְקֵי לְגִימָה, חָרַק עֲלֵיהֶם שַׂר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שִׁנָּיו. וּמַאן דְּיָלִיף מִבְּנֵי אַהֲרֹן, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (ויקרא י) "וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'", כְּעֵין מִיתָה. וְאִידָךְ? הַהוּא, שְׂרֵפָה מַמָּשׁ הֲוָאִי, וּמַאי דִּכְתִיב, "וַיָּמֻתוּ". דְּאַתְחִיל בְּהוּ מִגַּוָּאִי כְּעֵין מִיתָה, דְּתַנְיָא, אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתָּאִי אוֹמֵר: שְׁנֵי חוּטִין שֶׁל אֵשׁ יָצְאוּ מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְנֶחְלְקוּ לְאַרְבַּע וְנִכְנְסוּ, שְׁנַיִם בְּחָטְמוֹ שֶׁל זֶה, וּשְׁנַיִם בְּחָטְמוֹ שֶׁל זֶה, וּשְׂרָפוּם. וְהָכְּתִיב: (שם) "וַתֹּאכַל אוֹתָם"? אוֹתָם וְלֹא בִּגְדֵיהֶם.

127

קכ״חצד וּכְבָר הָיוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם. אָמַר לוֹ נָדָב לַאֲבִיהוּא: אֵימָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ, וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג אֶת הַדּוֹר! אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַנִּרְאֶה, מִי קוֹבֵר אֶת מִי! אָמַר רַב פָּפָּא: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: נְפִישֵׁי גַּמְלֵי סָבֵי, דִּטְעִינֵי מַשְׁכֵי דְּהוּגְנֵי.

128

קכ״טצה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְמַה תַּלְמִיד חָכָם דּוֹמֶה לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ? בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה לוֹ לְקִיתוֹן שֶׁל זָהָב, סִפֵּר (עמו) [הֵימֶנּוּ], דּוֹמֶה לוֹ לְקִיתוֹן שֶׁל כֶּסֶף, נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ, דּוֹמֶה לוֹ לְקִיתוֹן שֶׁל חֶרֶס, כֵּיוָן שֶׁנִשְׁבַּר, שׁוּב אֵין לוֹ תַּקָּנָה.

129

ק״לצו (תַּנְיָא, כְּתִיב: (דברים י״ב:ג׳) "וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵש",) וּמָה אִילָנוֹת שֶׁאֵין אוֹכְלִין, וְאֵין שׁוֹתִים, וְאֵין מְרִיחִים, אָמְרָה תּוֹרָה 'הַשְׁחֵת', 'שְׂרֹף' וְ'כַלֵּה', הוֹאִיל וּבָא לָאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָן, הַמַּתְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי מִיתָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

130

קל״אצז תָּנוּ רַבָּנָן: שֶׁבַע מִצְווֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ: דִּינִין, וּבִרְכַּת־הַשֵּׁם, וַעֲבוֹדַת־כּוֹכָבִים, וְגִלּוּי־עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים, וְגֶזֶל, וְאֵיבָר־מִן־הַחַי. רַבִּי (חֲנִינָא) [חֲנַנְיָא] בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף עַל הַדָּם מִן הַחַי. רַבִּי חִידְקָא אוֹמֵר: אַף עַל הַסֵּרוּס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל הַכִּשּׁוּף. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת מְכַשֵּׁף, בֶּן נֹחַ מֻזְהָר עָלָיו. (דברים יח) "לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ [וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר־חָבֵר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים], כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה [ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ"], וְלֹא עָנַשׁ הַכָּתוּב, אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר. רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר] אוֹמֵר: אַף עַל הַכִּלְאַיִם. מֻתָּרִים בְּנֵי נֹחַ לִלְבֹּשׁ כִּלְאַיִם וְלִזְרֹעַ כִּלְאַיִם, וְאֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא בְּהַרְבָּעַת בְּהֵמָה וְהַרְכָּבַת אִילָן. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּאָמַר קְרָא: (בראשית ב) "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל", 'וַיְצַו', אֵלּוּ הַדִּינִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שם יח) "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו" וְגוֹ'. 'הַשֵּׁם', זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ויקרא כד) "וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת". 'אֱלֹהִים', זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (שמות כ) "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי". 'עַל הָאָדָם', זוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית ט) "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם". 'לֵאמֹר', זוֹ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (ירמיה ג) "לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר". 'מִכֹּל עֵץ הַגָּן', וְלֹא גֶּזֶל. 'אָכֹל תֹּאכֵל', וְלֹא אֵיבָר מִן הַחַי. כִּי אָתָא רַבִּי יִצְחָק, תָּאנִי אִפְּכָא: 'וַיְצַו', זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. 'אֱלֹהִים', אֵלּוּ הַדִּינִין. בִּשְׁלָמָא 'אֱלֹהִים', אֵלּוּ הַדִּינִין, דִּכְתִיב: (שמות כב) "וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים", אֶלָּא 'וַיְצַו', זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מַאי מַשְׁמַע? רַב חִסְדָּא וְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי, חַד אָמַר מֵהָכָא: (שם לב) "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, עָשׂוּ לָהֶם" וְגוֹ'. וְחַד אָמַר מֵהָכָא: (הושע ה) "עָשׁוּק אֶפְרַיִם, רְצוּץ מִשְׁפָּט, כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו". וְאַדִינִין, בְּנֵי נֹחַ אִיפְקוּד? וְהָתַּנְיָא: עֶשֶׂר מִצְווֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמָרָה, שֶׁבַע שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ, וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם: דִּינִין, וְשַׁבָּת, וְכִבּוּד אָב וָאֵם. דִּינִין, (דכתיב): (שמות טו) "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט". שַׁבָּת וְכִבּוּד אָב וָאֵם, דִּכְתִיב: (דברים ה) "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ", וְאָמַר רַב יְהוּדָה: "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ" בְּמָרָה. אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהָ: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְעֵדָה, וְעֵדִים, וְהַתְרָאָה. אִי הָכִי, מַאי "וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם דִּינִין"? אֶלָּא אָמַר רָבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְדִינֵי קְנָסוֹת. אַכַּתִּי, "וְהוֹסִיפוּ בְּדִינִין" מִיבָּעִי לֵיהּ! [אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְהוֹשִׁיב בֵּית־דִּין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ וּבְכָל עִיר וְעִיר. וְהָא, בְּנֵי נֹחַ לָא אִיפְקוּד? וְהָתַּנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִּינִין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ וּבְכָל עִיר וָעִיר, כָּךְ נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִּינִין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ וּבְכָל עִיר וָעִיר]! אֶלָּא אָמַר (רב פפא) [רָבָא]: הַאי תָּנָא, תָּנָא דְּבֵי מְנַשֶּׁה הוּא, דְּמַפִּיק ד"ך, וּמְעַיֵל ס"ך. דְּתָנָא דְּבֵי מְנַשֶּׁה: שֶׁבַע מִצְווֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגֶזֶל, וְאֵיבָר מִן הַחַי, וְסֵרוּס וְכִלְאַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא נִצְטַוָּה אֶלָּא עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ב) "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם". רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אַף עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף עַל הַדִּינִין.

131

קל״בבֶּן נֹחַ, הָיָה נֶהֱרַג [בְּדַיָּן אֶחָד, וּבְעֵד אֶחָד, שֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה, מִפִּי אִישׁ, וְלֹא מִפִּי אִשָּׁה, וַאֲפִלּוּ קָרוֹב. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ]: אַף עַל הָעֻבָּרִין. [מְנָהַנֵי מִילֵי? אָמַר רַב יְהוּדָה: דְּאָמַר קְרָא: (בראשית ט׳:ה׳) "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ", אֲפִלּוּ בְּדַיָּן אֶחָד. (שם) "מִיַּד כָּל חַיָּה", אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה. (שם) "אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם", אֲפִלּוּ בְּעֵד אֶחָד. (שם) 'מִיַּד אִישׁ', וְלֹא מִיַּד אִשָּׁה. 'אָחִיו', אֲפִלּוּ קָרוֹב. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: אַף עַל הָעֻבָּרִין], מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? דִּכְתִיב: (שם) "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם, דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ", אֵיזֶהוּ אָדָם שֶׁבָּאָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה עֻבָּר שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ.

132

קל״גתָּא שְׁמַע: מִפְּנֵי מַה לֹּא נָשָׂא אָדָם אֶת בִּתּוֹ? כְּדֵי שֶׁיִּשָּׂא קַיִן אֶת אֲחוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים פ״ט:ג׳) "כִּי אָמַרְתִּי, עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה".

133

קל״דצח אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמַּגְבִּיהַּ יָדוֹ עַל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ב) "וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ"? "[לָמָּה] הִכִּיתָ" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "[לָמָּה] תַכֶּה", אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, נִקְרָא 'רָשָׁע'. אָמַר זְעִירִי, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: נִקְרָא 'חוֹטֵא', שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"א ב) "וְאִם לֹא, לָקַחְתִּי בְחָזְקָה", וּכְתִיב: (שם) "וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה'". רַב הוּנָא אָמַר: תִּקָּצֵץ יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב לח) "וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר". רַב הוּנָא קָץ יָדָא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא קְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כב) "וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא נִתְּנָה קַרְקַע אֶלָּא לְבַעֲלֵי זְרוֹעוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ". וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (משלי יב) "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם", אִם עוֹשֶׂה אָדָם עַצְמוֹ כְּעֶבֶד לָאֲדָמָה, יִשְׂבַּע לֶחֶם, וְאִם לָאו לֹא יִשְׂבַּע לֶחֶם.

134

קל״הצט מֵיתִיבִי: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל? שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא י״ח:ה׳) "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם", כֹּהֲנִים, לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִיִּים לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'הָאָדָם', הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל.

135

קל״וק אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן, לֹא הֻתַּר לוֹ בָּשָׂר לַאֲכִילָה, דִּכְתִיב: (בראשית א׳:כ״ט-ל׳) "לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַת הָאָרֶץ", וְלֹא חַיַּת הָאָרֶץ לָכֶם. וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי נֹחַ, הִתִּיר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ט) "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל". יָכוֹל לֹא יְהֵא אֵיבָר מִן הַחַי נוֹהֵג בּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ". [יָכוֹל אַף לִשְׁרָצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אַךְ'. וּמַאי תַּלְמוּדֵיהּ? אָמַר רַב הוּנָא: 'דָּמוֹ', מִי שֶׁדָּמוֹ חָלוּק מִבְּשָׂרוֹ, יָצְאוּ שְׁרָצִים, שֶׁאֵין דָּמָן חָלוּק מִבְּשָׂרָן]. מֵיתִיבִי: (שם א) "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם", מַאי לָאו, לַאֲכִילָה! לֹא, לִמְלָאכָה. וְדָגִים, בְּנֵי מְלָאכָה נִינְהוּ? אִין, כִּדְרַחְבָא, דְּבָעִי רַחְבָא: הִנְהִיג בְּעִיזָא וְשִׁבּוּטָא מַאי? תָּא שְׁמַע: (בראשית א׳:כ״ו) "וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם", מַאי לָאו, לַאֲכִילָה! לֹא, לִמְלָאכָה. וְעוֹפוֹת, בְּנֵי מְלָאכָה נִינְהוּ? אִין, כִּדְבָעִי (רבא) [רַבָּה] בַּר רַב הוּנָא: דָּשׁ בְּאַוָּזִין וְתַרְנְגוֹלִין, לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מַהוּ? תָּא שְׁמַע: (שם) "וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת". הַהוּא, (מיבעי ליה) לְאַתּוּיֵי נָחָשׁ הוּא דְּאָתָא, דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: חֲבָל עַל שַׁמָּשׁ גָּדוֹל שֶׁאָבַד מִן הָעוֹלָם, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא נִתְקַלֵּל נָחָשׁ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְזַמְּנִים לוֹ שְׁנֵי נְחָשִׁים טוֹבִים, אֶחָד מְשַׁגְּרוֹ לַצָּפוֹן וְאֶחָד מְשַׁגְּרוֹ לַדָּרוֹם, לְהָבִיא לוֹ (סנדלפין) [סַנְדַּלְכוֹנִים] טוֹבִים, וּמַרְגָּלִיּוֹת טוֹבוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּפְשִׁילִין לוֹ רְצוּעָה מִתַּחַת זְנָבוֹ, וּמוֹצִיא בּוֹ עָפָר לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ. מֵיתִיבִי, [הָיָה] רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵסֵב בְּגַן עֵדֶן הָיָה, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צוֹלִין לוֹ בָּשָׂר, וּמְצַנְּנִין לוֹ יַיִן, וְהֵצִיץ בּוֹ נָחָשׁ, וְרָאָה כְּבוֹדוֹ, וְנִתְקַנֵּא בּוֹ. הָתָם, בְּבָשָׂר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם. וּמִי אִיכָּא בָּשָׂר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם? אִין, כִּי הָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, הֲוָה קָא אָזִיל בְּאוֹרְחָא, פַּגְעֵי בֵּיהּ הַנָךְ אַרְיְוָתָא, וַהֲווּ קָא נַהֲמֵי בְּאַפֵּיהּ, אָמַר: (תהילים ק״ד:כ״א) "הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף", נְחִיתוּ תַּרְתֵּי אַטְמָאתָא, חֲדָא אֲכָלוּהָ וַחֲדָא שַׁבְקוּהָ. אַיְתִּי וְאָתָא לְבֵי מִדְרָשָׁא, [בָּעוּ עֲלָהּ: דָּבָר טָמֵא הוּא זֶה, אוֹ דָּבָר טָהוֹר?] אָמְרוּ לֵיהּ: אֵין דָּבָר טָמֵא יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם.

136

קל״ז[פִּסְקָא]. נִגְמַר הַדִּין וְכוּ', [וְהַדַּיָּנִין עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן, וְקוֹרְעִין וְכוּ']. 'עוֹמְדִין', מְנָא לָן? אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַמִי: דְּאָמַר קְרָא: (שופטים ג׳:כ׳) "וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו, וְהוּא יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ, וַיֹאמֶר אֵהוּד: דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ, וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא". וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל־וָחֹמֶר, וּמָה עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב, שֶׁהוּא נָכְרִי, וְלֹא יָדַע אֶלָּא בְּכִנּוּי, עָמַד. יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם הַמְפֹרָשׁ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! 'קוֹרְעִין', מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (מלכים ב י״ח:ל״ז) "וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים, וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה". 'וְלֹא מְאַחִין', מְנָא לָן? אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַתְיָא 'קְרִיעָה', 'קְרִיעָה'. כְּתִיב הָכָא: "קְרוּעֵי בְגָדִים", וּכְתִיב הָתָם: (מלכים ב ב׳:י״ב) "וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק: אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו, וְלֹא רָאָהוּ עוֹד, וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים". מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם', אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן 'קְרָעִים', וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'קְרָעִים'? מְלַמֵּד, שֶׁהֵן קְרוּעִים לְעוֹלָם.

137

קל״חקא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵא וָא"ו שֶׁבְּ'הֶעֱלוּךָ', נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה. כְּתַנָּאֵי, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אִלְמָלֵא וָא"ו שֶׁבְּ'הֶעֱלוּךָ', נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה.

138

קל״טקב תַּנְיָא: מִנַּיִן לְאוֹכֵל מִן הַבְּהֵמָה קֹדֶם שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁהּ, שֶׁהוּא בְּלֹא תַּעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: (ויקרא י״ט:כ״ו) "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם". דָּבָר אַחֵר: "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", לֹא תֹּאכְלוּ בָּשָׂר וַעֲדַיִן דָּם בַּמַּזְרֵק. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֵין מַבְרִין עַל הֲרוּגֵי בֵּית־דִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם". רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִנַּיִן לְסַנְהֶדְרִין שֶׁהָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁאֵין טוֹעֲמִין כְּלוּם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַזְהָרָה לְבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם".

139

ק״מקג אָמַר אֲבוּהָ דִּשְׁמוּאֵל: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה שֻׁתָּפוּת עִם הַגּוֹי [עוֹבֵד כּוֹכָבִים], שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה, וְנִשְׁבַּע בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלּוֹ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: (שמות כ״ג:י״ג) "לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ". כִּי אָתָא עוּלָא, בַּת בְּקַלְנְבוֹ, אָמַר לֵיהּ רָבָא: וְהֵיכָא בַּת מַר? אָמַר לֵיהּ: 'בְּקַלְנְבוֹ'. אָמַר לֵיהּ: וְהָא כְּתִיב: (שם) "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ"? אָמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה, מֻתָּר לְהַזְכִּיר שְׁמָהּ. וְהָא, הֵיכָא כְּתִיבָא? כְּדִכְתִיב: (ישעיהו מ״ו:א׳) "כָּרַע בֵּל, קֹרֵס נְבוֹ". אָמַר רַבִּי נַחְמָן: כָּל לֵיצָנוּתָא אֲסִירָא, חוּץ מִלֵּיצָנוּתָא דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים דְּשַׁרְיָא, דִּכְתִיב: "כָּרַע בֵּל, קֹרֵס נְבוֹ וְגוֹ', קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו, (כי) לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא". וּכְתִיב: (הושע י׳:ה׳) "לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן יָגוּרוּ. שְׁכַן שֹׁמְרוֹן, כִּי אָבַל עָלָיו עַמּוֹ, וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ, עַל כְּבוֹדוֹ כִּי גָלָה מִמֶּנּוּ". אַל תִּקְרִי 'כְּבוֹדוֹ', אֶלָּא 'כָּבְדוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב: (שם יג) "וְעַתָּה יוֹסִפוּ לַחֲטֹא, וַיּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה מִכַּסְפָּם, כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים" וְגוֹ'. מַאי, "כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים"? מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד עָשָׂה דְּמוּת יִרְאָתוֹ, וּמַנִּיחוֹ בְּכִיסוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹכְרָהּ, מוֹצִיאָהּ מִתּוֹךְ חֵיקוֹ, וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְׁקָהּ. מַאי: (שם) "זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן"? אָמַר רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמִי: שֶׁהָיוּ כְּמָרִים נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן, וּמַרְעִיבִין אֶת הָעֲגָלִים, וְעוֹשִׂים דְּמוּת עֲצַבֵּיהֶם, וּמַעֲמִידִין אוֹתָם בְּצַד אֲבוּסֵיהֶם, וּמוֹצִיאִים אוֹתָם לַחוּץ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָם, רָצִין אַחֲרֵיהֶם וּמְמַשְׁמְשִׁין בָּהֶם, אוֹמְרִים לוֹ: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים חָפֵץ בְּךָ, יָבוֹא וְיִזְבַּח עַצְמוֹ לוֹ. אָמַר רָבָא: הַאי, "זוֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן", "[עֲגָלִים יִשָּׁקוּן] לִזְבֹּחַ אָדָם" מִיבָּעִי לֵיהּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כָּל הַזּוֹבֵחַ אֶת בְּנוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹמְרִים לוֹ: דּוֹרוֹן גָּדוֹל הִקְרִיב לוֹ, יָבוֹא וְיִשַּׁק לוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: (מלכים ב י״ז:ל׳) "וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת". וּמַאי נִיהוּ? תַּרְנְגֹלֶת. "וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל", וּמַאי נִיהוּ? תַּרְנְגוֹל. "וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא", וּמַאי נִיהוּ? בַּרְחָא קַרְחָא. "וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת תַּרְתָּק", וּמַאי נִיהוּ? כֶּלֶב וַחֲמוֹר. (שם) "וְהַסְפַרְוִים שֹׂרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם (וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם) בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם", וּמַאי נִיהוּ? הַפֶּרֶד וְהַסּוּס. 'אַדְרַמֶּלֶךְ', דְּאָדַר לֵיהּ לְמָרִיהּ בִּטְעִינָא. 'וַעֲנַמֶּלֶךְ', דְּעָנִי לֵיהּ לְמָרִיהּ בִּקְרָבָא. אַף חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּקֵּשׁ אָבִיו לַעֲשׂוֹת לוֹ כֵּן, אֶלָּא שֶׁסָּכְתָה אִמּוֹ סָלָמַנְדְּרָא. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: יוֹדְעִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין בָּה מַמָּשׁ, וְלֹא עָבְדוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶלָּא לְהַתִּיר לָהֶם עֲרָיוֹת בְּפַרְהֶסְיָא. מַתִּיב רַב מְשַׁרְשִׁיָּא: (ירמיהו י״ז:ב׳) "כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם" וְגוֹ', וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כְּאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּעְגּוּעִין עַל בְּנוֹ. בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵּיהּ. תָּא שְׁמַע: (ויקרא כ״ו:ל׳) "וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם", אָמְרוּ: אֵלִיָּהוּ הַצַּדִּיק הָיָה מְחַזֵּר עַל תְּפוּחֵי רָעָב שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, פַּעַם אַחַת מָצָא תִּינוֹק, שֶׁהָיָה תָּפוּחַ וּמֻטָּל בָּאַשְׁפָּה, אָמַר לוֹ: מֵאֵיזֶה מִשְׁפָּחָה אַתָּה? אָמַר לוֹ: מִמִּשְׁפָּחָה פְּלוֹנִית אֲנִי. אָמַר לֵיהּ: כְּלוּם נִשְׁתַּיֵּר מֵאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה? אָמַר לוֹ: לָאו, חוּץ מִמֶּנִּי. אָמַר לוֹ: אִם אֲנִי מְלַמְּדְךָ דָּבָר שֶׁאַתָּה חַי בּוֹ, אַתָּה לָמֵד? אָמַר לוֹ: הִין. אָמַר לוֹ: אֱמֹר בְּכָל יוֹם "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד". אָמַר לוֹ: (עמוס ו׳:י׳) "הָס, כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה'", שֶׁלֹּא לִמְּדוּהוּ אָבִיו וְאִמּוֹ. מִיָּד הוֹצִיא יִרְאָתוֹ מֵחֵיקוֹ, וּמְנַשְּׁקָהּ וּמְחַבְּקָהּ, עַד שֶׁנִּבְקְעָה כְּרֵסוֹ, וְנָפְלָה יִרְאָתוֹ [לָאָרֶץ], וְנָפַל הוּא עָלֶיהָ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלוּלֵיכֶם". בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵּיהּ. תָּא שְׁמַע: (נחמיה ט׳:ד׳-ה׳) "וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם", מַאי אָמוּר? אָמַר רַב יְהוּדָה, וְאִי תֵּימָא רַבִּי (יוחנן) [יוֹנָתָן]: בַּיָיא, בַּיָיא, הַיְנוּ דְּאַחְרוּבָא לְבֵיתָא, וְקַלְיָא לְהֵיכָלָא, וְקַטְלִינְהוּ לְצַדִּיקַיָּא, וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאַרְעַיְהוּ, וַעֲדַיִן הוּא מְרַקֵּד בֵּינָן, כְּלוּם יְהַבְתֵּיה לָן, אֶלָּא לְקַבּוּלֵי אַגְרָא, לָא אִיהוּ בָּעִינָן, וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעִינָן! (וכו' עד בקרובתיה, כדאיתא ביומא פרק בא לו.) [בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵּיהּ. יַתְבֵי תְּלָתָא יוֹמָא בְּתַעֲנִיתָא, בָּעוּ רַחֲמֵי, נָפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא, דַּהֲוָה כְּתִיב בָּהּ: 'אֱמֶת'. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: שְׁמַע מִינָהּ, חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'אֱמֶת'. נָפַק כְּגוּרְיָא דְּנוּרָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. אָמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: הַיְנוּ יִצְרָא דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. בַּהֲדֵי דְּקָתַּפְסֵי לֵיהּ, אִישְׁתַּמִּיט בִּינִיתָא מִינֵיהּ, וְאָזַל קָלֵיהּ בְּאַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי. אָמְרוּ: הֵיכִי נַעָבִיד? דִּילְמָא מִשְּׁמַיָּא מְרַחֲמֵי עֲלֵיהּ. אָמַר לְהוּ נָבִיא: שַׁדְיוּהָ בְּדוּדָא דְּאַבְרָא, וְכַסְּיוּהָ בְּאַבְרָא, דְּשָׁיִיף קָלֵיהּ, דִּכְתִיב: (זכריה ה׳:ח׳) "וַיֹּאמֶר: זֹאת הָרִשְׁעָה, וַיַּשְׁלֵךְ אֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ". אַמְרֵי: הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא, נִבָּעִי רַחֲמֵי אַיִצְרָא דַּעֲבֵרָה. בָּעוּ רַחֲמֵי, אִימְסַר בְּיָדַיְהוּ, חַבְשׁוּהָ תְּלָתָא יוֹמֵי, אִיבָּעוּ בֵּיעָתָא בַּת יוֹמָא לְחוֹלֶה*), וְלָא אַשְׁכְּחוּ. אַמְרֵי: הֵיכִי נַעָבִיד? נִבָּעוּ פַּלְגָא, פַּלְגָא מֵרְקִיעָא לָא יַהֲבֵי. כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ, אַהֲנִי בֵּיהּ דְּלָא אִיגְרוּ אִינִישׁ בִּקְרוֹבְתֵיהּ]. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּגוֹיָה [עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים] אַחַת, שֶׁהָיְתָה חוֹלָה בְּיוֹתֵר, אָמְרָה: אִם תַּעֲמֹד הַהִיא אִשָּׁה מֵחָלְיָהּ, תֵּלֵךְ וְתַעֲבֹד לְכָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. עָמְדָה, וְעָבְדָה לְכָל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לִפְעוֹר, שָׁאֲלָה לַכְּמָרִים: בַּמָּה עוֹבְדִים לְזוֹ? אָמְרוּ לָהּ: אוֹכְלִין תְּרָדִין, וְשׁוֹתִין שֵׁכָר, וּמַתְרִיזִין בְּפָנֶיהָ. אָמְרָה: מוּטָב שֶׁתַּחֲזֹר הַהִיא אִשָּׁה לְחָלְיָהּ, וְלֹא תַּעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ. אַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵינָם כֵּן, (במדבר כ״ה:ה׳) "הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר", כְּצָמִיד פָּתִיל. (דברים ד׳:ד׳) "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם", כִּשְׁתֵּי תְּמָרוֹת הַדְּבוּקוֹת זוֹ בְּזוֹ. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: "הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר", כְּצָמִיד עַל יְדֵי אִשָּׁה. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם", דְּבוּקִים מַמָּשׁ.

140

קמ״א[מִשְׁנָה. הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּמְסֹר לַמֹּלֶךְ, וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ וְכוּ'. גְּמָרָא. תַּנְיָא: אֶחָד לַמֹּלֶךְ, וְאֶחָד לִשְׁאָר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים חַיָּב. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לַמֹּלֶךְ חַיָּב, שֶׁלֹּא לַמֹּלֶךְ פָּטוּר. אָמַר אַבַּיֵי: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד; רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא דַּאֲמָרָן. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס, דְּתַנְיָא]: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: מִפְּנֵי מַה תָּפְסָה תּוֹרָה לְשׁוֹן "מֹלֶךְ"? כָּל שֶׁהִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ צְרוֹר, וַאֲפִלּוּ קֵיסָם. רָבָא אָמַר: מֹלֶךְ עֲרַאי אִיכָּא בֵּינַיְהוּ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּמְסְרֶנּוּ וְכוּ'. אָמַר רַב יְהוּדָה: אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲבִירֶנּוּ דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה. הֵיכִי דָּמִי? אָמַר אַבַּיֵי: שְׁרָגָא דְּלִבְנֵי בְּמִיצְעֵי, נוּרָא מֵהַאי גִּיסָא, וְנוּרָא מֵהַאי גִּיסָא. רָבָא אָמַר: כְּמַשְׁוַרְתָּא דְּפוּרַיָּא.

141

קמ״באָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: שָׁלֹשׁ כְּרִיתוֹת בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לָמָּה? אַחַת, לִכְדַרְכָּהּ, וְאַחַת, לְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, וְאַחַת, לַמֹּלֶךְ. [וּלְמַאן דְּאָמַר: 'מֹלֶךְ', עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הִיא, כָּרֵת בְּמֹלֶךְ לָמָּה לִי? לְמַעֲבִיר בְּנוֹ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. וּלְמַאן דְּאָמַר: מְגַדֵּף, עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הִיא, כָּרֵת בִּמְגַדֵּף לָמָּה לִי? לְכִדְתַנְיָא]: (במדבר ט״ו:ל״א) "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת", 'הִכָּרֵת', בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'תִּכָּרֵת', לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: 'וְנִכְרְתָה', וְכִי שְׁלֹשָׁה עוֹלָמִים יֵשׁ? אֶלָּא, 'וְנִכְרְתָה', בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'הִכָּרֵת', לָעוֹלָם הַבָּא, 'תִּכָּרֵת', דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

142

קמ״גמַתְנִיתִין. 'בַּעַל־אוֹב' זֶה פִּיתוֹם, הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ, וְ'יִדְּעוֹנִי' זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו, הֲרֵי אֵלּוּ בִּסְקִילָה, וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶם בְּאַזְהָרָה.

143

קמ״דתָּנוּ רַבָּנָן: 'בַּעַל־אוֹב' זֶה הַמְדַבֵּר בֵּין הַפְּרָקִים, וּמִבֵּין אַצִּילֵי יָדָיו. 'יִדְּעוֹנִי' זֶה הַמַּנִּיחַ עֶצֶם יַדּוּעַ בְּפִיו, וְהוּא מְדַבֵּר מֵאֵלָיו. מֵיתִיבִי: (ישעיהו כ״ט:ד׳) "וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ", מַאי לָאו, דְּמִשְׁתָּעִי כִּי אוֹרְחֵיהּ? לָא! דְּסָלִיק וְיָתִיב בֵּין הַפְּרָקִים וּמִשְׁתָּעִי.

144

קמ״הקד וְאַף שְׁאֵלָה זוֹ שָׁאַל טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם? אָמַר לוֹ: וּמַה גֶּבֶר מִגּוּבְרִין? אָמַר לוֹ: דְּמָרִי צְבִי. שַׁבָּת נַמִּי, דְּמָרִי צְבִי. אָמַר לֵיהּ: הָכִי קָאֲמִינָא לָךְ: מִי יֵימַר דְּהָאִידְנָא שַׁבְּתָא? אָמַר לֵיהּ: נְהַר סַבַּטְיוֹן יוֹכִיחַ, בַּעַל אוֹב יוֹכִיחַ, קִבְרוֹ שֶׁל אָבִיו יוֹכִיחַ, שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹ: בִּזִּיתוֹ, בִּיַּשְׁתּוֹ, וְקִלַּלְתּוֹ.

145

קמ״וקה תַּנְיָא: (דברים י״ח:י״א) "וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" זֶה הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ, וְהוֹלֵךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה, וּכְשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מַגִּיעַ לְמִקְרָא זֶה, הָיָה בּוֹכֶה; וּמָה הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה, שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה, הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טָהֳרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁעֲווֹנוֹתֵינוּ גָּרְמוּ לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ט:ב׳) "[כִּי אִם] עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם". אָמַר רָבָא: אִי בָּעוּ צַדִּיקֵי, בָּרוּ עָלְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים" וְגוֹ'. רָבָא בָּרָא גַּבְרָא, שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, הֲוָה קָא מִשְׁתָּעִי בַּהֲדֵיהּ, וְלָא הֲוָה קָא מְהַדָּר לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: מִן חַבְרַיָא אַתְּ? הָדַר לַעֲפָרֵךְ!

146

קמ״זקו תָּנוּ רַבָּנָן: 'מְעוֹנֵן' רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: זֶה הַמַּעֲבִיר שִׁבְעָה מִינֵי זְכוּר עַל הָעַיִן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶה הַמְחַשֵּׁב עִתִּים וְשָׁעוֹת, וְאוֹמֵר: "הַיּוֹם יָפֶה לָצֵאת", "לְמָחָר יָפֶה לִקַּח". ["לִמּוּדֵי עַרְבֵי שְׁבִיעִיּוֹת, חִטִּין יָפוֹת", "עִקּוּרֵי קִטְנִיּוֹת מִהְיוֹת רָעוֹת']. תָּנוּ רַבָּנָן: 'מְנַחֵשׁ' זֶה הָאוֹמֵר: 'פִּתּוֹ נָפְלָה מִפִּיו', 'מַקְלוֹ נָפְלָה מִיָּדוֹ', 'בְּנוֹ קוֹרֵא לוֹ מֵאֲחוֹרָיו', 'עוֹרֵב קוֹרֵא לוֹ', 'צְבִי הִפְסִיקוֹ בַּדֶּרֶךְ', 'נָחָשׁ מִימִינוֹ', 'שׁוּעָל מִשְּׂמֹאלוֹ', (דף סו) 'אַל תַּתְחִיל בִּי', 'שַׁחֲרִית הוּא', 'רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא', 'מוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא'. תָּנוּ רַבָּנָן: (ויקרא יט) "לֹא תְנַחֲשׁוּ" כְּגוֹן אֵלּוּ הַמְנַחֲשִׁים בְּחֻלְדָּה, בְּעוֹפוֹת, בְּדָגִים וּבַכּוֹכָבִים.

147

קמ״חקז תָּנוּ רַבָּנָן: (מכשף) "[מְכַשֵּׁפָה]" אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה, אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: (שמות כב) "מְכַשֵּׁפָה"? (לא תחיה") מִפְּנֵי שֶׁרֹב נָשִׁים מְצוּיוֹת בִּכְשָׁפִים וְכוּ'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן "כְּשָׁפִים"? שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה. (דברים ד׳:ל״ה) "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ", אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֲפִלּוּ בִּדְבַר כְּשָׁפִים. הַהִיא אִתְּתָא, דַּהֲוָת קָא מְהַדְּרָא לְמִשְׁקַל עַפְרָא מִתּוּתֵי כַּרְעֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא. אָמַר לָהּ: אִי מִסְתַּיַעְתְּ, זִיל עָבִידִי, "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" כְּתִיב! אֵינִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן "כְּשָׁפִים"? שֶׁמַּכְחִישִׁין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה? שַׁאנִי רַבִּי חֲנִינָא דְּנָפִישׁ זְכוּתֵיהּ. אָמַר רַבִּי אַיְבוּ בַּר נַגְרִי, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: "בְּלָטֵיהֶם", אֵלּוּ מַעֲשֵׂה שֵׁדִים. "בְּלַהֲטֵיהֶם", אֵלּוּ מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית ג׳:כ״ד) "וְאֶת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת". אָמַר אַבַּיֵי: דְּקָפִּיד אַמָּנָא, שֵׁד, דְּלָא קָפִּיד אַמָּנָא, כְּשָׁפִים. אָמַר אַבַּיֵי: הִלְכוֹת כְּשָׁפִים, כְּהִלְכוֹת שַׁבָּת; יֵשׁ מֵהֶן בִּסְקִילָה, וְיֵשׁ מֵהֶן פָּטוּר אֲבָל אָסוּר, וְיֵשׁ מֵהֶן מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה. הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, בִּסְקִילָה, הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם, פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה, כִּדְרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא*), כָּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲווּ עַסְקֵי בְּהִלְכוֹת יְצִירָה, וּמִיבְרִי לְהוּ עִיגְלָא תִּילְתָּא, וְאַכְלֵי לֵיהּ. אָמַר רַב אַשִׁי: חֲזִינָא לֵיהּ לַאֲבוּהָ דְּקַרְנָא, דְּנָפִיץ וְשָׁדִי כְּרִיכֵי דְּשִׁירָאֵי מִנְּחִירֵיהּ. (שמות ח׳:ט״ו) "וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן שֶׁאֵין הַשֵּׁד יָכוֹל לִבְרֹאת בְּרִיָּה פְּחוּתָה מִכַּשְּׂעוֹרָה. רַב פָּפָּא אָמַר: הָאֱלֹהִים! אֲפִלּוּ כְּגַמְלָא נַמִּי לָא מָצִי בָּרִי! אֶלָּא, הַאי מִיכְנִיף לֵיהּ, וְהַאי לָא מִיכְנִיף לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רַב לְרַבִּי חִיָּא: לְדִידִי חָזִי לִי הַהוּא טַיְעָא, דְּשַׁקְּלֵיהּ לְסַפְסִירָא וְגַיְדֵיהּ לְגַמְלָא, וְטָרַף לֵיהּ בְּטַבְלָא וְקָם. אָמַר לֵיהּ: לְבָתַר הָכִי, דָּם וּפַרְתָּא מִי הֲוָאִי? אָמַר לֵיהּ: לָא! [אֶלָּא] הַהִיא, אֲחִיזַת עֵינַיִם הֲוָאִי. זְעִירִי אִיקְלַע לְאַלֶכְּסַנְדְרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, זָבַן חַמְרָא, כִּי מָטָא לְאַשְׁקוּיֵי מַיָּא, פָּשַׁר, קָם אַגַּמְלָא דְּאַסְקוּנִיתָא. אָמְרוּ לֵיהּ: אִי לָאו דִּזְעִירִי אַתְּ, לָא הֲוָה מְהַדְּרִינָן לָךְ, מִי אִיכָּא דְּזָבִין מִידִי הָכָא, וְלָא בָּדַק לֵיה אַמַּיָּא? (רַבִּי) יַנַּאי אִיקְלַע לְהַהוּא אוּשְׁפִּיזָא, אָמַר לְהוּ: אַשְׁקְיוּן מַיָּא, קְרִיבוּ לֵיהּ שַׁתִּיתָא, חַזְיֵיהּ לְהַהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָה קָא מְרַחֲשָׁן שִׂיפְוָתָהּ, שָׁדִי פּוּרְתָּא מִינֵיהּ, הֲוָה עַקְרָבָא. אָמַר לְהוּ: אֲנָא, שַׁתָּאִי מִדִּידְכוּ, וְאַתּוּן נַמִּי שְׁתוּ מִדִּידִי, אַשְׁקֵייהּ, הֲוָת חַמְרָא, רָכְבָהּ, סָלִיק לְשׁוּקָא, אָתָא חֲבֵירְתָּהּ, פָּשְׁרָא לָהּ, חַזְיוּהָ דְּרָכִיב [דְּקָאִי אַ]אִיתְּתָא בְּשׁוּקָא. (שמות ח׳:ב׳) "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: [צְפַרְדֵּעַ] אַחַת הָיְתָה, וְהִשְׁרִיצָה וּמִלֵּאת כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם. כְּתַנָּאֵי, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה, וּמִלֵּאת כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, מַה לְּךָ אֵצֶל הַגָּדוֹת, כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ, וְלֵךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת. צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה, וְשָׁרְקָה לָהֶם וְהֵם בָּאוּ.

148

קמ״טקכ תַּנְיָא. כְּשֶׁחָלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נִכְנְסוּ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו לְבַקְּרוֹ, הוּא יוֹשֵׁב בְּקִינוֹף שֶׁלּוֹ, וְהֵם יוֹשְׁבִין בִּטְרַקְלִין שֶׁלּוֹ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם, עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וְנִכְנַס הוֹרְקְנוּס בְּנוֹ לַחֲלֹץ תְּפִלָּיו, גָּעַר בּוֹ, וְיָצָא בִּנְזִיפָה. אָמַר לָהֶם לַחֲבֵרָיו: כִּמְדֻמֶּה אֲנִי, שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אַבָּא נִטְרְפָה. אָמַר לְהוּ: דַּעְתּוֹ וְדַעַת אִמּוֹ נִטְרְפָה. הֵיאַךְ מַנִּיחִין אִסּוּר סְקִילָה, וְעוֹסְקִין בְּאִסּוּר שְׁבוּת? כֵּיוָן שֶׁרָאוּ חֲכָמִים שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו, נִכְנְסוּ וְיָשְׁבוּ לְפָנָיו מֵרָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָּאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: לִלְמֹד תּוֹרָה בָּאנוּ. אָמַר לָהֶם: וְעַד עַכְשָׁיו, לָמָּה לֹא בָּאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: לֹא הָיָה לָנוּ פְּנַאי. אָמַר לָהֶם: תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם יָמוּתוּ מִיתַת עַצְמָן. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: (שלו) [שֶׁלִּי] מַהוּ? אָמַר לוֹ: שֶׁלְּךָ קָשֶׁה מִשֶּׁלָּהֶן. נָטַל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו וְהִנִּיחָן עַל לִבּוֹ, אָמַר: אוֹי לָכֶם שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַי, שֶׁהֵן כִּשְׁתֵּי סִפְרֵי תּוֹרוֹת שֶׁנִּגְלָלִין. הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי, וְהַרְבֵּה תּוֹרָה לִמַּדְתִּי; הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי, וְלֹא חִסַּרְתִּי מֵרַבּוֹתַי, אֲפִלּוּ כְּכֶלֶב הַמְלַקֵּק מִן הַיָּם. הַרְבֵּה תּוֹרָה לִמַּדְתִּי, וְלֹא חִסְּרוּנִי תַּלְמִידַי, אֶלָּא כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת בְּבַהֶרֶת עַזָּה, וְלֹא הָיָה אָדָם שׁוֹאֲלֵנִי בָּהֶם דָּבָר מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת וְאַמְרֵי לָהּ: שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הֲלָכוֹת בִּנְטִיעַת קִשּׁוּאִין, וְלֹא הָיָה אָדָם שׁוֹאֲלֵנִי בָּהֶם דָּבָר מֵעוֹלָם, חוּץ מֵעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף. פַּעַם אַחַת אֲנִי וְהוּא מְהַלְּכִין הָיִינוּ בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לִי: רַבִּי, לַמְּדֵנִי בִּנְטִיעוֹת קִשּׁוּאִים. אָמַרְתִּי דָּבָר אֶחָד, נִתְמַלְּאָה כָּל הַשָּׂדֶה קִשּׁוּאִים. אָמַר לִי: רַבִּי, לִמַּדְתַּנִי נְטִיעָתָן, לַמְּדֵנִי עֲקִירָתָן. אָמַרְתִּי דָּבָר אֶחָד, נִתְקַבְּצוּ כֻּלָּן לְמָקוֹם אֶחָד. אָמְרוּ לוֹ: הַכַּדּוּר, וְהָאִמּוּם, [וְהַקָּמֵיעַ, וּצְרוֹר הַמַּרְגָּלִיּוֹת, וּמִשְׁקֹלֶת קְטַנָּה, מַהוּ? אָמַר לָהֶם: הֵן טְמֵאִים, וְטָהֳרָתָן בְּמַה שֶּׁהֵן. מִנְעָל שֶׁעַל גַּבֵּי הַאִמּוּם] מַהוּ? אָמַר לָהֶם: [הוּא] טָהוֹר, וְיָצָאתָה נִשְׁמָתוֹ בְּטָהֳרָה. עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: הֻתַּר הַנֶּדֶר, הֻתַּר הַנֶּדֶר. לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, פָּגַע בּוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, (מן) [בֵּין] קֵיסָרִי לְלֹד, הָיָה מַכֶּה בִּבְשָׂרוֹ עַד שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת לָאָרֶץ, פָּתַח עָלָיו בְּשׁוּרָה וְאָמַר: (מלכים ב ב׳:י״ב) "אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו", הַרְבֵּה מָעוֹת יֵשׁ לִי, וְאֵין לִי שֻׁלְחָנִי לְהַרְצוֹתָן.

149

ק״נסנהדרין פרק ח - קט (דוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹלִידִים בְּנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים). מְנָא לָן [דְּאוֹלִיד]? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב: (שמואל ב י״א:ג׳) "הֲלֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי", וּכְתִיב: (שם כג) "אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי", וּכְתִיב: (שם יב) "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ 'יְדִידְיָה', בַּעֲבוּר (כי) ה'" (אהבו), וּכְתִיב: (שם יג) "וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים, וַיִּהְיוּ גֹּזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם", וּכְתִיב: (שם) "וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר, וַיְהִי שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים", וּכְתִיב: (שם יד) "וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלַיִם שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה", וּכְתִיב: (שם טו) "וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ: אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן", וּכְתִיב: (שם יז) "וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר, [וַיָּקָם] וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, אֶל עִירוֹ, וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ, וַיֵּחָנַק", וּכְתִיב: (תהילים נ״ה:כ״ד) "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם". וְתַנְיָא: כָּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל דּוֹאֵג אֵינָם אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע, וְשֶׁל אֲחִיתֹפֶל אֵינָם אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ. כַּמָּה הַוְיָא לְהוּ? תְּלָתִין וּתְלָת, דַּל שֶׁבַע דַּהֲוָה שְׁלֹמֹה, פָּשׁ לְהוּ עֶשְׂרִים וְשִׁית. דַּל תַּרְתֵּי שְׁנֵי לִתְלָתָא עִבּוּרֵי, אִישְׁתַּכַּח דְּכָל חַד וְחַד בִּתְמַנֵי אוֹלִיד. מִמַּאי? דִּלְמָא תַּרְוַיְהוּ בְּתֵשַׁע אוֹלִיד, וּבַת־שֶׁבַע אוֹלִיד בְּשִׁית, מִשּׁוּם דְּאִתְּתָא בָּרִיא הִיא. תֵּדַע, דְּהָא הַוְיָא לָהּ וָלָד מֵעִיקָרָא. אֶלָּא מֵהָכָא: (בראשית י״א:כ״ז) "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח, תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן", וְאַבְרָהָם גָּדוֹל מִנָּחוֹר שָׁנָה, וְנָחוֹר גָּדוֹל מֵהָרָן שָׁנָה, נִמְצָא אַבְרָהָם גָּדוֹל שְׁתֵּי שָׁנִים מֵהָרָן. וּכְתִיב: (שם) "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים" וְגוֹ'. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: יִסְכָּה זוֹ שָׂרָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'יִסְכָּה'? שֶׁסּוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם כא) "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ". דָּבָר אַחֵר: 'יִסְכָּה', שֶׁהַכֹּל סָכִין בְּיָפְיָהּ. וּכְתִיב: (שם יז) "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ" וְגוֹ'. כַּמָּה קָשִׁישׁ אַבְרָהָם מִשָּׂרָה? עֶשֶׂר שְׁנִין, וְקָשִׁישׁ מֵאֲבוּהָ, תַּרְתֵּין שְׁנִין. אִשְׁתַּכַּח, כִּי אוֹלְדָהּ הָרָן לְשָׂרָה, בִּתְמַנֵי אוֹלְדָהּ. מִמַּאי? דִּילְמָא אַבְרָהָם, זוּטָא דַּאֲחוּהָ הֲוָה, וְדֶרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ. תֵּדַע, דְּקָא חָשִׁיב לְהוּ קְרָא דֶּרֶךְ חָכְמָתָן, דִּכְתִיב: (שם ה) "וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת". 'שֵׁם' גָּדוֹל מֵחָם שָׁנָה, וְ'חָם' גָּדוֹל מִיֶּפֶת שָׁנָה, נִמְצָא שֵׁם, גָּדוֹל מִיֶּפֶת שְׁתֵּי שָׁנִים, וּכְתִיב: (שם ז) "וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ". וּכְתִיב: (שם יא) "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם, שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל", בֶּן מֵאָה שָׁנָה? בַּר מְאָה וְתַרְתֵּין שְׁנִין הֲוָה! אֶלָּא דֶּרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ, הָכִי נַמִּי דֶּרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ. אָמַר רַב כַּהֲנָא: אַמְרִיתָהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא, אָמַר: אַתּוּן מֵהָכָא מַתְנִיתוּ לָהּ, אַנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ: (שם י) "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא, אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל", [יֶפֶת], הַגָּדוֹל שֶׁבְּאֶחָיו [הֲוָה]. אֶלָּא מְנָא לָן? מֵהָכָא: (שמות ל״ח:כ״ב) "וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי, בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה". וּכְתִיב: (ד"ה א ב) "וַתָּמָת עֲזוּבָה, (אשת כלב) וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר". וְכִי עָבַד בְּצַלְאֵל מִשְׁכָּן, בַּר כַּמָּה הֲוָה? בַּר תְּלֵיסַר, (שני) דִּכְתִיב: (שמות ל״ו:ד׳) "אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים", וְתַנְיָא: שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה מִשְׁכָּן, שְׁנִיָּה הֵקִים מִשְׁכָּן וְשָׁלַח מְרַגְּלִים, וּכְתִיב: (יהושע י״ד:ו׳-ז׳) "בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וְגוֹ'. וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה". כַּמָּה הַוְיָא לְהוּ? אַרְבָּעִים, דַּל אַרְבֵּיסַר דַּהֲוָה בְּצַלְאֵל, פָּשׁוּ לְהוּ עֶשְׂרִין וְשִׁית, דַּל תַּרְתֵּי שְׁנֵי דִּתְלָתָא עִבּוּרֵי, אִישְׁתַּכַּח דְּכָל חַד וְחַד, בִּתְמַנֵי אוֹלִיד.

150

קנ״א[פִּסְקָא]. בֵּן וְלֹא בַּת. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בַּדִּין הוּא, שֶׁתְּהֵא בַּת רְאוּיָה לִהְיוֹת כְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁהַכֹּל מְצוּיִין אֶצְלָהּ בַּעֲבֵרָה, אֶלָּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא: 'בֵּן' וְלֹא בַּת.

151

קנ״בקי אָמַר רַבִּי חָנָן: לֹא נִבְרָא יַיִן בָּעוֹלָם אֶלָּא לְנַחֵם אֲבֵלִים, וּלְשַׁלֵּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ל״א:ו׳) "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, וְיַיִן לְמָרִי נָפֶשׁ". אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב: (שם כג) "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם". אַל תֵּרֶא יַיִן שֶׁמַּאֲדִים פְּנֵיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמַלְבִּין פְּנֵיהֶם לָעוֹלָם הַבָּא. רָבָא אָמַר: "אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם", אַל תֵּרֶא יַיִן, שֶׁאַחֲרִיתוֹ דָּם. רַב כַּהֲנָא רָמִי, כְּתִיב: 'תִּירָשׁ', וְקָרִינָן 'תִּירוֹשׁ', זָכָה, נַעֲשֶׂה רֹאשׁ, לֹא זָכָה נַעֲשֶׂה רָשׁ. רָבָא רָמִי, כְּתִיב: (תהלים קד) "יְשַׁמַּח" וְקָרִינָן "יְשַׂמַּח"? זָכָה, מְשַׂמְּחוֹ, לֹא זָכָה, מְשַׁמֵּהוּ. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רָבָא: חַמְרָא וְרֵיחְנִי, פָּקְחִין. אָמַר רַבִּי עַמְרָם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: (משלי כ״ג:כ״ט) "לְמִי אוֹי? לְמִי אֲבוֹי? לְמִי מִדְיָנִים? לְמִי שִׂיחַ? לְמִי פְּצָעִים חִנָּם? לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם? לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ". כִּי אָתָא רַב דִּימִי, אָמַר: אַמְרֵי בְּמַעֲרָבָא: הַאי קְרָא, מַאן דְּדָרִישׁ לֵיהּ מֵרֵישֵׁיהּ לְסוֹפֵיהּ, מִדְּרִישׁ, וּמִסּוֹפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִדְרִישׁ. דָּרַשׁ עוֹבֵר גְּלִילָאָה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר וָוִי"ן נֶאֶמְרוּ בְּיַיִן: (בראשית ט׳:כ׳-כ״א) "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַ'יִּטַּע כָּרֶם וַ'יֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַ'יִּשְׁכָּר וַ'יִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה וַ'יַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַ'יַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ וַ'יִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַ'יָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַ'יֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַ'יְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּ'פְנֵיהֶם וְגוֹ' וַ'יִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַ'יֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן". רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: סֵרְסוֹ. וְחַד אָמַר: רְבָעוֹ. מַאן דְּאָמַר: סֵרְסוֹ, מִתּוֹךְ שֶׁקִּלְקְלוֹ בָּרְבִיעִי, קִלְּלוֹ בָּרְבִיעִי. וּמַאן דְּאָמַר: רְבָעוֹ, גָּמַר 'וַיַּרְא', 'וַיַּרְא', כְּתִיב הָכָא: "וַיַּרְא חָם אֲבִי כְּנַעַן [אֵת עֶרְוַת אָבִיו]", וּכְתִיב [הָתָם]: (שם לד) "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר" [וְגוֹ']. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: סֵרְסוֹ, מִשּׁוּם הָכִי קִלְּלוֹ בָּרְבִיעִי, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: רְבָעוֹ, מַאי שְׁנָא רְבִיעִי? נְלַטְיֵיהּ בְּהֶדְיָא! הָא וְהָא הֲוָאִי. "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה, וַיִּטַּע כָּרֶם". אָמַר רַב חִסְדָּא, אָמַר (מר) [רַב] עוּקְבָא, וְאַמְרֵי לָהּ אָמַר מַר עוּקְבָא, אָמַר רַבִּי זַכַּאי: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ: נֹחַ, לֹא הָיָה לְךָ לִלְמֹד מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא גָּרַם לוֹ אֶלָּא יַיִן! כְּמַאן דְּאָמַר: אוֹתוֹ אִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן, גֶּפֶן הָיָה, דְּתַנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: [אוֹתוֹ אִילָן שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מִמֶּנּוּ], גֶּפֶן הָיָה, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה לָאָדָם אֶלָּא יַיִן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִטָּה הָיָה, שֶׁאֵין הַתִּינוֹק יוֹדֵעַ לִקְרֹא אַבָּא וְאִמָּא, עַד שֶׁיִּטְעֹם טַעַם דָּגָן. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: תְּאֵנָה הָיָה, שֶׁבַּדָּבָר שֶׁקִּלְקְלוּ, בּוֹ נִתְקְנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ג) "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה".

152

קנ״גקיא "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ, מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ". (משלי ל״א:א׳) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מְלַמֵּד, שֶׁכְּפָאָתוֹ אִמּוֹ עַל הָעַמּוּד, וְאָמְרָה לוֹ: (שם) "מַה בְּרִי, וּמַה בַּר בִּטְנִי, וּמֶה בַּר נְדָרָי", "מַה בְּרִי", הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאָבִיךָ יְרֵא שָׁמַיִם הָיָה, עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ: אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ! "וּמַה בַּר בִּטְנִי", כָּל הַנָּשִׁים שֶׁל בֵּית אָבִיךָ, כֵּיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת, שׁוּב אֵינָן רוֹאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי דָּחַקְתִּי וְנִכְנַסְתִּי, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִי בֵּן מְזֹרָז וּמְלֻבָּן. "וּמֶה בַּר נְדָרָי", כָּל נָשִׁים שֶׁל בֵּית אָבִיךָ, הָיוּ נוֹדְרוֹת וְאוֹמְרוֹת: יְהֵא לִי בֵּן הָגוּן לַמַּלְכוּת, וַאֲנִי נָדַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: יְהֵא לִי בֵּן זָרִיז וּמְמֻלָּא בַּתּוֹרָה, וְהָגוּן לַנְּבִיאוּת. (שם) "אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל, אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן". 'אַל לַמְלָכִים', אָמְרָה לוֹ: בְּנִי, מַה לְּךָ אֵצֶל מְלָכִים, שֶׁשּׁוֹתִין יַיִן וּמִשְׁתַּכְּרִים וְאוֹמְרִים: לָמָּה לָנוּ אֵל. 'וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר', מִי שֶׁכָּל רָזֵי עוֹלָם גְּלוּיִים לוֹ, יִשְׁתֶּה יַיִן וְיִשְׁתַּכֵּר? אִיכָּא דְּאַמְרֵי: מִי שֶׁכָּל רוֹזְנֵי עוֹלָם מַשְׁכִּימִין לְפִתְחוֹ, יִשְׁתֶּה יַיִן וְיִשְׁתַּכֵּר? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁחָזַר שְׁלֹמֹה וְהוֹדָה לְאִמּוֹ? דִּכְתִיב: (שם ל) "כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי", "כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ", מִנֹּחַ, דִּכְתִיב: (בראשית ט׳:כ׳) "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה". "וְלֹא בִינַת אָדָם לִי", זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן.

153

קנ״דקיב אָמַר רַבִּי זֵירָא: הַיָּשֵׁן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ קְרָעִים [קְרָעִים], שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ג:כ״א) "וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה".

154

קנ״הקיג תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ שָׁוָה לְאָבִיו, בְּקוֹל וּבְמַרְאֶה וּבְקוֹמָה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, (שנאמר) [מַאי טַעְמָא? דְּקָאָמַר:] (דברים כ״א:כ׳) ["אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ] בְּקֹלֵנוּ", וּמִדְּקוֹל בָּעִינָן שָׁוִין, מַרְאֶה וְקוֹמָה נַמִּי בָּעִינָן שָׁוִין. [כְּמַאן אַזְלָא הָא דְּתַנְיָא: בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתָּב? דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר, כְּמַאן? כְּרַבִּי יְהוּדָה. אִיבָּעִית אֵימָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּ]תַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָכַל זֶה תַּרְטֵימָר בָּשָׂר וְשָׁתָה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי, אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ? אֶלָּא, לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתָּב? דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֲנִי רְאִיתִיו, וְיָשַׁבְתִּי עַל קִבְרוֹ. כְּמַאן אַזְלָא הָא דְּתַנְיָא: עִיר הַנִּדַּחַת לֹא הָיְתָה, וְלֹא עֲתִידָה לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתְּבָה? דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר, כְּמַאן? כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֲפִלּוּ מְזוּזָה אַחַת, אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת. (דכתיב) [מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא]: (שם יג) "וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ, וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ", וְכֵיוָן דְּאִיכָּא מְזוּזָה, לָא אֶפְשָׁר, דִּכְתִיב: (שם יב) "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם". אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֲנִי רְאִיתִיהָ, וְיָשַׁבְתִּי עַל תִּלָּהּ.

155

קנ״וכְּמַאן אַזְלָא הָא דְּתַנְיָא: בַּיִת הַמְנֻגָּע לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתָּב? דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר, כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵין הַבַּיִת טָמֵא, עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִּשְׁתֵּי גְּרִיסִין, [עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים, בִּשְׁנֵי כְּתָלִים, בְּקֶרֶן זָוִית, אָרְכּוֹ כִּשְׁתֵּי גְּרִיסִין], וְרָחְבּוֹ כִּגְרִיס. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן? כְּתִיב: 'קִיר' וּכְתִיב: 'קִירוֹת', אֵיזֶהוּ קִיר שֶׁהוּא כְּקִירוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה קֶרֶן זָוִית. תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק: מָקוֹם הָיָה בִּתְחוּם עַזָּה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ: חוּרְבְתָא סְגִירְתָּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ כְּפָר עַכּוֹ: פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לַגָּלִיל, וְרָאִיתִי מָקוֹם שֶׁמְּצַיְּנִין אוֹתוֹ, וְאָמְרוּ: אֲבָנִים מְנֻגָּעוֹת פִּנּוּ לְשָׁם.

156

קנ״זקיד תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָכַל זֶה תַּרְטֵימָר בָּשָׂר, וְשָׁתָה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי, אָמְרָה תּוֹרָה: יֵצֵא לְבֵית־דִּין וְיִסָּקֵל? אֶלָּא, הִגִּיעָה תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁסּוֹפוֹ מְגַמֵּר נִכְסֵי אָבִיו, וּמְבַקֵּשׁ לִמּוּדוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, וְיוֹצֵא לְפָרָשַׁת דְּרָכִים, וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת. אָמְרָה תּוֹרָה (מוּטָב) שֶׁיָּמוּת זַכַּאי, וְאַל יָמוּת חַיָּב, שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם.

157

קנ״חהַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ וְכוּ'. גְּמָרָא. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּמַחְתֶּרֶת? חֲזָקָה שֶׁאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ, וְהַאי מֵימַר אָמַר: אִי אַזְלִינָא, קָאִי לְאַפָּאִי, וְלָא שָׁבִיק לִי, וְאִי קָאִי לְאַפָּאִי, קַטְלִינָא לֵיהּ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: "אִם בָּא לַהֲרָגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ".

158

קנ״טמִנַּיִן לָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, אוֹ חַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ, אוֹ לִסְטִין בָּאִין עָלָיו, שֶׁהוּא חַיָּב לְהַצִּילוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: (ויקרא י״ט:ט״ז) "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ". וְהָא מֵהָכָא נַפְקָא? מֵהָתָם נַפְקָא, אֲבֵדַת גּוּפוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: (דברים כב) "וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ". אִי מֵהָתָם, הֲוָה אֲמִינָא: הַנֵי מִילֵי בְּנַפְשׁוֹ, אֲבָל מִיטְרַח וּמֵיגַר אַגְרֵי, אֵימָא לָא? קָא מַשְׁמַע לָן.

159

ק״סבָּעוּ מִינֵיהּ מֵרַבִּי אַמִי: בֶּן נֹחַ, מְצֻוֶּה עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, אוֹ אֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. אָמַר אַבַּיֵי: תָּא שְׁמַע: שֶׁבַע מִצְווֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ. וְאִם אִיתָא, תַּמְנֵי הַוְיָן! אָמַר לֵיהּ רָבָא: אִינְהוּ וְכָל אֲבִיזְרַיְהוּ. מַאי הֲוָה עֲלָהּ? אָמַר רַבִּי אַדָּא בַּר אַהֲבָה, אַמְרֵי בֵּי רַב: כְּתִיב: (מלכים ב ה׳:י״ח) "לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח ה' לְעַבְדֶּךָ, בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה, וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי, וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי", וּכְתִיב: (מלכים ב ה׳:י״ח) "וַיֹּאמֶר לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם". וְאִם אִיתָא, לָא לֵימָא לֵיהּ! הָא בְּצִינְעָא, הָא בְּפַרְהֶסְיָא.

160

קס״אקטו אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחַת, וְהֶעֱלָה לִבּוֹ טִינָא. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ לָרוֹפְאִים, אָמְרוּ: אֵין לוֹ תַּקָּנָה, עַד שֶׁתִּבָּעֵל לוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים: יָמוּת וְאַל תִּבָּעֵל לוֹ. תַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה, יָמוּת וְאַל תַּעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה. תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, יָמוּת וְאַל תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר. פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר רַב אִידִי וְרַבִּי שְׁמוּאֵל (בר נחמיה) [בַּר נַחְמָנִי], חַד אָמַר: אֵשֶׁת־אִישׁ הָיְתָה, וְחַד אָמַר: פְּנוּיָה הָיְתָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: אֵשֶׁת־אִישׁ הָיְתָה, שַׁפִּיר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: פְּנוּיָה הָיְתָה, מַאי כּוּלֵי הַאי? אָמַר רַב פָּפָּא: מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בַּעֲרָיוֹת. וְלִינְסְבָּהּ מִינְסַב? לָא מְיַתְּבָא דַּעְתֵּיהּ, כִּדְרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִטְּלָה טַעַם בִּיאָה וְנִתְּנָה לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ט׳:י״ז) "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ, וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם".

161

קס״בסנהדרין פרק ט - קטז "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ", (ויקרא יט) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְזָקֵן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶה הַמַּשְׁהֶה בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת. אָמַר רַב כַּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: אֵיזֶהוּ עָנִי רָשָׁע עָרוּם? זֶה הַמַּשְׁהֶה בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת. וְאָמַר רַב כַּהֲנָא מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: הֱוֵי זָהִיר מִן הַיּוֹעֲצְךָ לְפִי דַּרְכּוֹ. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ לְזָקֵן, וְהַמַּשִּׂיא אִשָּׁה לִבְנוֹ קָטָן, וְהַמַּחֲזִיר אֲבֵדָה לְגוֹי [עוֹבֵד כּוֹכָבִים], עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (דברים כט) "לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה, לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ". (וְסָמוּך לְפִרְקָן, שַׁפִּיר דָּמִי לְהַשִּׂיאָן לִקְטַנִּים וּקְטַנּוֹת.) (כדאמרינן ביבמות פרק הבא על יבמתו.) [מֵיתִיבִי: הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִרְקָן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (איוב ה) "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, וּפָקַדְתָּ נָוְךָ, וְלֹא תֶחֱטָא". סָמוּךְ לְפִרְקָן שַׁאנִי. תָּנוּ רַבָּנָן: הָאוֹהֵב אֶת שְׁכֵנָיו, וְהַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו, וְהַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ, וְהַמַּלְוֶה סֶלַע לֶעָנִי בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (ישעיה נח) "אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה"].

162

קס״גאָמַר שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי מַה לֹּא נֶאֶמְרָה "יָד" בְּבַרְזֶל? שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכָל שֶׁהוּא. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי, רַבִּי אוֹמֵר: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכָל שֶׁהוּא, לְפִיכָךְ לֹא נָתְנָה תּוֹרָה בּוֹ שִׁעוּר. וְהַנֵי מִילֵי, דְּבַרְזֵייהּ מִיבְרַז.

163

קס״ד[מִשְׁנָה. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּאֶגְרוֹף, וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, וּלְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וּמֵת, חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. גְּמָרָא. תָּנוּ רַבָּנָן: אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי נְחֶמְיָה: (שמות כא) "אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ, וְנִקָּה הַמַּכֶּה", וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁזֶּה מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק, וְזֶה נֶהֱרָג? אֶלָּא, זֶה שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, וּלְאַחַר כָּךְ הִכְבִּיד וּמֵת, שֶׁהוּא פָּטוּר. וְרַבָּנָן, הַאי "וְנִקָּה הַמַּכֶּה", מַאי דָּרְשֵׁי בֵּיהּ? מְלַמֵּד, שֶׁחוֹבְשִׁין אוֹתוֹ. וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חֲבִישָׁה מְנָא לָן? יָלִיף מִמְּקוֹשֵׁשׁ. וְרַבָּנָן נַמִּי, לֵילְפוּ מִמְּקוֹשֵׁשׁ? מְקוֹשֵׁשׁ, בַּר קְטָלָא, וּמֹשֶׁה לָא הֲוָה יָדַע, קְטָלֵיהּ בְּמַאי, לְאַפוּקֵי הַאי, דְּלָא יַדְעִינָן אִי בַּר קְטָלָא הוּא אִי לָאו בַּר קְטָלָא הוּא. וְרַבִּי נְחֶמְיָה? יָלִיף מִמְּגַדֵּף, דְּלָא הֲוָה יָדַע אִי בַּר קְטָלָא הוּא וְחָבְשׁוּהָ. וְרַבָּנָן? מְגַדֵּף, הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה, כִּדְתַנְיָא: יוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהַמְּקוֹשֵׁשׁ בְּמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות לא) "מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת", אֶלָּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מִיתָה נֶהֱרָג, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר טו) "כִּי לֹא פֹרַשׁ" וְגוֹ'. אֲבָל מְגַדֵּף, לֹא נֶאֱמַר בּוֹ, אֶלָּא "לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'", שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יוֹדֵעַ אִם הוּא בֶּן מִיתָה כָּל עִקָּר אִם לָאו.

164

קס״האָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינְנָא, לֹא תֵּימָא לֵיהּ לַאֲבוּךְ הָכִי, דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה אָבִיו עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, לֹא יֹאמַר לוֹ: אַבָּא, עָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: אַבָּא, כָּךְ כְּתִיב בַּתּוֹרָה. סוֹף סוֹף הַיְנוּ הַךְ? אֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: אַבָּא, מִקְרָא כָּתוּב בַּתּוֹרָה כָּךְ הוּא.

165

קס״וקיז דָּרַשׁ רַב אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, מַאי דִּכְתִיב: (יחזקאל יח) "אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל", שֶׁלֹּא אָכַל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו, "וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל", שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה. "וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא", שֶׁלֹּא יָרַד לְאֻמָּנוּת חֲבֵרוֹ. "וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב", שֶׁלֹּא נֶהֱנָה מִקֻּפָּה שֶׁל צְדָקָה, וּכְתִיב: (יחזקאל יח) "צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה". כְּשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִּיעַ לַמִּקְרָא הַזֶּה, הָיָה בּוֹכֶה, וְאָמַר: מַאן דְּעָבִיד לְכוּלְּהוּ, הוּא דְּחַיֵּי, בַּחֲדָא מִינַיְהוּ לָא? (חיי?) אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה: (ויקרא יח) "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה", הָכִי נַמִּי, בְּכוּלְּהוּ אִין, בַּחֲדָא מִינַיְהוּ לָא? אֶלָּא, בְּאַחַת מִכָּל אֵלֶּה, הָכָא נַמִּי בְּאַחַת מִכָּל אֵלֶּה.

166

קס״זקיז מִשְׁנָה. מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה, בֵּית־דִּין כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִים עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת. הַהוֹרֵג נְפָשׁוֹת שֶׁלֹּא בְּעֵדִים, כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ.

167

קס״חגְּמָרָא. מַאי כִּפָּה? אָמַר רַב יְהוּדָה: מְלֹא קוֹמָתוֹ. וְהֵיכָא רְמִיזָא? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: (תהלים לד) "תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה". וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (קהלת ט) "כִּי [גַּם] לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ, כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה". מַאי 'מְצוֹדָה רָעָה'? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: חַכָּה.

168

קס״טקכ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ לְפִינְחָס; אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ לְזִמְרִי לִפְרֹשׁ וְלֹא פֵּרַשׁ. וְאֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ לְדַבֵּר וְלֹא דִּבֵּר. וְאֶחָד, שֶׁכִּוֵּן בְּזַכְרוּתוֹ שֶׁל אִישׁ, וּבְנַקְבוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְאֶחָד, שֶׁלֹּא נִשְׁמְטוּ מִן הָרֹמַח. וְאֶחָד, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִגְבִּיהַּ אֶת הַמַּשְׁקוֹף. וְאֶחָד, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם. וּבָא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כה) "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף". וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (תהלים קו) "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: 'וַיִּתְפַּלֵּל' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'וַיְפַלֵּל', מְלַמֵּד, [כִּבְיָכוֹל] שֶׁעָשָׂה פְּלִילוּת עִם קוֹנוֹ. בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדָחְפוֹ. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּ לוֹ! קַנַּאי בֶּן קַנַּאי הוּא, מֵשִׁיב חֵמָה בֶּן מֵשִׁיב חֵמָה הוּא. הִתְחִילוּ שְׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ: רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה, שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְהָרַג נְשִׁיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל? בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ: (במדבר כה) "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַקְדֵּם לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם", וּרְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם. אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב: (משלי ל) "זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ, וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ", אַרְבַּע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהִמְתִּין פִּינְחָס לוֹ עַד שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: שִׁשִּׁים, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת, וְהִיא הָיְתָה כַּעֲרֵבָה הַמְּלֵאָה מַיִם. אָמַר רַב כַּהֲנָא: וּמוֹשָׁבָהּ, בֵּית סְאָה. תָּנִי רַב יוֹסֵף: קֶבֶר שֶׁלָּהּ, אַמָּה. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֹא כָּזְבִּי שְׁמָהּ, אֶלָּא שְׁוִילְנָאִי בַּת צוּר שְׁמָהּ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'כָּזְבִּי'? שֶׁכִּזְּבָה בְּאָבִיהָ. דָּבָר אַחֵר: 'כָּזְבִּי', שֶׁאָמְרָה לְאָבִיהָ: כּוֹס בִּי עַם זֶה. וְהַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: בֵּין קָנֵי לְאֻרְבָּנֵי, שְׁוִילְנָאִי מַאי בַּעְיָא? בַּהֲדֵי קְלִפֵּי דְּקָנֵי, שְׁוִילְנָאִי [מַאי בַּעְיָא]? גַּיַּפְתָּהּ לְאִמָּהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ: זִמְרִי, וּבֶן סָלוּא, וְשָׁאוּל, וּבֶן הַכְּנַעֲנִית, וּשְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי. 'זִמְרִי', עַל שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת. 'בֶּן־סָלוּא', עַל שֶׁהִסְלִיא עֲווֹנוֹת שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ. 'שָׁאוּל', עַל שֶׁהִשְׁאִיל עַצְמוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה. 'בֶּן־הַכְּנַעֲנִית', עַל שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְּנַעַן. וּמַה שְּׁמוֹ? "שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי" שְׁמוֹ.

169

ק״עקכא אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אֲבוּיָה: כָּתוּב עַל גֻּלְגַּלְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים: "זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת". זְקֵנוֹ דְּרַבִּי פְּרֵידָא אַשְׁכַּח הַהוּא גֻּלְגַּלְתָּא, דַּהֲוָה שַׁדְיָא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, וַהֲוָה כְּתִיב עִילוּיֵה: "זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת", קָבְרָהּ וַהֲדַר נָבוּג, קָבְרָהּ וַהֲדַר נָבוּג. אָמַר: דִּילְמָא הַאי גֻּלְגַּלְתָּא שֶׁל יְהוֹיָקִים, דִּכְתִיב בֵּיהּ: (ירמיה כב) "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם". אָמַר: מַלְכָּא הוּא, וְלָאו אוֹרַח אַרְעָא לִבְזוּיֵהּ, שָׁקְלָהּ, כָּרְכָהּ בְּשִׁירָאֵי, וְאוֹתְבֵיהּ בְּסִיפְטָא. אָתָא דְּבִיתְהוּ, חֲזִיתָא, נַפְקַת. אָמְרָה לְהוּ לְשִׁיבְבָתָהָא, אָמְרָה לָהּ: הַאי, דְּאִתְּתָא קָמַיְתָא הִיא, דְּלָא קָא מִנְשִׁי לָהּ, שָׁגְרָתָא לְתַנּוּרָא, וְקָלְתָהּ. כִּי אָתָא, אָמַר: הַיְנוּ דִּכְתִיב עִילוּיֵהּ: "זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת".

170

קע״אסנהדרין פרק י - אִיבָּעְיָא לְהוּ: בֵּן, מַהוּ שֶׁיַּקִּיז [דָּם] לְאָבִיו? רַב מַתְנָה אָמַר: (ויקרא י״ט:י״ח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". רַב דִּימִי בַּר חֲנִינָא אָמַר: "מַכֵּה אָדָם וּמַכֵּה בְהֵמָה", מַה "מַּכֵּה בְהֵמָה", לִרְפוּאָה פָּטוּר, אַף "מַכֵּה אָדָם", לִרְפוּאָה פָּטוּר. רַב לָא שָׁבִיק לִבְרֵיהּ לְמִשְׁקַל לֵיהּ סִילְוָא. מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא לָא שָׁבִיק לִבְרֵיהּ לְמִפְתַּח לֵיהּ כַּוְתָּא, דִּלְמָא חָבִיל, וַהֲוָה לֵיהּ שִׁגְגַת אִסּוּר. אִי הָכִי, אַחֵר נַמִּי? אַחֵר, שִׁגְגַת לָאו, בְּנוֹ, שִׁגְגַת חֶנֶק.

171

קע״בקכב מִשְׁנָה. זָקֵן מַמְרֵא, עַל פִּי בֵּית־דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י״ז:ח׳) "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט" וְגוֹ'. וּשְׁלֹשָׁה בָּתֵּי דִּינִים הָיוּ שָׁם: אֶחָד [יוֹשֵׁב] עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאֶחָד [יוֹשֵׁב] עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד [יוֹשֵׁב] בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. בָּאִים לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאָמַר לָהֶם: כָּךְ דָּרַשְׁתִּי, וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרַי, כָּךְ לָמַדְתִּי, וְכָךְ לָמְדוּ חֲבֵרַי. אִם שָׁמְעוּ, אָמְרוּ לָהֶם. וְאִם לָאו, אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִים לְאוֹתָן שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאוֹמֵר: כָּךְ דָּרַשְׁתִּי, וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרַי, כָּךְ לָמַדְתִּי, וְכָךְ לָמְדוּ חֲבֵרַי. אִם שָׁמְעוּ, אָמְרוּ לָהֶם. וְאִם לָאו, אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִים לְבֵית־דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁמִּשָּׁם תּוֹרָה יוֹצְאָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י״ז:י׳) "מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'". חָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה וְלִמֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לוֹמֵד, פָּטוּר. וְאִם הוֹרָה לַעֲשׂוֹת, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ" וְגוֹ', אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת. תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת, פָּטוּר. נִמְצָא חָמְרוֹ, קֻלּוֹ.

172

קע״גקכג תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ מַרְבִּין מַחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בֵּית־דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד יוֹשְׁבִים בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וּשְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, אֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וּשְׁאָר בָּתֵּי דִּינִים שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה יוֹשְׁבִים בְּכָל עַיְרוֹת יִשְׂרָאֵל. הֻצְרַךְ הַדָּבָר לִשְׁאֹל, שׁוֹאֵל מִבֵּית־דִּין שֶׁבְּעִירוֹ. אִם שָׁמְעוּ, אָמְרוּ לָהֶם. וְאִם לָאו, בָּאִים לְזֶה שֶׁסָּמוּךְ לְעִירוֹ. אִם שָׁמְעוּ, אָמְרוּ לָהֶם. וְאִם לָאו, בָּאִים לְזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת וְכוּ', עַד בָּאִים לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁשָּׁם יוֹשְׁבִים מִתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר עַד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, וּבְשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים יוֹשְׁבִים בַּחֵיל. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה בִּפְנֵיהֶם, אִם שָׁמְעוּ, אָמְרוּ לָהֶם, וְאִם לָאו עוֹמְדִין לְמִנְיָן, רַבּוּ הַמְטַמְּאִין, טִמְּאוּ. רַבּוּ הַמְטַהֲרִין, טִהֲרוּ. מִשֶּׁרַבּוּ תַּלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ כָּל צָרְכָּן, רַבּוּ מַחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל, וְנַעֲשֵׂית תּוֹרָה כִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת. מִשָּׁם כּוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין בְּכָל מְקוֹמוֹת: כָּל מִי שֶׁהוּא חָכָם, וּשְׁפַל בֶּרֶךְ, וְדַעַת הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ יְהֵא דַּיָּן בְּעִירוֹ. מִשָּׁם מַעֲלִין אוֹתוֹ לְהַר הַבַּיִת, מִשָּׁם לַעֲזָרָה, מִשָּׁם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית.

173

קע״דשָׁלְחוּ מִתָּם: אֵי זֶהוּ בֶּן עוֹלָם הַבָּא? עַנְוְתָן, וּשְׁפַל בֶּרֶךְ, שַׁיִף עַיִל, שַׁיִף וְנָפִיק, וְגָרִיס בְּאוֹרַיְתָא תְּדִירָא, וְלָא מַחֲזִיק טִיבוּתָא לְנַפְשֵׁיהּ. יְהָבוּ בֵּיהּ רַבָּנָן עֵינוֹהִי בְּרַב עוּלָא בַּר אַבָּא.

174

קע״התָּנוּ רַבָּנָן: אַרְבָּעָה צְרִיכִין הַכְרָזָה: מֵסִית, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וְזָקֵן מַמְרֵא, וְעֵדִים זוֹמְמִים. בְּכוּלְּהוּ כְּתִיב בְּהוּ: "וְכָל הָעָם, וְכָל יִשְׂרָאֵל". בְּעֵדִים (זוֹמְמִים) כְּתִיב: "וְהַנִּשְׁאָרִים" דְּלָאו כּוּלֵי עָלְמָא חֲזוּ לְסַהֲדוּתָא.

175

קע״וקכה תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָׁה, מִיתָתָן בִּידֵי אָדָם: הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע וְכוּ', כְּגוֹן: צִדְקִיָּהוּ בֶּן כְּנַעֲנָה, דִּכְתִיב: (מלכים א כ״ב:י״א ודברי הימים ב י״ח:י׳) "וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל". מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶיעֱבַד? רוּחַ נָבוֹת אַטְעִיתֵּהּ! דִּכְתִיב: (שם ושם) "וַיֹּאמֶר ה': מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב, וַיַּעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד? [וְגוֹ'] וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה', וַיֹּאמֶר: אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ [וְגוֹ'], וַיֹּאמֶר: תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל, צֵא וַעֲשֵׂה כֵן". אָמַר רַב יְהוּדָה: מַאי 'צֵא'? צֵא מִמְּחִצָּתִי. מַאי 'רוּחַ'? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רוּחוֹ שֶׁל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. הֲוָה לֵיהּ לְמֵידַק, כִּדְרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: סִגְנוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכַמָּה נְבִיאִים, וְאֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִגְנוֹן אֶחָד. עוֹבַדְיָה אָמַר: (עובדיה א׳:ג׳) "זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ". יִרְמְיָה אָמַר: (ירמיהו מ״ט:ט״ז) "תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ". וְהַנֵי, מִדְּקָאַמְרֵי כֻּלְּהֵי בַּהֲדָדֵי, שְׁמַע מִינָהּ: לָאו כְּלוּם קָאַמְרֵי. דִּלְמָא, לָא הֲוָה יָדַע לֵיהּ לְהָא דְּרַבִּי יִצְחָק. יְהוֹשָׁפָט הֲוָה הָתָם, וְקָאָמַר לְהוּ, דִּכְתִיב: (מלכים א כ״ב:ז׳ ודברי הימים ב י״ח:ו׳) "וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט: הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד?" אָמַר לֵיהּ: הָא אִיכָּא כָּל הַנֵי! אָמַר לֵיהּ: כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: סִגְנוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכַמָּה נְבִיאִים, וְאֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִגְנוֹן אֶחָד.

176

קע״זהַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ, כְּגוֹן: חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, דְּקָאִי יִרְמְיָה בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן, וְקָאָמַר: (ירמיהו מ״ט:ל״ה) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם". נָשָׂא חֲנַנְיָה קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמָה עֵילָם, שֶׁלֹּא בָּאָה אֶלָּא לַעֲזֹר אֶת בָּבֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם", כַּשְׂדִּיִּים עַצְמָן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָתָא אִיהוּ בַּשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן, אָמַר: (שם כח) "כֹּה אָמַר ה': וְגוֹ', שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל". אָמַר לוֹ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי: הַאי, לַחֲבֵרוֹ נַמִּי לָא נֶאֱמַר. אָמַר לוֹ: כֵּיוָן דְּאִתְיָהִיב קַל־וָחֹמֶר לְמִדְּרַשׁ, כְּמַאן דְּאִיתְּמַר לֵיהּ דָּמִי, הוּא נִיהוּ דְּלָא נֶאֱמַר לוֹ. הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּגוֹן: נְבִיאֵי הַבַּעַל. הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, כְּגוֹן: יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי. וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, כְּגוֹן: חַבְרֵיהּ דְּמִיכָה, דִּכְתִיב: (מלכים א כ׳:ל״ה) "וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ: בִּדְבַר ה' הַכֵּינִי נָא" וְגוֹ', וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר לוֹ: יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ" וְגוֹ'. וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, כְּגוֹן: עִדּוֹ הַנָּבִיא, דִּכְתִיב: (שם יג) "כִּי כֵן צִוָּה אֹתִי", וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר לוֹ: גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ", וּכְתִיב: (שם) "וַיָּשָׁב אִתּוֹ", וּכְתִיב: (שם) "וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה".

177

קע״חתָּנִי תַּנָא קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא: הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ לוֹקֶה. אָמַר לֵיהּ: מַאן דְּאָכִיל תַּמְרֵי בְּאַרְבִּילָא לָקִי, מַאן מַתְּרֵי בֵּיהּ? אָמַר אַבַּיֵי: חַבְרֵיהּ נְבִיאֵי. מְנָא יַדְעֵי? אָמַר אַבַּיֵי: דִּכְתִיב: (עמוס ג׳:ז׳) "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ". וְדִלְמָא הַדְרֵי בֵּיהּ? אִם אִיתָא דְּהַדְרֵי בֵּיהּ, אוֹדוּעֵי הֲווּ מוֹדְעֵי לְכוּלְּהוּ נְבִיאֵי. וְהָא יוֹנָה, דְּהַדְרֵי בֵּיהּ וְלָא אוֹדְעוּהָ? יוֹנָה מֵעִיקָרָא, נִינְוֵה נֶהְפָּכֶת אָמְרוּ לֵיהּ, אִיהוּ לָא יָדַע אִי לְטוֹבָה, אִי לְרָעָה. הַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, מְנָא יָדַע דְּאִיעֲנַשׁ? דְּיָהַב לֵיהּ אוֹת. וְהָא מִיכָה, דְּלָא יָהַב לֵיהּ אוֹת וְאִיעֲנַשׁ! הֵיכָא דְּמֻחְזָק שַׁאנִי. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הֵיכִי שָׁמַע לֵיהּ יִצְחָק? אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, הֵיכִי סַמְכֵי עֲלֵיהּ, וְעַבְדֵי שְׁחוּטֵי חוּץ? [אֶלָּא, הֵיכָא דְּמֻחְזָק שַׁאנִי].

178

קע״טקכו "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם", (בראשית כ״ב:א׳) "אַחַר" מַאי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא: אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, דִּכְתִיב: (בראשית כ״א:ח׳) "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל". אָמַר שָׂטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זָקֵן זֶה חֲנַנְתּוֹ לְמֵאָה שָׁנָה פְּרִי בֶּטֶן, מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה, לֹא הָיָה לוֹ תּוֹר אֶחָד אוֹ גוֹזָל אֶחָד לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ: כְּלוּם עָשָׂה, אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנוֹ, אִם אֲנִי אוֹמֵר לוֹ: זְבַח אֶת בִּנְךָ לְפָנַי, מִיָּד זוֹבְחוֹ. מִיָּד, "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ", אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: אֵין 'נָא' אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁעָמְדוּ עָלָיו מִלְחָמוֹת הַרְבֵּה, וְהָיָה לוֹ גִּבּוֹר אֶחָד וְנִצְּחָן. לְיָמִים עָמְדָה עָלָיו מִלְחָמָה חֲזָקָה, אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמֹד לִי בְּמִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: רִאשׁוֹנוֹת אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְאַבְרָהָם: נִסִּיתִיךָ בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת, וְעָמַדְתָּ בְּכֻלָּן, עַכְשָׁיו עֲמֹד לִי בְּנִסָּיוֹן זֶה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: אֵין מַמָּשׁ בָּרִאשׁוֹנִים. 'אֶת בִּנְךָ', שְׁנֵי בָּנִים יֵשׁ לִי. 'אֶת יְחִידְךָ', זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ, וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ. 'אֲשֶׁר אָהַבְתָּ', תַּרְוַיְהוּ רַחִימְנִי לְהוּ. 'אֶת יִצְחָק'. וְכָל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו. קִדְּמוֹ שָׂטָן לַדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ: (איוב ד׳:ג׳-ד׳) "הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה וְגוֹ', הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק. כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ וְגוֹ', כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא". אָמַר לוֹ: (תהילים כ״ו:י״א) "וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ". אָמַר לוֹ: (איוב ד׳:ז׳) "הֲלֹא*) יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ". אָמַר לֵיהּ: "זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד". כֵּיוָן דְּחָזִי דְּלָא קָא שְׁמִיעַ לֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב", כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: "שֶׂה לְעוֹלָה", וְאֵין "יִצְחָק לְעוֹלָה". אָמַר לוֹ: כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל בַּדַּאי, שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר אֱמֶת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר: אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל יִשְׂמָעֵאל לְיִצְחָק, אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק: אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ בְּמִצְווֹת, שֶׁאַתָּה מַלְתָּ בֶּן שְׁמוֹנַת יָמִים, וַאֲנִי בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר לוֹ: וּבְאֵיבָר אֶחָד אַתָּה מְגָרֶה בִּי? אִם אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: זְבַח עַצְמְךָ לְפָנַי, אֲנִי זוֹבֵחַ, מִיָּד, "וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם".

179

ק״פאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּכֹּל, אִם יֹאמַר לְךָ נָבִיא: עֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, שְׁמַע לוֹ, חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁאֲפִלּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הִגִּיעָה תּוֹרָה לְסוֹף דַּעְתָּהּ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לְפִיכָךְ נָתְנָה תּוֹרָה מֶמְשָׁלָה בָּהּ, שֶׁאֲפִלּוּ מַעֲמִיד לְךָ חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, אַל תִּשְׁמַע לוֹ. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: חַס־וְשָׁלוֹם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד חַמָּה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ, אֶלָּא כְּגוֹן: חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ הָיָה נְבִיא אֱמֶת, וְלִבְסוֹף נְבִיא שֶׁקֶר.

180

קפ״אסנהדרין פרק יא - קכז [מִשְׁנָה] כָּל יִשְׁרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ס) "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, נֵצֶר מַטָּעַי, מַעֲשֵׁה יָדַי לְהִתְפָּאֵר". וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: הָאוֹמֵר: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה, וְאוֹמֵר: (שמות טו) "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ". אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו. גְּמָרָא. וְכָל כָּךְ לָמָּה? תָּנָא: הוּא כָּפַר בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁכָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: (מ"ב ז) "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, שִׁמְעוּ דְבַר ה' וְגוֹ', כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל, וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל, בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן", וּכְתִיב: (שם) "וַיַּעַן הַשָּׂלִישׁ וְגוֹ' וַיֹּאמַר: הִנֵּה ה' עֹשֶׁה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה? וַיֹּאמֶר: הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ, וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל", וּכְתִיב: (שם) "וַיְהִי לוֹ כֵּן, וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׂעַר, וַיָּמֹת". וְדִלְמָא קִלְלַת אֱלִישָׁע גָּרְמָה לֵיהּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: קִלְלַת חָכָם אֲפִלּוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה. אִם כֵּן לִכְתֹּב: 'וַיִּרְמְסֻהוּ וַיָּמֹת'! מַאי 'בַּשַּׁעַר'? עַל עִסְקֵי שַׁעַר.

181

קפ״בקכח [אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן]: מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יח) "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן", וְכִי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לְעוֹלָם קַיָּם? (שישראל) [וַהֲלֹא לֹא נִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁ]נּוֹתְנִים לוֹ תְּרוּמָה! אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁעָתִיד לִחְיוֹת, וְיִשְׁרָאֵל נוֹתְנִים לוֹ תְּרוּמָה, מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: 'לְאַהֲרֹן', כְּ'אַהֲרֹן', מָה אַהֲרֹן חָבֵר, אַף בָּנָיו חֲבֵרִים, (מִכָּאן שֶׁאֵין נוֹתְנִים מַתָּנָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ.) אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, [אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן]: מִנַּיִן שֶׁאֵין נוֹתְנִין תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ? שֶׁנֶּאֱמַר: (דה"ב לא) "וַיֹּאמֶר לָעָם לְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם לָתֵת מְנָת (לכהנים ולויים) [הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם], לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה'", כָּל הַמַּחֲזִיק בְּתוֹרַת ה' יֵשׁ לוֹ מְנָת, וְשֶׁאֵינוֹ מַחֲזִיק בְּתוֹרַת ה', אֵין לוֹ מְנָת. אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא, אָמַר רַב יְהוּדָה: כָּל הַנּוֹתֵן תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם־ הָאָרֶץ, כְּאִלּוּ נְתָנָהּ לִפְנֵי אֲרִי, מָה אֲרִי סָפֵק דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, סָפֵק אֵינוֹ דּוֹרֵס וְאוֹכֵל, אַף כֹּהֵן עַם־הָאָרֶץ, סָפֵק אוֹכְלָהּ בְּטָהֳרָה, סָפֵק אוֹכְלָהּ בְּטֻמְאָה. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אַף גּוֹרֵם לוֹ מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כב) "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ". דְּבֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב תָּנָא: אַף מַשִּׂיאוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה, בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם". תַּנְיָא, רַבִּי סִימָאִי אוֹמֵר: מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ו) "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן". 'לָכֶם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'לָהֶם', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. שָׁאֲלוּ צְדוֹקִים אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה הַמֵּתִים? אָמַר לָהֶן: מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: (דברים לא) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם" אָמְרוּ לֵיה: וְדִילְמָא: "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה"! מִן הַנְּבִיאִים, דִּכְתִיב: (ישעיה כו) "יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, [וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל"]. וְדִילְמָא, מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל! מִן הַכְּתוּבִים, דִּכְתִיב: (שיר ז) "וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב, הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים, דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים". וְדִילְמָא, רְחוּשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָתֵיהּ בְּעָלְמָא. כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׂוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: כָּל מִי שֶׁנֶּאֶמְרָה הֲלָכָה בִּשְׁמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים". עַד שֶׁאָמַר לָהֶם מִקְרָא זֶה: (דברים יא) "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם". 'לָכֶם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'לָהֶם', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה (שנאמר) [אָמַר לָהֶם]: (שם ד) "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם", מָה הַיּוֹם כֻּלְּכֶם קַיָּמִים, אַף לָעוֹלָם הַבָּא כֻּלְּכֶם קַיָּמִים. שָׁאֲלוּ רוֹמִיִּים אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת? אָמַר לְהוּ: תַּרְוַיְהוּ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לא) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה". וְדִילְמָא, "וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה". אָמַר לְהוּ: נְקוּטוּ מִיהָא פַּלְגָא בִּידַיְכוּ, דְּיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת. אִיתְּמַר נַמִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם" וְגוֹ'.

182

קפ״גקכט תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי: בְּדָבָר זֶה זִיַּפְתִּי סִפְרֵי (כותים) [צְדוֹקִים], שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. אָמַרְתִּי לָהֶם: זִיַּפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (במדבר טו) "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא, עֲוֹנָהּ בָהּ", 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת', בָּעוֹלָם הַזֶּה 'עֲוֹנָהּ בָהּ', לְאֵימַת? לָאו, לָעוֹלָם הַבָּא! אָמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵּי: וְלֵימָא לְהוּ תַּרְוַיְהוּ, מֵ"הִכָּרֵת תִּכָּרֵת". [אִינְהוּ הֲוָה אַמְרֵי לֵיהּ]: דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. כְּתַנָּאֵי: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת", 'הִכָּרֵת' בָּעוֹלָם הַזֶּה. 'תִּכָּרֵת' לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (במדבר טו) "אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה", וְכִי שְׁלוֹשָׁה עוֹלָמִים יֵשׁ? אֶלָּא, 'וְנִכְרְתָה', בָּעוֹלָם הַזֶּה, 'הִכָּרֵת', לָעוֹלָם הַבָּא, 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת', דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. בֵּין רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבֵין רַבִּי עֲקִיבָא, "עֲוֹנָה בָהּ" מַאי עַבְדֵי לֵיהּ? הַהוּא מִיבָּעִי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: יָכוֹל אֲפִלּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עֲוֹנָהּ בָהּ", לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ. שָׁאֲלָה קְלֵיאוֹפַּטְרָא מַלְכְּתָא אֶת רַבִּי מֵאִיר, אָמְרָה: יָדַעְנָא דְּחַיֵּי שַׁכְבֵי, דִּכְתִיב: (תהלים עב) "וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׁב הָאָרֶץ", אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִים, עוֹמְדִים עֲרֻמִּים, אוֹ בִּלְבוּשֵׁיהֶם עוֹמְדִים? אָמַר לָהּ: קַל־וָחֹמֶר מֵחִטָּה, וּמָה חִטָּה, שֶׁנִּקְבְּרָה עֲרֻמָּה, יוֹצְאָה בְּכַמָּה לְבוּשִׁים, צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבָּרִים בִּלְבוּשֵׁיהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אַמְרִיתוּ דְּשַׁכְבֵי חַיֵּי, הָא הֲווּ עַפְרָא, וְעַפְרָא מִי קָא חַיֵּי? אָמְרָה לֵיהּ בְּרַתֵּיהּ: שַׁבְקֵיהּ, וַאֲנָא מְהַדַּרְנָא לֵיהּ; שְׁנֵי יוֹצְרִים יֵשׁ בְּעִירֵנוּ, אֶחָד יוֹצֵר מִן הַמַּיִם, וְאֶחָד יוֹצֵר מִן הַטִּיט, אֵיזֶה מֵהֶן מְשֻׁבָּח? אָמַר לָהּ: זֶה שֶׁיּוֹצֵר מִן הַמַּיִם. אָמְרָה לֵיהּ: מִן הַמַּיִם צָר, מִן הַטִּיט לֹא כָּל־שֶׁכֵּן?! דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: קַל־וָחֹמֶר מִכְּלֵי זְכוּכִית, מַה כְּלֵי זְכוּכִית, שֶׁעֲמָלָן בְּרוּחַ בָּשָׂר־וָדָם, נִשְׁבְּרוּ, יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁבְּרוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָמַר לֵיהּ הַהוּא (מינא) [צְדוֹקִי], לְרַבִּי אַמִי: אַמְרִיתוּ דְּשַׁכְבֵי חַיֵּי, הָא הֲווּ עַפְרָא, וְעַפְרָא מִי קָא חַיֵּי? אָמַר לֵיהּ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁאָמַר לַעֲבָדָיו: לְכוּ וּבְנוּ לִי פַּלְטֵרִין גְּדוֹלִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַיִם וְעָפָר, הָלְכוּ וּבָנוּ אוֹתוֹ. לְיָמִים נָפְלוּ. אָמַר לָהֶם: חִזְרוּ וּבְנוּ אוֹתָן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עָפָר וּמַיִם. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יְכוֹלִין. כָּעַס עֲלֵיהֶם, אָמַר לָהֶם: בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַיִם וְעָפָר בְּנִיתֶם, עַכְשָׁיו שֶׁיֵּשׁ מַיִם וְעָפָר, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲמִין, צֵא לַבִּקְעָה וּרְאֵה עַכְבָּר, שֶׁהַיּוֹם חֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה, לְמָחָר הִשְׁרִיץ וְנַעֲשָׁה כֻּלּוֹ בָּשָׂר, שֶׁמָּא תֹּאמַר לִזְמַן מְרֻבֶּה? עֲלֵה לָהָר וּרְאֵה, שֶׁהַיּוֹם אֵין בּוֹ אֶלָּא חִלָּזוֹן אַחַת, לְמָחָר יָרְדוּ גְּשָׁמִים וְנִתְמַלֵּא כֻּלּוֹ חֶלְזוֹנוֹת. אָמַר לֵיהּ הַהוּא (מינא) [צְדוֹקִי] לִגְבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא: אוֹי לְכוֹן חַיָּבַיָּא, דְּאַמְרִיתוּ: מֵיתֵי חַיִּין. דְּחַיִּין, מֵיתֵי, דְּמֵיתֵי, חַיִּין?! אָמַר לֵיהּ: אוֹי לְכוֹן חַיָּבַיָּא, דְּאַמְרִיתוּ: מֵיתֵי לָא חַיִּין. דְּלָא הֲווּ, (הוו) [חַיֵּי], דַּהֲווּ, לָא כָּל־שֶׁכֵּן?! אָמַר לֵיהּ: חַיָּבַיָּא קָרִית לִי? אִי קָאִימְנָא, בָּעִיטְנָא בָּךְ וּפַשִׁיטְנָא לְעַקְמוּתָךְ מִינָךְ. אָמַר לֵיהּ: אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא, וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל!

183

קפ״דקל תָּנוּ רַבָּנָן: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּנִיסָן, אִיתְנְטִילוּ דִּימוֹסְנָאֵי מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלַיִם, כְּשֶׁבָּאוּ בְּנֵי אַפְרִיקָא לָדוּן עִם יִשְׁרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן, אָמְרוּ לוֹ: אֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁלָּנוּ הִיא, דִּכְתִיב: (במדבר ל״ד:ב׳) "אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ", וּכְנַעַן, אֲבוּהוֹן דְּהַנְהוּ אִינְשֵׁי הֲוָה. אָמַר לְהוּ גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן. אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנַצַּח אוֹתָם, אִמְרוּ [לָהֶם]: תּוֹרַת מֹשֶׁה נִצְּחַתְּכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת, הָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִים רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ט׳:כ״ה) "וַיֹּאמֶר: אָרוּר כְּנָעַן, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו". עֶבֶד שֶׁקָּנָה נְכָסִים, עֶבֶד לְמִי, וּנְכָסִים לְמִי? וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹּא עָבַדְתּוּנוּ. אָמַר לְהוּ אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מַלְכָּא: הַחֲזִירוּ לוֹ תְּשׁוּבָה! אָמְרוּ לוֹ: תְּנָה לָנוּ זְמַן שְׁלֹשָׁה יָמִים, נָתַן לָהֶם זְמַן, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה, מִיָּד בָּרְחוּ וְהִנִּיחוּ שְׂדוֹתֵיהֶן כְּשֶׁהֵן זְרוּעוֹת, וְכַרְמֵיהֶן כְּשֶׁהֵן נְטוּעוֹת, וְאוֹתָהּ שָׁנָה, שְׁבִיעִית הָיְתָה.

184

קפ״הקלא שׁוּב פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְּנֵי מִצְרַיִם לָדוּן עִם יִשְׁרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְרוֹס מוֹקְדוֹן, אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (שמות י״ב:ל״ו) "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם", תְּנוּ לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב, שֶׁנְּטַלְתֶּם מִמֶּנּוּ. אָמַר גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת, וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס, אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ לָהֶם: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתָם, אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִצְּחַתְּכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת, וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִים רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׁרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְמִצְרָיִם, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה", תְּנוּ לָנוּ שְׂכַר עֲבוֹדָה שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁשִּׁעְבַּדְתֶּם בְּמִצְרַיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר לָהֶם אֲלֶכְּסַנְדְרוֹס מוֹקְדוֹן: הַחֲזִירוּ לוֹ תְּשׁוּבָה! אָמְרוּ לוֹ: תְּנָה לָנוּ זְמַן שְׁלֹשָׁה יָמִים, נָתַן לָהֶם זְמַן, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה, מִיָּד הִנִּיחוּ שְׂדוֹתֵיהֶן כְּשֶׁהֵן זְרוּעוֹת, וְכַרְמֵיהֶן כְּשֶׁהֵן נְטוּעוֹת וּבָרְחוּ, וְאוֹתָהּ שָׁנָה, שְׁבִיעִית הָיְתָה. וְשׁוּב פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה לָדוּן עִם יִשְׁרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן. אָמְרוּ לוֹ: אֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁלָּנוּ וְשֶׁלָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ה:י״ב) "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם", וּכְתִיב: (שם) "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם". אָמַר לָהֶם גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת, וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס. אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתָם, אִמְרוּ [לָהֶם]: תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִצְּחַתְּכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת, וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִין רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא רְאָיָה, אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת". אָב (שכתב אנטין) [שֶׁנָּתַן אַגָטִין] לְבָנָיו בְּחַיָּיו, וְשִׁגֵּר זֶה מֵעַל זֶה, כְּלוּם יֵשׁ לָזֶה עַל זֶה כְּלוּם?

185

קפ״וקלב אָמַר לֵיהּ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי: גּוּף וּנְשָׁמָה יְכוֹלִין לִפְטֹר עַצְמָן מִן הַדִּין. כֵּיצַד? גּוּף אוֹמֵר: נְשָׁמָה חָטְאָה, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנִּי, הֲרֵינִי מֻטָּל כְּאֶבֶן דּוּמָם בַּקֶּבֶר. וּנְשָׁמָה אוֹמֶרֶת: גּוּף חָטָא, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁפֵּרַשְׁתִּי מִמֶּנּוּ, הֲרֵינִי פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר כְּצִפּוֹר. אָמַר לֵיהּ: אֶמְשֹׁל לְךְ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס נָאֶה, וְהָיָה בּוֹ בַּכּוּרוֹת נָאוֹת, וְהוֹשִׁיב בּוֹ שְׁנֵי שׁוֹמְרִים, אֶחָד חִגֵּר וְאֶחָד סוּמָא. אָמַר לוֹ חִגֵּר לְסוּמָא: בַּכּוּרוֹת נָאוֹת אֲנִי רוֹאֶה בַּפַּרְדֵּס, בּוֹא וְהַרְכִּיבֵנִי וּנְבִיאֵם לְאָכְלָם. רָכַב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוּמָא וֶהֱבִיאוּם וַאֲכָלוּם. לְיָמִים בָּא בַּעַל הַפַּרְדֵּס, אָמַר לָהֶם: בַּכּוּרוֹת נָאוֹת הֵיכָן הֵם? אָמַר לוֹ סוּמָא: כְּלוּם יֵשׁ לִי עֵינַיִם לִרְאוֹת? אָמַר לוֹ חִגֵּר: כְּלוּם יֵשׁ לִי רַגְלַיִם לְהַלֵּךְ בָּהֶם? מֶה עָשָׁה? הִרְכִּיב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוּמָא, וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵבִיא אֶת הַנְּשָׁמָה וְזוֹרְקָהּ בַּגּוּף, וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים נ) "יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל, וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ". "יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל", זוֹ נְשָׁמָה. "וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ", זֶה הַגּוּף.

186

קפ״זקלג אָמַר לֵיהּ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי: מִפְּנֵי מָה חַמָּה יוֹצְאָה בַּמִּזְרָח וְשׁוֹקַעַת בַּמַּעֲרָב? אָמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה אִיפְכָא, נַמִּי הָכִי [הֲוָה] אָמַרְתְּ לִי. אָמַר לֵיהּ: הָכִי קָאֲמִינָא לָךְ: מִפְּנֵי מַה שּׁוֹקַעַת בַּמַּעֲרָב? אָמַר לֵיהּ: כְּדֵי לִתֵּן שָׁלוֹם לְקוֹנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ט׳:ו׳) "וּצְבָא הַשָּׁמַים לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים". אָמַר לֵיהּ: וְתֵיתִי עַד פַּלְגָא דִּרְקִיעָא, וְתִתֵּן שְׁלָמָא וְתֵיעוֹל? מִשּׁוּם פּוֹעֲלִים, וּמִשּׁוּם עוֹבְרֵי דְּרָכִים.

187

קפ״חקלד אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי: נְשָׁמָה, מֵאֵימָתַי נִתְּנָה בָּאָדָם, מִשְּׁעַת פְּקִידָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִירָה? אָמַר לוֹ: מִשְּׁעַת יְצִירָה. אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר לַחֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר, עוֹמֶדֶת שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח וְאֵינָהּ מַסְרַחַת?! (אמר ליה) [אֶלָּא] מִשְּׁעַת פְּקִידָה. (אמר ליה: אין, משעת פקידה) אָמַר רַבִּי: דָּבָר זֶה לִמְּדַנִּי אַנְטוֹנִינוֹס, וּמִקְרָא מְסַיְּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב י) "וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי". אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי: יֵצֶר הָרָע, מֵאֵימָתַי שׁוֹלֵט בּוֹ בָּאָדָם, מִשְּׁעַת יְצִירָה אוֹ מִשְּׁעַת יְצִיאָה? אָמַר לוֹ: מִשְּׁעַת יְצִירָה. [אָמַר לוֹ]: אִם כֵּן יִבְעֹט בְּאִמּוֹ וְיֵצֵא? אֶלָּא מִשְּׁעַת יְצִיאָה. אָמַר רַבִּי: דָּבָר זֶה לִמְּדַנִּי אַנְטוֹנִינוֹס, וְהַכָּתוּב מְסַיְּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ד) "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ".

188

קפ״טקלה רֵישׁ לָקִישׁ רָמִי, כְּתִיב: (ירמיה לא) "בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו", וּכְתִיב: (ישעיה לה) "אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם, כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה". הָא כֵּיצַד? עוֹמְדִים בְּמוּמָם וּמִתְרַפְּאִים. עוּלָא רָמִי: כְּתִיב: (שם כה) "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים", וּכְתִיב: (שם סה) "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְגוֹ', לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים". לָא קַשְׁיָא, כָּאן, בְּיִשְׂרָאֵל, כָּאן, בְּגוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים]. וְגוֹיִים [עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים] מַאי בָּעוּ הָתָם? הַנָּךְ דִּכְתִיב בְּהוּ: (שם סא) "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם". רַב חִסְדָּא רָמִי, כְּתִיב: (שם כד) "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה, כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת", וּכְתִיב: (שם ל) "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים". לָא קַשְׁיָא, כָּאן, לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, כָּאן, לָעוֹלָם הַבָּא. וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד, לָא קַשְׁיָא, כָּאן, בְּמַחֲנֵה צַדִּיקִים, כָּאן, בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה. רָבָא רָמִי, כְּתִיב: (דברים לב) "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", וּכְתִיב: (שם) "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא". אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַה שֶּׁאֲנִי מֵמִית, אֲנִי מְחַיֶּה, וַהֲדַר מַה שֶּׁמָּחַצְתִּי, אֲנִי אֶרְפָּא.

189

ק״צקלו תָּנוּ רַבָּנָן: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", יָכוֹל תְּהֵא מִיתָה בְּאֶחָד וְחַיִּים בְּאַחֵר, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", מַה מְּחִיצָה וּרְפוּאָה בְּאֶחָד, אַף מִיתָה וְחַיִּים בְּאֶחָד, מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמֵר: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. תַּנְיָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ט״ו:א׳) "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׁרָאֵל" וְגוֹ'. 'שָׁר' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יָשִׁיר', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר [אַתָּה אוֹמֵר]: (יהושע ח׳:ל׳) "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה'", 'בָּנָה' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יִבְנֶה', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. [אֶלָּא מֵעַתָּה (מלכים א י״א:ז׳) "אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה" וְגוֹ', הָכִי נַמִּי דְּיִבְנֶה? אֶלָּא, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בָּנָה]. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים פד) "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ, עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה", 'הִלְּלוּךָ' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יְהַלְלוּךָ', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הָאוֹמֵר שִׁירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וְאוֹמְרָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ב:ח׳) "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ" וְגוֹ'. 'רִנְּנוּ' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'יְרַנֵּנוּ', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. וְאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֲתִידִין כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּם לוֹמַר שִׁירָה בְּקוֹל אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׁאוּ קוֹל, (וְגוֹ') [יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ"]. אָמַר (מר זוטרא) [רָבָא]: מִנַּיִן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ג:ו׳) "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת", 'יְחִי רְאוּבֵן', (לימות המשיח) "[בָּעוֹלָם הַזֶּה], "וְאַל יָמֹת" לָעוֹלָם הַבָּא. רַבִינָא אָמַר מֵהָכָא: (דניאל י״ב:ב׳) "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ" וְגוֹ'. רַב אַשִׁי אָמַר מֵהָכָא: (שם) "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, וְתָנוּחַ, וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין".

190

קצ״אקלז אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ג:ד׳) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב", מוֹרָשָׁה הִיא לְכָל יִשְׁרָאֵל מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. אָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, אֲפִלּוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ מְקַלְּלִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״א:כ״ו) "מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם", וְאֵין 'לְאוֹם' אֶלָּא עֻבָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ה:כ״ג) "וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ", וְאֵין 'קֹב' אֶלָּא קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ״ג:ח׳) "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל". וְאֵין 'בַּר' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ב׳:י״ב) "נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף". עוּלָא בַּר יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה. כְּתִיב הָכָא: "יִקְּבֻהוּ לְאוֹם", וּכְתִיב הָתָם: (מלכים ב י״ב:י׳) "וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ". וְאָמַר אַבַּיֵי: כִּי אוּכְלָא דְּקַצְרֵי. וְאִם לִמְּדוֹ מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רָבָא, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זוֹכֶה לִבְרָכוֹת כְּיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״א:כ״ו) "וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר", וְאֵין 'מַשְׁבִּיר' אֶלָּא יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מ״ב:ו׳) "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ". אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כָּל הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וּמְלַמְּדָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״א:כ״ה) "וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא".

191

קצ״בקלח אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל פַּרְנָס שֶׁמַּנְהִיג אֶת הַצִּבּוּר בְּנַחַת, זוֹכֶה וּמַנְהִיגָם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו מ״ט:י׳) "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שׁמואל א ב) "כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'". [וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל מִקְדָּשׁ שֶׁנִּתָּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ט״ו:י״ז) "פָּעַלְתָּ ה', מִקְדָּשׁ ה' כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ". מַתְקִיף לָהּ רַב אַדָא קַרְחִינָאָה: אֶלָּא מֵעַתָּה, גְּדוֹלָה נְקָמָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, דִּכְתִיב: (תהילים צ״ד:א׳) "אֵל נְקָמוֹת ה', אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ"? אָמַר לֵיהּ: לְמִלְּתֵיהּ, הָכִי נַמִּי. כִּדְעוּלָא, דְּאָמַר עוּלָא: שְׁתֵּי הוֹפָעִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת לְמִדַּת טוֹבָה, וְאַחַת לְמִדַּת פֻּרְעָנוּת. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, כְּאִלּוּ נִבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו, שֶׁזֶּה נִתָּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְזֶה נִתָּן בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת]. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, לַסּוֹף מִתְעַשֵּׁר, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ד:ד׳) "וּבְדַעַת, חֲדָרִים יִמָּלְאוּ, כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, אָסוּר לְרַחֵם עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ז:י״א) "כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא, עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶּנּוּ עֹשֵׁהוּ, וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַנּוֹתֵן פִּתּוֹ לְמִי שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, יִסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (עובדיה א׳:ז׳) "לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ, אֵין תְּבוּנָה בּוֹ". וְאֵין 'מָזוֹר' אֶלָּא יִסּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושׁע ה) "וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ, וִיהוּדָה אֶת מְזֹרוֹ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ דֵּעָה, לַסּוֹף גּוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ה׳:י״ג) "לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָּעַת".

192

קצ״גקלט וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל בַּיִת שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה נִשְׁמָעִין בּוֹ בַּלַּיְלָה, אֵשׁ אוֹכַלְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כ׳:כ״ו) "כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפוּנָיו, תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח, יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ", אֵין 'שָׂרִיד' אֶלָּא תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יואל ג׳:ה׳) "וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְהַנֶּה תַּלְמִיד חָכָם מִנְּכָסָיו, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב כ׳:כ״א) "אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ, עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ". אֵין 'שָׂרִיד' אֶלָּא תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא".

193

קצ״דקמ וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְשַׁיֵּר פַּת עַל שֻׁלְחָנוֹ, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אֵין שָׂרִיד לְאָכְלוֹ, עַל כֵּן לֹא יָחִיל טוּבוֹ". וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמְשַׁיֵּר פְּתִיתִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ה:י״א) "הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן, וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ". לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּאִיכָּא שְׁלֵמָה בַּהֲדֵיהּ, הָא, דְּלֵיכָּא שְׁלֵמָה בַּהֲדֵיהּ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמַּחֲלִיף בְּדִבּוּרוֹ, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, כְּתִיב הָכָא: (בראשית כ״ז:י״ב) "וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ", וּכְתִיב הָתָם: (ירמיהו י׳:ט״ו) "הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׁה תַּעְתֻּעִים". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם הֱוֵי קָבַל וְקַיָּם. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַף אַנָן נַמִּי תְּנִינָא: בַּיִת אָפֵל, אֵין פּוֹתְחִין לוֹ חַלּוֹנוֹת לִרְאוֹת נִגְעוֹ, שְׁמַע מִינָהּ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּעֶרְוָה, קַשְׁתּוֹ נִנְעֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג׳:ט׳) "עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ".

194

קצ״הקמא אָמַר רַבִּי טָבִי, אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: מַאי דִּכְתִיב: (משלי ל׳:ט״ז) "שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם, אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם". וְכִי מָה עִנְיַן שְׁאוֹל אֵצֶל רֶחֶם? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: מָה רֶחֶם מַכְנִיס וּמוֹצִיא, אַף שְׁאוֹל מַכְנִיס וּמוֹצִיא, וַהֲלֹא דְבָרִים קַל־וָחֹמֶר: וּמָה רֶחֶם שֶׁמַּכְנִיסִים בּוֹ בַּחֲשַׁאי, מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, שְׁאוֹל שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ בְּקוֹלוֹת, אֵינוֹ דִּין שֶׁמּוֹצִיאִין הֵימֶנּוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת?! מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמְרִים: אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: צַדִּיקִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹתָן, אֵינָם חוֹזְרִים לַעֲפָרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ד׳:ג׳) "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן, וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם, קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ, כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלָיִם". מַה קָּדוֹשׁ, לְעוֹלָם קַיָּם, אַף הֵם לְעוֹלָם קַיָּמִין. וְאִם תֹּאמַר: אוֹתָן (אלף) שָׁנִים שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ בָּהֶן אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ב) "וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא", צַדִּיקִים, מָה הֵם עוֹשִׁים? הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׁה לָהֶם כְּנָפַיִם כִּנְשָׁרִים, וְשָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים מ״ו:ג׳) "עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ" וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ לָהֶם צַעַר? תַּלְמוּד לוֹמַר: (ישעיהו מ׳:ל״א) "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ". וְנֵילַף מִמֵּתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל? סָבַר לָהּ, כְּמַאן דְּאָמַר: בֶּאֱמֶת, מָשָׁל הָיָה, דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל, עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה וּמֵתוּ. וּמַה שִּׁירָה אָמְרוּ? "ה' מֵמִית בְּצֶדֶק וּמְחַיֶּה בְּרַחֲמִים". רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁירָה זוֹ אָמְרוּ: (שמואל א ב׳:ו׳) "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל". רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֱמֶת, מָשָׁל הָיָה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה: אִם 'אֱמֶת' לָמָּה 'מָשָׁל'? וְאִם 'מָשָׁל' לָמָּה 'אֱמֶת'? אֶלָּא בֶּאֱמֶת, מָשָׁל הָיָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל, עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת. עָמַד רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: "אֲנִי מִבְּנֵי בְּנֵיהֶם, וְהַלָּלוּ, תְּפִלִּין שֶׁהִנִּיחַ [לִי] אֲבִי אַבָּא מֵהֶן". וּמַאן נִינְהוּ מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל? אָמַר רַב: אֵלּוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם, שֶׁמָּנוּ לַקֵּץ וְטָעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים א ז׳:כ׳) "וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח, וּבֶרֶד בְּנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ, וְזָבָד בְּנוֹ, וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ, וְעֶזֶר וְאֶלְעָד, וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים. וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ". וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁכָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ל״ז:י״א) "וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, כָּל בֵּית יִשְׁרָאֵל הֵמָּה, הִנֵּה אֹמְרִים: יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ". רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵין בָּהֶם לַחְלוּחִית שֶׁל מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה'". רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁחִפּוּ אֶת הַהֵיכָל כֻּלּוֹ שְׁקָצִים וּרְמָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ח) "וָאָבוֹא וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׁרָאֵל, מְחֻקֶּה עַל הַקִּיר סָבִיב סָבִיב", (כְּתִיב הָכָא: "סָבִיב") וּכְתִיב הָתָם: (שם לז) "וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵלּוּ מֵתִים, שֶׁבְּבִקְעַת דּוּרָא. (דאמר רבי) [וְאָמַר רַבִּי] יוֹחָנָן: מִנְּהַר אֵשֶׁל עַד רַבָּתִי, בִּקְעַת דּוּרָא. (ואמר רבי יוחנן) [שֶׁ]בְּשָׁעָה שֶׁהֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת יִשְׁרָאֵל, הָיוּ בָּהֶן בַּחוּרִים שֶׁהָיוּ מְגַנִּין אֶת הַחַמָּה בְּיָפְיָן, וְהָיוּ כַּשְׂדִּיּוֹת רוֹאוֹת אוֹתָם וְשׁוֹפְעוֹת זִיבוֹת. אָמְרוּ לְבַעֲלֵיהֶן, וּבַעֲלֵיהֶן לַמֶּלֶךְ, וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ וַהֲרָגוּם. וַעֲדַיִן הָיוּ שׁוֹפְעוֹת זִיבוֹת. צִוָּה הַמֶּלֶךְ וּרְמָסוּם.

195

קצ״וקמב תָּנוּ רַבָּנָן: בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶאצַּר, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל: לֵךְ וְהַחֲיֵה מֵתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא. כֵּיוָן שֶׁהֶחֱיָה אוֹתָם, בָּאוּ עֲצָמוֹת וְטָפְחוּ לוֹ לְאוֹתוֹ רָשָׁע, שְׁחִיק טַמְיָא עַל פָּנָיו. אָמַר: מַה טִּיבָן שֶׁל אֵלּוּ? אָמְרוּ לוֹ: חַבְרֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, מְחַיֶּה מֵתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא. פָּתַח וְאָמַר: (דניאל ג׳:ל״ג) "אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין, וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין, מַלְכוּתֵיהּ מַלְכוּת עָלַם" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: יֻצַּק זָהָב רוֹתֵחַ לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שְׁחִיק טַמְיָא, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא בָּא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו, בִּקֵּשׁ לְגַנּוֹת כָּל שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים. תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׁוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֵלּוּ הֵן: צָף הַכִּבְשָׁן, וְנִפְרַץ הַכִּבְשָׁן, וְהֻמַּק סוּרוֹ, וְנֶהְפַּךְ צֶלֶם עַל פָּנָיו, וְנִשְׂרְפוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, וְהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל אֶת הַמֵּתִים בְּבִקְעַת דּוּרָא. וְכוּלְּהוּ גְּמָרָא, וְאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת קְרָאֵי, דִּכְתִיב: (שם) "וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא שְׁלַח לְמִכְנַשׁ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא, [סִגְנַיָּא, וּפַחֲוָתָא, אֲדַרְגָּזְרַיָּא, גְדָבְרַיָּא, דְּתָבְרַיָּא, תִּפְתָּיֵא, וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא" וְגוֹ'], וּכְתִיב: (דניאל ג׳:כ״ז) "וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא, סִגְנַיָּא, וּפַחֲוָתָא, וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ" וְגוֹ'. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה, לֹא יְשַׁנֶּה אָדָם אֶת עַצְמוֹ מִן הָרַבָּנוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן, פַּטְּשֵׁיהוֹן, וְכַרְבְּלָתְהוֹן" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּדוֹלִים צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "עָנֵה וְאָמַר: הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא, (וכל חבל) [וַחֲבָל] לָא אִיתַי בְּהוֹן, וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין".

196

קצ״זקמג אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חַנִילָאִי: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, בָּאוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְטָפְחוּ לְשׁוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׁרָאֵל עַל פְּנֵיהֶם. אָמְרוּ לָהֶם: יֵשׁ לָכֶם אֱלוֹהַּ כָּזֶה, וְאַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶּלֶם? מִיָּד פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: (דניאל ט׳:ז׳) "לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה, וְלָנוּ בֹשֶׁת הַפָּנִים כַּיּוֹם הַזֶּה". אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: (שיר השירים ז׳:ט׳) "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו", (אמר הקדוש ברוך הוא: אני) "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר" אֵלּוּ יִשְׁרָאֵל, וְעַכְשָׁיו לֹא עָלָה בְּיָדִי אֶלָּא סַנְסָן אֶחָד, שֶׁל חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (זכריה א׳:ח׳) "רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָּה, [וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים]". מַאי 'רָאִיתִי הַלַּיְלָה'? בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְלַיְלָה, 'וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב' אֵין 'אִישׁ' אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות ט״ו:ג׳) "ה' אִישׁ מִלְחָמָה, ה' שְׁמוֹ". 'עַל סוּס אָדֹם', בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲפֹךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְדָם, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בַּחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ח) "וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָּה", וְאֵין 'הֲדַסִּים' אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (אסתר ב׳:ז׳) "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה". וְאֵין 'מְצֻלָּה' אֶלָּא בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו מ״ד:כ״ז) "הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי, וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ". מִיָּד, מְלֵאִים רֹגֶז נַעֲשִׂים שְׂרֻקִּים, וַאֲדֻמִּים נַעֲשׂוּ לְבָנִים. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינָהּ: סוּסְיָא חִיוְּרָא, מַעֲלִי לְחֶלְמָא. וְרַבָּנָן, לְהֵיכָא אָזוּל? אָמַר רַב: בְּעַיִן [הָרָע] מֵתוּ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּרֹק טָבְעוּ, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת. כְּתַנָּאֵי: רַבִּי (אלעזר) [אֱלִיעֶזֶר] אוֹמֵר: בְּעַיִן־[הָרָע] מֵתוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּרֹק טָבְעוּ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֶל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ג׳:ח׳) "שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ, כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה", אֵיזוֹ הֵם אֲנָשִׁים, שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶן מוֹפֵת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. וְדָנִיֵּאל, לְהֵיכָן אָזַל? אָמַר רַב: לְמִיכְרָא נַהֲרָא רָבָא (בטורא) [בִּטְבֶרְיָא]. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לַאֲתוּיֵי בִּיזְרָא דְּאַסְפַּסְתָּא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לַאֲתוּיֵי חֲזִירֵי [דְּאַלֶכְּסַנְדְרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם]. אֵינִי (וְהָתַּנְיָא) [וְהָתְּנָן]: תּוֹדוֹס הָרוֹפֵא אוֹמֵר: אֵין פָּרָה וַחֲזִירָה יוֹצְאָה מֵאֲלֶכְּסַנְדִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁאֵין חוֹתְכִין הָאֵם שֶׁלָּהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵּלֵד. זוּטְרֵי אַיְתִּי, בְּלָא דַּעְתַּיְהוּ.

197

קצ״חקמד תָּנוּ רַבָּנָן: שְׁלֹשָה הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְדָנִיֵּאל, וּנְבוּכַדְנֶאצַּר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר: לֵיזִיל דָּנִיֵּאל מֵהָכָא, דְּלָא לֵימְרוּ: בִּזְכוּתֵיה אִיתְנַצּוּל, וְדָנִיֵּאל אָמַר: אֵיזִיל מֵהָכָא, דְּלָא לִיקַיֵים בִּי: (דברים ז׳:כ״ה) "פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵש". וּנְבוּכַדְנֶאצַּר אָמַר: יֵזִיל דָּנִיֵּאל מֵהָכָא דְלָא לֵימְרוּ: קַלְיֵיהּ לֵאלוֹהֵיהּ בְּנוּרָא. וּמִנַּיִן דְּסָגִיד לֵיהּ? דִּכְתִיב: (דניאל ב׳:מ״ו) "בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד" וְגוֹ'.

198

קצ״טקמה "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְאֶל צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה, הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר" וְגוֹ', (ירמיהו כ״ט:כ״א) וּכְתִיב: (שם) "וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר: יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל [בָּאֵשׁ]". 'אֲשֶׁר שְׂרָפָם', לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'אֲשֶׁר קָלָם'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מְלַמֵּד, שֶׁעֲשָׂאָם כִּקְלָיוֹת. (שם) "יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם". מַאי עָבוּד? אָזִיל לְגַבֵּי בְּרַתֵּיהּ דִּנְבוּכַדְנֶאצַּר. אַחְאָב אָמַר לָהּ: כֹּה אָמַר ה', הִשָּׁמְעִי אֶל צִדְקִיָּהוּ. וְצִדְקִיָּהוּ אָמַר: כֹּה אָמַר ה', הִשָּׁמְעִי אֶל אַחְאָב. אָזְלָה וְאָמְרָה לֵיהּ לַאֲבוּהָ. אָמַר לָהּ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא, כִּי אַתּוּ לְגַבָּךְ, שַׁדְרִינְהוּ לְגַבָּאִי. כִּי אַתּוּ לְגַבָּהּ, שְׁדַרְתִּינְהוּ לְגַבֵּי אֲבוּהָ. אָמַר לְהוּ: מַאן אָמַר לְכוֹן? אָמְרוּ לֵיהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהָא חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שְׁאַלְתִּינְהוּ, וְאָמְרוּ לִי: אָסוּר. אָמְרוּ לֵיהּ: אַנָן, נַמִּי נְבִיאֵי כְּוָתַיְהוּ, לְדִידְהוּ לָא אָמַר לְהוּ, לְדִידָן אָמַר לָן. אָמַר לְהוּ: אֲנָא בָּעִינָא דְּאִיבְדְקִינְכוּ, כִּי הֵיכִי דִּבְדַקְתִּינְהוּ לַחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. אָמְרוּ לֵיהּ: אִינוּן תְּלָתָא הֲווּ, וַאַנָן תְּרֵין. אָמַר לְהוּ: בַּחֲרוּ לְכוֹן, מַאן דְּבָעִיתוּ בַּהֲדַיְכוּ. אַמְרֵי: יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל, סַבְרֵי: לֵיתִי יְהוֹשֻׁעַ, דְּנָפִישׁ זְכוּתֵיהּ וּמַגְנִי עֲלָן. אַחְתְּיוּהָ, שַׁדִינְהוּ. אִינְהוּ אִיקְלוּ, יְהוֹשֻׁעַ כֹּהֵן גָּדוֹל (איחרך) אִיחְרוּכֵי מָאנֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (זכריה ג׳:א׳) "וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה', וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ", וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן: יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָיִם, הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ". אָמַר לֵיהּ: יָדַעְנָא דְּצַדִּיקָא אַתְּ, אֶלָּא מַאי טַעְמָא אַהַנְיָא בָּךְ פּוּרְתָּא נוּרָא, וַחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, לָא אַהַנְיָא בְּהוּ כְּלָל? אָמַר לֵיהּ: אִינְהוּ תְּלָתָא הֲווּ, וַאֲנָא חַד. אָמַר לוֹ: וְהָא אַבְרָהָם יָחִיד הֲוָה! הָתָם, לָא הֲווּ רְשָׁעִים בַּהֲדֵיה, וְלָא אִיתְיָהִיב רְשׁוּתָא לְנוּרָא, הָכָא הֲווּ רְשָׁעִים בַּהֲדִי, וְאִתְיָהִיב רְשׁוּתָא לְנוּרָא. וְהַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: תְּרֵי אוּדֵי יְבֵישֵׁי וְחַד רְטִיבָאאוּקְדַן יְבֵישֵׁי לִרְטִיבָא. מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשׁ? אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁהָיוּ בָּנָיו נְשׂוּאִין נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהֻנָּה וְלֹא מִחָה בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים". וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים צוֹאִים? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ בָּנָיו נְשׂוּאִין נָשִׁים שֶׁאֵינָן הֲגוּנוֹת לִכְהֻנָּה וְלֹא מִחָה בָּהֶן.

199

ר׳קמו אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי: מַאי דִּכְתִיב: (רות ג) "וַתֹּאמֶר: שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי". מַאי "שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים"? אִילֵימָא "שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים" מַמָּשׁ, וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל בֹּעַז לִתֵּן מַתָּנָה שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים? [אֶלָּא, שֵׁשׁ סְאִין, וְכִי דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לִטֹּל שֵׁשׁ סְאִין? אֶלָּא, רֶמֶז [רָמַז] לָהּ, שֶׁעֲתִידִין שִׁשָּׁה בָּנִים לָצֵאת מִמֶּנָּה, שֶׁמִּתְבָּרְכִין בְּשֵׁשׁ [שֵׁשׁ] בְּרָכוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: דָּוִד, וּמָשִׁיחַ, דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. דָּוִד, דִּכְתִיב: (ש"א טז) "וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר: הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן, וְגִבּוֹר חַיִל, וְאִישׁ מִלְחָמָה, וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר, וַה' עִמּוֹ", וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַפָּסוּק הַזֶּה לֹא אֲמָרוֹ דּוֹאֵג אֶלָּא בְּלָשׁוֹן הָרַע: 'יֹדֵע נַגֵּן', שֶׁיּוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. 'וְגִבּוֹר חַיִל', שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָשִׁיב. 'אִישׁ מִלְחָמָה', שֶׁיּוֹדֵעַ לִשָּׂא וְלִתֵּן בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. 'וּנְבוֹן דָּבָר', שֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. 'וְאִישׁ תֹּאַר', שֶׁמַּרְאֶה פָּנִים בַּהֲלָכָה. 'וַה' עִמּוֹ', שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם. בְּכוּלְּהוּ, אָמַר לֵיהּ: יוֹנָתָן בְּנִי כָּמוֹהוּ. כֵּיוָן דְּאָמַר לֵיהּ: "וַה' עִמּוֹ", מִלְּתָא, דִּבְדִידֵיהּ נַמִּי לָא הֲוָה בֵּיהּ, חָלְשָׁא דַעְתֵּיהּ וְנִתְקַנֵּא בּוֹ, דִּבְשָׁאוּל כְּתִיב: (שם יד) "וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ", וּבְדָוִד כְּתִיב: "בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַצְלִיחַ". וּמְנָא לָן דְּדוֹאֵג (האדומי) הֲוָה? כְּתִיב הָכָא: (ש"א טז) "[וַיַּעַן] אֶחָד מֵהַנְּעָרִים", מְיֻחָד שֶׁבַּנְּעָרִים, וּכְתִיב הָתָם: (שם כא) "וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי ה', וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי, אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל". מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: (ישעיה יא) "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, [רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'" וְגוֹ'], וּכְתִיב: (שם) "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ". אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מְלַמֵּד, שֶׁהִטְעִינוֹ מִצְווֹת וְיִסּוּרִים כְּרֵחַיִם. רָבָא אָמַר: דְּמוֹרַח וְדָאִין, דִּכְתִיב: "וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט". (שם) "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ". בַּר כּוֹזִיבָא מָלַךְ תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַלְגָא. אָמַר לְהוּ לְרַבָּנָן: אֲנָא מָשִׁיחַ. אָמְרוּ לֵיהּ: בְּמָשִׁיחַ כְּתִיב, דְּמוֹרַח וְדָאִין, נֶחֱזֵי אַנָן אִי מוֹרַח וְדָאִין. כֵּיוָן דְּחַזְיוּהָ דְּלָא מוֹרַח וְדָאִין, קַטְלוּהוּ. דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, דִּכְתִיב בְּהוּ: (דניאל א) "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מְאוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וְגוֹ', [וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ" וְגוֹ']. מַאי "אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מְאוּם"? אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר (חנניה) [חֲנִינָא]: אֲפִלּוּ כְּרִיבְדָא דְּכוּסִילְתָּא לָא הֲוָה בְּהוּ. מַאי "וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ"? אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ אוֹנְסִין אֶת עַצְמָן מִן הַשְּׂחוֹק וּמִן הַשִּׂיחָה וּמִן הַשֵּׁנָה, וּמַעֲמִידִין עַל עַצְמָן בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְרָכִים לְנִקְבֵיהֶם, מִפְּנֵי אֵימַת מַלְכוּת.

200

ר״אקמז "וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה, דָנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה". (דניאל א׳:ו׳) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כֻּלָּן מִבְּנֵי יְהוּדָה הֵם, וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: דָּנִיֵּאל, מִבְּנֵי יְהוּדָה, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, מִשְּׁאָר שְׁבָטִים. (מלכים ב כ׳:י״ח) "וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ, וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל". מַאי 'סָרִיסִים'? רַב אָמַר: סָרִיסִים מַמָּשׁ. וְרַבִּי חֲנִינָה אָמַר: שֶׁנִּסְתָּרְסָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵיהֶם. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: שֶׁנִּסְתָּרְסָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵיהֶם, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (דניאל ג׳:כ״ה) "וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן". אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: סָרִיסִים מַמָּשׁ, מַאי "וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן"? חַבְלָא דְּנוּרָא. וְהָכְּתִיב: (שם) "וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן"? לָא חַבְלָא וְלָא רֵיחָא. בִּשְׁלָמָא, לְמַאן דְּאָמַר: שֶׁנִּסְתָּרְסָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵיהֶם, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (ישעיהו נ״ו:ד׳) "כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי" וְגוֹ'. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: סָרִיסִים מַמָּשׁ, מִשְׁתָּעִי קְרָא בִּגְנוּתָא דְּצַדִּיקֵי? הָא וְהָא הֲוָה בְּהוּ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: סָרִיסִים מַמָּשׁ, הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם, טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת". אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: שֶׁנִּסְתָּרְסָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בִּימֵיהֶם, מַאי "טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת"? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִבָּנִים שֶׁהָיוּ לָהֶם כְּבָר, וּמֵתוּ. מַאי "שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת"? אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי: זֶה סֵפֶר דָּנִיֵּאל, שֶׁנִּקְרָא עַל שְׁמוֹ.

201

ר״בקמח מִכְּדִי, כָּל מִילֵי דְּעֶזְרָא, נְחֶמְיָה [בֶּן חֲכַלְיָה] אַמְרִינְהוּ, וּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה, מַאי טַעְמָא, לָא אִיקְרִי סִפְרָא עַל שְׁמֵיהּ? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: מִפְּנֵי שֶׁהֶחֱזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ה׳:י״ט) "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה". דָּוִד נַמִּי מֵימַר אָמַר: (תהילים ק״ו:ד׳) "זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ, פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ". דָּוִד, רַחֲמֵי הוּא דְּקָבָּעִי. רַב יוֹסֵף אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁסִּפֵּר בִּגְנוּתָן שֶׁל רִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (נחמיה ה׳:ט״ו) "וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר לְפָנַי, הִכְבִּידוּ עַל הָעָם, וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן, אַחַר כֶּסֶף שְׁקָלִים אַרְבָּעִים, גַּם נַּעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל הָעָם" וְגוֹ'. וְאַף עַל דָּנִיֵּאל, שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, סִפֵּר. וּמְנָא לָן דְּגָדוֹל מִמֶּנּוּ? דִּכְתִיב: (דניאל י׳:ז׳) "וְרָאִיתִי אֲנִי דָּנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה, אֲבָל חֲרָדָה גְּדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם, וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא". וּמַאי נִיהוּ 'אֲנָשִׁים'? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, וְאִי תֵּימָא רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: זֶה חַגַּי, זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי. [ אִינְהוּ עֲדִיפֵי מִינֵיהּ, וְאִיהוּ עָדִיף מִינַיִיהוּ; אִינְהוּ עֲדִיפֵי מִינֵיהּ, דְּאִינְהוּ נְבִיאֵי, וְאִיהוּ לָא נָבִיא. וְאִיהוּ עָדִיף מִינַיְהוּ, דְּאִיהוּ חָזָא, וְאִינְהוּ לָא חָזוּ. וְכִי מֵאַחַר דְּלָא חָזוּ, מַאי טַעְמָא אִיבְעִיתוּ? אַף עַל גַּב דְּאִינְהוּ לָא חָזוּ מִידִי, מַזְּלַיְהוּחָזִי. אָמַר רַבִינָא: שְׁמַע מִינָהּ: הַאי מַאן דְּמִיבְעִית, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי, מַזְּלֵיהּ חָזִי. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לִינְשׁוּף מִדּוּכְתֵּיה אַרְבָּעָה גַּרְמִידֵי. אִי נַמִּי: לִיקְרִי קְרִיאַת שְׁמַע. וְאִי קָאִי בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת, לֵימָא הָכִי: עִיזָא דְּבֵי טַבְּחָא שְׁמֵינָא מִינָאִי.

202

ר״גקמט "לְסרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ" וְגוֹ' (ישעיהו ט׳:ו׳). אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי: מִפְּנֵי מַה כָּל מֵ"ם שֶׁבְּאֶמְצַע תֵּבָה פְּתוּחָה, וְזוֹ סְתוּמָה? בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ, לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ, חִזְקִיָּה, שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כָּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ וְלֹא אָמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה, תַּעֲשֶׂה מָשִׁיחַ? לְכָךְ נִסְתַּתֵּם. מִיָּד, פָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי אוֹמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה תַּחַת צַדִּיק זֶה, וַעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ. פָּתְחָה וְאָמְרָה שִׁירָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כד) "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ, צְבִי לַצַּדִּיק" וְגוֹ'. אָמַר שַׂר הָעוֹלָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲשֵׂה צִבְיוֹנוֹ לְצַדִּיק זֶה! יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: "רָזִי לִי, רָזִי לִי". אָמַר נָבִיא: "אוֹי לִי, אוֹי לִי", עַד מָתַי? יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: (שם) "בֹּגְדִים בָּגָדוּ, וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ". וְאָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִצְחָק: עַד דְּאַתּוּ בְּזוּזֵי, וּבְזוּזֵי דִּבְזוּזֵי. (שם כא) "מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר, שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הָרוּחוֹת, דּוּמָה שְׁמוֹ. נִתְקַבְּצוּ כָּל הָרוּחוֹת אֵצֶל דּוּמָה, אָמְרוּ לוֹ: "שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה, שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל. (לא אתא בקר) "אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה, אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ, שֻׁבוּ אֵתָיוּ".

203

ר״דקנ תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי פַּפְּיָס: גְּנַאי הוּא לְחִזְקִיָּהוּ וְסִיעָתוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ שִׁירָה, עַד שֶׁפָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו כ״ד:ט״ז) "מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק" וְגוֹ'. וְכַיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: (שמות י״ח:י׳) "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם". תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי פַּפְּיָס: גְּנַאי הוּא לְמֹשֶׁה וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁלֹּא אָמְרוּ 'בָּרוּךְ', עַד שֶׁבָּא יִתְרוֹ וְאָמַר: "בָּרוּךְ ה'". (שם) "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ". רַב וּשְׁמוּאֵל, רַב אָמַר: שֶׁהֶעֱבִיר חֶרֶב חַדָּה עַל בְּשָׂרוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שֶׁנַּעֲשָׂה חִדּוּדִין חִדּוּדִין כָּל בְּשָׂרוֹ. אָמַר רַב: הַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: גִּיּוֹרָא, עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי, לָא תִּבְזִּי אַרְמָאָה קַמֵּיהּ. (ישעיהו י׳:ט״ז) "לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן אֲדֹנָי צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן", מַאי, "בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן"? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹא חִזְקִיָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת, וְיִפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה שֵׁמוֹת. "חִזְקִיָּהוּ", דִּכְתִיב: (שם ט) "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ, בֵּן נִתַּן לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ: פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי עַד, שַׂר שָׁלוֹם". וְהָאִיכָּא 'חִזְקִיָּהוּ'? שֶׁחִזְּקוֹ יָהּ. דָּבָר אַחֵר: 'חִזְקִיָּהוּ', שֶׁחִזֵּק אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. 'סַנְחֵרִיב', דִּכְתִיב בֵּיה: (מלכים ב ט״ו:כ״ט) 'תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר', (ד"ה ב כח) 'תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר', (מ"ב יז) 'שַׁלְמַנְאֶסֶר', (שם טו) 'פוּל', (ישעיה כ) 'סַרְגּוֹן', (עזרא ד׳:י׳) 'אָסְנַפַּר רָבָא וְיַקִּירָא'. וְהָאִיכָּא, 'סַנְחֵרִיב'? שֶׁסִּיחָתוֹ רִיב. דָּבָר אַחֵר: שֶׁסָּח וְנָחַר דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מַה זָּכָה אוֹתוֹ רָשָׁע לִקְרוֹתוֹ, "אָסְנַפַּר רָבָא וְיַקִּירָא"? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא סִפֵּר בִּגְנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב י״ח:ל״ב) "עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם". רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: מֶלֶךְ פִּקֵחַ הָיָה, וְחַד אָמַר: מֶלֶךְ טִפֵּשׁ הָיָה. לְמַאן דְּאָמַר: מֶלֶךְ פִּקֵּחַ הָיָה, אִי אֲמִינָא לְהוּ, עֲדִיפָא מֵאַרְעַיְכוּ, אָמְרוּ: קָא מְשַׁקַּרְתְּ. מַאן דְּאָמַר: מֶלֶךְ טִפֵּשׁ הָיָה, אִם כֵּן, מַאי רְבוּתִיךְ?! לְהֵיכָא אַגְלִי לְהוּ? מַר זוּטְרָא אָמַר: לְאַפְרִיקִי. וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לְהָרֵי סְלוּג. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, סִפְּרוּ בִּגְנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי מַטוּ 'שׁוּשׁ', אָמְרוּ: שַׁוְיָא כִּי אַרְעִין. כִּי מַטוּ 'עַלְמִין', אָמְרוּ: כְּעַלְמִין. כִּי מַטוּ 'שׁוּשׁ־תְּרֵי', אָמְרוּ: עַל חַד תְּרֵין.

204

ר״הקנא "וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ". (ישעיהו י׳:ט״ז) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: "תַּחַת כְּבֹדוֹ", וְלֹא כְּבוֹדוֹ מַמָּשׁ, כִּי הָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, קָרִי לְהוּ לְמַאנֵיהּ, 'מְכַבְּדוֹתַי'. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: "תַּחַת כְּבֹדוֹ" מַמָּשׁ, כִּשְׂרֵפַת בְּנֵי אַהֲרֹן; מַה לְּהַלָּן, שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם, אַף כָּאן, שְׂרֵפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּם.

205

ר״וקנב תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: פַּרְעֹה שֶׁחֵרֵף בְּעַצְמוֹ, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ. סַנְחֵרִיב שֶׁחֵרֵף עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. פַּרְעֹה, דִּכְתִיב בֵּיהּ: (שמות ה׳:ב׳) "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ", נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ, דִּכְתִיב: (שמות י״ד:כ״ז) "וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם". וּכְתִיב: (חבקוק ג׳:ט״ו) "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, חֹמֶר מַיִם רַבִּים". סַנְחֵרִיב, דִּכְתִיב: (מלכים ב י״ט:כ״ג) "בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ ה'", נִפְרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, דִּכְתִיב: (שם) "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה', וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף" וְגוֹ'. רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי, כְּתִיב: (ישעיהו ל״ז:ל״ו) "מְרוֹם קִצּוֹ", וּכְתִיב: (מלכים ב י״ט:כ״ג) "מְלוֹן קִצֹּה". אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע: בִּתְחִלָּה אַחֲרִיב דִּירָה שֶׁל מַטָּה, וְאַחַר כָּךְ אַחֲרִיב דִּירָה שֶׁל מַעְלָה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: (ישעיהו ל״ו:י׳) "וְעַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה' עָלִיתִי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְהַשְׁחִיתָהּ?! ה' אָמַר אֵלַי: עֲלֵה אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ". מַאי הִיא? דְּשַׁמְעֵיהּ לְנָבִיא דְּקָאָמַר: (ישעיהו ח׳:ו׳) "יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֶת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט, וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ". אָמַר רַב יוֹסֵף: "אִלְמָלֵא תַּרְגּוּמָא דְּהַאי קְרָא, לָא יָדַעְנָא מַאי קָאָמַר; חָלַף דְּקָץ עַמָּא הַדֵּין בְּמַלְכוּתָא דְּבֵית דָּוִד, דְּמַדְבַּר לְהוֹן בְּנַיָּח, כְּמֵי הַשִּׁילוֹחַ דְּנַגְדִין בְּנַיָּח, וְאִתְרָעִיאוּ בִּרְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ.

206

ר״זקנג אמר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: (משלי ג׳:ל״ג) "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ", "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע", זֶה פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, שֶׁהָיָה אוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה, "וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ", זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיָה אוֹכֵל לִיטְרָא (בשר) [יָרָק] בִּסְעוּדָה. (ישעיהו ח׳:ז׳) "וְלָכֵן הִנֵּה ה' מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים, אֶת מֶלֶךְ אַשׁוּר", וּכְתִיב: (שם) "וְחָלַף בִּיהוּדָה, שָׁטַף וְעָבַר, עַד צַוָּאר יַגִּיע". אֶלָּא מַאי טַעְמָא אִיעֲנִישׁ? נָבִיא, אַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אִיתְנַבִּי, וְהוּא יָהִיב דַּעְתֵּיהּ עַל כּוּלָהּ יְרוּשָׁלַיִם. בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: (שם) "כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר בְּרֶכְיָה: אֵין נִמְסָר עַם עָיֵף בַּתּוֹרָה, בְּיַד מִי שֶׁמֵּצִיק לוֹ. מַאי: (שם) "כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל הַגּוֹיִם", לֹא כָּרִאשׁוֹנִים, שֶׁהֵקֵלוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה, אֲבָל אַחֲרוֹנִים, שֶׁהִכְבִּידוּ עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה, וּרְאוּיִין הַלָּלוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס כְּעוֹבְרֵי הַיָּם וּכְדוֹרְכֵי הַיַּרְדֵּן. אִם חוֹזֵר בּוֹ, מוּטָב, וְאִם לָאו, אֲנִי אֶעֱשֶׂה לוֹ גָּלִיל בַּגּוֹיִם. (ד"ה ב לב) "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת [הָאֵלֶּה], בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיָּבֹא בִיהוּדָה, וַיִּחַן עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת, וַיֹּאמֶר לְבִקְעָם אֵלָיו". הַאי דִּישְׁנָא לְהַאי פַּרְדַשְׁנָא? "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת", מַאי 'אַחַר'? אָמַר רַבִינָא: לְאַחַר שֶׁקָּפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע וְאָמַר: אִי אֲמִינָא לֵיהּ לְחִזְקִיָּה, אַיְתִּינָא לֵיהּ לְסַנְחֵרִיב, וּמָסַרְנָא לֵיהּ בְּיָדְךָ, הַשְׁתָּא אָמַר, לָא הוּא בָּעִינָא, וְלָא בִּיעַתּוּתֵיהּ בָּעִינָא. מִיָּד קָפַץ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע דְּמַיְתִּינָא לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו י״ד:כ״ד) "נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר: אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה, וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם, לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי, וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: [אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא]: יָבוֹא סַנְחֵרִיב וְסִיעָתוֹ וְיֵעָשֶׂה אֵבוּס לְחִזְקִיָּהוּ וּלְסִיעָתוֹ. (שם י) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ, וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן". אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא: חֻבַּל עֹל שֶׁל סַנְחֵרִיב מִפְּנֵי שַׁמְנוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה דּוֹלֵק בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מֶה עָשָׂה? נָעַץ חֶרֶב עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יִדָּקֵר בְּחֶרֶב זֶה! בָּדְקוּ מִדָּן וְעַד בְּאֵר־שֶׁבַע, וְלֹא מָצְאוּ עַם־הָאָרֶץ, מִגְּבַת וְעַד אַנְטִיפְּרַס, וְלֹא מָצְאוּ תִּינוֹק וְתִינֹקֶת, אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁלֹּא הָיוּ בְּקִיאִין בְּהִלְכוֹת טֻמְאָה וְטָהֳרָה. וְעַל אוֹתוֹ הַדּוֹר הוּא אוֹמֵר: (שם ז) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן", וְאוֹמֵר: (שם) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף, לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה". אַף עַל פִּי שֶׁאֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף, לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה. (שם לג) "וְאֻסַּף שְׁלַלְכֶם אֹסֶף הֶחָסִיל". אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל: אִסְפוּ שְׁלַלְכֶם. אָמְרוּ לוֹ: לִבְזֹז אוֹ לַחֲלֹק? אָמַר לָהֶם: "כְּאֹסֶף הֶחָסִיל", מָה אֹסֶף הֶחָסִיל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ, אַף שְׁלַלְכֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְעַצְמוֹ. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מָמוֹן עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מְעֹרָב בּוֹ? אָמַר לָהֶם: (שם) "כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ", מַה גֵּבִים הַלָּלוּ מַעֲלִין אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, אַף מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁנָּפַל בְּיַד גּוֹי [עוֹבְדֵי כוֹכָבִים], מִיָּד טִהֵר.

207

ר״חקנד אָמַר רַב הוּנָא: עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסַע אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו י׳:כ״ח-כ״ט) "בָּא עַל עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן, לְמִכְמָשׁ יַפְקִיד כֵּלָיו, עָבְרוּ מַעְבָּרָה, גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה. צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה, עֲנִיָּה עֲנָתוֹת. נָדְדָה מַדְמֵנָה, יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ. עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד" וְגוֹ'. הַנֵי, טוּבָא הַוְיָין "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים", נָבִיא הוּא דְּקָאָמַר לְהוּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. "צַהֲלִי קוֹלֵךְ בַּת גַּלִּים", בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁעָשׂוּ מִצְווֹת לְפָנַי כְּגַלֵּי הַיָּם, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה. מֵהַאי, לָא תִּסְתַּפִי, אֶלָּא אִיסְתַּפִי מִנְּבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע, דִּמְתִיל כְּאַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ד׳:ז׳) "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ". מַאי, "עֲנִיָּה עֲנָתוֹת"? עָתִיד יִרְמְיָה בֶּן חִלְקִיָּה מֵעֲנָתוֹת דְּמִתְנַבִּי עֲלָה, דִּכְתִיב: (שם א) "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת". מִי דָּמִי? הָתָם אַרְיֵה, הָכָא לַיְשָׁה? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לָאֲרִי, אֵלּוּ הֵם: (בראשית מט) 'אַרְיֵה', (שופטים יד) 'כְּפִיר', (בראשית מט) 'לָבִיא', (ישעיהו ל׳:ו׳) 'לַיִשׁ', (תהלים צא) 'שַׁחַל', (איוב כח) 'שַׁחַץ'. אִי הָכִי, בַּצְרֵי לְהוּ עברו מעברה תרתי נינהו. מאי עוד היום בנוב לעמוד א"ר הונא אותו היום נשתייר מעונה של נוב אמרו ליה כלדאי אי אזלת האידנא יכלת לה ואי לא לא יכלת לה אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומי סגא בחד יומא כי מטו לירושלים שדו ליה ביסתרקי עד דסליק ויתיב מעלוי שורא עד דחזייה לכולה ירושלים כי חזייה אדזוטר בעיניה אמר הלא דא היא קרת' דירושלים דעלה ארגשית כל משרייתי ועלה כבשית כל מדינתי הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי עלה קם ומניד ברישיה מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלים אמרין ליה נשדי בה ידא האידנא אמר להו תמהיתו דאתיתו מאורחא למחר אייתו לי כל חד וחד מנייכו גולמי' (הרג טינא) מינה מיד ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור גו' וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים א"ר פפא היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא:

208

ר״טקנה: וישבי בנוב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו וגו' ויאמר להכות את דוד מאי וישבי בנוב א"ר יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך על ידך נהרג נוב עיר הכהנים ועל ידך נטרד דואג האדומי ועל ידך נהרג שאול ושלשת בניו רצונך יכלה זרעך או תמסר ביד אויב אמר לפניו רבש"ע מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי יומא חד נפק לשכר בזאי אתא שטן ואדמי ליה כטביא פתק ביה גירא ולא מטייה משכיה עד דאמטייה לארץ פלשתים כדחזייה ישבי בנוב אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי כפתיה קמטיה ואותביה תותי בי בדייא אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה היינו דכתיב תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה אבישי בן צרויה חייף רישיה בד' גרבי דמיא חזינהו כתמי דמא. איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה אמר אבישי כנסת ישראל כיונה אמתילא שנא' כנפי יונה נחפה בכסף שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי. אתא לביתיה ולא אשכחיה שדר לבי מדרשא ולא אשכחיה אמר תנן אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו בשעת הסכנה מאי אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי רכביה לפרדיה וקם ואזל קפצה ליה ארעא בהדיה דקא מסגי חזייה לערפה אימיה דהות עזלא כי חזיתי הפסקתיה לפילכא שדיתיה עלויה סברא למקטליה אמרי ליה עלם אייתי לי פלך פתקיה בריש מוחה וקטל' כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלי לי פתקיה לדוד לעילאי ודץ ליה לרומחיה אמר ניפול עליה ונקטול אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא ונימא ליה איהו אין חבוש מוציא את עצמו מבית האסורים א"ל מאי בעית הכא א"ל הכי אמר לי קודש אבריך הוא והכי אהדרי ליה א"ל אפיך צלותך בר ברך קירא ליזבין ואת לא תצטער א"ל אי הכי סייע בהדן היינו דכתיב ויעזר לו אבישי בן צרויה אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה אמר אבישי שם ואחתיה הוה קא רדף בתרייהו כי מטו קובי אמרי קום ביה כי מטו בי תרי אמרי בתרי גוריון קטליה לאריא אמרי ליה זיל אשכח לערפה אמך בקיברה כי אדכרי ליה שמא דאימיה כחש חיליה קטליה היינו דכתיב אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל:

209

ר״יקנו: ת"ר שלשה קפצה להם הארץ אליעזר עבד אברהם יעקב אבינו ואבישי בן צרויה. אבישי בן צרויה הא דאמרן אליעזר עבד אברהם דכתיב ואבא היום אל העין למימרא דההוא יומא נפק יעקב אבינו דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע גו' ויפגע במקום וגו' כי מטא כו'. ומנ"ל דכלה זרעיה דדוד דכתיב ועתליה אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה הא אשתייר לה יואש התם נמי אשתייר אביתר דכתיב וימלט בן אחד לאחימלך בן אחיטוב ושמו אביתר א"ר יהודה אמר רב אלמלא לא נשתייר אביתר לאחימלך כן אחיטוב לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט:

210

רי״אקנז: אמר רב יהודה אמר רב בא עליהם סנחריב בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים ויושבים בקרונות של זהב ועמהם שגלונות וזונות ובשמונים אלף גבורים לבושי שריון קליפה וששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו והשאר פרשי' וכן באו (אל) [על] אברהם וכן עתידין לבא עם גוג ומגוג במתניתא תנא אורך מחנהו ד' מאות פרסה רוחב צואר סוסיו ארבעים פרסה סך מחנהו ר' וששים רבוא אלפין חסר חד בעא אביי חס' [חד רבוא או חסר חד] אלפא או חסר מאה או חסר חד תיקו. תנא ראשונה עכברו בשחי (שטו ועברו) שנ' וחלף ביהודה ושטף ועבר. אמצעיים עברו בקומה שנ' עד צואר יגיע. אחרונים העלו עפר על רגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו שנא' אני קרתי ושתיתי מים וגו' והכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וגו' א"ר אבהו הללו ראשי גייסות הן אמר רב אשי דיקא נמי דכתיב במשמניו רזון בשמנים דאית בהו אמר רבינא דיקא נמי דכתיב וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה וגו' ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילוהו בחרב שמע מינה:

211

רי״בקנח: במה הכם רבי אליעזר אומר ביד חכם שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה היא היד שעתידה ליפרע מסנחריב רבי יהושע אומר באצבע חכם שנא' ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב. ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אמר לו הקב"ה לגבריאל מגלך נטושה אמר לפניו רבש"ע נטושה ועומדת מששת ימי בראשית שנ' מפני חרבות נדדו [מפני חרב נטושה וגו'] רשב"י אומר אותו הפרק זמן בישול פירות היה א"ל הקב"ה לגבריאל כשאתה יוצא לבשל פירו' היזקק להם שנ' מידי עברו יקח אתכם כי בבוקר בבקר וגו' א"ר פפא היינו דאמרי אינשי אגב אורחך לבעל דבבך אישתמע וי"א בחוטמין נשף בהם ומתו שנ' וגם נשף בהם וייבשו רבי ירמיה בר אבא אמר כפים ספק להם ומתו שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והנחותי חמתי רבי יצחק נפחא אמר אזנים גלה להם ושמעו שירה מפי החיות ומתו שנאמר מרוממותיך נפצו גוים:

212

רי״גקנט: כמה נשתיירו מהם אמר רב עשרה שנאמר ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם כמה נער יכול לכתוב (יוד וכמה יו"ד) עשרה ושמואל אומר ט' שנאמר [ונשאר בו עוללות] כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה וחמשה בסעיפיה וגו' ר' יהושע בן לוי אומר י"ד. שנאמר שנים שלשה גרגרים ד' וה' וגו' רבי יוחנן אומר ה' סנחריב ושני בניו נ"נ ונבוזר אדן נבוזר אדן גמר' נ"נ דכתיב ורוח די רביעאה דמה לבר אלהין ואי לא דחזייה מנא הוה ידע. סנחריב ושני בניו דכתיב ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו דכתיב ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה [בעברי נהר במלך אשור את הראש ואת שער הרגלים וגם את הזקן תספה] אתא קב"ה ואדמי ליה כגברא סבא אמר ליה כי אזלת לגבי מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטלתינהו מאי אמרת להו א"ל וההוא גברא בההוא פחד אנמי יתיב א"ל היכי נעביד א"ל זיל ושני נפשך במאי אישני א"ל זיל אייתי לי מספר ואיגזייך אזל אשכח דפא מתיבותא דנח אמר היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא אמר אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו לתרין בנוהי קמך שמעו בנוהי וקטלוהו היינו דכתיב ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב:

213

רי״דקס: ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו' א"ר יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו שנאמר והלילה אמר הורה גבר. רבי יצחק נפחא אמר שעשה עמו מעשה לילה שנאמר מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו'. אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא. וירדוף עד דן אמר ר' יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו ראה בני בניו שעתידין לעבוד ע"ג בדן שנא' וישם האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן ואף נ"נ לא נתגבר עד שהגיע לדן שנאמר מדן נשמע נחרת סוסיו:

214

רי״הקסא: אמר רבי זירא אע"ג דשלח רבי יהודה בן בתירא מנציבין הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו והזהרו בורידין כרבי יהודה והזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה כי האי מלתא מודעינן להו צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי מה אהדרו ליה כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים וגו' משל לאדם אחד שאמר יכול אני לרוץ שלש פרסאות לפני הסוסים בין בצעי המים נזדמן לו רגלי אחד רץ לפניו שלשה מילין ביבשה ונלאה א"ל ומה לפני רגלי כך לפני הסוסים עאכ"ו ומה ג' מילין כך ג' פרסאות עאכ"ו ומה ביבשה כך בין בצעי המים על אחת כמה וכמה אף אתה ומה בשכר ארבע פסיעות ששלמתי לנ"נ שרץ אחר כבודי אתה מתמיה כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה היינו דכתיב לנביאים נשבה לבי בקרבי וגו' הני ד' פסיעות מאי היא דכתיב בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים וגו' משום דשמע כי חלה חזקיהו [ויחזק] שדר ליה ספרים ומנחה [אין] לדרוש את המופת אשר [היה] בארץ דאמר ר' יוחנן אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה וכי חלה חזקיה ואיתפח אהדרינהו קב"ה לחנך עשר שעי ניהליה דכתיב הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרונית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה אמר להו מאי האי אמרו ליה חזקיה חלש ואילפח אמר איכא גברא כי האי ולא בעינא לשדורי ליה שלמא כתבו ליה שלמא למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא. נבוכדנאצר ספרא דבלאדן הוה ההיא שעתא לא הוה התם כי אתא אמר להו היכי כתביתו אמרו ליה הכי כתבינן אמר להו קריאתו ליה אלהא רבא וכתביתו ליה לבסוף [אמר] אלא הכי כתיבו שלם לאלהא רבא שלם לקרתא דירושלם שלם למלכא חזקיה אמרו ליה קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא רהט בתריה כדרהיט ארבעה פסיעות אתא גבריאל ואוקמיה א"ר יוחנן אלמלא לא בא גבריאל והעמידו לא היה תקנה ח"ו לישראל:

215

רי״וקסב: מאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא הוה ואשתנו אפיה והוו כי דכלבא הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתב הוה כתב שמיה ושמיה דאבוה והיינו דכתיב בן יכבד אב ועבד אדוניו בן יכבד אב הא דאמרן ועבד אדוניו דכתיב בחדש החמישי בעשור לחודש היא שנת י"ט למלך נ"נ מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף את בית ה' ואת בית המלך ומי סליק נ"נ לירושלים והכתיב ויעלו אותו אל מלך בבל [רבלתה] וא"ר אבהו זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו אמר רבא טעין תלת מאה כודניאתא נרגא דפרזלא דשליטא בפרזלא שדר ליה נבוכדנאצר לנבוזר אדן וכולה בלעתינהו חד דשא דירושלים שנאמר ועתה פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון בעי לימהדר אמר מסתפינא דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב נפק קלא ואמרה שוור בו שוור נבוזר אדן שוורד מטא זימנא דמקדש חריב והיכלא מיקלי פש ליה חד נרגא אתא מחייה בקופא ואיפתח שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות הוה קטיל ואזיל עד דמטא היכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא שנאמר גת דרך ה' לבתולת בת יהודה הו הקא זיחה דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר קחי ריחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח חזי דמיה דזכריה וכו':

216

רי״זקסג: ת"ר נעמן גר תושב היה נבוזר אדן גר צדק היה מבני בניו של סיסרא לימדו תורה בירושלים מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיה ואבטליון מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ומנו רב שמואל בר שילת ואף מבני בניו של נבוכדנאצר בקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מ"ה לפני הקב"ה רבש"ע מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניסם תחת כנפי השכינה היינו דכתיב רפאנו את בבל ולא נרפתה ולא אמר זה נבוכדנאצר רבי שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל ותרגומא צינייתא דבבל:

217

רי״חקסד: אמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלים הוו כיון דשמעינהו לנביאי דקא מתנבו לחורבא דירושלים שלחו לנבוכדנאצר פוק ותא אמר מסתפיא דלא לעבדן לי כדעבדו בקמאי שלחו ליה כי אין האיש ביביתו ואין איש אלא הקדוש ב"ה שנאמר ה' איש מלחמה שלח להו בקריבא הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו אית בהו צדיקי דבעו רחמי ומייתי ליה שלחו ליה צרור הכסף לקח בידו ואין כסף אלא צדיקים שנאמר ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובע רחמי ומייתו ליה שלחו ליה כבר קבע להן זמן שנאמר ליום הכסא יבא ביתו אין כסא אלא זמן שנא' בכסה ליום חגגו שלח להו סיתוא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממיטרא שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך דכתיב בעת ההיא נאם ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה וגו' ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום וגו' ואשר הלכו אחריהם א"ל רב נחמן לרב [יצחק] מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי א"ל מאן בר נפלי א"ל משיח ומשיח בר נפלי קרית ליה א"ל אין דכתיב ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת:

218

רי״טקסה: א"ל הכי א"ר יוחנן דור שבן דוד בא בו ת"ח מתמעטין והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות עד שהראשונה פקודה שנייה ממהרת לבא. ת"ר שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה מתקיים מקרא זה והמטתתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר. שניה חצי רעב משתלחין. שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית שובע ואינו שובע. בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחין ותורה חוזרת על לומדיה. בששית קולות. ובשביעית מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא. אמר רב יוסף הא כמה שביעית דהוה כן ולא אתא אמר אביי בששית קולות בשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה (אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך) תניא ר' יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב וגב לן ישתומם ואנשי (גליל) [גבול] יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב והאמת נעדרת שנאמר ותהי האמת נעדרת (וסר מרע משתולל) מאי ותהי האמת נעדרת אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה מאי וסר מרע משתולל אמרי דברי ר' שילא כל מי שסר מרע משתולל על הבריות:

219

ר״כקסו: אמר רבא מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמי' ואמרי לה רב טב יומי שמיה דאי הוה יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוה משני בדיבוריה זימנא חדא איקלע לההוא אתרא ושוטא שמיה ולא הוו משנו בדיבורייהו ולא הוו מיית איניש מהתם בלא זימניה נסיבי אתתא מנהון והוו ליה תרתין בנין מינה יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישה אתאי שיבבתא טרפא אדשא סבר לאו אורח ארעא אמר לה ליתא הכא שכיבי ליה תרתין בניה אתו אינשי דאתרא לקמיה א"ל מאי האי אמר להו הכי הוה מעשה אמרו ליה במטותא מינך פוק מאתרין ולא תיגרי בהו מותנא בהנך אינשי. תניא רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים ובת קמה באמה וכלה בחמותה ופני הדור כפני הכלב ואין הבן מתבייש מאביו. תניא רבי נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה והיוקר יעות והגפן יתן פריו והיין ביוקר ואין תוכחה ת"ר כי ידין ה' עמו כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אין בן דוד בא עד שירבו המלשינות ד"א עד שיתמעטו התלמידים ד"א עד שתכלה פרוטה מן הכיס. ד"א עד שיתיאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ואין עוזר לישראל כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה אמר להו במטותא בעינא מינייכו לא תרחקוה דתנינא ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב:

220

רכ״אקסז: אמר רב קטינא שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא אביי אמר תרי חרוב שנאמר יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים כך העולם משמט אלף שנים לז' אלפים שנה שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואומר מזמור שיר ליום השבת יום שכלו שבת ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא ב' אלפים תוהו ב' אלפים תורה ב' אלפים ימות המשיח ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אין העולם פחות מפ"ה יובלות וביובל האחרון בן דוד בא אמר ליה בתחלתו או בסופו א"ל איני יודע כלה או אינו כלה אמר ליה איני יודע רב אשי אומר הכי א"ל עד הכא לא תסתכי ליה מכאן ואילך איסתכי ליה שלח רב חנן בר תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ובידו מגלה אחת כתובה אשורית ובלה"ק אמרתי לו זו מנין לך אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גנזי רומי מצאתיה וכתוב בה לאחר ארבעת אלפים ומאתים וצ"א שנה לאחר בריאתו של עולם. עולם יתום מהם מלחמות תנינים ומהם מלחמות גוג ומגוג והשאר ימות המשיח ואין הקדוש ברוך הוא מחדש עולמו אלא לאחר ז' אלפים שנה רב אחא בריה (דרבי אבא) [דרבא] אמר לאחר חמשת אלפים שנה איתמר:

221

רכ״בקסח: תניא רבי נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. לא כרבותינו שהיו דורשין עד עידן עידנין ופלג עידן ולא כרבי שמלאי שהיה דורש האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש ולא כר"ע שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ אלא מלכות ראשונה ע' שנה מלכות שני נ"ב ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה מאי ויפח לקץ ולא יכזב א"ר שמואל בר נחמני א"ר (יוחנן) [יונתן] תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנא' אם יתמהמה חכה לו שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה ת"ל לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מדת הדין מעכבת וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכים לקבל שכר שנאמר אשרי כל חוכי לו אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא שנא' אשרי כל חוכי לו לו בגימטריא תלתין ושיתא הוו איני והאמר רבא דרא דקמי קב"ה תמני סרי אלפי פרסא הואי שנאמר סביב י"ח ואלף ל"ק הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דמסתכלי באספקלריא שאינה מאירה ומי נפישי כולי האי והאמר חזקיה א"ר ירמיה משום ר' שמעון בן יוחאי ראיי בני עלייה והם מועטין אם אלף הן אני ובני מהם וכו' אם שנים הם אני ובני הם לא קשיא הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר:

222

רכ״גקסט: אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין אמר לו רבי יהושע אם ישראל אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להן גזירות קשות ומחזירן למוטב תניא אידך רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם א"ל ר' יהושע והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו חנם מהכרתם ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע והלא כבר נאמר שובו אלי ואשובה אליכם אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון אמר לו ר' אליעזר והלא כבר נאמר בשובה ונחת תושעון וגו' אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר והלא כבר נאמר כה אמר ה' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי וגו' אמר לו ר"א והלא כבר נאמר אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב אמר לו רבי יהושע והלא כבר נאמר ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו [ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה] שתק רבי אליעזר ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא רבי אליעזר אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים האלה שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שיש בהם שלום דכתיב שלום רב לאוהבי תורתך אין להם שלום מפני הצר ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים כולם שקולין:

223

רכ״דקע: א"ר חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא שנאמר אז אשקיע מימיהם ונהרותיהם בשמן אוליך וכתיב (בתריה) ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל אמר רבי חמא ברבי חנינא אין בן דוד בא עד שתכלה התמנות הזלה מישראל שנאמר וכרת הזלזלים במזמרות [ואת הנטישות הסיר התז] וכתיב בתריה בעת ההיא יובל שי לה' צבאות וגו' ואמר זעירא א"ר חנינא אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל שנאמר כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך וכתיב והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'. א"ר שמלאי משום ר' אלעזר בר' שמעון אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה ושופטיך וגומר אמר עולא אין ירושלים נפדית אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. א"ר פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגושי דכתיב ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך אי בטלי דייני בטלי גזירפטי דכתיב הסיר ה' משפטיך פנה אויביך. א"ר יוחנן אם ראית דור שנתמעט והולך חכה לו שנאמר ואת עם עני תושיע ועינך על רמים תשפיל. ואמר רבי יוחנן אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנא' כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו (וכתיב) [וסמיך ליה] ובא לציון גואל. ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב בדור שכולו זכאי שנאמר ועמן כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני אעשה:

224

רכ״הקעא: א"ר אלכסנדראי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה ואמר ר' אלכסנדראי רבי יהושע ב"ל רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה וכתי' עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חמור א"ל שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח על חמרא אתי אישדר ליה אנא סוסיא ברקא דאית לי א"ל מי אית לך בר חיור גווני. (רבי יהושע ב"ל אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפתחא דג"ע א"ל אימת אתי משיח א"ל לכשירצה אדוננו הזה אמר רבי יהושע בן לוי ב' ראיתי וקול ג' שמעתי ד') ריב"ל אשכחיה לאליהו דהוה קאי אפתחא דמערבתא דרשב"י א"ל אתינא לעלמא דאתי א"ל אם ירצה האדון הזה אריב"ל ב' ראיתי וקול ג' שמעתי אמינא ליה אימת אתי משיח א"ל זיל שייליה לדידיה והיכא יתיב אפתחא דרומי ומאי סימניה יתיב ביני עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זמנא ואיהו שרי חד ואסיר חד אמר דלמא מיבעינא דלא איעכבנא אזיל לגביה א"ל שלום עליך רבי ומורי א"ל שלום עליך בר ליואי א"ל לאימת אתי מר אמר ליה היום. אתי לגבי אליהו א"ל מאי אמר לך א"ל שלום עליך בר ליואי א"ל אבטח לך ולאבוך לעלמא דאתי א"ל שקורי קא שקיר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא א"ל הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו:

225

רכ״וקעב: שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא אימתי בן דוד בא אמר מתירא אני שמא תבקשו ממנו אות אמרו לו אין אנו מבקשים ממך אות אמר להן לכשיפול השער הזה ויבנה ויפול ויבנה ויפול ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא אמרו רבינו תן לנו אות אמר להן ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשים ממני אות אמרו לו ואעפ"כ אמר להם אם כך יהפכו מי מערת פמייס לדם ונהפכו. בשעת פטירתו אמר להם העמיקו לי ארוני שאין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו ואין לך כל ארון וארון שבא"י שאין סוס מדי אוכל בו תבן אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות על ישראל תשעה חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל:

226

רכ״זקעג: אמר עולא ייתי ולא אחמיניה וכן אמר רבא [רבה] ייתי ולא אחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכה דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה א"ל אביי לרבא [לרבה] מאי טעמך אילימא משום חבלו של משיח והתניא שאלו תלמידיו את רבי אליעזר מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים ומר הא תורה והא גמילות חסדים אמר שמא יגרום החטא כדרבי יעקב בר אידי דרבי יעקב בר אידי רמי כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב ויירא יעקב ויצר לו שהיה מתירא שמא יגרום החטא כדתניא עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה רואויין היו לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה אלא שגרם החטא וכן אמר רבי יוחנן ייתי ולא אחמיניה אמר ליה ר"ל מאי טעמא אילימא משום דכתיב כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב [ובא הבית] וסמך ידו אל הקיר ונשכו הנחש בא ואראך דוגמתו בעה"ז בזמן שאדם יוצא לשדה פגע בו סנטר דומה כמי שפגע בו ארי נכנס לעיר פגע בו גבאי דומה כמי שפגעו דוב נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב דומה כמי שנשכו נחש אלא משום דכתיב שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולד' ונהפכו כל פנים לירקון מאי ראיתי כל גבר אמר רבא בר יצחק א"ר מי שכל גבורה שלו ומאי נהפכו כל פנים לירקון אמר ר' יוחנן פמליא של מעלה ופמליא של מטה (באותה שעה אומר) בשעה שאמר הקב"ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי היאך אאבד אלו מפני אלו:

227

רכ״חקעד: אמר רב גידל אמר רב עתידין ישראל דאכלי שני משיח אמר רב יוסף פשיטא ואלא מאן אכיל להו חילק ובילק אכלי להו לאפוקי מדרבי הילל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב לא אברי עלמא אלא לדוד. ושמואל אמר למשה. ורבי יוחנן אמר למשיח. מה שמו דבי רבי שילא אמרי שילה שמו שנאמר עד כי יבא שילה. דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו דבי רבי חנינא אמרי חנינא שמו שנאמר אשר לא אתן לכם חנינה. וי"א מנחם בן חזקיה שמו שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. ורבנן אמרי חוורא דבי רבי שמו שנא' אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה. אמר רב נחמן אי מן חיי הוא כגון אנא שנאמר והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתייא הוא כגון דניאל איש חמודות אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקב"ה לעמוד להם דוד אחר שנאמר ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם הקים לא נאמר אלא אקים א"ל רב פפא לאביי והכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם כגון קיסר ופלג קיסר. דרש רבי שמלאי מ"ד הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאור א"ל תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי הוא ואתה למה לך אור והיינו דא"ל ההוא צדוקי לרבי אבוה אימתי אתי משיח א"ל לכי חפי להו חשובא להנהו אינשי א"ל מילט קא לייטת לי א"ל קרא כתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומרים [ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה] תנא רבי (אלעזר) [אליעזר] אומר ימות המשיח ארבעים שנה שנ' ארבעים שנה אקוט בדור רבי אלעזר בן עזריה אומר ע' שנה שנא' והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך א' אי זהו מלך מיוחד הוי אומר זה משיח. ר' אומר שלשה דורות שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. ר' הלל אומר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו אמר ר' יוסף שרא ליה מריח לרבי הלל חזקיה אימת הוה בבית ראשון ואלו זכרי' קא מתנבי בבית שני ואמר גילי מאד בת ציון הרקיעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע וגו':

228

רכ״טקעה: תניא אידך ר' אליעזר אומר ימות המשיח ארבעים שנה כתיב הבא ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכתיב התם שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה ורבי דוסא אומר ת' שנה שנאמר שמחנו כימות עניתנו וגו' וכתיב ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה רבי אומר שס"ה שנה כמנין ימות החמה שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה מאי יום נקם בלבי אמר רבי יוחנן ללבי גילית לאיברי לא גליתי רבי שמעון בן לקיש אומר ללבי גליתי למלאכי השרת לא גליתי תני אביי בריה דרבי אבהו ימות המשיח לישראל שבעאת אלפים שנה שנאמר ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך. א"ר יהודה אמר שמואל ימות המשיח כמיום שנברא העולם ועד עכשיו שנאמר כימי השמים על הארץ. רב נחמן בר יצחק אמר כימי נח עד עכשיו שנא' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העה"ז לימות המשיח אלא כו' וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים עצמם עין לא ראתה אלהים זולתך ופליגא דרבי אבהו דאר ואבהו מקום שבעלי תשובה עומדים שם אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ברישא רחוק והדר קרוב מאי רחוק רחוק דמעיקרא ומאי קרוב קרוב דמעיקרא [ודהשתא] ורבי יוחנן אמר לרחוק שהוא רחוק מעבירה קרוב שהוא קרוב לעבירה ונתרחק ממנה וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך מאי עין לא ראתה א"ר יהושע בן לוי זה יין המשומר בעאנביו מששת ימי בראשית ריש לקיש אמר זה עדין שלא ראתה עין מעולם ואם תאמר גן הוא עדן תלמוד לומר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן:

229

ר״לקעו: פיסקא: והאומר אין תורה מן השמים. ת"ר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת זה האומר אין תורה מן השמים. דבר אחר כי דבר ה' בזה זה אפיקורוס. ד"א כי דבר ה' בזה זה המגלה פנים בתורה ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר. הכרת תכרת הכרת בעוה"ז תכרת בעולם הבא מכאן א"ר אליעזר המודעי המחלל את הקדשים והמבזה את המועדו' והמפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה והמלבין פני חבירו ברבים אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אומר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו זה הוא כי דבר ה' בזה ואפילו אומר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה מקל וחומר זה מגזירה שוה זו זהו כי דבר ה' בזה. תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה זהו דבר ה' בזה רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה. רבי נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק. רבי ישמעאל אומר זה העובד ע"ג. מאי משמע דתנא דברי רבי ישמעאל כי דבר ה' בזה זה המבזה דבור שנאמר לו למשה מסיני אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'. רבי יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ואין חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. רבי יהושע אומר כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת. רבי עקיבא אומר זמר בכל יום זמר בכל יום אמר רב יצחק בר אבדימי מאי קרא שנאמר נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו הוא עמל במקום הזה ותורתו עומלת לו במקום אחר. אמר רבי אלעזר אדם לעמל נברא שנאמר כי אדם לעמל יולד ואיני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא כשהוא אומר כי אכף פיהו הוי אומר לעמל פה נברא ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך הוי אומר לעמל תורה נברא והיינו דאמר רבא כלהו גופיה דרופתקי נינהו טוביה לדזכי והוו דרופתקיה דאורייתא נואף אשה חסר לה אמר ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך:

230

רל״אקעז: תנו רבנן והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצתה בת קול ואמר ליה תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וגומר ועליו מפורש בקבלה הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. מאי כעבות העגלה אמר רבי אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה לעבות העגלה ודאתאן עלה מיהא אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מ"ט דלא איבעי להו לרחקה. וילך ראובן בימי קציר חטים אמר רבא בר יצחק אמר רב מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהם בגזל וימצא דודאים בשדה מאי דודאים אמר רב יברוחי לוי אמר סיגלי ר' יונתן אמר סביסקי (סיבסוך) א"ר אלכסנדראי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנאמר או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. רב אמר כאלו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר ואשים דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסוד ארץ רבי יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כלו שנאמר ובצל ידי כסיתיך ולוי אמר אף מקרב את הגאולה שנאמר ולאמר לציון עמי אתה אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. ר"א אומר כאלו עשאו לדברי תורה נאמר ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם רבא אומר כאילו עשאו לעצמו שנא' ועשיתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם אמר רבי אבהו כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו שנאמר ומטך אשר הכית את היאור וכי משה הכה את היאור והלא אהרן הכהו אלא לומר לך כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו:

231

רל״בקעח: פיסקא: אפיקורוס רב ורבי חנינא אמרי תרוייהו זה שהיה המבזה תלמיד חכם בזמן הבית רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי זה המבזה חברו בפני תלמיד חכם בזמן הבית בשלמא למאן דאמר המבזה חברו בפני תלמיד חכם בזמן הבית אפיקורוס הוי מבזה תלמיד חכם עצמו בזמן הבית מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי אלא למאן דאמר מבזה תלמיד חכם עצמו בזמן הכית אפיקורוס הוי מגלה פנים בתורה כגון מאן כגון מנשה בן חזקיה ואיכא דמתני לה אסיפא מגלה פנים בתורה רב ורבי חנינא אמרי זה המבזה תלמיד חכם בזמן הבית רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי זה המבזה את חברו בפני תלמיד חכם בזמן הבית רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי זה המבזה את חברו בפני תלמיד חכם בזמן הבית בשלמא למאן דאמר המבזה תלמיד חכם עצמו בזמן הבית מגלה פנים בתורה הוי מבזה חבירו בפני תלמיד חכם בזמן הבית אפיקורוס הוי אלא למאן דאמר המבזה חברו בפני תלמיד חכם בזמן הבית מגלה פנים בתורה הוי אפיקורוס כגון מאן אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרי לדידהו תנו אמר ליה אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי אמר רב נחמן בר יצחק מהכא נמי שמע מינה שנאמר ונשאתי לכל המקום בעבורם אלא כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי ואמר הכי אמרינן התם ולא אמר הכי אמר מר רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהנו לן רבן מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה רבא כי הוו מייתי טרפה דבי בנימין קמיה כי הוה חזי ביה טעמא להתירא אמר להו תיחזו דקא שרינא לכו עורבא כי הוי חזי ליה טעמא לאיסורא אמר להו תיחזו דקא אסרנא לכו יונה:

232

רל״גקעט: רב פפא אמר כגון דאמר הני רבנן רב פפא אישתלי ואמר כגון הני רבנן ואיתיב בתעניתא. לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה כי מטו מגלת אסתר אמרי הא מגלת אסתר לא בעיא מטפחת אמר להו כי האי גונא נמי מיחזי כי אפקירותא רב נחמן אמר זה הקורא רבו בשמו דאמר ר' יוחנן מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא לרבו בשמו שנאמר ויאמר גיחזי אדוני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר עתיד הקב"ה להוציא (מעין) נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה א"ל ההוא סבא יישר וכן אמר ר' יוחנן. אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא כי האי גונא מיחזי אפקירותא אמר ליה האי סיועי קא מסייע לך אלא אי שמיע לך הא שמיע לך כי הא דיתיב ר' יוחנן וקא דריש עתיד הקדוש ב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים אמות וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידם בשערי ירושלים שנאמר ושמתי כדבר שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו' לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דצלצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן לימים הפליגה ספינתו בים חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות אמר להו הני למאי אמרי ליה עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים כי הדר אשכחיה לרבי יוחנן דיתיב וקא דריש אמר ליה רבי דורש ולך נאה לדרוש כשם שאמרת כך ראיתי אמר לו ריקא אם לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה יהב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות מיתיבי ואולך אתכם קוממיות רבי מאיר אומר מאתים אמה בשתי קומות של אדם הראשון רבי יהודה אומר מאה אמות כנגד היכל וכותליו שנאמר אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל כי קאמר רבי יוחנן לכוי דבי זיקא:

233

רל״דקפ: ועלהו לתרופה רב יצחק בר אבדימי ורב חסדא חד אמר להתיר פה של מעלה וחד אמר להתיר פה של מטה איתמר נמי חזקיה אמר להתיר פה אלמים. בר קפרא אמר להתיר פה עקרות. רבי יוחנן אמר לתרופה ממש מאי לתרופה ר' שמואל בר נחמני אמר לתואר פנים של בעלי הפה:

234

רל״הקפא: דרש ר' יהודה בר' סימון כל המשחיר (פנים) [פניו] על דברי תורה בעולם הזה הקדוש ב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים אמר רבי תנחום ברבי חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה הקדוש ב"ה משביעו לעולם הבא שנאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה אמר ליה אביי וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן אמר ליה מאי טעמא לא שכיחת באגדתא דאמרי, במערבא משמיה דרבה בר מדי עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו' יש בגמטריא תלת מאה ועשרה הוי תניא רבי מאיר אומר במדה שאדם מודד מודדין לו דכתיב בסאסאה בשלחה תריבנה. א"ל רבי יהודה (ר' יהושע) וכי אפשר לומר כן אדם נותן מלא עומסו לעני בעולם הזה הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא והא כתי' ושמים בזרת תכן ואתה אי אומר כן אי זה היא מדה מרובה מדה טובה מרובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טוב' מרובה ממדת פורענות במדה טובה כתי' ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגם שמים נתן למו ובמדת פורענות הוא אומר וארובות השמים נפתחו במדת פורענות כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר והלא אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה מיד נכוה אלא כשם שנותן הקדוש ברוך הוא כח ברשעים לקבל פורענותן כך נותן הקב"ה כח בצדיקים לקבל טובתן:

235

רל״וקפב: פיסקא: ר' עקיבא אומר אף הקורא בספרי' החיצוני' תנא בספרי אפיקורסים רב יוסף אמר אף בס' בן סירא אסור למיקרי אמר ליה אביי מאי טעמא אי לימא משום דכתיב ביה לא תנטוש גילדנא מאודניה דלא ליזיל משכיה לחבלא אלא צלי יתי' בנורא ואיכול ביה תרתין גריצין אי מפשטיה באורייתא נמי כתיב לא תשחית את עצה אי מדרשא אורחא דארעא קא משמע לן דלא לבעול שלא כדרכה ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא מפחדה לא יישן בלילה בקטנותה שמא תתפתה בנערותה שמא תזנה בגרה שמא לא תנשא נישאת שמא לא יהיה לה בנים הזקינה שמא תעשה כשפים הא רבנן נמי אמרוה אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות אלא משום דכתיב לא תיעל דוי בלבך דגברי גוברין קטל דוי הא שלמה נמי אמרה דאגה בלב איש ישחנה רבי אמי ור' אסי חד אמר יסיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים ואלא משום דכתיב מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך והא ר' נמי אמרה דתניא ר' אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר איש רעים להתרועע אלא משום דכתיב זלדקן קורטין. עבדקן סכסן. דנפח בכסי לא צחי. אמר במאי איכול לחמא לחמא סב מיניה. מאן דאית ליה מעברתא בדיקניה כולי עלמא לא יכלי ליה. אמר רב יוסף מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה מתוך ביתו ויתרפא מצרעתו אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתאר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר נחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף משוכבת חיקך שמור פתחי פיך אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו כל ימי עני רעים בן סירא אומר אף לילות בשפל גנים גנו ובמרום הרים כרמו ממטר גנים לגנו ומעפר כרמו לכרמים אמר ר' זירא אמר רב כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וכו' - עד שנוי וסת תחלת חולי מעים וכו':

236

רל״זקפג: תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבש"ע עשאוני בניך ככנור שמנגנים בו אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו אמרה לפניו רבש"ע אם בעלי מקרא הם יעסקו בתורה ובנביאים וכתובים אם בעלי משנה הם יעסקו במשנה ובהלכות ובהגדות ואם בעלי תלמוד הם יעסקו בהלכות הפסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות החג בחג. העיד ר"ש בן אלעזר משום ר' (שמעון) [יהושע] בן חנניה כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב:

237

רל״חקפד: פיסקא: והלוחש על המכה א"ר יוחנן וברוקק בה לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה אתמר רב אמר אפילו בנגע צרעת רבי חנינא אמר אפילו ויקרא אל משה:

238

רל״טקפה: רב יצחק בר שמואל בר מרתא איקלע לההוא אושפיזא אייתיאו ליה משחא במנא שף נפקן ליה צמחי באפיה נפק לשוקא חזיתיה ההיא אתתא אמרה זיקא דחמת קא חזינא הכא עבדא ליה מלתא ואיתסי א"ל ר' אבא לרבה בר מרי כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך וכי מאחר שלא שם רפואה למה א"ל הכי אמר רבי יוחנן מקרא זה מעצמו נדרש שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אם תשמע לא אשים ואם לאו אשים ואף עפ"כ אני ה' רופאך:

239

ר״מקפו: אמר רבה בר בר חנה כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמר להם חמה עזה יש בעולם התחילו [הן] בוכים ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה שוחק אמר להם וכי מפני מה אתם בוכים אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה אמר להם לכך אני משחק שכל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא ח"ו קבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח. אמה ליה עקיבא כלום חסרתי מן התור' כולה א"ל למדתנו רבינו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא:

240

רמ״אקפז: תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו ד' זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ור"ע. נענה רבי טרפון ואמר טוב אתה לישראל מטפה של גשמים שטפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ולעולם הבא נענה ר' יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ור' בעולם הזה ולעולם הבא. נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ולעולם הבא. נענה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין [אמר להם סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין] א"ל עקיבא זו מנין לך אמר מקרא אני דורש בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש הרע בעיני ה' וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיהו מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלוהו למוטב אלא יסורין שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכוהו בבלה וכתיב ובהצר לו חלה את פני ה' וגו' ויתפלל אליו ויעתר לו [וישמע תחנתו] [מאי עביד ליה שדיוה בדודא דנחשא ושדו נורא תותיה והוה קא מצטער טובא אמר היכי לעביד נקרייה להקב"ה כעיס עילואי נקרייה לע"ג לית בה ממשא מה עשה קרא לגדולים ולא עניוהו קרא לקטנים ולא עניוהו אמר רבונו של עולם אי ענית ענית ואי לא אמינא איהו נמי כוותהון מיד ויעתר לו] וישיבהו [ירושלים] למלכותו הא למדת שחביבין יסורין:

241

רמ״בקפח: ת"ר שלשה באו בעלילה ואלו הן קין. עשו. ומנשה. קין דכתיב גדול עוני מנשוא אמר לפניו רבונו של עולם כלום גדול עוני מששים רבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם. עשו דכתיב הברכה אחת היא לך אבי. מנשה בתחלה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלהי אבותיו:

242

רמ״גקפט: משנה שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא שלשה מלכים. ירבעם. אחאב. ומנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר ויתפלל אליו [ויעתר לו] וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי עולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות. בלעם .ודואג. ואחיתופל. וגיחזי: (גמ' מי מנאן א"ר אשי אנשי כנסת הגדולה):

243

רמ״דקצ: תנו רבנן ירבעם שריבע עם ד"א ירבעם שעשה מריבה בעם ד"א ירבעם שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים. בן נבט בן שניבט ולא ראה. תנא הוא נבט הוא מיכה הוא שבע בן בכרי. נבט שניבט ולא ראה. מיכה שנתמכמך בבנין ומה שמו שבע בן בכרי שמו. ת"ר שלשה ניבטו ולא ראו ואלו הן. נבט. ואחיתופל. ואצטגניני פרעה. נבט שראה אש שיוצא מאמתו הוא סבר איהו מליך ולא היא ירבעם הוא דנפק מיניה. אחיתופל ראה צרעת שפרחה לו על אמתו הוא סבר איהו מליך ולא היא בת שבע [בתו] היא דנפק מינה שלמה. אצטגניני פרעה דאמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב המה מי מריבה המה שראו אצטגניני פרעה וטעו ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה אמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והם לא ידעו שעל עיסקי מי מריבה הוא לוקה. ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב ויהי הדבר הזה לחטאת בית ירבעם להכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה להכחיד בעולם הזה ולהשמיד לעולם הבא. אמר רבי יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה (לשם שמים) ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים שנאמר וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את המלוא סגר את פרץ עיר דוד אביו א"ל דוד אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל ואתה גדרת אותם כדי לעשות אנגריא לבת פרעה ומאי וזה אשר הרים יד במלך אמר רב נחמן שחלץ תפליו (לפניו) בפניו:

244

רמ״הקצא: אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם אל רחבעם מלך יהודה והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה [אמר] גמירי דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית יהודה בלבד כיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלו בתריה מיד ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וישם את האחד בבית אל ואת האחד בדן מאי ויועץ אמר רב יהודה אמר רב שהושיב רשע אצל צדיק אמר להו חתמיתו על כל דעבידנא אמרו ליה הן אמר להו מלכא בעינא למיהוי אמרו ליה הן כל דאמינא לכו עבדיתו א"ל הן אפילו למפלת לע"ג א"ל צדיק ח"ו א"ל רשע לצדיק סלקא דעתך דגברא כירבעם פלח לע"ג אלא למינסינהו הוא דקא בעי אי מקבליתו למימריה או לא ואף אחיה השילוני טעה וחתם דהא יהוא צדיקא רבא הוה שנאמר ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני וגומר וכתיב ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל וגו' מאי גרמה ליה אמר אביי ברית כרותה לשפתים. שנאמר אחאב עבד הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה. רבא אמר חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה דכתיב ושחטה שטים העמיקו ואני מוסר לכלם א"ר יוחנן אמר הקב"ה הם העמיקו משלי אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה והם אמרו כל העולה לרגל ידקר בחרב:

245

רמ״וקצב: ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים וגו' תנא משום רבי יוסי עת היא מזומנת לפורענות. ויהי בעת ההיא וירד יהודה תנא משמיה דרבי יוסי עת היא מזומנת לרעה בעת פקודתם יאבדו תנא משום ר' יוסי עת היא מזומנת לפורענות בעת רצון עניתיך תנא משום רבי יוסי עת היא מזומנת לטובה וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם תנא משום רבי יוסי עת היא מזומנת לפורענות וילך רחבעם שכם כי שכם באו כל ישראל להמליך אותו תנא משום רבי יוסי מקום מזומן לפורענות בשכם ענו את דינה בשכם מכרו אחיו את יוסף בשכם נחלקה מלכות בית דוד וירבעם יצא מירושלים וגו' אמר ר' חנינא בר פפא שיצא מפתקה של ירושלים. ויצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניה' לבדם בשדה מאי בשלמה חדשה אמר רב נחמן כשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בו שום דופי ד"א שלמה חדשה שחדשו דברים שלא שמעה אוזן מעולם מאי ושניהם לבדם בשדה אמר רב יהודה אמר רב שכל ת"ח דומין לפניהם כעשבי השדה ואיכא דאמרי שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה לכן תתני שלוחים על מורשת גת בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל אמר רבי חנינא בר פפא יצאתה בת קול ואמרה להן מי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת תתני שלוחים לבניו בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל:

246

רמ״זקצג: אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקב"ה שנאמר הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנ"י שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך מאי חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית ישראל לאביהם שבשמים:

247

רמ״חקצד: וידח ירבעם בן נבט את ישראל מאחרי ה' והחטיאם חטאה גדולה א"ר חנן בשתי מקלות המתיזות זו את זו ודי זהב אמרי דבי רבי ינאי אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שאמרו די גרם להם לעשות להם אלהי זהב משל אין ארי דורס ונוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בזר אמר ר' אושעיא עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד מכאן ואילך משנים וג' עגלים אמר רבי יצחק אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה אחד מכ"ד בהכרע ליטרא של עגל הראשון שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. א"ר חנינא לאחר כ"ד דורות נגבה פסוק זה שנאמר ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר ואיש כלי משחיתו בידו אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה וגו': מאי אחר אמר רבא [רבי אבא] אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו א"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע א"ל ומי בראש א"ל בן ישיש בראש אמר אי הכי לא בעינא:

248

רמ״טקצה: רבי אבהו הוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים חלש קיבל עליה דלא דריש כיון דאיתפח הדר קא דריש אמרו ליה קבילת עליך דלא דרשת בהו אמר אינהו מי אהדרו בהו דאנא אהדר בי רב אשי אוקים אג' מלכי' אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחילמיה אמר חברך וחברי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרא המוציא א"ל לא ידענא א"ל מהיכא דבעי' למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן א"ל אגמרן לי (מיהא) ולמח' דרשינן ליה משמך בפירקא א"ל מהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימת כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לע"ג א"ל אי הות התם הות נקיט בשיפולי גלימא בשינך ורהטת אבתראה למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא אחאב אח לשמים ואב לע"ג אח לשמים הכתיב אח לצרה יולד אב לע"ג דכתיב כרחם אב על בנים ויהי הנקל לכתו בחטאת ירבעם בן נבט א"ר יוחנן קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם ומפני מה תלה הכתוב בירבעם מפני שהוא היה תחלה לקלקלה גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי א"ר יוחנן אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד אחאב עליו ע"ג והשתחוה לה:

249

ר״נקצו: ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתיב והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל עצור בעה"ז ועזוב לעה"ב. א"ר יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל שנאמר ויקן את ההר שומרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שומרון. א"ר יוחנן מפני מה זכה אחאב למלכות כ"ב שנה מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות שנאמר וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו ויאמר למלאכי בן הדד אמר לאדוני המלך כל אשר שלחת לעבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות מאי מחמד עיניך לאו ספר תורה ודילמא ע"ג לא ס"ד דכתיב ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה ודילמא סבי דבהתא הוו מי לא כתיב וישר הדבר בעיני אבשלום ובעיני כל זקני ישראל ואמר רב יוסף סבי דבהתא התם לא כתיב וכל העם הכא כתיב וכל העם דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי דכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו:

250

רנ״אקצז: אמר רב נחמן אחאב שקול היה שנאמר ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה בכה מתקיף לה רב יוסף מאן דכתיב ביה רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל ותנינא בכל יום ויום איזבל היתה שוקלת שקלי זהב לע"ג ואת אמרת אחאב שקול היה אלא אחאב וותרן בממונו היה ומתוך שהיה מהנה ת"ח מנכסיו כפרו לו מחצה ויצא הרוח ויעמוד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו במה ויאמר אצא ואהיה רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן מאי רוח אמר רבי יוחנן רוחו של נבות היזרעאלי מאי צא אמר רבינא אמר ליה הקב"ה צא ממחיצתי שכן כתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני א"ר פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה מחריב ביתיה ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב [לעשות] להכעיס את ה' אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו אמר רבי יוחנן שכתב על דלתות שומרון אחאב כפר בה' אלהי ישראל לפיכך (לא יהיה לו) [אין לו] חלק באלהי ישראל ויבקשו את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשומרון אמר ר' לוי שהיה קודר אזכרות וכותב ע"ג תחתיהן:

251

רנ״בקצח: מנשה שנשה יה דבר אחר מנשה שהנשיא את ישראל לאביהם שבשמים ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי דכתי' בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמשה שנים מלך בירושלים ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל מה אחאב אין לו חלק לעה"ב אף מנשה אין לו חלק לעה"ב. [פיסקא] רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו אמרו [לו] למלכותו השיבו לא לעולם הבא השיבו אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מ"ס בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עביד ומ"ס בגלל מנשה דלא עבד תשובה. אמר רבי יוחנן כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהם של בעלי תשובה דתני תנא קמיה דרבי יוחנן מנשה עשה תשובה ל"ג שנים דכתיב בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים וכתיב ויעש אשרה כאשר עשה אחאב וגו' כמה מלך אחאב עשרים ותרתין שנין מנשה כמה מלך נ"ה דל מינייהו כ"ב פשו להו ל"ג. אמר רבי יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו ויעתר לו מיבעי ליה מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה (והטמינו) מפני מדת הדין:

252

רנ״גקצט: ואמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי מאי דכתיב בראשית ממלכת יהוקים בן יאשיהו וכתיב בראשית ממלכת צדקיהו וכי עד האידנא לא הוו מלכי אלא ביקש הקדוש ב"ה להחזיר את כל העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים כיון שנסתכל בדורו נתקררה דעתו וביקש הקדוש ברוך הוא להפוך לעולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו בצדקיה נמי כתיב ויעש הרע בעיני ה' שהיה בידו למחות ולא מיחה:

253

רנ״דר: וא"ר יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת אמר הקב"ה כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק זיבח וקיטר לאלהיהם שנא' ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני. והם היו לו להכשילו ולכל ישראל. שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו הביא אלהיהם והשתחוה להם שנאמר ויהי אחרי בוא אמציה מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם לו לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי בכי ליה למר ולא ידע אחוכי לי למר ולא ידע וי ליה למר דלא ידע בין טב לביש ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך מאי שער התוך א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מקום שמחתכין בו הלכות. א"ר פפא היינו דאמרי אינשי באתרא דמרא ביתא תלה ליה זייניה תמן קולבא רעיא קולתיה תלה:

254

רנ״הרא: א"ר חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא מ"ד על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. על שדה איש עצל עברתי זה אחז ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה והנה עלה כלו קמשונים זה אמון. כסו פניו חרולים זה יהויקים. וגדר אבניו נהרסה זה צדקיה שנחרב בית המקדש בימיו. ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כתות אין מקבלין פני שכינה. כת לצים. כת שקרנים. כת חניפים. כת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצים. כת שקרנים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת חניפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבא. כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע:

255

רנ״ורב: ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא מאי דכתיב לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך לא תאונה אליך רעה שלא ישלוט בך יצר הרע ונגע לא יקרב באהליך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך. דבר אחר לא תאונה אליך רעה שלא יבעתוך חלומות והרהורים רעים. ונגע לא יקרב באהליך שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים עד כאן ברכו אביו מכאן ואילך ברכתו אמו כי מלאכיו יצוה לך וגו' על כפים ישאונך וגו' על שחל ופתן תדרוך וגו' עד כאן ברכתו אמו מכאן ואילך ברכתו שכינה כי בי חשק ואפלטהו וגו' יקראני ואענהו וגו' אורך ימים אשביעהו וגו':

256

רנ״זרג: אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. מפני מה עי"ן של רשעים תלויה כיון שנעשה אדם רש מלמטה נעשה רש מלמעלה ולא נכתביה כלל רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר מפני כבודו של דוד וחד אמר מפני כבודו של נחמיה בן חכליה:

257

רנ״חרד: [ת"ר] מנשה היה שונה חמשים וחמשה פנים בתורת כהנים כנגד שני מלכותו. אחאב שמונים וחמשה. ירבעם מאה ושלשה. תניא היה רבי מאיר אומר אבשלום אין לו חלק לעולם הבא שנאמר ויכו את אבשלום וימיתוהו. ויכוהו בעולם הזה וימיתוהו לעולם הבא. תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר אחז ואחזיה וכל מלכי ישראל שכתוב בהן ויעש הרע בעיני ה' לא חיין ולא נדונין וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה' הכא תרגימו שהרג ישעיה במערבא אמרי שעשה צלם משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום היה הורג את כולם:

258

רנ״טרה: כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה שקולה נשמה של צדיק אחד בכל העולם כולו כמ"ד ישעיה הרג. כתיב פסל וכתיב פסילים א"ר יוחנן בתחלה עשה לו פרצוף אחד ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופין כדי שתראה שכינה ותכעוס. אחז העמידו בעליה שנאמר ואת המזבחות אשר על הגג עלית אחז וגו'. מנשה העמידו בהיכל שנאמר וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם. אמון הכניסו לבית קדשי הקדשים שנאמר כי קצר המצע מהשתרע וגו' מאי כי קצר המצע מהשתרע אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כי קצר מצע זה מלהשתרר עליו שני רעים כאחד. מאי והמסכה צרה אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן כי הוה מטי להאי קרא הוה קא בכי מי שכתב בו כונס כנד מי הים תעשה לו מסכה צרה. אחז חתם את התורה שנאמר צור תעודה חתום תורה בלימודי. מנשה קדר את האזכרות אמון שרף את התורה. אחז בטל את העבודה. מנשה הרס את המזבח. אמון העלה שממית על גבי המזבח. אחז התיר את הערוה. מנשה עם אחותו. אמון עם אמו שנא' כי הוא אמון הרבה רשמה. רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר ששרף את התורה וחד אמר שהיה עם אמו אמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו אמר לה כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי כי אתא יהויקים אמר קמאי לא ידעי לארגוזי כלום אנו צריכים אלא לאורו יש לנו זהב פרוים שאנו משתמשים בו יטול אורו אמרו לו והלא כסף וזהב שלו הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות אמר להם כבר נתנו לנו שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם:

259

ר״סרו: אמר ליה רבא לרבה בר מרי מפני מה לא מנו את יהויקם משום דכתיב ביה ויתר דברי יהויקים וכל תועבותיו אשר עשה והנמצא עליו מאי והנמצא עליו רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר שחקק שם ע"ג על אמתו וחד אמר שחקק שם שמים על אמתו אמר ליה במלכים לא שמעתי בהדיוטות שמעתי מפני מה לא מנו את מיכה מפני שפתו מצויה לעוברי דרכים שנאמר ועבר בים צרה והכה בים גלים אמר רבי יוחנן זה פסלו של מיכה תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה שלשה מילין והיו עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקדוש ב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים. ועל דבר זה נענשו אנשי פלגש בגבעה אמר להן הקב"ה בכבודי לא מחיתם על כבודו של בשר ודם מחיתם:

260

רס״ארז: אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קמא גדולה לגימה שהרחיקה ב' משפחות מישראל שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ורבי יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל ושגגתו עולה זדון. מרחקת את הקרובים מעמון ומואב ומקרבת את הרחוקים מיתרו דאמר רבי יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב התם ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים וגו'. ומעלמת עינים מן הרשעים ממיכה. ומשרה שכינתו על נביאי הבעל מחבירו של עדו הנביא דכתיב ויהי הם יושבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו. ושגגתו עולה זדון דאמר רב יהודה אמר רב אלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים. ולא נטרד דואג האדומי. ולא נהרג שאול ושלשת בניו:

261

רס״ברח: ומפני מה לא מנו את אחז אמר רבי ירמיה בר אבא מפני שמוטל בין שני צדיקים בין יותם ליחזקיהו רב יוסף אמר מפני שהיה לו בושת פנים מישעיהו שנא' ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסילת שדה כובס מאי כובס א"ד דכבשינהו לאפיה וחלף א"ד אוכלא דקצרי סחף ארישיה וחלף. מפני מה לא מנו את אמון מפני כבודו של יאשיהו מנשה נמי לא נמנייה מפני כבודו של חזקיהו ברא מזכי אבא אבא לא מזכי ברא כדתניא ואין מידי מציל אין אברהם מציל את ישמעאל אין יצחק מציל את עשו השתא דאתית להכי אחז נמי לא אימני משום כבודו של חזקיהו:

262

רס״גרט: ומפני מה לא מנו את יהויקים משום דרבי חייא בר אבויה דאמר רבי חייא בר אבויה כתוב על גולגלתו של יהויקים זאת ועוד אחרת. זקנו דרבי פרידא אשכח ההוא גולגלתא דהות שדיא בשערי ירושלים והוה כתוב עילויה זאת ועוד אחרת קברה והדר נבוג קברה והדר נבוג אמר דילמא האי גולגלתו של יהויקים היא דכתיב ביה קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים אמר מלכא הוא ולאו אורח ארעא לבזויה שקלה כרכה בשיראי ואותביה בסיפתא אתיא דביתהו חזיתא נפקא אמרה להו לשיבבתא אמרי לה האי דאתתיה קמייתא היא דלא קא מנשי לה שגרתא לתנורא וקלתה כי אתא אמר היינו דכתיב עילויה זאת ועוד אחרת:

263

רס״דרי: תניא א"ר שמעון בן אלעזר בשביל הטוב מה אות בשביל מה אות אכלו כשדים על שולחנו בשביל כשדים שאכלו על שלחנו ומשמש עליהם גרם גלות לבניו שנאמר ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל וישמח עליהם חזקיה ויראם את בית נכאתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים וגו' אמר רב מאי בית נכאתה אשתו השקתה עליהם ושמואל אמר בית גנזיו הראה להם ורבי יוחנן אמר זין אוכל זין הראה להם:

264

רס״הריא: איכה ישבה בדד [אמר רבה] א"ר יוחנן מפני מה לקו ישראל באיכה מפני שעברו על ל"ו כריתות שבתורה. אמר רבי יוחנן מפני מה לקו באל"ף בית מפני שעברו על התורה שנתנה באל"ף בי"ת ישבה בדד אמר רבא [רבה] אמר רבי יוחנן אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל עכשיו יהיה בדד מושבם העיר רבתי עם אמר רבא [רבה] א"ר יוחנן שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן כדי שיהיו להם בנים הרבה. היתה כאלמנה א"ר יהודה אמר רב כאלמנה ולא אלמנה ממש אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה. רבתי בגוים שרתי במדינות אמר רבא [רבה] א"ר יוחנן כל מקום שהלכו נעשו שרים לאדוניהם:

265

רס״וריב: תנו רבנן מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל. והיה שבאי מהלך אחריהם ואמר אחד מהם לחברו גמל שמהלך לפנינו סומא באחד מעיניו וטעונה ב' נודות אחד של יין ואחד של שמן ושני בני אדם המנהיגים אותו אחד פרסי ואחד ישראל אמר להם שבאי עם קשה עורף מאין אתם יודעים אמרו לו גמל מעשבים שלפניה מצד שרואה אוכלת ומצד שאינה רואה אינה אוכלת וטעונה שני נודות אחד של יין ואחד של שמן של יין מטפטף ושוקע ושל שמן מטפטף וצף ושני בני אדם המנהיגים אותו אחד פרסי ואחד ישראל פרסי נפנה לדרך וישראל נפנה לצדדין רדף אחריהם ומצא כדבריהם בא ונשקם על ראשם והביאם לביתו ועשה להם סעודה גדולה והיה מרקד לפניהם ואמר ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו ובכל מקום שהם הולכים נעשים שרים לאדוניהם ופטרן והלכו לבתיהם לשלום:

266

רס״זריג: בכה תבכה בלילה שני בכיות הללו למה אמר רבא [רבה] א"ר יוחנן אחד על בית ראשון ואחד על בית שני בלילה על עסקי לילה שנאמר ותשא כל העדה ויתנו את קולם בבכי ויבכו העם בלילה ההוא אמר רבא [רבה] אמר רבי יוחנן אותו (היום) [הלילה] ערב תשעה באב היה אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות. דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה קולו נשמע. דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכין עמו. דבר אחר בלילה שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה כנגדו מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו ודמעתה על לחיה אמר רבא [רבה] אמר ר' יוחנן כאשה שבוכה על בעל נעוריה שנאמר אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה. היו צריה לראש אמר רבא [רבה] אמר רבי יוחנן כל המיצר לישראל נעשה ראש שנאמר כי לא מועף לאשר מוצק לה וגומר אמר רבי אלעאי בר ברכיה [רבה] אמר רבי יוחנן כל המציק להם לישראל אינו עיף:

267

רס״חריד: לא אליכם כל עוברי דרך אמר רבא (רבה) א"ר יוחנן מכאן לקובלנא מן התורה כל עוברי דרך אמר רב עמרם אמר רב עשאוני כעוברי על דת דאלו בסדום כתיב וה' המטיר על סדום ואלו בירושלים כתיב ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה וגומר [וכתיב] ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וכי משוא פנים יש בדבר אמר רבא (רבה) אמר ר' יוחנן מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום דאלו בסדום כתיב הנה זה [היה] עון סדום אחותך גאון שבעת לחם וגו' ויד עני ואביון לא החזיקה וגו' ואלו בירושלים כתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן סלה כל אבירי ה' בקרבי כאדם שאומר לחבירו נפסלה מטבע זו:

268

רס״טרטו: פצו עליך פיהם אמר רבא [רבה] אמר ר' יוחנן מפני מה הקדים פ"א לעי"ן בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו אמר רבא [רבה] אמר רבי יוחנן כל האוכל מלחמן של ישראל היה טועם טעם לחם ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם, ה' לא קראו רב אמר אלו הדיינין ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות:

269

ר״ערטז: אמר רב יהודה אמר רב בקשו למנות עוד אחד באתה דמות דיוקנו של אביו ונשתטחה לפניהם ולא השגיחו עליו באתה אש מן השמים וליחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה יצאת בת קול ואמרה להם חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים מי שהקדים ביתי לביתו ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים ולא השגיחו עליה יצאת בת קול ואמרה המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני וגו'. דורשי רשומות היו אומרים כולם באים לעולם הבא שנא' לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי. לי גלעד זה אחאב שנפל ברמות גלעד. מנשה כמשמעו. אפרים מעוז ראשי זה ירבעם דקאתי מאפרים. יהודה מחוקקי זה אחיתופל דקאתי מיהודה. מואב סיר רחצי זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה. על אדום אשליך נעלי זה דואג האדומי. עלי פלשת התרועעי אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו אמר להם עלי לעשותם רעים זה לזה:

270

רע״אריז: מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת וגו' אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אמר להם נביא לישראל חזרו בתשובה אבותיכם שחטאו היכן הם אמרו להם ונביאכם שלא חטאו היכן הם שנאמר אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו (אמר להם אבותיכם) חזרו והודו שנאמר אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלא השיגו אבותיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם ה' צבאות לעשות לנו כדרכנו וכמעללנו כן עשה אתנו. אמר שמואל באו י' בני אדם וישבו לפניו אמר להם חזרו בתשובה אמרו לו עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום אמר לו הקדוש ברוך הוא לנביא לך אמור להם איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי גו' והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב דוד עבדי נבוכדנאצר עבדי גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא וקראו עבדו עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. אמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן ויסרו למשפט אלהיו יורנו אמר רבה בר בר חנה אמר (ליה) [להן] נביא לישראל חזרו בתשובה אמרו לו אין אנו יכולין יצר הרע שולט בנו אמר להם יסרו יצרכם אמרו לו אלהיו יורנו:

271

רע״בריח: [פיסקא] ארבעה הדיוטות בלעם. ודואג. ואחיתופל. וגיחזי. בלעם בלא עם. ד"א בלעם שבלה עם. בן בעור שבא על בעיר. תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי בעור שבא על בעיר. כושן רשעתים דעבד שני רשעיות בישראל אחד בימי יעקב ואחד בימי שפוט השופטים ומה שמו לבן הארמי שמו כתיב בן בעור וכתיב בנו בעור אמר רבי יוחנן אביו בנו הוא לו בנביאות בלעם הוא דלא אתי לעלמא דאתי הא שאר עו"ג אחריני אתו מתניתין מני רבי יהושע היא דתניא רבי אליעזר אומר ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים ישובו רשעים לשאולה אלו פושעי ישראל כל גוים שכחי אלהים אלו עובדי גלולים דברי ר"א אמר לו רבי יהושע וכי נאמר בכל הגוים והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלהים אלא ישובו רשעים לשאולה מאי נינהו כל גוים שכחי אלהים ואף בלעם נתן סימן בעצמו אמר תמות נפשי מות ישרים אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו ואם לאו הנני הולך לעמי:

272

רע״גריט: וילכו זקני מואב וזקני מדין תנא מדין ומואב לא היה להם שלום מעולם משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהובין זה לזה בא זאב על אחד אמר האחד אם איני עוזרו היום הורג אותי ולמחר בא עלי הלכו שניהם והרגו הזאב אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כרכושתא ושונרא עבדו הלולא מתרבא דביש גדא. וישבו שרי מואב עם בלעם ושרי מדין להיכן אזול כיון דאמר להו לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר אמרו כלום יש אב ששונא את בנו. אמר רב נחמן חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני מעיקרא כתיב לא תלך עמהם ולבסוף כתיב קום לך אתם אמר רב ששת חוצפא מלכותא בלא תאגא היא דכתיב ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני וגו':

273

רע״דרכ: אמר רבי יוחנן בלעם חגר ברגלו אחת היה שנא' וילך שפי שמשון בשתי רגליו שנאמר שפיפון עלי אורח. בלעם סומא באחת מעיניו היה שנאמר שתום העין. קוסם כו' היה דכתיב הכא נופל וגלוי עינים וכתיב התם נופל על המטה וגו'. איתמר מר זוטרא אמר קוסם כו' היה בר [מר] בריה דרבינא אמר שבא על אתונו מאן דאמר קוסם כו' כדאמרן מאן דאמר בא על אתונו היה כתיב הכא כרע שכב וכתיב התם בין רגליה כרע נפל שכב וגו':

274

רע״הרכא: ויודע דעת עליון השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוה ידע וכו':

275

רע״ורכב: ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו תנא משום רבי שמעון בן אלעזר אהבה מבטלת שורה של גדולה מאברהם דכתי' וישכם אברהם בבוקר שנאה מבטלת שורה של גדולה מבלעם דכתיב ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו:

276

רע״זרכג: אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצתה ממנו רות וא"ר יוסי בר חוני [הונא] רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה:

277

רע״חרכד: אמר ליה רבא לרבה בר מרי כתיב וייטב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל כסאו מכסאך אורח ארעא למימר ליה למלכא הכי אמר ליה מעין קאמר ליה דאי לא תימא הכי תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך נשים באהל מאן נינהו שרה ורבקה ורחל ולאה אורח ארעא למימר הכי אלא מעין קאמר הכי נמי מעין קאמר ופליגא דרבי יוסי בר חוני דאמר רבי יוסי בר חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו בנו משלמ' ותלמידו אי בעית אימא ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ואי בעית אימא ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו:

278

רע״טרכה: וישם ה' דבר בפי בלעם רבי אלעזר אומר מלאך. רבי יונתן אמר חכה. אמר רבי יוחנן מברכתו של בלעם אתה למד מה היה בלבו לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו אהליך יעקב לא תשרה שכינה עליהם משכנותיך ישראל. לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו. לא יהיו להם זיתים וכרמים כגנות עלי נהר. לא יהא ריחו נודף. כאהלים נטע ה'. לא יהיו להם מרבים בעלי קומה כארזים עלי מים. לא יהיה להם מלך בן מלך. יזל מים מדליו. לא תהא מלכותו שולטת בז' עממין וזרעו במים רבים. לא תהא עזה מלכותן וירם מאגג מלכו. לא תהא איומה מלכותן ותנשא מלכותו. אמר רבי אבא בר כהנא כולן חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות שנאמר והפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך קללה ולא קללות:

279

ר״פרכו: אמר רב שמואל בר נחמני מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם. אחיה השלוני קלל את ישראל בקנה שנאמר והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו' מה קנה זו עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפי' כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הוא הולך ובא עמהן כיון שדוממו הרוחות עומד הקנה במקומו. אבל בלעם ברכם כארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה נביאים וכתובים:

280

רפ״ארכז: וירא את הקיני וישא משלו א"ל בלעם ליתרו קיני לא היית עמנו באות' עצה מי הושיבך אצל איתני עולם והיינו דאמר רבי חייא בר אבא א"ר שמלאי שלשה היו באותו עצה אלו הן בלעם. איוב. ויתרו. בלעם שיעץ נהרג. איוב ששתק נידון ביסורין. ויתרו שברח זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית שנא' ומשפחות סופרי' יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל אמר ר"ל אוי מי שמחיה עצמו בשם אל א"ר יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקדוש ברוך הוא עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה וצים מיד כתים אמר רב ליבון אשפי"ר וענו אשור וענו עבר עד אשור קטלי מיקטל מכאן ואילך משעבדי שעבודי:

281

רפ״ברכח: הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך עמך לעם הזה מיבעי ליה אמר ר' אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים אמר ליה אלהיהם של אלו שונא זמה הוא והם מתאוים לכלי פשתן בוא ואשיאך עצה עשה להם קלעים והושיב בהם זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להם כלי פשתן עשה להם קלעים מהר של שלג עד בית הישימון והושיב בהם זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים ובשעה שישראל אוכלים ושותים ושמחים ויוצאים לטייל בשוק אומרת לו הזקנה אי אתה מבקש כלי פשתן זקנה אומרת לו בשוה וילדה אומרת בפחות ב' וג' פעמים ואחר כך אומרת לו הרי אתה כבן בית שב ברור לעצמך וצרצורים של יין עמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין של מנסכי יין לאלילים אמרה לו רצונך שתשתה כוס של יין כיון ששתה בער בו אמר לה השמיעי לי הוציאה יראתה מתוך חיקה אמרה לו עבוד לזה אמר לה הלא יהודי אני אמרה לו ומה אכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור והוא אינו יודע שעבודתה בכך ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך שנאמר המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהי שקוצים כאהבם:

282

רפ״גרכט: וישב ישראל בשטים רבי אליעזר אומר שטים שמה רבי יהושע אומר שנתעסקו בדברי שטות ותקראן לעם גו' רבי אליעזר אומר ערומות פגעו בהן רבי יהושע אומר שנעשו כלם כו'. מאי לשון רפידים רבי אליעזר אומר רפידים שמה רבי יהושע אומר שריפו עצמן מדברי תורה (כשם) שנאמר לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים אמר רבי יוחנן כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער שנא' וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות וישב יעקב בארץ מגורי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה וישב ישראל בארץ מצרים ויקרבו ימי ישראל למות וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו וגומר ויקם ה' שטן לשלמה וגו':

283

רפ״דרל: ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגומר ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב בלעם מאי בעי התם אמר רבי יוחנן שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב היינו דאמרי אינשי גמלא ואזל למיבעי קרני אודני דהוו ליה גזיזו מיניה ואת בלעם בן בעור הקוסם קוסם נביא הוא אמר רבי יוחנן בתחלה נביא ולבסוף קוסם אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי מסגני ושליטי הות אייזן לגברי נגרי הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם אמר שקיימו בו ארבע מיתות סקילה שרפה הרג וחנק א"ל ההוא צדוקי לרבי חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה אמר ליה מיכתב לא כתיב אלא מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע אמר ליה שפיר קאמרת לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כדקטל יתיה פנחס ליסטאה. אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה בכולהו לא תפוש למדרש לבד מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה:

284

רפ״הרלא: כתיב דואג וכתיב דויג אמר ר' יוחנן בתחלה ישב הקב"ה ואמר שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר וי שיצא זה. אמר רבי יצחק מאי דכתיב מה תתהלל ברעה הגבור חסר אל כל היום אמר ליה הקב"ה לדואג לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה לא חסד אל נטויה עליך כל היום. ואמר ר' יצחק מאי דכתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי אמר לי' הקדוש ברוך הוא לדואג הרשע מה לך לספר חקי כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהם ותשא בריתי עלי פיך אמר רבי אמי אין תורתו של דואג אלא משפחה ולחוץ. אמר רבי יצחק מאי דכתיב יראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו בתחלה יראו ולבסוף ישחקו. ואמר רבי יצחק מאי דכתיב חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ימות. דואג אמר חיל בלע ויקיאנו אמר לפניו מבטנו יורישנו אל. וא"ר יצחק מ"ד גם אל יתצך וגו' אמר הקב"ה לדוד ניתי דואג לעלמא דאתי אמר לפניו גם אל יתצך לנצח לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה יחתך ויסחך מאהל ליהוי ליה בנין רבנן ושרשך מארץ חיים סלה. וא"ר יצחק מאי דכתיב איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר כל אותיות שבתורה איה שוקל ששוקל כל קלים וחמורים שבתורה איה סופר את המגדלים שהיה סופר ש' הלכות פסוקות במגדל הפורח באויר א"ר אמי ארבע מאו' בעייא הוו בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ולא אפשיט להו חד. אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן בעוקצין טובא וכי הוה מטי רב יהודה האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא ורב יהודה שליף חד מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקדוש ברוך הוא לבא בעי דכתיב וה' יראה ללבב:

285

רפ״ורלב: אמר רב משרשיא דואג ואחיתופל לא הוו סברי שמעתא. מתקיף ליה מר זוטרא מאן דכתיב ביה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא אלא דלא הוה סלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא דכתיב סוד ה' ליראיו. אמר ר' אמי לא מת דואג עד ששכח תלמודו שנאמר הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה רב אמר נצטרע שנא' הצמתה כל זונה ממך וכתיב התם לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין ותנן אין בין מוסגר ומוחלט אלא פריעה ופרימה. אמר ר' יוחנן שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לו לדואג אחד ששכח תלמודו. ואחד ששרף נשמתו ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובתי מדרשות. ואמר רבי יוחנן דואג ואחיתופל לא ראו זה את זה דואג בימי שאול אחיתופל בימי דוד. ואמר רבי יוחנן דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם תניא נמי הכי אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כל שנותיו של דואג לא היו אלא ל"ד ושל אחיתופל אינם אלא ל"ג:

286

רפ״זרלג: ואמר רבי יוחנן בתחלה קראו דוד לאחיתופל רבו ולבסוף קראו חברו ולבסוף קראו תלמידו בתחלה קראו רבו ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי ולבסוף קראו חברו אשר יחדו נמתיק סוד וגו' ולבסוף קראו תלמידו גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי גו':

287

רפ״חרלד: אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו מינסו לי את לא מינסית לי אמר לפניו רבש"ע נסני שנא' בחנני ה' ונסני אמר ליה מינסא לך ועבידנא מלתא בהדך דלדידהו לא הודענא ואלו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה מיד ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו' אמר רב יהודה שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה אבר קטן יש באדם משביעו רעב ומרעיבו שבע (והיינו דכתיב) ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד בת שבע הות קא חייפא רישה תותי חלתא אתי שטן אידמי ליה כצפרתא פתק ביה גירא פתקה לחלתא אגליה וחזייה מיד וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה והיינו דכתיב בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי אמר איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסגי לי ולא אמר כי הא מלתא:

288

רפ״טרלה: דרש רבא מ"ד למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון שלא יאמרו הרשעים הר שבכס צפור נדדתו. דרש רבא מ"ד לך לבדך חטאתי וגו' אמר דוד לפני הקדוש ב"ה גלוי וידוע קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה. דרש רבא מ"ד כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאת עליו במכאוב. וכן תנא דבי ר' ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה. דרש רבא מ"ד ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת ולא עוד אלא בשעה שהם עוסקים באהלות ונגעים פוסקים ממשנתן ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה אמרתי להם הבא על א"א מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא אבל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעוה"ב:

289

ר״צרלז: ואמר רב יהודה אמר רב בקש דוד לעבוד ע"ג שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואין ראש אלא עבודת גלולים שנאמר הוא צלמא רישיה די דהב והנה לקראתו חושי הארכי קרוע כתנתו ואדמה על ראשו א"ל לדוד יאמרו מלך כמותך יעבוד ע"ג אמר ליה מלך שכמותי יהרגנו בנו מוטב יעבוד ע"ג ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. אמר מאי טעמא נסבת יפת תואר אמר ליה יפת תואר רחמנא שריא אמר ליה לא דרשת סמוכין דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה:

290

רצ״ארלח: דרש רבי דומתאי דמן בירי למה דוד דומה לסוחר כותי אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע שגיאות מי יבין א"ל שביקי לך. ומנסתרות נקני שביקי לך. גם מזדים חשוך עבדך שביקי לך. אל ימשלו בי דלא לשתעו בי רבנן. שביקי לך. אז איתם שלא יכתב סורחני אמר לו אי אפשר ומה יו"ד שנטלתי משרי עמד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע כל הפרשה כלה על אחת כמה וכמה ונקיתי מפשע רב אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון כולו אמר כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על גחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. אמר ליה כל הכי נטרד ההוא גברא א"ל קביל עליך יסורין קביל עליה. אמר רב יהודה אמר רב ו' חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין נצטרע דכתיב תחטאני באזוב ואטהר וגו'. נסתלקה הימנו שכינה דכתיב השיבה לי ששון ישעך וגו'. ופירשו ממנו סנהדרין דכתיב ישובו לי יראיך וגו'. ו' חדשים מנ"ל דכתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים ל"ג שנים וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים ובירושלים מלך ל"ג שנה והנך ששה חדשים לא קא חשיב ש"מ דאצטרע (כתיב עשה עמי אות לטובה וגו') אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון מחול לך עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבשו א"ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך בשעה שבנה שלמה את בה"מ בקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר כ"ד רננות ולא נענה אמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה וידעו כל ישראל שמחל לו הקדוש ב"ה על אותו עון:

291

רצ״ברלט: [פיסקא גיחזי דכתיב] וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנן שהלך להחזיר גיחזי בתשובה ולא חזר א"ל חזור בך א"ל כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה שנאמר ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד הנה לא הוה דחיק:

292

רצ״גרמ: תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידים (עיין בגמרא) גיחזי דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים כסף ויפרץ בו וגו'. ויאמר אליו אלישע מאין גיחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליך לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת את הבגדים זיתים וכרמים צאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקיל אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים ונעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרי ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא דישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא אמר ליה זיל טבול בירדן אמר ליה אחוכי קא מחייכת בי אמרו ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מיניה זיל נסי אזל וטבל כירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקט לא צבי לקבולי מיניה גיחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל ואפקיד כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהות פרחה עילויה רישיה אמר ליה רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג. ר' יהושע בן פרחיה (עיין בגמרא) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער אמר רבי יוחנן גיחזי וג' בניו. (ת"ר) [תניא אר"ש בן אלעזר] יצר תנוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

293

רצ״דרמא: תנו רבנן שלשה חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידים ואחד שמת בו שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו. עד אברהם לא היתה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם. בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

294

רצ״הרמב: משנה דור המבול אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם [לא דין ולא רוח] דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויפץ ה' אותם משם וכתיב ומשם הפיצם ה'. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא (אבל עומדין בדין) שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים [רעים בעולם הזה וחטאים בעולם הבא] [אבל עומדין בדין] רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום אמרו לו בעדת צדיקים אינם עומדין אבל עומדין בעדת רשעים: גמ' תנו רבנן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא שנא' וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגומר וימח את כל היקום בעולם הזה וימחו מן הארץ לעולם הבא דברי רבי עקיבא ר' יהודה בן בתירה אומר לא חיין ולא נידונין שנא' לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח ד"א לא ידון רוחי שלא תהא נשמתן חוזרת [לנדנה ] ר' מנחם ברבי יוסף [יוסי] אומר אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים נשמתן קשה להם בגיהנם שנאמר תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם:

295

רצ״ורמג: תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם בתיהם שלום מפחד וגו' וכתיב שורו עבר ולא יגעיל וגו' וכתיב ישלחו כצאן עויליהם וגו' ישאו בתוף וכנור וגו' יבלו בטוב ימיהם וגו' וכתיב וכרגע שאול יחתו וגו' והיא גרמה שאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ומה שדי כי נעבדנו וגו' אמרו כלום אנו צריכים לו אלא לטפה של גשמים יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהם אמר הקדוש ב"ה בטובה שהשפעתי להם בה מכעיסים אותי ובה אני דן אותם שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים רבי יוסי אומר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים שנאמר ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו לפיכך דן אותם במים שדומה לגלגל העין שנאמר נבקעו כל מעינות תהום רבה אמר רבי יוחנן דור המבול ברבה קלקלו וברבה נידונו ברבה קלקלו דכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם ברבה נידונו דכתיב נבקעו כל מעינות תהום רבה וכתיב ויסכרו מעינות תהום אמר רבי יוחנן שלשה נשתיירו מהם בלועה דגדוד וחמי טבריה ועינא רבתי דבירם:

296

רצ״זרמד: כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. אמר רבי יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה וכו' אמר רבי אבא בר כהנא וכולם חזרו חוץ מתושלמי. ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני אמר ר' יוחנן בא וראה כמה גדול כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם אלא עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ וכתיב החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם אמר רבי אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם תנא דבי ר' ישמעאל אף על נח נחתם גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' נאמר כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה' וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ כי אתא רב דימי אמר. אמר הקב"ה יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ מאי משמע כתיב הכא וינחם וכתיב התם וינחם אותם וידבר על לבם ואיכא דאמרי לא יפה עשיתי שתקנתי קברות בארץ כתיב הכא וינחם ה' וכתיב התם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:

297

רצ״חרמה: אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. אמר ר' יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים. ור"ל אמר בדורותיו כ"ש בדורות אחרים. א"ר חנינא משל דר' יוחנן למה הדבר דומה לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף. אמר ר' אושעיא משל דר"ל למה הדבר דומה לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת במקומה ריחה נודף כ"ש במקום הבוסם. וימח את כל היקום אשר על פני האדמה אם אדם חטא בהמה מה חטאת תנא משום ר' יהושע בן קרחה משל לאדם שעשה (סעודה) [חופה] לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ופזר את חופתו אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת בני חופה ל"ל אף הקב"ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם עכשיו שאדם חטא בהמה וחיה ל"ל מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים דרש רבי יוסי דמן קסרי מ"ד קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואמר להם עשו תשובה ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקים שנאמר קל הוא על פני מים ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם שנאמר תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים מלמד שהיו מפנים דרך כרמים אמרו לו ומי מעכב אמר להם פרידה אחת יש לי להוציא מכם אם כן לא נפנה דרך כרמים:

298

רצ״טרמו: דרש רבא מאי דכתיב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להם דברים קשים כלפידים והיו מבזין אותו אמרו לו זקן תיבה זו למה אמר להם הקב"ה מביא עליכם את המבול אמרו מבול של מה אם מבול של אש יש לנו דבר אחד ועליתא שמה ואם של מים הוא מביא אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ ואם מן השמים הוא מביא יש לנו דבר ועקב שמו ואמרי לה עקש שמו אמר להם הוא מביא מבין עקבי רגליכם שנאמר נכון למועדי רגל. תניא מימי המבול קשים (ועבים) שנאמר נכון למועדי רגל. אמר רב חסדא ברותחין קלקלו בעבירה וברותחין נידונו כתיב הכא וישוכו המים וכתיב התם וחמת המלך שככה:

299

ש׳רמז: ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ מה טיבם של שבעת הימים אמר רב אלו ימי אבלות של מתושלח ללמדך שהספידן של צדיקים מעכבת את הפורענות לבא ד"א לשבעת ששינה הקב"ה עליהם סדרי בראשית שהיתה החמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר שקבע להם הקב"ה זמן גדול ואחר כך זמן קטן. דבר אחר לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהם מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאותן שלא נעבדה בהם עבירה מנא ידע אמר רב חסדא שהעבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בו עבירה ר' אבהו אומר מאותן הבאים מאליהן:

300

ש״ארמח: עשה לך תיבת עצי גופר מאי גופר אמר רב אדא אמרי דבי ר' שילא זו מבליג ואמרי לה גולמיש. צוהר תעשה לתיבה אמר רבי יוחנן אמר ליה הקב"ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים. ואל אמה תכלנה מלמעלה דבהכי הוא דקיימא. תחתים שנים ושלישים תעשה תנא תחתים לזבל אמצעים לבהמה עליונים לאדם. וישלח את העורב אמר ריש לקיש תשובה נצחת השיבו עורב לנח אמר ליה רבך שונאני ואתה שנאתני רבך שונאני מן הטהורים שבעה מן הטמאים שנים ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים אם פגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת. ועוד אמר ליה שמא לאשתי אתה צריך א"ל רשע במותר לי נאסר לי בנאסר לי לא כל שכן ומנא לן דנאסרו עליו דכתיב ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך וכתיב צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך ואמר רבי יוחנן מכאן שנאסרו בתשמיש המטה. תנו רבנן שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם. כלב נקשר. עורב רוקק. חם לקה בעורו. וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים. א"ר ירמיה מכאן שדידתם של עופות טהורים עם הצדיקים והנה עלה זית טרף בפיה אמר רבי אלעזר אמרה יונה לפני הקב"ה רבש"ע יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא דכתיב הטריפני לחם חקי. למשפחותיהם יצאו מן התיבה אמר רבי יוחנן למשפחותם ולא הם:

301

ש״ברמט: אמר רב חנא בר ליואי [ביזנא] א"ל אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה אתון היכי הויתון אמר ליה צער גדול היה לנו בתיבה בריה שדרכה להאכיל ביום האכלנוה ביום שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה. האי זיקתא לא הוה ידע אבא מה אכלה יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא נפל תולעתא מיניה אכלה מכאן ואילך הוא גביל ליה חיזרא כי מתלע אכלת. אריה אשתא זינתיה דאמר רב לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אשתא. אורשינה אשכחיה אבא דגני בספנא דתיבותא אמר ליה לא בעית מזוני אמר ליה חזיתיך דהוה טרידת אמינא לא אצערך א"ל יהא רעוא דלא תמות שנ' ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים:

302

ש״גרנ: אמר רב חנא בר ליואי אמר ליה שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבדיתו אמר ליה אייתי הקב"ה לאברהם ואותביה מימיניה והוו שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי שנאמר מזמור לדוד נאום ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך וגו' וכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו [יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו] נחום איש גם זו הוה רגיל דכל דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה יומא חד בעי ישראל לשדורי דורון לבי קיסר וכו':

303

ש״דרנא: פיסקא: דור הפלגה אין להם חלק לעה"ב מה עבוד אמרי דבי ר' שילא אמרו נבנה מגדול ונעלה לרקיע ונכה [אותו] בקרדומו' כדי שיזובו מימיו מחכו עלה במערבא אם כן ליבנו אחד בטורא אלא אמר רבי ירמיה בר אלעזר נחלקו לשלשה כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד ע"ג ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה'. וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופין ורוחין ושדים ולילין וזו שאומרת נעלה ונעבוד ע"ג כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. תניא ר' נתן אמר כולם לשם ע"ג נתכוונו כתיב הכא נעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן ע"ג אף כאן ע"ג. א"ר יוחנן מגדל שליש נשרף. שליש נבלע. שליש קיים. אמר רב אויר מגדל משכח. אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן רע לתורה מאי בורסיף אמר רבי אסי בור שאפי:

304

ש״הרנב: פיסקא: אנשי סדום אין להם חלק לעה"ב. תנו רבנן אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא א"ר יהודה רעים בגופם וחטאים בממונם רעים בגופם דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים וחטאים בממונם דכתיב והיה בך חטא. לה' זו ברכת השם. מאד שמתכונים וחטאים במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופם רעים בממונם דכתיב ורעה עינך באחיך האביון. וחטאים בגופם דכתי' וחטאתי לאלהים. לה' זו ברכת השם. מאד זו שפיכות דמים שנא' וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. תנו רבנן אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם ארץ ממנה יצא להם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' לא הדריכוהו בני שחץ וגו' אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם גו' למה לנו עוברי דרכים שאין באים עלינו אלא לחסרנו מממוננו בואו ונשכח רגל מארצנו שנא' פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל וגו':

305

ש״ורנג: דרש רבא מאי דכתיב עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלים את ממונו. דרש רבא מאי דכתיב חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחים אותו בבית גנזיהם ולערב באים ומריחים אותו ככלב שנאמר ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון ערום הלכו וגו' חמור יתומים וגו' והוא לקברות וגו' דרשה רבי יוסי בצפורי אחתרן ההוא לילי' תלת מאה מחתרתי בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבת להו אורחא לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דאתו כי קא נח נפשיה דרבי יוסי שפעו מרזבי דצפורי דמא. אמרי דאית ליה חד תורא נרעי חד יומא דלית ליה נרעי תרי יומי ההוא יתמא בר ארמלת' הבו ליה תורי למרעי אזל שקלינהו וקטלינהו אמר להו דאית ליה תורא נישקיל חד משכי דלית ליה תורא נישקיל תרי משכי אמרו ליה מאי האי אמר להו סוף דינא כתחלת דינא. מה תחלת דינא דאית ליה חד תורא נרעי חד יומא דלית ליה נרעי תרי יומי ה"נ דלית ליה תורא לשקול תרי משכי: דעבר במברא ניתיב חד זוזא דלא עבר ניתיב תרי. דהוה ליה דרא דלבני אתי כל חד וחד שקיל חדא אמר ליה אנא חדא דשקלי. דהוה שדי תומי או שמכי אתי כל חד וחד שקיל חדא אמר ליה אנא חדא דשקלי:

306

ש״זרנד: ארבעה דייני הוו בסדום שקראי ושקרוראי וזייפי ומצלי דינא דמחי ליה לאתתא דחבריה ומפלת לה אמרו ליה יהבה ניהליה דניעברה ניהלך. דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה אמרו ליה הבי ניהליה. עד דקדחה. דפדע ליה לחבריה אמרו ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא. דעבר במברא יהיב ארבע זוזסי דעבר במיא יהיב תמני זוזי זמנא חדא אתא ההוא כובס איקלע להתם אמרו ליה הב ארבעה זוזי אמר להו אנא במיא עברי אמר ליה אם כן הב תמניא זוזי לא יהב פדעוהו אתא לקמיה דיינא אמר ליה הב אגרא דשקל לך דמא ותמני [זוזי] דעברת במיא. אליעזר עבד אברהם איתרמי להתם פדעוהו אתא לקמיה דיינא א"ל הב ליה אגרא דשקל לך דמא פדעיה איהו לדיינא אמר מאי האי אמר ליה אגרא דנפק לי מינך הב ניהליה להאי וזו ידידי כדקיימי קיימי. הכי אתנו בינייהו כל מאן דמזמן גברא לבי הלולא לשלחו גלימיה הוה ההיא הלולא [איקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא כי בעי למיסעד] אזל אליעזר עבד אברהם ויתיב אסיפא דכולהו אמרו ליה מאן אזמינך להכא אמר לההוא דיתיב את אזמנתן להכא אמר דלמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דההוא גברא שקל גלימיה ורהט לברא וכן עבד לכלהו עד דנפקי כלהו ואכלה איהו לסעודתא. הויא להו אפורייתא דהוו מגני עלה אורחי כי הוה אריך גייצי ליה גוץ מתחי ליה. אליעזר עבד אברהם איקלע להתם אמרו ליה קום גני אפורייא אמר להון נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפורייא. כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה ורפתא לא הוה ממטו ליה כי הו המית אתי כל חד וחד ושקל דידיה הויא ההיא רביתא דהוה קא מפקא רפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתי דבורי ואכלוה והיינו דכתיב ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ואמר רב יהודה אמר רב על עסקי ריבה:

307

ש״חרנה: משנה מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנא' וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא [דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא כו' שנא' במדבר הזה יתמו גו' ד"ר עקיבא ר' אליעזר אומר עליהם הוא אומר אספו לי חסידי גו'] עדת קרח אין עתידין לעלות שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבא ר' אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

308

ש״טגמ' ת"ר עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ בעלם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר' עקיבא רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבדה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי. ויקח קרח אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. קרח שעשה (שנעשה) קרחה בישראל. בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים. בן קהת בן שקהו שיני מולידיו. בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר יצחק יעקב בקש רחמים על עצמו שנא' בסורם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח. דתן ואבירם דתן שעבר על דת [אל] אבירם שאיבר לבבו מעשות תשובה ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות בן ראובן בן שראה והבין אמר רב און אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מאי תאעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדושתא נינהו דכתיב כי כל העדה כלם קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותיבה על בבא וסתרתא למזיה כל דאתא חזייה הדר אדהכי והכי אבלעו להו:

309

ש״ירנו: אתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחוה שויא כהנא רבא לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא אי אתיא תרומה אמר תהוי לכהן אי אתו מעשר דשקליתו אתון אמר הבו חד מעשרה לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא עינא יהב במזייכו אמר ליה הא איהו נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי תמות נפשי עם פלשתים ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס"ד תכלתא מצוה אפיק גלימיה דתכלתא כסינהו לכלהו מתיבתך היינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת. ואולת בידיה תהרסנה זו אשתו של קרח:

310

שי״ארנז: ויקומו לפני משה ואנשי מבני ישראל חמשים ומאתים מיוחדים שבעדה. קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. אנשי שם שהיה לשם שם בכל העולם וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שחשדוהו באשת איש שנאמר ויקנאו למשה במחנה אמר רב שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנאמר ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה ויקם משה וילך אל דתן ואבירם אמר ר"ל מכאן שאין מחזיקים במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו רב אשי אמר ראוי ליצטרע כתיב הכא ביד משה לו וכתיב התם ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך אמר רבי יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם עם חמת זוחלי עפר א"ר חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנא' בהצותם על ה'. ואמר רבי חמא בר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה שנא' המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' אמר רבי חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. אמר רבי אבהו כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה שנא' וידבר העם באלהים ובמשה עושר שמור לבעליו לרעתו אמר ריש לקיש זה עושרו של קרח ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ואמר רבי לוי משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידא וקליפי דגילדא:

311

שי״ברנח: אמר רבי חנא בר חנינא שלשה מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחד נגלתה לקרח ואחד נגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחד גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. ואמר רבי יוחנן קרח לא מן הבלועין ולא מן השרופים. לא מן הבלועים דכתיב ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב באכל האש את חמים ומאתים איש ולא קרח. במתניתא תנא קרח מן הבלועים ומן השרופים מן הבלועים דכתיב ותבלע אותם ואת קרח. מן השרופים דכתיב ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו:

312

שי״גרנט: אמר רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו מלמד שעלה שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא לא נפקי עד דמחו להו. דרש רבא מ"ד ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה אמר משה לפני הקב"ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה' למאי אילימא למיברי ממש והא אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פתחא. ובני קרח לא מתו תנא משום רבי אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה קאזילנא באורחא אמר לי ההוא טייעאתא ואחוי לך בלועי דקרח וכו':

313

שי״דרס: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא. תנו רבנן דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעולם הזה ושם ימותו לעולם הבא ואומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר באין הם לעולם הבא שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי [באפי] נשבעתי וחוזרני בי רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים. אספו לי חסידי אלו צדיקים שבכל דור ודור. כורתי בריתי אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש. עלי זבח אלו רבי עקיבא וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה רבי שמעון בן מנסיא אומר באים הם לעולם הבא שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה [מה אחרים באים בזכותן הם עצמן לא כל שכן]:

314

שי״הרסא: משנה עשרת השבטים אינם עתידין לחזור שנא' וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר כיום הזה מה היום מאפיל ומאיר אף הם שאפילה להם [כך] עתידה להאיר עליהם: גמ' תנו רבנן עשרת השבטים (אינם עתידים לחזור) [אין להם חלק לעולם הבא] שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם בעולם הזה וישליכם אל ארץ אחרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון אם מעשיהם כהיום הזה אינם חוזרים ואם לאו חוזרים רבי אומר באים הם לעולם הבא שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמירת שובה משובה ישראל נאם ה' לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם מאי חסידותיה דתניא קטני בני רשעי ישראל אינן באין לעולם הבא שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף שורש בעולם הזה וענף לעולם הבא דברי רבן גמליאל רבי עקיבא אומר באים הם לעולם הבא שנאמר שומר פתאים ה' שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא ואומר גודו אילנא וחבלוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו ואלא מה אני מקיים לא יעזוב להם שורש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה. דבר אחר שורש זה נשמה וענף זה הגוף:

315

שי״ורסב: איתמר קטן מאימתי בא לעולם הבא רבי חייא ורבי שמעון בר רבי חד אמר משעה שנולד וחד אמר משעה שסיפר מאן דאמר משעה שנולד שנאמר יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ומאן דאמר משעה שסיפר דכתיב זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. איתמר רבינא אמר משעה שנזרע דכתיב זרע יעבדנו. רב נחמן בר יצחק אמר משעה שנימול דכתיב עני אני וגוע מנוער נשאתי אימיך אפונה. תנא משום רבי מאיר משעה שיאמר אמן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן מאי אמן אמר רבי חננא אל מל נאמן:

316

שי״זרסג: לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק אר"ל למי שמשייר אפילו חק אחד אמר [ליה] רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפילו לא (עשה) [למד] אלא חק אחד. והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישי יותר בה אמר ר"ל שלישי של שם אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא ליה למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפילו שלישי של נח כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה אמר ריש לקיש דברים ככתבן אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא ליה למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. יתיב רב כהנא קמיה דרב ויתיב וקאמר דברים ככתבן אמר ליה רב לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה. חזייה דהוה קא חייף רישיה וסליק ויתיב קמיה דרב א"ל לא תמצא בארץ החיים א"ל מילט קא לייטת לי א"ל קרא קאמינא לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה תנא ר' סימאי אומר נאמר ולקחתי אתכם לי לעם ונאמר והבאתי אתכם מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ מה ביאתן לארץ שנים מששים רבוא אף יציאתן ממצרים שנים מששים רבוא. אמר רבא וכן לימות המשיח שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים:

317

שי״חרסד: תניא רבי אליעזר ברבי יוסי אומר פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים ומצאתי זקן אחד ואמר לי בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבנין ועל דבר זה נענש משה רבינו שנא' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה אמר ליה הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשה מריבה שנאמר ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת את עמך עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמ' ל"א מלכים:

318

שי״טרסה: וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו מה ראה משה ר' חנינא בן גמליאל אמר ארך אפים ראה ורבנן אמרו אמת ראה תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה דתניא כשעלה משה למרום מצאו. להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים אמר לפניו רבש"ע ארך אפים לצדיקים אמר ליה אף לרשעים אמר לפניו רשעים יאבדו אמר ליה השתא חזית דמבעי לך כשחטאו ישראל אמר ליה לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים אמר לפניו רבש"ע ולא כך אמרת לי אף לרשעים והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר רבי חגי הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לההוא ינוקא דאמר עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים וסמיך ליה תפלה למשה וגומר אמר שמע מינה ארך אפים ראה:

319

ש״כרסו: אמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק וכו'

320

שכ״אמשנה אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם וגו'. כליל לה' אלהיך אמר רבי שמעון אמר הקב"ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאלו אתה מעלה כליל לפני ולא ידבק בידך מאומה מן החרם שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם:

321

שכ״ברסז: החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה. שללה ולא שלל שמים ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה. אמר ר' שמעון מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם לפיכך ממונם אבד:

322

שכ״גרסח: וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו גו' ממשמע שנאמר העיר הזאת איני יודע שהיא יריחו אלא מה תלמוד לומר יריחו לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו דכתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו כאבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה. תניא באבירם בכורו רשע לא היה לו ללמוד בשגוב צעירו רשע היה לו ללמוד בשגוב צעירו רשע היה לו ללמוד אבירם ושגוב מאי עביד הכי קאמר באבירם בכורו [לא] היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו מה תלמוד לומר שגוב צעירו מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב. אחאב שושביניה הוה אתא איהו ואליהו למשאל [בשלמא] בי טמיא יתיב וקאמר דלמא כי לט יהושע הכי ליט לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו א"ל אליהו אין א"ל אחאב השתא לווטא דמשה לא קא מקיימה דכתיב וסרתם ועבדתם וגו' וכתיב וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' וההוא גברא אוקים ליה ע"ג על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מטרא למיזל מיסגד ליה לווטתא דיהושע תלמידיה מיקיימה מיד ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל אם יהיה טל ומטר וגו' בעא רחמי ויהבו ליה אקלידא דמטר וקם ואזל ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית וגו' והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר מהיכא א"ר יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב. ויהי מקץ ימים ויבש הנחל כי לא היה גשם בארץ כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא כתיב ויהי דבר ה' אלי לאמר קום לך צרפתה [וכתיב] ויהי אחר הדברים האלה חלה בן אשה בעלת הבית בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים אמרו ליה שלש מפתחות לא נמסרו לשליח של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים יאמרו שתים ביד תלמיד ואחד ביד הרב אייתי האי ושקיל האי וכתיב מיד לך הראה אל אחאב ואתנה מטר:

323

שכ״דרסט: דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא משל דאליהו למה הדבר דומה לגברא דטרקיה לגליה ואבדה למפתחיה דרש רבי יוסי בצפורי אבא אליהו קפדן הוה איכסי מיניה תלתא יומי ולא אתא כי אתא אמר ליה אמאי לא אתא מר א"ל קפדנא קרית לי א"ל הא דקמן קפיד מר:

324

שכ״הפיסקא: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם מאן רשעים אמר רב יוסף גנבי. תנו רבנן רשע בא לעולם חרון אף בא לעולם שנאמר בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה רשע אבד מן העולם טוב בא לעולם שנאמר ובאבוד רשעים רנה צדיק נפטר מן העולם רעה בא לעולם שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק צדיק בא לעולם טוב בא לעולם שנאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו:

325

שכ״ורלט: [פיסקא גיחזי דכתיב] וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנן שהלך להחזיר גיחזי בתשובה ולא חזר א"ל חזור בך א"ל כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה שנאמר ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד הנה לא הוה דחיק:

326

שכ״זרמ: תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידים (עיין בגמרא) גיחזי דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים כסף ויפרץ בו וגו'. ויאמר אליו אלישע מאין גיחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליך לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת את הבגדים זיתים וכרמים צאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקיל אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים ונעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרי ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא דישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא אמר ליה זיל טבול בירדן אמר ליה אחוכי קא מחייכת בי אמרו ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מיניה זיל נסי אזל וטבל כירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקט לא צבי לקבולי מיניה גיחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל ואפקיד כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהות פרחה עילויה רישיה אמר ליה רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג. ר' יהושע בן פרחיה (עיין בגמרא) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער אמר רבי יוחנן גיחזי וג' בניו. (ת"ר) [תניא אר"ש בן אלעזר] יצר תנוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

327

שכ״חרמא: תנו רבנן שלשה חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידים ואחד שמת בו שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו. עד אברהם לא היתה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם. בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:

328

שכ״טרמב: משנה דור המבול אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם [לא דין ולא רוח] דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויפץ ה' אותם משם וכתיב ומשם הפיצם ה'. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא (אבל עומדין בדין) שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים [רעים בעולם הזה וחטאים בעולם הבא] [אבל עומדין בדין] רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום אמרו לו בעדת צדיקים אינם עומדין אבל עומדין בעדת רשעים: גמ' תנו רבנן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא שנא' וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגומר וימח את כל היקום בעולם הזה וימחו מן הארץ לעולם הבא דברי רבי עקיבא ר' יהודה בן בתירה אומר לא חיין ולא נידונין שנא' לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח ד"א לא ידון רוחי שלא תהא נשמתן חוזרת [לנדנה ] ר' מנחם ברבי יוסף [יוסי] אומר אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים נשמתן קשה להם בגיהנם שנאמר תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם:

329

ש״לרמג: תנו רבנן דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם בתיהם שלום מפחד וגו' וכתיב שורו עבר ולא יגעיל וגו' וכתיב ישלחו כצאן עויליהם וגו' ישאו בתוף וכנור וגו' יבלו בטוב ימיהם וגו' וכתיב וכרגע שאול יחתו וגו' והיא גרמה שאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ומה שדי כי נעבדנו וגו' אמרו כלום אנו צריכים לו אלא לטפה של גשמים יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהם אמר הקדוש ב"ה בטובה שהשפעתי להם בה מכעיסים אותי ובה אני דן אותם שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים רבי יוסי אומר דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים שנאמר ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו לפיכך דן אותם במים שדומה לגלגל העין שנאמר נבקעו כל מעינות תהום רבה אמר רבי יוחנן דור המבול ברבה קלקלו וברבה נידונו ברבה קלקלו דכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם ברבה נידונו דכתיב נבקעו כל מעינות תהום רבה וכתיב ויסכרו מעינות תהום אמר רבי יוחנן שלשה נשתיירו מהם בלועה דגדוד וחמי טבריה ועינא רבתי דבירם:

330

של״ארמד: כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. אמר רבי יוחנן מלמד שהרביעו בהמה על חיה וחיה על בהמה וכו' אמר רבי אבא בר כהנא וכולם חזרו חוץ מתושלמי. ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני אמר ר' יוחנן בא וראה כמה גדול כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם אלא עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ וכתיב החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם אמר רבי אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם תנא דבי ר' ישמעאל אף על נח נחתם גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' נאמר כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה' וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ כי אתא רב דימי אמר. אמר הקב"ה יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ מאי משמע כתיב הכא וינחם וכתיב התם וינחם אותם וידבר על לבם ואיכא דאמרי לא יפה עשיתי שתקנתי קברות בארץ כתיב הכא וינחם ה' וכתיב התם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:

331

של״ברמה: אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. אמר ר' יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים. ור"ל אמר בדורותיו כ"ש בדורות אחרים. א"ר חנינא משל דר' יוחנן למה הדבר דומה לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף. אמר ר' אושעיא משל דר"ל למה הדבר דומה לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת במקומה ריחה נודף כ"ש במקום הבוסם. וימח את כל היקום אשר על פני האדמה אם אדם חטא בהמה מה חטאת תנא משום ר' יהושע בן קרחה משל לאדם שעשה (סעודה) [חופה] לבנו והתקין מכל מיני סעודה לימים מת בנו עמד ופזר את חופתו אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני עכשיו שמת בני חופה ל"ל אף הקב"ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם עכשיו שאדם חטא בהמה וחיה ל"ל מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים דרש רבי יוסי דמן קסרי מ"ד קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואמר להם עשו תשובה ואם לאו הקב"ה מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקים שנאמר קל הוא על פני מים ולא עוד אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם שנאמר תקולל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים מלמד שהיו מפנים דרך כרמים אמרו לו ומי מעכב אמר להם פרידה אחת יש לי להוציא מכם אם כן לא נפנה דרך כרמים:

332

של״גרמו: דרש רבא מאי דכתיב לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להם דברים קשים כלפידים והיו מבזין אותו אמרו לו זקן תיבה זו למה אמר להם הקב"ה מביא עליכם את המבול אמרו מבול של מה אם מבול של אש יש לנו דבר אחד ועליתא שמה ואם של מים הוא מביא אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ ואם מן השמים הוא מביא יש לנו דבר ועקב שמו ואמרי לה עקש שמו אמר להם הוא מביא מבין עקבי רגליכם שנאמר נכון למועדי רגל. תניא מימי המבול קשים (ועבים) שנאמר נכון למועדי רגל. אמר רב חסדא ברותחין קלקלו בעבירה וברותחין נידונו כתיב הכא וישוכו המים וכתיב התם וחמת המלך שככה:

333

של״דרמז: ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ מה טיבם של שבעת הימים אמר רב אלו ימי אבלות של מתושלח ללמדך שהספידן של צדיקים מעכבת את הפורענות לבא ד"א לשבעת ששינה הקב"ה עליהם סדרי בראשית שהיתה החמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר שקבע להם הקב"ה זמן גדול ואחר כך זמן קטן. דבר אחר לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא כדי שידעו מה טובה מנעו מהם מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו אישות לבהמה מי אית לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאותן שלא נעבדה בהם עבירה מנא ידע אמר רב חסדא שהעבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בהם עבירה וכל שאין התיבה קולטתו בידוע שנעבדה בו עבירה ר' אבהו אומר מאותן הבאים מאליהן:

334

של״הרמח: עשה לך תיבת עצי גופר מאי גופר אמר רב אדא אמרי דבי ר' שילא זו מבליג ואמרי לה גולמיש. צוהר תעשה לתיבה אמר רבי יוחנן אמר ליה הקב"ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים. ואל אמה תכלנה מלמעלה דבהכי הוא דקיימא. תחתים שנים ושלישים תעשה תנא תחתים לזבל אמצעים לבהמה עליונים לאדם. וישלח את העורב אמר ריש לקיש תשובה נצחת השיבו עורב לנח אמר ליה רבך שונאני ואתה שנאתני רבך שונאני מן הטהורים שבעה מן הטמאים שנים ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים אם פגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת. ועוד אמר ליה שמא לאשתי אתה צריך א"ל רשע במותר לי נאסר לי בנאסר לי לא כל שכן ומנא לן דנאסרו עליו דכתיב ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך וכתיב צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך ואמר רבי יוחנן מכאן שנאסרו בתשמיש המטה. תנו רבנן שלשה שמשו בתיבה וכולם לקו כלב ועורב וחם. כלב נקשר. עורב רוקק. חם לקה בעורו. וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים. א"ר ירמיה מכאן שדידתם של עופות טהורים עם הצדיקים והנה עלה זית טרף בפיה אמר רבי אלעזר אמרה יונה לפני הקב"ה רבש"ע יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם מאי משמע דהאי טרף לישנא דמזוני הוא דכתיב הטריפני לחם חקי. למשפחותיהם יצאו מן התיבה אמר רבי יוחנן למשפחותם ולא הם:

335

של״ורמט: אמר רב חנא בר ליואי [ביזנא] א"ל אליעזר לשם רבא כתיב למשפחותיהם יצאו מן התיבה אתון היכי הויתון אמר ליה צער גדול היה לנו בתיבה בריה שדרכה להאכיל ביום האכלנוה ביום שדרכה להאכילה בלילה האכלנוה בלילה. האי זיקתא לא הוה ידע אבא מה אכלה יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא נפל תולעתא מיניה אכלה מכאן ואילך הוא גביל ליה חיזרא כי מתלע אכלת. אריה אשתא זינתיה דאמר רב לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אשתא. אורשינה אשכחיה אבא דגני בספנא דתיבותא אמר ליה לא בעית מזוני אמר ליה חזיתיך דהוה טרידת אמינא לא אצערך א"ל יהא רעוא דלא תמות שנ' ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים:

336

של״זרנ: אמר רב חנא בר ליואי אמר ליה שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבדיתו אמר ליה אייתי הקב"ה לאברהם ואותביה מימיניה והוו שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי שנאמר מזמור לדוד נאום ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך וגו' וכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו [יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו] נחום איש גם זו הוה רגיל דכל דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה יומא חד בעי ישראל לשדורי דורון לבי קיסר וכו':

337

של״חרנא: פיסקא: דור הפלגה אין להם חלק לעה"ב מה עבוד אמרי דבי ר' שילא אמרו נבנה מגדול ונעלה לרקיע ונכה [אותו] בקרדומו' כדי שיזובו מימיו מחכו עלה במערבא אם כן ליבנו אחד בטורא אלא אמר רבי ירמיה בר אלעזר נחלקו לשלשה כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד ע"ג ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה'. וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופין ורוחין ושדים ולילין וזו שאומרת נעלה ונעבוד ע"ג כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. תניא ר' נתן אמר כולם לשם ע"ג נתכוונו כתיב הכא נעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן ע"ג אף כאן ע"ג. א"ר יוחנן מגדל שליש נשרף. שליש נבלע. שליש קיים. אמר רב אויר מגדל משכח. אמר רב יוסף בבל ובורסיף סימן רע לתורה מאי בורסיף אמר רבי אסי בור שאפי:

338

של״טרנב: פיסקא: אנשי סדום אין להם חלק לעה"ב. תנו רבנן אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא א"ר יהודה רעים בגופם וחטאים בממונם רעים בגופם דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים וחטאים בממונם דכתיב והיה בך חטא. לה' זו ברכת השם. מאד שמתכונים וחטאים במתניתא תנא רעים בממונם וחטאים בגופם רעים בממונם דכתיב ורעה עינך באחיך האביון. וחטאים בגופם דכתי' וחטאתי לאלהים. לה' זו ברכת השם. מאד זו שפיכות דמים שנא' וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. תנו רבנן אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם ארץ ממנה יצא להם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר וגו' נתיב לא ידעו עיט וגו' לא הדריכוהו בני שחץ וגו' אמרו וכי מאחר שארץ ממנה יצא לחם גו' למה לנו עוברי דרכים שאין באים עלינו אלא לחסרנו מממוננו בואו ונשכח רגל מארצנו שנא' פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל וגו':

339

ש״מחודש פברואר

340

שמ״ארנג: דרש רבא מאי דכתיב עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאים ונוטלים את ממונו. דרש רבא מאי דכתיב חתר בחשך בתים יומם חתמו למו לא ידעו אור מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומפקידים אצלו אפרסמון ומניחים אותו בבית גנזיהם ולערב באים ומריחים אותו ככלב שנאמר ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר ובאים וחותרים שם ונוטלין אותו ממון ערום הלכו וגו' חמור יתומים וגו' והוא לקברות וגו' דרשה רבי יוסי בצפורי אחתרן ההוא לילי' תלת מאה מחתרתי בציפורי אתו וקא מצערי ליה אמרו ליה יהבת להו אורחא לגנבי אמר להו מי הוה ידענא דאתו כי קא נח נפשיה דרבי יוסי שפעו מרזבי דצפורי דמא. אמרי דאית ליה חד תורא נרעי חד יומא דלית ליה נרעי תרי יומי ההוא יתמא בר ארמלת' הבו ליה תורי למרעי אזל שקלינהו וקטלינהו אמר להו דאית ליה תורא נישקיל חד משכי דלית ליה תורא נישקיל תרי משכי אמרו ליה מאי האי אמר להו סוף דינא כתחלת דינא. מה תחלת דינא דאית ליה חד תורא נרעי חד יומא דלית ליה נרעי תרי יומי ה"נ דלית ליה תורא לשקול תרי משכי: דעבר במברא ניתיב חד זוזא דלא עבר ניתיב תרי. דהוה ליה דרא דלבני אתי כל חד וחד שקיל חדא אמר ליה אנא חדא דשקלי. דהוה שדי תומי או שמכי אתי כל חד וחד שקיל חדא אמר ליה אנא חדא דשקלי:

341

שמ״ברנד: ארבעה דייני הוו בסדום שקראי ושקרוראי וזייפי ומצלי דינא דמחי ליה לאתתא דחבריה ומפלת לה אמרו ליה יהבה ניהליה דניעברה ניהלך. דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה אמרו ליה הבי ניהליה. עד דקדחה. דפדע ליה לחבריה אמרו ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא. דעבר במברא יהיב ארבע זוזסי דעבר במיא יהיב תמני זוזי זמנא חדא אתא ההוא כובס איקלע להתם אמרו ליה הב ארבעה זוזי אמר להו אנא במיא עברי אמר ליה אם כן הב תמניא זוזי לא יהב פדעוהו אתא לקמיה דיינא אמר ליה הב אגרא דשקל לך דמא ותמני [זוזי] דעברת במיא. אליעזר עבד אברהם איתרמי להתם פדעוהו אתא לקמיה דיינא א"ל הב ליה אגרא דשקל לך דמא פדעיה איהו לדיינא אמר מאי האי אמר ליה אגרא דנפק לי מינך הב ניהליה להאי וזו ידידי כדקיימי קיימי. הכי אתנו בינייהו כל מאן דמזמן גברא לבי הלולא לשלחו גלימיה הוה ההיא הלולא [איקלע אליעזר להתם ולא יהבו ליה נהמא כי בעי למיסעד] אזל אליעזר עבד אברהם ויתיב אסיפא דכולהו אמרו ליה מאן אזמינך להכא אמר לההוא דיתיב את אזמנתן להכא אמר דלמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דההוא גברא שקל גלימיה ורהט לברא וכן עבד לכלהו עד דנפקי כלהו ואכלה איהו לסעודתא. הויא להו אפורייתא דהוו מגני עלה אורחי כי הוה אריך גייצי ליה גוץ מתחי ליה. אליעזר עבד אברהם איקלע להתם אמרו ליה קום גני אפורייא אמר להון נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפורייא. כי הוה מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה ורפתא לא הוה ממטו ליה כי הו המית אתי כל חד וחד ושקל דידיה הויא ההיא רביתא דהוה קא מפקא רפתא לעניא בחצבא איגלאי מלתא שפיוה דובשא ואוקמוה על איגר שורא אתי דבורי ואכלוה והיינו דכתיב ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ואמר רב יהודה אמר רב על עסקי ריבה:

342

שמ״גרנה: משנה מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנא' וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה וימותו בעולם הזה במגפה לעולם הבא [דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא כו' שנא' במדבר הזה יתמו גו' ד"ר עקיבא ר' אליעזר אומר עליהם הוא אומר אספו לי חסידי גו'] עדת קרח אין עתידין לעלות שנאמר ותכס עליהם הארץ בעולם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי רבי עקיבא ר' אליעזר אומר עליהם אמר הכתוב ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

343

שמ״דגמ' ת"ר עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ותכס עליהם הארץ בעלם הזה ויאבדו מתוך הקהל לעולם הבא דברי ר' עקיבא רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הן כאבדה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי. ויקח קרח אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו. קרח שעשה (שנעשה) קרחה בישראל. בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים. בן קהת בן שקהו שיני מולידיו. בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם וליחשוב נמי בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם אמר רב שמואל בר יצחק יעקב בקש רחמים על עצמו שנא' בסורם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת קרח. דתן ואבירם דתן שעבר על דת [אל] אבירם שאיבר לבבו מעשות תשובה ואון שישב באנינות פלת שנעשו לו פלאות בן ראובן בן שראה והבין אמר רב און אשתו הצילתו אמרה ליה מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא אמר לה מאי תאעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו אמרה ליה ידענא דכולה כנישתא קדושתא נינהו דכתיב כי כל העדה כלם קדושים אמרה ליה תוב דאנא מצילנא לך אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי אותיבה על בבא וסתרתא למזיה כל דאתא חזייה הדר אדהכי והכי אבלעו להו:

344

שמ״הרנו: אתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחוה שויא כהנא רבא לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא אי אתיא תרומה אמר תהוי לכהן אי אתו מעשר דשקליתו אתון אמר הבו חד מעשרה לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא עינא יהב במזייכו אמר ליה הא איהו נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי תמות נפשי עם פלשתים ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס"ד תכלתא מצוה אפיק גלימיה דתכלתא כסינהו לכלהו מתיבתך היינו דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת. ואולת בידיה תהרסנה זו אשתו של קרח:

345

שמ״ורנז: ויקומו לפני משה ואנשי מבני ישראל חמשים ומאתים מיוחדים שבעדה. קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. אנשי שם שהיה לשם שם בכל העולם וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שחשדוהו באשת איש שנאמר ויקנאו למשה במחנה אמר רב שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנאמר ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה ויקם משה וילך אל דתן ואבירם אמר ר"ל מכאן שאין מחזיקים במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו רב אשי אמר ראוי ליצטרע כתיב הכא ביד משה לו וכתיב התם ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך אמר רבי יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם עם חמת זוחלי עפר א"ר חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנא' בהצותם על ה'. ואמר רבי חמא בר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם השכינה שנא' המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' אמר רבי חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. אמר רבי אבהו כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה שנא' וידבר העם באלהים ובמשה עושר שמור לבעליו לרעתו אמר ריש לקיש זה עושרו של קרח ואת כל היקום אשר ברגליהם א"ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ואמר רבי לוי משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידא וקליפי דגילדא:

346

שמ״זרנח: אמר רבי חנא בר חנינא שלשה מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחד נגלתה לקרח ואחד נגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחד גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. ואמר רבי יוחנן קרח לא מן הבלועין ולא מן השרופים. לא מן הבלועים דכתיב ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח. ולא מן השרופים דכתיב באכל האש את חמים ומאתים איש ולא קרח. במתניתא תנא קרח מן הבלועים ומן השרופים מן הבלועים דכתיב ותבלע אותם ואת קרח. מן השרופים דכתיב ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו:

347

שמ״חרנט: אמר רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו מלמד שעלה שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא לא נפקי עד דמחו להו. דרש רבא מ"ד ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה אמר משה לפני הקב"ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה' למאי אילימא למיברי ממש והא אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פתחא. ובני קרח לא מתו תנא משום רבי אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה אמר רבה בר בר חנה זמנא חדא הוה קאזילנא באורחא אמר לי ההוא טייעאתא ואחוי לך בלועי דקרח וכו':

348

שמ״טרס: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא. תנו רבנן דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעולם הזה ושם ימותו לעולם הבא ואומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר באין הם לעולם הבא שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי [באפי] נשבעתי וחוזרני בי רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים. אספו לי חסידי אלו צדיקים שבכל דור ודור. כורתי בריתי אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש. עלי זבח אלו רבי עקיבא וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה רבי שמעון בן מנסיא אומר באים הם לעולם הבא שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה [מה אחרים באים בזכותן הם עצמן לא כל שכן]:

349

ש״נרסא: משנה עשרת השבטים אינם עתידין לחזור שנא' וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינם חוזרים דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר כיום הזה מה היום מאפיל ומאיר אף הם שאפילה להם [כך] עתידה להאיר עליהם: גמ' תנו רבנן עשרת השבטים (אינם עתידים לחזור) [אין להם חלק לעולם הבא] שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם בעולם הזה וישליכם אל ארץ אחרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום רבי שמעון אם מעשיהם כהיום הזה אינם חוזרים ואם לאו חוזרים רבי אומר באים הם לעולם הבא שנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שבקיה רבי עקיבא לחסידותיה שנאמר הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמירת שובה משובה ישראל נאם ה' לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם מאי חסידותיה דתניא קטני בני רשעי ישראל אינן באין לעולם הבא שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף שורש בעולם הזה וענף לעולם הבא דברי רבן גמליאל רבי עקיבא אומר באים הם לעולם הבא שנאמר שומר פתאים ה' שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא ואומר גודו אילנא וחבלוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו ואלא מה אני מקיים לא יעזוב להם שורש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה. דבר אחר שורש זה נשמה וענף זה הגוף:

350

שנ״ארסב: איתמר קטן מאימתי בא לעולם הבא רבי חייא ורבי שמעון בר רבי חד אמר משעה שנולד וחד אמר משעה שסיפר מאן דאמר משעה שנולד שנאמר יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ומאן דאמר משעה שסיפר דכתיב זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. איתמר רבינא אמר משעה שנזרע דכתיב זרע יעבדנו. רב נחמן בר יצחק אמר משעה שנימול דכתיב עני אני וגוע מנוער נשאתי אימיך אפונה. תנא משום רבי מאיר משעה שיאמר אמן שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן מאי אמן אמר רבי חננא אל מל נאמן:

351

שנ״ברסג: לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק אר"ל למי שמשייר אפילו חק אחד אמר [ליה] רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפילו לא (עשה) [למד] אלא חק אחד. והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו ויגועו והשלישי יותר בה אמר ר"ל שלישי של שם אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא ליה למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אפילו שלישי של נח כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה אמר ריש לקיש דברים ככתבן אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא ליה למרייהו דאמרת עלייהו הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה. יתיב רב כהנא קמיה דרב ויתיב וקאמר דברים ככתבן אמר ליה רב לא ניחא ליה למרייהו דאמרת להו הכי אלא אחד מעיר מזכה כל העיר ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה. חזייה דהוה קא חייף רישיה וסליק ויתיב קמיה דרב א"ל לא תמצא בארץ החיים א"ל מילט קא לייטת לי א"ל קרא קאמינא לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה תנא ר' סימאי אומר נאמר ולקחתי אתכם לי לעם ונאמר והבאתי אתכם מקיש יציאתן ממצרים לביאתן לארץ מה ביאתן לארץ שנים מששים רבוא אף יציאתן ממצרים שנים מששים רבוא. אמר רבא וכן לימות המשיח שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים:

352

שנ״גרסד: תניא רבי אליעזר ברבי יוסי אומר פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים ומצאתי זקן אחד ואמר לי בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבנין ועל דבר זה נענש משה רבינו שנא' ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה אמר ליה הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשה מריבה שנאמר ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת את עמך עתה תראה אשר אעשה לפרעה במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמ' ל"א מלכים:

353

שנ״דרסה: וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו מה ראה משה ר' חנינא בן גמליאל אמר ארך אפים ראה ורבנן אמרו אמת ראה תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה דתניא כשעלה משה למרום מצאו. להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים אמר לפניו רבש"ע ארך אפים לצדיקים אמר ליה אף לרשעים אמר לפניו רשעים יאבדו אמר ליה השתא חזית דמבעי לך כשחטאו ישראל אמר ליה לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים אמר לפניו רבש"ע ולא כך אמרת לי אף לרשעים והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר רבי חגי הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לההוא ינוקא דאמר עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים וסמיך ליה תפלה למשה וגומר אמר שמע מינה ארך אפים ראה:

354

שנ״הרסו: אמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק וכו'

355

שנ״ומשנה אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעולם הבא שנאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם וגו'. כליל לה' אלהיך אמר רבי שמעון אמר הקב"ה אם אתה עושה דין בעיר הנדחת מעלה אני עליך כאלו אתה מעלה כליל לפני ולא ידבק בידך מאומה מן החרם שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם:

356

שנ״זרסז: החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה. שללה ולא שלל שמים ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה. אמר ר' שמעון מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו מי גרם להם שידורו בתוכה ממונם לפיכך ממונם אבד:

357

שנ״חרסח: וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו גו' ממשמע שנאמר העיר הזאת איני יודע שהיא יריחו אלא מה תלמוד לומר יריחו לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו דכתיב בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחו כאבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה. תניא באבירם בכורו רשע לא היה לו ללמוד בשגוב צעירו רשע היה לו ללמוד בשגוב צעירו רשע היה לו ללמוד אבירם ושגוב מאי עביד הכי קאמר באבירם בכורו [לא] היה לו ללמוד לאותו רשע בשגוב צעירו ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו מה תלמוד לומר שגוב צעירו מלמד שהיה מקבר והולך מאבירם עד שגוב. אחאב שושביניה הוה אתא איהו ואליהו למשאל [בשלמא] בי טמיא יתיב וקאמר דלמא כי לט יהושע הכי ליט לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו א"ל אליהו אין א"ל אחאב השתא לווטא דמשה לא קא מקיימה דכתיב וסרתם ועבדתם וגו' וכתיב וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' וההוא גברא אוקים ליה ע"ג על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מטרא למיזל מיסגד ליה לווטתא דיהושע תלמידיה מיקיימה מיד ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל אם יהיה טל ומטר וגו' בעא רחמי ויהבו ליה אקלידא דמטר וקם ואזל ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית וגו' והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר מהיכא א"ר יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב. ויהי מקץ ימים ויבש הנחל כי לא היה גשם בארץ כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא כתיב ויהי דבר ה' אלי לאמר קום לך צרפתה [וכתיב] ויהי אחר הדברים האלה חלה בן אשה בעלת הבית בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים אמרו ליה שלש מפתחות לא נמסרו לשליח של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים יאמרו שתים ביד תלמיד ואחד ביד הרב אייתי האי ושקיל האי וכתיב מיד לך הראה אל אחאב ואתנה מטר:

358

שנ״טרסט: דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא משל דאליהו למה הדבר דומה לגברא דטרקיה לגליה ואבדה למפתחיה דרש רבי יוסי בצפורי אבא אליהו קפדן הוה איכסי מיניה תלתא יומי ולא אתא כי אתא אמר ליה אמאי לא אתא מר א"ל קפדנא קרית לי א"ל הא דקמן קפיד מר:

359

ש״ספיסקא: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם מאן רשעים אמר רב יוסף גנבי. תנו רבנן רשע בא לעולם חרון אף בא לעולם שנאמר בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה רשע אבד מן העולם טוב בא לעולם שנאמר ובאבוד רשעים רנה צדיק נפטר מן העולם רעה בא לעולם שנאמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק צדיק בא לעולם טוב בא לעולם שנאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו:

360

Today's Learning

עין יעקב, סנהדריןEin Yaakov, Sanhedrin