עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), בבא קמאEin Yaakov (Glick Edition), Bava Kama
א׳בבא קמא (טו ע״ב) תניא ר׳ נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ואל יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר (דברים כב ח) ולא תשים דמים בביתך:
1
ב׳(ע״ב) (ד״ה ב לב לג) וישכב חזקיהו עם אבותיו ויקברוהו במעלה קברי בני דוד. אמר ר״א במעלה אצל מעולים שבמשפחה ומאן נינהו דוד ושלמה. דרש רבא מד״כ (ירמיה יח כג) ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם אמר ירמיה לפני הקב״ה רבש״ע אפילו בשעה שעושים צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהם שכר :
2
ג׳(ד״ה ב לב לג) וכבוד עשו לו במותו מלמד שהושיבו ישיבה על קברו. פליגי בה רבי נתן ורבנן חד אמר ג׳ (דף יז) וחד אמר ז׳ ואמרי לה שלשים. ת״ר וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו ל״ו אלף חלוצי כתף דברי ר׳ יהודה א״ל רבי נחמיה והלא גם לפני אחאב עשו כן אלא שהניחו ספר תורה על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה. והאידנא נמי עבדינן הכי אסוקי מסקינן אנוחי לא מנחינן. ואיבעית אימא אנוחי נמי מנחינן קיים לא אמרינן. אמר רבה בר בר חנה הוה אזילנא בהדיה דר׳ יוחנן למשאל שמעתא כי הוה עאל לבית הכסא והוה בעינא מיניה מלתא לא פשיט לן עד דמשי ידיה ומנח תפילין ומברך והדר אמר לן אפילו קיים אמרינן לימד לא אמרינן. והאמר מר גדול תלמוד תורה שהתלמוד מביא לידי מעשה לא קשיא הא למיגמר הא לאגמורי:
3
ד׳א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מ״ד (ישעיה לב כ) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים שנאמר אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנאמר (הושע י יב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף דכתיב (בראשית מט כב) בן פורת יוסף גו' בנות צעדה עלי שור וזוכה לנחלת יששכר דכתיב (שם מט יד) יששכר חמור גרם. איכא דאמרי אויביו נופלין לפניו כיוסף דכתיב ביה (דברים לג יז) עמים ינגח יחדו אפסי ארץ וזוכה לבינה כיששכר דכתיב (ד״ה א יב לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וגו׳:
4
ה׳(דף כא) אמר רב סחורה אמר רב הונא אמר רב הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר משום שנאמר (ישעיה כד יב) ושאיה יוכת שער אמר מר בר רב אשי לדידי חזי לי ומנגח כתורא:
5
ו׳(דף ל) ת״ר חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהם ומעמיקים להם ג׳ טפחים כדי שלא יעכב המחרשה רב ששת שדי להו בנורא רבא שדי להו בדגלת. א״ר יהודה האי מאן דבעי למיהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות:
6
ז׳(דף לב ע״ב) ומודה איסי בן יהודה בערב שבת בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות בע״ש מאי ברשות איכא כדרבי חנינא דא״ר חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא ר׳ ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה:
7
ח׳(דף לח) רב שמואל בר יהודה שכיבא ליה ברתיה אמרי ליה רבנן לעולא קום ניזול נינחמיה אמר להו מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגידופא הוא דאמרי מאי אפשר לי למיעבד הא אפשר להו למיעבד עבדי אזיל הוא לחודיה לגביה א״ל (דברים ב ט) ויאמר ה׳ אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכי עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה קל וחומר בעצמו אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה (במדבר כה יז) צרור את המדינים והכיתם אותם (ע״ב) מואבים עצמם לא כל שכן א״ל הקב״ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית והלא דברים קל וחומר ומה בשביל שתי פרידות טובות חס הקב״ה על שתי אומות גדולות ולא החריבן בתו של ר׳ אם כשרה היא וראויה לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה דהוה חיה:
8
ט׳(דף נ) ת״ר מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה אמרו לה מי העלך אמרה להם זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו אמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אמרתי דבר שאותו צדיק מצטער בו אל יכשל בו זרעו א״ר אחא אף על פי כן מת בנו בצמא שנאמר (תהלים נ ג) וסביביו נשערה מאד מלמד שהקב״ה מדקדק עם חסידיו אפילו כחוט השערה ר׳ חנינא אומר מהכא (שם פט ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו. א״ר חנינא כל האומר הקב״ה ותרן הוא יותרו חייו שנאמר (דברים לב ד) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א״ר חנא ואיתימא ר׳ שמואל בר נחמני מאי דכתיב (שמות לד ו) ארך אפים ולא כתיב ארך אף ארך אפים לצדיקים ולרשעים:
9
י׳ת״ר לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים ומצאו חסיד אחד א״ל ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך לגלג עליו לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותם אבנים אמר יפה אמר לי אותו החסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך:
10
י״א(דף מ) דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא כדרגיז רעיא על ענא עביד לנגידא סמייתא:
11
י״ב(דף נד ע״ב) שאל רבי חנינא בן עגיל לרבי חייא בר אבא מפני מה בדברות הראשונים לא נאמר בהם טוב ובדברות האחרונים (דף נה) נאמר בהם טוב א״ל עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב שאלני אם נאמר בהם טוב אם לאו שאיני יודע אם נאמר בהם טוב אם לאו כלך אצל ר׳ תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ר׳ יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה אזיל לגביה. א״ל ממנו לא שמעתי אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רבי אחא בר חנינא ואמרי ולה אבי אמו של רבי אחא בר חנינא הואיל וסופן להשתבר וכי סופן להשתבר מאי הוי אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל:
12
י״גאמר רבי יהושע בן לוי הרואה טי״ת בחלומו סימן יפה לו מאי טעמא אילימא משום דכתיב טוב אימא (ישעיה יד כג) וטאטאתיה במטאטא השמד חד טי״ת קאמרינן. אימא (איכה א ט) טומאתה בשוליה טי״ת בי״ת קאמרינן אימא (שם ב) טבעו בארץ שעריה אלא הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה שמבראשית עד וירא אלהים את האור לא כתיב טי״ת וא״ר יהושע בן לוי הרואה הספד בחלום חסו עליו מן השמים ופדאוהו והני מילי בכתבא:
13
י״ד(דף נח) אליעזר זעירא (ע״ב) הוה סיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא אשכחוהו דבי ריש גלותא ואמרי ליה מאי שנא הני מסאני אמר להו דקא מאבילנא אירושלים א״ל את חשיבא לאתאבולי אירושלים סבור יוהרא הוא אתיוהו וחבשוהו אמר להו גברא רבה אנא אמרו ליה מנא ידעינן אמר להו או אתון בעו מינאי מלתא או אנא איבעי מינייכו מלתא אמרו ליה בעי את אמר להו האי מאן דקץ כופרא מאי משלם אמרו ליה משלם דמי כופרא והא הוו תמרי אלא משלם דמי תמרא אמר להו והא לאו תמרי שקיל מיניה אמרו ליה אימר לן את אמר להו בששים אמרו ליה מאן אמר כוותיך אמר להו הא שמואל חי ובית דינו קיים שדרו קמיה דשמואל אמר להו שפיר קאמר לכו בששים ושבקוהו:
14
ט״ו(דף ס) א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן אין פורעניות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר (שמות כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים אימתי אש יוצאה בזמן שהקוצים מצויין לה ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנא׳ ונאכל גדיש ויאכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש שנאכל כבר. תני רב יוסף מאי דכתיב (שם יב כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה שנאמר (יחזקאל כא ח) והכרתי ממך צדיק ורשע בבי רב יוסף כולי האי נמי לאין דומין א״ל אביי טיבותא הוא לגבייהו דכתיב (ישעיה נז א) כי מפני הרעה נאסף הצדיק. א״ר יהודה אמר רב (ע״ב) לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב שנאמר (שמות יב כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ת״ר דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואומר (ישעיה כו כ) לך עמי בחדריך וסגור דלתיך בעדו ואומר (דברים לב כה) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה מאי ואומר וכי תימא הני מילי בליליא אבל ביממא לא ת״ש לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך וכי תימא הני מילי היכא דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא דעלמא טפי מעלי ת״ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה אף על גב דמחדרים אימה מחוץ תשכל חרב. רבא בעידן ריתחא הוה סבר כוי דכתיב (ירמיה ט כ) כי עלה מות בחלונינו. ת״ר רעב בעיר פזר רגליך שנאמר (בראשית יב יט) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם ואומר (מ״ב ז ד) אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם מאי ואומר וכי תימא הני מילי היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא ת״ש (שם) לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה. ת״ר דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדיא. שלום בעיר אל יהלך אדם בצדי דרכים דכיון דלית ליה רשותא מחבא חבוי ומסגי.
15
ט״זיתיב רב אמי ורב אסי קמיה דרבי יצחק נפחא מר א״ל לימא מר שמעתתא ומר א״ל לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקנה ילדה מלקטת לו לבנות זקנה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן אמר להם אי הכי אימא לכו מלתא דשויא לתרווייכו (שמות כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב״ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי אני הצתי אש בציון שנאמר (איכה ד יא) ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב ז) ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וכו׳:
16
י״ז(דף סז ע״ב) תניא א״ר עקיבא מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ד׳ וה׳ מפני שנשתרש בחטא רבא אמר מפני ששנה בחטא:
17
י״ח(דף סט) תנן כרם רבעי היו מציינין אותו בקזוזות אדמה סימנא כי אדמה מה אדמה איכא הנאה מינה אף האי נמי כי מפרק שרי לאיהנויי מינה ושל ערלה בחרסית סימנא כחרסית מה חרסית שאין הנאה מיניה אף האי לית ביה הנאה מיניה ושל קברות בסיד סימנא דחיור כעצמות וממחה ושופך כי היכי דניחוור טפי:
18
י״טשאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בנגב יותר מבגזלן אמר להם זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עין של מטה כאילו אינו רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת שנאמר (ישעיה כט טו) הוי המעמיקים מה׳ לסתור עצה והיה במחשך מעשיהם וגו׳ וכתוב (תהלים צד ז) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב וכתיב (יחזקאל ט ט) כי אמרו עזב ה׳ את הארץ ואין ה׳ רואה תניא א״ר מאיר משלו משל משום ר״ג למה הדבר דומה לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך אי זה מהם ענשו מרובה הוי אומר זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך א״ר מאיר בא וראה כמה גדול כחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו חמשה שה שלא ביטלו ממלאכתו ד׳ אמר ריב״ז בא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהולך ברגליו ה׳ שה שהרכיבו על כתפו ארבעה:
19
כ׳(דף פב ע״ב) ת״ר כשצרו בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ ובכל יום היו משלשלים להם בקופה דינרין והיו מעלים להם תמידים היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית אמר להם כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם למחר שלשלו דינרין בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה באותה שעה אמרו ארור האיש שיגדל חזירים וארור האדם שילמד את בנו חכמת יונית ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגנות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר. וחכמת יונית מי אסירי והתניא אמר רבי בארץ ישראל (דף פג) לשון סורסי למה או לשון הקודש או לשון יונית וא״ר יוסי בבבל לשון ארמי למה או לשון הקודש או לשון פרסי אמרי לשון יונית לחוד וחכמת יונית לחוד. וחכמת יונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב״ג (איכה ג נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא ה׳ מאות מהם למדו תורה וחמש מאות מהם למדו חכמת יונית ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא אמרי שאני בית ר״ג שהיו קרובים למלכות וכדתניא המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שהוא קרוב למלכות של בית ר״ג התירו לספר בחכמת יונית מפני שקרובים למלכות:
20
כ״את״ר לא יגדל אדם את הכלב אלא א״כ קשור בשלשלת אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר וקושרו ביום ומתירו בלילה וכו׳:
21
כ״ב(דף פז) תניא רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה אמר רב ששת בריה דרב יהודה מ״ט דרבי יהודה אמר קרא (דברים ד מה) אלה העדות והחקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחקים אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מ״ד הלכה כר״י דאמר סומא פטור מן המצות קא עבידנא יומא טבא לרבנן מ״ט דלא מפקידנא וקא עבידנא מצות והשתא דשמעינן להא דרבי חנינא דא״ר חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן מ״ט כי מפקידנא אית לי אגרא טפי:
22
כ״גמשנה. אע״פ שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר (בראשית כ ז) ועתה השב אשת האיש וגו׳ ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי שנאמר (שם) ויתפלל אברהם אל האלהים וגו׳:
23
כ״דגמרא. תנו רבנן כל אלו שאמרו דמי שבושתו אבל צערו אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר (שם) השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך. אשת נביא בעי אהדורי אשת אחר לא בעי אהדורי א״ר שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן השב אשת האיש מכל מקום ודקא אמרת הגוי גם צדיק תהרוג הלוא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא נביא הוא וכבר למד אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא אחותך היא מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד.
24
כ״הא״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא א״ל דכתיב (ירמיה ב כט) למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם ה׳ א״ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא (שמות טז כח) עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי א״ל רבא לרבה בר מרי כתיב (בראשית מז ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים מאן נינהו חמשה אמר ליה הכי אמר ר׳ יוחנן אותן שהוכפלו בשמות. יהודה נמי אכפולי מכפל א״ל למליה הוא דאכפל דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות וגו׳ וכו׳:
25
כ״וא״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא א״ל דתנן עשירים מביאים בכורים בקלתות של זהב ושל כסף עניים בסלי נצרים של ערבה קלופה הסלים והבכורים ניתנים לכהנים א״ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא (ע״ב) (ויקרא יג מה) וטמא טמא יקרא.
26
כ״זא״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה. ואמרי אינשי שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כריך דכתיב (ישעיה מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש א״ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא (שמות כג כה) ועבדתם את ה׳ אלהיכם זו ק״ש ותפלה וברך את לחמך ואת מימיך זו פת במלח וקיתון של מים מכאן ואילך והסירותי מחלה מקרבך ותניא מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שפ״ג חלאים יש בה מחל״ה בגימטריא הכי הוי וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלם:
27
כ״חא״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי חבריך קרייך חמרא אוכפא לגביך מוש א״ל דכתיב (בראשית טז ח) ויאמר הגר שפחת שרי וגו׳ ותאמר מפני שרי גברתי וגו׳:
28
כ״טא״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי מלתא דמיגניא דאית בך קדים אמרה א״ל דכתיב (בראשית כד לד) ויאמר עבד אברהם אנכי. א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין אמר ליה דכתיב (ש״א כה לא) והטיב ה׳ לאדוני וזכרת את אמתך וגו׳:
29
ל׳א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי חמרא למריה וטיבותא לשקייה א״ל דכתיב (במדבר כז יט) וסמכת את ידך עליו וגו׳ למען ישמעו כל עדת בני ישראל וכתיב (דברים לד ט) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל. א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דקלא בישא גבי קינא דשרכי א״ל דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ותנן במתניתין ותנינא בברייתא כתוב בתורה דכתיב (בראשית כח ט) וילך עשו אל ישמעאל. שנוי בנביאים דכתיב (שופטים יא ג) ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו. ומשולש בכתובים דכתיב (בן סירא יג) כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו תנן במתניתין כל המחובר לטמא טמא כל המחובר לטהור טהור ותנינא בברייתא ר״א אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו:
30
ל״אא״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי אי דלית דורא דלינא ואי לא לא דלינא א״ל דכתיב (שופטים ד ח) ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי כלבא בכפניא גללי מבלע דכתיב (משלי כז ז) נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק. א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי קרית לחברך ולא ענך רמי גודא רבה שדי ביה א״ל דכתיב (יחזקאל כד יג) יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד. א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא א״ל דכתיב (דברים כג ח) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי כד הוינן זוטרי לגברי השתא דקשישנא לדרדקי. א״ל מעיקרא כתיב (שמות יג כא) וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ולבסוף כתיב (דף צג) (שם כג כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך:
31
ל״בא״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי בתר מרי נכסי ציבי משוך. א״ל דכתיב (בראשית יג ה) וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. אמר רב חנין כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה שנאמר (שם טז ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו׳ וכתיב (שם כג) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה והני מילי דאית ליה דיינא בארעא א״ר יצחק אוי לו לצועק יותר מלנצעק. תנ״ה אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע אלא שממהרים לצועק יותר מן הנצעק:
32
ל״גוא״ר יצחק לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר (שם כ) הנה הוא לך כסות עינים אמר לה הואיל וכסית ממני ולא גלית שהוא אישך וגרמת לי הצער הזה יהי רצון שיהיו לך בנים כהויי עינים ונתקיים בזרעה דכתיב (שם כז) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. א״ר אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי המזבח:
33
ל״ד(דף צד) תניא ר״א בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר (תהלים י ג) ובוצע ברך נאץ ה׳:
34
ל״הת״ר הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלין מהם והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו. אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו דתניא מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה באותה שעה אמרו הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו אין מקבלים מהם והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו:
35
ל״ו(דף צז ע״ב) ת״ר איזהו מטבע של ירושלים דוד ושלמה מצד אחד וירושלים עיר הקדש מצד אחד ואיזהו מטבע של אברהם אבינו זקן וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחד:
36
ל״ז(דף קיז) ההוא גברא דהוה בעי אחוויי אתיבנא דחבריה אתא לקמיה דרב א״ל לא תחוי ולא תחוי א״ל מחוינא ומחוינא יתיב רב כהנא קמיה דרב שמטיה לקועיה מיניה קרי רב עלויה (ישעיה נא כ) בניך עלפו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה תוא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד עכו״ם אין מרחמין עליו א״ל רב כהנא עד האידנא הוו פרסאי דלא קפדי אשפיכות דמים והשתא איכא יוונאי דקפדי אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין קום סק לארעא דישראל וקביל עלך שלא תיקשי לרבי יוחנן שבע שנין אזל אשכחיה לריש לקיש דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן אמר להו ר״ל היכא אמרו ליה אמאי אמר להו האי קושיא והאי קושיא האי פירוקא והאי פירוקא אמרו ליה לריש לקיש אזל ריש לקיש א״ל לרבי יוחנן ארי עלה מבבל ליעיין מר במתיבתא דלמחר למחר אותבוה בדרא קמא קמיה דרבי יוחנן אמר שמעתתא ולא אקשי שמעתתא ולא אקשי אנחתיה אחורי שבע דרי עד דאותביה בדרא בתרא. א״ל רבי יוחנן לר״ש בן לקיש ארי שאמרת נעשה שועל אמר רב כהנא יהא רעוא דהני שבע דרי ליהוו חילוף שבע שנין דאמר לי רב קם אכרעיה א״ל נהדר מר ברישא אמר שמעתתא ואקשיה אמר שמעתתא ואקשיה עד דאוקמיה בדרא קמא. ר׳ יוחנן הוה יתיב אשבע בסתרקי שלפי ליה חדא ביסתרקא מתותיה אמר שמעתתא אקשי ליה עד דשלפי ליה כולי ביסתרקי מתותיה עד דיתיב אארעא. רבי יוחנן גברא סבא הוה ומסרחי גביניה אמר להו דלו לי עיני ואחזיה דלו ליה במכחלתא דכספא חזא דפרטא שפוותיה סבר אחוכי קמחייך ביה חלשא דעתיה ונח נפשיה למחר אמר להו ר׳ יוחנן לרבנן חזיתו לבבלאה היכי עביד אמרו ליה דרכיה הכי על לגבי מערתא חזא דהוה (ע״ב) הדרא וליה עכנא א״ל עכנא עכנא פתח פומיך ויכנס הרב אצל תלמיד ולא פתח יכנס חבר אצל חבר ולא פתח יכנס תלמיד אצל הרב פתח ליה בעא רחמי ואוקמיה א״ל אי הוה ידענא דדרכי דמר הכי לא חלשא דעתאי השתא ליתי מר בהדן א״ל אי מצית למיבעי רחמי דתו לא שכיבנא אזלינא ואי לא לא אזלינא הואיל וחליף שעתא חליף תייריה אוקמיה עייליה כל ספיקא דהוה ליה ופשטינהו ניהליה והיינו דא״ר יוחנן דילכון אמרי דילהון היא:
37
ל״חאמר ר׳ יוחנן כל הגוזל את חברו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו שנאמר (משלי א יט) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ואומר (ירמיה ה יז) ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך ואומר (יואל ד יט) מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ואומר (ש״ב כא א) אל שאול ואל בית הדמים אשר המית הגבעונים מאי ואומר וכ״ת נפש דידיה אין אבל נפש בניו ובנותיו לא תא שמע בשר בניו ובנותיו וכ״ת הני מילי היכא דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב דמי לא ת״ש מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם וכ״ת הני מילי היכא דקעביד בידים אבל גרמא לא ת״ש אל שאול ואל בית הדמים אשר המית את הגבעונים וכי היכן מצינו שהרג שאול את הגבעונים אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקים להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן:
38
ל״טגבאי צדקה לוקחין מהם דבר מועט אבל לא דבר מרובה רבינא איקלע לבי מחוזא אתו נשי דבי מחוזא רמו קמיה כבלי ושירי קביל מינייהו אמר ליה רבה תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלים מהם דבר מועט אבל לא דבר מרובה א״ל הני לבני מחוזא דבר מועט נינהו:
39
מ׳סליק מסכת בבא קמא
40
