עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ברכותEin Yaakov (Glick Edition), Berakhot

א׳ברכות מאימתי קורין את שמע בערבית. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עד חצות רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע. אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות.

ב׳גמ׳ מכדי כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים ליתני משעת צאת הכוכבים מלתא אגב אורחיה קא משמע לן כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים והא קמ״ל דכפרה לא מעכבא. כדתניא (ויקרא כב ז) ובא השמש וטהר ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. (ע״ב) א״ר יוסי בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא וא״א לעמוד עליו:

ג׳(דף ג) עד סוף האשמורה דר״א מאי קסבר ר״א אי קסבר ג׳ משמרות הוי הלילה לימא עד ד׳ שעות ואי קסבר ד׳ משמרות הוי הלילה לימא עד ג׳ שעות לעולם קסבר ג׳ משמרות הוי הלילה והא קמ״ל דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא דתניא ר״א אומר שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב״ה ושואג כארי שנאמר (ירמיה כ״ה ל) ה׳ ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער. שניה כלבים צועקים. שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. מאי קחשיב ר״א אי תחלת משמרות קחשיב תחלת משמרה ראשונה סימנא למה לי אורתא הוא אי סוף משמרות קחשיב סוף משמרה אחרונה סימנא למה לי יממא הוא אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ותחלת משמרה אחרונה ואמצעית דאמצעיתא ואי בעית אימא כולהו סוף משמרות קחשיב וכי תימא אחרונה לא צריך למאי נפקא מינה למקרי ק״ש למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן ק״ש אימת. כיון דאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו ליקום וליקרי. אמר רב יצחק בר שמואל אמר רב ג׳ משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב״ה ושואג כארי ואומר אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין העובדי כוכבים:

ד׳תניא א״ר יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל ובא אליהו ז״ל ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי אמרתי לו שלום עליך רבי ומורי. אמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל אמר לי היה לך להתפלל בדרך אמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים. אמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה. באותה שעה למדתי ממנו ג׳ דברים למדתי שאין נכנסין לחורבה ולמדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה. אמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו אמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין העכו״ם. אמר לי בני חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך אלא בכל יום ויום ג״פ אומרת כך. ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך הקב״ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין העכו״ם ואוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם:

ה׳ת״ר מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד ומפני המפולת ומפני מזיקין:

ו׳(ע״ב) ת״ר ד׳ משמרות הוי הלילה דברי רבי. רבי נתן אומר שלשה מ״ט דר׳ נתן דכתיב (שופטים ו יט) ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה תנא אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה ורבי מאי תיכונה אחת מן התיכונה שבתיכונות ור׳ נתן מי כתיב תיכונה שבתיכונות תיכונה כתיב. מ״ט דרבי א״ר זריקא א״ר אמי אמר ריב״ל כתוב אחד אומר (תהלים קיט סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך וכתוב אחד אומר (שם קיט קמח) קדמו עיני אשמורות הא כיצד ד׳ משמרות הוי הלילה ור׳ נתן סבר לה כר׳ יהושע דתנן ר׳ יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות שית דליליא ותרתי דיממא הוו לה שתי משמרות רב אשי אמר משמרה ופלגא נמי משמרות קרי להו:

ז׳וא״ר זריקא א״ר אמי אמר ריב״ל אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת א״ר אבא בר כהנא לא אמרן אלא בד״ת אבל מילי דעלמא לית לן בה ואיכא דאמרי א״ר אבא בר כהנא לא אמרן אלא אפי' בד״ת וכ״ש מילי דעלמא:

ח׳כתיב (תהלים קיט סב) חצות לילה אקום להודות לך וכי דוד בפלגא דליליא הוה קאי מאורתא הוה קאי דכתיב (שם קמז) קדמתי בנשף ואשוע. ומאי משמע דהאי נשף אורתא הוא דכתיב (משלי ז ט) בנשף בערב יום וגו׳ אמר רבי אושעיא דוד הכי קאמר מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות. ונשף אורתא הוא נשף צפרא הוא דכתיב (ש״א ל לז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם מאי לאו מצפרא ועד ליליא לא מאורתא ועד אורתא. אי הכי לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב. אלא אמר רבא תרי נשפי הוו נשף ליליא ואתא יממא נשף יממא ואתא ליליא. ודוד מי הוי ידע פלגא דליליא אימת השתא משה רבינו לא הוי ידע דכתיב (שמות יא ד) כה אמר ה׳ כחצות הלילה וגו׳. מאי כחצות אילימא דאמר ליה הקב״ה בחצות ומי איכא ספיקא קמי שמיא אלא דאמר לו למחר כחצות כי השתא ואתא איהו ואמר כחצות אלמא מספקא ליה ודוד הוה ידע (סנהדרין פרק א׳) דוד סימנא הוה ליה דאמר רב חנא כר ביזנא אמר ר״ש חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבות בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. וכיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו ואומרים לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם לכו ויתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים. אמר רב יוסף מאי קרא דכתיב (דה״א כז לד) ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר (ש״ב טז כג) ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים. יהוידע בן בניהו זה סנהדרין אביתר אלו אורים ותומים, וכן הוא אומר (שם כ כג) ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי. כרתי שכורתים דבריהם פלתי שמופלאים דבריהם. ואחר כך שר צבא למלך יואב. אמר רב יצחק בר אדא מאי קרא (תהלים נז ט) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר. ר׳ זירא אמר משה רבינו מידע הוה ידע ודוד נמי הוה ידע וכיון דדוד הוה ידע כנור ל״ל לאתעוריה משנתיה. וכיון דמשה הוה ידע ל״ל למימר כחצות משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוה והיינו, דאמר מר למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז רב אשי אמר כפלגא אורתא דתליסר נגהי ארביסר הוה קאי וה״ק משה לישראל אמר הקב״ה למחר כחצות הלילה כי האידנא אני יוצא בתוך מצרים:

ט׳(תהלים פו א) לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני רבי לוי ור׳ יצחק חד אמר כך אמר דור לפני הקב״ה רבש״ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג׳ שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך. ואידך כך אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא עוד אלא שכל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי ואומר לו מפיבושת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טמאתי ולא בושתי. אמר רב יהושע בריה דרב אידי מאי קרא (שם קיט מו) ואדרבה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בשת שמו ולמה נקרא שמו מפיבושת שהיה מבייש פני דוד בהלכה לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב. ואמר ר׳ יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר (שם כז יא) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. ודוד היכי קרי לנפשיה חסיד והא כתיב (תהלים כז יג) לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים ותנא משמיה דרבי יוסי למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו שמא יגרום החטא כדרבי יעקב בר אידי דרבי יעקב בר אידי רמי כתיב . (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (שם לב ח) ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא כדתניא (שמות טו טז) עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור עם זו קנית, עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה מכאן אמרו חכמים ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרה כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא:

י׳(ע״ב) תניא חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח״כ אקרא ק״ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבהכ״נ אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא ק״ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. מאי שנא בכל דוכתא דלא חייב מיתה ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה. איבעית אימא משום דאיכא אונס שינה ואי בעית אימא לאפוקי ממ״ד תפלת ערבית רשות קמ״ל דחובה. אמר מר קורא ק״ש ומתפלל מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר״י איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית רבי יהושע ב״ל אומר תפלות באמצע תקנום במאי קא מיפלגי איבעית אימה קרא איבעית אימה סברא, איבעית אימא סברא דרבי יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוה אלא גאולה מעלייתא לא הוי אלא עד צפרא ורבי יהושע ב״ל סבר כיון דלא הוי אלא מצפרא לא הוי גאולה מעלייתא ואי בעית אימא קרא ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב (דברים ו ז) בשכבך ובקומך רבי יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק״ש ואח״כ תפלה אף שכיבה נמי ק״ש ואחר כך תפלה רבי יהושע ב״ל סבר מקיש שכיבה לקימה מה קימה ק״ש סמוך למטתו אף שכיכה נמי ק״ש סמוך למטתו מתיב מר בריה דרבינא בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה ואי אמרת בעי לסמוך הא לא קא סמך גאולה לתפלה והא בעי למימר השכיבנו אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא דאי לא תימא הכי שחרית היכי מצי סמיך והא אמר רבי יוחנן בתחלה אומר (תהלים נא יז) ה׳ שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר (שם יט טו) יהיו לרצון אמרי פי אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה׳ שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמי הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא:

י״אאמר רבי אלעזר בר אבינא כל האומר (תהלים קמה א) תהלה לדוד שלש פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא מאי טעמא אילימא משום דכתיב ביה אלפא ביתא לימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפי אלא משום דכתיב ביה (שם) פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון לימא הלל הגדול דכתיב ביה (שם קלו כה) נותן לחם לכל בשר אלא משום דאית ביה תרתי:

י״באמר ר״י מפני מה לא נאמר נו״ן באשרי מפני שיש בה מפלה שנאמר (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל. אמר רב נחמן בר יצחק אפ״ה חזר דוד וסמכה ברוח הקודש שנאמר (תהלים קמה יד) סומך ה׳ לכל הנופלים:

י״גואמר רבי אלעזר בר אבינא גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאילו במיכאל כתיב (ישעיה ו ו) ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו גבי גבריאל כתיב (דניאל ט כא) והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף ומאי משמע דהאי אחד במיכאל כתיב א״ר יוחנן אתיא אחד אחד כתיב הכא ויעף אלי אחד מן השרפים וכתיב התם (שם י יג) והנה מיכאל אחד (מן) השרים הראשונים בא לעזרני. תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים אליהו בארבע ומלאך המות בשמונה ובשעת המגפה באחת:

י״ד(דף ה) אמר ר׳ לוי בר חמא אמר רשב״ל לעולם ירגיז אדם יצ״ט על יצ״ה שנא׳ (תהלים ד ה) רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב. ואי לא יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם. אם נצחו מוטב אי לא יקרא ק״ש שנאמר על משכבכם. אם נצחו מוטב ואי לא יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה. אמר ר׳ יצחק כל הקורא ק״ש על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו שנאמ' (שם קמט ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם מאי משמע אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי מרישיה דענינא דכתיב יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וכתיב בתריה רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ואמר רבי יצחק כל הקורא ק״ש על מטתו מזיקין בדילים ממנו שנאמר (איוב ה ז) ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר (משלי כג ה) התעיף עיניך בו ואיננה ואין רשף אלא מזיקין שנאמר (דברים לב כד) ולחומי רשף וקטב מרירי:

ט״וואמר ר׳ ללוי בר חמא אמר ריש לקיש מאי דכתיב (שמות כד יב) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. לוחות, — אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זה גמרא; מלמד שכולם נתנו למשה מסני:

ט״זאמר ר' שמעון בן לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו שנאמר (איוב ה ז) ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה שנאמר (משלי כג ה) התעיף עיניך בו ואיננו. ואין רשף אלא יסורין שנאמר (דברים לב כב) ולחומי רשף: אמר ליה רבי יוחנן הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר (שמות טו כה) ויאמר אם שמע תשמע לקול ה׳ אלהיך והישר בעיניו תעשה וגו'. אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב״ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנאמר (תהלים לט ג) נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר. ואין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם וגו׳. אמר ר׳ זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח. אבל הקב״ה אינו כן נתן להם תורה ושמח שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם וגומר. אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו. שנאמר (איכה ג) נחפשה דרכינו ונחקורה פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה שנא׳ (תהלים צט יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שנאמר (משלי ג יב) כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר (ישעיה נג י) וה׳ חפץ דכאו החלי יכול אפילו לא קבלן מאהבה תלמוד לומר (שם) אם תשים אשם נפשו. מה אשם לדעת אף יסורין לדעת ואם קבלם עליו מאהבה מה שכרו (שם) יראה זרע יאריך ימים ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו שנאמר (שם) וחפץ ה׳ בידו יצלח. פליגי בה רבי יעקב בר אידי ור׳ אחא בר חנינא חד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין להם בטול תורה שנאמר (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו וחד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין להם בטול תפלה שנאמר (שם סו כ) ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. אמר ליה רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא הכי אמר אבא א״ר יוחנן אלו ואלו יסורין של אהבה הן שנאמר (משלי ג יב) כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח אלא מה תלמוד לומר ומתורתך תלמדנו אל תקרא תלמדנו אלא תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהוא אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהם לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם לא כל שכן והיינו דרשב״ל, דאמר רשב״ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין נאמר ברית במלח דכתיב (ויקרא ב יג) ולא תשבית מלח ברית ונאמר ברית ביסורין דכתיב (דברים כח מט) אלה דברי הברית מה ברית האמור במלח, מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין, יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם:

י״זתניא רבי שמעון כן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל וכולם לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן: תורה, ארץ ישראל והעולם הבא. תורה מניין שנאמר, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו; ארץ ישראל, דכתיב (דברים ח ה) כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מיסרך, וכתיב בתריה, כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה; העולם הבא, דכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר:

י״חתני תנא קמיה דרבי יוחנן, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים (ע״ב) וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב (שם טז ו) בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנאמר (שם כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. אמת זו תורה שנאמר (שם כג כג) אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנין תנא ליה ההוא סבא משום ר׳ שמעון בן יוחאי אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם (ירמיה לב יח) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם. אמר רבי יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה. ונגעים לא והא תניא, כל מי שיש בו אחד מד׳ מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו אב״א הא לן והא להו ואב״א הא בצנעא והא בפרהסיא. ובנים לא היכי דמי אי לימא דהוו ליה ומיתו והאמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר אלא הא דלא הוו ליה כלל והא דהוו ליה ומיתו:

י״ט(ע״ב) רבי יוחנן חלש על לגביה ר׳ חנינא אמר ליה חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הן ולא שכרן אמר ליה הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה ואמאי לוקים ר׳ יוחנן לנפשיה דהא רבי חייא בר אבא חלש ועל לגביה רבי יוחנן ואמר ליה חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הן ולא שכרן אמר ליה הב לי ידך יהב ליה ידא ואוקמיה וליקום איהו לנפשיה אמרי אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורין. רבי אלעזר חלש על לגביה רבי יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא חזייה דהוה קא בכי רבי אלעזר אמר ליה אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ואי משום מזוני לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות אי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר. א״ל להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא אמר ליה על דא ודאי קא בכית ובכו תרווייהו. אדהכי והכי אמר ליה חביבין עליך יסורין אמר ליה לא הן ולא שכרן א״ל הב לי ידך יהב ליה ידיה ואוקמיה. רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא על לגביה ר׳ יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן. ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן אמרו ליה ליעיין מר במליה אמר להו ומי חשידנא בעינייכו אמרי ליה מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא. אמר להו אי איכא מאן דשמיע עלי מילתא לימא אמרי ליה הכי שמיע לן דלא יהיב מר שיבשא לאריסיה אמר להו מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה אמרי ליה היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים אמר להו קבילנא עלי דיהיבנא ליה איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא ואיכא דאמרי אייקר חלא ואזדבן בדמי דחמרא:

כ׳תניא אבא בנימין אומר על ב׳ דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום. על תפלתי שתהא לפני מטתי מאי לפני מטתי אילימא לפני מטתי ממש והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב״ל מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הכותל שנאמר (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה׳. לא תימא לפני מטתי אלא אימא סמוך למטתי. ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דאמר רבי חמא בר׳ חנינא ואמרי לה אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוויין ליה בנים זכרים שנאמר (תהלים יז יד) וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים. רב נחמן בר יצחק אמר אף אין אשתו מפלת נפלים כתיב הכא וצפונך תמלא בטנם וכתיב התם (בראשית כה כד) וימלאו ימיה ללדת. תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל וקדם א׳ מהם להתפלל ויצא ולא המתין לחבירו טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר (איוב יח ד) טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (שם) ויעתק צור ממקומו. ואין צור אלא הקב״ה שנא׳ (דברים לב יח) צור ילדך תשי. ואם המתין לו מה שכרו (דף ו) אמר רב יוסי בר׳ חנינא זוכה לברכות הללו שנא׳ (ישעי׳ מח יח) לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו׳ ויהי כחול זרעך וגו׳. תניא אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר (מלכים א ח׳:כ״ח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקב״ה מצוי בבהכ״נ שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל. ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל. ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם שנאמר (שם) בקרב אלהים ישפוט, ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר(מלאכי ג טז) אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחושבי שמו. מאי ולחושבי שמו אמר רב אשי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ומנין לאחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר (שמות כ כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכי מאחר דאפי׳ חד תרי מיבעיא. תרי מיכתבן מלייהו בספר הזכרונות חד לא מיכתבן מליה בספר הזכרונות. וכי מאחר דאפי׳ תרי תלתא מבעיא. מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה קמ״ל דדין נמי היינו תורה. וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה מיבעיא. עשרה קדמא שכינה ואתיא. תלתא עד דיתבי:

כ״אאמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק מנין שהקדוש ב״ה מניח תפילין שנאמר (ישעיה סב ח) נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו ואין ימינו אלא תורה שנא׳ (דברים לג ב) מימינו אש דת למו ואין עוזו אלא תפילין שנאמר (תהלים כט יא) ה׳ עוז לעמו יתן. ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך. ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין הני תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו (הנכון כפי פירוש הרשב״א) א״ל (דה״א יז כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד. ומי משבח קוב״ה בשבחייהו דישראל אין דכתיב (דברים כו יז) את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום אמר להם הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, אתם עשיתוני חטיבה (פי׳ ציור אחד בעולם כלומר דבר הנכר שאין כמותו) אחת בעולם דכתיב (שם ו) שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי תינח בחד ביתא בשאר בתי מאי א״ל (דברים ד ז) כי מי גוי גדול ומי גוי גדול (שם לג כט) אשריך ישראל (שם ד לד) או הנסה אלהים (שם כו יט) ולתתך עליון אי הכי נפישי להו טובא בתי אלא כי מי גוי גדול ומי גוי גדול דדמיין להדדי בחד ביתא אשריך ישראל ומי כעמך, בחד ביתא. או הנסה אלהים, בחד ביתא, ולתתך עליון בחד ביתא וכולהו כתיבי באדרעיה:

כ״ב(ע״ב) אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק כל הרגיל לבא לבית הכנכת ולא בא יום אחד הקב״ה משאיל בו שנאמר (ישעיה נ י) מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו יבטח בשם ה׳ מאי טעמא משום דהוה לו לבטוח בשם ה׳ ולא בטח. אמר רבי יוחנן בשעה שהקב״ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס. שנאמר (שם נ ב) מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה :

כ״גאמר ר׳ חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם (יהיה) בעזרו. וכשמת אומרין לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב (בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה׳. ואין עמידה אלא תפלה שנא׳ (תהלים קו ל) ויעמוד פינחס ויפלל (עוד להלן בפרק זה) א״ר יוחנן משום רשב״י כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנאמר (ש״ב ז י) ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה רב הונא רמי כתי׳ לענותו וכתיב לכלותו בתחלה לענותו ולבסוף לכלותו :

כ״דאמר רבי חלבו אמר רב הונא היוצא מבהכנ״ס אל יפסיעה פסיעה גסה. אמר אביי לא אמרן אלא למיפק אבל למיעל מצוה למרהט שנאמר (הושע ו ג) ונדעה נרדפה לדעת את ה׳. אמר רבי זירא מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחללי רבנן שבתא כיון דשמענא להא דרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת שנאמר (שם יא י) אחרי ה׳ ילכו כאריה ישאג אנא נמי (הוה) רהיטנא. אמר רבי זירא אגרא דפרקא רייהטא. אמר אביי אגרא דכלה דוחקא. אמר רבא אגרא דשמעתא סברא. אמר רב פפא אגרא דבי טמיא שתיקותא. אמר רב זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא. אמר רב ששת אגרא להספדה דלויי. אמר רב אשי אגרא דבי הלולא מילי:

כ״האמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר (תהלים יב ט) סביב רשעים יתהלכון כרום זלות לבני אדם אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנשתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא חלף אליהו אידמי ליה כטייעא א״ל כדו בר קיימת קמי מרך שלף ספסירא וקטליה:

כ״ורבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרווייהו כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנות ככרוב שנא׳ כרום זלות לבני אדם מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף אחד יש בכרכי הים ושמו כרום וכיון שחמה זורחת עליו מתהפך לכמה גוונין. רבי אמי ורבי אסי דאמרי תרווייהו כאילו נדון בשתי דינין אש ומים. שנאמר (שם סו יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים:

כ״זאמר רב הונא לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר (מ״א יח לו - לז) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו׳ ענני ה׳ ענני. ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם. רבי יוחנן אמר אף בתפלת ערבית שנאמר (תהלים קמא ב) תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב רב נחמן בר יצחק אמר אף בתפלת שחרית שנאמר (שם ה ד) ה׳ בקר תשמע קולי:

כ״חואמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה׳ קולות שנאמר (ירמיה לג יא) קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו. ואם משמחו מה שכרו אמר ריב״ל זוכה לתורה שנתנה בה׳ קולות שנאמר (שמות יט טז) ויהי ביום השלישי וגו׳ ויהי קולות וגו׳. וקול שופר וגו׳. ויהי קול השופר וגו׳. והאלהים יעננו בקול וגו׳. איני והכתיב (שם) וכל העם רואים את הקולות. אותן קולות דקודם מתן תורה הוו. רבי אבהו אומר כאילו הקריב תודה שנאמר (ירמיה לג יא) מביאים תודה בית ה׳ רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנא׳ (שם) כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה׳:

כ״טואמר ר׳ חלבו אמר רב הונא כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים שנאמר (קהלת יב יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. מאי כי זה כל האדם אמר ר׳ אלעזר אמר הקב״ה כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו ר״ש בן עזאי ואמרי לה ר״ש בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה:

ל׳ואמר רבי חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחבירו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר (תהלים לד טו) בקש שלום ורדפהו ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן. שנאמר (ישעיה ג יד) ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם:

ל״א(דף ז) אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא מנין שהקב״ה מתפלל שנאמר (שם נו ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי מכאן שהקדוש ברוך הוא מצלי. מאי מצלי אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין. תניא אמר רבי ישמעאל בן אלישע פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה ה׳ צבאות יושב על כסא רם ונשא ואמר לי ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ונענה לי בראשו וקא משמע לן שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך. אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטים ונתקיימה בהם ברכתם אלו הן דוד ודניאל דוד דברכיה ארונה דכתיב (ש״ב כד כג) ויאמר ארונה אל המלך ה׳ אלהיך ירצך. דניאל דברכיה דריוש מלכא דכתיב (דניאל ו יז) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך:

ל״באמר רבי יוחנן משום רבי יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו דכתיב (שמות לג יד) פני ילכו והניחותי לך. אמר ליה הקב״ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. ומי איכא ריתחא קמיה דקודשא בריך הוא אין דתניא (תהלים ז יב) ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע. וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה וזו היא רגע ואין כל בריה יכולה לכוין אותה השעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה (במדבר כד טז) ויודע דעת עליון. השתא דעת בהמתו לא הוה ידע דעת עליון הוי ידע אלא מלמד שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקב״ה כועס בה. והיינו דאמר להו נביא לישראל (מיכה ו ה) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב. למען דעת צדקות ה׳ מאי למען דעת צדקות ה׳ אמר רבי אלעזר אמר להם הקב״ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה׳ מלמד שכל אותם הימים לא זעם. וכמה זעמו רגע. וכמה רגע אמר רבי אבין ואי תימא רבי אבינא רגע כמימריה ומנא לן דרגע רתח שנא׳ (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו ואי בעית אימא מהכא (ישעיה כו כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. ואימת רתח אמר אביי בהנך תלת שעי קמייתא כי חוורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי. ההוא מינאה דהוה בשיבבותיה דריב״ל הוה קא מצער ליה טובא בקראי יומא חד שקל תרנגולא ואוקמיה בין כרעיה דערסא ועיין ביה סבר כי מטא ההיא שעתא אלטייה כי מטא ההיא שעתא ניים אמר שמע מיניה לאו אורח ארעא למעבד הכי (תהלים קמה יז) ורחמיו על כל מעשיו כתיב וכתיב (משל׳ יז כו) גם ענוש לצדיק לא טוב. תנא משמיה דרבי מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחין כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקדוש ברוך הוא:

ל״גואמר ר׳ יוחנן משום רבי יוסי טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות שנאמר (הושע ב ט) ורדפה את מאהביה וגו׳ ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה. וריש לקיש אמר יותר ממאה מלקיות, שנאמר (משלי יז י) תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה:

ל״דואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי שלשה דברים בקש משה מלפני הקב״ה ונתן לו. בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו שנא׳ (שמות לג טז) הלוא בלכתך עמנו. בקש שלא תשרה שכינה על עובדי עבודת כוכבים ונתן לו שנאמר (שם) ונפלינו אני ועמך בקש להודיעו דרכיו של הקב״ה ונתן לו שנאמר (שם לג יח) הודעני נא את דרכך. אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו. יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו. אמר לו משה צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק. צדיק ורע לו צדיק בן רשע. רשע וטוב לו רשע בן צדיק. רשע ורע לו רשע בן רשע. אמר מר צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק. צדיק ורע לו צדיק בן רשע. איני והא כתיב (שמות כ ה) פוקד עון אבות על בנים וכתיב (דברים כד טז) ובנים לא יומתו על אבות (סנהדרין פ"ג). ורמינן קראי אהדדי. ומשנינן לא קשיא הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם. אלא הכי קאמר ליה. צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. רשע וטוב לו רשע שאינו גמור. רשע ורע לו רשע גמור. ופליגא דר״מ דאמר רבי מאיר שתים נתנו לו ואחת לא נתנו לו שנאמר (שמות לג יט) וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע״פ שאינו הגון: ויאמר לא תוכל לראות את פני (שמות לג יט). תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה כך א״ל הקב״ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה איני רוצה. ופליגא דרבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן בשכר ג׳ זכה לג׳ בשכר (שם ג ו) (עיקרים מ״ב פכ״ב) ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים. בשכר כי ירא זכה לוייראו מגשת אליו בשכר מהביט זכה לותמונת ה׳ יביט. (שם לג כג) והסירותי את כפי וראית את אחורי אמר ר ב חמא בר ביזנא אמר ר״ש חסידא מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין:

ל״ה(ע״ב) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנא׳ (בראשית טו ח) ויאמר אדני אלהים במה אדע כי אירשנה. אמר רב אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם שנאמר (דניאל ט יז) ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך אל מקדשך השמם למען אדני למענך מיבעי ליה אלא למען אברהם שקראך אדון. ואמר רבי יוחנן משום רשב״י מיום שברא הקב״ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב״ה עד שבאת לאה והודתו שנאמר (בראשית כט לה) הפעם אודה את ה׳. ראובן א״ר אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאלו בן חמי אע״ג דמדעתיה זבנה לבכירותיה דכתיב (שם כה לג) וימכור את בכורתו ליעקב חזי מה כתיב ביה (שם כז מא) וישטום עשו את יעקב וכתיב (שם כז לו) ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים ואלו בני אף על גב דעל כרחיה שקלה יוסף לבכירותיה מיניה דכתיב (דה״א ה א) ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף אפילו הכי לא איקנא ביה דכתיב (בראשית לז כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם. רות (ב״ב פ״ק) מאי רות א״ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקב״ה בשירות ותשבחות ומנא לן דשמא גרים. אמר רבי אלעזר דאמר קרא (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות ה׳ אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות:

ל״וואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו. מנא לן ממשה רבינו שנאמר (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו. ואע״ג דבעי משה רחמי עלה דמלתא ובטלה אפ״ה אוקמיה בזרעיה שנאמר (דה״א כג טו-טז) ובני משה גרשום ואליעזר ויהיו בני אליעזר רחביה הראש וגו׳ ובני רחביה רבו למעלה וגו׳. ותני רב יוסף למעלה מס׳ רבוא. אתיה רביה רביה. כתיב הכא רבו למעלה וכתיב התם (שמות א ז) פרו וישרצו וירבו:

ל״ז(ע״ב) ואמר ר׳ יוחנן משום רשב״י קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג שנא׳ (תהלים ג א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב בתריה ה׳ מה רבו צרי רבים קמים עלי ואלו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב (שם ב) למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק ואלו מה רבו צרי לא כתיב. מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו מזמור לדוד קינה לדוד מיבעי׳ ליה. א״ר שמעון בן אבישלום למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב קודם שפרעו היה עצב לאחר שפרעו שמח אף כאן דוד כיון שאמר לו הקב״ה (ש״ב יב יא) הנני מקים עליך רעה מביתך היה עצב אמר שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי כיון דחזא דאבשלום הוא שמח משום הכי אמר מזמור:

ל״חואמר רבי יוחנן משום ר״ש בן יוחאי מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר (משלי כח ד) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם. תניא נמי הכי רבי דוסתאי בר מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה שנאמר עוזבי תורה יהללו רשע ואם לחשך אדם לומר והכתיב (תהלים לז א) לדוד אל תתחר במרעים אמור לו מי שלבו נוקפו אומר כן אלא אל תתחר במרעים להיות כמרעים ואל תקנא בעושה עולה להיות כעושה עולה ואומר (משלי כג יז) אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה׳ כל היום. איני והא אמר רבי יצחק אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו שנאמר (תהלים י ה) יחילו דרכיו בכל עת. ולא עוד אלא שזוכה בדין שנאמר (שם) מרום משפטיך מנגדו. ולא עוד אלא שרואה בצריו שנאמר (שם) כל צורריו יפיח בהם. לא קשיא הא במילי דידיה הא במילי דשמיא. ואי בעית אימא הא והא במילי דישמיא ולא קשיא הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו. ואי בעית אימא הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ולא קשיא הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור דאמר רב הונא מאי דכתיב (חבקוק א יג) למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו. וכי רשע בולע צדיק והכתיב (תהלים לז לג) ה׳ לא יעזבנו בידו וכתיב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און אלא צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע. ואיב״א שעה משחקת לו שאני:

ל״טואמר ר׳ יוחנן משום רשב״י גדולה שימושה של תורה יותר מלמודה שנא׳ (מ״ב ג יא) פה אלישע בן שפט אשר יצק מים ע״י אליהו למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה:

מ׳אמר ליה רבי יצחק לרב נחמן מאי טעמא לא אתי מר לבי כנשתא לצלויי אמר ליה לא יכילנא אמר ליה לכנפי למר עשרה וליצלי. אמר ליה טריחא לי מלתא ולימא ליה מר לשליחא דצבורא ליתי ולידעי למר בעידנא דמצלי צבורא. אמר ליה מאי כולי האי. אמר ליה דאמר רבי יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי (דף ח) מ״ד (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים. ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר מהכא (ישעיה מט ח) כה אמר ה׳ בעת רצון עניתיך. רבי אחא בר חנינא אמר מהכא (איוב לו ה) הן אל כביר ולא ימאס. וכתיב (תהלים נה יט) פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב״ה מואס בתפלתן של רבים. שנאמר הן אל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו׳. אמר הקב״ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין עכו״ם ומזלות:

מ״אאמר רבי לוי כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר (ירמיה יב) כה אמר ה׳ על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל. ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר (שם) הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם. אמרי ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר (דברים יא כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא. כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא. אמר היינו דאהני להו כדאמר רבי יהושע בן לוי לבניו קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתוריכו חיי. אמר רבי אחא ברבי חנינא מאי קראה (משלי ח לד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים. אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם ב׳ פתחים בבית הכנסת ב׳ פתחים ס״ד אלא אימא שיעור ב׳ פתחים ואחר כך יתפלל:

מ״ב(תהלים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא א״ר חנינא לעת מצוא זו אשה שנא׳ (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב. (יבמות פ״ה) במערבא כי נסיב איניש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. מצא דכתיב (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה. רבי נתן אומר לעת מצוא זו תורה דכתיב (משלי ח לה) כי מוצאי מצא חיים. רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצוא זו מיתה שנאמר (תהלים סח כא) למות תוצאות. תניא נמי הכי תתק״ג מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר למות תוצאות. תוצאות בגימטריא הכי הוה. קשה שבכולם אסכרה ניחא שבכולם נשיקה. אסכרה דמי כחיזרא אגבבא דעמרא דלאחורי נשרא. א״ד כפיטורי כפי ושט. נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא. רבי יוחנן אמר לעת מצוא זו קבורה א״ר חנינא מאי קרא (איוב ג כב) השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר. אמר רבה בר רב שילא היינו דאמרי אינשי ליבעי איניש רחמי אפי׳ עד זיבולא בתרייתא שלמא. מר זוטרא אמר לעת מצוא זו בית הכסא. אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו:

מ״גאמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא. אמר ליה הכי אמר רב חסדא מ״ד (תהלים פז ב) אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב. אוהב ה׳ שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בהמ״ק אין לו להקב״ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דאמר ר׳ חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב״ה בעולמו אלא ד׳ אמות של הלכה בלבד לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא. רב אמי ורב אסי אע״ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי. אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא לעולם ידור אדם במקום רבו שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה. והתניא אל ידור לא קשיא הא דכייף ליה הא דלא כייף ליה. ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאלו גבי ירא שמים כתיב (שם קיב א) אשרי איש ירא את ה׳. ואלו גבי נהנה מיגיעו כתיב (שם קכח ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ולגבי ירא שמים לא כתיב ביה וטוב לך :

מ״ד(ע״ב) אמר להו רבא לבניה כשאתם חותכים בשר אל תחתכו על גב היד. א״ד משום סכנה. וא״ד משום קלקול סעודה. ואל תשבו על מטת ארמית. ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. אל תשבו על מטת ארמית. איכא דאמרי לא תגנו בלא ק״ש. וא״ד דלא תנסבו גיורתא. וא״ד ארמית ממש ומשום מעשה דרב פפא. דרב פפא אזל לגבי ארמית הוציאה לו מטה אמרה לו שב. אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה. הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת. מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית. ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין מסייע לה לריב״ל דאמר ריב״ל אסור לו לאדם שיעבור אחורי בהכ״נ בשעה שהצבור מתפללין:

מ״התניא אמר רבי עקיבא בג׳ דברים אוהב אני את המדיים כשחותכים את הבשר אין חותכין אלא על גב השלחן. כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד. וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה. אמר רב אדא בר אהבה מאי קרא (בראשית לא ח) וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו:

מ״ו(דף ט) אמר ר׳ אבא הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר (דברים טז א) הוציאך ה׳ אלהיך ממצרים לילה. וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנאמר (במדבר לג ג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה. על מה נחלקו על שעת חפזון דר״א ב״ע סבר מאי חפזון חפזון דמצרים ור״ע סבר מאי חפזון חפזון דישראל. תניא נמי הכי הוציאך ה׳ אלהיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב:

מ״ז(שמות יא ב) דבר נא באזני העם וגו׳ אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב״ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם (שם) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורים ונותנים לך ממון הרבה ואמר להם בבקשה מכם הוציאוני מיד ואיני מבקש כלום. (שמות יב לו) וישאילום אמר רבי אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם. א״ד בעל כרחם דמצרים. וא״ד בעל כרחם דישראל. מ״ד בעל כרחם דמצרים דכתיב (תהלים סח יג) ונות בית תחלק שלל. ומאן דאמר בעל כרחם דישראל משום משוי. (שמות יב לו) וינצלו את מצרים. (פ׳ ע״פ) אמר רב אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן. ור״ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים:

מ״ח(שמות ג יד) אהיה אשר אהיה א״ל הקב״ה למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד גליות. אמר לפניו רבש״ע דיה לצרה בשעתה. אמר לו הקב״ה לך אמור להם (שם ג יד) אהיה שלחני אליכם. (מ״א יח לז) ענני ה׳ ענני אמר רבי אבהו למה אמר אליהו ענני ב׳ פעמים. מלמד שאמר אליהו לפני הקב״ה רבונו של עולם ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח. וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם שנאמר (שם) ואתה הסיבות את לבם אחורנית:

מ״טמכדי האי (תהלים יט טו) יהיו לרצון אמרי פי משמע לבסוף ומשמע מעיקרא דבעינן למימר. מאי טעמא תקינו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות (כיון דמיניה יליף סמיכות גאולה לתפלה שפיר טפי לאומרו מעיקרא. מהרש״א) לימרו מעיקרא. אמר רב יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר שמונה עשרה פרשיות לפיכך תקינו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות. הני תמני סרי תשסרי הויין. אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא. דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי מאה וג׳ פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנאמר (תהלים קד לה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה׳ הללויה. הני מאה ושלש מאה וארבע הוויין. אלא שמע מינה אשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשה היא. דאמר (דף י) רשב״ג אמר רבי יוחנן כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי פתח באשרי דכתיב (תהלים א א) אשרי האיש. וסיים באשרי דכתיב (שם ב י) אשרי כל חוסי בו:

נ׳הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר״מ והוו קא מצערי ליה טובא הוה קא בעי ר״מ רחמי עלייהו דלימותו. אמרה ליה ברוריה דביתהו מאי דעתיך משום דכתיב (שם קד לה) יתמו חטאים. מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלייהו דלהדרי בתשובה ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלייהו והדרי בתשובה. א״ל ההוא צדוקי לר׳ אבהו כתיב (תהלים ג א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב (שם נז א) לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה הי מעשה הוה ברישא מכדי מעשה דשאול הוה ברישא ליכתוב ברישא. אמר ליה אתון דלא דרשיתון סמוכים קשיא לכו אנן דדרשינן סמוכים לא קשיא לן דא״ר יוחנן סמוכים מן התורה מנין שנא׳ (שם קיא ח) סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הוה. הכא נמי הוה:

נ״ארב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דר׳ שמעון בן פזי והוה מסדר אגדתא קמיה דרבי יהושע בן לוי א״ל מ״ד (שם קג א) ברכי נפשי את ה׳ וכל קרבי את שם קדשו. א״ל בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו מדת ב״ו צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בו רוח ונשמה קרבים ובני מעיים. והיינו דאמרה חנה (ש״א ב ב) אין קדוש כה׳ כי אין בלתך ואין צור כאלהינו. מאי אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו. מאי כי אין בלתך. אמר רב יהודה בר מנסיא אל תקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך. שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו. מדת ב״ו מעשה ידיו מבלין אותו והקב״ה מבלה מעשיו אמר ליה אנא הכי קא אמינא לך הני ה׳ ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד. לא אמרן אלא כנגד הקב״ה וכנגד נשמה. מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף. מה הקב״ה רואה ואינו נראה, אף נשמה רואה ואינה נראית, מה הקב״ה זן את כל העולם כולו אף נשמה זנה את כל הגוף. מה הקב״ה טהור אף נשמה טהורה. מה הקב״ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי החדרים יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו:

נ״באמר רב המנונא מאי דכתיב (קהלת ח א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. מי כהקב״ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו. חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזיל לגבי אחאב שנאמר (מ״א יח ב) וילך אליהו להראות אל אחאב. ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזיל לגבי אלישע. מה עשה הקב״ה הביא יסורין על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה. שנאמר (ישעיה לח א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר כה אמר ה׳ צבאות צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו׳ מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה. א״ל משום דחזאי לי ברוח הקודש דנפקי מנאי בנין דלא מעלה אמר ליה בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת אבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד. אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בני דמעלי. אמר ליה כבר נגזרה עליך גזרה אמר ליה בן אמץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. איתמר נמי רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר (איוב יג טו) הן יקטלני לו איחל. (ע״ב) מיד (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה׳. מאי קיר. א״ר שמעון בן לקיש מקירות לבו שנאמר (ירמיה ד יט) מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו׳. רבי לוי אמר על עסקי הקיר. אמר לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כלו בכסף וזהב על אחת כמה וכמה. (ישעיה לח ג) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי. מאי והטוב בעיניך עשיתי. אמר רבי יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה. ר׳ לוי אמר שגנז ספר רפואות:

נ״גא״ר יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים. וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים שנאמר (שמות לב יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו. חזקיה תלה בזכות עצמו דכתיב (ישעיה לח ג) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנאמר (מ״ב יט לד) וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי. והיינו דריב״ל דאמר ריב״ל מאי דכתיב (ישעיה לח יז) הנה לשלום מר לי מר. אפילו בשעה ששיגר לו הקב״ה שלום מר הוא לו:

נ״דואמר רבי יוסי בר׳ חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל שנאמר (תהלים קל א) ממעמקים קראתיך ה׳. תנ״ה לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל, לפי שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה׳ וכתיב (שם קב א) תפלה לעני כי יעטוף. ואמר רבי יוסי בר׳ חנינא משום ראב״י המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר (יחזקאל א ח) ורגליהם רגל ישרה. ואמר רבי יוסי בר׳ חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב מאי דכתיב (ויקרא יט כו) לא תאכלו על הדם. לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. אמר רבי יצחק אמר ר׳ יוחנן אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום ראב״י כל האוכל ושותה ואח״כ מתפלל עליו הכתוב אומר (מ״א יד ט) ואותי השלכת אחרי גוך. אל תקרי גוך אלא גאיך. אמר הקב״ה לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים:

נ״ה(יב ע״ב) ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנא׳ (ש״א יב כג) גם אנכי חלילה לי מחטוא לה׳ מחדול להתפלל בעדכם. אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו. מאי טעמא אילימא משום דכתיב (שם כב ח) ואין חולה מכם עלי ואין גולה את אזני. דלמא מלך שאני. אלא מהכא (תהלים לה יג) ואני בחלותם לבושי שק. ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו שנאמר (יחזקאל טז סג) למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה׳ אלהים. דלמא צבור שאני. אלא מהכא (ש״א כח טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי וגו׳ ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעני מה אעשה. ואילו אורים ותומים לא קאמר משום דקטליה לנוב עיר הכהנים. ומנין דאחילו ליה מן שמיא שנאמר (שם) ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובניך עמי. וא״ר יוחנן עמי במחיצתי. ורבנן אמרי מהכא (ש״ב כא ו) והוקענום לה׳ בגבעת שאול בחיר ה׳. יצאתה בת קול ואמרה בחיר ה׳:

נ״ותניא אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר (ירמיה כג ז) הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם. אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומו אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו. כיוצא בו אתה אומר (בראשית לה י) לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. (דף יג) לא שיעקר יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לה וכן הוא אומר (ישעיה מג יח) אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו אל תזכרו ראשונות זו שעבוד גליות, וקדמוניות אל תתבוננו זו יציאת מצרים. (שם) הנני עושה חדשה עתה תצמח. תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג. משל למה״ד לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצול ממנו והיה מספר והולך מעשה זאב. פגע בו ארי וניצול ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי. פגע בו נחש וניצול ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש אף כך ישראל צרות אחרונות משכחות הראשונות:

נ״זאברם הוא אברהם (פסוק הוא בדה״א א) בתחלה נעשה אב לארם ולבסוף נעשה אב לכל העולם כלו. שרי היא שרה בתחלה נעשית שרי לאומתה ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו. תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה. שנאמר (בראשית יז ה) והיה שמך אברהם. רבי אליעזר אומר עובר בלאו שנאמר (שם) ולא יקרא עוד את שמך אברם. אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי. התם הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם (שם) שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי. שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב (שם מו ב) ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב. מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רב יוסי בר זבידא (נחמיה נו ב) אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרת באברם. אמר ליה התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא:

נ״חאמר ר׳ יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע. כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח״כ מקבל עליו עול מצות. והיה אם שמוע לויאמר. שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד:

נ״ט(ע״ב) תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר ר׳ אחא בר יעקב ובדלי"ת. א״ר אשי ובלבד שלא יחטוף בחי״ת. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חייא בר אבא חזייה דהוה מאריך טובא א״ל כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת:

ס׳(דף יד) אמר רב כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה שנאמר (ישעיה ב כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה. ושמואל אמר במה חשבתו לזה ולא לאלוה. מתיב רב ששת בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. תרגמא רבי אבא במשכים לפתחו. אמר רבי יונה אמר רבי זירא כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל עשאו במה. אמרו ליה במה קאמרת. אמר להו אסור קאמינא. כדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין א״ר יצחק בר אשיאן אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנאמר (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. וא״ר אידי בר אבין א״ר יצחק בר אשיאן כל המתפלל ויוצא לדרך הקב״ה עושה לו חפציו שנא׳ צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו:

ס״אאמר רבי יונה אמר רבי זירא (פ׳ הרואה ע״ש מהרשא) כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע. שנאמר (משלי יט כג) ושבע ילין כל יפקד רע. אל תקרי שבע אלא שבע. אמר ליה ר׳ אחא בריה דרבי חייא בריה דר׳ אבא הכי אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות. שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע:

ס״ב(ע״ב) אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. אמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה (דף טו) יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק״ש ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה. א״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק״ש ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר (תהלים כו ו) ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה׳. אמר ליה רבא לא סבר לה מר כאילו טבל דכתיב ארחץ בנקיון ולא כתיב ארחיץ כפי:

ס״גואמר רבי חמא בר׳ חנינא למה נסמכו (דף טז) אהלים, לנחלים דכתיב (במדבר כד ו) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע וגו׳. לומר לך מה נחלים מעלים את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות:

ס״דתנו רבנן אין קורין אבות אלא לשלשה ואין קורין אמהות אלא לד׳. אבות מ״ט. אילימא משום דלא ידעינן אי מראובן קא אתינן אי משמעון קא אתינן. אי הכי אמהות נמי לא ידעינן אי מרחל קא אתינן אי מלאה קא אתינן. אלא עד הכי חשיבי, טפי לא חשיבי:

ס״ה(ע״ב) אמר רבי אלעזר מאי דכתיב (תהלים סג ד) כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי, כן אברכך, זו קריאת שמע. בשמך אשא כפי זו תפלה, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר (שם סג ה) כמו חלב ודשן תשבע נפשי, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא שנאמר (שם) ושפתי רננות יהלל פי. רבי אלעזר בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתשכן בפורנו אהבה ואחוה שלום וריעות ותרבה גבולנו בתלמידים ותצליח סופנו אחרית ותקוה ותשים חלקנו בגן עדן ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך ונשכים ונמצא ייחול לבבנו ליראה את שמך ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה. רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו ותתלבש ברחמיך ותתכסה בעוזך ותתעטף בחסידותך ותתאזר בחנינותך ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך. רבי זירא בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו. רבי חייא בתר דמצלי אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתהא תורתך אומנותנו ואל ידוח לבנו ואל יחשכו עינינו. רב בתר צלותיה אמר הכי יהר"מ ה׳ אלהינו שתתן לנו חיים ארוכים חיים של שלום חיים של טובה חיים של ברכה חיים של פרנסה חיים של חלוץ עצמות חיים שיש בהם יראת שמים ויראת חטא חיים שאין בהם בושה וכלימה חיים של עושר וכבוד חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה:

ס״ורבי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומפגע רע מחבר רע מיצר רע משכן רע ומשטן המשחית מדין קשה ומבעל דין קשה בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית ואף על גב דקיימי קצוצי עליה דרבי. רב ספרא בתר דמסיים צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתשים שלום (דף יז) בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובין התלמידים העוסקים בתורתך בין עוסקים לשמה בין עוסקים שלא לשמה וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון מלפניך שיהיו עוסקין לשמה:

ס״זרבי אלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתעמידנו בקרן אורה ואל תעמידנו בקרן השכר. ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו. איכא דאמרי הא רב המנונא מצלי לה, ורבי אלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי. רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצונו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד גליות. יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתכניע מלפנינו ומאחרינו ונשוב לעשות חקי רצונך בלבב שלם. מר בריה דרב הונא בתר צלותיה אמר הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי ותצילנו מפגע רע מיצר הרע ומאשה רעה ומכל רעות המתרגשות לבוא בעולם, וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי:

ס״חרבא בתר צלותיה אמר הכי אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלמה יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שלא אחטא עוד ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורים וחלאים רעים. והיינו וידוי דרב המנונא זוטא ביומא דכפורא:

ס״טרב ששת כי הוה יתיב בתעניתא בתר דמצלי אמר הכי רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאלו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני:

ע׳רבי יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם. ועליו אמר שלמה בחכמתו (קהלת ז א) טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. מרגלא בפומיה דר״מ גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי יום יום נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי. שמור פיך מכל חטא. וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון. ואני אהיה עמך בכל מקום. מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה. אני מלאכתי בעיר. והוא מלאכתו בשדה. אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו. כשם שהוא איננו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו. שמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט. שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים. מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך ומשיב חמה ומדבר שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם. (ס״פ הנזקין וע״ש רש׳׳א) ואפילו עם עובד כוכבים בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם אפילו עובד כוכבים בשוק. מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו או ברבו או במי שגדול ממנו בחכמה ובמנין שנאמר (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד. ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם. לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה וכל העושים שלא לשמה נוח להם שלא נבראו. מרגלא בפומיה דרב לא כהעולם הזה העולם הבא העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם נהנין מזיו השכינה שנאמר (שמות כד יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. ת״ר גדולה הבטחה שהבטיחן הקב״ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר (ישעיה לב ט) נשים שאננות קומנה, שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי. אמר ליה רב לרבי חייא נשים במאי זכיין. באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. כי מפטרי רבנן מבי רבי אמי ואמרי לה מבי רבי חנינא אמרי ליה הכי. עולמך תראה בחייך ואחריתך לחיי העולם הבא ותקותך לדור דורים לבך יהגה תבונה פיך ידבר חכמות ולשונך ירחיש רננות עפעפיך יישירו נגדך עיניך יאירו במאור תורה ופניך יזהירו כזוהר הרקיע שפתותיך יביעו דעת וכליותיך תעלוזנה מישרים ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין. כי הוו מפטרי רבנן מבי רב חסדא ואמרי לה מבי רבי שמואל בר נחמני אמרו ליה הכי. (תהלים קמד יד) אלופינו מסובלים. אלופינו מסובלים. רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר. חד אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצות. וחד אמר אלופינו בתורה ובמצות ומסובלים ביסורין. (ע״ב) אין פרץ שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג האדומי. ואין יוצאת שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל. ואין צוחה שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי. ברחובותינו שלא יהיה בינינו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים. (ישעיה מו יב) שמעי אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה. רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר. חד אמר כל העולם כולו ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע. וחד אמר כל העולם כולו ניזונין בזכותן. והם אפילו בזכות עצמן אינן ניזונין. כדרב יהודה אמר רב (תענית וע״ש רש״א) דאמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. ופליגא דרב יהודה דאמר רב יהודה מאן אבירי לב גובאי טפשאי. אמר רב יוסף תדע דהא לא אגייר גיורא מנייהו אמר רב אשי והלין בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו דהא קא חזו בשבחא דאורייתא תרי זימני בשתא ולא מנייר גיורא מינייהו:

ע״א(דף יח) תניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס״ת בזרועו וקורא. ואם עשה כן עובר משום (משלי יז ה) לועג לרש חרף עושהו:

ע״באמר רחבה אמר רב יהודה אמר רב כל הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום (שם) לועג לרש חרף עושהו. ואם לוהו מה שכרו. אמר רבי אסי עליו הכתוב אומר (שם יט יז) מלוה ה׳ חונן דל (שם יד לא) ומכבדו חונן אביון. (דף יט) אמר רבי יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של ת״ח נופל בגיהנם שנאמר (תהלים קכה ה) והמטים עקלקלותם יוליכם ה׳ את פועלי האון שלום על ישראל. אפילו בשעה ששלום על ישראל יוליכם ה׳ את פועלי האון. תנא דבי רבי ישמעאל אם ראית ת״ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה. שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה. אמר רבה לא אמרן אלא דברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר למריה. ואמר ריב״ל בכ״ד מקומות ב״ד מנדין על כבוד הרב וכולן שנינו במשנתנו. אמר ליה רבי אלעזר היכא א״ל לכי תשכח נפק דק ואשכח תלתא. המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים והמזלזל בנטילת ידים והמגיס דעתו כלפי מעלה. המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים מאי היא דתנן הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכמים אומרין משקין. אמר ליה מעשה בכרכמית אחת שפחה משוחררת בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון. אמר ליה דוגמא השקוה. ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו. המזלזל בנטילת ידים מאי היא דתנן אמר רבי יהודה ח״ו שעקביא בן מהללאל נתנדה שאין העזרה ננעלת על כל אדם מישראל בחכמה ובטהרה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל אלא את מי נדו את אלעזר בן חנוך שפקפק בנטילת ידים. ובשמת שלחו ב״ד והניחו אבן גדולה על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנדויו בית דין סוקלין את ארונו. המגיס דעתו כלפי מעלה מאי היא. דתנן שלח לו שמעון בן שטח לחוני המעגל צריך אתה להתנדות ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו ועליך הכתוב אומר (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:

ע״ג(דף כ) אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דמתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי. וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא. ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא. ואלו רב יהודה כי שליף חד מסאנא אתא מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח כן. אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהוות לבישת כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מלתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא:

ע״ד(ע״ב) דרש רב עוירא זימנין א״ל משמיה דרכי אמי וזימנין א״ל משמיה דרבי אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע כתיב בתורתך (דברים י יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו כו) ישא ה׳ פניו אליך. אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך והם דקדקו על עצמם עד כזית ועד כביצה:

ע״ה(דף כא) אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה שנא׳ (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת. מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר (שם לב ג) כי שם ה׳ אקרא הבו גדל לאלהינו:

ע״ו(ע״ב) אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר (ויקרא כב לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה. מאי משמע. דתנא רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (במדבר טז כא) הבדלו מתוך העדה הזאת ואתיא עדה עדה דכתיב התם (שם יד כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת. מה להלן עשרה אף כאן עשרה:

ע״ז(דף כד ע״ב) רבי אבא הוה קא מישתמיט מיניה דרב יהודה דהוה כעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר (ירמיה כז כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה׳. אמר איזיל ואשמע מיניה מילתא מבית וועדא והדר אפיק. אזל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרב יהודה היה עומד בתפלה ונתעטש ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל. א״ל אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי:

ע״חתניא כוותיה דרב חסדא היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא קריאת שמע ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק. לא פסק מאי אמר רבי מיאשה בר בריה דרבי יהושע בן לוי עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ כה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם. רבי אסי אמר (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא. רב אדא בר אהבה אמר מהכא (במדבר טו לא) כי דבר ה׳ בזה. ואם פסק מה שכרו א״ר אבהו עליו הכתוב אומר (דברים לב מז) ובדבר הזה תאריכו ימים:

ע״ט(דף כו ע״ב) איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום. רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידים תקנום. תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי. תניא כוותיה רבי יוסי ברבי חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר אל המקים אשר עמד שם את פני ה׳ ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו ל) ויעמוד פינחס ויפלל יצחק תקן תפלת המנחה שנאמר (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנא׳ (תחלים קכ א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו יעקב תקן תפלת ערבית שנא׳ (בראשית כח יא) ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנא׳ (ירמיה ז טז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי. תניא כוותיה דריב״ל מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר וכו׳:

פ׳(דף כז ע״ב) תניא ר׳ אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ת״ר מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע אמר ליה רבי תפלת ערבית רשות או חובה א״ל רשות. בא לפני ר״ג א״ל תפלת ערבית רשות או חובה א״ל חובה. א״ל והלא ר׳ יהושע אמר לי רשות. א״ל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבהמ״ד כיון שנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל תפלת ערבית רשות או חובה א״ל ר״ג חובה אמר להן ר״נ לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה. א״ל רבי יהושע לאו. א״ל והלא משמך אמרו רשות א״ל יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך. עמד ר' יהושע על רגליו ואמר אלמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי. היה רבן גמליאל יושב ודורש ור׳ יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן עמוד ועמד. אמרו עד כמה ניצעריה וליזיל. בראש השנה אשתקד צעריה. בבכורות במעשה דר׳ צדוק צעריה. ה״נ קא מצער ליה. כולי האי ליצעריה וליזיל. תא ונעבריה. מאן נוקים ליה נוקמיה לר׳ יהושע בעל מעשה הוא. נוקמיה לר״ע דלמא עניש ליה דלית ליה זכות אבות. אלא נוקמיה לר״א בן עזריה דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא. הוא חכם דאי מקשי ליה מפרק ליה. הוא עשיר דאי מפלח לבי קיסר האי נמי מצי מפלח כוותיה. והוא עשירי לעזרא דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה אתו ואמרי ליה ניחא ליה למר למיהוי ריש מתיבתא א״ל איזיל ואמליך באנשי ביתאי. אזל ואמליך בדביתהו אמרה ליה (דף כח) דלמא מעבירין לך אמר לה אמרי אינשי לשתמיש יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר. אמרה ליה לית לך חוורתא ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה אתרחיש ליה ניסא והדרו ליה תמני סרי דארי חוורתא. והיינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה הרי כבן שבעים שנה ולא בן שבעים שנה. תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה רשות לתלמידים ליכנס שהיה ר״ג מכריז ואומר כל ת״ח שאין תוכו כברו אל יכנס לב״ה ההוא יומא איתוספו כמה ספסלי. אמר רבי יוחנן פליגי בה אבא יוסף בר דוסתאי ורבנן חד אמר איתוסף ת׳ ספסלי וחד אמר ז׳ מאה ספסלי. הוה קא חלשה דעתיה דר״ג אמר דלמא ח״ו מנעתי תורה מישראל אחזו ליה בחלמא חצבי חוורי דמליין קיטמא. ולא היא אלא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה, תנא עדיות בו ביום נשנית וכל היכא דאמרינן בו ביום ההוא יומא הוה ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בב״ה שלא פירשוה ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת. דתנן בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש אמר להם מה אני לבא בקהל. אמר לו רבן גמליאל אסור אתה לבוא בקהל אמר לו רבי יהושע מותר אתה לבוא בקהל אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר (דברים כג ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳. א״ל ר׳ יהושע וכי עמון ומואב במקומן הם יושבין והלא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר (ישעיה י יג) ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושיתי ואוריד כאביר יושבים וכל דפריש מרובא פריש. א״ל רבן גמליאל והלא כבר נאמר (ירמיה מט ו) ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון וכבר שבו. א״ל רבי יהושע והלא כבר נאמר (עמוס ט יד) ושבתי את שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו. מיד התירוהו לבא בקהל. אמר ר״ג הואיל והכי הוא איזיל ואפייסיה לרבי יהושע. כי מטא לביתיה חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן א״ל מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה א״ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאין אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הן מתפרנסין ובמה הם ניזונין. א״ל נענתי לך מחול לי. לא אשגח ביה. עשה בשביל כבוד אבא איפייס. אמרו מאן ליזיל ולימא להו לרבנן. אמר להו ההוא כובס אנא אזילנא. שלח רבי יהושע לבה״מ מאן דלביש מדא ילבש מדא ומאן דלא לביש מדא יימר למאן דלביש מדא שלח מדייך ואנא אלבשיה. א״ל רבי עקיבא לרבנן מרוקו גלי דלא ליתו עבדי דר״ג וליצערו רבנן. אמר רבי יהושע מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו אתא רבי יהושע טרף אבבא ואמר להו מזה בן מזה יזה. שאיני לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה כן מזה מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה:

פ״אאמר ליה רבי עקיבא רבי יהושע נתפיישת כלום עשינו אלא לכבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו. ואפ״ה לא עברוה לרבי אלעזר בן עזריה דהוה דריש רבן גמליאל תרתי שבתא ודריש ר׳ אלעזר בן עזריה חדא שבתא. והיינו דאמר מר שבת של מי היתה של רבי אלעזר בן עזריה היתה ואותו תלמיד רבי שמעון בן יוחאי הוה:

פ״ב(ע״ב) מתני׳ ר׳ נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה אמרו לו מה מקום לתפלה זו אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא יארע תקלה ע״י וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי:

פ״גגמרא ת״ר בכניסתו מהו אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. וביציאתו אומר מודה אני לפניך ה׳ אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שהם משכימים ואני משכים הם משכימים לדברים בטלים ואני משכים לדברי תורה אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר אני רץ והם רצים אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת:

פ״דתנו רבנן כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמדיו לבקרו אמרו לו רבי למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי העולם הבא. אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ומנעו בניכם מן ההגיון וחושיבום בין ברכי תלמידי חכמים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא. וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו רבינו גר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק מפני מה אתה בוכה. אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר שאם כעס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשוחדו בממון ואעפ״כ הייתי בוכה. ועכשיו שמוליכין אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה שהוא חי וקים לעולם ולעולמי עולמים שאם כעס עלי כעסו כעס עולם ואם יאסרני איסורו איסור עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואין אני יכול לפייסו בדברים ולשוחדו בממון ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד של גיהנם ואחד של גן עדן ואיני יודע באיזה מהן מוליכין אותי ולא אבכה. אמרו לו רבינו ברכנו. אמר להם יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. א״ל תלמידיו עד כאן אמר להם ולואי. תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם. בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא:

פ״התנו רבנן שמעון הפקולי הסדיר י״ח ברכות לפני ר״ג על הסדר ביבנה. אמר להם ר״ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים. ירד שמואל הקטן ותקנה. לשנה האחרת שכחה (דף כט) והשקיף בה ב׳ וג׳ שעות ולא העלוהו ואמאי לא העלוהו והא״ר יהודה אמר רב טעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו בברכת המינים מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא. שאני שמואל הקטן דאיהו תקנה. וניחוש ודילמא הדר בה. אמר אביי גמירי טבא לא הוי בישא. ולא והכתיב (יחזקאל יח כד) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול. (דייק מדכתיב ובשוב צדיק ששב לרשעו דמעיקרא מהר"י ז״ל) ההוא רשע מעקרו אבל צדיק מעקרו לא. ולא והתנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך שהרי יוחנן כ״ג שמש בכהונה גדולה פ׳ שנה ולבסוף נעשה צדוקי. אמר אביי הוא ינאי הוא יוחנן. רבא אמר ינאי לחוד יוחנן לחוד ינאי רשע מעקרו יוחנן צדיק מעקרו. לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. אמר לך רבא צדיק מעקרו נמי דלמא הדר ביה. אי הכי אמאי לא אסקוהו. שאני שמואל הקטן דהא אתחיל בה דא״ר יהודה א״ר ואיתמא רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה:

פ״ו(ע״ב) א״ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח ולא תחטא. לא תרוי ולא תחטא. וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא. מאי המלך בקונך וצא. אמר רבי יעקב אמר רב חסדא זו תפלת הדרך. (דף ל) והיכי מצלי לה. רב חסדא אמר מעומד. רב ששת אמר אפילו מהלך. רב חסדא ורב ששת הוו קא אזלי באורחא קם רב חסדא וקא מצלי אמר ליה רב ששת לשמעיה מאי קא עביד רב חסדא. אמר ליה קאי ומצלי. אמר ליה אוקמן נמי לדידי ואצלי מהיות טוב אל תקרי רע:

פ״זת״ר סומא ומי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו כנגד אביו שבשמים שנאמר (מ״א ח מד) והתפללו אל ה׳ אלהיהם. היה עומד בחוץ לארץ יכוין לבו כנגד א״י שנאמר (שם ח מח) והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר (שם ח מד) והתפללו אל ה׳ דרך העיר אשר בחרת, היה עומד ביורשלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש שנאמר (שם ח לג) והתפללו אל הבית הזה. היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים שנאמר (שם ח ל) והתפללו אל המקום הזה היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת, היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאלו לפני הכפורת, נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב, במערב מחזיר פניו למזרח, בדרום מחזיר פניו לצפון, בצפון מחזיר פניו לדרום נמצאו כל ישראל מכוונים את לבם למקום אחד. א״ר אבין ואיתימא רבי אבינא מאי קרא (שיר ד ד) כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות. תל שכל פיות פונים בו:

פ״ח(ע״ב) אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה יתיב וקא בדח טובא א״ל לא סבר לה מר (תהלים ב יא) וגילו ברעדה. אמר ליה אנא תפלין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דר׳ זירא חזייה דהוה בדח טובא. א״ל (משלי יד כג) בכל עצב יהיה מותר כתיב. א״ל אנא תפלין מנחנא:

פ״טמר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא אייתי כסא דמוקרא בת ת׳ זוזי ותבר קמייהו ואעציבו. רב אשי עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא (דף לא) אייתי כסא דזוגיתא חיוורתא ותבר קמייהו ואעציבו אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא לישרי לן מר. אמר להו ווי לן דמיתנן ווי לן דמתנן. אמרו ליה אנן מה נעני בתרך. אמר להו הי תורה והי מצוה דמגנו עלן. א״ר יוחנן משום רשב״י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה״ז שנאמר (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה. אמרו עליו על ר״ל שמימיו לא מלא שחוק פיו בעוה״ז מכי שמעה מר' יוחנן רביה:

צ׳תנו רבנן אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה ולא יפטר אדם מחבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטולים אלא מתוך דבר הלכה שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים. וכן תני מרי בר בריה דרב הונא בריה דרבי ירמיה בר אבא אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו כי הא דרב כהנא אלוייה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי ציניתא דבבל כי מטא להתם א״ל מר ודאי דאמרי אינשי הני ציניתא דבבל איתנהו מאדם הראשון ועד השתא. אמר ליה אדכרתן מילתא דרבי יוסי בר' חנינא דאמר רבי יוסי בר׳ חנינא מ״ד (ירמיה ב ו) בארץ אשר לא עבר כח איש ולא ישב אדם שם. וכי מאחר שלא עבר האיך ישב אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא נתישבה:

צ״אתנו רבנן המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים. אבא שאול אומר סימן לדבר (תהלים י יז) תכין לבם תקשיב אזנך. תניא אמר רבי יהודה כך היה מנהגו של ר' עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו מוצאו בזוית אחרת. וכל כך למה מפני כריעות והשתחויות. אמר רב המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה (ש״א א יג) והנה היא מדברת על לבה מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו. רק שפתיה נעות מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו. וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו. ויחשבה עלי לשכורה מכאן שהשכור אסור להתפלל. (שם) ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין אמר ר' אלעזר מכאן לרואה (ע״ב) בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו. (שם) ותען חנה ותאמר לא אדוני אמר עולא ואיתימא רבי יוסי בר חנינא אמרה ליה לא אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקודש שורה עליך שאתה חושדני בדבר זה איכא דאמרי הכי אמרה ליה לא אדון אתה. לא איכא שכינה ורוח הקודש גבך שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי. ויין ושכר לא שתיתי אמר רבי אלעזר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו. אל תתן את אמתך לפני בת בליעל אמר רבי אלעזר מכאן לשכור שמתפלל כאלו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא לפני בת בליעל וכתיב התם (דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים. ויען עלי ויאמר לכי לשלום. אמר ר״א מכאן לחושד בחבירו בדבר שאין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר (ש״א א יז) ואלהי ישראל יתן את שלתך:

צ״ב(דף לב) וידבר ה׳ אל משה לך רד. (שמות לב ז) מאי לך רד א״ר אלעזר א״ל הקדוש ב״ה למשה משה רד מגדולתך. כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל עכשיו שישראל חטאו למה לי. מיד תשש כחו של משה ולא היה בו כח לדבר. כיון שא״ל (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם אמר משה דבר זה תלוי בי. מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים עליהם. משל למלך ב״ו שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה והיה אוהבו יושב לפניו והיה מתירא להצילו. כיון שאמר אלמלא פלוני אוהבי היושב לפני הרגתיך. אמר דבר זה תלוי בי מיד עמד והצילו:

צ״גדרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב״ה ואח״כ יתפלל. מנא לן ממשה דכתיב (דברים ג כג) ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא וכתיב ה׳ אלהים אתה החלות וגומר וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגומר (ע״ב) א״ר אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אע״פ כן לא נענה אלא בתפלה שנאמר אל תוסף דבר אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה. ואמר רבי אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנאמר (ישעיה א יא) למה לי רוב זבחיכם וכתיב ובפרשכם כפיכם. ואמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש נגעלו שערי תפלה שנאמר (איכה ג ח) גם בי אזעק ואשוע שתם תפלתי ואע״פ ששערי תפלה נגעלו שערי דמעה לא נגעלו שנאמר (תהלים לט יג) שמעה תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. ואמר רבי אלעזר מיום שחרב ביהמ״ק נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים שנאמר (יחזקאל ד ג) ואתה בן אדם קח לך מחבת ברזל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר. א״ר חנין אמר רבי חנינא כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם מנא לן ממשה רבינו שנאמר (דברים ט יח) ואתפלל אל ה׳ וכתיב בתריה וישמע ה׳ אלי גם בפעם ההיא. איני והא אמר ר׳ חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר (משלי יג יב) תוחלת ממושכה מחלה לב מאי תקנתיה יעסוק בתורה שנאמר (שם) ועץ חיים תאוה באה ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר (שם ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. לא קשיא הא דמאריך ומעיין בה הא דמאריך ולא מעיין בה. אמר רבי חמא בר חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנא׳ (תהלים כז יד) קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳. תנו רבנן ד׳ צריכין חזוק אלו הן תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין שנאמר (יהושע א ז) רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה חזק בתורה ואמץ במעשים טובים. תפלה מנין שנאמר קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳. דרך ארץ מנין שנאמר (ש״ב י יב) חזק ונתחזק בעד עמנו וגו׳:

צ״ד(ע״ב) אמר ר״א גדולה תענית יותר מן הצדקה מה טעם זה בגופו וזה בממונו רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא משום שנאמר (איכה ג מד) סכותה בענן לך מעבור תפלה:

צ״ה(ישעיה מט יד) ותאמר ציון עזבני ה׳ וה׳ שכחני היינו עזובה היינו שכוחה. אמר ר״ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אדם נושא אשה על אשתו ראשונה וזוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחני. התשכח אשה עולה אמר לה הקב״ה בתי שתים עשרה מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון. ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון. ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסתרא. ועל כל גסתרא וגסתרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשא אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני. התשכח אשה עולה (ישעיה מט טו) אמר הקב״ה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר. אמרה לפניו רבש״ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשי העגל, אמר לה (שם) גם אלה תשכחנה. אמרה לפניו רבש״ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני, אמר לה (שם) ואנכי לא אשכחך. והיינו דאמר רבי אלעזר א״ר אושעיא מאי דכתיב גם אלה תשכחנה זה מעשה עגל. ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני:

צ״ותנו רבנן מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך ובא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום המתין לו עד שסיים תפלתו. לאחר שסיים תפלתו אמר לו ריקא והלא כתיב בתורתכם (דברים ד ט) רק השמר לך ושמור נפשך מאד. וכתיב (שם ד טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם. כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי. אמר לו המתין לי עד שאפייסך בדברים, א״ל אילו לפני מלך ב״ו היית עומד ובא אחד ונתן לך שלום היית (דף לג) מחזיר לו שלים. אמר לו לאו. ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך. א״ל היו חותכין את ראשי בסייף. א״ל והלא דברים קל וחומר מה אתה שהיית עומד לפני מלך ב״ו שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה. מיד נתפייס אותו הגמון ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום. (עקידת שע״ט) ת״ר מעשה במקום אחד שהיה בו ערוד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם הראוני את חורו. הלכו והראוהו חורו והניח עקבו על פתחו יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתיפו והוליכו לבית המדרש אמר להם בני ראו שאין ערוד ממית אלא חטא ממית. באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא:

צ״זא״ר אמי גדולה דעה שנאמרה בתחלת ברכות של חול. וא״ר אמי גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות שנאמר (ש״א ב ג) כי אל דעות ה׳ וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר (ישעיה כז יא) כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו. ואמר ר' אלעזר גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות שנאמר (שמות טו יז) פעלת ה׳ מקדש ה׳. ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בהמ״ק בימיו. דעה ניתנה בין שתי אותיות. בית המקדש ניתן בין שתי אותיות. מתקיף לה רב אחא קרחינאה אלא מעתה גדולה נקמה שנתנה בין שתי אותיות דכתיב (תהלים צד א) אל נקמות ה'. אמר ליה אין במילתה מיהא גדולה היא. והיינו דאמר עולא שתי נקמות הללו למה. אחד לטובה ואחד לרעה לטובה כדכתיב (דברים לג ב) הופיע מהר פארן לרעה דכתיב (תהלים צד א) אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע:

צ״ח(ע״ב) ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והאמיץ והעזוז האמתי והיראוי החזק והודאי והנכבד. המתין לו עד דסיים. כי סיים אמר ליה סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך למה לך כולי האי אנן הני תלת דאמרינן (הגדול הגבור והנורא) אי לאו דאמרינה משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה אמרינן ואת שבחתיה כולי האי. משל (מגילה כד) למלך שהיו משבחין אותו באלף אלפין דינרי כסף והיו לו אלף אלפין דינרי זהב והלא גנאי הוא לו:

צ״טאמר רבי חנינא (מגילה כה) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר (דברים י יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳. אטו יראת שמים מלתא זוטרתי היא והאמר רבי חנינא משום ר' שמעון בן יוחאי אין להקב״ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר (ישעיה לג ו) יראת ה׳ היא אוצרו. אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא דאמר רבי חנינא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן. קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול:

ק׳(דף לד) תנו רבנן שלשה רובן קשה ומיעוטן יפה ואלו הן שאור מלה וסרבנות. תנו רבנן מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה לפני ר׳ אליעזר והיה מאריך יותר מדאי. א״ל תלמידיו רבינו כמה ארכן הוא זה. א״ל כלום מאריך יותר ממשה רבינו דכתיב ביה (דברים ט כה) את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה וגו׳. שוב מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה לפני רבי אליעזר והיה מקצר יותר מדאי. א״ל תלמידיו כמה קצרן הוא זה. א״ל כלום מקצר יותר ממשה רבינו דכתיב ביה (במדבר יב יג) אל נא רפא נא לה:

100

ק״אאמר ר' יעקב אמר רב חסדא כל המבקש רחמים על חברו אינו צריך להזכיר שמו שנאמר (במדבר יב יג) אל נא רפא נא לה ולא קא מדכר שמה דמרים:

101

ק״בתנו רבנן אלו ברכות שאדם שוהה בהם. באבות תחלה וסוף, בהודאה תחלה וסוף, ואם בה לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה:

102

ק״ג(ע״ב) משנה אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת. אמרו לו מנין אתה יודע. אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:

103

ק״דגמרא מנא הני מילי. אמר רבי יהושע בן לוי אמר קרא (ישעיה נז יט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה׳ ורפאתיו:

104

ק״האמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דר׳ אבהו דאמר ר׳ אבהו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדין שנאמר (שם נז יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב. ורבי יוחנן אמר לך מאי רחוק שהיה רחוק מעבירה מעיקרא. מאי קרוב שהיה קרוב לעבירה ונתרחק ממנה השתא. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד שנא׳ (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה לתלמיד חכם מנכסיו אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכי לו. מאי עין לא ראתה אמר רבי יהושע בן לוי זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. רבי שמואל בר נחמני אמר זו עדן שלא ראתה עין מעולם. וא״ת אדם הראשון היכן היה בגן ושמא תאמר גן זה עדן ת״ל (בראשית ג י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. (תענית פ"ק ע״ש מהרש״א) גן לחוד ועדן לחוד:

105

ק״ות״ר מעשה וחלו בנו של ר"ג ושגר ב׳ ת״ח אצל ר"ח בן דוסא לבקש רחמים עליו כיון שראה אותם עלה לעליה וביקש רחמים עליו בירידתו אמר להם לכו שכבר חלצתו חמה. אמרו לו וכי נביא אתה. אמר להם לא נביא אני ולא בן נביא אני אלא כך מקובלני (מבית אבי אבא) אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף. ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה וכשבאו אצל ר״נ א״ל העבודה לא חסרתם ולא התרתם אלא כך היה מעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות. ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי וחלה בנו של ריב״ז א״ל חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה. אמר רבן יוחנן ב״ז אלמלי הטיח ב״ז את ראשו בין ברכיו כל היום כלו לא השגיחו עליו. א״ל אשתו וכי חנינא גדול ממך. א״ל לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך:

106

ק״זואמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות. שנא׳ (דניאל ו י-יא) וכוין פתיחן ליה בעליתה נגד ירושלם. אמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא, ואמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש חטאיה שנא׳ (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:

107

ק״ח(דף לח) כיצד מברכין על הפירות וכו׳ מנא הני מילי דת״ר (ויקרא יט כד) קדש הלולים לה׳ מלמד שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם מכאן אמר רבי עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך:

108

ק״טתנו רבנן אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. מאי תקנתיה ילך אצל ת״ח. ילך אצל תלמיד חכם מאי עביד ליה הא עבד לאיסוריה. אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה. אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנאמר (תהלים כד א) לה׳ הארץ ומלואה. רבי לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה וכתיב (שם קטו טז) השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. לא קשיא כאן קודם ברכה (ע״ב) כאן לאחר ברכה. אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב״ה וכנסת ישראל שנאמר (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. אביו זה הקב״ה שנאמר (דברים לב ו) הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנאמר (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. מאי חבר הוא לאיש משחית. אמר רבי חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים:

109

ק״י(ע״ב) רבי חנינא ב״פ רמי כתיב (הושע ב יא) ולקחתי דגני בעתו וכתיב (דברים יא יד) ואספת דגנך. לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. ת״ר ואספת דגנך וגו׳ מה תלמוד לומר לפי שנאמר (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת״ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון ב״י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה. אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י אחרים שנאמר (ישעיה סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י עצמן שנאמר ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר (דברים כח מח) ועבדת את אויביך. אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם והרבה עשו ברשב״י ולא עלתה בידם. אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו דלא תיתו קמאי לא ביומי דניסן ולא ביומי דתשרי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולה שתא. אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן משום ר׳ יהודה בר אלעאי בא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים בידם, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זה וזה לא נתקיימו בידם:

110

קי״א(דף לט) אר״י אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנא׳ (דברים יא טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת:

111

קי״באמר רבא בר שמואל משמיה דרבי חייא אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה ניזוק. תניא נמי הכי אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה ניזוק, תניא אידך אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקין ולא שתה מים ביום ידאג מריח הפה ובלילה מפני אסכרה. תנו רבנן המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעיים. וכמה. אמר רב חסדא קיתון לפת. אמר רב מרי אמר רבי יוחנן הרגיל בעדשים אחד לל׳ יום מונע אסכרה מביתו אבל כל יומא לא מ״ט משום דקשה לחולשא דליבא. אמר רבי חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעיים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין גופו של אדם. אמר רבי חמא בר חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב. מיתיבי רשב״ג אומר קצח אחד מס׳ סמני מות הוא והישן במזרח גרנו דמו בראשו לא קשיא הא בריחו הא בטעמו:

112

קי״ג(דף מג ע״ב) וא״ר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנן בר ביזנא א״ר שמעון חסידא ואמרי לה א״ר יוחנן משום רשב״י (סוטה פ"ק וע״ש מהרש״א) נוח לו לאדם שיפיל עצמי לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנ״ל מתמר שנא׳ (בראשית לח כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה. ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. תנו רבנן ששה דברים גנאי לו לת״ח. אל יצא כשהוא מבושם לשוק ואל יצא במנעלים הממולאים ואל יצא יחידי בלילה ואל יספר אם אשה בשוק ואל יכנס באחרונה לבית המדרש ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, וי״א אף אל יפסיע פסיעה גסה ואל יהלך בקומה זקופה. אל יצא כשהוא מבושם לשוק א״ר אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן במקום שחשודים על משכב זכור. א״ר ששת לא אמרן אלא בבגדו אבל בגופו זיעה מעברא ליה. א״ר פפא ושערו כבגדו דמי ואמרי ליה כגופו דמי. אל יצא במנעלים הממולאים מסייע ליה לר׳ חייא בר אבא דאמר ר׳ חייא בר אבא גנאי הוא לת״ח שיצא במנעלים המטולאים, איני והא רבי חייא בר אבא נפיק. אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי. ולא אמרן אלא בפנתא אבל בגילדא לית לן בה, ובפנתא לא אמרן אלא באורחא אבל בביתא לית לן בה, ולא אמרן אלא בימות החמה אבל בימות הגשמים לית לן בה. ואל יצא יחידי בלילה משום חשדא. ולא אמרן אלא דלא קבע ליה עדנא אכל קבע ליה עדנא מידע ידיע לעדניה קאזיל. ואל יספר עם אשה בשוק א״ר חסדא אפי׳ היא אשתו. תני נמי הכי אפילו היא אשתו ואפי׳ היא בתו ואפי׳ היא אחותו לפי שאין הכל בקיאים בקריבותיו ואל יכנס באחרונה לבה״מ משום דקרי ליה פושע. ואל יסב בחבורה של עמי הארץ דאתי לאמשוכי בתרייהו. ואל יפסיע פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. ומאי תקנתיה להדר ליה בקידושא דבי שמשי. ואל יהלך בקומה זקופה, דאמר מר כל ההולך בקומה זקופה אפי׳ ארבע אמות כאילו דוחק רגלי השכינה דכתיב (ישעיה ו ג) מלא כל הארץ כבודו:

113

קי״ד(דף מד) כי אתא רב דימי אמר עיר אחת היה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מוציאין ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מע״ש לע״ש. כי אתא רבין אמר אילן אחד היה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מורידין ממנו מ׳ סאה גוזלות מג׳ בריכות בחדש. כי אתא רבי יצחק אמר עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה שהיו בה שמונים זוגות אחים כהנים נשואין לשמונים זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא דהוו נסיבין לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא ואע״ג דאינהו הוו כהנתא אינהו לא הוו כהנים:

114

קי״האמר ר׳ ינאי אמר רב כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנה, כי אתא רבין אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא קייסי סולתא. כי אתא רב דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא מד׳ מבושלתא. כל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו לבר מבשרא. תנו רבנן טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים, כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים, כל ירק חי מוריק וכל קטן מקטין וכל נפש משיב את הנפש, כרוב למזון ותרדין לרפואה, אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו:

115

קי״ו(דף מה) שלשה שאכלו באחד חייבין לזמן וכו׳ מנה״מ. אמר רב אסי דאמר קרא (תהלים לד ד) גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדיו. רבי אבהו אמר מהכא (דברים לב ג) כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו. אמר רבי חנין בר רבא מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך שנאמר (תהלים לד ד) גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדו. אר״ש בן פזי מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר (שמות יט יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין תלמוד לומר בקול מה ת״ל בקול בקולו של משה. תנ״ה אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם א״א למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא:

116

קי״ז(דף מז ע״ב) תניא איזהו עם הארץ כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר״מ וחכמים אומרים כל שאינו מעשר פירותיו כראוי והני כותאי עשורי מעשרי כדחזי דבמאי דכתיב באורייתא מזהר זהירי דאמר מר כל מצוה שהחזיקו בה כותיים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל:

117

קי״חת״ר איזהו עם הארץ כל שאינו קורא ק״ש שחרית וערבית דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר כל שאין מניח תפילין. בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית בבגדו. רבי נתן אומר כל שאין לו מזוזה על פתחו. רבי יונתן בן יוסף אומר כל מי שיש לו בנים ואינו מגדלן לת״ת. אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. ואמר ריב״ל לעולם ישכים אדם לבהכ״נ כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים שאפילו מאה באים אחריו קבל שכר כולם. שכר כולם ס״ד. אלא אימא נותנים לו שכר כנגד כולם:

118

קי״ט(דף מח) אמר רבי נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנים עליו. אביי ורבא הוה יתבי קמיה דרבה אמר להו רבה למי מברכין, אמרו ליה לרחמנא. ורחמנא היכא יתיב, רבא אחוי לשמי טללא אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה תרווייכו רבנן הויתו, היינו דאמרי אינשי בוצין בוצין מקטפיה ידיע. ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא בהדי הדדי ומדקטל להו לרבנן לא הוה ליה איניש לברוכי להו. אמר לה לדביתהו מאן יהב לן גברא דמברך לן אמרה ליה אישתבע לי דאי מייתינא לך גברא דלא מצערת ליה אשתבע לה. אייתיתיה לשמעון בן שטח אחוה אותביה בין דידיה לדידה אמר ליה חזי במה יקרא עבידנא לך אמר ליה לאו את קא מוקרית לי אלא אורייתא היא דמיקרה לי דכתיב (משלי ד ח) סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה אמר לה קא חזית דלא מקבלי מרות יהבי ליה כסא לברוכי אמר היכי אבריך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו. שתייה לההוא כסא יהבו ליה כסא אחריתי ובריך. אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן שמעון בן שטח דעבד לגרמיה הוא דעבד דהכי אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם אינו מוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן :

119

ק״כ(ע״ב) אמר ר״נ משה תקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר דאמר רב מתנא אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תיקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה:

120

קכ״את״ר מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת. אין לי אלא לאחריו לפניו מנין ת״ל אשר נתן לך, משנתן לך:

121

קכ״בר״מ אומר מנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה ת״ל (דברים ח יא) אשר נתן לך ה׳ אלהיך דיינך בכל דין שדנך בין מדה טובה ובין מדת פורעניות:

122

קכ״ג(דף נא) אמר רבי יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלא מצרים שנאמר (דברים לג כג) ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה. ר׳ יוסי ברבי חנינא אמר זוכה ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא:

123

קכ״ד(דף נד) ת״ר הרואה מעברות הים ומעברות הירדן, מעברות נחלי אתון, אבני אלגביש במורד בית חוררן, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. (ע״ב) אבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה. אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואשדי עלייהו ואיקטלינהו אזל עקר טורא בר ג׳ פרסי ואותביה ארישיה אייתי הקב״ה עליה קומצי ונקבוה ונחית ליה אצואריה בעא למשלפיה משכוה שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למישלפה והיינו דכתיב (תהלים ג ח) שני רשעים שברת וכדרשב״ל דאמר רב שמעון בן לקיש אל תקרי שברת אלא שרבבת. משה כמה הואי עשר אמין, שקל נרגא בת עשר אמין ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה. אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות ואלו הן. יורדי הים והולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. יורדי הים מנלן דכתיב (תהלים קז כג -לא) יורדי הים באניות וגו׳ המה ראו מעשי ה׳ וגו׳ ויאמר ויעמד רוח סערה וגו׳ יעלו שמים ירדו תהומות וגו׳ יחוגו וינועו וגו׳ ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. וישמחו כי ישתוקו וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳. הולכי מדברות מנלן דכתיב (שם) תעו במדבר וגו׳ רעבים גם צמעים וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳ וידריכם בדרך ישרה וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳. מי שהיה חולה ונתרפא מנלן דכתיב אוילים מדרך פשעם וגו׳ כל אכל תתעב נפשם וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳ ישלח דברו וירפאם וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳. ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא מנלן דכתיב יושבי חשך וצלמות וגו׳ כי המרו אמרי אל וגו׳ ויכנע בעמל לכם וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳ יוציאם מחשך וצלמות וכו׳ יודו לה׳ חסדו וכו׳. מאי מברך אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים. ואמר אביי צריך לאודויי קמי עשרה דכתיב (שם) וירוממוהו בקהל עם וגו׳. מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן דכתיב ובמושב זקנים יהללוהו. ר״י ור״א דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר:

124

קכ״הואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרין ימיו ושנותיו של אדם, מי שנותנין לו ס״ת לקרוא ואינו קורא וכוס של ברכה לברך ואינו מברך והמנהיג עצמו ברבנות. מי שנותנין לו ספר תורה לקרוא ואינו קורא דכתיב (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך. וכוס של ברכה לברך ואינו מברך דכתיב (בראשית יב ג) ואברכה מברכיך ומקללך אאור. והמנהיג עצמו ברבנות דאמר רב חמא בר חנינא מפני מה מת יוסף קודם אחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות:

125

קכ״ו(דף נה) אמר רבי יוחנן שלשה דברים הקב״ה מכריז עליהם בעצמו ואלו הן רעב ושבע ופרנס טוב. רעב דכתיב (מ״ב ח ז) כי קרא ה׳ לרעב. שבע דכתיב (יחזקאל לו כט) וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. פרנס טוב דכתיב (שמות לא ב) ראה קראתי בשם בצלאל. אמר ר׳ יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכין בצבור שנאמר (שם לה ל) ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה׳ בשם בצלאל. אמר ליה הקב״ה למשה משה הגון עליך בצלאל. אמר ליה רבונו של עולם אם לפניך הגון לפני לא כ״ש אמר לו אף על פי כן לך אמור להם לישראל הלך ואמר להם לישראל הגון עליכם בצלאל. אמרו לו אם לפני הקדוש ברוך הוא ולפניך הגון לפנינו לא כל שכן. אמר רבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה כלים ארון ומשכן כלים שאני עושה, להיכן אכניסם שמא כך אמר לך הקב״ה עשה משכן ארון וכלים. אמר ליה שמא בצל אל היית וידעת. אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ כתיב הכא (שמות לה לא) וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת וכתיב התם (משלי ג יט) ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב (שם ד) בדעתו תהומות נבקעה אמר רבי יוחנן אין הקב״ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר (דניאל ב כא) יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה. שמע רב תחליפא בר מערבא אזל אמרה קמיה דרבי אבהו אמר ליה אתון מהתם מתניתו להו אנן מהכא מתנינן לה דכתיב (שמות לא ו) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה:

126

קכ״זאמר ר״ח כל חלום ולא טוות, ואמר רב חסדא חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדויה מסתייה. אמר רב יוסף חלמא טבא אפילו לדידי בדיחותיה מפכחא ליה. ואמר רב חסדא חלמא בישא עדיף מחלמא טבא ואמר רב חסדא לא חלמא טבא מתקיים כוליה ולא חלמא בישא מתקיים כוליה. ואמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מיקריא. ואמר רב חסדא חלמא בישא קשה מנגדא שנאמר (קהלת ג יד) והאלהים עשה שייראו מלפניו ואמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן זה חלום רע. (ירמיה כג כח) הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאום ה׳, וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום א״ר יוחנן משום רשב״י כשם שא״א לבר בלא תבן כך א״א לחלום בלי דברים בטלים:

127

קכ״חאמר ר׳ ברכיה חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים מנלן מיוסף דכתיב (בראשית לז ט) והנה השמש והירח וגו' הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה (שם ע"ב) וההיא שעתא אמיה לא הויא. א״ר לוי לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ״ב שנה מנ״ל מיוסף שנא׳ (שם ב) אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה וכתיב (שם מא מו) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה, משבע עשרה עד שלשים כמה הואי תליסר, שבע דשבעא ותרתין דכפנא הוי עשרין ותרין. אמר רב הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ולאדם רע אין מראין לו חלום רע. תניא נמי הכי כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע. אמר רב ביזנא בר זבדא א״ר עוקבא א״ר פנדא אמר רבי נחום א״ר בירים משום זקן אחד ומנו רבי בנאה עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים. פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם מה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי לקיים מה שנא׳ כל החלומות הולכין אחר הפה אטו כל החלומות הולכין אחר הפה קרא הוא, אין וכדברי אלעזר דאמר רבי אלעזר מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה שנאמר (בראשית מא יג) ויהי כאשר פתר לנו כן היה:

128

קכ״טאמר רבי יוחנן שלשה חלומות מתקיימין, חלום של שחרית וחלום שחלם לו חברו וחלום שנפתר בתוך חלומו ויש אומרים אף חלום שנשנה שנאמר (שם מא לב) ועל השנות החלום:

129

ק״ל(נז ע״ב) ג׳ משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול ומראה וריח. ג׳ מרחיבין דעתו של אדם ואלו הן דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים. חמשה אחד מששים ואלו הן אש דבש שבת ושינה וחלום, אש אחד מששים לגיהנם, דבש אחד מששים למן, שבת אחד מששים לעולם הבא, שינה אחד מששים למיתה, חלום אחד מששים לנבואה:

130

קל״א(דף נח ע״א) תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים, שאין דעתן דומות זו לזו ואין פרצופיהן דומות זו לזו. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני, הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדה״ר עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה ובירר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח״כ אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו כשהוא מתוקן לפני, וכמה יגיעות יגע אדה״ר עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג וצבע ותפר ואחר כך מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלו כשהוא מתוקן לפני. כל אומניות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני. הוא היה אומר אורח טוב אומר כמה טרחות טרח בעל הבית לפני כמה יין הביא לפני וכמה בשר הביא לפני וכמה גלוסקאות הביא לפני, כל הטורח שטרח לא טרח אלא בשבילי. אבל אורח רע אומר מה טרחות טרח בעל הבית זה מה יין הביא מה בשר הביא מה גלוסקאות הביא, כל מה שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניה על אורח טוב מהו אומר (איוב לו כב) זכור כי תשגיא פעלו וגו׳. על אורח רע כתיב (שם לז כד) לכן יראוהו אנשים. (ש״א יז יב) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים וגו׳ אמר רבא ואי תימא רב זביד ואיתימא רב אושעיא זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא ודרש באוכלוסא. אמר עולא נקטינן אין אוכלוסא בבבל, תנא אין אוכלוסא פחותה מס׳ רבוא. ת״ר הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו, מלכי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם, חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו. חכמי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם. א״ר יוחנן לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפי׳ לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים. רב ששת סגי נהור הוה הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וקם אזל בהדייהו רב ששת, אשכחיה ההוא מינאה א״ל חצבי לנהרא כגני לייא, אמר ליה תא חזי דידענא טפי מינך, חליף גונדא קמייתא כי קא אוושא א״ל חליף מלכא א״ל לאו חליף אחריתי א״ל חליף מלכא, א״ל לאו. אתאי תליתאה דהוה שתקא, א״ל אתא מלכא א״ל אין א״ל מנא ידעת, א״ל מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא דכתיב (מ״א יט יב) ואחר הרעש אש לא באש ה׳ ואחר האש קול דממה דקה, כי אתא מלכא פתח רב ששת וקאמר ברוך, א״ל ההוא צדוקי למאן דלא חזית לידה קא מברכת. ומאי הוי עליה דההוא מינאה, איכא דאמרי חברוהי כחלינהו לעיניה ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות:

131

קל״ברבי שילא נגדיה לההוא גברא דבעל זונה אזל אכל קורצא בי מלכא אמר איכה גברא חד ביהודאי דדאין דינא כלא הורמנא דמלכא. שדר עליה פריסתקא בי אתא א״ל מ״ט נגדתיה לההוא גברא אמר להו משום דבעל חמרא, אמרו ליה אית לך סהדי אמר להו אין, אתא אליהו ז"ל אתדמי להו כאיניש ואסהיד אמרו ליה אי הכי בר קטלא הוא. אמר אנן מיומא דגלינן מארעין לית לן רשותא למקטל אתון מאי דבעיתון עבידו ביה. עד דמעייני ביה בדינא פתח רב שילא ואמר (דה״א כט יא) לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, אמרו ליה מאי קאמרת אמר להו הכי קאמינא בריך רחמנא דיהב מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ויהיב לכו שולטנא ורחמי דינא, אמרו חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי. יהבי ליה קולפא א״ל דון דינא. כי הוה נפק וכו׳ אמר הואיל ואיתעביד לי ניסא בהאי קרא דרשינן ליה נפק לבי מדרשא ודרש לך ה׳ הגדולה זה מעשה בראשית וכה״א (איוב ט י) עושה גדולות עד אין הקר, והגבורה זו יציאת מצרים וכה״א (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה, והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו לו ליהושע שנא׳ (יהושע י יג) וידום השמש וירח עמד, והנצח זו מפלתה של רומי וכה״א (ישעיה סג ג) ויז נצחם על בגדי, וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנא׳ (במדבר כא יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ את והב בסופה וגו׳, כי כל בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא שנאמר (שופטים ה כ) מן שמים נלחמי הכוכבים ממסלותם וגו׳, לך ה׳ הממלכה זו מלחמת עמלק וכן הוא אומר (שמות יז טז) כי יד על כס יה, והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג וכה״א (יחזקאל לח ג) הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל, לכל לראש אמר רב חנן בר אבא אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי. במתניתא תנא משמיה דר״ע לך ה׳ הגדולה זו קריעת ים סוף, והגבורה זו מכת בכורות, והתפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלים, וההוד זו בנין בית המקדש (יהי רצון שיבנה במהרה בימינו):

132

קל״ג(ע״ב) עולא ורב חסדא הוו קאזלי באורחא כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי נגד רב חסדא ואתנח אמר ליה עולא אמאי קא מתאנחת והאמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא יא) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים וגו׳. ורבי יוחנן אמר כל גופו של אדם שנאמר (שם) והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח וכהתה כל רוח וגו׳. אמר ליה היכי לא אתנח ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בליליא ואפיין לכל מאן דצריך ולא שקיל ידא מן כיסא דסבר דילמא אתא עניא בר טובים ואדמטו ליה לכיסא קא מכסיף. ותו הוו פתיחין ליה ד׳ בבי לארבע רוחתא דעלמא וכל דהוה עייל כפין נפיק כי שבע והוה שדי ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי דכל מאן דכסיפא ליה מילתא למשקל ביממא אתי ושקיל בליליא השתא נפל בתלא ולא אתנח. אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו שנאמר (ישעיה ה ט) אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב ואמר ר׳ יוחנן עתיד הקב״ה להחזירן לישובן שנאמר (תהלים קכה א) הבוטחים בה׳ בהר ציון וגו׳ מה הר ציון עתיד הקב״ה להחזירו לישובו אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב״ה להחזירן לישובן. חזייה דלא מיתבא דעתיה אמר ליה דיו לעבד שיהא כרבו:

133

קל״דאמר רב אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר י״ב חדש שנאמר (תהלים לא יג) נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד:

134

קל״ה(דף ס) תנו רבנן מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי ועליו הכתוב אומר (תהלים קיב ז) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה׳. אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש. מרישיה לסיפיה מדריש משמועה רעה לא יירא מאי טעמא משום דנכון לבו בטוח בה׳. מסיפיה לרישיה מדריש נכון לבו בטוח בה׳ משמועה רעה לא יירא. ההוא תלמידא דהוה שקיל ואזיל אבתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון חזייא דקא מפחיד א״ל חטאה את דכתיב (ישעיה לג יד) פחדו בציון חטאים א״ל והא כתיב (משלי כח יג) אשרי אדם מפחד תמיד א״ל ההוא בדברי תורה כתיב. יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא אתנח א״ל יסורי קא בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב (איוב ג כה) כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי. א״ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בד״ת כתיב:

135

קל״ו(ע״ב) אמר ר״ה אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעבדין מן שמיא לטב. כי הא דרבי עקיבא הוה אזיל באורחא והוה בהדיה חמרא ותרנגולא ושרגא מטא לההיא מתא בעא אישפיזא ולא יהבו ליה. אמר כל דעבדין מן שמיא לטב אזל בת בדברא אתא אריה אכלי׳ לחמריה אתא שונרא אכלה לתרנגולא אתא זיקא כבייה לשרגא אמר כל דעבדין מן שמיא לטב. ביה בלילה אתא גייסא שבויה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעשה הקב״ה הכל לטובה. (דף סא ע״ב) ואהבת את ה׳ אלהיך וגו׳ תניא ר״א הגדול אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, לומר לך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך. ר״ע אומר בכל נפשך אפי׳ נוטל את נפשך. ת״ר מעשה שגזרה מלכות גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה מה עשה ר״ע הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ודרש. מצאו פפום בן יהודה א״ל עקיבא אי אתה מתיירא מפני אומה זו א״ל אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על הנהר ראה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן אמר להם מפני מה אתם רצים אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות הבאות עלינו, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם, אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתיראים, במקום מיתתנו לא כל שכן, ואף אנו כך בזמן שאנו עוסקים בתורה דכתיב בה (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך אנו מתיראים, כשאנו פוסקין מדברי תורה עאכ״ו. אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר״ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפום בן יהודה וחבשוהו אצלו, אמר לו פפום מי הביאך לכאן אמר לו אשריך ר״ע שנתפסת על ד״ת אוי לי שנתפסתי על דברים בטלים. בשעה שהוציאוהו לר״ע להריגה זמן ק״ש היה והיו סורקין את בשרו במסרקאות של ברזל והיה מתכוין לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה בכל נפשך ואפי׳ הוא נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנה היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד, יצתה בת קול ואמרה אשריך ר״ע שיצתה נשמתך באחד, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע זו תורה וזו שכרה, אמרו (תהלים יז יד) ממתים ידך ה׳ ממתים מחלד. אמר להם חלקם בחיים, יצתה בת קול ואמרה לו אשריך ר״ע שאתה מזומן לחיי העוה״ב:

136

קל״ז(דף סב ע״ב) (ש״א כו יט) אם ה׳ הסיתך בי. אמר ר״א אמר ליה הקב״ה לדוד מסית קרית לי הרי אני מכשילך בדבר שאפי׳ תינוקות של בית רבן מכירין בו שנאמר (שמות ל יב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו, מיד (דה״א כא א) ויעמוד שטן על ישראל וכתיב (ש״ב כד א) ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמנינהו לא שקל מינייהו כופר דכתיב (שם) ויתן ה׳ דבר בישראל מהבקר ועד עת מועד, מאי ועד עת מועד. א״ר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא משעת שחיטת תמיד ועד זריקתו. ורבי יוחנן אמר עד חצות ממש. (שם) ויאמר למלאך המשחית בעם רב, מאי רב אמר רבי אלעזר א״ל הקב״ה למלאך טול הרב שבהן שיש בו ליפרע מהן כמה חובות. באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין. (דה״א כא טו) ובהשחית ראה ח׳ וינחם על הרעה. מאי ראה אמר רב יעקב אבינו ראה שנאמר (בראשית לו ב) ויאמר יעקב כאשר ראם ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה שנא׳ (שם כב ח) אלהים יראה לו השה, ר' יצחק נפחא אמר כסף כפורים ראה שנא׳ (שמות ל טז) ולקחת את כסף הכפורים, ורבי יוחנן אמר בית המקדש ראה דכתיב (בראשית כב יד) בהר ה׳ יראה, פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני, חד אומר כסף כפורים ראה וחד אומר בית המקדש ראה, ומסתברא כמאן דאמר בית המקדש ראה שנאמר (שם) אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה:

137

קל״ח(דף סג) אמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש מסיפיה לרישיה מדריש, מרישיה לסיפיה מדריש עת לעשות לה׳ מה טעם משום הפרו תורתך. מסיפיה לרישי׳ מדריש הפרו תורתך מה טעם משום עת לעשות לה׳, תניא הלל הזקן אומר בשעת המכנסים פזר בשעת המפזרים כנם אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנא׳ (משלי יא כד) יש מפזר ונוסף עוד ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנא׳ עת לעשות לה׳ הפרו תורתך. דרש בר קפרא זלת קפוץ קנה מינה באתר דלית גבר תמן הוי גבר. אמר אביי ש״מ באתרא דאית גבר תמן לא תהוי גבר, פשיטא לא נצרכה אלא כששניהם שוים, דרש בר קפרא איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין כה (שם ג ו) בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. אמר רבא אפילו לדבר עבירה, דרש בר קפרא לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקייה וקלה, מאי היא אמר רב יהודה מחטא דתלמיותא:

138

קל״טתניא רבי אומר לעולם אל ירבה אדם ריעים בתוך ביתו שנאמר (משלי יח כד) איש רעים להתרועע. תניא רבי אומר אל ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו שאלמלא מינה פוטיפר את יוסף אפוטרופוס בתוך ביתו לא בא לאותו דבר, תניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך שכל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר (במדבר ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו (אלשיך פ' נשא) וכתיב והביא האיש את אשתו וגו׳, ולא עוד אלא סוף נצרך להן שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו, אמר רב נחמן בר יצחק ואם נותנם סוף מתעשר שנאמר (שם) איש אשר יתן לכהן לו יהיה, לו יהיה ממון הרבה, אמר רב הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו שנאמר (איוב כב כה) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך, רבי שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת לו כצפור שנאמר וכסף תועפות לך, א״ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנאמר (משלי כד י) התרפית ביום צרה צר כחכה, א״ר אמי בר מתנה אמר שמואל אפילו מצוה אחת שנאמר התרפית מכל מקום:

139

ק״מאמר רב ספרא רבי אבהו הוא משתעי כשירד חנניא בן אחי ר' יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, שגרו אחריו שני ת״ח רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כיון שראה אותם אמר להם למה באתם אמרו לו ללמוד תורה באנו הכריז עליהם אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש כאותה ששנינו זכריה בן קבוטל אומר הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל התחיל הוא מטמא והם מטהרים הוא אוסר והם מתירין הכריז עליהם אנשים הללו של שוא הם של תוהו הם. אמרו לו כבר בנית ואי אתה יכול לסתור כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ, אמר להם מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים אני אוסר ואתם מתירים. אמרו לו מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. אמר להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוץ לארץ. אמרו לו הנה רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל, אמר להם אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים והם שגרוני אצלך וכך אמרו לנו לכו ואמרו לו בשמנו אם שומע מוטב ואם לאו יהא בנדוי ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעים מוטב ואם לאו יעלו להר, אחיה יבנה מזבח חנניה ינגן בכנור ויכפרו כלם ויאמרו אין להם חלק באלהי ישראל. מיד געו כל העם בבכיה ואמרו חס ושלום יש לנו חלק באלהי ישראל. וכל כך למה. משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים, בשלמא הוא מטהר והן מטמאין לחומרא אלא הוא מטמא והן מטהרים היכי הוה והתניא חכם שטמא אין חבירו רשאי לטהר אסר אין חבירו רשאי להתיר. קא סברי כי היכי דלא נגררו בתריה:

140

קמ״את״ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ור״א בנו של ר״י הגלילי פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשה פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש (שמות לג ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה והלא דברים ק״ו ומה אדון ה׳ שלא היה מרוחק אלא י״ב מיל אמרה תורה (שם) והיה כל מבקש ה׳ יצא אל אהל מועד ת״ח שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה אעכ״ו. (שם) ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים א״ר יצחק א״ל הקב״ה למשה משה אני ואתה נסביר פנים בהלכה. איכא דאמרי כך א״ל הקב״ה למשה כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים לישראל והחזר האהל למקומו, ושב אל המחנה וגו׳ אמר רבי אבהו א״ל הקב״ה למשה עכשיו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס ישראל מה תהא עליהם אם אתה מחזיר האהל למקומו מוטב ואם לאו יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך והיינו דכתיב ושב אל המחנה, אמר רבא אע״פ כן לא יצא הדבר לבטלה שנא׳ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל:

141

קמ״בועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש (דברים כז ט) הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו תדע שהרי אדם קורא ק״ש שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק״ש מעולם. הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדרבי יוסי בר חנינא דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב (ירמיה נ לו) הרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של ת״ח שיושבין בד בבד ועוסקין בתורה ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא וגואלו וכתיב התם (במדבר יב יא) אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאין שנא׳ ואשר חטאנו, ואי בעית אימא מהכא (ישעיה יט יג) נואלו שרי צוען, דבר אחר הסכת ושמע ישראל כתתו עצמכם על דברי תורה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנא' (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל, ד״א הסכת ושמע ישראל הם ואחר כך כתת כדרבא דאמר רבא לעולם ילמוד אדם ואחר כך יהגה, אמרי דבי רבי ינאי מאי דכתיב (משלי ל לג) כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב. במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה. ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור ומיץ אפים יוציא ריב כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות דתנן רבי ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע. אמר רבי שמואל בר נחמני מ״ד (משלי ל לב) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא ואם זמם יד לפה:

142

קמ״גפתח רבי נחמיה בכבוד אכסניא ודרש מ״ד (ש״א טז ו, ע׳ בחדושי הלכות) ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן איסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל, והלא דברים ק״ו ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו כך, המארח ת״ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה. פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש (דברים כג ח) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו והלא דברים ק״ו ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר (בראשית מז ו) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי כך, המארח ת״ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ״ו. פתח ר״א בנו של ר״י הגלילי בכבוד אכסניא ודרש (ש״ב ו יא) ויברך ה׳ וגו׳ את בית עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים, והלא דברים ק״ו ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו כך, המארח ת״ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ״ו, מה היא ברכה שברכו אמר רב יהודה בר זבידא זו חמות ושמנה כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחת (דף סד) שנאמר (דה״א כו ה) פעלתי השמיני כי ברכו אלהים, וכתיב (שם) כל אלה בני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים ושנים לעובד אדום:

143

קמ״דאמר רבי אבין הלוי כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו וכל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לו מדרבה ורב יוסף. דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אצטריכא להו שעתא שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם. שלחו להו סיני קודם שהכל צריכין למרי חטיא. אף על פי כן לא קבל עליו רב יוסף דאמרי ליה כלדאי מלכת תרתין שנין. מלך רבה עשרין ותרתין שנין מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגא כל הנך שני דמלך רכה אפי׳ אומנא לביתיה לא קרא. וא״ר אבין הלוי מ״ד (תהלים כ ב) יענך ה׳ ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב, אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעוביה של קורה. וא״ר אבין הלוי כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה שנאמר (שמות יח יב) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים וכי לפני האלהים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא לומר לך כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו השכינה:

144

קמ״הואמר רבי אבין הלוי הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו שאמר לו למשה (שמות ד יח) לך לשלום עלה והצליח דוד שאמר לו לאבשלום (ש״ב טו ט) לך בשלום הלך ונתלה. וא״ר אבין הלוי הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום שנא׳ (בראשית טז טז) ואתא תבא אל אבותיך בשלום. א״ר לוי בר חייא היוצא מבהכ״נ ונכנס לבהמ״ד ועוסק בתורה זוכה להקביל פני השכינה שנאמר (תהלים סד ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון אמר רב חייא בר אשי אמר רב ת״ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעלם הבא שנא׳ (תהלים סד ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. אמר רבי אלעזר א״ר חנינא ת״ח מרבים שלום בעולם שנאמר (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך (תהלים קיט קטו) שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול (שם קכב ז) יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך (שם) למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך (שם) למען בית ה׳ אלהינו אבקשה טוב לך (שם) ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום:

145

קמ״וסליק מסכת ברכות.

146

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ברכותEin Yaakov (Glick Edition), Berakhot

Welcome to Sefastia