עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עדיותEin Yaakov (Glick Edition), Eduyot
א׳עדיות (דף ב משנה ד) ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם:
1
ב׳(משנה ה) ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובים שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל דבריו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין:
2
ג׳(משנה ו) אמר ר׳ יהודה א״כ למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת:
3
ד׳(דף ד משנה ט) הוא היה אומר האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ומספר לדורות לפניו והוא הקץ שנאמר (ישעיה מא ד) קורא הדורות מראש (דף ה) אע״פ שנאמר (בראשית טז יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ונאמר (שם) ודור רביעי ישובו הנה:
4
ה׳(משנה י) אף הוא היה אומר חמשה דברים של י״ב חדש. משפט דור המבול שנים עשר חדש. משפט המצרים י״ב חדש. משפט איוב שנים עשר חדש. משפט גוג ומגוג לעתיד לבא שנים עשר חדש. משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש שנאמר (ישעיה סו ו) והיה מדי חדש בחדשו. ר׳ יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת שנאמר (שם) ומדי שבת בשבתו:
5
ו׳(דף ק ע״ב משנה ג) רבי ישמעאל אומר קהלת אינו מטמא את הידים כדברי ב״ש וב״ה אומרים מטמא את הידים:
6
ז׳(משנה ו) עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים אמרו לו עקביא חזור בך בד׳ דברים שהיית אומר ונעשך אב (דף ט) ב״ד לישראל אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא לעשות שעה אחת רשע לפני המקום שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו. הוא היה מטמא שער פקודה ודם הירוק וחכמים מטהרין והוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו וחכמים אוסרין. הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את השפחה המשוחררת וחכמים אומרים משקין אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להם דוגמא השקוה ונדוהו ומת בגדויו וסקלו ב״ד את ארונו א״ר יהודה ח״ו שעקביא נתנדה שאין העזרה ננעלת על כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. ואת מי נדו את ר׳ אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים וכשמת שלחו ב״ד והניחו אבן על ארונו ללמד שכל המנודה ומת בנדויו סוקלין את ארונו:
7
ח׳(משנה ז) בשעת מיתתו אמר לבנו בני חזור בך בד׳ דברים שהייתי אומר א״ל ואתה למה לא חזרת בך אמר ליה בני אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתן אבל אתה שמעת מפי היחיד והם שמעו מפי המרובין מוטב להניח את דברי היחיד ולאחוז את דברי המרובים א״ל אבא פקוד עלי לחבריך א״ל איני מפקד אמר ליה שמא עולה מצאת כי אמר ליה לא מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך:
8
ט׳(דף יא משנה ז) אמר ר׳ יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק את המקורבין בזרוע ולקרב את המרוחקים בזרוע משפחת בית הצריפה היתה בעבר הירדן ורחקוה בני ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבוה בני ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב. רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק. ר׳ שמעון אומר להשוות את המחלוקת וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר (מלאכי ג כג-כד) הנני שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:
9
י׳סליק מסכת עדיות
10
