עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), מנחותEin Yaakov (Glick Edition), Menachot
א׳מנחות אמר שמואל גבהה של מנורה שמונה עשר טפחים הרגלים והפרח ג' טפחים וטפחיים חלק וכו׳ (דף כט) (דהי״ב ד כא) והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מכלות זהב מאי מכלות זהב א״ר אמי שכלתו לכל זהב סגור של שלמה דא״ר יהודה אמר רב עשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסוהו אלף פעמים לכור והעמידוהו על ככר. ומי חסר כולי האי והתניא ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר מעשה והיתה מנורת בהמ״ק יתירה על של משה בדינר זהב קורדינקי והכניסוה פ׳ פעמים לכור והעמידוה על ככר כיון דקאי קאי. א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (ויקרא כד ד) על המנורה הטהורה שירדו מעשיה ממקום טהרה. (שם) על השלחן הטהור מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לחם הפנים לעולי רגלים ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום מאי חבתכם כדריב״ל דאמר ר׳ יהושע ב״ל נס גדול נעשה בלחם הפנים סלוקו כסדורו שנאמר (ש״א כא ז) לשום לחם חם ביום הלקחו:
1
ב׳אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותן שנאמר (שמות כה מ) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר אלא מעתה דכתיב (שם כו ל) והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר הכי נמי הכא כתיב כמשפטו התם כתיב בתבניתם. אמר ר׳ חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גבריאל חגור כמין פסיקיא היה והראה לו למשה מעשה מנורה דכתיב (במדבר ח ד) וזה מעשה המנורה. תנא דבי ר׳ ישמעאל שלשה דברים היו קשים לו למשה עד שהראה לו הקב״ה באצבע ואלו הן מנורה וראש חדש ושרצים מנורה דכתיב וזה מעשה המנורה ראש חדש דכתיב (שמות יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים שרצים דכתיב (ויקרא יא כט) וזה לכם הטמא וי״א אף הלכות שחיטה דכתיב (שמות כט לח) וזה אשר תעשה על המזבח:
2
ג׳אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב״ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש״ע מי מעכב על ידך א״ל אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות אמר לפניו רבש״ע הראהו לי א״ל חזור לאחריך הלך וישב לסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הם אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מניין לך אמר להם הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב״ה אמר לפניו רבש״ע יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי א״ל שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבש״ע הראיתני תורתו הראני שכרו א״ל חזור לאחוריך חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש״ע זו תורה וזו שכרה א״ל שתוק כך עלה במחשבה לפני:
3
ד׳(דף לג ע״ב) אמר ר׳ חנינא בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת ב״ו מלך יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ ומדת הקב״ה אינו כן עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר (תהלים קכא ה) ה׳ שומרך ה׳ צלך על יד ימינך:
4
ה׳(דף לה ע״ב) (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין של ראש. (שמות לג כג) והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו א״ר חנא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא מלמד שהראהו הקב״ה למשה קשר של תפלין:
5
ו׳(דף מג ע״ב) תניא (במדבר טו לט) וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו קריאת שמע דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת הסמוכה לה ואיזו זו כלאים דכתיב (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך. תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כלן. ותניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ ועשיתם אותם ראיה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי מעשה ר׳ שמעון בן יוחאי אומר כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם (שם ו יג) את ה׳ אלהיך תירא ואותו תעבוד:
6
ז׳תניא היה ר׳ מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לספיר וספיר דומה לכסא הכבוד שנאמר (שמות כד י) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב (יחזקאל א כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא:
7
ח׳רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפלין בראשו ותפלין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחזוק שלא יחטא שנאמר (קהלת ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר (תהלים לד ח) חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם:
8
ט׳היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה כרכות בכל יום שנאמר (דברים י יב) ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך. אמר רב ששת כל מי שאינו מניח תפלין עובר בשמונה עשה כל שאינו עושה לו ציצית בבגדו עובר בחמשה עשה כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשה וכתבתם וכתבתם. אמר ר״ל כל המניח תפלין מאריך ימים שנאמר (ישעיה לח טז) ה׳ עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני:
9
י׳אמר ר׳ יצחק בשעה שחרב בהמ״ק מצא הקב״ה לאברהם עומד בבהמ״ק א״ל (ירמיה יא טו) מה לידידי בביתי א״ל על עסקי בני באתי א״ל בניך חטאו וגלו א״ל שמא בשוגג חטאו א״ל (שם) עשותה המזמתה א״ל שמא מעוטם חטאו א״ל הרבים א״ל היה לך לזכור להם ברית מילה א״ל (שם) ובשר קדש יעברו מיליך א״ל שמא אם המתנת להם היו חוזרין בתשובה א״ל (שם) פי רעתכי אז תעלוזי מיד הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר שמא ח״ו אין להם תקנה יצאה בת קול ואמרה לו (שם) זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך מה זית אחריתו בסופו אף ישראל אחריתן בסופן:
10
י״א(דף פה ע״ב) (ש״ב יד ב) וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה מאי שנא תקועה א״ר יוחנן מתוך שרגילין בשמן זית חכמה מצויה בהם. ת״ר (דברים לג כד) וטובל בשמן רגלו זה חלקו של אשר שמושך שמן במעיך אמרו פעם אחת נצטרכו אנשי לודקיא לשמן מינו להם פולמוסטוס אחד אמרו לו לך והבא לנו שמן במאה רבוא הלך לירושלים אמרו לו לך לצור הלך לצור אמרו לו לך לגוש חלב הלך לגוש חלב אמרו לו לך אצל פלוני בשדה הלך ומצאו עוזק תחת זיתיו א״ל יש לך שמן במאה רבוא שאני צריך א״ל הן המתן עד שאסיים מלאכתי המתין לו עד שסיים מלאכתו לאחר שסיים מלאכתו הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך אמר לזה יש לו שמן במאה רבוא כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים כיון שהגיע לעיר הביאה לו שפחתו קומקומום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו והוציאה לו ספל של זהב מלא שמן וטבל בו ידיו ורגליו לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו לאחר שאכלו ושתו מדד לו שמן במאה רבוא אמר לו כלום אתה צריך יותר אמר לו הן אלא שאין בידי דמים אמר לו אם אתה רוצה ליקח קח ואני אלך עמך ואטול הדמים מדד לו שמן בי״ח רבוא אמרו לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בא״י שלא שכרו כיון שהגיע לעירו יצאו אנשי עירו לקלסו אמר להם לא תקלסו לי אלא לזה שעמי שמדד לי שמן במאה רבוא והרי נושה בי י״ח רבוא לקיים מה שנאמר (משלי יג ז) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב:
11
י״ב(דף פו ע"ב) (ויקרא כד ב) צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך. אמר ר׳ שמואל בר נחמני אליך ולא לי לא לאורח אני צריך שלחן בצפון ומנורה בדרום א״ר זריקא א״ר אלעזר לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך (מ״א ו ד) ויעש לבית חלוני שקופים אטומים תנא שקופים מבפנים ואטומים מבחוץ לא לאורה אני צריך (ויקרא כד ג) מחוץ לפרכת העדות באהל מועד עדות היא ולכל באי עולם ששכינה שרויה בישראל וא״ת לאורה אני צריך והלא כל אותם השנים שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורי אלא עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שרויה בישראל מאי עדותה אמר רבא זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מדליק בה היה מסיים:
12
י״גכתיב (ישעיה סב ו) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה׳ אל דמי לכם מאי אמרי אמר רבא בר רב שילא (תהלים קב יד) אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד רב נחמן בר יצחק אמר (שם קמז) בונה ירושלים ה׳ נדחי ישראל יכנס ומעיקרא מאי הוו אמרי אמר רבא בר רב שילא (שם קלב) כי בהר ה׳ בציון אוה למושב לו:
13
י״דא״ר חנן (דף קג ע״ב) (דברים כח סו) והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה ופחדת לילה ויומם זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת. ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלטר:
14
ט״ו(דף קד ע״ג) א״ר יצחק מפני מה נשתנה מנחה שנאמר בה (ויקרא ב א) נפש אמר הקב״ה מי דרכו להביא מנחה עני מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו לפני. וא״ר יצחק מה נשתנה מנחה שנאמר בה חמשה מיני טיגון הללו משל למלך בשר ודם שעשה לו אוהבו סעודה ויודע בו שהוא עני א״ל עשה לי מהן חמשה מיני טיגון כדי שאהנה ממך:
15
ט״ז(תהלים קלד) שיר המעלות וגו' בבית ה׳ בלילות מאי בלילות א״ר יוחנן אלו ת״ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאלו עוסקים בעבודה. (דה"ב ב ג) לעולם זאת על ישראל וגו' א״ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ור׳ יוחנן אמר אלו ת״ח העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה מקדש בימיהם. אר״ל מ״ד (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה למנחה וגו' כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה ומנחה חטאת ואשם אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם. א״ר יצחק מ״ד (שם ו יז) זאת תורה החטאת (שם ז א) וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאלו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם:
16
י״זמשנה. נאמר בעולת בהמה (ויקרא א ט) אשה ריח ניחוח ובעולת העוף (שם) אשה ריח ניחוח ובמנחה (שם ב) אשה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים:
17
י״חגמרא. אמר ר׳ זירא מאי קראה (קהלת ה יא) מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל רב אדא בר אהבה אמר מהכא (שם) ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו. תניא אר״ש בן עזאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא לה׳ שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק. נאמר בשור הגס (ויקרא א ט) אשה ריח ניחוח ובעוף הדק אשה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים ושמא תאמר לאכילה הוא צריך ת״ל (תהלים נ יב) אם ארעב לא אומר לך וגו' האוכל בשר אבירים וגו' לא אמרתי לכם זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם שנאמר (ויקרא יט ה) לרצונכם תזבחהו:
18
י״טסליק מסכת מנחות
19
