עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), נדריםEin Yaakov (Glick Edition), Nedarim
א׳נדרים (דף ז ע״ב) אמר רבי חנין אמר רב השומע הזכרת השם מפי חברו צריך לנדותו ואם לא נדהו הוא עצמו יהא בנדוי שכל מקום שהזכרת השם מצוי שם עניות מצויה ועניות כמיתה שנאמר (שמות ד יט) כי מתו כל האנשים וגו׳ ותניא רשב״ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני:
1
ב׳א״ר אבא הוה קאימנא קמיה דרב הונא שמעיה לההיא אתתא דאפקה הזכרת השם מפומה לבטלה שמתה ושרא לה לאלתר באנפה. ש״מ תלת ש״מ השומע הזכרת השם מפי חברו צריך לנדותו. וש״מ נדהו בפניו אין מתיר לו אלא בפניו וש״מ אין בין נדוי להפרה ולא כלום:
2
ג׳אמר רב גידל א״ר (דף ח) מנין שנשבעים לקיים את המצוה שנאמר (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקימה וגו׳ והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא אלא הא קמ״ל דשרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה. אמר רב גידל אמר רב האומר לחברו נשכים ונשנה פרק זה עליו להשכים שנאמר (יחזקאל ג לג) ויאמר אלי (בן אדם) קום צא אל הבקעה וגו׳ ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה׳ עומד:
3
ד׳(ע״ב) א״ר חנינא א״ר מיאשא משמיה דרבי יהודה בר אלעאי מ״ד (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי וגו׳ אלו בני אדם שהם יראים להזכיר את שמי לבטלה (שם) שמש צדקה ומרפא בכנפיה אמר אביי ש״מ הדין חירגא דיומא מסי ופליגא דר״ש בן לקיש דאר״ש בן לקיש אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב״ה מוציא חמה מנרתקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה צדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר (שם) ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק רשעים נידונין בה שנאמר (שם ג יט) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זרים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאות אשר לא יעזוב להם שרש וענף:
4
ה׳(דף ט ע״ב) תניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פ״א בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקוצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית שערך זה נאה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי והלכי למלאות מים מן המעין ונסתכלתי בבואה שלי ופחז יצרי עלי ובקש לטרדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו בני כמותך ירבו נוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר (במדבר ו ב) איש כי יפליא לנדור נדר להזיר לה׳ מתקיף לה ר׳ מני מאי שנא אשם נזיר טמא דלא אכל משום דאתי על חטא כל אשמות נמי לא ליכול דעל חטא באין א״ל ר׳ יונה היינו טעמא כשהם תוהים נוזרים וכשהם מטמאים ורבין עליהם ימי נזירות מתחרטין בהם ונמצאו מביאים חולין לעזרה:
5
ו׳(כ׳) תניא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופו להאכילך טבלים ואל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופו להאכילך תרומה (טמאה). אל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבא לידי ניאוף:
6
ז׳תניא ו (שמות כ כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם זה בושה (שם) לבלתי תחטאו מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא מכאן אמרו סימן יפה לאדם שיהא ביישן אחרים אומרים כל המתבייש לא במהרה הוא חוטא וכל שאין לו בשת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני:
7
ח׳(משלי יב יח) יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא. כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא תניא רבי נתן אומר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב עליה קרבן:
8
ט׳אמר שמואל כל הנודר אע״פ שמקיימו נקרא רשע א״ר אבא מאי קראה (דברים כג כג) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא ויליף חדלה חדלה כתיב הכא תחדל וכתיב התם (איוב ג יז) שם רשעים חדלו רוגז:
9
י׳א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל אדם שכועס כל מיני גיהנם שולטין בו שנאמר (קהלת יא י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ואין רעה אלא גיהנם שנא׳ (משלי טז ד) כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה. ולא עוד אלא שתחתוניות שולטות בו שנאמר (דברים כח סו) ונתן ה׳ לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש הוי אומר תחתוניות. עולא במסקיה לארעא דישראל אתלוון בהדיה תרין בני חוזאי קם חד שחטיה לחבריא א״ל לעולא לאו יאי עבדי א״ל אין ופרע ליה בית השחיטה כי אתא לקמיה דר׳ יוחנן א״ל דילמא ח״ו אחזקית ידי עובדי עבירה א״ל נפשך הצלת קא תמה ר׳ יוחנן ונתן ה׳ לך שם לב רגז בבבל כתיב א״ל עולא ההוא שעתא (ע״ב) לא הוה עבר לן ירדנא:
10
י״אאמר רבא בר רב הונא כל אדם שכועס אפי׳ שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר (תהלים י ד) רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו רב ירמיה מדפתי אמר אף משכח תלמודו ומוסיף טפשות שנאמר (קהלת ז ט) כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב (משלי יג טז) וכסיל יפרוש אולת רב נחמן אמר בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו שנאמר (שם כט כב) איש אף יגרה מדון ובעל חמה רב פשע:
11
י״בא״ר אחא בר חנינא אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד מפני שערכה של ארץ ישראל הוא שנאמר (קהלת א יח) כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב:
12
י״ג(דף לא ע״ב) ר׳ אלעזר בן עזריה אומר מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הרשעים שנא׳ כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב. ר׳ ישמעאל אומר גדולה היא מילה שי״ג בריתות נכרתו עליה. רבי יוסי הגלילי אומר גדולה היא מילה שהיא דוחה את השבת החמורה. ר׳ יהושע בן קרחה אומר גדולה היא מילה שלא נתלה למשה הצדיק עליה אפילו מלא שעה רבי נחמיה אומר גדולה היא מילה שהיא דוחה את הנגעים. רבי מאיר אומר גדולה היא מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנא׳ (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים. דבר אחר גדולה היא מילה שאלמלא היא לא ברא הקב״ה את עולמו שנא׳ (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי:
13
י״ד(גמ׳) רבי אומר גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה שנאמר (שמות כד ח) הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם על כל הדברים האלה:
14
ט״ותניא ר׳ יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו בשעה שנתרשל מן המילה שנא׳ (שמות ד כד) ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה׳ ויבקש המיתו. אמר רבי (יוסי) ח״ו שמשה נתרשל מן המילה אלא כך אמר משה אמול ואצא סכנה היא דכתיב (בראשית לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים אמול ואשהה ג׳ ימים הקב״ה אמר לי (שמות ד יט) לך שוב מצרים אלא מפני מה נענש מפני (דף לג) שנתעסק במלון תחלה שנא׳ ויהי בדרך במלון ר״ש ב״ג אומר לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק שנא׳ (שם) כי חתן דמים אתה לי צא וראה מי קרוי חתן משה או אותו תינוק הוי אומר זה התינוק. דרש ר׳ יהודה בר זבינא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחמה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו וגו׳ וירף ממנו באותה שעה בקש משה להרגם שנאמר (תהלים לז ח) הרף מאף ועזוב חמה וי״א לחמה הרג שנא׳ (ישעיה כז ד) חמה אין לי והכתיב (דברים ט יט) כי יגרתי מפני האף והחמה תרי חמה הוו ואבא״א גונדא דחמה:
15
ט״זתניא רבי אומר גדולה מילה שאין לך (צדיק גמור בעולם) (מי שנתעסק במצוה) כאברהם אבינו ולא נקרא תמים אלא על שם המילה שנאמר (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים וכתיב ואתנה בריתי ביני ובינך ד״א גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות שבתורה שנאמר (שמות לד כז) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. ד״א גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנא׳ (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ופליגא דר׳ אלעזר דא״ר אלעזר גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳. אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר הקב״ה לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים אחזה רעדה את עצמותיו אמר שמא דבר מגונה יש בי כיון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך מיד נתקררה דעתו (בראשית טו ה) ויוצא אותו החוצה אמר לפניו רבש״ע הסתכלתי במזל שלי ואין לי בן אחר אלא ישמעאל א״ל הקב״ה צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל:
16
י״זא״ר יצחק כל המתמים את עצמו הקב״ה מתמם עמו שנא׳ (ש״ב כב כו) עם חסיד תתחסד וגו׳ ר׳ אושעיא אומר כל המתמים את עצמו שעה עומדת לו (עולה לגדולה) שנאמר (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים וכתיב (שם שם ד) והיית לאב המון גוים:
17
י״חתני אהבה בריה דרבי זירא כל אדם שאינו מנחש מכניסים אותו למחיצה שאפי׳ מלאכי השרת אינם יכולין ליכנס לה שנאמר (במדבר כג כג) (כי לא נחש ביעקב וגו׳) כעת יאמר ליעקב וישראל מה פעל אל:
18
י״טא״ר אבהו א״ר אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגריא בת״ח שנאמר (בראשית יד יד) וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן. רבי שמואל בר נחמני אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב״ה שנאמר (שם טו ח) במה אדע כי אירשנה. רבי יוחנן אמר מפני שהפריש את בני אדם מלבוא תחת כנפי השכינה שנא׳ (שם יד כא) תן לי הנפש והרכוש קח לך. (שם) וירק את חניכיו רב ושמואל ח״א שהריקן בתורה וחד אמר שהריקן בזהב. שמנה עשר ושלש מאות א״ר אמי בר אבא ואליעזר כנגד כולן וא״ר זה הוא אליעזר אליעזר בחושבנא הכי הוי:
19
כ׳וא״ר אמי בר אבא בן ג׳ שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר (שם כו ה) אשר שמע אברהם בקולי שנותיו של אברהם חוץ משלשה עק״ב בחושבנא מאה שבעים ותרתין ואמ״ר אמי בר אבא (ע״ב) השטן בחושבנא תלת מאה ושתין וארבע הוה. וא״ר אמי בר אבא כתיב אברם וכתיב הוא אברהם בתחלה המליכו הקב״ה לאברהם על מאתים וארבעים ושלשה איברים ולבסוף על רמ״ח אלו הן שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה:
20
כ״א(ע״ב) א״ר אמי בר אבא מ״ד (קהלת ט יד) עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצורים גדולים עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האברים ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יצה״ר ובנה עליה מצורים גדולים אלו עונות ומצא בה איש מסכן חכם זה יצ״ט ומלט הוא את העיר בחכמתו זו תשובה ומעשים טובים ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא דבשעת יצה״ר לית דמדכר ליה ליצה״ט (שם ז יט) החכמה תעוז לחכם זו תשובה ומעשים טובים. מעשרה שליטים אשר היו בעיר אלו ב׳ ידים וב׳ רגלים וב׳ אזנים ראש הגויה ופה:
21
כ״בא״ר זכריה משום ר׳ ישמעאל בקש הקב״ה להוציא כהונה משם שנא׳ (בראשית יד יח) ומלכי צדק מלך שלם וגו׳ והוא כהן לאל עליון כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם שנאמר (שם) ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו׳ וברוך אל עליון וגו׳ אמר ליה אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת רבו שנאמר (תהלים קי א) לדוד מזמור נאם ה׳ לאדני וגו׳ וכתיב בתריה נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב (בראשית יד יח) והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן:
22
כ״ג(דף לז ע״ב) אמר רב מ״ד ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא בספר תורת האלהים זה מקרא מפורש זה תרגום ושום שכל אלו הפסוקים ויבינו במקרא אלו פסוקי טעמים ואמרי לה אלו המסורות. א״ר יצחק מקרא סופרים ועטור סופרים וקריין לא כתבין וכתבין ולא קריין הלכה למשה מסיני מקרא סופרים ארץ ארץ שמים מצרים:
23
כ״דא״ר חמא בר חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות שנא׳ (שמות לד א) פסל לך פסולתן יהא שלך. א״ר יוסי בר חנינא בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר (שם) כתב לך פסל לך מה פסולתן שלך יהא אף כתיבתן שלך והא משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל ועליו הכתוב אומר (משלי כב ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. מתיב רב חסדא (דברים ד יד) ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים אותי צוה ואני לכם. (שם) ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה׳ אלהי. אותי צוה ואני לכם. (שם לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת השירה לחודה (שם) למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל אלא פלפולא בעלמא:
24
כ״הא״ר יוחנן אין הקב״ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכולם ממשה. גבור דכתיב (שמות מ יט) ויפרוש את האהל על המשכן ואמר רב משה רבינו פרשו וכתיב (שם כו טז) עשר אמות ארך הקרש וגו׳ ואימא דאריך וקטין אלא מן הדין קרא דכתיב (דברים ט יז) ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה. עשיר דכתיב (שמות לד א) פסל פסולתן שלך יהא. חכם רב ושמואל דאמרי תרווייהו חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חוץ מאחד דכתיב (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלהים. עניו דכתיב (במדבר יב ג) והאיש משה ענו מאד:
25
כ״וא״ר יוחנן כל הנביאים כולם עשירים היו מנ״ל ממשה ומשמואל מעמוס ומיונה. ממשה דכתיב (במדבר טז טו) לא חמור אחד מהם נשאתי אי בלא אגרא לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא אלא אפילו באגרא ודלמא משום דעני הוה אלא מפסל לך פסולתן שלך יהא. משמואל דכתיב (ש״א יב ג) הנני ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו׳ אי בחנם לאפוקי מאן דשקיל בלא אגרא אלא דאפילו בשכר ודלמא משום דעני הוה אלא מהכא (שם ז יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו (ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה׳) ואמר רבא כל מקום שהלך שם ביתו עמו. אמר רבא גדול האמור בשמואל ממה שנאמר במשה דאלו במשה כתיב לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי׳ בשכר ואילו גבי שמואל אפילו ברצון לא (שכר) (שכרו) דכתי׳ (שם יב ד) ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה. עמוס דכתיב (עמוס ז יד) ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי וכולם שקמים. ומתרגם רב יוסף ארי מרי גיתי אנא ושקמין אית ליה בשפילתא. יונה דכתיב (יונה א ג) ויתן שכרה וירד בה לבא עמהם תרשישה מלפני ה׳ ואמר רבי יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה וא״ר רומנוס שכרה של ספינה הוה ארבעת אלפים דינרי זהב:
26
כ״זוא״ר יוחנן בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר (שמות ל יח) ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות כתובים באצבע אלהים:
27
כ״ח(דף לט ע״ב) א״ר שמעון בן לקיש רמז לבקור חולים מן התורה מנין דכתיב (במדבר טז כט) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה׳ שלחני מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהם חולים ומוטלים על מטותם ובני אדם מבקרים אותם מה הבריות אומרים לא ה׳ שלחו לזה. דרש רבא מ״ד (שם) ואם בריאה יברא ה׳ אם בריאה גיהנם מוטב תהיה אם לאו יברא ה׳ איני והתניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. תורה דכתיב (משלי ח כב) ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה דכתיב (תהלים צ ב) בטרם הרים יולדו וגו׳ תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן דכתיב (בראשית ב ג) ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם דכתיב (ישעיה ל לג) כי ערך מאתמול תפתה. כסא הכבוד דכתיב (תהלים צג ב) נכון כסאך מאז. בית המקדש דכתיב (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח דכתיב (תהלים עג יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. אלא ה״ק אי אברי לה פומא הכא מוטב ואי לא יברא ה׳ והא כתיב (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש ה״ק אי לא מקרב פומא להכא לקרב להכא:
28
כ״טדרש רבא ואמרי לה א״ר יצחק מ״ד (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה שמש ירח בזבול מאי בעו והא ברקיע קביעי מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבש״ע אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירין ואם לאו אין אנו מאירין באותה שעה זרק בהם חצים וחניתות א״ל בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם ובכל יום ויום יורה בהם חצים וחניתות ומאירים שנא׳ (שם) לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך:
29
ל׳תניא בקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור סבר רב יוסף למימר אין שיעור למתן שכרו אמרו. א״ל אביי וכל המצות מי יש שיעור למתן שכרן והא תנן הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות אלא אמר אביי אפילו גדול אצל קטן רבא אמר אפי׳ מאה פעמים ביום. תנ״ה ביקור חולים אין לו שיעור אפילו גדול אצל קטן ואפילו מאה פעמים ביום. א״ר אחא בר חנינא כל המבקר את החולה נוטל אחד מששים מצערו א״ל אביי לרבא א״כ לעיילו שיתין גברי ולוקמוהו א״ל כעישורייתא דרבי ובבני גילו דתניא רבי אומר הבת הניזונת מנכסי אחים נוטלת עשור נכסים אמרו לרבי לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אחד אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להם כך אני אומר ראשונה נוטלת עשור נכסים שניה כמה ששיירה שלישית כמה ששיירה וחוזרות כולן וחולקות בשוה ר׳ חלבו חלש אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש (דף מ) ר׳ חלבו באיש לא איכא דקא אתי אמר להו לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר״ע שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי עקיבא לבקרו ובשביל שכבד ורבץ לפניו חיה א״ל רבי החייתני יצא ר׳ עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאלו שופך דמים כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות מאי גורם אילימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה ושאינו מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות סלקא דעתך אלא כל שאינו מבקר את החולה אין מבקש עליו לא שיחיה ולא שימות רבא יומא קדמאה דחלש אמר להו אל תגלו לאינש דלא ליתרע מזלי מכאן ואילך אמר להו פוקו אכריזו בשוקא רבא חלש דסני לי ליחדי וכתיב (משלי כד יז) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה׳ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו ודרחים לי ליבעי עלי רחמי:
30
ל״אאמר רב יהודה אמר שמואל כל המבקר את החולה נצול מדינה של גיהנם שנאמר (תהלים מא ב) איש משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה׳ ואין דל אלא חולה שנא׳ (ישעיה לח יב) מדלה יבצעני אי נמי מהדין קרא (ש״ב יג ד) מדוע אתה ככה דל בן המלך ואין רעה אלא גיהנם שנאמר (משלי טז ד) כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה ואם בקרו מה שכרו מה שכרו כדאמרינן נצול מדינה של גיהנם אלא מה שכרו בעולם הזה (תהלים מא ג) ה׳ ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו. ה׳ ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מן היסורים ואושר בארץ שיהו הכל מכבדים אותו ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו רעים כנעמן שרפאוהו מצרעתו ואל יזדמנו לו רעים כרחבעם שחלקו מלכותו. תניא ר״ש בן אלעזר אומר אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין ילדים סתירה וראיה לדבר רחבעם בן שלמה (מ״א יב):
31
ל״באמר רב ששת בריה דרב אידי לא לסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קמייתא דיומא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתו מן רחמי בתלת שעי קמייתא רווחא דעתו בתרייתא תקיף חולשיה. א״ר אבין אמר רב מנין שהקב״ה זן את החולה שנאמר (תהלים מא ד) וה׳ יסעדנו על ערש דוי. וא״ר אבין אמר רב מנין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי. תנ״ה הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל אלא מתעטף ויושב על גבי קרקע מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנא׳ ה׳ יסעדנו על ערש דוי:
32
ל״ג(ע״ב) אמר רבין מ״ד (יחזקאל יב ג) ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה זה נר וקערה (דף מא) ושטיח (דברים כח נז) ובחסר כל אמר רבין בר אבא בלא נר ובלא שלחן רב חסדא אמר בלא אשה. רב ששת אמר בלא שמש רב נחמן אמר בלא דעה תנא בלא מלח ובלא רבב. אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דדא קני מה חסר דדא לא קני מה קני:
33
ל״דא״ר אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עונותיו שנאמר (תהלים קג ג) הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי. רב המנונא אומר חוזר לימי עלומיו שנא׳ (איוב לג כה) רטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו (תהלים מא ד) כל משכבו הפכת בחליו אמר רב יוסף לומר שמשכח תלמודו:
34
ל״הרב יוסף חלש אייקר ליה תלמודיה אהדריה אביי קמיה היינו דבכל דוכתא אמרינן אמר רב יוסף לא שמיע לי הא מלתא וא״ל אביי את אמרת לן ומהא מתניתא אמרת לן רבי הוה גמיר תלת עשרה אפי הלכה אגמריה לרבי חייא ז׳ מנהון לסוף חלש רבי אהדרי רבי חייא קמיה הנהו ז׳ אפי דאגמריה ושתא אזדא להו הוה ההוא קצרא דהוה שמיע ליה לרבי כד הוה גריס להון אזל ר׳ חייא גמר יתהון קמי קצרא ואתא אהדרינהו קמי רבי כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא א״ל רבי אתה עשית אותי ואת חייא א״ד הכי אמר ליה אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי:
35
ל״ואמר רבי אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא גדול נס שנעשה לחולה יותר מנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה דאילו חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל יכולין לכבותה אבל של חולה אש של שמים הוא מי יוכל לכבותה. וא״ר אלכסנדרי א״ר חייא בר אבא ואמרי לה א״ר יהושע בן לוי כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין בו שנא׳ (בראשית ד יד) והיה כל מוצאי יהרגני (רבא) (רב) אמר מהכא (תהלים קיט צא) למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך אמרו ליה לרבה בר שילא שכיב ההוא גברא גובהא (הוה) רכיב גידרונא זוטרא מטא תיתורא איסתטט שדייה במיא וקא שכיב קרא אנפשיה למשפטיך עמדו היום וגו׳ שמואל חזייה לההוא עקרבא דיתיב על אקרוקתא ועברא נהרא טרקא גברא ומית קרי עליה למשפטיך עמדו היום וגו׳:
36
ל״ז(דף מט ע״ב) רבי יהודה הוה יתיב קמיה דר׳ טרפון א״ל רבי טרפון היום פניך צהובין א״ל אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כל שכן שהיו פנינו צהובים. אמרה ליה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה מורה ורוי אמר לה הימנותא בידא דההיא אתתא אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צדעאי מן הפסח ועד העצרת אלא (קהלת ח א) חכמת אדם תאיר פניו. א״ל ההוא מינא לרבי יהודה פניך דומין או כמלוי ברבית או כמגדלי חזירים א״ל ביהודאי תרווייהו אסורין אלא כ״ד בתי כסאות אית לי מביתי ועד בי מדרשא וכל שעה ושעה לכל אחד ואחד אני נכנס. ר׳ יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה ר״ש שקיל צנא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה דביתהו דר׳ יהודה נפקת נקטת עמרא עבדת גלימא דחוטבי כד נפקת לשוקא מכסיא ליה וכד נפיק ר׳ יהודה לצלויי הוה מכסי ומצלי וכד מכסי ליה הוה מברך ברוך שעטני מעיל זמנא חדא גזר רשב״ג תעניתא ר׳ יהודה לא אתא לבי תעניתא אמרו ליה לא אית ליה כסויא שדר ליה גלימא ולא קביל (דף נ) דלי ציפתא א״ל לשליחא חזי מאי איכא מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהאי עלמא:
37
ל״חרבי עקיבא איתקדשת ליה ברתיה דבר כלבא שבוע שמע בר כלבא שבוע אדרה הנאה מכל נכסיה אזלה ואתנסיבת ליה בסיתוא הוו גנו בי תבנא הוה קא מנקיט ליה תבנא מן מזייה אמר לה אי הואי לי רמינא לך ירושלים דדהבא אתא אליהו אידמי להון כאינשא וקא קרי אבבא אמר להו הבו לי פורתא דתבנא דאולידת אתתאי ולית לי מדעם לאגנוייה אמר לה ר״ע לאנתתיה חזאי האי גברא ואפי׳ תבנא לא אית ליה אמרה ליה זיל הוי בבי רב אזיל הוה תרתי סרי שנין קמיה דר״א ור׳ יהושע למשלם תרתי סרי שנין קם ואתא לביתיה שמע מאחורי ביתיה דקא אמר לה חד רשע לדביתהו שפיר עביד לך אבוך חדא דלא דמי ליך ועוד שבקך ארמלות היות כולהון שנין א״ל אי מנאי דילי צאית ליהוי תרתי סרי שנין אחרינא אמר הואיל ויהבית לי רשותא אהדר לאחורי׳ הדר אזל תרתי סרי שנין אחרינתא אתא בעשרים וארבעה אלפין זוגין תלמידים נפוק כולי עלמא לאפיה ואף היא קדמה למיפק לאפיה אמר לה ההיא רשיעא ואת להיכן אזלת אמרה ליה (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו אתת לאתחזאה ליה קא מדחי לה רבנן אמר להם הניחו לה שלי ושלכם שלה הוא שמע אבוה אתא ואיתשל על נדריה ואשתרי מן נכסיה:
38
ל״טמן שית מילי איתעתר ר׳ עקיבא מן (בר) כלבא שבוע ומן אילא דספינתא דכל ספינתא עבדא ליה חד מן ענא זמנא חדא אנשיוה על כיף ימא אתא הוא אשכחיה ומן גוזא דזמנא חדא יתיב ד׳ זוזי לספונאי אמר להון אייתי לי מדעם ולא אשכחו אלא גוזא על כיף ימא אתיוה ליה אמרו ליה עביד מרנא עליה אשתכח דהוה מלי דינרי דזמנא חדא טבעה ספינתא וכולי עסקא הוה מחית בההוא גוזא ואשתכח בההוא זמנא ומן מטרוניתא ומן אשתו של טורנוסרופוס ומן קטיעא בר שלום:
39
מ׳(ע״ב) רב גמדא יהב ד׳ זוזא לספונאי לאתויי בהן מדעם לא אשכחו אייתו ליה בהון קופא אישתמיט עייל לחרתא חפרו בתריה אשכחוה דרביע על מרגליתא אייתינון ליה כולהון:
40
מ״אאמרה ליה בת קיסר לר׳ יהושע בן חנניה חכמה מפוארה בכלי מכוער א״ל לא למדת מבית אביך במה מחתין יין אמרה ליה במאני דפחרא. אמר לה כ״ע במאני דפחרא ואתון במאני דפחרא אתון אחיתו במאני דכספא ודהבא אזלה ורמת חמרא במאני דכספא ודהבה וסרי. א״ל אף אורייתא כך אמרה ליה והאיכא שפירי וגמירי אמר לה אי הוו סנין הוו גמירי טפי:
41
מ״ברבי עבד ליה הלולא לר״ש בריה ולא אזמניה לבר קפרא כתב על בית גננא כ״ד אלפין רבואין דינרין נפקא על בית גננא דין ולא אזמניה לבר קפרא אמר להון אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ״ו אזמניה אמר לעושי רצונו בעולם הזה כך לעוה״ב על אחת כמה וכמה. יומא דמחיך ביה רבי אתיא פורענותא בעלמא א״ל לבר קפרא לא תבדחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי א״ל ליחזי מר (דף נא) דכל גריוא דבעינא שקילנא שקל דיקולא רבה טחייה בכופרא וסחפיה על רישיה ואזל וא״ל ליכול לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך אחוך רבי א״ל לאו אזהרתיך דלא תבדחן א״ל חיטי דרשינא קא נסיבנא אמר לה בר קפרא לברתיה דרבי למחר שתינא חמרא ברקידא דאבוך ובקורקני דאמך:
42
מ״גבן אלעשא חתניה דרבי הוה ועשיר גדול היה ומטא לבי הלולא דר״ש בר רבי א״ל בר קפרא לרבי מאי (ויקרא כ יג) תועבה כל דא״ל רבי דהכי הוא תועבה אקשיה בר קפרא. א״ל (רבי) פרשיה את א״ל תיתי דביתהו תרמי לי נטלא (אחת) אתיא רמיא ליה א״ל לרבי קום רקוד לי ואומר לך הכי אמר רחמנא תועבה תועה אתה בה לכסא אחרינא א״ל מאי (שם יח כג) תבל א״ל כענינא קדמאה א״ל עבד לי דאומר לך עביד א״ל תבל תבלין יש בה מי שניא חדא ביאה מכלהון ביאות ומאי (שם יט) זמה א״ל עביד וכו׳ א״ל מה היא לא יכול בן אלעשה למסבל (קם) ונפק הוא ואנתתיה מתמן:
43
מ״ד(דף נה) (במדבר כא ח) וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה נתנה לו במתנה שנאמר וממדבר מתנה וכיון שנתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנא׳ ומנחליאל במות ואם הגביה את עצמו הקב״ה משפילו שנאמר (שם) ומבמות הגיא ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע שנאמר (שם) ונשקפה על פני הישימון ואם חוזר בו הקב״ה מגביהו (ע״ב) שנא׳ (ישעיהו מ׳:ד׳) כל גיא ינשא:
44
מ״ה(דף סב) רבי טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות דקא אכיל אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדי בנהרא אמר אוי לו לטרפון שזה הרגו שמע ההוא גברא שבקיא וערק א״ר אבהו משום ר׳ חנניה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה דאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק״ו ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו חול שנא׳ (יחזקאל ז כב) ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצוה נעשה חול נעקר מן העולם דכתיב (דניאל ה ל) ביה בליליא קטיל בלשאצר המשתמש בכתרה של תורה שהוא קיים לעולם ועד עאכ״ו. ור׳ טרפון כיון דכי אכיל הוקפלו רוב המקצועות הוה אמאי צעריה ההוא גברא הוה גנבי ליה ענבי כולה שתא וכיון דאשכחיה לר׳ טרפון סבר היינו דגנבן אי הכי אמאי ציער נפשיה משום דר״ט עשיר גדול היה והוה ליה לפייסו בדמים:
45
מ״ותניא (דברים ל כ) לאהבה את ה׳ אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם אשנה שיקראוני רבי אשנה שאהיה זקן ואשב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא שנא׳ (משלי ז ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר (שם ו כא) קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרותיך ואומר (שם ג יז) דרכיה דרכי נועם וגו׳ ואומר (שם) עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר ר׳ אלעזר בן צדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם אל תעשם עטרה להתגדל בהם ואל תעשם קרדום להיות עודר בו וק״ו ומה בלשאצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו חול נעקר מן העולם המשתמש בכתרה של תורה עאכ״ו. אמר רבא שרי ליה לאינש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה דכתיב (מ״א יח יב) ועבדך ירא את ה׳ מנעוריו אלא קשיא דרבי טרפון משום דעשיר גדול הוה והוה ליה לפייסיה בדמים:
46
מ״זרבא רמי כתיב ועבדך ירא את ה׳ מנעוריו וכתיב (משלי כז ב) יהללוך זר ולא פיך הא באתרא דידעין ליה הא באתרא דלא ידעין ליה ואמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא דכתיב ובני דוד כהנים היו וכי כהנים היו אלא מה כהן נוטל חלק בראש אף ת״ח נוטל חלק בראש וכהן מנ״ל דכתיב (ויקרא כא ח) וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב וגו׳. ותנא דבי ר״י וקדשתו וגו׳ לכל דבר שבקדושה (ע״ב) לפתוח ראשון ולברך ראשון ולטול מנה יפה ראשון. ואמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא אכרגא דכתיב (עזרא ד יג) מנדה בלו והלך וגו׳. ואמר רב יהודה מנדה זו מנת המלך בלו זה כסף גולגלתא והלך זה ארנונא:
47
מ״ח(דף סד ע״ב) א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי כל מקום שאתה מוצא נצים נצבים אינם אלא דתן ואכירם אלא מאי (שמות ד יט) מתו כל האנשים וגו׳ אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהם תניא ד׳ חשובים כמתים עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים עני דכתיב כי מתו כל האנשים מצורע דכתיב (במדבר י יב) אל נא תהי כמת סומא דכתיב (איכה ג ו) במחשכים הושיבני כמתי עולם מי שאין לו בנים דכתיב (בראשית ל א) הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי:
48
מ״ט(דף סה) תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו מנה״מ אמר רב נחמן (ואי תימא רבי יוחנן) דכתיב (שמות ד יט) ויאמר ה׳ אל משה במדין וגו׳. א״ל במדין נדרת לך והתר נדרך במדין דכתיב (שם ב כא) ויואל משה לשבת את האיש ואין אלה אלא שבועה דכתיב (יחזקאל יז יג) ויבא אתו באלה וכתיב (דה״ב לו יג) וגם במלך נ״נ מרד אשר השביעו באלהים מאי מרדותיה אשכחיה צדקיהו לנבוכדנאצר דקא אכל ארנבתא חיה א״ל נבוכדנאצר לצדקיהו אשתבע לי דלא מגלית עלי דלא תתזיל לי מלתא אשתבע ליה לסוף הוה קא מצטער צדקיהו בגופיה איתשיל אשבועתא וגלי ליה שמע נבוכדנאצר דקא מבזין ליה רברבנוהי שלח ואייתי סנהדרין וצדקיהו אמר להו חזיתון מאי עביד צדקיהו לאו הכי הוה דאשתבעית בשמא דשמיא דלא מגלית אמר אתשילית אשבועאי אמר להון מתשילין על שבועתא אמרו ליה אין. אמר להו בפניו או אפילו שלא בפניו אמרו ליה בפניו אמר להו ואתון מאי עבדיתון מאי טעמא לא אמריתון לצדקיהו מיד (איכה ב י) ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון א״ר יצחק מלמד ששמטו כרים מתחתיהם:
49
נ׳(דף פא) אמר שמואל ערבוביתא דרישא מתיא לידי עוירא ערבוביתא דמאני מתיא לידי שעמומיתא ערבוביתא דגופא מתיא לידי שיחני וכיבי. שלחו מתם הזהרו בערבוביתא הזהרו בחבורה הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר (במדבר כד ז) יזל מים מדליו (מדלים) שמהם תצא תורה ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים יוצאין מבניהם תלמידי חכמים אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב שישא בריה דרב אידי אמר כדי שלא יתגדרו על הצבור מר זוטרא אמר מפני שהן מתגברין על הצבור. רב אשי אמר משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אמר שאין מברכין בתורה תחלה דאמר רב יהודה אמר רב מ״ד (ירמיה ט יא) מי האיש החכם ויבן את זאת דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ומלאכי השרת ולא פרשוהו עד שפרשו הקב״ה בעצמו שנא׳ (שם ט יב) ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי וגו׳ היינו לא שמעו בקולי והיינו לא הלכו בה א״ר יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה:
50
נ״אסליק מסכת נדרים
51
