עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), שבתEin Yaakov (Glick Edition), Shabbat

א׳שבת (דף ג ע״ב) אמר ליה רבי חייא לרב בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רבי בהא מסכת לא תשייליה במסכת אחריתי דלמא לאו אדעתיה. דאי לאו דרבי גברא רבה הוא כספתיה דמשני לך שנויא דלאו שנויא הוא. השתא מיהת שפיר משני לך:

ב׳(דף י) רבא בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר (עמוס ד יב) הכון לקראת אלהיך ישראל, רבא שדי גלימא ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה, אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה, כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל, רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי העולם ועוסקים בחיי שעה (חיי עוה״ב היינו תורה וחיי העוזה״ז היינו תפלה), והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד, רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דר׳ זירא והוו עסקי בשמעתא נגה לצלויי והוה מסרהב ר׳ ירמיה, קרא עליה רבי זירא (משלי כח ט) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה :

ג׳רב אמי ורב אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא דאית ליה דינא ליעול וליתי, רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי יומא הוו קא חליש ליבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדפתי (שמות יח ח) ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב, (סנהדרין פ"א, ב״ב פ״א) וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו, תורתו מתי נעשית. אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקדוש ב״ה במעשה בראשית כתיב הכא ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם (בראשית א ח) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. עד מתי יושבין בדין, אמר רב ששת עד זמן סעודה. אמר רב חמא מאי קרא דכתיב (קהלת י טז) אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו, אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי, בגבורה של תורה ולא בשתיה של יין. תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים, שניה מאכל לסטים, שלישית מאכל יורשים, רביעית מאכל פועלים, חמישית מאכל כל אדם. איני והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל אדם, אלא רביעית מאכל כל אדם, חמישית מאכל פועלים ששית מאכל ת״ח, מכאן ואילך כזורק אבן לחמת (שאין בו תועלת למלאות החמת אם חסר). אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי מצפרא אבל טעים מידי בצפרא לית לן בה:

ד׳(ע״ב) מסייע ליה לרב המנונא משמיה דעולא דאמר אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנא׳ (שופטים ו כד) ויקרא לו ה׳ שלום. אלא מעתא הימנותא נמי אסור למימר בבה״כ דכתיב האל הנאמן, וכי תימא הכי נמי, והאמר רבא בר מחסיא א״ר חמא בר גוריא א״ר שרי למימר הימנותא בבה״כ. התם שם גופיה לא איקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא הכא שם גופיה איקרי שלום דכתיב ויקרא לו ה׳ שלום:

ה׳ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו שנאמר (שמות לא יג) לדעת כי אני ה׳ מקדשכם, תניא נמי הכי לדעת כי אני ה׳ מקדשכם אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם. מכאן אמר רשב״ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמה מאי עביד ליה אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא, והאידנא דחיישינן לכשפים מאי, אמר רב פפא שאיף ליה מאותו המין. איני והאמר רב חמא בר חנינא הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו שנאמר (שם לד כט) ומשה לא ידע כי קרן עוד פניו בדברו אתו. לא קשיא הא במילתא דעבידא לאגלויי הא במילתא דלא עבידא לאגלויי והא שבת דעבידא לאגלויי. מתן שכרה לא עבידא לאגלויי:

ו׳רב חסדא הוה נקיט בידיה תרתי מתנתא דתורא אמר כל מאן דאתי ואמר לי שמעתתא חדתא משמיה דרב יהיבנא להו ניהליה. אמר ליה רבא בר מחסיא הכי אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר (שם לא) לדעת כי אני ה׳ מקדשכם. יהבה ניהליה. אמר חביבין עלך שמעתתא דרב כולי האי. א״ל אין. א״ל היינו דאמר רב מילתא אלבישייהו יקירא, אמר ליה אמר רב הכי בתרייתא עדיפא לי מקמייתא ואי הוה נקיטנא אחריתא יהיבנא לך. ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל ב׳ סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים:

ז׳ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם יחזור אדם וישב בעיר שישיבתה קרובה שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטים שנאמר (בראשית יט כ) הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער. מאי קרובה אילימא דמיקרבא וזוטא. והא קא חזו לה. אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין. אמר רבי אבין מאי קראה דכתיב (שם) אמלטה נא שמה נא בגימטריא חמשין וחד הוו ושל סדום נ״ב ושלותא כ״ו (דף יא) דכתיב (שם) שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר וגו׳:

ח׳ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת עובדי כוכבים, תחת עובדי כוכבים ולא תחת חבר, תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם, תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה:

ט׳ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב כל חולי ולא חולי מעיים, כל כאב ולא כאב לב, כל מיחוש ולא מיחוש ראש, כל רעה ולא אשה רעה:

י׳ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקין לכתוב חללה של רשות מאי קרא אמר רב משרשיא (משל׳ כה ג) שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר:

י״ארב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי עבדו ליה עגלא תילתא אמרו ליה ליטעם מר מידי אמר להו בתעניתא יתיבנא אמרו ליה ולא סבר ליה מר להא דר״י דא״ר יהודה לוה אדם תעניתו ופורע. אמר להו תענית חלום הוא ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת ואמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף ואפי׳ בשבת:

י״ב(דף יב) תנא דבי רבי ישמעאל יוצא אדם בתפילין בערב שבת עם חשיכה מאי טעמא כיון דאמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה ק״ו מציץ מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה (שמות כח לח) והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהם אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה הילכך מידכר דכיר להו. תניא רבי חנניה אומר חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשכה אמר רבי יוסף הלכתא רבתי לשבת:

י״גת״ר הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ור״מ אומר יכולה היא שתרחם. רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל. רבי יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל. שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר שלום וביציאתו אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום, כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל כמאן כרבי יוסי. וא״ר חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת. אמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי אליעזר לשיולי בתפיחא זמנין אמר ליה המקום יפקדך לשלום וזימנין אמר ליה רחמנא ידכרינך לשלם. היכי עבד הכי והאמר רבי יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי וא״ר יוחנן כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. שאני חולה דשכינה עמו דאמר רב ענן אמר רב מנין ששכינה סיעד את החולה שנאמר (תהלים מא ד) ה׳ יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי המטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו מפני שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה שנאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי:

י״ד(דף יג) תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה להם כתיב בתורה (דברים ל כ) כי הוא חייך ואורך ימיך, בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה (שם ע״ב) ושמש ת״ח הרבה מפני מה מת בחצי ימיה ולא היה אדם מחזירה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע ואמרתי לה בתי בימי נידותיך מהו אצליך. אמרה לי חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי בימי לבוניך מהו אצליך. אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר ולא עלתה דעתו על דבר אחר. ואמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי התורה אמרה (ויקרא יח יט) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. כי אתא רב דימי אמר מטה חדא הואי, במערבא אמרי אמר רב יצחק בר יוסף סינר מפסיק בינו לבינה:

ט״ו(ע״ב) תנו רבנן מי כתב מגלת תענית אמרו חנניה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות. אמר רבי שמעון בן גמליאל אף אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין. ד״א אין שוטה נפגע, דבר אחר אין בשר המת מרגיש באיזמל, איני והאמר רב יצחק קשה רמה למת כמחט בבשר החי שנאמר(איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב, אימא אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל. אמר רב יהודה אמר רב ברם זכור האיש ההוא לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה מה עשה העלו לו ג׳ מאות גרבי שמן וישב בעליה ודרשן:

ט״ז(דף יד ע״ב) אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה (משלי כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני (שם כז) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר:

י״ז(דף טו) אמר רב כהנא כשחלה רבי ישמעאל ברבי יוסי שלחו לו רבי אמור לנו ב׳ או ג׳ דברים שאמרת לנו משום אביך שלח להם כך אמר אבא ק"פ שנה עד שלא חרב הבית פשטה המלכות על ישראל, פ׳ שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העובדי כוכבים ועל כלי זכוכית, מ׳ שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין וישבה לה בחנויות, למאי הלכתא א״ר יצחק בר אבדימי לומר שלא דנו דיני קנסות, דיני קנסות ס״ד אלא אימא שלא דנו דיני נפשות:

י״ח(דף יט) תניא אמר רבי צדוק כך היה מנהגו של בית ר״ג שהיו נותנין כלי לבן לכובס שלשה ימים קודם לשבת וצבועין אפילו בערב שבת ומדבריהם למדנו שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועין. אביי הוה יהיב ליה ההוא מנא דצביע לקצרא. א״ל כמה בעית עלויה. אמר ליה כדחיורא. א״ל כבר קדמוך רבנן:

י״ט(דף כא) תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש משום שנא׳ (שמות כז כ) להעלות נר תמיד, הוא תני לה והוא אמר לה כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא שתהא עולה על ידי דבר אחר, תנן מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם היו מפקיעין ומהן מדליקין. שמחת בית השואבה שאני:

כ׳(ע״ב) תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב״ש אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובה״א יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב״ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דב״ה דמעלין בקדש ואין מורידין. אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן ב׳ זקנים היו בצידן אחד עשה כב״ש ואחד עשה כב״ה זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין:

כ״אמאי חנוכה דת״ר בכ״ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו עובדי כוכבים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה:

כ״ב(דף כב) אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום מאי דכתיב (בראשית לז כד) והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת״ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:

כ״ג(דף כג) אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים ת״ח. הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה. הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה. הזהיר בקדוש היום זוכה וממלא גרבי יין. רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דר׳ אבין נגרא חזא דהוה רגיל בשרגא טובא אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא. נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין. רב חסדא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפיתחא דבי נשא דרב שיזבי חזא דהוה רגיל בשרגא טובא אמר גברא רבה נפק מהכא. נפק מינייהו רב שיזבי. דביתהו דרב יוסף הות מאחרה ומדלקת לה. אמר לה רב יוסף תנינא (שמות יג כב) לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן, סברה לאקדומה אמר לה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יאחר, אמר רבא דרחים רבנן הוי ליה בנין רבנן, דמוקיר רבנן הוי ליה חתנוותא רבנן, דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן, ואי לאו בר הכי הוא משתמען מיליה כצורבא מרבנן:

כ״ד(דף כ״ה ע״ב) אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של רבי יהודה בר אלעאי ע״ש מביאין לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה׳ צבאות:

כ״הכתיב (איכה ג יז) ותזנה משלום נפשי. אמר רבי אבהו זו הדלקת נר בשבת, נשיתי טובה אמר רבי ירמיה זו בית המרחץ, רבי יוחנן אמר זו רחיצת ידים ורגלים בחמין. ר׳ יצחק נפחא אמר זו מטה מטה נאה וכלים נאים שעליה. רבי אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לת״ח. תנו רבנן איזהו עשיר כל שיש לו נחת רוח בעשרו דברי ר״מ, ר״ט אומר כל שיש לו ק׳ כרמים וק׳ שדות וק׳ עבדים שעובדין בהן ר״ע אומר כל שיש לו אשה נאה כמעשיה, רבי יוסי אומר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשלחנו:

כ״ו(דף כ״ו) רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשין ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים ומה יעשו אנשי אלכסנדריאה שאין להם אלא שמן צנונות ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך ולא כך אלא נפט. אלא אין לך אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין:

כ״ז(דף כח ע״ב) מאי הוי עלה דתחש שהיה בימי משה. אמר ר' אילעא אמר רבי שמעון בן לקיש אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא הכריעו בו חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לו במצחו ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז, מדקאמר קרן א׳ ה״ל במצחו ש״מ טהור היה דאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר (תהלים סט לב) ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפרס, מקרין תרתי משמע, אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב, וליפשוט מינה דמין בהמה הוא, כיון דאיכא קרש דמין חיה הוא ולית ליה אלא חד קרנא איכא למימר מין חיה הוא:

כ״ח(דף ל) שאול שאלתא זו לעילא מרבי תנחום דמן נוי מהו לכבויי בוצינא דנורא מקמיה באישא בשבתא. פתח ואמר אנת שלמה מלכא אן חכמתך אן סוכלתנותך לא דייך שדבריך סותרים דברי דוד אביך אלא שדבריך סותרין זה את זה, דוד אביך אמר (תהלים קטו יז) לא המתים יהללו יה ואת אמרת (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו, וחזרת ואמרת (שם ט ד) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, לא קשיא הא דקאמר דוד לא המתים יהללו יה הכי קאמר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצות ואין להקב״ה שבח בו והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב (תהלים פח סא) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצוות. ודקאמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו שכשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב״ה ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה וכשאמר (שמות לב יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך מיד נענה ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו, ד״א מנהגו של עולם מלך גוזר גזירה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה. ואת״ל מקיימין אותה. בחייו מקיימין אותה במותו אין מקיימין אותה. ואילו משה רבינו גזר כמה גזירויי ותקן כמה תקנות וקיימות הן לעולם ולעולמי עולמים ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו, דבר אחר ושבח אני וגו׳ כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים פו יז) עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו (חלק ע"ש מהרש״א) אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע מחול לי על אותו עון, אמר לו מחול לך, אמר לו עשה עמי אות בחיי אמר לו בחייך איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע, כשבנה שלמה את בית המקדש בקשו להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה פתח ואמר (שם כד ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד רהטו בתריה למבלעיה אמרו מי זה מלך הכבוד אמר להו ה׳ עזוז וגבור חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד סלה ולא נענה כיון שאמר (דה״ב ו יב) אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו עון ולא יפה אמר שלמה (קהלת ד ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו. והיינו דכתיב (מ״א ח סו) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה׳ לדוד עבדו ולישראל עמו. וילכו לאהליהם שמצאו נשותיהם בטהרה. שמחים שנהנו מזיו השכינה. טובי לב שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר. על כל הטובה אשר עשה ה׳ לדוד עבדו שמחל לו על אותו עון. ולישראל עמו דאוחיל להו עון יום כפורים. ודקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת כרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים לט ה) הודיעני ה׳ קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש״ע הודיעני ה׳ קצי. אמר ליה גזירה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. ומדת ימי מה היא גזירה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. אדעה מה חדל אני. אמר לו בשבת תמות. אמות באחד בשבת. אמר לו כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. אמות בערב שבת. א״ל (שם פד יא) כי טוב יום בחצריך מאלף. טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח. (ע״ב) כל יומא דשבתא הוה יתיב וגריס כולה יומא. ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה דלא הוה פסק פומיה מגירסא אמר מה אעביד ליה הוה ליה בוסתנא אחורי ביתיה אתא מלאך המות סליק ובחיש באילני נפק למיחזי הוה סליק בדרגא איפחית דרגא מתותיה אישתיק ונח נפשיה. שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה. וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה. שלחו ליה חתוך נבלה והנח לפני הכלבים. ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו. ולא יפה אמר שלמה (קהלת ט ד) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת. ולענין שאלה דשאילנא קדמיכון נר קרויה נר ונשמתו של אדם קרויה נר מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של הקב״ה:

כ״טאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחלתו ד״ת וסופו דברי תורה. תחלתו ד״ת דכתיב (קהלת א ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואמרי דבי רבי ינאי תחת השמש הוא דאין לו. קודם השמש יש לו. סופו דברי תורה דכתיב (שם יב יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. מאי כי זה כל האדם אמר ר׳ אלעזר כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולי. שמעון בן עזאי אמר ואמרי לה שמעון בן זומא אומר לא נברא כל העולם כולי אלא לצוות לזה. ומאי דבריו סותרין זה את זה כתיב (שם ז ג) טיב כעס משחוק וכתיב (שם ב ב) לשחוק אמרתי מחולל וכתיב (שם ח) ושיכחתי אני את השמחה וכתיב (שם ב) ולשמחה מה זו עושה. לא קשיא טוב כעס משחוק טוב כעס שכועס הקדוש ברוך הוא על הצדיקים בעולם הזה משחוק שמשחק הקב״ה על הרשעים בעוה״ז ולשחוק אמרתי מהולל זה שחוק שמשחק הקב״ה עם הצדיקים בעולם הבא. ושכחתי אני את השמחה זו שמחה של מצוה ולשמחה מה זו עושה זו שמחה שאינה של מצוה ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה שנא׳ (מ״ב ג טו) ועתה קחו לי מנגן וגו׳. אמר רב יהודה וכן לדבר הלכה. אמר רבא וכן לחלום טוב. איני והאמר רב גידל אמר רב כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות תכוינה שנאמר (שה״ש ה יג) שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר. אל תקרי מור עובר אלא מר עובר אל תקרי שושנים אלא ששנים. לא קשיא הא ברבה הא בתלמיד. ואי בעית אימא הא והא ברבה ולא קשיא הא מקמי דליפתח הא לבתר דפתח כי הא דרבה מקמיה דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא:

ל׳ואף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזה אמרי ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא הכא נמי ליעיינן. ומאי דבריו סותרין זה את זה כתיב (משלי כו ד) אל תען כסיל כאולתו וכתיב (שם) ענה כסיל כאולתו ל״ק הא בד״ת הא במילי דעלמא. בדברי תורה מאי היא כי הא דיתיב ר״ג וקדריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר (ירמיה לא ז) הרה ויולדת יחדו. לגלג עליו אותו תלמיד אמר (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש. א״ל בא ואראך דוגמתו בעה״ז נפק אחזי ליה תרנגולת. ותו יתיב ר״ג וקדריש עתידין אילנות שמוציאין פירות בכל יום שנא׳ (יחזקאל יז כג) ונשא ענף ועשה פרי מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום. לגלג עליו אותו תלמיד אמר והכתי׳ אין כל חדש תחת השמש. א״ל בא ואראך דוגמתן בעה״ז נפק אחזי ליה צלף. ותו יתיב ר״ג וקדריש עתידה א״י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנא׳ (תהלים עב טז) יהי פסת בר בארץ לגלג עליו אותו תלמיד ואמר אין כל חדש תחת השמש. א״ל בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק אחזי ליה כמהין ופטריות ואכלי מילת נברא בר קורא:

ל״אתנו רבנן לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי. מעשה בשני בני אדם (דף לא) שהמרו זה עם זה אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ת׳ זוז אמר אחד מהם אני אקניטנו. אותו היום ערב שבת היה והלל חופף את ראשו הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו. אמר ליה בני מה אתה מבקש א״ל שאלה יש לי לשאול א״ל שאל בני שאל. מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות. א״ל בני שאלה גדולה שאלת מפני שאין להם חיות פקחות. הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו. א״ל בני מה אתה מבקש א״ל שאלה יש לי לשאול א״ל שאל בני שאל. מפני מה עיניהן של תרמודיין טרוטות. אמר ליה בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין החולות. הלך והמתין שעה אחת חזר ואמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו. אמר ליה בני מה אתה מבקש אמר ליה שאלה יש לי לשאול א״ל שאל בני שאל. מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות. אמר ליה בני שאלה גדולה שאלת מפני שדרין בין בצעי המים. א״ל שאלות הרבה יש לי לשאול ומתיירא אני שמא תכעוס נתעטף וישב לפניו אמר ליה כל שאלות שיש לך לשאול שאל אמר לו אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל. א״ל הן. א״ל אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל. אמר ליה בני מפני מה. אמר ליה מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז. א״ל הוי זהיר ברוחך כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ת׳ זוז ות׳ זוז והלל לא יקפוד. תנו רבנן מעשה בעובד כוכבים אחד שבא לפני שמאי אמר ליה כמה תורות יש לכם אמר ליה שתים תורה שבכתב ותורה שבעל פה א״ל שבכתב אני מאמינך ושבע״פ איני מאמינך גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל גייריה. יומא קמא א״ל א״ב ג״ד. למחר אפיך ליה א״ל והא אתמול לא אמרת לי הכי א״ל לאו עלי דידי קא סמכת ועל פה נמי סמיך עלי. שוב מעשה בעובד כוכבים אחד שבא לפני שמאי. א״ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גייריה אמר ליה דעלך סני לחברוך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושא היא זיל גמור. שוב מעשה בעובד כוכבים אחד שהיה עובר אחורי ב״ה ושמע קול סופר שהיה אומר (שמות כח ד) ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד אמר הללו למי א״ל לכהן גדול אמר אותו עובד כוכבים בעצמו אלך ואתגייר בשביל שישימוני כ״ג. בא לפני שמאי א״ל גיירני על מנת שישימוני כ״ג דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל גייריה. א״ל כלום מעמדין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא כיון שהגיע (במדבר ג י) לוהזר הקרב יומת א״ל מקרא זה על מי נאמר א״ל אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר ק״ו בעצמו ומה ישראל שנקראו בנים למקום ומתוך אהבה שאהבם קרא להם (שמות ד כב) בני בכורי ישראל כתיב עליהם והזר הקרב יומת. גר הקל שבא במקלו ובתרמילו עאכ״ו. בא לפני שמאי א״ל כלום ראוי אני להיות כ״ג והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת. בא לפני הלל א״ל ענוותן הלל ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד אמרו קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם ענותנותו של הלל קירבנו תחת כנפי השכינה:

ל״באמר ריש לקיש מאי דכתיב (ישעיה לג ו) והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו׳ אמונת זה סדר זרעים. עתך זה סדר מועד. חוסן זה סדר נשים. ישועות זה סדר נזיקין. חכמת זה סדר קדשים. ודעת זה סדר טהרות. ואפ״ה יראת ה׳ היא ואצרו. אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה. קבעת עתים לתורה. עסקת בפריה ורביה. צפית לישועה. פלפלת בחכמה. הבנת דבר מתוך דבר. ואפ״ה אי יראת ה׳ היא אוצרו אין. אי לא לא. משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חטין לעלייה הלך והעלה לו אמר ליה עירבת בהן קב חומטין אמר ליה לאו. אמר ליה מוטב אם לא העלית. תנא דבי ר׳ ישמעאל מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה ואינו חושש. אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו (שם ע״ב) יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל. מכריז ר׳ ינאי הכל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד. אמר ר׳ יהודה לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו שנאמר (קהלת ג יד) והאלהים עשה שייראו מלפניו. רבי סימון ורבי אלעזר הוו יתבי חליף ואזיל רבי יעקב בר אחא אמר ליה חד לחבריה ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאין הוא. אמר ליה אידך ניקום מקמיה דגבר בר אוריין הוא אמר ליה אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא ואמרת לי את בר אוריין הוא. תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר דגבר דחיל חטאין הוא דאמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר אין לו להקב״ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר (דברים י יב) ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳ וכתיב (איוב כח כח) ויאמר לאדם הן יראת ה׳ חכמה וגו׳. שכן בלשון יוני קורין לאחת חן תסתיים:

ל״ג(ע״ב) דרש רב עולא מאי דכתיב (קהלת ז יז) אל תרשע הרבה וכו׳ הרבה הוא דלא לרשע הא מעט לרשע. אלא מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחד ויהא ריחו נודף. דרש רבא בר רב עולא מאי דכתיב (תהלים עג ד) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם אמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה. אלא שלבם בריא להן כאולם. והיינו דאמר רבה מ״ד (שם מט יד) זה דרכם כסל למו יודעין רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם. שמא תאמר שכוחה היא מהן ת״ל (שם) ואחריהם בפיהם ירצו סלה:

ל״דמתניתן על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר:

ל״הגמרא. נדה מאי טעמא אמר רבי יצחק היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה. תינח נדה. חלה והדלקת הנר מאי איכא למימר. כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא אמר הקב״ה רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם. (דף לב) ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם. נשמה שנתתי בכם קרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם. אם אתם מקיימים אותם מוטב ואם לאו הריני נוטל נשמתכם. ומאי שנא בשעת לידתן אמר רבה נפל תורא חדד לסכינא. אביי אמר תפוש תירס אמתא בחד מחטרא ליהוי. רב חסדא אמר שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל. מר עוקבא אמר רעיא חנרא ועיזי רהטן אבב חוטרא מילי ואבי דרי חושבנא. רב פפא אמר אבב הנואתא נפישי אחי ומרחמי אבב בזיוני לא אחי ולא מרחמה וגברי היכי מיבדקי אמר ריש לקיש בשעה שעוברים על הגשר. גשר ותו לא אימא כעין גשר. רב לא עבר במברא דיתיב ביה עובד כוכבים אמר דלמא מיפקיד ליה דינא עליה ומתפיסנא בהדיה. שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה עובד כוכבים אמר שטנא בתרי אומי לא שליט. ר׳ ינאי בדוק ועבר ר' ינאי לטעמיה דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס. ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו אמר רבי חנין מאי קרא (בראשית לב י) קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך. ר׳ זירא ביומא דשותא לא נפיק לביני דיקלי. ת״ר על שלש עבירות נשים מתות יולדות. ר״א אומר נשים מתות ילדות. ר׳ אחא אומר בעון שמכבסות צואת בניהן בשבת. ויש אומרים על שקורין לארון הקודש ארנא. תניא ר׳ ישמעאל בן אלעזר אומר בעון שני דברים עמי הארץ מתים על שקורין לארון הקודש ארנא. ועל שקורין לבית הכנסת בית עם. תניא ר׳ יוסי אומר שלשה בדקי מיתה נבראו באשה ואמרי לה שלשה דבקי מיתה. נדה חלה. והדלקת הנר. חדא כרבי אליעזר וחדא כרבנן:

ל״ואמר רב יצחק בריה דרב יהודה לעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר. אמר מר עוקבא מאי קראה (דברים כב ח) כי יפול הנופל ממנו. ממנו להביא ראיה. תני דבי ישמעאל כי יפול הנופל ממנו. ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:

ל״זתנו רבנן מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה שכן כל המומתין מתודין אדם יוצא לשוק יהי דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט חש בראשו יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר. עלה למטה ונפל, יהי דומה בעיניו כמי שהעלוהו לגרדום לידון. שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים נצול ואם לאו אינו נצול. ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומע״ט ואפילו תתקצ״ט מלמדים עליו חובה וא׳ מלמד עליו זכות נצול שנאמר (איוב לג כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת וגו׳. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה באותו מלאך לחובה ואחד לזכות נצול שנא׳ אחד מני אלף:

ל״חתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר הלכות הקדש תרומות ומעשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לעמי הארץ:

ל״טתניא רבי נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו של אדם שנאמר (משלי כב כז) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. רבי אומר בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים שנאמר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו׳ למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. אי זה הן מעשה ידיו של אדם הוי אומר בניו ובנותיו של אדם. פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ביטול תורה למאן דאמר בעון מזוזה מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו. ולמאן דאמר בעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. פליגי בה רבי יהודה ורבי מאיר חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית בשלמא למאן דאמר בעון מזוזה דכתיב (דברים יא כ) וכתבתם על מזוזות ביתך וכתיב בתריה (שם) למען ירבו ימיכם וימי בניכם. אלא למ״ד בעון ציצית מאי טעמא. א״ר כהנא ואיתימא שילא מרי דכתיב (ירמיה ב לד) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים. רב נחמן בר יצחק אמר למ״ד בעון מזוזה נמי מהכא דכתיב (שם) לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת:

מ׳אמר ריש לקיש כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו ב׳ אלפים ות״ת עבדים שנא׳ (זכריה ח כג) כה אמר ה׳ צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם וגו׳. תניא רבי נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים. ר׳ אלעזר בר׳ יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונס ומארה משתלחת בשערים וזורעין זרעים ואחרים אוכלין שנאמר (ויקרא כו טז) אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם. אל תקרי בהלה אלא בחלה. ואם נותנין מתברכין שנאמר (יחזקאל מד ל) וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר והיוקר הווה והשכר אבד ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעים שנאמר (איוב כד יט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו מאי משמע תנא דבי רבי ישמעאל בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים. ואם נותנין מתברכין שנאמר (מלאכי ג י) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה׳ צבאות אם לא אפתח לכם את ארוכות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. מאי עד בלי די אמר רמי בר חמא אמר רב עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה ובני אדם אוכלין בשר בניהם ובנותיהם שנא׳ (עמוס ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהרי שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים. אמר רבא כגון הני נשי דמחוזא (דף לג) דאכלן ולא עבדן. וכתיב (שם) הכיתי אתכם בשדפון ובירקון וגו׳ (עמוס ד ט)ותאניכם וזיתיכם יאכל הגזם. וכתיב (יואל א ד) יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל. וכתיב (ישעיה ט יט) ויגזור על ימין ורעב ויאכל על שמאל ולא שבעו איש בשר זרועו יאכלו. אל תקרי בשר זרועו אלא בשר זרעו. בעון עינוי הדין ועוות הדין וקלקול הדין וביטול תורה. חרב וביזה רבה ודבר ובצורת בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעים ואוכלין לחמם במשקל דכתיב (ויקרא כו כה) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וכתיב (שם) בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים וגו׳. ואין ברית אלא תורה שנאמר (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳. וכתיב (ויקרא כו מג) יען וביען במשפטי מאסו. בעון שבועת שוא ושבועת שקר וחלול השם וחלול שבת היה רעה רבה ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין שנאמר (שם) ואם באלה לא תוסרו לי אל תקרי באלה אלא באלה וכתיב (שם) והשלחתי בכם את חית השדה וגו׳. וכתיב בשבועת שקר (שם יט) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך. ובחלול השם כתיב (שם כב יב) ולא תחללו את שם קדשי ובחלול שבת כתיב (שמות לא יד) מחלליה מות יומת ויליף חלול חלול משבועת שקר. בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל שנא׳ (במדבר לה לג) ולא תחניפו וגו׳ ולא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה הא אם אתם מטמאין אותה אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה. בעון גלוי עריות ועבודת כוכבים והשמטת שמיטין ויובלות גלות בא לעולם ומגלין אותם ובאין אחרים ויושבין במקומן שנאמר (ויקרא יח ב) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו. וכתיב ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה וגו׳. וכתיב (שם) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה. בעבודת כוכבים כתיב (שם כו) ונתתי את פגריכם וגו׳ וכתיב (שם) והשימותי את מקדשיכם וגו׳ ואתכם אזרח בגוים. בשמיטין וביובלות כתיב (שם לד) אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי ימי השמה ואתם בארץ אויביכם וגו׳ וכתיב (שם) כל ימי השמה תשבות:

מ״אבעון נבלות הפה צרות רכות וגזרות קשות מתחדשות ובחורי שונאי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים שנאמר (ישעיה ט טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה׳ ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. מאי ועוד ידו נטויה אמר רב חנין בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. אמר רבא בר שילא אמר רב חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר (משלי כב יד) שוהה עמוקה פי זרות. רב נחמן בר יצחק אמר אף השומע ושותק שנאמר (שם) זעום ה׳ יפול שם. אמר רבי אושעיא כל הממרק את עצמו לעבירה חבורות ופצעים יוצאין בו שנאמר (שם כ) חבורות פצע תמרוק ברע ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן שנאמר (שם) ומכות חדרי בטן. אמר ר״נ בר יצחק סימן לעבירה הדרוקן:

מ״ב(ע״ב) תנו רבנן ג׳ מיני הדרוקן הן של עבירה עבה ושל רעב תפוח ושל כשפים דק. שמואל הקטן חש ביה אמר רבונו של עולם מי מפיס איתסי. אביי הש ביה אמר רבא ידענא ביה בנחמני דמכפין נפשיה. רבא חש ביה והא רבא הוא דאמר נפישי קטילי קדר מנפיחי כפן. שאני רבא דאנסי ליה רבנן בעידניה בעל כרחיה. תנו רבנן ד׳ סימנין הן. סימן לעבירה הדרוקן. סימן לשנאת חנם ירקון סימן לגסות הרוח עניות. סימן ללשון הרע אסכרה. ת״ר אסכרה בא לעולם על המעשר (ע״ב) ר״א ברבי יוסי אומר על לה״ר. אמר רבא ואיתימא ריב״ל מאי קראה (תהלים סג יב) והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר. איבעיא להו ר״א ברבי יוסי על לשון הרע קאמר או דילמא אף על לשון הרע נמי קאמר. ת״ש כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ור״א ברבי יוסי ור״ש נשאלה שאלה זו בפניהם מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעים וגומרת בפה. נענה רבי יהודה בר׳ אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר אע״פ שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך. פה גומר. נענה רבי אלעזר ברבי יוסי ואמר מפני שאוכלין בה דברים טמאים. דברים טמאים ס״ד. אלא שאוכלין בה דברים שאינן מתוקנים. נענה רבי שמעון ואמר בעון ביטול תורה. אמרו לו נשים יוכיחו. שמבטלים את בעליהן. עובדי כוכבים יוכיחו. שמבטלים את ישראל. תינוקות יוכיחו. שמבטלים את אביהם. תינוקות של בית רבן יוכיחו התם בדרבי גוריון דאמר רבי גוריון ואיתימא רב יוסף בר שמעיה בזמן שהצדיקים בדור צדיקים נתפסים על הדור אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. א״ר יצחק בר זעירי ואמרי לה אמר רבי שמעון בן נזירא מאי קרא (שה״ש א ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו׳ ואמרינן גדיים הממושכנים על הרועים. שמע מינה אף על לשון הרע קאמר שמע מינה. ואמאי קרו ליה ראש המדברים בכל מקום דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו פתח רבי יהודה ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה ר״ש בן יוחאי ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן תקנו שווקים להושיב בהם זונות. מרחצאות לעדן בהם עצמן. גשרים ליטול מהם מכסים. הלך יהודה בן גרים וספר דבריהם ונשמעו למלכות אמרו יהודה שעילה יתעלה. יוסי ששתק יגלה לצפורי. שמעון שגינה יהרג. אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוות מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא א״ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא אתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארינהו בחלא כולי יומא גרסי בעידן צלויי לבשו מיכסו ומצלו והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתיבו תריסר שני במערתא אתא אליהו וקם אפתחא דמערתא אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה. נפקו חזו אינשי דקא כרבי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה כ״מ שנותנין עיניהם מיד נשרף יצתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם. הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא אמרי משפט רשעים בגיהנם י״ב חדש יצתה בת קול ואמרה צאו ממערתכם. נפקו כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר הוי מסי רבי שמעון א״ל בני די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות אמרו ליה הני למה לך אמר להו לכבוד שבת ותסגי לך בחד חד כנגד זכור וחד כנגד שמור אמר ליה לבריה חזי כמה חביבין מצות על ישראל יתיב דעתייהו. שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה נפק לאפיה עייליה לבי בני׳ הוה קא אריך ליה לבשריה. חזא דהוו ביה פילי בגופיה הוה קא בכי וקא נתרן דמעת עיניה וקמצווח ליה. אמר ליה אוי לי שראיתיך בכך א״ל אשריך שראיתני בכך שאלמלי לא ראיתני בכך לא מצאת כי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי רשב״י קושיא הוה מפרק ליה רבי פנחם בן יאיר תריסר פירוקי. לסוף כי מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב״י כ״ד פירוקי. אמר הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל איתקן מלתא דכתיב (בראשית לג יח) ויבא יעקב שלם ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו (שם) ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תקן להם ושמואל אמר שווקים תקן להם ור׳ יוחנן אמר מרחצאות תקן להם. א״ל איכא מילתא דבעי לתקוני א״ל איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאת (דף לד) ואית להו צערא לכהני לאקופי אמר איכא איניש דידע דאתחזק הכא טהרה. אמר ליה ההוא סבא כאן קצץ בן זכאי תורמסי תרומה. עבד איהו נמי הכי כל היכא דהוה קשי טהריה וכל היכא דהוה רפי צייניה. אמר ההוא סבא טיהר בן יוחאי בית הקברות. אמר ליה אלמלי לא היית עמנו ואפילו היית עמנו ולא נמנית עמנו יפה אתה אומר. עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו ת״ח לא כל שכן. יהב ביה עיניה ונח נפשיה. נפק לשוקא חזייה ליהודה בן גרים אמר עדיין יש לזה בעולם. נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות:

מ״גשלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה וכו׳. מה״מ אריב״ל אמר קרא (איוב ה כד) וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא:

מ״דאמר רבה בר רב הונא אע״ג דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר וכו׳ צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה. א״ר אשי אנא לא שמיע לי הא דאמר רבה בר רב הונא וקיימתי׳ מסברא:

מ״ה(שם ע״ב) איזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימין. הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות. הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל. ר' יוסי אומר בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו:

מ״ו(דף לה) אמר רבי חייא הרוצה לראות בארה של מרים יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים וזו היא בארה של מרים. אמר רב מעיין המיטלטל טהור וזו היא בארה של מרים:

מ״ז(דף מא) רבי זירא הוה משתמיט מרב יהודה דבעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא״י עובר בעשה שנא׳ (ירמיה. כז ב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי וגו׳:

מ״חתניא אכל ולא שתה אכילתו דם וזהו תחלת חולי מעים אכל ולא הלך ארבע אמות אכילתו מרקבת וזהו תחלת ריח רע הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקוהו ע״ג אפרו וזהו תחלת ריח זוהמא רחץ בחמין ולא שתה מהם דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן רחץ ולא סך דומה למים ע״ג חבית:

מ״ט(דף מט) אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים מאי היא, אביי אמר שלא יפיח בהן. רבא אמר שלא ישן בהן. ואמאי קרי ליה בעל כנפים שפעם אחת גזרה מלכות אדום גזרה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק ראוהו קסדור אחד רץ מפניו ורץ אחריו, וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו; אמר לו מה זה בידך, אמר לו כנפי יונה, פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים. ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות, משום דאמתיל כנסת ישראל ליונה שנאמר (תהלים סח יד) כנפי יונה נכפה בכסף וגו׳. מה יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן:

נ׳(נ״ג ע"ב) תנו רבנן מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כב׳ דדי אשה והניק את בנו. א״ר יוסף בוא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה. אמר ליה אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית. אמר רב יהודה בוא וראה כמה קשין מזונותיו של אדם שנשתנו עליו סדרי בראשית. אמר רב נחמן תדע דמתרחיש ניסא ולא איברו מזוני. ת״ר מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה . אמר רבי בוא וראה כמה צנועה אשה זו שלא הכיר בה בעלה. א״ל רבי חייא זו דרכה בכך אלא כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו:

נ״א(נד ע״ב) משנה. פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאת ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים:

נ״בגמ׳. וחדא פרה הוה ליה והא אמר רב ואמרי לה אמר יהודה א״ר תריסר אלפי עגלי הוה מעשר רבי אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא. תנא לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו בכולי סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעיילי ר׳ יונתן כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו באנשי עירו נתפס על אנשי דרו בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסים על כולי עלמא כי הא דאמר רבי חנינא מ״ד (ישיעת ג יד) ה׳ במשפט יבא עם זקני עמו ושריו אם שרים חטאו (דף נה) זקנים מה חטאו אלא אימא על זקנים שלא מיחו בשרים. רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל אתאי ההיא אתתא קא צווחת קמיה ולא הוה משגח בה. אמר ליה לא סבר ליה מר (משלי כא יג) אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. אמר ליה שיננא רישך בקרירי רישא דרישך בחמימי הא יתיב מר עוקבא אב בית דין דכתיב (ירמיה כא יב) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט והצילו וגו׳. אמר ליה רבי זירא לרבי סימון לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא. אמר ליה לא מקבלי מינאי. אמר ליה אף על גב דלא מקבלי לוכחינהו מר דאמר רבי אחא ברבי חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב״ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתיב (יחזקאל ט ד) ויאמר ה׳ אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות וגו׳ אמר לו הקב״ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה. ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלמו בהם מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקב״ה רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו. אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו רבונו של עולם היה בידם למחות ולא מיחו. אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם. אמרה לפניו רבש״ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי. והיינו דכתיב (שם) זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו. וכתיב (שם) ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית. תני רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו. ומיד והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת. מזבח הנחשת מי הוה. אמר לו הקב״ה התחילו ממקום שאומרים שירה לפני. ומאן נינהו ששה אנשים. אמר רב חסדא קצף אף וחמה ומשחית ומשבר ומכלה. ומאי שנא תיו. אמר רב תיו תחיה תיו תמות. ושמואל אמר תמה זכות אבות. ורבי יוחנן אמר תחון זכות אבות. ור״ל אמר תיו סוף חותמו של הקב״ה דאמר רבי חנינא חותמו של הקב״ה אמת. רבי שמואל בר נחמני אמר אלו בני אדם שקיימו כל התורה כולה מאל״ף ועד תי"ו. מאימתי תמה זכות אבות. אמר רב מימות הושע בן בארי שנאמר (הושע ב יב) אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי. ושמואל אמר מימי חזאל שנאמר (מלאכים ב יג כב) וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז וכתיב (שם) ויחן ה׳ אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה. ור״י בן לוי אמר מימי אליהו שנאמר (שם א יח לו) ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה׳ אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו׳. ורבי יוחנן אמר מימי חזקיהו שנא׳ (ישעיה ט ו) למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה׳ צבאות תעשה זאת:

נ״גאמר רב אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון. אין מיתה בלא חטא דכתיב (יחזקאל יח כ) הנפש החוטאת היא תמות. אין יסורין בלא עון דכתיב (תהלים פט לג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. (ע״ב) מיתיבי אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ב״ה רבונו של עולם מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה. אמרו ליה והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו אמר להם (קהלת מ ב) מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו׳. הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר״ש בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בחטאם מתו שנאמר (במדבר כ יב) יען לא האמנתם בי וגו׳ הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם. מיתיבי ד׳ מתו בעטיו של נחש ואלו הן בנימין בן יעקב ועמרם אבי משה וישי אבי דוד וכלאב בן דוד וכולהו גמרא לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא דכתיב (ש״ב יז כה) ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב על הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב. וכי בת נחש הואי והלא בת ישי הויא דכתיב (ד״ה א ב טז) ואחיותיהם צרויה ואביגיל. אלא בת מי שמת בעטיו של נחש. מני אילימא תנא דמלאכי השרת והלא איכא משה ואהרן. אלא לאו רבי שמעון בן אלעזר היא וש״מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון ותיובתא דרב אמי תיובתא:

נ״דאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנאמר (בראשית לה כב) ויהיו בני יעקב שנים עשר מלמד ששקולים כאחד אלא מה אני מקיים (שם) וישכב את בלהה פילגש אביו. מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב את בלהה. תני רשב״א אומר מוצל אותו צדיק מאותו עון ולא בא מעשה זה לידו אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר (דברים כז כ) ארור שוכב עם אשת אביו ויבא חטא זה לידו אלא מה אני מקיים וישכב את בלהה פילגש אביה עלבון אמו תבע. אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי ובלבל את מצעה. אחרים אומרים ב׳ מצעות בלבל אחת של שכינה ואחת של אביו. והיינו דכתיב (שם מט ד) אז חללה יצועי עלה א״ת יצועי אלא יצועיי:

נ״האמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה שנאמר (שמואל א א ג) ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה׳. סבר לה כרב דאמר רב פנחס לא חטא מקיש חפני לפנחס מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא אלא מה אני מקיים (שם ב כב) אשר ישכבון את הנשים. מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום. גופא אמר רב פנחס לא חטא שנאמר (שם יד ג) ואחיה בן אחיטוב אהי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ה׳ וגו׳ אפשר חטא בא לידו והכתוב מיחסו והלא כבר נאמר (מלאכי ב יב) יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה׳ צבאות, אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה. אלא לאו ש״מ פנחס לא חטא. אלא הא כתיב (ש״א ב כב) אשר ישכבון ישכבן כתיב. והכתיב (שם) אל בני כי לא טובה השמועה. אמר ר״נ בר יצחק בני כתיב. והכתיב מעבירים. א״ר חונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב. והכתיב (שם) בני עלי בני בליעל. מתוך שהיה לו לפנחס למחות בחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא:

נ״ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר (דף נו) בני שמואל חטאו אינו אלא טועה שנאמר(ש״א ח א) ויהי כאשר זקן שמואל וגו׳ ולא הלכו בניו בדרכיו. בדרכיו הוא דלא הלכו מחטא נמי לא חטאו. אלא מה אני מקיים (שם) ויטו אחרי הבצע שלא עשו כמעשה אביהם שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם שנאמר (שם ז טז) והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל והם לא עשו כן אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהם ולסופריהם. כתנאי ויטו אחרי הבצע ר״מ אומר חלקם שאלו בפיהם. רבי יהודה אומר מלאי הטילו על בעלי בתים. רבי עקיבא אומר קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע. ר׳ יוסי אומר מתנות נטלו בזרוע:

נ״זאמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר (שמואל א יח יד) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה׳ עמו אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו אלא מה אני מקיים (שם ב יב ט) מדוע בזית את דבר ה׳ לעשות הרע רבי אומר משונה רעה זו מכל רעות שבתורה שכל רעות שבתורה כתיב בהו ויעש וכאן כתיב לעשות שביקש לעשות ולא עשה. (שם) את אוריה החתי הכית בחרב שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת ואת אשתו לקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה דא״ר שמואל מר נחמני א״ר יונתן (כתובות ט) כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו שנאמר (שמואל א יז יח) ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח. מאי ערובתם. תני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה. (שמואל ב יב) ואותו הרגת בחרב בני עמון (קדושין מג) מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו. מ״ט מורד במלכות הוה דא״ל (שם יא) ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים. אמר רב כי מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה דכתיב (מ״א טו ה) רק בדבר אוריה החתי. אביי קשישא רמי דרב אדרב מי אמר רב הכי והאמר רב קבל דוד לשון הרע קשיא. גופא רב אמר קבל דוד לשון הרע דכתיב (ש״ב ט ד) ויאמר לו המלך איפה הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר בן עמיאל בלו דבר וכתיב (שם) וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מלו דבר מכדי חזייה דשקרא הוא כי הדר אלשין עליה מ״ט קבלה מיניה דכתיב (שם טז ג) ויאמר המלך ואיה בן אדוניך ויאמר ציבא אל המלך הנה יושב בירושלם וגו'. ומנ״ל דקבל מיניה דכתיב (שם) ויאמר המלך הנה לך כל אשר למפיבושת ויאמר ציבא השתחויתי אמצא חן בעיניך אדוני המלך. ושמואל אמר לא קבל דוד לשון הרע דברים הניכרים חזא ביה דכתיב (שם יט כה) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו ואת בגדיו לא כבס וגו׳. וכתיב ויהי כי בא ירושלים לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא הלכת עמי מפיבושת ויאמר אדוני המלך עבדי רמני כי אמר עבדך אחבשה לי החמור וארכב עליה ואלך את המלך כי פסה (ע״ב) עבדך וירגל בעבדך אל אדוני המלך ואדוני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך וגו׳ ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה ויאמר מפיבושת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום אל ביתו. א״ל אני אמרתי מתי הבא בשלום ואתה עושה לי כך לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום היינו דכתיב (ד״ה א ט לד) ובן יהונתן מריב בעל שמו והלא מפיבושת שמו אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו יצתה בת קול ואמרה לו נצא בר נצא. נצא הא דאמרן. בר נצא דכתיב (שמואל א טו ה) ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל. אמר רבי מני על עסקי נחל. אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה יצתה בת קול ואמרה לו רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. אמר רב יהודה אמר רב אלמלי לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עכו״ם ולא גלינו מארצנו:

נ״חאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל האומר שלמה חטא אין אלא טועה שנאמר (מלכים א יא ד) ולא היה לבבו שלם עם ה׳ אלהיו כלבב דוד אביו כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מחטא נמי לא חטא. אלא מה אני מקיים (שם) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו חטו את לבבו. ההיא כרבי נתן דר׳ נתן רמי כתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו חטו וגו׳ והכתיב כלבב דוד אביו. כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מחטא נמי לא חטא. ה״ק ויהי לעת זקנת שלמה נשיו חטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא הלך. והכתיב (שם יא ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב. שבקש לבנות ולא בנה. אלא מעתה (יהושע ח ל) אז יבנה יהושע מזבח לה׳ שבקש לבנות ולא בנה. אלא דבנה ה"נ דבנה. אלא כדתניא רבי יוסי אומר (מלכים ב כג יג) ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחית אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרות שקוץ צדונים וגו׳. אפשר בא אסא ולא ביערם יהושפט ולא ביערם עד שבא יאשיה וביערם הלא כל עבודות כוכבים שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום. אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי. והכתיב (שם א יא ו) ויעש שלמה הרע בעיני ה׳. אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא. אמר רב יהודה אמר שמואל נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל וכתב בו ויעש הרע בעיני ה׳. אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לעבודת כוכבים פלוני וכך עושין לעבודת כוכבים פלוני ולא מיחה בה. א״ר יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בה שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי. במתניתא תנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזהו איטליא של יון:

נ״טאמר רבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל האומר יאושיהו חטא אינו אלא טועה שנאמר (מלכים ב כב ב) ויעש הישר בעיני ה׳ וילך בכל דרך דוד אביו. אלא מה אני מקיים (שם כג כה) וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו׳. שכל דין שדן מבן ה׳ עד י״ח החזירם להם. שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה ת״ל בכל מאדו שנתן להם משלו. ופליגא דרב דאמר רב אין לך גדול כבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו ואחד בדורנו ומנו אבא אבוה דרבי ירמיה בר אבא. ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא דאמר מר ר׳ אבא ואחא אחי הוו. א״ר יוסף ועוד אחד בדורנו ומנו עוקבן בר נחמיה ריש גלותא והיינו נתן צוציתא. אמר רב יוסף הוה יתיבנא בפירקא והוה קא מנמנם וחזאי בחלמא דקא פשט ידיה וקבליה:

ס׳(דף נט) ולא בעיר של זהב. מאי בעיר של זהב. רבה בר בר חנה א״ר יוחנן ירושלים דדהבא כדעבד ליה ר׳ עקיבא לדביתהו:

ס״א(דף ס) סנדל המסומר מ״ט אמר שמואל שלפי השמד היו והיו נחבאים במערות ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא נהפך סנדלו של א׳ מהם כסבורים הם א׳ מהן יצא וראוה אויבים ועכשיו באין עליהם דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם האויבים. ר׳ אילעאי בר אלעזר אומר במערה היו יושבין ושמעו קול מעל גבי המערה כסבורין היו שבאו עליהם אויבים דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן האויבים. רמי בר יחזקאל אמר בבית המדרש היו יושבין ושמעו קול מאחורי בה״מ כסבורים היו שבאו עליהם אויבים דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים. באותה שעה אמרו אל יצא אדם בסנדל המסומר. אי הכי בחול נמי ליתסר מעשה כי הוה בשבת הוה:

ס״ב(דף סא) ת״ר כשהוא נועל נועל של ימין ואח״כ נועל של שמאל וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואח״כ חולץ של ימין כשהוא רוחץ רוחץ של ימין ואח״כ של שמאל כשהוא סך סך של ימין ואח״כ של שמאל והרוצה לסוך כל גופו סך ראשו תחלה מפני שהוא מלך על כל איבריו:

ס״גאמר רב כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא. מאי קא משמע לן דליגמר איניש והדר ליסבר. אמר רבי ירמיה אמר רבי אלעזר שני ת״ח המחדדין זה לזה בהלכה הקב״ה מצליח להם שנאמר (תהלים מה מה) והדרך צלח אל תקרי והדרך אלא וחדדך. ולא עוד אלא שעולין לגדולה שנאמר (שם מה ה) צלח רכב. יכול אפילו שלא לשמה. תלמוד לומר על דבר אמת. יכול אם הגיס דעתו כן ת״ל וענוה צדק. ואם עושים כו זוכין לתורה שניתנה בימין שנאמר (שם) ותורך נוראות ימינך. רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה דאמר רבא בר רב שילא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת מאי דכתיב (משלי ג טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא. אלא למיימינים בה אורך ימים איכא וכ״ש עושר וכבוד למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא. אמר רבי ירמיה אמר ר״ש בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה בהלכה הקב״ה מקשיב להם שנא׳ (מלאכי ג י) אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו וגו׳ אין דבור אלא נחת שנאמר (תהלים מז ד) ידבר עמים תחתינו. מאי ולחושבי שמו. אמר רבי אמי אפילו חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. אמר רב חיננא בר אידי כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר (קהלת ח ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע. אמר רבי אסי ואיתימא רבי חנינא אפילו הקב״ה גוזר גזרה הוא מבטלה שנאמר (קהלת ח ד) כאשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע. אמר רבי אבא אר״ש בן לקיש ב׳ ת״ח המקשיבים זה לזה בהלכה הקב״ה שומע לקולם שנאמר (שיר ח יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (שם) ברח דודי וגו׳. אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש ב׳ ת״ח המדגילין זה לזה בהלכה הקב״ה אוהבן שנא׳ (שם) ודגלו עלי אהבה. אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא והוא דלית להו רבה במתא למגמר מיניה:

ס״דואמר רבי אבא אמר רשב״ל גדול המלוה יותר מן העושה צדקה ומטיל בכיס יותר מכולם. אמר ר״א ארשב״ל אם ת״ח נוקם ונוטר כנחש הוא חגרהו על מתניך אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו:

ס״האמר רב כהנא אמר רבי שמעון בן בן לקיש ואמרי לה אמר רב אסי אמר רשב״ל ואמרי לה א״ר אבא אר״ש בן לקיש כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר (איוב ו יד) למס מרעהו חסד שכן בלשון יונית קורין לכלב למס. ורב נחמן בר יצחק אמר אף פורק ממנו יראת שמים שנאמר (שם) ויראת שדי יעזוב. ההיא אתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא נבח בה כלבא איתעקר ולדה א״ל מרא דביתא לא תדחלי דשקילי ניביה ושקילין טופריה. אמרה ליה שקילא טיבותיך ושדיא אחיזרי כבר נד ולד:

ס״ומעשה בר״ע שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון:

ס״ז(דף סט ע״ב) אמר רב הונא היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. חייא בר רב אמר משמר יום אחד ומונה ששה. במאי קמיפלגי מר סבר כברייתו של עולם ומר סבר כאדם הראשון:

ס״ח(דף עה) אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת והלומד דבר אחד מן האמגוש חייב מיתה והיודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו. אמגושא רב ושמואל ח״א חרשי וחד אמר גדופי. תסתיים דרב אמר גדופי דאמר רב זוטרא בן טוביה אמר רב הלומד דבר אחד מן האמגוש חייב מיתה דאי סלקא דעתך חרשי והכתיב (דברים יח יט) לא תלמד לעשות אבל אתה למד להכין ולהורות. תסתיים:

ס״טאמר ר׳ שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל היודע לחשוב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר (ישעיה ה יב) ואת פועל ה׳ לא יביטו ומעשי ידיו לא ראו. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שמצוה על אדם לחשב תקופות ומזלות שנאמר (דברים ד ו) ושמרתם ועשיתם בי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים. הוי אומר זה החושב תקופות ומזלות:

ע׳(דף עז ע״ב) אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב״ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה ברא שבלול לכתית ברא זבוב לצרעה יתוש לנחש ונחש לחפפית וסממית לעקרב. היכי עביד ליה. מייתי חדא אוכמא וחדא חיורא ושלקי ליה ושייפי ליה. ת״ר ה׳ אימות הן אימת חלש על גבור אימת מפגיע על ארי. אימת יתוש על הפיל. אימת סממית על עקרב. אימת סנונית על הנשר. אימת כילבית על לויתן. אמר רב יהודה אמר רב מאי קראי (עמוס ה ט) המבליג שור על עז. ר׳ זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה וחזיה דהוה בדיחא דעתיה ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה. א״ל מ״ט עזי מסגן ברישא והדר אמרי. א״ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא. מאי טעמא הני מיכסיין וחני מיגלין. הני דמכסינן מינייהו מכסיין והני דלא מכסינן מינייהו מיגליין. מאי טעמא גמלא זוטרא גנובתיה. משום דאכל כיסי. מ״ט תורא אריכא גנובתיה. משום דדייר באגמי ובעי לכרכושי בקי. מ״ט קרנא דקמצא רכיבא משום דדיירא בחילפי ואי קשיא נדייה ומתעוורא דאמר שמואל האי מאן דכעי לכמיה לקמצא לשלפינהו לקרנא. מ״ט האי תימרא דתרנגותא מדלי לעילא. דדיירי אדפי ואי עייל קטרא מתעוורא:

ע״אמתני׳ אמר רבי עקיבא מנין לעבודת כוכבים שמטמאה במשא כנדה שנאמר (ישעיה ל כב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמאה במשא:

ע״בגמרא אמר רבה תזרם כמו דוה דאמר קרא נכרינהו מינך כזר צא תאמר לו הכנס אל תאמר לו:

ע״ג(דף פג עב) תנינן (שופטים ח לג) וישימו להם בעל ברית לאלהים זה זבוב בעל עקרון מלמד שכל אחד וא׳ עושה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו כיון שזוכרה מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה. א״ר חנינא בן עקביא מפני מה אמרו ספינת הירדן טמאה מפני שטוענין אותה ביבשה ומורידין אותה למים. אמר רב יהודה א״ר לעולם על ימנע אדם את עצמו מבית המדרש אפי׳ שעה אחת שהרי כמה שנים נשנית משנה זו בבית המדרש ולא נתגלה טעמה עד שבא רבי חנינא בן עקביא ופירשה. א״ר יונתן לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה שנאמר (במדבר יט יד) זאת התורה אדם כי ימות באהל אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה. אמר ר״ל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל:

ע״ד(דף פה) אמר רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן מאי דכתיב (דברים יט יד) לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים. גבול שגבלו ראשונים לא תסיג. מאי גבלו ראשונים. אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן דכתיב (בראשית לו כ) אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ. אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו אלא שהיו בקיאים בישיבה של ארץ שהיו אומרים מלא קנה זה לזית מלא קנה זה לגפנים מלא קנה זה לתאנה. וחורי שמריחין את הארץ. וחוי אמר רב פפא שהיו טועמים את הארץ כחיויא. רב אחא בר יעקב אמר חורי שנעשו בני חורין מנכסיהן:

ע״האמר רב אדא בר אהבה משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד. בהשכמה עלה דכתיב (שמות לד ד) וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני. בהשכמה ירד דכתיב (שם יט כד) לך רד ועלית אתה ואהרן עמך. מקיש ירידה לעליה מה עלייה בהשכמה אף ירידה בהשכמה. ת״ר בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו. אמר רבא דכ״ע בר״ח אתו למדבר סיני כתיב הכא (שמות יט א) ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם (שם יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים. מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש. ודכ״ע בשבת ניתנה תורה לישראל כתיב הכא (שם כ ח) זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם (שם יג ג) ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה וגו׳ מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום כי פליגי בקביעה דירחא רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע ירחא ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא בתרי בשבא אמר להו (שם יט ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (דף פז) בתלתא אמר להו מצות הגבלה בד׳ עבוד פרישה. ורבנן סברי בתרי בשבא איקבע ירחא בתרי בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא ובתלתא א״ל ואתם תהיו לי בד׳ א״ל מצות הגבלה בה׳ עבוד פרישה מיתיבי (שם יט) וקדשתם היום ומחר קשיא לרבי יוסי הא אמרינן יום אחר הוסיף משה מדעתו דתניא ג׳ דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב״ה עמו הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה ושבר את הלוחות. הוסיף יום אחד מדעתו מאי דרש היום ומחר היום כמחר מה למחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפק ליה ש״מ תרי יומי לבר מהאידנא. ומנא לן דהסכים הקדוש ברוך הוא עמו דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא. פירש מן האשה מאי דרש נשא ק״ו בעצמו אמר ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהם אלא שעה אחת וקבע להם זמן אמרה תורה (שם) אל תגשו אל אשה אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן על אחת כמה וכמה. ומנא לן דהסכים הקב״ה על ידו דכתיב (דברים ה כז) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וכתיב בתריה ואתה פה עמוד עמדו. ואית דאמרי (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו. שבר את הלוחות מאי דרש. אמר ומה פסח שהוא חד מתרי״ג מצות אמרה תורה (שמות יב מג) כל בן נבר לא יאכל בה התורה כולה כאן וישראל מומרים על אחת כמה וכמה ומנא לן דהסכים הקב״ה על ידו שנאמר (שם לד א) אשר שברת ואמר ריש לקיש יישר כחך ששברת. ת״ש (שם יט יא) והיו נכונים ליום השלישי קשיא לרבי יוסי הא אמרינן יום אחד הוסיף משה מדעתו:

ע״ותניא (שמות יט) וישב משה את דברי העם אל ה׳ וכתיב ויגד משה את דברי העם אל ה' מה אמר ליה הקב״ה למשה ומה אמר להו משה לישראל ומה אמרו ישראל למשה ומה השיב משה לפני הגבורה זו מצות הגבלה דברי ר׳ יוסי בר יהודה. רבי אומר בתחלה פירש עונשה דכתיב (שם) וישב משה דברים שמשבבין דעתו של אדם ולבסוף פירש מתן שכרה דכתיב ויגד משה דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. ואיכא דאמרי בתחלה פירש מתן שכרה דכתיב וישב משה דברים שמשיבין דעתו של אדם ולבסוף פירש עונשה דכתיב ויגד משה דברים שקשין לאדם כגידין. ת״ש ששי. ששי בחודש ששי בשבת קשיא לרבנן. הא נמי ר׳ יוסי היא. ששי למאי. רבא אמר לחנייתן. רב אחא בר יעקב אמר למסען. וקא מיפלגי בשבת דמרה דכתיב (דברים ה יב) כאשר צוך ה׳ אלהיך ואמר רב יהודה אמר רב כאשר צוך במרה. מר סבר אשבת איפקוד אתחומין לא איפקוד. ומר סבר אתחומין נמי איפקוד:

ע״ז(ע"ב) תא שמע ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בי״ד שחטו פסחיהם ובט״ו יצאו ולערב לקו בכורות לערב ס״ד אלא מבערב לקו בכורות. ואותו היום ה׳ בשבת היה. מדחמיסר בניסן ה׳ בשבת ריש ירחא דאייר שבתא וריש ירחא דסיון חד בשבת קשיא לרבנן. אמרי לך רבנן אייר דההיא שתא עבורי עברוה. ת״ש (שמות מ יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן תנא אותו היום נטל י׳ עטרות. ראשון למעשה בראשית. ראשון לנשיאים. ראשון לכהונה. ראשון לעבודה. ראשון לירידת האש. ראשון לאכילת קדשים. ראשון לשכון שכינה. ראשון לברך את ישראל. ראשון לאיסור הבמות. ראשון לחדשים. ומדריש ירחא דניסן דהאי שתא חד בשבתא דאשתקד ד' בשבא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לר״ה אלא ד׳ ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת ה׳. ה״ל ריש ירחא דאייר מעלי שבתא וריש ירחא דסיון שבתא. קשיא בין לרבי יוסי בין לרבנן. לרבי יוסי ז׳ חסרין עבוד (דף פח) לרבנן ח׳ חסרין עבוד:

ע״חת״ש דתניא בסדר עולם ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהן בחמשה עשר יצאו ואותו היום ע״ש היה. ומדריש ירחא דניסן ערב שבת, ריש ירחא דאייר חד בשבא, וסיון בתרי בשבא, קשיא לר׳ יוסי. אמר לך ר׳ יוסי הא מני רבנן היא. ת״ש ר׳ יוסי אומר בשני עלה משה וירד, בשלישי עלה וירד, ברביעי ירד ושוב לא עלה. ומאחר שלא עלה מהיכן ירד. אלא ברביעי עלה וירד, בחמשי בנה מזבח והקריב עליו קרבן, בששי לא היה לו פנאי. מאי לאו משום תורה, לא משום טורח שבת. דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי לעם תליתאי בירחא תליתאי. כמאן כרבנן. (שמות יט יז) ויתיצבו בתחתית ההר אמר ר׳ אבדימי בר חסא מלמד שכפה הקב״ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא. אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט כז) קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר:

ע״טאמר חזקיה מאי דכתיב (תהלים עו ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה. אם יראה למה שקטה. ואם שקטה למה יראה. אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה כדריש לקיש דאמר ר״ל מאי דכתיב (בראשית א לא) ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ה״א יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלין את התורה אתם מתקיימין ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו:

פ׳דרש ר׳ סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא של מלאכי השרת. לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שתי כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו ק"כ רבוא מלאכי חבלה ופרקום שנא׳ (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמר רב חמא בר חנינא בחורב טענו בחורב פרקו. בחורב טענו כדאמרינן בחורב פרקו דכתיב וינצלו בני ישראל וגו׳. א״ר יוחנן וכולן זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה יקח את האהל. אמר ר״ל ועתיד הקב״ה להחזירן לנו שנא׳ (ישעיה לה י) ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם שמחה שמעולם על ראשם. אמר ר״א בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להם מי גילה לבני רז זה שמה״ש משתמשין בו דכתיב (תתלים קג כ) ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע:

פ״אאמר רבי חמא ברבי חנינא מ״ד (שיר ב ב) כתפוח בעצי היער וגו׳ למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. ההוא מינא דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבא אצבעתי דמא א״ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו. א״ל אנן דסגינן בשלמותא כתיב כן (משלי יא ג) תומת ישרים תנחם. הנך אינשי דסנן בעלילותא כתיב בהו (שם) וסלף בוגדים ישדם:

פ״ב(ע״ב) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (שיר ד ט) לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך בתחלה באחת מעיניך לכשתעשי בשתי עיניך. אמר עולא עלובה כלה מזנה בתוך חופתה. אמר רב מרי ברה דבת שמואל מאי קראה. עד שהמלך במסיבו וגו׳. אמר רב ועדיין חביבותא היא גבן דכתיב (שם) נתן ולא כתיב הסריח:

פ״גתנו רבנן הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:

פ״דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב (תהלים סח יב) ה׳ יתן אומר המבשרות צבא רב כל דבור ודבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות. תנא דבי רבי ישמעאל (ירמי׳ כו כט) וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נחלק לשבעים לשונות. אמר רב חננאל בר פפא מאי דכתיב (משלי ח ו) שמעו כי נגידים אדבר למה נמשלו דברי תורה כנגיד לומר לך מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות אף ד״ת יש בו להמית ולהחיות והיינו דאמר רבא למיימינים בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא. דבר אחר נגידים כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה קושרים לו שני כתרים. אמר רבי יהושע בן לוי מ״ד (שיר א יג) צרור המור דודי לי בין שדי ילין אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אע״פ שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין. (שם) אשכול הכפר דודי לי בכרמי עין גדי מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי. מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמכניש הוא. אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן כדתנן כסא של כובס שכורמין עליו את הכלים. ואמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (שם ה יג) לחייו כערוגת הבשם כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדבור ראשון נתמלא דבור שני להיכן הלך. הוציא הקב״ה רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון שנאמר (שם) שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים. ואריב״ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר (שם) נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן דבור שני היאך קבלה הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה, ואריב״ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב״ה חזרו ישראל לאחוריהם י״ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותם שנאמר (שם) מלבי צבאות ידודון ידודון אל תקרי ידודון אלא ידדון:

פ״הואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו. אמר להם לקבל התורה בא. אמרו לפניו חמדה שגנוזה לך תתקע״ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם (תהלים ח ב-ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (שם) ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. אמר לו הקב״ה למשה החזר להם תשובה. אמר לפניו רבש״ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר ליה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה שנאמר (איוב כו ט) מאחז פני כסא פרשו עליו עננו וא״ר נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו רבש״ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה (שמות כ ב) אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להם למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם. שוב מה כתיב בה לא יהיה לך אלהים אחרים בין ערלים אתם שרויים שעובדין (דף פט) עבודת כוכבים. שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושין מלאכה שאתם צריכין שבות. שוב מה כתיב בה לא תשא משא ומתן יש ביניכם. שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם. שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצה״ר יש ביניכם. מיד הודו לו להקב״ה שנא׳ (תהלים ח י) ה׳ אדונינו מה אדיר שמך וגו׳ ואלו תנה הודך על השמים לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנא׳ (שם סח יט) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. ואף מלאך המות מסר לו דבר שנא׳ (במדבר יז יג) ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואומר (שם) ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו׳ אי לאו דא״ל מנא הוה ידע:

פ״וואמר ריב״ל בשעה שירד משה מלפני הקב״ה בא שטן ואמר לפניו רבש״ע תורה היכן היא. א״ל נתתיה לארץ. הלך אצל ארץ אמר לה תורה היכן היא אמרה ליה (איוב כח ח) אלהים הבין דרכה וגו׳. הלך אצל ים ואמר ליה אין עמדי. הלך אצל תהום וא״ל אין בי שנא׳ (שם כח כד) תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה. חזר ואמר לפני הקב״ה רבש״ע חפשתיה בכל הארץ ולא מצאתיה. א״ל לך אצל בן עמרם הלך אצל משה ואמר ליה תורה שנתן לך הקב״ה היכן היא. א״ל וכי מה אני שנתן לי הקב״ה תורה. א״ל הקב״ה למשה משה בדאי אתה. אמר לפניו רבש״ע חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי. אמר ליה הקב״ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר (מלאכי ג כב) זכרו תורת משה עבדי וגו׳. ואמר ריב״ל בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב״ה שהיה קושר כתרים לאותיות א״ל משה אין שלום בעירך. אמר לפניו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו. א״ל היה לך לעזרני. מיד א״ל (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח ה׳ כאשר דברת:

פ״זואמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (שמות לב א) וירא העם כי בשש משה אל תקרי בשש אלא באו שש בשעה שעלה משה למרום אמר להם לישראל לסוף מ׳ יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ׳ יום בא שטן וערבב את העולם אמר להם משה רבכם היכן הוא. אמרו לו עלה למרום. אמר להם באו שש ולא השגיחו עליו מת ולא השגיחו עליו הראה להם דמות מטתו והיינו דקאמרי ליה לאהרן כי זה משה האיש וגו׳:

פ״ח(דף פט) אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני. א״ל הר שנעשו בו נסים לישראל. הר ניסאי מיבעי ליה. אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל. הר סימנאי מיבעי ליה. א״ל מ״ט לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרוייהו מאי הר סיני הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא ה׳ שמות יש לה מדבר צין שנצטוו ישראל עליו. מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו. מדבר קדמות שנתנה קדומה עליה מדבר פארן שפרו ורבו עליו ישראל. מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליה ומה שמו חורב שמו. ופליגא דרבי אבהו דאמר רבי אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא הר חורב שירדה חורבה לאומות העולם עליו:

פ״טמשנה. מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר (ישעיה א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים וגו׳.

צ׳גמ׳. כשנים כשני מיבעי ליה. א״ר יצחק אמר הקב״ה לישראל אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו כשלג ילבינו. דרש רבא מ״ד (שם) לכו נא ונוכחה יאמר ה׳ לכו נא בואו נא מיבעי ליה. יאמר ה׳ אמר ה׳ מיבעי ליה. לע״ל ואמר להם הקב״ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם. ויאמרו לפניו רבש״ע אצל מי נלך אצל אברהם שאמרת לו (בראשית טו יג) ידוע תדע ולא בקש רחמים עלינו. אצל יצחק שברך את עשו (שם כז מ) והיה כאשר תריד ולא בקש רחמים עלינו. אצל יעקב שאמרת לו (שם מו ד) אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו אצל מי נלך עכשיו יאמר ה׳. א״ל הקב״ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאי דכתיב (ישעיה סג טז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה׳ אבינו גואלנו וגו׳ לע״ל אומר לו הקב״ה לאברהם בניך חטאו לי. אומר לפניו רבש״ע ימחו על קדושת שמך. אמר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו א״ל בניך חטאו אמר לפניו רבש״ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. א״ל ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש״ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד כב) בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם ע׳ שנה דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשים דל כ״ה דלילותא פשו להו כ״ה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך וא״ת כולהו עלי הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו כי אתה אבינה אומר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב״ה ומחוי להו יצחק קוב״ה בעינייהו. מיד נושאים עיניהם למרום ואומרים (ישעיה סג טז) אתה ה׳ אבינו גואלנו מעולם שמך. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו דכתיב (הושע יא ד) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל:

צ״א(דף צו ע״ב) תנו רבנן מקושש זה צלפחד וכן הוא אומר (במדבר טו) ויהיו בני ישראל במדבר וגו׳ ולהלן הוא אומר (שם כז ג) אבינו מת במדבר מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד דברי רבי עקיבא. אמר ליה רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם בדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק. (דף צז) ואלא הא גמר גזירה שוה. ג״ש לא גמיר. אלא מהיכא הוה. (שם יד) מויעפילו הוה. כיוצא בדבר אתה אומר (שם יב ט) ויחר אף ה׳ בם וילך מלמד שאף אהרן נצטרע דברי רבי עקיבא. אמר ליה רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק. ואלא הא כתיב בם. ההוא בנזיפה בעלמא. תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא שפנה מצרעתו:

צ״באמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו דכתיב (שמות ד א) והן לא יאמינו לי וגו׳ וגליא קמיה דקב״ה דמהימני ישראל אמר אלו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין. הם מאמינים דכתיב ויאמן העם בני מאמינים (בראשית טו ו) והאמן בה׳ אתה אין סופך להאמין שנאמר (במדבר כ יב) יען לא האמנתם בי וגו'. ממאי דלקה דכתיב (שמות ד ו) ויאמר ה׳ לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו׳. אמר רבא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא מדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות דאילו במדת פורענות כתי׳ (שם) ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג ואילו במדה טובה כתיב (שם) ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו מחיקו הוא דשבה כבשרו. (שם ז יב) ויבלע מטה אהרן את מטותם אמר רבי אלעזר נס בתוך נס:

צ״ג(דף קג) תניא ר״י בן בתירא אומר נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם הרי מ״ם יו״ד מ״ם מים. מכאן רמז לניסוך מים מן התורה:

צ״ד(דף קה ע״ב) תניא מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהם קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר. כדי שיבכה ערבונא שקלי מיניה אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלים לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה. תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי המקרע בגדיו בחכמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודת כוכבים שכך אומנות של יצה״ר היום אומר לו עשה כך למחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודת כוכבים והולך ועובדה. אמר רבי אבין מאי קרא (תהלים פא י) לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצה״ר. ואי עבד למרמא אימתא אאינשי ביתיה שרי כי הא דרב יהודה שליף מצבייתא רב אחא בר יעקב תבר מני תבירי רב ששת דמי ליה לאמתיה מוניגי ארישא רבי אבא תבר נכתמא:

צ״האמר ר״ש בן פזי אמר ריב״ל משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב״ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנא׳ (תהלים נו ט) נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. אמר רב יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו שנאמר (יהושע כד ל) ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש מלמד שרגש עליהן ההר להרגן. תניא מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר. כדי שיבכה ערבונא שקלי מיניה. אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלים לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה. א״ר חייא בר אבא רבי יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה שנא׳ (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה. איתיביה ר׳ חייא בר אבא לר״י (שופטים ב ז) ויעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. א״ל בבלאי ימים האריכו שנים לא האריכו. אלא מעתה (דברים יא כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם ימים ולא שנים. ברכה שאני. וא״ר חייא בר אבא אמר ר״י אחד מן האחים שמת (דף קו) ידאגו כל האחים כולן, אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה אמרי לה דמת גדול ואמרי לה דמת קטן:

צ״ו(דף קיג) וכבדתו מעשות דרכיך וגו׳. וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי. (ישעיה נח יג) מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול ממצוא חפצך חפציך אסורים חפצי שמים מותרים. ודבר דבר (שם ע״ב) שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. דבור אסור הרהור מותר. בשלמא כולהו לחיי אלא שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול מאי היא כדבעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת. א״ל וכי בחול מי הותרה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת א׳ מת״ק ממאור עיניו של אדם. ומהדר ליה בקדושא דבי שמשי. אמר רבי אמי האוכל מעפרה של בבל כאלו אוכל מבשר אבותיו ויש אומרים כאלו אוכל שקצים ורמשים דכתיב (בראשית ז כג) וימח את כל היקום וגו׳. אמר ריש לקיש למה נקרא שמה (זבחים פי״ד וע״ש מהרש״א) שנער שכל מתי מבול ננערו לשם. אמר רב יוחנן ולמה נקרא שמה מצולה שכל מתי עולם נצללין לשם. (רות ג ג) ורחצת וסכת ושמת שמלותיך וגו׳ אמר רבי אלעזר אלו בגדים של שבת:

צ״ז(משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד אמר רבי אלעזר זו רות המואביה ושמואל הרמתי. רות דאלו נעמי קאמר לה (רות ג ג) ורחצת וסכת וגו׳ וירדת הגורן ואלו בדידה כתיב ותרד הגורן והדר ותעש ככל אשר צותה חמותה. שמואל דאלו עלי קא״ל (שמואל א ג ט) שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה׳ כי שומע עבדך ואלו בדידיה כתיב ויבא ה׳ ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר כי שומע עבדך ולא אמר דבר ה׳. (רות ב ג) ותלך ותבא ותלקט בשדה אמר רבי אלעזר שהלכה ובאתה הלכה ובאתה עד שמצאה בני אדם המהוגנים לילך עמהם. (שם) ויאמר בועז וגו׳ למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנערה. אמר רבי אלעזר דבר חכמה ראה בה ב׳ שבלים לקטה שלשה שבלים אינה לקטה. במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה עומדות מעומד נופלות מיושב. (שם) וכה תדבקין עם נערותי וכי דרכו של בועז לדבק עם הנשים אמר רבי אלעזר כיון דחזא (רות א יד) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה אמר שרי לאדבוקי בה. (שם ב) ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום אמר רבי אלעזר רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממנה דכתיב ביה הלום שנא׳ (ש״ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר מי אנכי ה׳ אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלום. (רות ב יד) וטבלת פתך בחומץ אמר רבי אלעזר מכאן שחומץ יפה לשרב. רבי שמואל בר נחמני אמר רמז רמז לה עתיד בן לצאת ממך שמעשיו קשים כחומץ ומנו מנשה. (שם) ותשב מצד הקוצרים אמר רבי אלעזר מצד הקוצרים ולא בתוך הקוצרים רמז רמז לה עתידה מלכות בית דוד שתתחלק. (שם) ויצבט לה קלי ותאכל וגו׳ אמר רבי אלעזר ותאכל בימי דוד ותשבע בימי שלמה ותותר בימי חזקיה. ואיכא דאמרי ותאכל בימי דוד ובימי שלמה ותשבע בימי חזקיה ותותר בימי רבי דאמר מר אחוריריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא. במתניתא תנא ותאכל בעוה״ז ותשבע לימות המשיח ותותר לעתיד לבוא:

צ״ח(ישעיה י טז) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש אמר רבי יוחנן ותחת כבודו ולא כבודו ממש רבי יוחנן לטעמיה דקרי למאניה מכבדותי. רבי אלעזר אומר ותחת כבודו תחת כבודו ממש. רשב״ג אומר תחת כבודו כשריפת בני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים. אמר רב אחא בר אבא אמר רבי יוחנן (דף קיד) מנין לשינוי בגדים מן התורה שנאמר (ויקרא ו ד) ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים. ותנא דבי רבי ישמעאל לימדה תורה דרך ארץ בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו אמר רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן גנאי הוא לת״ח שיצא במנעלים המטולאים לשוק. והא רבי אבא בר חנינא נפיק. אמר ר׳ אחא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי. וא״ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה שנאמר (משלי ח לו) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. רבינא אמר רבד איתמר. ולא פליגי הא בגלימא הא בלבושא. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מ״ד (ישעיה כ ג) כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף ערום בבגדים בלואים ויחף במנעלים המטולאים. א״ר יוחנן תלמידי חכמים נקראים בנאין מפני שעוסקים בבנינו של עולם כל ימיהם. ואמר ר׳ יוחנן איזהו ת״ח שמחזירין לו אבדה בטביעות העין, זה המקפיד על חלוקו להפכו. ואמר ר׳ יוחנן איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הצבור, זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה, ואפילו במסכת כלה. ואמר ר׳ יוחנן איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו זה שמניח חפציו ועוסק בחפצי שמים. וה״מ למטרח בריפתיה. וא״ר יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה למאי נ״מ למנוייה פרנס על הצבור אי בחדא מסכתא באתריה אי בכוליה תנוייה בריש מתיבתא:

צ״טמשנה. כל כתבי הקדש מצילין אותן מן הדליקה בין שקורין בהם בין שאין קורין בהם ואף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה ומפני מה אין קורין בהם מפני ביטול בית המדרש:

ק׳גמ׳. אמר רבי יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריא ומצאו שהיה יושב על שלחנו של יוחנן הנזוף ובידו ספר איוב תרגום והיה קורא בו. אמר ליה זכור אני בר״ג אבי אביך שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך. אף הוא צוה עליו וגנזו:

100

ק״א(ע״ב) תנו רבנן הברכות והקמיעין אף על פי שיש בהן אותיות של שם ומענינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן הן ואזכרותיהן מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה. מעשה באחד שהיה כותב בצידן באו והודיעו לרבי ישמעאל והלך רבי ישמעאל לבדקו כשהיה עולה בסולם הרגישו בו ונטל טומוס של ברכות ושקען בספל של מים. ובלשון הזה א״ל רבי ישמעאל גדול העונש האחרון מן הראשון:

101

ק״בתנו רבנן (במדבר י לה) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקב״ה סימניות מלמעלה ומלמטה לומר שאין זו מקומה. (דף קט״ז) רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. כמאן אזלא הא דאמר רבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן (משלי ט א) חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ס״ת כמאן כרבי. מאן תנא דפליג עליה דרבי רשב״ג היא דתניא רשבג״א עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה נכתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה. פורענות שניה מאי היא (במדבר יא א) ויהי העם כמתאוננים. פורענות ראשונה ויסעו מהר ה׳ ואמר רבי חמא בר חנינא שסרו מאחרי ה׳. והיכן מקומה אמר רבי אשי בדגלים:

102

ק״גתניא הגליונין וספרי צדוקים אין מצילין אותם מפני הדליקה. ר׳ יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן. אמר רבי טרפן אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותן ואת האזכרות שבהן שאפילו אדם רודף אחריו להרגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עבודת כוכבים ואין נכנס לבתיהם של אלו שהללו מכירין וכופרים והללו אין מכירין וכופרין ועליהם הכתוב אומר (ישעיה נז ח) ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. א״ר ישמעאל ק״ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הללו שמטילים קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים עאכ״ו. ועליהם אמר דוד (תהלים קלט כא) הלא משנאיך ה׳ אשנא וגו׳ תכלית שנאה וגו׳. וכשם שאין מצילים אותם מפני הדליקה כך אין מצילין אותם לא מן המפולת ולא מן המים ולא מדבר המאבדן:

103

ק״דבעא מיניה יוסף בר חנין מר' אבהו הני ספרי דבי אבידן מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין. אין ולאו ורפיא בידיה. רב לא אזיל לבי אבידן וכ״ש לבי נצרפי. שמואל לבי נצרפי לא אזיל לבי אבידן אזיל. אמרו ליה לרבא מ״ט לא אתית לבי אבידן, אמר להו דיקלא פלניא איכא באורחא וקשי לי ונעקריה דוכתיה קשי לי. מר בר יוסף אמר אנא מינייהו אנא ולא מסתפינא מינייהו. זימנא חדא אזל בעי לסכוניה. אימא שלום דביתהו דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי הוה ההוא פילוסופא בשביבותיה (ע״ב) דהוה שקול שמא דלא מקבל שוחדא בעי לאחוכי ביה עיילא ליה שרגא דדהבא ואזול לקמיה אמרה ליה בעינא דנפלגי לי בנכסי דבי נשא. אמר לה פלוגי. אמר ליה כתיב לן במקום ברא ברתא לא תירות. אמר ליה מן יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא דמשה ואיתיהיבת אורייתא אחריתי וכתיב ביה ברא וברתא כחדא יירתון. למחר הדר עייל ליה איהו חמרא לובא. אמר להו שפילית לסיפיה דספרא וכתיב ביה אנא לא למיפק מאורייתא דמשה אתיתי ולא לאוסופי על אורייתא דמשה אתיתי וכתיב ביה במקום ברא ברתא לא תירות. אמרה ליה נהור נהוריך כשרגא. אמר ליה רבן גמליאל אתא חמרא ובטש לשרגא:

104

ק״ה(דף קיז ע״ב) אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר (שמות טז ה) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר. אמר רבי אבא בשבת חייב אדם לבצוע על ב' ככרות דכתיב לחם משנה. אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דנקט תרי ובצע חדא אמר לקטו כתיב. רבי זירא הוה בצע אכוליה שרותיה. א״ל רבינא לרב אשי והא מיחזי כרעבתנותא. אמר ליה כיון דכל יומא לא עביד והאידנא הוא דעביר לאו מיחזי כרעבתנותא:

105

ק״ותנו רבנן כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש. רבי חידקא אומר ארבע. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו (שמות טז כה) ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ היום לא תמצאוהו בשדה. ר׳ חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא ורבנן סברי בהדי דאורתא. (דף קיח) א״ר שמעון בן פזי א״ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳ וגו׳. מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם (צפניה א טו) יום עברה היום ההוא. ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם (יחזקאל לח יט) ביום בוא גוג:

106

ק״זאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים שנאמר (ישעיה נח יד) אז תתענג על ה׳ וגו׳ והאכלתיך (ע״ב) נחלת יעקב אביך וגו׳ לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג יד) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה ולאו כיצחק שכתוב בו(שם כו ג)כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל אלא ביעקב שכתוב בו (שם כה יד) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. רב נחמן בר יצחק אמר ניצול משיעבוד עובדי כוכבים כתיב הכא והרכבתיך על במתי ארץ וכתיב התם (דברים לג לט) ואתה על במותימו תדרוך. ואמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנא׳ (תהלים לז ד) והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך עונג זה איני יודע מה הוא כשהוא אומר (ישעיה נט יג) וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודת כוכבים כאנוש מוחלין לו שנאמר (שם נו ב) אשרי אנוש יעשה זאת וגו׳ מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. א״ר יהודה אמר רב אלמלי שימרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנא׳ (שמות טז כז) ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו וכתיב בתריה ויבא עמלק. א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אלמלי משמרים ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא׳ (ישעיה נו ד) כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו׳:

107

ק״חאמר רבי יוסי יהא חלקי מאוכלי ג׳ סעודות בשבת. א״ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף כי קאמרינן בפסוקי דזמרא. ואמר רבי יוסי יהא חלקי מהמתפללין עם דמומי חמה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מצוה להתפלל עם דמומי חמה. אמר רבי זירא מאי קרא (תהלים עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. וא״ר יוסי יהא חלקי ממתים בחולי מעיים דאמר מר רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים. ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממתים בדרך מצוה. ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריה וממוציאי שבת בציפורי. ואמר ר' יוסי יהא חלקי מיושבי בית המדרש ולא ממעמידי בית המדרש. ואמר רבי יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה. ואמר ר׳ יוסי יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. אמר רב פפא לדידי חשדן ולא הוה בי. ואמר רבי יוסי מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי. ואמר רבי יוסי מימי לא עברתי על חברי יודע אני בעצמי שאיני בהן אם אומרים לי חבירי עלה לדוכן אני עולה. ואמר רבי יוסי מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי: אמר רב נחמן תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת. וא״ר יהודה תיתי לי דקיימית עיון תפלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע תיתי לי דלא מסגינא ד׳ אמות בגילוי הראש. אמר רב ששת תיתי לי דקיימית מצות תפילין. ואמר רב נחמן תיתי לי דקיימית מצות ציצית. אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך במאי זהיר טפי. אמר ליה בציצית יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתה כמה דלא רמייה. ואמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה (דף קיט) עבידנא יומא טבא לרבנן. אמר רבא תיתי לי דכי אתי צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיקנא רישא אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה. אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא מ״ט דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמה ר׳ חנינא מיעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא:

108

ק״טרבי ינאי לביש מאני׳ מעלי שבתא ואמר בואי כלה בואי כלה. רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן קריב ליה תלת סאוי מחיי. א״ל מי הוה ידעיתון דאתינא. א״ל מי עדיפת לן מינה דכתיב וקראת לשבת עונג. רבי אבא זבן בתליסר אסתירי פשיטי בשרא מתליסר טבחי ומשלים להו אצינורא דדשא ואומר להם אשור הייא אשור הייא. רבי אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא ומושיף נורא. רב ענן לביש גונדא דתנא דבי רבי ישמעאל בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו. רב ספרא מחריך רישא. רבא מלח שיבוטא. רב הונא מדליק שרגי. רב פפא גדיל פתילתא. רב חסדא פרים סלקא. רבה ורב יוסף מצלהי ציבי. רבי זירא מצתת צתותי. רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק. אמר אילו מקלעין לי ר׳ אמי ורבי אסי לא מכתפינן קמייהו. ואיכא דאמרי רבי אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי. אמרו אילו מקלע לן ר׳ יוחנן מי לא מכתפינן קמיה:

109

ק״ייוסף מוקיר שבי. הוה ההוא עובד כוכבים בשבבותיה דהוו נפישי נכסיה טובא אמרו ליה כלדאי כולהו נכסי יוסף מוקיר שבי אכיל להו. אזיל זבנינהו לכולהו נכסי זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה. בהדי דקא עבר מברא אפרחיה זיקא שדייה במיא בלעיה כוורא. אסקוה אייתוה אפניא דמעלי שבתא אמרי מאן זבין כי השתא. א״ל זילו אמטיוהו לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל דזבין. אמטיוה ניהליה זבניה. קרעיה אשכח ביה מרגנית׳ זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא. פגע ביה ההוא סבא אמר מאן דיזיף שבתא פרעיה שבתא. בעי מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הם זוכים. אמר ליה בשביל שמעשרין שנאמר (דברים יד כב) עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין. א״ל בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכין. אמר ליה בשביל שמכבדים את השבת דאמר רבי חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל ב״ה בלודקיא והביאו לפניו שלחן זהב משוי ט״ז בני אדם וט״ז שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים וכשמניחין אותו אומרים (תהלים כד א) לה׳ הארץ ומלואה וגו' וכשמסלקים אותו אומרים (שם קטו טז) השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. אמרתי לו בני במה זכית לכך. א״ל קצב הייתי וכל בהמה שהיתה נאה אמרתי תהא זו לשבת. אמרתי לו אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך:

110

קי״אא״ל קיסר לרבי יהושע בן חנינא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף. א״ל תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף. א״ל תן לנו הימנו. א״ל כל המשמר את השבת מועיל לו ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו:

111

קי״באמר ליה ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב (ישעיה נח יג) לקדוש ה׳ מכובד. א״ל זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. וכבדתו רב אמר להקדים. ושמואל אמר לאחר. א״ל בני רב פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא במאי נשנייה. א״ל אי רגילתו לאקדומי אחרוה אי רגילתו לאחורי אקדמוהו. רב ששת בקייטא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא שמשא בסיסוא מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא כי היכי דליקומו חייא:

112

קי״ג(שם ע״ב) אמר רב המנונא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית שנא׳ ויכלו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו. א״ר אלעזר מנין שהדבור כמעשה שנאמר (תהלים לג ו) בדבר ה׳ שטים נעשו:

113

קי״דאמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם ומניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו (ישעיה ו ז) וסר עונך וחטאתך תכופר. תניא ר׳ יוסי ברבי יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבהכ״נ לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בע״כ. ואם לאו מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בע״כ:

114

קי״האמר רבי אלעזר לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת אף על פי שאינו צריך לכזית. אמר רבי חנינא לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אף ע״פ שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצאי שבת מלוגמא. פת חטה במוצאי שבת מלוגמא. רבי אבהו הוו עבדין ליה באפוקי שבתות עיגלא תילתא הוה אכיל מיניה כוליתא כי גדיל אבימי בריה א״ל למה לך לאפסודי כולי האי נשבוק כוליתא ממעלי שבתא. שבקוה ואתא ארי אכליה:

115

קי״ואמר רבי יהושע בן לוי כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעים לו גזר דינו שנא׳ (שופטים ה ב) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳. מה טעם בפרוע פרעות משום דברכו ה׳. רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן אפילו יש בו שמץ של עבודת כוכבים מוחלים לו כתיב הכא בפרוע פרעות וכתי׳ התם (שמות לב כה) כי פרוע הוא. אר״ל כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר (ישעיה סו ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן. מאי אמן א״ר חנינא אל מלך נאמן:

116

קי״זאמר רב יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר (ירמיה יז כז) ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וגו׳. והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תבכה. מאי ולא תבכה. אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה. אמר אביי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בו את השבת שנא׳ (יחזקאל כב כו) ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם. א״ר אבהו לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו ק״ש שחרית וערבית שנאמר (ישעיה ה יא) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו׳ וכתיב והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ה׳ לא יביטו וכתיב לכן גלה עמי מבלי דעת. א״ר המנונא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר (ירמיה ו יא) שפוך על עולל בחוץ. מה טעם שפוך משום דעולל בחוץ:

117

קי״חאמר עולא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא היה לכם בושת פנים זה מזה שנאמר (ירמיה ו טו) הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו׳. אמר רבי יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול שנא׳(ישעיה כד ב) והיה כעם ככהן וכתיב בתריה (שם) הבוק תבוק הארץ. אמר רב עמרם בריה דר״ש בר אבא א״ר שמעון בר אבא א״ר חנינא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה שנא׳ (איכה א ו) היו שריה כאילים לא מצאו מרעה מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה. א״ר יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר (דה״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה׳ בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא. אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה ת״ח אין לו רפואה למכתו אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (תהלים קה טו) אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו. אל תגעו במשיחי אלו תינוקות של בית רבן. ולנביאי אל תרעו אלו תלמידי חכמים. אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. א״ל רב פפא לאביי דידו ודידך מאי. אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ואמר ר״ל משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפי׳ לבנין בית המקדש. אמר ליה ר״ל לר׳ יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה. רבינא אמר מחרימין אותה. ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ירמיהו ת) שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו וגו׳ אם יש עושה משפט מבקש אמונה וגו׳. איני והאמר רב קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה שנאמר (ישעיה ג ו) כי יתפש איש באחיו בית אחיו שמלה לכה קצין תהיה לנו דברים בני אדם מתכסין בהם כשמלה ישנן תחת ידך. (שם) והמכשלה הזאת תחת ידך. (דף קכ) דברים שאין בני אדם עומדין עליהם אלא אם כן נכשלים בהם ישנן תחת ידך. קצין תהיה לנו ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש וגו׳ אין ישא אלא לשון שבועה וכן הוא אומר (שמות כ ז) לא תשא את שם ה׳ לא אהיה חובש לא אהיה מחובשי עצמן בבית המדרש ובביתי אין להם ואין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנא ולא גמרא. ממאי דילמא שאני התם דאי אמר להו גמרינא אמרי ליה אימא לן. הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש כלל. ל״ק כאן בד״ת כאן במשא ובמתן:

118

קי״ט(דף קכא) ת״ר מעשה ונפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי בשאן ובאו אנשי גסטרא של צפורי לכבותה מפני שאפוטרופוס של מלך היה ולא הניחן מפני כבוד השבת ונעשה לו נס וירדו גשמים וכבה לערב שגר לכל אחד מהם ב׳ סילעין ולאפרכוס שבהם ג׳. וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא היה צריך לכך שהרי שנינו עובד כוכבים שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהם: (שם ע״ב) אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוו מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי אייתוהו קא מצערי ליה הוה שדי רוקא אמר להו ריש גלותא אייתו מנא סחיפו עלויה. א״ל לא צריכתו הכי אמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו. אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוהו:

119

ק״כ(דף קכז) אמר ר׳ יוחנן גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש דקתני מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש. ורב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש דקתני מפני האורחים והדר ומפני ביטול בית המדרש. אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה דכתיב (בראשית יח ג) ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו׳. אמר רבי אלעזר בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך ואלו בהקב״ה כתיב ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך וגו׳. אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן ששה דברים אוכל אדם פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן הכנסת אורחים ובקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חבירו לכף זכות. איני והא אנן תנן אלו דברים שאדם עושה אותן אוכל פירותיהם בעולם הזה וקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם הני אין מידי אחרינא לא. הני נמי בהני שייכי. (ע״ב) תנו רבנן הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל ב״ה אחד בדרום ג׳ שנים. ערב יום הכפורים אמר ליה תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו אין לי מעות. א״ל תן לי פירות. א״ל אין לי. תן לי קרקע. אין לי. תן לי בהמה. אין לי. תן לי כרים וכסתות. אין לי. הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל ב״ה שכרו בידו ועמו משוי ג׳ חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר ליה בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני. אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמן לך ולקחת מהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני. אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני. אמרתי שמא מוחברת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני. אמרתי שמא אינן מעושרין. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני. אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר ליה העבודה כך היה הדרתי כל נכסי בשביל הורקנום בני שלא עסק בתורה וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי את נדרי ואתה כשם שדנתני לזכות כך המקום ידין אותך לזכות:

120

קכ״אאמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו אמר רב כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת שנא׳ (יחזקאל טז ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת. ומולדותיך ביום הולדת מכאן שמילדין את הולד בשבת. לא כרת שרך מכאן שחותכין הטבור בשבת. וכמים לא רחצת למשעי מכאן שרוחצין הולד בשבת. וחמלה לא המלחת מכאן שמולחין הולד בשבת. והחתל לא חתלת מכאן שמלפפין הולד בשבת:

121

קכ״בתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקבלו ישראל עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב (תהלים קיט קסב) שש אנכי על אמרתך וגו׳ עדיין עושין אותה בשמחה וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה כגון עריות דכתיב (במדבר יא י) וישמע משה את העם בוכה למשפחותיה על עסקי משפחותיו עדיין עושין אותה בקטטה דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא:

122

קכ״גתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת הגזירה כגון עבודת כוכבים מילה עדיין היא מוחזקת בידם. וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה כגון תפילין עדיין היא מרופה בידם דאמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. מאי היא. אמר אביי שלא יפיח בהם. רבא אמר שלא יישן בהם. ואמאי קרו ליה אלישע בעל כנפים שפעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שכל המניח תפילין על ראשו יקרו את מוחו והיה אלישע מניח תפילין ויצא לשוק וראהו קסדור אחד ורץ מלפניו ורץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטלם מראשו ואחזן בידו. אמר ליה מה בידך. א״ל כנפי יונה. פשט את ידו ונמצאו בה כנפי יונה לפיכך היו קורין אותו בעל כנפים. ומ״ש כנפי יונה דא״ל ולא א״ל שאר עופות משום דדמיא כנסת ישראל ליונה שנאמר (תהלים סח יד) כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ מה יונה זו כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהם:

123

קכ״ד(דף קלג ע״ב) תניא (שמות טז ב) זה אלי ואנוהו התנאה לפניי במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ס״ת נאה וכתוב לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכה בשיראין נאין. אבא שאול אומר ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום:

124

קכ״הואמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דסומק דאכתי לא איבלע ביה דמא ליתרחו ליה עד דאיבלע ביה דמא ולימהליה. דירוק דאכתי לא נפל ביה דמא ליתרחו עד דנפל ביה דמא ולימהליה דתניא אמר רבי נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאתה אשה א׳ לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא אדום אמרתי לה המתיני לו עד שיבלע בו דמו המתינה לו עד שנבלע בו דמו ומלה אותו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי. שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפודקיא ובאתה אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא ירוק הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית אמרתי לה המתיני לו עד שיפול בו דמו והמתינה לו ומלה אותו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי:

125

קכ״ואמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר (דברים כח נח) והפלא ה׳ את מכותך הפלאה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר (ישעיה כט יד) לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר הוי אומר הפלאה זו תורה. (דף קלח) תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר (עמוס ח יא) הנה ימים באים נאם ה׳ אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה׳ וכתיב (שם) ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה׳ ולא ימצאו. דבר ה׳ זו הלכה. דבר ה׳ זו הקץ. דבר ה׳ זו נבואה:

126

קכ״זתניא ר״ש בן יוחאי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל שנא׳ (דברים לא כא) כי לא תשכח מפי זרעו. אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה׳ ולא ימצאו. שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד:

127

קכ״ח(דף קלט) תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו צא ובדוק בדייני ישראל שכל פורענות שבאה לעולם לא באה אלא בשביל דייני ישראל שנא׳ (מיכה ג ט) שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו וכתיב (שם) בונה ציון בדמים גו׳ ראשית בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה׳ ישענו וגו׳. רשעים הם אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם. לפיכך מביא הקב״ה עליהם שלשה פורעניות כנגד ג׳ עבירות שבידם שנאמר (מיכה ג יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ואין הקב״ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל שנאמר (ישעיה א כה) ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה. אמר עולא אין ירושלים נפדית אלא בצדקה שנאמר (שם) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. אמר רב פפא אי בטלי יהירי בטלי אמגוש אי בטלי דייני בטלי גזורפטי; אי בטלי יהירי בטלי אמגוש. דכתיב (שם) ואצרוף כבור סיגיך וגו׳. אי בטלי דייני בטלי גזורפטי דכתיב (צפניה ג טו) הסיר ה׳ משפטיך פנה אויביך; אמר רבי מלאי משום רבי אליעזר בר׳ שמעון מאי דכתיב (ישעיה יד ה) שבר ה׳ מטה רשעים שבט מושלים. שבר ה׳ מטה רשעים אלו הדיינים שנעשו מקל לחזניהם שבט מושלים אלו תלמידי חכמים שבמשפחות הדיינים. מר זוטרא אמר אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות צבור לדייני בור. ואמר ר׳ אלעזר בן מלאי משום ריש לקיש מ״ד (שם נט ג) כי כפיכם נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה. כי כפיכם נגואלו בדם אלו הדיינים. ואצבעותיכם בעון אלו סופרי הדיינין. שפתותיכם דברו שקר אלו עורכי הדיינין. ולשונכם עולה תהגה אלו בעלי דינין:

128

קכ״טאמר רבי מלאי משום ר׳ יצחק מגדלאה מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין דכתיב (בראשית מט כו) ולקדקד נזיר אחיו רבי יוסי בר חנינא אומר אף הם לא טעמו טעם יין דכתיב (שם מג לג) וישתו וישכרו עמו מכלל ועד האידנא לא הוה שכרות. ואידך שכרות הוא דלא הוה שתיה מיהא הוה. ואמר ר׳ מלאי בשכר (שמות ד יד) וראך ושמח בלבו זכה לחשן המשפט על לבו:

129

ק״ל(דף קמה ע״ב) יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם א״ל רבי חייא בר אבא לר׳ אסי מפני מה עופות שבבבל שמנים. א״ל כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהם. מפני מה מועדים שבבבל שמחים. מפני שהם עניים. מפני מה ת״ח שבבבל מצויינים. לפי שאינן בני תורה. מפני מה בבליים עובדי כוכבים מזוהמים מפני שאוכלים שקצים ורמשים. איתער בהו רבי יוחנן אמר להו דרדקי לא כך אמרתי לכם (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו אמרו ליה ולימא לן מר איזה מהם. מפני מה עופות שבבבל שמנים מפני שלא גלו שנא׳ (ירמיה מח יא) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ובגולה לא הלך. והכא מנלן דגלו דתניא רבי יהודה אומר נ״ב שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר (שם ט ט) על ההרים אשא בכי ונהי וגו׳ (שם) מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא נ״ב. א״ר יעקב א״ר יוחנן כולם חזרו חוץ מקולייס האיספנין דאמר רב הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק. מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה דכתיב (הושע ב יג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה וכתיב (ישעיה א יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח. מאי היו עלי לטורח. א״ר אלעזר אמר הקב״ה לא דיין לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזרה קשה אביא עליהן. א״ר יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי. ואמר רבי חנינא אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריא אגמון וקמטון ובעל זמורה. מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין לפי שאינן בני מקומן דאמרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי:

130

קל״א(דף קמו) (ישעיה כז ו) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל תנא רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחין לתורה:

131

קל״ב(דף קמז ע״ב) אמר רבי חלבו חמרא דפרוגיתא ומיא דיומסית קפחו עשרת השבטים מישראל. רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה. כי הדר אתא קם לעיקרי בסיפרא בעא למיקרי החודש הזה לכם אמר החרש היה לבם. בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה. והיינו דתנן רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחביריך יקיימוה בידך (משלי ג ה) ואל בינתך אל תשען. תנא לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה :

132

קל״ג(שם ע״ב) אמר רבי יעקב ברה דבת יעקב כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה. מנ״ל. אילימא משום דכתיב (מ״א כב כ) ויאמר ה׳ מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה ויצא הרוח ויעמוד לפני ה׳ ויאמר אני אפתנו וגו׳ ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן ואמרי׳ מאי רוח א״ר יוחנן זה רוח של נבות. ומאי צא אמר רב צא ממחיצתי. ודלמא התם היינו טעמא דכתיב (תהלים קא ז)דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. אלא מהכא (משלי יז כו) גם ענוש לצדיק לא טוב. אין לא טוב אלא רע וכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ה׳ לא יגור במגורך רע:

133

קל״ד(דף קנ) ודבור מי אסור והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת. ואמר רבי אלעזר פוסקים צדקה לעניים בשבת. ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן מפקחין פקוח נפש ופקוח רבים בשבת והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת. ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן הולכים לתיאטראות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת. ותנא דבי מנשיא משדכין על התינוקות ליארס בשבת ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות. אמר קרא (ישעיה נח יג) ממצוא חפצך ודבר דבר. חפצך אסורים וחפצי שמים מותרים:

134

קל״ה(ע״ב) תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת היתה ונמנע אותו חסיד ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו:

135

קל״וא״ר לוי א״ר פפי אמר רבי יהושע לאחר ג׳ ימים כריסו נבקעת ונופלת לו על פניו ואומר לו טול מה שנתת בי. תניא ר״ש בן אלעזר אומר עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך. ואף שלמה אמר בחכמתו (קהלת יב א) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה אלו ימי הזקנה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד שנאמר (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ:

136

קל״זתניא ר״ג ברבי אומר (דברים יג יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים:

137

קל״חתניא רשב״ג אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת. אמרה תורה חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה. דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו. כיון שמת אדם בטל מן המצות. והיינו דאמר רבי יוחנן (תהלים פח ו) במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. ותניא ר״ש בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים שנאמר (בראשית מ ב) ומוראכם וחתכם יהיה כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות כיון שמת בטלה אימתו:

138

קל״ט(דף קנב) א״ל רבי לר״ש בן חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך. א״ל סלעים נעשו גבוהים קרובים נעשו רחוקים משתים נעשו ג׳ משים שלום כבית בטל. (קהלת יב ד) וסגרו דלתים בשוק אלי נקביו של אדם. בשפל קול הטחנה בשביל קורקבן שאינו טוחן. ויקום לקול הציפור שאפי׳ צפור מנערתו משנתו. וישחו כל בנות השיר שאפילו קול שירים ושירות דומות עליו כשיחה. אף ברזילי הגלעדי אמר לדוד (ש״ב יט לו) בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע. מכאן שדעתן של זקנים משתנות. (שם) אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה. מכאן ששפתותיהם של זקנים מתרפטות. (שם) ואם אשמע עוד בקול שרים ושרות. מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות. אמר רב ברזילי הגלעדי שקרא הוה דההיא אמתא דהואי בית רבי בת תשעים ותרתין שנין והות טעמא קידרא. רבא אמר ברזילי הגלעדי שטוף בזמה הוה וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו:

139

ק״מתניא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם שנאמר (איוב יב יא) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהם שנאמר (איוב יב כ) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח. גם מגבוה ייראו שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים. וחתחתים בדרך בשעה שמהלך בדרך נעשה לו תוהים תוהים. וינאץ השקר זו קליבוסת. ויסתכל החגב אלו עגבות. ותפר האביונה זו חמדה. רב כהנא הוה פסיק סדרא קמיה דרב כי מטא להאי קרא נגיד ואיתנח. אמר ש״מ בטל ליה חמדיה דרב. אמר רב כהנא מ״ד (תהלים לג ט) כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו בנים :

140

קמ״א(קהלת יב ה) כי הולך האדם אל בית עולמו. אמר רבי יצחק מלמד שכל צדיק וצדיק נותנים לו מדור לפי כבודו. משל למלך בשר ודם שנכנס הוא ועבדיו לעיר כשהם נכנסין כולם בשער אחד נכנסין כשהן לנין כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו. וא״ר יצחק מאי דכתיב (שם יא) כי הילדות והשחרות הבל דברים שאדם עושה בילדותו משחירים פניו לעת זקנתה וא״ר יצחק קשה רמה למת כמחט בבשר החי שנאמר (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב. אמר רב חסדא נפשו של אדם מתאבלת עליו כל ז׳ שנאמר (שם) ונפשו עליו תאבל וכתיב (בראשית נ י) ויעש לאביו אבל ז׳ ימים:

141

קמ״בא״ר יהודה מת שאין לו מנחמין. הולכים י׳ בני אדם ויושבים במקומה ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה לא היה ליה מנחמין (ע״ב) כל יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה ויתבי בדוכתיה לאחר שבעה ימים אתחזי ליה בחלמיה דר״י ואמר ליה תנוח דעתך שהנחת את דעתי. א״ר אבהו כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל. פליגי בה רבי חייא ור״ש ברבי חד אמר עד שיסתם הגולל וחד אמר עד שיתעכל הבשר. מ״ד עד שיתעכל הבשר דכתי׳ (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב גו׳. מ״ד עד שיסתם הגולל דכתיב (קהלת יב ז) וישוב העפר על הארץ כשהיה. ת״ר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. תנה לו כאשר נתנה לך בטהרה אף אתה בטהרה. משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחים שבהם קפלום והניחום בקופסא טפשים שבהם הלכו ועשו בהם מלאכה. לימים בקש המלך את כליו פקחים שבהם החזירום לו כשהם מגוהצים טפשים שבהם החזירום לו כשהם מלוכלכין שמח המלך לקראת פקחים וכעס לקראת טפשים. על הפקחים אמר ינתנו כלים לאוצר והם ילכו לבתיהם לשלום ועל הטפשים אמר כלים ינתנו לכביסה והם יתחבשו בבית האסורים. אף הקב״ה על גופם של צדיקים אומר (ישעיה נז ב) יבא שלום ינוחו על משכבותם ועל נשמתם הוא אומר (שמואל א כה כט) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים. על גופן של רשעים הוא אומר (ישיעיה מח כב) אין שלום אמר ה׳ לרשעים ועל נשמתן הוא אומר (שמואל א כה כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. תניא רבי אליעזר אומר נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד שנא׳ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ושל רשעים זוממות והולכות שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. א״ל רבה לרב נחמן של בינונים מאי. א״ל איכא שכיבנא לא אמרי לכו האי מילתא הכי אמר שמואל אלו ואלו לדומה נמסרים. הללו יש להם מנוחה והללו אין להם מנוחה:

142

קמ״גאמר רב מרי עתידין צדיקים דהוו עפרא דכתיב (קהלת יב ז) וישוב העפר על הארץ כשהיה. הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן נחר בהו רבי אחאי בר יאשיה. אתו ואמרי ליה לרב נחמן נחר בן גברא. אתא וא״ל מאן ניהו מר. א״ל אנא אחאי בר יאשיה. א״ל ולאו אמר רב מרי עתידי צדיקי דהוו עפרא. אמר ליה ומנו מרי דלא ידענא ליה. אמר ליה והא קרא כתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה. א״ל דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב (משלי יד ל) ורקב עצמות קנאה כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין כל שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין. גששיה חזייה דאית ביה מששא א״ל ליקום מר לגויה דביתא. א״ל גלית אדעתיך דאפי׳ נביאי לא קרית דכתיב (יחזקאל לז יג) וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי. א״ל והכתיב (בראשית ג יט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אמר ליה ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים:

143

קמ״ד(דף קמד) תנן התם רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע איזה יום ימות. א״ל וכ״ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמר בחכמתו (קהלת ט ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. אמר רבן יוחנן בן זכאי משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פקחים שבהם קשטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך. טפשין שבהן הלכו למלאכתן אמרו כלום יש סעודה בלא טורח. פתאום בקש המלך את עבדיו פקחים שבהם נכנסו לפני המלך כשהן מקושטים והטפשין שבהן נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין. שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשים. אמר הללו שקשטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו הללו שלא קשטו את עצמן לסעודה יעמדו ויראו. חתנו של ר״מ היה אומר משום ר״מ והלואי שיהיו הללו עומדין ונראין כמשמשין אלא אלו ואלו יושבין הללו אוכלין והללו רעבים הללו שותים והללו צמאים שנא׳ (ישעיה סה יג) כה אמר ה׳ הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי רונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב. דבר אחר בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית. ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין:

144

קמ״ה(דף קנה ע״ב) דרש רבי יונה אפתחא דבי נשיאה מאי דכתיב (משלי כט ז) יודע צדיק דין דלים. יודע הקב״ה בכלב שמזונותיו מועטים לפיכך שוהה אכילתו במעיו ג׳ ימים כדתנן כמה תשחה אכילתו במעיו ויהא טמא. ככלב שלשה ימים מעת לעת:

145

קמ״ו(דף קנו) כתוב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי האי מאן דבחד בשבא יהא גבר ולא חדא ביה. מאי ולא חדא ביה. אילימא ולא חדא לטיבותא והאמר רב אשי אנא בחד בשבא הואי. אלא לאו חדא לבישו והאמר רב אשי אנא ודימי בר קקוזתא הויין בחד בשבא אנא מלך והוא הוה ריש גנבה אלא או כוליה לטיבו או כוליה לבישה האי מאן דבתרי בשבא יהא גבר רגזן מ״ט משום דאיפליגו ביה מיא. האי מאן דבתלתא בשבא יהא גבר עתיר וזנאי מ״ט משום דאיברו ביה עשבים. האי מאן דבד' בשבא יהא גבר חכים ונהיר מ״ט משום דאיתלו ביה מאורות. האי מאן דבחמשא בשבא יהא גבר גומל חסדים מאי טעמא משום דאיברו ביה דגים ועופות. האי מאן דבמעלי שבתא יהא גבר חזרן אמר רב נחמן בר יצחק הזרן במצות. האי מאן דבשבתא יחי בשבתא ימות על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא. אמר רבא בר רב שילא וקדישא רבה יתקרי. אמר להו רבי חנינא פוקו אמרו ליה לבר ליואי לא מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם. האי מאן דבחמה יהא גבר זיותן יהא אכיל מדיליה ושתי מדיליה ורזוהי גלין אי גניב לא מצלח. האי מאן דבכוכב נוגה יהא גבר עתיד וזנאוי יהא מ״ט משום דאיתליא ביה נורא. האי מאן דבכוכב יהא גבר נהיר וחכים משום דספרא דחמה הוא. האי מאן דבלבנה יהא גבר סביל מרעין בנאי וסתיר סתיר ובנאי אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה ורזוהי כסין אי גנב מצלח. האי מאן דבשבתאי יהא גבר מחשבתיה בטלין. ואית דאמרי כל דמחשבין עלוהי בטלין. האי מאן דבצדק יהא גבר צדקן. אמר רב נחמן בר יצחק צדקן במצות. האי מאן דבמאדים יהא גבר אשיד דמא. א״ר אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא. אמר רבה אנא במאדים הואי. אמר אביי מר נמי עניש וקטיל. איתמר ר׳ חנינא אומר מזל מחכים מזל מעשיר ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר אין מזל לישראל ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דא״ר יוחנן מנין שאין מזל לישראל שנאמר (ירמיה י ב) כה אמר ה׳ אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מחמה עובדי כוכבים יחתו ולא ישראל. אף רב סבר אין מזל לישראל דאמר רב יהודה אמר רב מנין שאין מזל לישראל שנאמר (בראשית טו ה) ויוצא אותו החוצה אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע (שם) בן ביתי יורש אותי. אמר לו לאו כי אם אשר יצא ממעיך. אמר לפניו רבש״ע נסתכלתו באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר לו צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל מאי דעתיך (ע״ב) דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח. והיינו דכתיב (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. ומדשמואל נמי אין מזל לישראל דשמואל ואבלט הוו יתבי והוו קאזלן הנך אינשי לאגמא. א״ל אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתיא דטריק ליה חויא ומית. אמר ליה שמואל אי בר ישראל הוא אזיל ואתי. אדיתבי אזל ואתי. קם אבלט שרי לטוניה אשכח ביה חויא דפסיק ושדי בתרתי גובי. א״ל שמואל מאי עבדת. אמר ליה כל יומא הוי מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא והוה קא מכסיף אמינא להו אנא קאימנא ומרמינא כי מטאי לגביה שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה כי היכי דלא ליכסיף. אמר ליה מצוה עבדת. נפק שמואל ודרש (משלי יא ד) וצדקה תציל ממות. ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל דרבי עקיבא הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילא לבי גננא טריה לה חויא ומיתא. הוה דאיגא אמלתא טובא. ההוא יומא שקלתא למכבנתא דצתא בנודא איתרמי איתיב בעיניה דחויא. לצפרא כי קא שקלא לה הוה קא סריך ואתי חויא בתרה. אמר לה אבוה מאי עבדת. אמרה ליה בפניא אתא עניא קרא אבבא והוה טרידי כולי עלמא בסעודתא דליכא דשמעיה קאימנא שקלתיה דיסתנאי דיהבת לי יהבתיה ניהליה. אמר לה מצוה קעבדת. נפק ר״ע ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. ומדרב נחמן בר יצחק נמי אין מזל לישראל דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה אמרה ליה כסי רישיך. כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא נפל גלימא מעילוי רישיה דלי עיניה חזאה לדיקלא אלמיה יצריה. סליק פסקיה לקיבור בשיניה:

146

קמ״זסליק לה מסכת שבת.

147

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), שבתEin Yaakov (Glick Edition), Shabbat

Welcome to Sefastia