עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), שבועותEin Yaakov (Glick Edition), Shevuot
א׳שבועות (דף יד) משנה אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של ע״א ובשתי תודות ובשיר וב״ד מהלכין ושתי תודות אחריהם וכל ישראל אחריהם:
1
ב׳(דף טו) תניא נאמר בעולת בהמה (ויקרא א ט) אשה ריח ניחוח ונאמר בעולת העוף (שם) אשה ריח ניחוח ובמנחה (שם ב ב) אשה ריח ניחוח מלמד אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים:
2
ג׳(שם ע״ב) תנו רבנן שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פנה ופנה על אבן גדולה שבירושלים אומר (תהלים ל ב) ארוממך ה' כי דליתני וגו׳ ושיר של פגעים וי״א שיר של נגעים מ״ד דנגעים דכתיב (שם צא י) ונגע לא יקרב באהליך ומ"ד פגעים דכתיב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך ואומר יושב בסתר עליון וגומר עד כי אתה ה' מחסי וחוזר ואומר (שם ג א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה רבי יהושע בן לוי אומר להו להני קראי וגני היכי עבד הכי והא א״ר יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני ואלא כי אמר אסור בדאיכא מכה אי דאיכא מכה אסור ותו לא והתנן הלוחש על המכה אין לו חלק לעולם הבא הא אתמר עלה א״ר יוחנן ברוקק שנו לפי שאין מזכירין ש״ש על הרקיקה. תניא כתוב אחד אומר (במדבר ט יג) את משכן ה' טמא וכתוב אחד אומר (שם) כי את מקדש ה׳ טמא וכו׳ (דף טז ע״ב) תניא ר׳ אלעזר אומר אם נאמר משכן למה נאמר מקדש אם נאמר מקדש למה נאמר משכן אם נאמר משכן הייתי אומר על משכן יהא חייב שנמשח בשמן המשחה אבל על מקדש לא יהא חייב לכך נאמר מקדש ואם נאמר מקדש הייתי אומר על מקדש יהא חייב שקדושתו קדושת עולם אבל על משכן לא יהא חייב לכך נאמר משכן ולכך נאמר מקדש:
3
ד׳(דף יח ע״ב) תנו רבנן (ויקרא טו לא) והזרתם את בני ישראל מטמאתם א״ר יאשיה מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן וכמה אמר רבה עונה אחת. אמר רבי יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה אפילו הוויין לו בנים כבני אהרן מתים דכתיב והזרתם את בני ישראל מטמאתם והדוה בנדתה וסמיך ליה (שם טז) אחרי מות שני בני אהרן. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לו בנים זכרים דכתיב (שם יא מז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה (שם יב ב) אשה כי תזריע וילדה זכר ר׳ יהושע בן לוי אמר הויין לו בנים ראויין להוראה דכתיב (שם י י-יא) להבדיל ולהורות. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין לו בנים זכרים דכתיב (שם) להבדיל בין הקדש ובין החול וכתיב התם (שם יא יז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה (שם יב) אשה כי תזריע וילדה זכר:
4
ה׳(דף כ ע״ב) תניא (שמות כ ז) זכור (דברים ה יא) ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ומה שאין אוזן יכולה לשמוע:
5
ו׳תנו רבנן (ויקרא יט טו) בצדק תשפוט עמיתך שלא יהא אחד יושב ואחד עומד אחד מדבר כל צרכו ואחר אומר לו קצר דבריך ד״א בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חברך לכף זכות תני רב יוסף בצדק תשפוט עם שאתך בתורת ומצות השתדל לדונו יפה:
6
ז׳דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן אמר היכי אעביד אי איקום מקמה מסתתמן טענתיה דבעל דינה לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר א״ל לשמעיה צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עילואי ואקום:
7
ח׳תנו רבנן מנין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו תלמוד לומר (שמות כג ז) מדבר שקר תרחק ומנין לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו ת״ל מדבר שקר תרחק. מנין לדיין שיודע בחברו שהוא גזלן וכן עד שיודע בחברו שהוא גזלן מנין שלא יצטרף עמו ת״ל מדבר שקר תרחק. מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל והעדים מעידים אחתכנו ויהא (דף לא) קולר תלוי בצואר העדים ת״ל מדבר שקר תרחק. מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק ת״ל מדבר שקר תרחק. מנין לתלמיד שרואה את רבו שטועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמרנו ואסתרנו ואבננו משלי כדי שיקרא הדין על שמי ת״ל מדבר שקר תרחק. מנין לתלמיד שא״ל רבו יודע אתה בי שאם נותנין לי מאה מנה איני מבדה מנה יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד מנין שלא יצטרף עמו ת״ל מדבר שקר תרחק האי מדבר שקר תרחק נפקא הא ודאי שקורי קא משקר ורחמנא אמר (שמות כ יב) לא תענה ברעך עד שקר אלא כגון דא״ל ודאי חד סהדי אית לי ותא את קום התם ולא תימא ולא מידי דהא לא מפקת מפומך שקרא אפילו הכי אסור משום שנאמר מדבר שקר תרחק. מנין לנושה בחברו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר ת״ל מדבר שקר תרחק. מנין לנושה בחברו מנה וטענו מאתים שלא יאמר אכפרנו בב״ד ואודה לו חוץ לבית דין כדי שלא אתחייב לו שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר ת״ל מדבר שקר תרחק. מנין לשלשה שנושין מנה באחד שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים כדי שיוציאו מנה ויחלקום ת״ל מדבר שקר תרחק. מנין לשנים שבאו לדין אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה שאומרים לו לבוש כסותו או הלבישהו כמותך ת״ל מדבר שקר תרחק. כי הוו אתו לקמיה דרבה בר רב הונא אמר להו שליפו פוזמקייכו וחותו לדינא. מנין לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו ת״ל מדבר שקר תרחק. מנין לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו ת״ל מדבר שקר תרחק רב כהנא מתני מלא תשא לא תשיא:
8
ט׳(יחזקאל יח יח) ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו רב אמר זה הבא בהרשאה ושמואל אמר זה הלוקח שדה שיש עליה עסיקין:
9
י׳(דף לה ע״ב) כל שמות האמורים בתורה באברהם קדש חוץ מזה שהוא חול שנאמר (בראשית יח ג) ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך חנניה בן אחי ר׳ יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה משום ר' אלעזר המודעי אמרו אף זה קדש. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה כמאן כאותו הזוג. כל שמות האמורים בלוט חול חוץ מזה שהוא קדש שנאמר (שם יט יח) ויאמר לוט אלהם אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך וגו׳ מי שיש בידו להמית ולהחיות זה הקב״ה כל שמות האמורים בנבות קדש במיכה חול ר״א אומר בנבות קדש במיכה יש מהם חול ויש מהם קדש אל״ף למ״ד חול יו״ד ה״א קדש חוץ מזה שאל״ף למ״ד והוא קדש (שופטים יח לא) כל ימי היות בית האלהים בשילה. כל שמות האמורים בגבעת בנימין רבי אליעזר אומר חול רבי יהושע אומר קדש א״ל ר״א וכי מבטיח ואינו עושה א״ל ר׳ יהושע מה שהבטיח עשה והם לא בחנו אם לנצוח אם לנצח ובאחרונה שבחנו הסכימו על ידן שנאמר (שם כ כח) ופינחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם לאמר האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל וגו'. כל שלמה האמורים בשיר השירים קדש שיר למי שהשלום שלו חוץ מזה (שה״ש ח יח) כרמי שלי לפני האלף לך שלמה שלמה לדידיה ומאתים לנוטרים את פריו רבנן וי״א אף זה חול (שם ג ז) הנה מטתו שלשלמה אף זה חול ולא מיבעיא האיך. כל מלכיא האמורים בדניאל חול חוץ מזה שהוא קדש (דניאל ב לז) אנת מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך וי״א אף זה קדש שנאמר (שם ד טז) מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך למאן קאמר אי ס״ד לנבוכדנאצר קאמר שנאותיה מאן נינהו ישראל מילט קא לייט להו לישראל ות״ק סבר שונאי ישראל איכא שונאי עכו״ם ליכא:
10
י״אתנו רבנן שבועת הדיינין אף היא כלשונה נאמרה אומרים לו הוי יודע (דף לט) שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה בסיני (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שנאמר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין בשרו אלא קרובו שנאמר (ישעיה נח ז) ומבשרך לא תתעלם וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו ומכל העולם כולו שנאמר (הושע ד ב) אלה וכחש ורצוח וגנוב ואימא עד דעביד להו לכולהו לא ס״ד דכתיב (ירמיהו כג י) כי מפני אלה אבלה הארץ וכתיב (הושע ד ג) על כן תאכל הארץ ואמלל כל יושב בה וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו ב׳ וג׳ דורות וכאן נפרעין ממנו לאלתר שנאמר (זכריה ה ד) הוצאתיה נאם ה׳ צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו. הוצאתיה לאלתר ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצל חברו וטוענו ומשביעו ואל בית הנשבע לשקר כמשמעו ולנח בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו הא למדת דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שקר מכלה אותן. אם אמר איני נשבע ופוטרין אותו מיד ואם אמר הריני נשבע העומדים שם אומרים זה לזה (במדבר טז כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין שכן מצינו במשה רבינו ע״ה כשהשביע את ישראל אמר להם דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי שנאמר (דברים כט יג) ולא אתכם לבדכם וגו׳ כי את אשר ישנו פה אין לי אלא אותם העומדים על הר סיני דורות הבאים וגרים העתידים להתגייר מנין ת״ל (שם) ואת אשר איננו פה ואין לי אלא מצות שקבלו עליהם בהר סיני מצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגלה מנין ת״ל (אסתר ט כז) קימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר אמר מר אומרים לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה (שמות כ ו) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא מ״ט אילימא משום דאתיהב בסיני עשרת הדברות נמי אתיהבו בסיני אלא משום דחמירא ומי חמירא והא תנן אלו הן קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא חמורות זו כריתות ומיתות בית דין ולא תשא עמהן אלא כדתני טעמא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ינקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה לא נאמר בהן ולא ינקה והכתיב (שם לד) ונקה לא ינקה ההוא מיבעי ליה לכדרבי אלעזר דתניא ר׳ אלעזר אומר אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים:
11
י״בכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו. וכל עבירות שבתורה ממשפחתו לא והכתיב (ויקרא כ ה) ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו ותניא א״ר שמעון אם הוא חטא משפחתו מה חטאה לומר לך אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין ושיש בה לסטים שאין כולם לסטים מפני שמחפין עליו התם בדינא אחריני הכא בדינא דידיה כדתניא (שם) והכרתי אותו מה ת״ל לפי שנאמר ושמתי אני את פני יכול כל המשפחה כולה בהכרת ת״ל אותו אותו בהכרת ולא כל המשפחה כולה בהכרת. פיסקא. וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכו׳ וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא והכתיב (שם כו לז) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה (שם ע״ב) התם שיש בידו למחות ולא מיחה מאי איכא בין רשעים דמשפחתו לרשעים דעלמא בין צדיקים דמשפחתו לצדיקים דעלמא הוא בשאר עבירות בדיניה ורשעים דמשפחתו בדין חמור ורשעים דעלמא בדין הקל צדיקי דהכא והכא פטירי גבי שבועה והוא ורשעים דמשפחה בדיני ורשעים דעלמא בדין חמור וצדיקי דהכא והכא בדין הקל. פיסקא. ואם אמר הריני נשבע העומדים שם וכו׳ בשלמא ההוא דקא משתבע דקאי באיסורא אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי משום דתניא ר׳ שמעון בן טרפון אומר (שמות כב י) שבועת ה׳ תהיה בין שניהם מלמד ששבועה חלה על שניהם:
12
י״גסליק מסכת שבועות
13
