עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), יבמותEin Yaakov (Glick Edition), Yevamot
א׳יבמות (דף ו) תניא (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו וגו׳ יכול אמר לו אביו הטמא או שאמר לו אל תחזיר יכול ישמע לו תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבין בכבודי. תניא יכול יהא בנין בית המקדש דוחה שבת תלמוד לומר (שם) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו כולכם חייבין בכבודי. תניא יכול יתיירא אדם מבית המקדש תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש מה שמירה האמורה בשבת (ע״ב) לא שבת אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על השבת אף מורא האמור במקדש לא ממקדש אתה מתיירא אלא ממי שהזהיר על המקדש. איזהו מורא מקדש לא יכנס אדם בהר הבית במקלו במנעלו באפונדתו ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מק״ו ואין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירה האמורה בשבת לעולם אף מורא האמור במקדש לעולם:
1
ב׳(דף יג) משנה. בית שמאי מתירין את הצרות לאחים ובית הלל אוסרין (ע״ב) חלצו בית שמאי פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירין נתייבמו בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין אף על פי שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי. כל הטהרות והטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גב אלו.
2
ג׳(דף טז) בימי רבי דוסא בן הרכינס הותרו צרת הבת לאחין והיה הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול היה וזקן ועיניו קמו מלבא לבית המדרש אמרו מי ילך ויודיעהו אמר להן רבי יהושע אני אלך ואחריו מי רבי אלעזר בן עזריה ואחריו מי רבי עקיבא הלכו ועמדו על פתח ביתו נכנסה שפחתו אמרה לו רבי חכמי ישראל באין אצלך אמר לה יכנסו ונכנסו תפסו לרבי יהושע והושיבו על מטה של זהב אמר לו רבי אמור לתלמידך אחר וישב אמר לו מי הוא אמר לו רבי אלעזר בן עזריה אמר לו ויש לו בן לעזריה חברנו קרא עליו המקרא הזה (תהלים לז כה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם תפשו והושיבו על מטה של זהב אמר לו רבי אמור לתלמידך אחר וישב אמר לו ומי הוא אמר לו עקיבא בן יוסף אמר לו אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו שב בני שב כמותך ירבו בישראל קרא עליו מקרא זה (קהלת ז א) טוב שם משמן טוב התחילו מסבבין אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת אמרו לו צרת הבת מהו אמר להם מחלוקת בית שמאי ובית הלל הלכה כדברי מי אמר להם הלכה כבית הלל אמרו לו והלא משמך אמרו הלכה כבית שמאי אמר להם דוסא שמעתם או בן הרכינס שמעתם אמרו לו חיי רבי סתם שמענו אמר להם אח קטן יש לי בכור שנון הוא ויונתן שמו והוא מתלמידי שמאי והזהרו בו שלא יקפה אתכם בהלכות לפי שיש עמו ש׳ תשובות בצרת הבת שהיא מותרת אבל מעידני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואסר ג׳ דברים צרת הבת אסורה עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית ומקבלין גרים מן הקרדויים ומן התרמודיים תנא כשנכנסו נכנסו בפתח אחד וכשיצאו יצאו בג׳ פתחים פגע בו ברבי עקיבא אקשי ליה ואוקמיה אמר לו אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו אשריך שזכית לכך ועדיין לא הגעת לרועה בקר אמר לו רבי עקיבא ואפילו לרועה צאן.
3
ד׳(ע״ב) א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (איכה א י) ידו פרש צר על כל מחמדיה זו עמון ומואב בשעה שנכנסו נכרים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על ס״ת אמרו זה שכתוב בו (דברים כג ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ ישרף באש. (איכה א יז) צוה ה׳ ליעקב סביביו צריו אמר רב כגון הומניא לפום נהרא:
4
ה׳(דף כ) איסור קדושה שניות מדברי סופרים ואמאי קרי ליה איסור קדושה אמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש א״ל רבא וכל שאינו מקיים דברי חכמים קדוש הוא דלא מקרי רשע נמי לא מקרי אלא אמר רבא קדש עצמך במותר לך:
5
ו׳(דף כא) אמר רבא רמז לשניות מן התורה מנין שנא׳ (ויקרא יח כז) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם האל קשות מכלל דאיכא רכות ומאי נינהו שניות. ומאי משמע דהאי אל לישנא דקשה היא דכתיב (יחזקאל יז יג) ואת אילי הארץ לקח. לימא פליגי דר׳ לוי דא״ר לוי קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה אל קשה ואלה קשה מאל גבי עריות נמי הא כתיב אלה ההוא למעוטי מדות מכרת אלא מאי חומרייהו הני אפשר בתשובה הני לא אפשר בתשובה רב יהודה אמר מהכא (קהלת יב ט) אזן וחקר תקן משלים הרבה. אמר עולא א״ר אלעזר קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. ר׳ אושעיא אמר מהכא (משלי ד טו) פרעהו אל תעבר בו שטה מעליו ועבור. אמר רב אשי משל דר׳ אושעיא למה״ד לאדם משמר פרדס משמרו מבחוץ כולו משתמר מבפנים שלפניו משתמר שלאחריו אינו משתמר והא דרב אשי בדותא היא התם שלפניו מיהו משתמר הכא אי לאו שניות פגע בערוה גופה. רב כהנא אמר מהכא (ויקרא יח ל) ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי א״ל אביי לרב יוסף הא דאורייתא הוא דאורייתא ופרשו רבנן. כל התורה נמי פרשו רבנן אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא:
6
ז׳(דף כד ע״ב) רבי נחמיה אומר אחד גרי אריות ואחד גרי חלומות ואחד גרי מרדכי ואסתר אינם גרים עד שיתגיירו בזמן הזה בזמן הזה ס״ד אלא אימא כבזמן הזה:
7
ח׳(דף מז) ת״ר גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית (שבאת) להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפים ויסורין באים עליהם. אם אמר יודע אני ואיני כדי מיד מקבלין אותו (שם ע״ב) ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. מ״ט דאי פריש נפרוש דא״ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת דכתיב (ישעי׳ יד א) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מ״ט א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרטה ולא ניתן להשבון (שם ע״א) ומודיעין אותו עונשין של מצות. אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה. עכשו אכלת חלב אתה ענוש כרת. חללת שבת אתה ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרם. אומרים לו הוי יודע שהעוה״ב אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא (שם ע״ב) רוב טובה ולא רוב פורעניות ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. א״ר אלעזר מאי קראה דכתיב (רות א יח) ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה. אמרה לה אסיר לן תחום שבת (שם). כאשר תלכי אלך. אסיר לן יחוד. באשר תליני אלין. מפקדינן אתרי״ג מצות. עמך עמי. אסיר לן ע״ז. ואלהיך אלהי. ד׳ מיתות נמסרו לב״ד. כאשר תמותי אמות. ב׳ קברים נמסרו לבית דין ושם אקבר. מיד ותרא כי מתאמצת היא וגו׳:
8
ט׳(דף מט ע״ב) תניא בן עזאי אומר מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש וכתוב בה משנת ר׳ אלעזר בן יעקב קב ונקי. וכתוב בה מנשה הרג את ישעיה. אמר רבא מידן דייניה וקטליה. אמר ליה משה רבך אמר (שמות לג כ) כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת (ישעיה ו א) ואראה את אדני יושב על כסא רם ונשא משה רבך אמר (דברים ד ז) מי כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו ואתה אמרת (ישעיה נה ו) דרשו ה׳ בהמצאו (קראוהו). משה רבך אמר (שמות כג כו) את מספר ימיך אמלא ואתה אמרת (ישעיה לח ה) והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה. אמר ישעיה ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה ואי אימא ליה לישוויה מזיד אמר שם איבלע בארזא אתיוה לארזא ונסרוהו כי מטא להדי פומא נח נפשיה משום דאמר (ישעיה ו ה) ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב:
9
י׳מ״ט קשו קראי אהדדי. ואראה את אדני כדתניא כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה. משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה (ישעיה נה ו) דרשו ה׳ בהמצאו הא ביחיד הא בצבור ויחיד אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו אלו עשרה ימים שבין ר״ה ליה״כ. את מספר ימיך אמלא (דף נ) אלו שני דורות זכה משלימין לו לא זכה פותחין לו. דברי ר׳ עקיבא. וחכמים אומרים זכה מוסיפין לו לא זכה פותחין לו. אמרו לו לר׳ עקיבא הרי הוא אומר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה. אמר להם משלו הוסיפו לו תדע שהרי נביא עומד מתנבא (מ״א יג ב) הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ועדיין לא נולד מנשה. ורבנן מי כתיב נולד מחזקיה לבית דוד כתיב אי מחזקיה נולד אי מאינש אחרינא:
10
י״א(דף ס״א) מתני׳ מעשה ביהושע בן גמלא שקידש למרתא בת בייתוס ומינהו המלך להיות כהן גדול וכנסה וכו׳:
11
י״בגמ׳ מינהו אין נתמנה לא אמר רב יוסף קטיר קחזינא הכא דא״ר אסי תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליהושע בן גמלא בכהנא רברבא:
12
י״ג
13
י״ד(דף ס״ב) תניא שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום. פירש מן האשה שבר הלוחות וכו׳:
14
ט״ו(ע״ב) תניא ר׳ יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר (קהלת יא ו) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. ר׳ עקיבא אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו. היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנא׳ בבקר זרע את זרעך וגו׳. אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לר׳ עקיבא מגבת ער אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. והיה העולם שמם עד שבא ר׳ עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה לר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון ור׳ אלעזר בן שמוע, הם הם העמידו תורה באותה שעה. תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר׳ חייא בר אבין וכלם מתו מיתה רעה מאי היא א״ר נחמן אסכרה:
15
ט״זא״ר תנחום א״ר חנילאי כל יהודי שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה. בלא שמחה דכתיב (דברים יד כו) ושמחת אתה וביתך. בלא ברכה דכתיב (יחזקאל מד ל) להניח ברכה אל ביתך. בלא טובה דכתיב (בראשית ב יח) לא טוב היות האדם לבדו. במערבא אמרי בלא תורה ובלא חומה. בלא תורה דכתיב (איוב ו יג) האם אין עזרתי בי (ותושיה נדחה ממני). בלא חומה דכתיב (ירמיה לא כא) נקבה תסובב גבר. רבא בר עולא אמר אף בלא שלום דכתיב (איוב ה כד) וידעת כי שלום אהלך וגו׳:
16
י״זת״ר האוהב אשתו כגופו המכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה המשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך. ת״ר האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו (דף ס״ג) והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר (ישעיה נח ט) אז תקרא ה׳ יענה תשוע ויאמר הנני:
17
י״חא״ר אלעזר כל יהודי שאין לו אשה אינו אדם שנאמר (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. ואמר ר׳ אלעזר כל (אדם) שאין לו קרקע אינו אדם שנאמר (תהלים קטו טז) השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. וא״ר אלעזר מ״ד (בראשית ב יח) אעשה לו עזר כנגדו זכה עוזרתו לא זכה כנגדו. וא״ד ר׳ אלעזר רמי כתיב כנגדו וקרינן (כניגדו) זכה כנגדו לא זכה מנגדתו:
18
י״טאשכחיה ר׳ יוסי לאליהו. א״ל כתיב אעשה לו עזר. במה אשה עוזרתו לאדם. א״ל אדם מביא חטין חטין כוסס פשתן פשתן לובש לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו. ואמר ר׳ אלעזר מאי דכתיב (שם) זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, מלמד שלא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. ואמר ר״א מאי דכתיב (שם יב ג) ונברכו בך כל משפחות האדמה. אמר ליה הקדוש ב״ה לאברהם שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית כל משפחות האדמה אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל (בראשית יח יח) כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל:
19
כ׳וא״ר אלעזר עתידין כל בעלי אומניות שיעמדו על הקרקע שנאמר (יחזקאל כז כט) וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט מלחים, כל חובלי הים על הארץ יעמדו. וא״ר אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע שנאמר וירדו. ר׳ אלעזר חזייה לההיא ארעא ושדי ביה כרבא לפיתיה. א״ל אי תשדייה לאורכך הפוכי בעסקא טב מינך. רב על לביני שבילי חזנהו דקא נייפין. אמר להו אי תנופו איתניפן הפוכי בעיסקא טב מינך. אמר רבא מאה זוזי בעיסקא כל יומא בשרא וחמרא מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא ומרמא ליה תיגרא. אמר רב פפא זרע ולא תזבין אע״ג דכי הדדי נינהו הני מברכן זבן ולא תידול ה״מ ביסתרקי אבל גלימא לא מתרמי ליה כדבעי. טום ולא תשפיץ שפיץ ולא תבני שכל העוסק בבנין מתמסכן. קפוץ זבין ארעא מתון נסיב אתתא נחות דרגא ונסיב אתתא סק דרגא ובחר שושבינא:
20
כ״ארב הוה מיפטר מר׳ חייא. א״ל רחמנא ליצלך ממידי דקשי ממותא. ומי איכא מידי דקשי ממותא. נפק דק ואשכח (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה. רב הוה קא מצערא ליה דביתהו כי אמר לה עבידי לי טלופחי. עבדה לו חמצי. חימצי עבדה ליה טלופחי כי גדל חייא בריה אפיך לה. א״ל איעליא אמך. א״ל אנא הוא דקא אפיכנא לה. א״ל היינו דקאמרי אינשי דנפיק מינך טעמא מלפך מיהו את לא תעביד הכי שנאמר (ירמיה ט ד) למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו. ר׳ חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי לה. א״ל רב והא קא מצערא ליה למר. א״ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו (ע״ב) מן החטא. מיקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה ומוצא אני מר ממות את האשה. א״ל כגון מאן. א״ל כגן אמך איני והא מתנה לה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה שנאמר (משלי ה יח) יהי מקורך ברוך ושמח באשת נעוריך. א״ל כגון אמך מתקיף תקיפה ועבורי מיעברא במלה ה״ד אשה רעה. אמר אביי מקשטה ליה תכא ומקשטה ליה פומא. רבא אמר מקשטה ליה תכא ומהדרה ליה גבה:
21
כ״באמר ר׳ חמא בר חנינא כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין שנאמר (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה׳. במערבא כי נסיב איניש אתתא אמרי לו הכי מצא או מוצא. מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב. מוצא דכתיב (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה. אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה דכתיב (משלי כב י) גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון. ואמר רבא אשה רעה וכתבתה מרובה צרתה בצדה דאמרי אינשי בחברתה ולא בסילתא ואמר רבא קשה אשה רעה ביום סגריר שנאמר (שם כז טו) דלף טורד ביום סגריר ואשת מדנים נשתוה. ואמר רבא בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה כמה טובה אשה טובה דכתיב מצא אשה מצא טוב אי בגוה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה אי בתורה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה. כמה רעה אשה רעה דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה. אי בגוה משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שהכ׳ מגנה. אי בגיהנם משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה. (ירמיה יא יא) הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זה אשה רעה וכתובתה מרובה. (איכה א יד) נתנני ד׳ בידי לא אוכל קום. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא (בר חייא) זו אשה רעה וכתובתה מרובה. במערבא אמרי זו שמזונותיו תלויין בכספו:
22
כ״ג(דברים כח כב) בניך ובנותיך נתונים לעם אחר. אמר רב חנן בר רבא אמר רב זו אשת האב. (שם לב כא) בגוי נבל אכעיסם. אמר רב חנן בר רבא זו אשה רעה וכתובתה מרובה. ר׳ אליעזר אומר אלו הצדוקין וכה״א (תהלים יד א) אמר נבל בלבו אין אלהים. במתניתא תנא אלו אנשי ברבריאה ואנשי מסטנאי שמהלכין ערומין בשוק שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום. ר׳ יוחנן אומר אלו חברייא. אמרו ליה לר׳ יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל. אמרי ליה מקבלי שוחדא תריץ יתיב. גזרו על ג׳ מפני ג׳. גזרו על הבשר מפני המתנות. גזרו על חמרחצאות מפני הטבילה. קא מחטטי שכבי מפני ששמחים ביום אידם שנא׳ (ש״א יב טו) היתה יד ה׳ בכם ובאבותיכם. ואמר רבה בר שמואל זו חטוטי שכבי דאמר מר בעון חיים מתים מתחטטין:
23
כ״דא״ל רבא לרבה בר מרי כתיב (ירמיה ח ב) לא יאספו ולא יקברו לדומן על פני האדמה יהיו וכתיב (שם) ונבחר מות מחיים. א״ל נבחר מות לרשעים שלא יחיו בעולם הזה ויחטאו ויפלו בגיהנם:
24
כ״הכתיב בספר בן סירא אשה טובה מתנה טובה לבעלה וכתיב טובה בחיק ירא אלהים תנתן. אשה רעה צרעת לבעלה. מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו. אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר עבירה כניצוץ מבעיר גחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה. אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא מחר בא ואיננו, נמצא מצטער על עולם שאינו שלו. מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא ביתך. רבים יהיו דורשי שלומך, גלה סודך לאחד מאלף:
25
כ״ואמר ר׳ אסי אין בא דוד עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר (ישעיה נז טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. תניא ר׳ אליעזר אומר כל יהודי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים שנאמר (בראשית ט ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו:
26
כ״זת״ר (במדבר י לו) ובנחה יאמר שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל (דף סד) מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל. אבא חנן אמר משום ר׳ אליעזר חייב מיתה שנאמר (שם ג ד) ובנים לא היו להם, הא אם היו להם בנים לא מתו. אחרים אומרים גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנא׳ (בראשית יז ז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך אחריך שכינה שורה, אין זרעך אחריך על מי שורה על העצים ועל האבנים:
27
כ״חא״ר יצחק, יצחק אבינו עקר היה שנאמר (בראשית כה כא) ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו. על אשתו לא נאמר אלא לנכח מלמד ששניהם עקורים היו אי הכי ויעתר לו ויעתר להם מבעיה ליה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. א״ר יצחק מפני מה היו אבותינו עקרים מפני שהקב״ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. א״ר יצחק למה נמשלו תפלתן של צדיקים כעתר, מה עתר זה שמהפך התבואה בגורן ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב״ה ממדת רגזנות למדת רחמנות. א״ר אמי אברהם ושרה טומטומין היו שנאמר (ישעיה נא א) הביטו אל צור (ע״ב) חצבתם ואל מקבת כור נקרתם וכתיב (שם) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד, אפילו בית ולד אין לה:
28
כ״טבימי דוד אימעוטי שני דכתיב (תהלים צ י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה:
29
ל׳א״ר אלעאי משום ר׳ אלעזר בן שמוע כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע. ר׳ אבא אמר חובה שנאמר (משלי ט ח) אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך. וא״ר אלעאי משם ר׳ אלעזר בן שמוע מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (בראשית נ טז) אביך צוה וגו׳ כה תאמרו ליוסף אנא שא נא. ר׳ נתן אומר מצוה שנאמר (ש״א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו׳ דבי ר״י תנא גדול השלום שאף הקב״ה שינה בו דמעיקרא כתיב (בראשית יח יב) ואדוני זקן, ולבסוף ואני זקנתי:
30
ל״אתנו רבנן (ויקרא כב) וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה ואפילו פסול מנין ת"ל וזרע אין לה מכל מקום תנו רבנן הריני כפרת בן בתי כוזא שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדא שפוסלני מן התרומה:
31
ל״ב(דף ע״א) כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה שנאמר (שמות יב כט) ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור מאי תלמודא הא קמ״ל דעת רצון מלתא היא:
32
ל״ג(דף עו) משנה. עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסר עולם, אבל נקבותיהן מותרות מיד:
33
ל״דגמ׳. מנא הני מילי א״ר יוחנן דאמר קרא (ש״א יז נה) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי. ולא ידע ליה. והא כתיב (שם טו כא), ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים אאבוה קא משאיל ואביו לא ידע ליה והכתיב (שם יז יב), והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. ואמר רב ואיתימא ר׳ אבא זה ישי אבי דוד שנכנס כאוכלוסא ויצא כאוכלוסא ה״ק זיל שאיל אי מפרץ אתי אי מזרח אתי אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי. מ״ט, א״ל שאל עליה משום מאניה דכתיב (שם יז לח) וילבש שאול את דוד מדיו. מאי מדיו כמדתו. וכתיב ביה בשאול (שם י כג) משכמו ומעלה גבוה מכל העם. מאי האי דאיתרמי ליה מאנאי ש״מ מלכא הוי. א״ל דואג האדומי עד שאתה שואל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו משום דקא אתי מרות המואביה. אמר ליה אבנר תנינא עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. אלא מעתה ממזר ולא ממזרת ממזר כתיב מום זר מצרי ולא מצרית שאני הכא דמפרש טעמא דקרא (דברים כג ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם, היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים אישתיק מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם. התם קרי ליה נער והכא קרי ליה עלם, ה״ק הלכה זו נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש שאל. אמרו לו עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית (דף עז) אקשי להו (דואג) כל הני קושייתא אישתיקו בעי לאכרוזי עליה מיד (ש״ב יז כה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש וכתיב (ד״ה א׳ ב יז) יתר הישמעאלי. אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב. כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. ומי מהימן והא״ר אבא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין ליה ואם לאו אין שומעין לו. שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים מ״מ קשיא הכא תרגימו (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה. במערבא אמרי ואיתימא ר׳ יצחק אמר קרא (בראשית יח ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו׳:
34
ל״הדרש רבא מאי דכתיב (תהלים קטז טז) פתחת למוסרי. אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע ב׳ מוסרות שהיו עלי פתחת, רות המואביה ונעמה העמונית. דרש רבא מ״ד (שם מ ו) רבות עשית אתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, אלי לא נאמר אלא אלינו, מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד וא״ל עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו. דרש רבא מ״ד (שם מ ח) אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אמר דוד אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגלת ספר כתוב עלי התם כתיב (בראשית יט יג) הנמצאות הכא כתיב (תהלים פט כא) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי וגו׳:
35
ל״ו(דף ע״א) אמר רב חנא בר אדא, נתינים דוד גזר עליהם שנאמר (ש״ב כא ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר עליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה. מ״ט גזר עלייהו, דכתיב (שם) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים, שנה אחר שנה. שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודה זרה יש בכם דכתיב (דברים יא טז) ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר, בדקו ולא מצאו. שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב (ירמיה ג ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך. בדקו ולא מצאו. שלישית א״ל שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר. בדקו ולא מצאו. אמר אין הדבר תלוי אלא בי. מיד (ש״ב כא א) ויבקש דוד את פני ה׳. מאי היא. אמר ר״ל ששאל באורים ותומים. מאי משמע, א״ר אלעזר אתיא פני פני. כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה׳ וכתיב התם (במדבר כז כא) ושאל לו במשפט האורים לפני ה׳. (ש״ב כא א) ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. וכי היכן מצינו בשאול שהמית את הגבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן. קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים אין דאמר ר״ל מ״ד (צפניה ב ג) בקשו את ה׳ כל ענוי ארץ אשר משפטו שם פעלו באשר משפטו שם פעלו אמר דוד שאול נפקו להו (דף עט) תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה נתינים נקרינהו ונפייסינהו. (ש״ב כא ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה׳. ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש וגו׳, יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה׳ פייסינהו ולא מפייסו. אמר דוד ג׳ סמנים יש באומה זו רחמנין וביישנין וגומלי חסדים. רחמנין דכתיב (דברים יג יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב (שמות כ כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם. גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח יט) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו׳, כל שיש בו ג׳ סמנין הללו ראוי להדבק בו. אין בו שלשה סמנין הללו אין ראוי להדבק בו:
36
ל״ז(ש״ב כא ח) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמוני ואת מפיבשת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזלי המחולתי. מאי שנא הני, אמר רב הונא העבירום לפני ארון כל שארון קלטו למיתה, כל שאין ארון קלטו לחיים. מתיב רב הונא בר קטינא (שם) ויחמול המלך על מפיבשת בן יונתן בן שאול שלא העבירו וכי משוא פנים יש בדבר אלא שהעבירו וקלטו ארון ובקש עליו רחמים ופלטו. ואכתי משוא פנים יש בדבר אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון:
37
ל״חוהכתיב (דברים כד כו) לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל ש״ש בפרהסיא. (ש״ב כא י) ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם ואת חית השדה לילה. והכתיב (דברים כא כג) לא תלין נבלתו על העץ. א״ר יוחנן משם ר״ש בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש ש״ש בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו, הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים. אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו, ומה בני מלכים כך בני הדיוטות עאכ״ו, ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה, מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר (מ״א ה כט) ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר ודלמא ישראל הוו לא ס״ד דכתיב (שם ט כב) ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד ודילמא רונגר בעלמא אלא מהכא (ד״ה ב׳ ב טז) ויספר שלמה כל האנשים הגרים וגו׳ וימצאו מאה וחמשים אלף וגו׳. ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עליהם דכתיב (דברים כט י) מחוטב עציך וגו׳ משה גזר לההוא דרא ודוד גזר לכולי דרא. יהושע גזר עליהם דכתיב (יהושע ט כז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים וגו׳ יהושע גזר בזמן שבית המקדש קים, דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קים:
38
ל״ט(דף פו) ת״ר תרומה לכהן ומעשר ללוי דברי ר׳ עקיבא. ר׳ אלעזר בן עזריה אומר (שם ע״ב) לכהן לכהן ולא ללוי, אימא אף לכהן מ״ט דר״ע דכתיב (במדבר יח כו) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם בלוים קא משתעי קרא ואידך כדר׳ יהושע בן לוי דאמר ריב״ל בכ״ד מקומות נקראו כהנים לוים וזה אחד מהם (יחזקאל מד טו) והכהנים הלוים בני צדוק ור״ע וכו׳. ההיא גינתא דהוה שקיל ר׳ אלעזר בן עזריה מעשר ראשון מינה אזל ר׳ עקיבא אהדרה לפתחא לבי קברי. אמר עקיבא בתרמילו ואנא חיי. אתמר מפני מה קנסו לוים במעשר, פליגי בה ר׳ יוחנן וסביא, חד אמר שלא עלו בימי עזרא וחד אמר כדי שיסמכו כהנים עליו בימי טומאתן. ומנלן דלא סליקו בימי עזרא דכתיב (עזרא ח טו) ואקבצם אל הנהר הבא אל אחוה ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם. אמר רב חסדא בתחלה לא היו מעמידין שוטרים אלא מן הלוים שנא׳ (דה״ב יט יא) ושוטרים הרבים בראשיכם.
39
מ׳(דף פט ע״ב) א״ר יצחק מנין שהפקר ב״ד הפקר שנא׳ (עזרא י ח) וכל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה. ר׳ אלעזר אומר מהכא (יהושע יט נא) אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל. וכי מה ענין ראשים אצל אבות אלא לומר לך מה האבות מנחילין בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו:
40
מ״א(דף צ׳ ע״ב) ת״ש (דברים יח טו) אליו תשמעון אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו. שאני התם דכתיב אליו תשמעון וליגמר מיניה מגדר מלתא שאני. ת״ש א״ר אלעזר בן יעקב שמעתי שב״ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה. מעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים והביאוהו לב״ד וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך. ושוב מעשה באדם אחד שהטיח באשתו תחת התאנה והביאוהו לב״ד והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך מגדר מלתא שאני:
41
מ״ב(דף צ״ג ע״ב) תניא (דברים כג טז) לא תסגיר עבד אל אדוניו, רבי אומר בלוקח עבד ע״מ לשחררו הכתוב מדבר ה״ד אמר רב נחמן בר יצחק דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו:
42
מ״ג(דף צו ע״ב) אזל ר׳ אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא ולא אמרה משמיה דר׳ יוחנן. שמע ר׳ יוחנן אקפיד עול לגביה ר׳ אמי ור׳ אסי. א״ל לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו ר׳ אלעזר ור׳ יוסי עד שקרעו ספר תורה בחמתן. קרעו ס״ד אלא אימא שנקרע ס״ת בחמתן והיה שם ר׳ יוסי בן קיסמא. אמר תמה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו בית ע״ז, וכן הוה הדר איקפד טפי אמר חברותא נמי על לגביה ר׳ יעקב בר אידי. אמר לו כתיב (יהושע יא טו) כאשר צוה ה׳ את משה כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע, לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה׳ את משה. וכי כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה, אלא יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעין שתורתו של משה היא. אף ר״א תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין שהתורה שלך היא. א״ל מפני מה אין אתם יודעין לפייס בבן אידי חברנו ור׳ יוחנן מאי טעמא קפיד כולי האי, דאמר רב יהודה אמר רב מ״ד (תהלים סא ה) אגורה באהלך עולמים. וכי אפשר לו לאדם לדור בב׳ עולמים, אלא אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה דא״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי כל ת״ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר. א״ר יצחק בן זעירא ואי תימא שמעון נזירא מאי קראה (שם ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף ת״ח כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר:
43
מ״ד(דף צח) (יונה ג א) ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית לאמר שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה עמו והכתיב (מ״ב יד כג) הוא השיב גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה׳ וגו׳ אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא. אמר רבינא על עסקי ננוה קאמר. רב נחמן בר יצחק אמר הכי קאמר כדבר ה׳ אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי כשם שנהפך נינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה:
44
מ״ה(דף קה) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת. וכי יש כתב שאינו אמת, לא קשיא כאן בגז״ד שיש עמו שבועה כאן בגז״ד שאן עמו שבועה כדרב שמואל בר אמי, דאמר רב שמואל בר אמי ואמרי לה אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יוחנן מנין לגז״ד שיש עמו שבועה שאינו מתקרע שנא׳ (ש״א ג יד) ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אביי אמר בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים. רבא ואביי מדבית עלי קאתו, רבא דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין. ת״ר משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן י״ח שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם שנא׳ (שם ב) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, לכו ועסקו בתורה ותחיו, הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותן משפחת יוחנן על שמו:
45
מ״ואמר רב שמואל בר אוניא אמר רב מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם, אינו נחתם והכתיב (ירמיה ב כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני, אלא מנין שאפילו נחתם מתקרע שנאמר (דברים ד ז) מי כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו והכתיב (ישעיה נה ו) דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור ויחיד אימת אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ר״ה לי״ה.
46
מ״ז(ע״ב) רבי חייא ור״ש בר רבי הוו יתבו. פתח חד מנייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנא׳ (מ״א ט ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים. וחד אמר עיניו למעלה שנא׳ (איכה ג מא) נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. אדהכי אתי ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי לגבייהו. אמר להו במאי אסקיתו. אמרו ליה בתפלה. אמר להו כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו. אדהכי אתא רבי למתיבתא אינהו דהוו קלילי עול יתבי בדוכתייהו ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל. א״ל אבדן מי הוא זה שמפסיע על ראשי עם קדש. א״ל אני ישמעאל בר׳ יוסי שבאתי ללמוד תורה מפי רבי. א״ל וכי אתה הגון ללמוד תורה מפי רבי. א״ל וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה. א״ל וכי משה אתה. א״ל וכי רבך אלהים הוא. אמר רב יוסף שקליה רבי למטרפסיה דקא״ל רבך ולא רבי. אדהכי אתה יבמה לקמיה דרבי למחלץ. א״ל ר׳ לאבדן פוק בדקה לבתר דנפק א״ל ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי כך אמר אבא, איש כתיב בפרשה, אבל אשה בין גדולה בין קטנה. א״ל רבי לאבדן תוב אדוכתיך לא צריכת כבר הורה זקן הוה קא מפסע אבדן ואתי. א״ל ר׳ ישמעאל בר״י מי שצריך לו עם קדש יפסע על ראשי עם קדש מי שאין לו צרך עם קדש האיך יפסע על ראשי עם קדש א״ל רבי לאבדן קום בדוכתיך. תנא באותה שעה נצטרע אבדן וטבע שני בניו ומיאנו שתי כלותיו. אמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא:
47
מ״ח(דף קט) תני בר קפרא לעולם ידבק אדם בג׳ דברים ויתרחק מן ג׳ דברים ידבק בג׳ דברים בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים. בחליצה כאבא שאול דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאלו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר. בהבאת שלום דכתיב (תהלים לד י) בקש שלום ורדפהו. (שם ע״ב) וא״ר אבהו אתיא רדיפה רדיפה, כתיב הכא בקש שלום ורדפהו וכתיב התם (משלי כא כא) רודף צדקה והסד ימצא חיים צדקה וכבוד. בהפרת נדרים כר׳ נתן דתניא ר׳ נתן אומר הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב עליה קרבן. ויתרחק מג׳ דברים מן המאונים ומן הפקדונות ומן הערבונות. מן המאונים דלמא גדלה ומחרטא בה מן הפקדון בבר מתא דבייתיה כי בייתיה דמי מן הערבונות בערבי שלציון דא״ר יצחק מ״ד (משלי יא טו) רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי שלציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה מקבלי גרים כר׳ חלבו דא״ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת בעור. ערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ. תוקע עצמו לדבר הלכה דתנ׳ ר׳ יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה פשיטא אלא כל האו׳ אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה הא נמי פשיטא אלא דאפי׳ תורה אין לו. מ״ט אמר רב פפא אמר קרא (דברים ה א) ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשיה ישנו בלמודה כל שאינו בעשייה אינה בלמודה ואבע״א לעולם כדקאמרת מעיקרא כל האומר אין לו אלא תורה ודקאמרת הא נמי פשיטא לא צריכא דקא מגמר לאחרינא ואזלי ועבדי מהו דתימא אית ליה אגרא לדידיה קמ״ל. ואבע״א תוקע עצמו לדבר הלכה בדיינא דאתי דינא לקמיה וגמר הלכה ומדמי מלתא למלתא ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוח לו מתחתיו שנאמר (שה״ש ג ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו׳ מפחד בלילות מפחד של גיהנם שדומה ללילה:
48
מ״ט(דף קכא) ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי אנסיב רב שילא לדביתהו א״ל רב לשמואל תא נשמתיה. א״ל נשלח ליה ברישא. שלחו ליה מים שאין להם סוף, אשתו אסורה או מותרת. שלח להו אשתו אסורה ואגמי דסמקי מים שיש להם סוף או שאין להם סוף. שלה להו מים שאין להם סוף הם ומר מ״ט עבדת הכי מטעא טעינא אנא סברי כיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמי ולא היא כיון דאיכא גלי אימור גלי אשפליה קרי שמואל עליה דרב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און קרי רב עליה דשמואל (שם יא יד) ותשועה ברוב יועץ:
49
נ׳אמר רב אשי הא דאמרי רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה ה״מ באיניש דעלמא אבל צורבא דרבנן לא אי דסליק קלא אית ליה ולא היא ל״ש איניש דעלמא ול״ש צורבא מרבנן דיעבד אין לכתחלה לא:
50
נ״אתניא אמר ר״ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה (בים) והייתי מצטער על ת״ח שבה ומנו ר״ע וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נעניתי לו ראשי. מכאן אמרו חכמים אם יבאו רשעים על אדם ינענע לו ראשו. אמרי באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאומרים מים שיש להם סוף מותרת. מים שאין להם אסורה. תניא א״ר עקיבא פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על ת״ח שבה ומנו ר״מ כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו בני מי העלך אמר לי גל טרדני לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאוני ליבשה. אמרתי באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת, שאין להם סוף אשתו אסורה:
51
נ״בתנו רבנן מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול ובאו והודיעו לר׳ חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום. שניה אמר להם שלום. שלישית אמר להם עלתה. אמר לה בתי מי העלך אמרה לו זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו. אמרו לו וכי נביא אתה, אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אלא דבר שהצדיק מתעסק בו לא יכשל בו זרעו. א״ר אבא אעפ״כ מת בנו בצמא שנא׳ (תהלים נ ג) וסביביו נשערה מאד מלמד שהקב״ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה. ר׳ חנינא אומר מהכא (שם פט ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו:
52
נ״ג(דף קכג) מתני׳ מעשה בצלמון באחד שאמר אני (איש) פלוני בן איש פלוני נשכני נחש והרי אני מת, והלכו ולא הכירוהו והלכו והשיאו את אשתו:
53
נ״דסליק לה מסכת יבמות
54
