עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), בבא קמא ח׳Ein Yaakov (Glick Edition), Bava Kama 8
א׳(דף פז) תניא רבי יהודה אומר סומא אין לו בושת וכן היה רבי יהודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה אמר רב ששת בריה דרב יהודה מ״ט דרבי יהודה אמר קרא (דברים ד מה) אלה העדות והחקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחקים אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מ״ד הלכה כר״י דאמר סומא פטור מן המצות קא עבידנא יומא טבא לרבנן מ״ט דלא מפקידנא וקא עבידנא מצות והשתא דשמעינן להא דרבי חנינא דא״ר חנינא גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מאן דאמר לי אין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן מ״ט כי מפקידנא אית לי אגרא טפי:
1
ב׳משנה. אע״פ שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר (בראשית כ ז) ועתה השב אשת האיש וגו׳ ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי שנאמר (שם) ויתפלל אברהם אל האלהים וגו׳:
2
ג׳גמרא. תנו רבנן כל אלו שאמרו דמי שבושתו אבל צערו אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר (שם) השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך. אשת נביא בעי אהדורי אשת אחר לא בעי אהדורי א״ר שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן השב אשת האיש מכל מקום ודקא אמרת הגוי גם צדיק תהרוג הלוא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא נביא הוא וכבר למד אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו אשתך היא אחותך היא מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד.
3
ד׳א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא א״ל דכתיב (ירמיה ב כט) למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם ה׳ א״ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא (שמות טז כח) עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי א״ל רבא לרבה בר מרי כתיב (בראשית מז ב) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים מאן נינהו חמשה אמר ליה הכי אמר ר׳ יוחנן אותן שהוכפלו בשמות. יהודה נמי אכפולי מכפל א״ל למליה הוא דאכפל דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות וגו׳ וכו׳:
4
ה׳א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא א״ל דתנן עשירים מביאים בכורים בקלתות של זהב ושל כסף עניים בסלי נצרים של ערבה קלופה הסלים והבכורים ניתנים לכהנים א״ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא (ע״ב) (ויקרא יג מה) וטמא טמא יקרא.
5
ו׳א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי רבנן השכם ואכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצנה. ואמרי אינשי שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כריך דכתיב (ישעיה מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש א״ל את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא (שמות כג כה) ועבדתם את ה׳ אלהיכם זו ק״ש ותפלה וברך את לחמך ואת מימיך זו פת במלח וקיתון של מים מכאן ואילך והסירותי מחלה מקרבך ותניא מחלה זו מרה ולמה נקרא שמה מחלה שפ״ג חלאים יש בה מחל״ה בגימטריא הכי הוי וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלם:
6
ז׳א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי חבריך קרייך חמרא אוכפא לגביך מוש א״ל דכתיב (בראשית טז ח) ויאמר הגר שפחת שרי וגו׳ ותאמר מפני שרי גברתי וגו׳:
7
ח׳א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי מלתא דמיגניא דאית בך קדים אמרה א״ל דכתיב (בראשית כד לד) ויאמר עבד אברהם אנכי. א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין אמר ליה דכתיב (ש״א כה לא) והטיב ה׳ לאדוני וזכרת את אמתך וגו׳:
8
ט׳א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי חמרא למריה וטיבותא לשקייה א״ל דכתיב (במדבר כז יט) וסמכת את ידך עליו וגו׳ למען ישמעו כל עדת בני ישראל וכתיב (דברים לד ט) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל. א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דקלא בישא גבי קינא דשרכי א״ל דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ותנן במתניתין ותנינא בברייתא כתוב בתורה דכתיב (בראשית כח ט) וילך עשו אל ישמעאל. שנוי בנביאים דכתיב (שופטים יא ג) ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויצאו עמו. ומשולש בכתובים דכתיב (בן סירא יג) כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו תנן במתניתין כל המחובר לטמא טמא כל המחובר לטהור טהור ותנינא בברייתא ר״א אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו:
9
י׳א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי אי דלית דורא דלינא ואי לא לא דלינא א״ל דכתיב (שופטים ד ח) ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי ואם לא תלכי עמי לא אלך א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי כלבא בכפניא גללי מבלע דכתיב (משלי כז ז) נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק. א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי קרית לחברך ולא ענך רמי גודא רבה שדי ביה א״ל דכתיב (יחזקאל כד יג) יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד. א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא א״ל דכתיב (דברים כג ח) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. אמר ליה רבא לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי כד הוינן זוטרי לגברי השתא דקשישנא לדרדקי. א״ל מעיקרא כתיב (שמות יג כא) וה׳ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ולבסוף כתיב (דף צג) (שם כג כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך:
10
י״אא״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי בתר מרי נכסי ציבי משוך. א״ל דכתיב (בראשית יג ה) וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים. אמר רב חנין כל המוסר דין על חבירו הוא נענש תחלה שנאמר (שם טז ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו׳ וכתיב (שם כג) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה והני מילי דאית ליה דיינא בארעא א״ר יצחק אוי לו לצועק יותר מלנצעק. תנ״ה אחד הצועק ואחד הנצעק במשמע אלא שממהרים לצועק יותר מן הנצעק:
11
י״בוא״ר יצחק לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר (שם כ) הנה הוא לך כסות עינים אמר לה הואיל וכסית ממני ולא גלית שהוא אישך וגרמת לי הצער הזה יהי רצון שיהיו לך בנים כהויי עינים ונתקיים בזרעה דכתיב (שם כז) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. א״ר אבהו לעולם יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי המזבח:
12