עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ברכות ג׳Ein Yaakov (Glick Edition), Berakhot 3
א׳(דף יח) תניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס״ת בזרועו וקורא. ואם עשה כן עובר משום (משלי יז ה) לועג לרש חרף עושהו:
1
ב׳אמר רחבה אמר רב יהודה אמר רב כל הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום (שם) לועג לרש חרף עושהו. ואם לוהו מה שכרו. אמר רבי אסי עליו הכתוב אומר (שם יט יז) מלוה ה׳ חונן דל (שם יד לא) ומכבדו חונן אביון. (דף יט) אמר רבי יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של ת״ח נופל בגיהנם שנאמר (תהלים קכה ה) והמטים עקלקלותם יוליכם ה׳ את פועלי האון שלום על ישראל. אפילו בשעה ששלום על ישראל יוליכם ה׳ את פועלי האון. תנא דבי רבי ישמעאל אם ראית ת״ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה. שמא סלקא דעתך אלא ודאי עשה תשובה. אמר רבה לא אמרן אלא דברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר למריה. ואמר ריב״ל בכ״ד מקומות ב״ד מנדין על כבוד הרב וכולן שנינו במשנתנו. אמר ליה רבי אלעזר היכא א״ל לכי תשכח נפק דק ואשכח תלתא. המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים והמזלזל בנטילת ידים והמגיס דעתו כלפי מעלה. המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים מאי היא דתנן הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכמים אומרין משקין. אמר ליה מעשה בכרכמית אחת שפחה משוחררת בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון. אמר ליה דוגמא השקוה. ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו. המזלזל בנטילת ידים מאי היא דתנן אמר רבי יהודה ח״ו שעקביא בן מהללאל נתנדה שאין העזרה ננעלת על כל אדם מישראל בחכמה ובטהרה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל אלא את מי נדו את אלעזר בן חנוך שפקפק בנטילת ידים. ובשמת שלחו ב״ד והניחו אבן גדולה על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנדויו בית דין סוקלין את ארונו. המגיס דעתו כלפי מעלה מאי היא. דתנן שלח לו שמעון בן שטח לחוני המעגל צריך אתה להתנדות ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו ועליך הכתוב אומר (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:
2
ג׳(דף כ) אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דמתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי. וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורין אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא. ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא. ואלו רב יהודה כי שליף חד מסאנא אתא מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן ולית דמשגח כן. אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהוות לבישת כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה אגלאי מלתא דכותית היא שיימוה בארבע מאה זוזי אמר לה מה שמך אמרה ליה מתון אמר לה מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא:
3
ד׳(ע״ב) דרש רב עוירא זימנין א״ל משמיה דרכי אמי וזימנין א״ל משמיה דרבי אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע כתיב בתורתך (דברים י יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד. והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו כו) ישא ה׳ פניו אליך. אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך והם דקדקו על עצמם עד כזית ועד כביצה:
4
ה׳(דף כא) אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה שנא׳ (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת. מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר (שם לב ג) כי שם ה׳ אקרא הבו גדל לאלהינו:
5
ו׳(ע״ב) אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר (ויקרא כב לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה. מאי משמע. דתנא רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (במדבר טז כא) הבדלו מתוך העדה הזאת ואתיא עדה עדה דכתיב התם (שם יד כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת. מה להלן עשרה אף כאן עשרה:
6
ז׳(דף כד ע״ב) רבי אבא הוה קא מישתמיט מיניה דרב יהודה דהוה כעי למיסק לארעא דישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר (ירמיה כז כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה׳. אמר איזיל ואשמע מיניה מילתא מבית וועדא והדר אפיק. אזל אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרב יהודה היה עומד בתפלה ונתעטש ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל. א״ל אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי:
7
ח׳תניא כוותיה דרב חסדא היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא קריאת שמע ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק. לא פסק מאי אמר רבי מיאשה בר בריה דרבי יהושע בן לוי עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ כה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם. רבי אסי אמר (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא. רב אדא בר אהבה אמר מהכא (במדבר טו לא) כי דבר ה׳ בזה. ואם פסק מה שכרו א״ר אבהו עליו הכתוב אומר (דברים לב מז) ובדבר הזה תאריכו ימים:
8