עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), ברכות ו׳Ein Yaakov (Glick Edition), Berakhot 6
א׳(דף לח) כיצד מברכין על הפירות וכו׳ מנא הני מילי דת״ר (ויקרא יט כד) קדש הלולים לה׳ מלמד שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם מכאן אמר רבי עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך:
1
ב׳תנו רבנן אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. מאי תקנתיה ילך אצל ת״ח. ילך אצל תלמיד חכם מאי עביד ליה הא עבד לאיסוריה. אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה. אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנאמר (תהלים כד א) לה׳ הארץ ומלואה. רבי לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה וכתיב (שם קטו טז) השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. לא קשיא כאן קודם ברכה (ע״ב) כאן לאחר ברכה. אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב״ה וכנסת ישראל שנאמר (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. אביו זה הקב״ה שנאמר (דברים לב ו) הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנאמר (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. מאי חבר הוא לאיש משחית. אמר רבי חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים:
2
ג׳(ע״ב) רבי חנינא ב״פ רמי כתיב (הושע ב יא) ולקחתי דגני בעתו וכתיב (דברים יא יד) ואספת דגנך. לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. ת״ר ואספת דגנך וגו׳ מה תלמוד לומר לפי שנאמר (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת״ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון ב״י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה. אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י אחרים שנאמר (ישעיה סא ה) ועמדו זרים ורעו צאנכם ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע״י עצמן שנאמר ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר (דברים כח מח) ועבדת את אויביך. אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם והרבה עשו ברשב״י ולא עלתה בידם. אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו דלא תיתו קמאי לא ביומי דניסן ולא ביומי דתשרי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולה שתא. אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן משום ר׳ יהודה בר אלעאי בא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים בידם, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זה וזה לא נתקיימו בידם:
3
ד׳(דף לט) אר״י אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנא׳ (דברים יא טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת:
4
ה׳אמר רבא בר שמואל משמיה דרבי חייא אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה ניזוק. תניא נמי הכי אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה ניזוק, תניא אידך אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקין ולא שתה מים ביום ידאג מריח הפה ובלילה מפני אסכרה. תנו רבנן המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעיים. וכמה. אמר רב חסדא קיתון לפת. אמר רב מרי אמר רבי יוחנן הרגיל בעדשים אחד לל׳ יום מונע אסכרה מביתו אבל כל יומא לא מ״ט משום דקשה לחולשא דליבא. אמר רבי חייא בר אשי אמר רב הרגיל בדגים קטנים אינו בא לידי חולי מעיים ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין ומברין גופו של אדם. אמר רבי חמא בר חנינא הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב. מיתיבי רשב״ג אומר קצח אחד מס׳ סמני מות הוא והישן במזרח גרנו דמו בראשו לא קשיא הא בריחו הא בטעמו:
5
ו׳(דף מג ע״ב) וא״ר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנן בר ביזנא א״ר שמעון חסידא ואמרי לה א״ר יוחנן משום רשב״י (סוטה פ"ק וע״ש מהרש״א) נוח לו לאדם שיפיל עצמי לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנ״ל מתמר שנא׳ (בראשית לח כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה. ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני. תנו רבנן ששה דברים גנאי לו לת״ח. אל יצא כשהוא מבושם לשוק ואל יצא במנעלים הממולאים ואל יצא יחידי בלילה ואל יספר אם אשה בשוק ואל יכנס באחרונה לבית המדרש ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, וי״א אף אל יפסיע פסיעה גסה ואל יהלך בקומה זקופה. אל יצא כשהוא מבושם לשוק א״ר אבא בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן במקום שחשודים על משכב זכור. א״ר ששת לא אמרן אלא בבגדו אבל בגופו זיעה מעברא ליה. א״ר פפא ושערו כבגדו דמי ואמרי ליה כגופו דמי. אל יצא במנעלים הממולאים מסייע ליה לר׳ חייא בר אבא דאמר ר׳ חייא בר אבא גנאי הוא לת״ח שיצא במנעלים המטולאים, איני והא רבי חייא בר אבא נפיק. אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן בטלאי על גבי טלאי. ולא אמרן אלא בפנתא אבל בגילדא לית לן בה, ובפנתא לא אמרן אלא באורחא אבל בביתא לית לן בה, ולא אמרן אלא בימות החמה אבל בימות הגשמים לית לן בה. ואל יצא יחידי בלילה משום חשדא. ולא אמרן אלא דלא קבע ליה עדנא אכל קבע ליה עדנא מידע ידיע לעדניה קאזיל. ואל יספר עם אשה בשוק א״ר חסדא אפי׳ היא אשתו. תני נמי הכי אפילו היא אשתו ואפי׳ היא בתו ואפי׳ היא אחותו לפי שאין הכל בקיאים בקריבותיו ואל יכנס באחרונה לבה״מ משום דקרי ליה פושע. ואל יסב בחבורה של עמי הארץ דאתי לאמשוכי בתרייהו. ואל יפסיע פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. ומאי תקנתיה להדר ליה בקידושא דבי שמשי. ואל יהלך בקומה זקופה, דאמר מר כל ההולך בקומה זקופה אפי׳ ארבע אמות כאילו דוחק רגלי השכינה דכתיב (ישעיה ו ג) מלא כל הארץ כבודו:
6
ז׳(דף מד) כי אתא רב דימי אמר עיר אחת היה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מוציאין ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מע״ש לע״ש. כי אתא רבין אמר אילן אחד היה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מורידין ממנו מ׳ סאה גוזלות מג׳ בריכות בחדש. כי אתא רבי יצחק אמר עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה שהיו בה שמונים זוגות אחים כהנים נשואין לשמונים זוגות אחיות כהנות ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא דהוו נסיבין לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא ואע״ג דאינהו הוו כהנתא אינהו לא הוו כהנים:
7
ח׳אמר ר׳ ינאי אמר רב כל שהוא כביצה ביצה טובה ממנה, כי אתא רבין אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא קייסי סולתא. כי אתא רב דימי אמר טבא ביעתא מגולגלתא משיתא מטויתא מד׳ מבושלתא. כל שהוא כביצה ביצה טובה הימנו לבר מבשרא. תנו רבנן טחול יפה לשינים וקשה לבני מעים, כרישין קשין לשינים ויפין לבני מעים, כל ירק חי מוריק וכל קטן מקטין וכל נפש משיב את הנפש, כרוב למזון ותרדין לרפואה, אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו:
8