עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), חולין א׳Ein Yaakov (Glick Edition), Chullin 1
א׳חולין (דף ה) (מ״א כב י) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו מלובשים בגדים בגרן פתח שער שומרון מאי גורן אילימא גורן ממש אטו שער שומרון גורן הוה אלא כי גורן דתנן סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה. (שם יז ו) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב אמר רב יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב מביאין לו על פי הדבור מאי עורבים אמר רבינא עורבים ממש:
1
ב׳תניא (ויקרא א ב) מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהם בתשובה חוץ מן המומר לנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא (ע״ב) וכל היכא דכתיב בהמה גריעותא היא והא כתיב (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע ה' ואמר רב יהודה א״ר אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימין עצמן בבהמה התם כתיב אדם ובהמה הכא בהמה לחודה כתיב וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא היא והכתיב (ירמיה לא כז) וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה התם קא חלקיה קרא זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד:
2
ג׳אין הקב״ה מביא תקלה ע״י בהמתן של צדיקים דרבי פנחס בן יאיר הוה קא אזיל לפדיון שבויים פגע ביה בגינאי נהרא א״ל גינאי חלוק לי מימיך ואעבור בך א״ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה א״ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם חלק ליה הוה ההוא גברא דהוה דארי חיטי לפסחא א״ל חלוק ליה נמי להאי דבמצוה עסיק חלק ליה הוה ההוא טייעא דלוה בהדייהו א״ל חלוק ליה נמי להאי דלא לימא כך עושין לבני לויה חלק ליה אמר רב יוסף כמה נפיש ההוא גברא ממשה ושתין רבוון דאלו התם חד זמנא והכא תלת זמני ודלמא הכא נמי חדא זמנא אלא כמשה ושתין רבוון. איקלע לההוא אושפיזא רמו ליה שערי לחמריה לא אכל (שם ע״ב) חבטינהו לא אכל נקרינהו לא אכל אמר להו דלמא לא מעשרין עשרינהו ואכל אמר עניה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילים אותה טבלים שמע רבי נפק לאפיה א״ל רצונך סעוד אצלי א״ל הן צהבו פניו של רבי א״ל כמדומה את שמודר הנאה מישראל אני ישראל קדושים הן יש רוצה ואין לו ויש שיש לו ואינו רוצה וכתיב (משלי כג ו) אל תלחם לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך ואתה רוצה ויש לך השתא מיהא מסרהיבנא דבמלתא דמצוה קא טרחנא כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך. כי אתא איתרמי על בההוא פתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא אמר מלאך המות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו שמע רבי נפק לאפיה א״ל מזבנינא להו א״ל (ויקרא יט יד) ולפני עור לא תתן מכשול מפקרנא להו מפשת הזיקא עקרנא להו איכא צער בעלי חיים קטילנא להו איכא (דברים כ יט) בל תשחית הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא בינייהו בכח רבי ואמר מה בחייהן כך במיתתן עאכ״ו דאמר ר׳ חמא בר חנינא גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם שנאמר (מ״ב יג כא) ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו א״ל רב פפא לאביי ודלמא לקיומי ביה ברכתא דאליהו דכתיב (שם ב ט) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי א״ל אי הכי היינו דתנינא על רגליו עמד ולביתו לא הלך אלא במה איקיים כדא״ר יוחנן שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת שנאמר (במדבר יב יב) אל נא תהי כמת. אריב״ל למה שמם ימים שאימתן מוטלת על הבריות דא״ר חנינא מימי לא שאלני אדם אל מכת פרדה לבנה וחיה והא קא חזינא דחיי אימר וחיית והא קא חזינא דמיתסי דחוורן ריש כרעייהו קא אמרינן:
3
ד׳(דברים ד לה) אין עוד מלבדו א״ר חנינא ואפילו כשפים. ההיא אתתא דהות קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דר' חנינא אמר לה שקולי לא מסתייעא מלתיך אין עוד מלבדו כתיב והא״ר יוחנן למה נקרא שמם כשפים שמכחישין פמליא של מעלה שאני ר׳ חנינא דנפישא זכותיה. וא״ר חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא״כ מכריזין עליו מלמעלה שנ' (תהלים לז כג) מה' מצעדי גבר כוננו (משלי כ כד) ואדם מה יבין א״ר אלעזר דם ניקוף מרצה כדם עולה א״ר בגודל ימין ובניקוף שני והוא דקאזיל לדבר מצוה. אמרו עליו על ר׳ פנחס בן יאיר בימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו:
4
ה׳(דף ט) אמר רב יהודה אמר רב ת״ח צריך שילמד ג׳ דברים כתב שחיטה ומילה ורב חנניה בר שלמיה משמיה דרב אמר אף קשר של תפלין וברכת חתנים וציצית:
5
ו׳(דף כד) כתוב אחד אומר (במדבר ח כד) מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכתוב אחד אומר (שם ד ג) מבן שלשים שנה הא כיצד כ״ה לתלמוד ושלשים לעבודה מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה ר' יוסי אומר נ׳ שנים שנאמר (דניאל א ה) ולגדלם שלש שנים וללמדם ספר ולשון כשדים ואידך שאני לשון כשדים דקליל ואידך שאני הלכות עבודה דתקיפין:
6
ז׳(ע״ב) אמרו עליו על ר׳ חנינא שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו א״ר חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הם עמדו לי בעת זקנותי:
7
