עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), חולין ז׳Ein Yaakov (Glick Edition), Chullin 7
א׳(דף צ ע״ג) תנן התם תפוח היה באמצע המזבח פעמים היה עליו כשלש מאות כור אמר רבא גוזמא. א״ר אמי דברה תורה לשון הבאי דברו נביאים לשון הבאי דברו חכמים לשון הבאי. דברו חכמים לשון הבאי הא דאמרן, דברה תורה לשון הבאי (דברים א כח) ערים גדולות ובצורות בשמים. דברו נביאים לשון הבאי (מ״א א מ) ותבקע הארץ בקולם. א״ר יצחק בר נחמני אמר שמואל בג׳ מקומות דברו חכמים לשון הבאי ואלו הן תפוח גפן ופרוכת. תפוח הא דאמרן, גפן דתנן גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלת ע״ג כלונסות וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה א״ד אלעזר ברבי צדוק מעשה היה ונמנו עליו ג׳ מאות כהנים לפנותה. פרוכת דתנן רשב״ג אומר משום רבי שמעון הסגן פרוכת עביה טפח ועל ע״ב נירים נארגת ועל כל נימא ונימא כ״ד חוטין ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה ומשמונים ושתי רבוא נעשית ושתים עושים בשנה וג׳ מאות כהנים מטבילין אותה. (דף צא) רבי יהושע בן לוי אמר כתיב (בראשית לב כו) בהאבקו עמו כאדם שחובק עם חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו ר׳ שמואל בר נחמני אמר כעכו״ם נדמה לו דאמר מר ישראל שנטפל לו עכו״ם בדרך טופלו לימינו רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר כת״ח נדמה לו דאמר מר המהלך לימין רבו הרי זה בור ורבנן מאחוריה אתא ונשייה בתרווייהו. ורבנן האי בחאבקו עמו מאי דרשי ביה מיבעי ליה לכאידך דריב״ל דאמר ריב״ל מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב חתם (נחום א ג) וענן אבק רגליו:
1
ב׳(שם לב) ויותר יעקב לבדו אמר ר׳ אלעזר שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופן וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל. (שם) ויאבק איש עמו עד עלות השחר אמר ר׳ יצחק מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בליילה ר׳ אבא בר כהנא אמר מהכא (ע״ב) (רות ג ב) הנה הוא זורח את גרן השעורים הלילה ר׳ אבהו אמר מהכא (בראשית כב ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו' ורבנן אמרי מהכא (שם לז יג) לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן וגו׳ רב אמר מהכא (שם לב) ויזרח לו השמש:
2
ג׳אמר רבי עקיבא שאלתי את ר״ג ואת ר׳ יהושע באיטליז של אימאום שהלכו ליקח בהמה ולמשתה בנו של ר״ג כתיב (בראשית לב לב) ויזרח לו השמש וכי שמש לו לבד זרחה והלא לכל העולם זרחה א״ר יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו דכתיב (שם כח י) ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו כד יהב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום כד צלי בעא למיהדר אמר הקב״ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינח מיד בא השמש. כתיב (שם) ויקח מאבני המקום וכתיב (שם) ויקח את האבן א״ר יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחד ואחד אמר עלי יניח צדיק זה ראשו תנא וכולן נבלעו באחד. (שם לב כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר א״ל גנב אתה או קוביוסטוס אתה שמתירא אתה מן השחר א״ל מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו מסייע ליה לרב חננאל אמר רב דאמר רב חננאל אמר רב שלש כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש ה׳ צבאות. מיתיבי חביבין ישראל לפני הקב״ה יותר ממלאכי השרת שישראל אומרים שירה בכל שעה ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום ואמרי לה פעם אחת בשבת ואמרי לה פעם אחת בחדש ואמרי לה פעם אחת בשנה ואמרי לה פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעם אחת ביובל ואמרי לה פעם אחת בעולם וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות שנאמר (דברים ו ד) שמע ישראל ה׳ וגו׳ ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג׳ תיבות כדכתיב (ישעיה ו ג) קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות ואין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלהים אלא אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות והאיכא ברוך (דף צב) ברוך אופנים הוא דאמרי ליה ואבע״א כיון דאתיהב רשותא אתיהב:
3
ד׳(דף צד) אמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפלו דעתו של נכרי:
4
ה׳תניא היה רבי מאיר אומר אל יסרחב אדם בחברו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד:
5
ו׳תנו רבנן לא ימכור אדם לחברו סנדל של מתה בכלל של חיה שחוטה מפני שני דברים אחד מפני שמטעהו ואחד מפני הסכנה ולא ישגר אדם לחברו חבית של יין ושמן צף על פיה ומעשה באחד ששגר לחברו חבית של יין ושמן צף על פיה והלך וזימן עליה אורחים ונכנס ומצאה שהיא של יין וחנק את עצמו. ואין האורחין ושאין ליתן ממה שלפניהם ולבנו ולבתו של בעל הבית אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית ומעשה באחד שזימן ג׳ אורחין בשני בצורת ולא חיה לו להניח לפניהם אלא כג׳ ביצים בא בנו של בעל הבית נטל אחד מהם חלקו ונתנו לו וכן ב׳ וכן ג׳ בא אביו של תינוק מצאו שעוזק אחד בפיו וב׳ בידיו חבטו בקרקע ומת כיון שראתה אמו עלתה לגג נפלה ומתה אף הוא עלה לגג נפל ומת א״ר אליעזר בן יעקב על דבר זה נהרגו ג׳ נפשות מישראל מאי קמ״ל דכולה ר׳ אליעזר בן יעקב היא:
6
ז׳(דף קמב) משנה. לא יטול אדם אם על הבנים אפילו לטהר את המצורע ומה אם מצוה קלה שהוא כאיסר אמרה תורה (דברים כב ז) למען ייטב לך והארכת ימים ק״ו על מצות חמורות שבתורה:
7
ח׳גמרא תניא דבי ר׳ יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחית המתים תלויה בה בכבוד אב ואם כתיב (שם ה טז) ולמען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ומשלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים ובחזרתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב. ודילמא לא הכי הוה רבי יעקב מעשה חזא ודילמא מהרהר בעבירה הוה מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה ודילמא מהרהר בע״ז הוה דכתיב (יחזקאל יד ה) למען תפוש את בית ישראל בלבם ואמר רב אחא בר יעקב זו מחשבת ע״ז ה״ק אם איתא דאיכא שכר מצוה בהאי עלמא מהני ליה ותגין עליה דלא ליתי לידי הרהור וליתזק אלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא והא״ר אלעזר שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן סולם רעוע הוה ומקום דקביע הזיקא שאני דכתיב (ש״א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני אמר ר׳ יוסף אלמלי דרשיה אחר להאי קרא כר׳ יעקב בר ברתיה לא חטא מאי חזא איכא דאמרי כי האי מעשה חזא וא״ד לישנא דר׳ חוצפית המתורגמן חזא דהוה מוטלת באשפה אמר פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר והוא לא ידע למען ייטב לך בעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך:
8
ט׳סליק מסכת חולין
9
