עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), כתובות י״גEin Yaakov (Glick Edition), Ketubot 13
א׳(דף קה) אמר רב יהודה אמר רב אסי גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלים שכרם צ״ט מנה מתרומת הלשכה וכו׳. קרנא הוה שקיל איסתרא מזכאי ואיסתרא מחייב ודאין להו דינא והיכא עביד הכי והא כתיב (שמות כג ח) ושחד לא תקח ואסיקה דהוה שכר בטלה דמוכח כי הא דרב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלי לי בהריקאי ואידן לכו דינא. א״ר אבהו בא וראה כמה סמויות עיניהם של מקבלי שחד אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא ספק מתרפא ספק אינו מתרפא והם נוטלים שוה פרוטה ומסמין עיניהם שנאמר (שם) כי השחד יעור עיני חכמים. ת״ר כי השחד יעור עיני חכמים קל וחומר לטפשים (שם) ויסלף דברי צדיקים ק״ו לרשעים מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו אלא ה״ק כי השחד יעור עיני חכמים אפילו חכם גדול ולוקח שחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב. ויסלף דברי צדיקים (ע״ב) אפילו צדיק גמור ולוקח שחד אינו נפטר מן העלם בלא טירוף הדעת. כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מ״ד (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה. אמר רבה בר רב שילא האי דיינא דשאיל שאלתא פסול למידן דינא לא אמרן אלא דלית ליה לאושלוי אבל אית ליה לאושולי לית לן בה אמר רבא מ״ט דשוחדא כיון דמשקל שחד מיניה אקרבה דעתיה לגביה והוי כגופיה ואין אדם רואה חובה לעצמו מאי שחד שהוא חד. אמר רב פפא לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה דרחים ליה לא חזי ליה חובה דסני ליה לא חזי ליה זכות. אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מאתיה לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא:
1
ב׳ת״ר (שמות כג ח) ושחד לא תקח אין צריך לומר שחד ממון אלא אפי׳ שחד דברים נמי אסור מדלא כתיב בצע לא תקח היכי דמי שחד דברים כי הא דשמואל הוה עבר במברא אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה א״ל מאי עבידתך א״ל דינא אית לי א״ל פסילנא לך לדינא:
2
ג׳אמימר הוי יתיב וקא דאין דינא פרח גדפא ארישיה אתא ההוא גברא שקליה א״ל מאי עבידתיך א״ל דינא אית לי א״ל פסילנא לך לדינא:
3
ד׳מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה אתא ההוא גברא כסייה א״ל מאי עבידתיך א״ל דינא אית לי א״ל פסילנא לך לדינא:
4
ה׳רבי ישמעאל בר׳ יוסי היה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי יומא חד אייתיה ליה בה׳ בשבתא א״ל מאי שנא האידנא א״ל דינא אית לי ואמינא אגב ארחאי אייתי ליה למר לא קביל מיניה א״ל פסילנא לך לדינא אותיב זוזא דרבנן וקא דיינין ליה בהדי דקא אזיל ואתי אמר אי בעי טעין הכי אי בעי טעין הכי אמר תיפח נפשם של מקבלי שחד מה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שחד עאכ״ו:
5
ו׳ר׳ ישמעאל בן אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז א״ל מהיכא את אמר ליה מדוך פלן ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה א״ל דינא אית ליה וכו׳ כדלעיל:
6
ז׳רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי א״ל מאי עבידתיך א״ל דינא אית לי לא קביל מניה א״ל פסילנא לך לדינא א״ל דיניה דמר לא בעינא קבולי לקביל מר דלא למנען מר מאקרובי בכורים דתנא (מ״ב ד מב) ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו וכי אלישע אוכל בכורים הוה אלא לומר לך כל המביא דורון לת״ח כאלו מקריב בכורים א״ל קבולי לא בעינא דאקביל השתא דאמרת לי טעמא מקבלינן שדריה לקמיה דרב נחמן שלח ליה נידייניה מר להאי גברא דאנא ענן פסילנא ליה לדינא אמר מדשלח לי הכי ש״מ קריביה הוא הוה קאים דינא דיתמי קמיה אמר (דף קו) האי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף סלקיניה לדינא דיתמי ואחתיה לדיניה כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה איסתתם טענתיה:
7
ח׳רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה דהוה מתני ליה סדרא דאליהו כיון דעבד הכי איסתלק אותיב בתעניתא ובעי רחמי ואתא כי אתא הוה מיבעית ליה בעותיה ועביד תיבותא ואנחיה יתיב קמיה עד דאפיק ליה סדריה והיינו דאמרינן סדר אליהו רבה סדר אליהו זוטא:
8
ט׳בשני דרב יוסף הוה ריתחא א״ל רבנן לרב יוסף ליבעי מר רחמי אמר להו השתא ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה הוו פיישי תרי אלפין ומאתן רבנן בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי אנא אבעי רחמי וממאי דפיישי הכי דכתיב (מ״ב ד מג) ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש מאי לפני מאה איש אילימא דכולהו לפני מאה איש בשני בצורת טובא הוו אלא לאו דכל חד וחד קמי מאה איש. כי הוו מפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן. מבי רב הונא הוו פיישי תמני מאה רבנן. רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא ואמרי במערבא קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה. כי מפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף הוו פיישי ארבע מאה רבנן וקרו לנפשייהו יתמי כי הוו מפטרי רבנן מבי אביי ואמרי לה מבי רב אשי הוו פיישי מאתן רבנן וקרו לנפשייהו יתמי דיתמי:
9
י׳(דף קי ע״ב) אמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים. כתוב בספר בן סירא (משלי טו טו) כל ימי עני רעים והא איכא שבתות וימים טובים כדשמואל דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים בן סירא אומר אף לילות. בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים:
10
י״את״ר לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בח״ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בא״י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בח״ל דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (ויקרא כה לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכי כל שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בח״ל כאלו עובד ע״ז וכן בדוד הוא אומר (ש״א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי א״ל לדוד לך עבוד אלהים אחרים אלא לומר לך כל הדר בחוץ לארץ כאלו עובד ע״ז:
11
י״ב(דף קיא) רבי זירא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה דבעי דמיסק לא״י דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לא״י עובר בעשה שנאמר (ירמיה כז ב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה׳. ור׳ זירא ההוא בכלי שרת כתיב ורב יהודה כתיב קרא אחרינא (שה״ש ב ז) השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגו׳ ור׳ זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה. ורב יהודה השבעתי אחרינא כתיב. ור׳ זירא ההוא מיבעי׳ ליה לכדרבי יוסי בר חנינא דאמר רבי יוסי בר חנינא שלש שבועות הללו למה אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת שהשביע הקב״ה את ישראל שלא ימרדו באומות ואחת שהשביע הקב״ה את האומות שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי. ורב יהודה (שה״ש ב ז) אם תעירו ואם תעוררו כתיב ר׳ זירא מיבעי׳ ליה לכדר׳ לוי דאמר ו׳ שבעות הללו למה תלתא הני דאמרן ואינך שלא יגלו את הקץ ושלא ידחקו את הקץ ושלא יגלו הסוד לאוה״ע. (שם) בצבאות או באילות השדה אמר ר׳ אלעזר א״ל הקב״ה לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה:
12
י״גא״ר אלעזר כל הדר בא״י שרוי בלא עון שנאמר (ישעיה לג כד) ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. א״ל רבא לרב אשי אנן בסובלי חלאים מתנינן לה. אמר רב ענן כל הקבור בא״י כאלו קבור תחת המזבח כתיב הכא (שמות כ כ) מזבח אדמה תעשה לי וכתיב התם (דברים לב מג) וכפר אדמתו עמו. עולא הוה רגיל דהוה סליק לא״י נח נפשיה בח״ל אתו אמרו ליה לר׳ אלעזר אמר אנת עולא (עמוס ז יז) על אדמה טמאה תמות אמרו לו ארונו בא אמר להם אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה. ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בי חווזאה אתא לקמיה דר׳ חנינא א״ל מהו למיחת וליבמה א״ל אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו והוא ירד אחריו. אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא״י לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אפילו מפומבודיתא לבי כובי ההוא דנפק מפומבודיתא לבי כובי שמתיה רב יוסף. ההוא דנפק מפומבדיתא לאיסתוניא שכיב אמר אביי אי בעי האי צורבא מרבנן הוה חיי רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כשרין שבבל א״י קולטתן כשרין שבשאר ארצות בבל קולטתן למאי אילימא ליוחסין והאמר מר כל הארצות עיסה לארץ ישראל וא״י עיסה לבבל אלא לענין קבורה:
13
י״דאמר רב יהודה כל הדר בבבל כאלו דר בא״י שנאמר (זכריה ב יא) הוי ציון המלטי יושבת בת בבל אמר אביי נקטינן בבל לא חזיא חבליה דמשיח תרגומא אהוצל דבנימין וקרו לו קרנא דשובתא. א״ר אלעזר מתים שבח״ל אינם חיים שנאמר (יחזקאל כו כ) ונתתי צבי בארץ חיים ארץ שצביוני בה מתיה חיים שאין צביוני בה אין מתיה חיים. מתיב רב אבא בר ממל (ישעיה כו יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון מאי לאו יחיו מתיך מתים שבא״י נבלתי יקומון מתים שבח״ל ומאי ונתתי צבי בארץ חיים אנבוכדנצר הוא דכתיב דאמר רחמנא מייתינא עלייהו מלכא דקליל כי טביא א״ל ר׳ מקרא אחר אני דורש (שם מב ה) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה ואלא הא כתיב נבלתי יקומון ההוא בנפלים הוא דכתיב ור׳ אבא בר ממל האי נותן נשמה לעם עליה מאי עביד ליה מיבעי׳ ליה לכדרבי אבהו דא״ר אבהו אפי׳ שפחה כנענית שבא״י מובטח לה שהיא בת העה״ב כתיב הכא לעם עליה וכתיב התם (בראשית כב ה) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. ורוח להולכים בה א״ר ירמיה בר אבא א״ר יוחנן כל המהלך ד׳ אמות בא״י מובטח לו שהוא בן העה״ב. ולר״א צדיקים שבח״ל אינם חיים אמר ר׳ אלעאי ע״י גלגול מתקיף לה ר׳ אבא סלא רבה גלגול צדיקים צער הוא אמר אביי מחילות נעשות להם בקרקע:
14
ט״ו(בראשית מז ל) ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. אמר קרנא דברים בגו יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה ואם מתים שבח״ל חיים למה הטריח את בניו שלא קבל עליו צער מחילות כיוצא בדבר אתה אומר (שם נ כה) וישבע יוסף את בני ישראל וגו׳ א״ר חנינא דברים בגו יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה ואם מתים שבח״ל חיים למה הטריח את אחיו ד׳ מאות פרסה שלא קבל עליו צער מחילות שלחו ליה אחוהי לרבה יודע יעקב שצדיק גמור היה וכו׳ אילפא מוסיף בה דברים מעשה באחד שהיה מצטער על אשה אחת וביקש לירד כיון ששמע כזאת גלגל בעצמו עד יום מותו אע״פ שחכם גדול אתה אינו דמוה לומד מעצמו ללומד מרבו ואם תאמר אין לך רב יש לך רב ומנו ר׳ יוחנן ואם אין אתה עולה הזהר בג׳ דברים אל תרבה בישיבה שישיבה קשה לתחתוניות ואל תרבה בעמידה שעמידה קשה ללב ואל תרבה בהליכה שהליכה קשה לעינים אלא שליש בעמידה שליש בישיבה שליש בהלוך. כל ישיבה שאין עמה סמיכה עמידה נוחה הימנה עמידה ס״ד והאמרת עמידה קשה ללב אלא ישיבה (ע״ב) שאין בה סמיכה עמידה שיש בה סמיכה נוחה הימנה:
15
ט״זאמר ר׳ אלעזר עמי ארצות אינם חיים שנאמר (ישעיה כו יד) מתים בל יחיו רפאים בל יקומו תנ״ה מתים בל יחיו יכול לכל ת״ל רפאים בל יקומו במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר א״ל ר׳ יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי ההוא במרפה עצמו לע״ז הוא דכתיב א״ל קרא אחר אני דורש דכתיב (שם כו יט) כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דקא מצטער א״ל ר׳ מצאתי להם (רפואה) (תקנה) מן התורה (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב (שם) כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אלא כל המשיא בת לת״ח והעושה פרקמטיא לת״ח והמהנה ת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה כיוצא בדבר אתה אומר (שם ל כ) לאהבה את ה׳ אלהיך וגו׳ ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לדבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לת״ח והעושה פרקמטיא לת״ח והמהנה ת״ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאלו מדבק בשכינה:
16
י״זא״ר חייא בר יוסף עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים שנאמר (תהלים ע טז) ויציצו מעיר כעשב הארץ ואין עיר אלא ירושלים שנאמר (מ״ב יט לד) וגנותי (על) (אל) העיר הזאת. וא״ר חייא בר יוסף עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהם ק״ו מחטה מה חטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושים צדיקים שנקברו בלבושיהם עאכ״ו:
17
י״חאמר ר׳ חייא בר יוסף עתידה א״י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהלים עב טז) יהי פסת בר בארץ. ת״ר יהי פסת בר בארץ בראש הרים אמרו עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים ושמא תאמר יש צער לקוצרה ת״ל (שם) ירעש כלבנון פריו הקב״ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פסת ידו וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. (דברים לב יד) עם חלב כליות חטה אמרו עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול ואל תתמה שהרי שועל קינן בלפת ושקלוהו ומצאו בו ששים לטרין בליטרא של צפורי. תניא א״ר יוסי מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל ונפשח אחד מהם ונמצאו בו ט׳ קבין חרדל ומעציו סיככו בו סוכת יוצרין. אר״ש בן תחליפא קלח של כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים ויורדים בו בפלס (שם) ודם ענב תשתה חמר אמרו לא כעה״ז עה״ב העוה״ז יש בו צער לבצור ולדרוך העה״ב מביא ענבה אחת בקרן או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספק הימנה כפטם גדול ועציה מסיקין תחת התבשיל ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה ל׳ גרבי יין שנא׳ ודם ענב תשתה חמר א״ת חמר אלא חומר. כי אתא רב דימי אמר מ״ד (בראשית מט יא) אוסרי לגפן עירה אין לך כל גפן וגפן שבא״י שאין צריך עיר אחת לבצור. (שם) ולשרקה בני אתונו אין לך כל אילן סרק שבא״י שאינו מוציא משוי שתי אתונות ושמא תאמר אין בו יין ת״ל (שם) כבס ביין לבושו ושמא תאמר אינו אדום ת״ל (שם) ובדם ענבים וש״ת אינומרוה ת״ל (שם) סותה וש״ת אין בו טעם ת״ל (שם) חכלילי עינים מיין כל היך שטועמו אומר לי לי וש״ת לנערים יפה ולזקנים אינו יפה ת״ל (שם) ולבן שנים מחלב אל תקרי לבן שינים אלא לבן שנים פשטיה דקרא במאי כתיב כי אתא רב דימי אמר אמרה כנ״י לפני הקב״ה רבש״ע רמוז בעיניך דבסים מחמרא ואחוי לי שיניך דבסים מחלבא מסייע ליה לר׳ יוחנן דא״ר יוחנן טוב המלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב שנאמר (שם) ולבן שנים מחלב אל תיקרי לבן שינים אלא ליבון שינים:
18
י״טרב חייא בר אדא מקרי דר״ל הוה איפגר תלתא יומי ולא אתא כי אתא א״ל אמאי איפגרת א״ל דלית אחת הניח לי אבא ובצרתי ממנו יום ראשון ג׳ מאות אשכולות אשכול לגרב יום ב׳ בצרתי ממנה ג׳ מאות אשכולות ב׳ אשכול לגרב יום ג׳ בצרתי ממנה ג׳ מאת אשכולות ג׳ אשכול לגרב והפקרתי יותר מחציה א״ל אי לאו דאיפגרת הוה עבדא טפי. רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק חזינהו להנהו עזי דקאכלן תותי תאיני וקא נטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומערב בהדי הדדי אמר היינו זבת חלב ודבש. א״ר יעקב בן דוסאי מלוד לאונו ג׳ מילין פעם אחת קדמתי בנשף הלכתי עד קרסולי בדבש של תאנים. אמר ר״ל לדידי חזי לי זבת חלב דבש של צפורי והוי שיתסר מילין אשיתסר מילין. אמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי זבת חלב ודבש של כל א״י (דף קיב) והוי כעבי מיכסי עד אקרא דתולבקני עשרין ותרתי פרסי אורכא ופותיא שיתא פרסי. ר׳ חלבו ור׳ עוירא ור׳ יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא אייתי קמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו ואילפס כפר הינו כמה הוה חמש סאין. אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש. לשנה איקלע ר׳ אלעזר להתם ואייתו לקמיה נקטן בידיה ואמר (תהלים קז לד) ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה ר׳ יהושע ב״ל איקלע לגבלא חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי כי עיגלי אמר עגלים בין הגפנים אמרו ליה קטופי נינהו אמר ארץ ארץ הכניסי פירותיך למי את מוציאה פירותיך לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו לשנה איקלע ר׳ חייא להתם חזנהו דהוו קיימי כעזי אמר עזים בין הגפנים א״ל זיל לא תעביד לן כחברך:
19
כ׳ת״ר בברכותיה של ארץ ישראל בית סאה עושה רבוא כורין בישיבתה של צוען בית סאה עושה ע׳ כורין דתני׳ א״ר מאיר אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה ע׳ כורין. ואין לך מעולה בכל הארצות יותר מארץ מצרים שנא׳ (בראשית י״ג:י׳) כגן ה׳ כארץ מצרים ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען דהוה מרבו בה מלכי דכתיב (ישעיה ל ד) כי היו בצוען שריו ואין לך טרשים בכל א״י יותר מחברון דהוי קברי בה שכבי ואפ״ה חברון מבונה על א׳ משבעה בצען דכתיב (במדבר יג כב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים מאי נבנתה אילימא נבנתה ממש אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה לבנו גדול שנאמר (בראשית י ו) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען אלא שמבונה על אחת משבע בצוען הני מילי בטרשים אבל שלא בטרשים ה׳ מאה וה״מ שלא בברכותיה אבל בברכותיה כתיב (בראשית כו יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים:
20
כ״אתניא אמר ר׳ יוסי סאה ביהודה היתה עושה ה׳ סאים סאה קמח סאה סלת סאה סובין סאה מורסן וסאה קיבוריא א״ל ההוא צדוקי לר׳ חנינא יאי משכחיתו בה בארעכון בית סאה אחת הניח לי אבא ממנה משח ממנה חמר ממנה עיבור ממנה קטניות ממנה רועות מקנתי. א״ל ההוא בר אמוראה לבר ארעא דישראל האי תאלתא דקיימא אגודא דירדנא כמה גזריתו מינה א״ל שיתין כורי א״ל אכתי לא מעייליתו בה אחריבתוה אנן ק״כ כורי הוה גזרינן מינה א״ל אנא נמי מחד גיסא קאמינא לך. אמר רב חסדא מ״ד (ירמיה ג יט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי למה נמשלה א״י לצבי לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו אף א״י אינה מחזקת פירותיה. ד״א מה צבי זה קל מכל החיות אף א״י קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן אף א״י קלה לבשל ואין פירותיה שמנים ת״ל (שמות ג ח) ארץ זבת חלב ודבש שמנים מחלב ומתוקים מדבש:
21
כ״ברבי אלעזר כי הוה סליק לא״י אמר פלטי לי מחדא כי סמכוהו אמר פלטי לי מתרתי כי איתבוהו בסוד העיבור אמר פלטי לי מתלתא שנא׳ (יחזקאל יג ט) והיתה ידי על הנביאים החוזים שוא וגו׳ בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור ובכתב בני ישראל לא יכתבו זו סמיכה ואל אדמת בני ישראל לא יבאו כמשמעו. רבי זירא כי הוה סליק לא״י לא אשכח מברא למיעבר נקט במצרא וקעבר א״ל ההוא צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו אכתי בפזיזותייכו קיימיתכו א״ל דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אנא מי יימר דזכינא לה. ר׳ אבא מנשק כיפי דעכו ר׳ חנינא מתקן מתקליה ר׳ אמי ורבי אסי (שם ע״ב) קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא ר׳ חייא בר גמדא מיגנדר בעפרא שנא׳ (תהלים קב טו) כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו א״ר זירא אמר רבה בר ירמיה דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים כי אמריתה קמיה דשמואל אמר צירוף אחר צירוף שנא׳ (ישעיה ו יג) ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער. תני רב יוסף בזוזי ובזוזי דבזוזי. אמר רב חייא בר אשי אמר רב עתידין כל אילני סרק שבא״י שיטענו פירות שנא׳ (יואל ב כב) כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם:
22
כ״גסליק מסכת כתובות
23
