עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), כתובות ה׳Ein Yaakov (Glick Edition), Ketubot 5
א׳(דף סא) אמר רב יצחק בר חנניא אמר רב הונא הכל משהין בפני השמש חוץ מבשר ויין. אמר רב חסדא בשר שמן ויין ישן. אמר רבא בשר שמן כל השנה כולה ויין ישן בתקופת תמוז. אבוה בר איהי ומנימין בר איהי חד ספי מכל מינא ומינא וחד ספי מחד מינא. מר משתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה. הנהו תרי חסידי ואמרי לה רב מרי ורב פנחס בני רב חסדא מר קדים ספי ומר מאחר ספי דקדים ספי אליהו משתעי בהדיה דמאחר ספי לא משתעי אליהו בהדיה:
1
ב׳אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו קא יתבי אפתחא דבי אזגור מלכא חליף ואזיל אטורנגא דמלכא חזייה רב אשי למר זוטרא (שם ע״ב) דחוור אפיה שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה א״ל אפסדתא לסעודתא דמלכא. אמרי ליה אמאי תעביד הכי. אמר להו מאן דעביד הכי פסל למאכל דמלכא אמרי ליה אמאי אמר להו דבר אחר חזאי ביה בדקו בדקיתו ולא אשכחו שקל אצבעתיה אנח עליה אמר להו הכא מי בדקיתו בדקו ואשכחו אמרו לו רבנן מ״ט סמכת אניסא. אמר להו חזאי רוח צרעת דקפרחה עילויה:
2
ג׳ההוא רומאה דאמר לה לההיא אתתא מינסבת לי אמרה ליה לא. אזל אייתי רימני פלי ואכל קמה כל מיא דצערי לה בלעתיה ולא יהב לה עד דזג לה לסוף אמר לה אי מסינא לך מינסבת לי אמרה ליה אין אזל ואייתי רימני פלי ואכל קמה אמר לה כל מיא דצערי לך תוף שדאי תוף שדאי עד דנפק מינה כי הוצא דירקא ואיתסיאת:
3
ד׳(דף סב) אמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר (יחזקאל כא יא) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח ור׳ יוחנן אמר כל גופו של אדם שנאמר (שם כא יב) והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים ור׳ יוחנן נמי הכתיב בשברון מתנים ההיא דכי מתחלא ממתנים מתחלא. ורב נמי הכתיב ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח שאני שמועה דבית המקדש דתקיפא טובא. ההוא ישראל ונכרי דהוו קאזלי באורחא בהדי הדדי לא אימצי נכרי לסגויי בהדי ישראל אדכריה חורבן בית המקדש נגיד ואיתנח ואפ״ה לא אימצי נכרי לסגויי בהדיה א״ל לא אמריתו אנחה שוברת חצי גופו של אדם א״ל ה״מ מלתא חדתא אבל הא דשנן בה לא דאמרי אינשי דמלפא תכלי לא בהתה:
4
ה׳(ע״ב) יהודה בריה דר׳ חייא חתניה דר׳ ינאי הוה אזיל ויתיב בבי רב וכל בי שמשא הוה אתי לביתיה וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא יומא חד משכתיה שמעתא כיון דלא חזו ההוא סימנא אמר להו ר׳ ינאי כפו מטתו שאלמלא יהודה קיים לא ביטל עונתו הואי (קהלת י ה) כשגגה שיוצאה מלפני השליט ונח נפשיה:
5
ו׳רבי איעסק ליה לבריה בי ר׳ חייא כי מטא למכתב כתובה נח נפשה דרביתא אמר רבי ח״ו פסולא איכא יתבו ועיינו במשפחות רבי אתי משפטיה בן אביטל ור׳ חייא אתי משמעי אחי דוד אזיל איעסק ליה לבריה בי ר׳ יוסי בן זמרא פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב אחלפוה קמיה אמר להו ניהוו שית שנין אחלפוה קמיה תניין אמר להו איכניס והדר אזיל הוה קא מכסיף מאבוה אמר ליה בני דעת קונך יש בך מעיקרא כתיב (שמות טו יז) תבאמו ותטעמו ולבסוף כתיב (שם כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אזל יתיב תרתי סרי שני בבי רב עד דאתי איעקרא דביתהו אמר רבי היכי נעביד נגרשה יאמרו עניה זו לשוא שמרה נינסיב אתתא אחריתי יאמרו זאת אשתו וזאת זוגתו בעא עלה רחמי ואיססיאת:
6
ז׳רבי חנינא בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דרשב״י א״ל איעכב לי עד דאתאי בהדך לא איעכב ליה אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אשתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה אזל יתב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל אמר ש״מ האי רביתא דידן אזל בתרה הוה יתיבא דביתהו קא ניהלא קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרה רוחה אמר לפניו רבש״ע עניה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייתה.
7
ח׳רבי חמא בר ביסא אזל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא אעביד כדעביד בן חכינאי עייל יתיב במדרשא שלח לביתי׳ אתא ר׳ אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא חזא דקא מחדדן שמעתתיה חלש דעתיה אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאל שמעתתא קא בעי אמרה ליה דביתהו מי איכא דקאים מקמי ברא קרי עליה רמי בר חמא (קהלת ד יב) והחוט המשלש לא במהרה ינתק זה ר׳ אושעיא בנו של ר׳ חמא בר ביסא:
8
ט׳רבי עקיבא רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצנעא ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה אזל יתיב י״ב שני בבי רב כי אתא אייתיה בהדיה תריסר אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה (דף סג) קא מדברת אלמנות חיות אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תריסר שנין אחריני אמר ברשות קא עבידנא הדר אזל יתיב תרי סרי שנין אחריני בבי רב כי אתא אייתיה בהדיה כ״ד אלפי תלמידי שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה אמרו לה שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי אמרה להו (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה הוו קא מדחפי לה שמעיה אמר להו שבקוה שלי ושלכם שלה הוא שמע אבוה דאתא גברא (רבה) למתא אמר איזיל לגביה אפשר דמיפר נדראי אתא לגביה א״ל אדעתא דגברא רבה מי נדרת א״ל אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת א״ל אנא הוא נפל על אנפיה ונשקיה על כרעיה ויהב לי׳ פלגא ממוניה ברתיה דר׳ עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כעובדי אמה כך עובדי ברתה.
9
י׳רב יוסף בריה דרבא שדריה אבוה לבי רב לקמיה דרב יוסף פסקו ליה שית שנין כי הוה תלת שני מטא מעלי יומא דכפורי אמר איזיל ואחזינהו לאינשי ביתי שמע אבוה שקל מנא ונפק לאפיה א״ל זוגתך נזכרת איכא דאמרי א״ל יונתך נזכרת איטרוד לא מר אפסיק ולא מר אפסיק:
10