עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), חגיגה א׳Ein Yaakov (Glick Edition), Khagigah 1
א׳חגיגה (דף ג׳) הנהו תרי אלמי דהוו בשביבותיה דרבי בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא ואמרי לה בני אחתיה דר׳ יוחנן דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמיה ומניידי ברישייהו ומרחשי בשיפוותייהו ובעה רבי רחמי עלייהו ואיסתו ואשתכח דהוה גמירי הלכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולי גמרא:
1
ב׳דרש רבא מאי דכתיב (שה״ש ו ב) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה יפין רגליהן של ישראל בנעלים בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וכי אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחלה לגרים. אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב (בראשית לז כד) והבור ריק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור ריק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת״ל אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:
2
ג׳(עקידה שער ק״א) תנו רבנן מעשה ברבי יוחנן בן ברוקא ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל את פני רבי יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה היום בבית המדרש, אמרו לו רבי תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין אמר להם אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש שבת של מי היתה שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה ובמה היתה הגדת היום אמרו לו בפרשת הקהל ומה דרש בה (דברים לא יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד ונשים באות לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהם אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני:
3
ד׳ועוד דרש (דברים כו יז) את ה׳ האמרת היום וכתיב וה׳ האמירך היום אמר להם הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה לכם חטיבה אחת בעולם אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב (דברים ו ד) שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם ע״ב) (דהי״א יז כב) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואף הוא פתח ודרש (קהלת יב ב) דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד למה נמשלו דברי תורה לדרבונות לומר לך מה דרבן זה מכוון את הפרה לתלמיה להביא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונים את לומדיהם מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין תלמוד לומר וכמסמרות אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף ד״ת חסרים ולא יתרים ת״ל נטועים מה נטיעה זו פרה ורבה אף דברי תורה פרים ורבים בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאים והללו מטהרים הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם הואיל והללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין היאך אני למד תורה מעתה ת״ל כולם נתנו מרועה אחד כולן אל אחד נתנן ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא שנאמר (שמות כ א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. אף אתה עשה אזנך כאפרכסת וקנה לך לב לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין דברי האוסרין ודברי המתירין דברי הפוסלין ודברי המכשירין וכלשון הזה אמר להם אשרי הדור שר״א בן עזריה שרוי בתוכו שאין דורו יתום. ולימרו ליה בהדיא משום מעשה שהיה דתניא מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל את פני רבי אליעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה היום בבית המדרש אמר לו נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל את עיניך פשט את ידיו וקבל את עיניו בכה רבי אליעזר ואמר (תהלים כה יד) סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם אמר לו לך ואמור להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני מרבי יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מה טעם הרבה כרכים כבשו עולי מצרים שלא כבשו עולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עניים עליהם בשביעית. תנא לאחר שנתישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו:
4
ה׳(דף ד׳ ע״ב) ר׳ יהודה אומר סומא באחד מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה לראות בב׳ עיניו אף ליראות בב׳ עיניו:
5
ו׳רב הונא כי הוה מטי להאי קרא יראה יראה בכי אמר עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו דכתיב (ישעיה א יב) כי תבאו לראות פני וגו׳. רב הונא כי הוה מטי להאי קרא בכי (דברים כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם עבד שרבו מצפה לאכול על שלחנו יתרחק ממנו שנאמר (ישעיה א יב) למה לי רוב זבחיכם יאמר ה׳ וגו׳. ר׳ אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי (בראשית מה ג) ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו ומה תוכחה של ב״ו כך של הקב״ה לא כל שכן. ר׳ אלעזר כי הוה מטי להאי קרא בכי (ש״א כח טו) ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ומה שמואל הנביא היה מתירא מיום הדין אנו עאכ״ו. מאי היא דכתיב (ש״א כח יב) ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזיל שמואל ואייתי למשה בהדיה אמר דילמא ח״ו לדינא קא מתבענא קום בהדאי דליכא מילתא דכתיבת באורייתא ולא קיימתיה. ר׳ אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי (איכה ג כט) יתן למכהו לחי ישבע בחרפה יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה אמר כולי האי ואולי. רבי אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי (צפניה ב ג) בקשו את ה׳ כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה׳ אמר כולי האי ואולי. רב אמי כי הוה מטי להאי קרא בכי שנאמר (עמוס ה טו) שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה׳ אלהי צבאות שארית יוסף אמר כולי האי ואולי:
6
ז׳(דף ה) ר״י כי הוה מטי להאי קרא בכי (איוב ב ג) ותסיתני בו לבלעו חנם עבד שרבו מסיתין אותו עליו וניסת תקנה יש לו (ב״ב פ״ק ע״ש רש״א). רבי יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי (איוב טו טו) הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו ואם בקדושיו לא יאמין במאן יאמין יומא חד הוה אזיל באורחא חזייא לההוא גברא דהוה קא מנקיט תאיני שביק הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו א״ל הני מעלן טפי א״ל הני לאורתא קא בעינא להו הני נטרן והני לא נטרן אמר היינו דכתיב הן בקדושיו לא יאמין:
7
ח׳רבי יוחנן כי מטי להאי קרא הוה בכי (מלאכי ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה׳ צבאות עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו. א״ר יוחנן אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות. אר״ש ב״ל כל המטה דין של גר כאלו מטה דינו של מעלה שנאמר ומטה גר מטי כתיב. א״ר חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד שנאמר ולא יראני הא יראני מוחלין לו מיד.
8
ט׳ר׳ יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי (קהלת יב יד) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע אמר עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו. מאי על כל נעלם. שמואל אמר זה הרק בפני חברו ונמאס בה. מאי אם טוב ואם רע א״ר ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא, כי הא דר׳ ינאי חזייהו לההוא גברא דיהיב זוזא לעניא בפרהסיא א״ל מוטב דלא יהבת ליה מהשתא דיהבת ליה אכסיפתיה. דבי ר׳ שילא אמרי זה הנותן צדקה לאשה בסתר דקא מייתי לה לידי חשדא. רב אמר זה המשדר בשר לאשתו שאינו מחותך בערבי שבתות, איני והא רבא משדר שאני בת רב חסדא דקים ליה בגוה. ושמואל אמר זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו. אמר רבא היינו דאמרי אינשי זוזי לעללא לא שכיח לתליתא שכיח.
9
י׳רבי יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי (דברים לא כא) והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות אמר עבד שרבו ממציא לו רעות רבות תקנה יש לו. מאי רעות רבות וצרות אמר רב רעות שנעשו צרות זו לזו כגון זבורא ועקרבא. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם א״ר ברדלא בר טביומי א״ר כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כל שאינו בוהיה לאכול (שם ע״ב) אינו מהם. אמרו ליה רבנן לרבא מר לא בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול איתיה אמר להו ומי ידעיתו כמה משדרנא בצינעא לבי שבור מלכא אפ״ה יהבו ביה רבנן עינייהו אדהכי שדור דבי שבור מלכא וגרבוהו אמר היינו דתניא רשב״ג אומר כ״מ שנתנו בו חכמים עיניהם או עוני או מיתה (דברים לא) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא אמר רבא אמר הקב״ה אע״פ שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו. רב יוסף אמר ידו נטויה עלינו להגין שנאמר (ישעיה נא טז) ובצל ידי כסיתיך:
10
י״אר׳ יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר אחוי ליה ההוא מינאה עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה אחוי ליה איהו ועוד ידו נטויה עלינו להגין א״ל קיסר לר׳ יהושע בן חנניה מאי אחוי לך עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה ומאי אחות ליה הכי והכי א״ל לההוא מינאה מאי אחוית ליה א״ל עמא דאהדרינהו מריה לאפיה והוא מאי אחוי לך אמר לא ידענא אמר גברא דלא ידע מאי מחוו ליה מחוי במחוג קמיה מלכא אפקוה לההוא אפיקורסא וקטלוה.
11
י״בכי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניא אמרי ליה רבנן ומאי תהוי עלן מן אפיקורסא אמר להו (ירמיה מט ז) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם כיון דאבדה עצה של בנים נסרחה חכמתם של עובדי כוכבים ואי בעית אימא מהכא (בראשית לג יב) ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. ר׳ אילא הוה סליק ואזל בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לההוא ינוקא דהוה קא קרי (עמוס ד יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו אמר עבד שרבו מגיד לו מה שיחו תקנה יש לו. מאי מה שיחו אמר רב אפילו שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידין לו לאדם בשעת מיתה:
12
י״ג(ירמיה יג יז) דמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה׳ א״ר אלעזר ג׳ דמעות הללו למה אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני ואחת על ישראל שגלו ממקומן וא״ד אחת על ביטול תורה:
13
י״דת״ר שלשה דברים הקדוש ב״ה בוכה עליהם בכל יום על מי שאפשר לעסוק ואינו עוסק ועל מי שא״א לעסוק בתורה ועוסק ועל פרנס המתגאה על הצבור בחנם. רבי הוה נקט ספר קינות וקרי בגויה כי מטי להאי פסוקא (איכה ג ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל נפל ספרא מידיה אמר נפל מאיגרא רם לבירא עמיקתא:
14
ט״ורבי ורבי חייא הוו שקלי ואזלי באורחא כי מטו להאי מתא אמרי אי איכא צורבא מרבנן הכא ניזיל ונקבל אפיה אמרי להו איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים הוא א״ל רבי חייא לרבי תיב את הכא ולא תזלזל בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה תקפיה ואזיל בהדיה. כי הוו מיפטרי מקמיה אמר להם אתם הקבלתם פנים הנראים ואינם רואים תזכו ותקבלו פני שכינה הרואה ואינה נראה. א״ל רבי לרבי חייא איכו השתא מנעתני מהאי ברכתא. א״ל רבי חייא ממאן שמיע לך מפרקיה דרבי יעקב שמיע לי דרבי יעקב איש כפר חיטיא הוה רגיל דהוה מקבל אפיה דרביה כל יומא כי קש א״ל לא ליצטער מר דלא יכיל מר א״ל מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן (תהלים מט י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת מה טעם לא יראה כי יראה חכמים ימותו מה הרואה חכמים במיתתן כך בחייהם עאכ״ו:
15
ט״זרב אידי בריה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והדר אתי והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חליש דעתיה וקרי אנפשיה (איוב יב ד) שחוק לרעהו אהיה קורא לאלוה ויענהו א״ל ר׳ יוחנן במטו מינך לא תעניש רבנן נפק ר׳ יוחנן לבי מדרשא ודרש (ישעיה נה ב) ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה לשמה מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה כולה וכה״א במדת פורענות דכתיב (במדבר יד לד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה וכי מ׳ שנה חטאו והלא לא חטאו אלא מ׳ יום אלא לומר לך כל העובר עבירה אחת אפילו פעם אחת בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה כולה:
16
י״ז(דף ז) רבי לוי רמי כתיב (משלי כה יז) הוקר רגלך מבית רעך וכתיב (תהלים סו יג) אבא ביתך בעולות לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים תניא נמי הכי הוקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר אתה אומר בחטאות ואשמות או אינו אלא בעולות ושלמים כשהוא אומר אבא ביתך בעולות הרי עולות ושלמים אמור הא מה אני מקיים הוקר רגלך בחטאות ואשמות:
17
י״חרבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שלא יוכלו לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר. א״ת בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן ר״ש בן יוחאי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחילתו ונתעוות ואי זה ת״ח הפורש מן התורה:
18
י״ט(דף ט ע״ב) תניא (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקן כיצד זה שביטל ק״ש של שחרית או של ערבית ותפלה של שחרית או של ערבית וחסרון לא יוכל להמנות זה שמנוהו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. אמר ליה בר הי הי להלל מאי דכתיב (מלאכי ג יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו לא עבדו א״ל עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו אבל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחת. א״ל משום חדא זימנא קרי ליה לא עבדו א״ל אין צא ולמד משוק של חמרים עשרה פרסי בזוזא עשרה וחד פרסי בתרי זוזי:
19
כ׳א״ל אליהו לבר הי הי ואמרי לה לרבי אלעזר מאי דכתיב (ישעיה מח י) הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני (עקידה מ״ג מ״ד) מלמד שחזר הקב״ה על כל מדות טובות ולא מצא לישראל מדה טובה אלא עניות אמר שמואל ואי תימא רב יוסף היינו דאמרי אינשי יאה עניותא ליהודאי כי ברזא סומקא לסוסיא חיורא:
20
