עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), מכות ב׳Ein Yaakov (Glick Edition), Makkot 2
א׳תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען ומכוונות היו כמין שני שורות שבכרם (יהושע כ ז) חברון ביהודה כנגד (דברים ד מג) בצר במדבר (יהושע כ ז) שכם בהר אפרים כנגד (דברים ד מג) ראמות בגלעד קדש בהר נפתלי כנגד עלן בבשן. (שם יט) ושלשת שיהו משולשות שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכם לקדש ומשכם לקדש כמקדש לצפון. בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים (דף י) דכתיב (הושע ו ח) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם וא״ר אלעזר שהיו עוקבין להרוג נפשות מ״ש מהאי גיסא ומהאי גיסא דמרחקי ומ״ש מציעאי דמקרבי אמר אביי בשכם נמי שכיחי רוצחים שנאמר (שם) וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה. מאי חבר כהנים אמר ר׳ אלעזר שהיו מתחברים להרוג נפשות בכהנים הללו שמתחברים לחלק תרומה בבית הגרנות ותו ליכא והאיכא (במדבר לה ו) ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר אמר אביי הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת הללו אין קולטות אלא לדעת. וחברון עיר מקלט הואי והכתיב (שופטים א כ) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משח אמר אביי פרוודהא דכתיב (יהושע כא יב) ואת שדה העיר ואת חצריה נתנו לכלב בן יפנה:
1
ב׳תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו דכתיב (דברים ד מד) ונס אל אחת מן הערים האל והי עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא. א״ר זירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון. א״ר יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו. איני והאמר ר׳ יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטין דכתיב (שם) את בצר במדבר וכתיב בתריה (שם) וזאת התורה לא קשיא הא בעידנא דעסיק בה הא בעידנא דלא עסיק בה. אי בעית אימא מאי קולטין ממלאך המות כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגרס בבי רב לא מצי שליחא דמלאכא דמותא למיקרב ליה משום דלא פסיק פומיה מגירסא סליק ויתיב אארזא דבי רב ופקע ארזא אישתיק ויכיל ליה:
2
ג׳אמר רבי תנחום בר חנילאי מפני מה זכה ראובן להמנות בהצלה תהלה מפני שהוא פתח בהצלה תחלה שנאמר (בראשית לז כא) וישמע ראובן ויצילהו מידם. דרש ר׳ שמלאי מ״ד (דברים ד מא) אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש א״ל הקב״ה למשה הזרח השמש לרוצחים איכא דאמרי אמר הקב״ה הזרחת שמש לרוצחים. דרש רבי סימאי מ״ד (קהלת ה ט) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה שהיה יודע ששלש בעבר הירדן אינן קולטות עד שנבחרו ג׳ שבארץ כנען אמר מצוה באה לידי אקיימנה ומי אוהב בהמון לו תבואה למי נאה ללמוד בהמון למי שכל תבואה שלו וחיינו דא״ר אלעזר מ״ד (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה׳ למי שיכול להשמיע כל תהלתו. ורבנן ואי תימא רבה בר מרי אמר מי אוהב בהמון לו תבואה כל האוהב בהמון לו תבואה יהבי ביה רבנן עינייהו ברבה בריה דרבא. רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה והיינו דאמר רב יוסי בר חנינא מ״ד (ירמיה נ לו) חרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאי ת״ח שיושבים בד בבד ועוסקין בתורה ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא ונואלו וכתיב חתם (במדבר יב יא) אשר נואלנו ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר ואשר חטאנו. רבינא אמר כל האוהב ללמד בהמון לו תבואה והיינו דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחברי ומתלמידי יותר מכולם:
3
ד׳אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב (תהלים קכב ב) עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי גרם לרגלינו שהיו עומדין במלחמה שערי ירושלים שהיו עוסקין בתורה. וא״ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (שם קכב א) שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה׳ נלך אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע שמעתי בני אדם שאומרים מתי ימות זקן זה ויבנה שלמה בנו בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי. א״ל הקב״ה (שם פד יא) כי טוב יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח:
4
ה׳(דף יא) תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר (ע״ב) מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם. אמר רב כהנא מאי קראה (דברים יט ג) תכין לך עשה לך הכנה לדרך. ר׳ חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (תהלים כה ח) טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים מורה קל וחומר לצדיקים. ר״ש בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא (שמות כא יג) ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו (ש״א כד יד) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד לזה אין עדים ולזה אין עדים הקב״ה מזמנן לפונדק אחד זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונופל עליו והורגו נמצא זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה:
5
ו׳אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא ואמרי לה אמר רב הונא אמר רבי אליעזר מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. מן התורה דכתיב (במדבר כב יב) לא תלך עמהם וכתיב (שם כב כ) קום לך אתם. מן הנביאים דכתיב (ישעיה מח יז) אנכי ה׳ אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. מן הכתובים דכתיב (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן:
6
ז׳פיסקא. לפיכך אמותיהן של כהנים וכו׳. טעמא דלא מצלו הא מצלו מייתי והכתיב (משלי כו ב) כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא א״ל ההוא סבא מפרקיה דרבא שמיע לי מפני שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו איכא דאמרי כדי שיתפללו על בניהם ולא ימותו טעמא דמצלו הא לא מצלו מייתי מאי הוה ליה למיעבד הכא אמרי טוביה חטא וזיגוד מנגיד התם אמרו שכם נסיב מבגאי גזר אמר ההוא סבא מפרקיה דרבא שמיע לי מפני שהיה להם לבקש רחמים על דורן ולא בקשו כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דרבי יהושע בן לוי ולא אשתעי אליהו בהדיה תלתא יומין:
7
ח׳אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו בחנם היא באה מנלן מאחיתופל בחנם היא באה מנ"ל מאחיתופל כשכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפיה לעלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למיכתב שם ומשדי בתהומא ונייח ליכא דא״ל ולא מידי אמר כל היודע לומר ואינו אומר יחנק בגרונו נשא אחיתופל ק״ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורת שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום על כל העולם כלו עאכ״ו. אמר שרי כתב שם אחספא ושדא בתהומא הדר תהומא וקם בדוכתיה. ואפילו הכי כתיב (ש״ב יז כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו וגו׳ ויחנק. א״ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנ״ל מעלי דקאמר ליה עלי לשמואל (ש״א ג יז) כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר ואע״ג דכתיב (שם ג יח) ויגד לו את כל הדברים ולא כחד ממנו ואפילו הכי כתיב (שם ח ג) ולא הלכו בניו בדרכיו וגו׳:
8
ט׳(ע״ב) אמר רב יהודה אמר רב נידוי אפילו על תנאי צריך הפרה מנא לן מיהודה דכתיב (בראשית מג ט) אם לא אביאנו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים. ואמר רב שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאי דכתיב (דברים לג ו) יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר וזאת ליהודה ויאמר כל אותם ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר וכו׳ (עי׳ סוטה פ״ק כל המאמר):
9
י׳(דף יב) אמר רב יהודה אמר רב שני טעיות טעה יואב באותה שעה שנאמר (מ״א ב כח) וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח טעה שאין קולט אלא גגו והוא תפש בקרנותיו טעה שאין קולט אלא מזבח בית עולמים והוא תפש במזבח של שילה. אמר אביי בהא נמי טעה שאין קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר היה. אמר ריש לקיש שלשה טעיות עתיד שרה של אדום לטעות שנאמר (ישעיה סג א) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה טועה שאין קולטת אלא בצר והוא גולה לבצרה טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך טועה שאין קולטת אלא שוגג והוא מזיד:
10
