עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), מגילה ד׳Ein Yaakov (Glick Edition), Megillah 4
א׳(דף כז) דרש בר קפרא מאי דכתיב (מ״ב כה ט) וישרוף את בית ה׳ ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש. בית ה׳ זה בית המקדש. בית המלך אלו פלטרין של מלך. ואת כל בתי ירושלים כמשמען. ואת כל בית גדול פליגי בה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה. מאן דאמר מקום שמגדלין בו תורה דכתיב (ישעיה מב כא) יגדיל תורה ויאדיר ומאן דאמר מקום שמגדלין בו תפלה דכתיב (מ״ב ח ד) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע ואלישע כי עבד בתפלה הוא דעבד, תסתיים דרבי יהושע בן לוי הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה דאמר רבי יהושע בן לוי בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש תסתיים:
1
ב׳(ע״ב) שאלו תלמידיו את ר״י זכאי במה הארכת ימים אמר להם מימי לא השתנתי מים בד׳ אמות של תפלה ולא כניתי לחבירי ולא בטלתי קידוש היום. אימא זקנה היתה לי פעם אחת לא היה לי קידוש מכרה כפה שעל ראשה והביאה לי קידוש היום תנא כשמתה היא הניחה לו ש׳ גרבי יין כשמת הוא הניח לבניו ג׳ אלפים גרבי יין. רב הונא הוה אסר ריתא וקאי קמיה דרב אמר ליה המיינך היכא אמר ליה לא הוה לי חמרא לקדושא ומשכנתיה להמיינאי ואתיתי ביה יין קדושא אמר ליה יהא רעוא דתיטום בשיראי כי אכלל רבה בריה רב הונא איניש גוצא הוה עייל גנא אפוריא אתאן בנתיה וכלתיה שלחן ושדיין מאני עילויה עד דאיטום בשיראי אתא רב יוסף אשכחיה אמר ליה אקיים בך ברכתיה דרב כי שמע רב איקפד אמר אמאי לא אמר לי כי ברכתיך וכן למר:
2
ג׳שאלו תלמידיו את רבי אלעזר בן שמוע במה הארכת ימים אמר להם מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא ולא פסעתי על ראשי עם קדוש (אפילו רבים צריכים לו החמיר על עצמו. ע׳ יבמות פרק מ״ח במהרש״א) ולא נשאתי כפי בלא ברכה. שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים אמר להם מימי לא קדמוני אדם לבית המדרש (דף כח) ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה ולא ברכתי לפני כהן. למימרא דמעליותא היא והא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חייב מיתה שנאמר (משלי ח לו) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. כי קאמר איהו נמי בשוין:
3
ד׳שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא נתכבדתי בקלון חבירי ולא עלתה עמי קללת חבירי על מטתי וותרן הייתי בממוני. לא נכתבדתי בקלון חבירי כי הא דרב הונא דרי מרא אכתפיה אתא רב חנא בר חנילאי וקא שקיל מיניה אמר ליה אי רגילת דדרית במאתיך דרי ואי לא איתייקורי אנא בזילותא דידך לא ניחא לי. ולא עלתה על מטתי קללת חבירי כי הא דמר זוטרא כי הוה סליק לפורייה אמר שדי ליה לכל מאן דצערן. וותרן בממוני הייתי דאמר מר איוב וותרן בממוניה הוה שהיה מניח פרוטה לחנוני מממוניה (ב״ב פ״ק וע״ש רש״א):
4
ה׳שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול במה הארכת ימים אתו גווזאי וקא מחו ליה סליק יתיב בדיקלא אמר ליה רבי אם נאמר (במדבר כח ד) כבש למה נאמר אחד אמר ליה מיוחד שבעדרו. אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוה אמר ליה מימי לא קבלתי מתנות דכתיב (משלי טו כז) ושונא מתנות יחיה (פא״ט ע״ש רש״א). ולא עמדתי על מדותי דאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר (מיכה ז יח) נושא עון ועובר על פשע למי נושא למי שהוא עובר על פשע (יומא פרק בתרא ד״ה פ״ק וע״ש רש״א):
5
ו׳שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים אמר ליה קצתי בחיי אמר ליה רבי תורה היא וללמוד אני צריך. אמר ליה מימי לא נסתכלתי בצלם דמות אדם רשע דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע שנאמר (מ״ב ג יד) כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך. רבא אמר מהכא (משלי יח ה) שאת פני רשע לא טוב. בשעת פטירתו אמר ליה ברכני אמר ליה יהי רצון שתגיע לחצי ימי ולכולהו לא. אמר ליה הבאים אחריך בהמה ירעו. שאלו תלמידיו את רבי זירא ואמרי לה את רב אדא בר אהבה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא ציערתי בפני אדם גדול ממני ולא הרהרתי במבואות המטונפות ולא הלכתי ד׳ אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי ולא ששתי בתקלת חברי ולא קריתי לחברי בחכינתו ואמרי לה בחניכתו:
6
ז׳תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שכל מקום שגלו שכינה עמהם גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר (ש״א ב כז) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגומר. גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר (ישעיה מג יד) למענכם שלחתי בבלה. ואף כשהם עתידין ליגאל שכינה עמהם שנאמר (דברים ל ג) ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהם מבין הגליות:
7
ח׳(יחזקאל יא טז) ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם אמר רב שמואל בר יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשיות שבבבל ורבי אלעזר אמר זה בית רבינו שבבבל. אמר רבא מאי דכתיב (תהלים צ א) ה׳ מעון אתה היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות אמר רבא מריש הוה גריסנא בגו ביתאי ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמעית להא דקאמר דוד (תהלים כו ח) ה׳ אהבתי מעון ביתך לא גריסנא אלא בבי כנשתא היכא דמצלינא. תניא רבי אלעזר הקפר אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוץ לארץ שיקבעו בארץ ישראל שנא׳ (ירמיה מו יח) כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא והלא דברים קל וחומר ומה תבור וכרמל שלא באו אלא ללמוד תורה לפי שעה נקבעו בארץ ישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין בהם ומרביצין בהם את התורה (כולה) על אחת כמה וכמה. דרש בר קפרא מאי דכתיב (תהלים סח יז) למה תרצדון הרים גבנונים יצתה בת קול ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני כלכם בעלי מומין אתם אצל סיני כתיב הכא גבנונים וכתיב התם (ויקרא כא כ) או גבן או דק. אמר רב אשי שמע מיניה האי מאן דיהיר בעל מום הוא. (דף לא) אמר רבי יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא (שם) אתה מוצא ענותנותו דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתיב בתורה (דברים י יז) כי ה׳ אלהיכם הוא אלהי האלהים גומר וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה. שנוי בנביאים (ישעיה נז טו) כי כה אמר רם ונשא גומר וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח. ומשולש בכתובים (תהלים סח ה) סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות:
8
ט׳(דף לב) ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן מנין שמשתמשין בב״ק שנאמר (ישעיה ל כא) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר. וה״מ דשמע קול גברא במתא ואתתא בדברא והוא דאמר הן הן והוא דאמר לאו לאו. ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ כה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. מתקיף לה רב משרשיא משום דלא ידעי לבסומי קליה כתיב ביה ומשפטים לא יחיו בהם. אלא (אמר רב משרשיא ב׳ [תלמידי חכמים] שיושבים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר ומשפטים לא יחיו בהם. (ויקרא כג מד) וידבר משה את מועדי ה׳ אל בני ישראל מצותן שיהיו קוראין אותן כל אחד ואחד בזמנו:
9
י׳תנו רבנן משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום. הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת. הלכות חג בחג:
10
י״אסליק מסכת מגילה.
11