עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), סנהדרין א׳Ein Yaakov (Glick Edition), Sanhedrin 1
א׳סנהדרין תניא (דף ה) לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט. (בראשית מט י) ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים:
1
ב׳(ע״ג) תניא תלמיד אל יורה במקום רבו אא״כ היה רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל:
2
ג׳(דף ו ע״ב) רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע וכל הבוצע הרי זה חוטא וכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ ועל זה נאמר (תהלים י ג) ובוצע ברך נאץ ה׳ אלא יקוב הדין את ההר שנאמר (דברים א יז) כי המשפט לאלהים הוא וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחבירו שנאמר (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. רבי אליעזר אומר הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה׳. ר׳ מאיר אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה שנאמר (בראשית לז כו) ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה׳. רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר (זכריה ח טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע. וכן בדוד הוא אומר (ש״ב ח טז) ויהי דוד עושה משפט וצדקה והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה צדקה אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע. אתאן לת״ק. דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו זה משפט וצדקה משפט לזה וצדקה לזה משפט לזה שהחזיר לו ממון וצדקה לזה ששילם לו מתוך ביתו. קשיא ליה לרבי האי לכל עמו לעניים מיבעי ליה אלא רבי אומר אע״פ שלא שלם לו מתוך ביתו זהו משפט וצדקה משפט לזה וצדקה לזה משפט לזה שהחזיר לו ממונו וצדקה לזה שהוציא גזילה מתחת ידו (דף ז) ופליגא דרבי תנחום בר חנילאי דא״ר תנחום בר חנילאי לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל שנאמר (שמות לב ה) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה אמר רבי בנימן בר יפת אמר ר׳ אלעזר ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור ומקיים בי (איכה ב כ) אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגלא אפשר הויא להו תקנתא בתשובה:
3
ד׳(דף ד ע״ב) רבי שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו שנאמר (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש קודם שנתגלע הריב אתה יכול לנטשו משנתגלע הריב אי אתה יכול לנטשו. וריש לקיש אמר שנים שבאו לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה יכול לומר להן אין אני נזקק לכם שנאמר (דברים א יז) לא תגורו מפני איש:
4
ה׳ר׳ יהושע בן קרחה אומר מנין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר מנין שלא ישתוק שנאמר לא תגורו מפני איש וא״ר חנין לא תכניס דבריך מפני איש ויהיו עדים יודעים את מי הם מעידים ולפני מי הם מעידים ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר (שם יט יז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ויהיו הדיינים יודעים את מי הם דנים ולפני מי הם דנים ומי עתיד ליפרע מהם שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכן יהושפט הוא אומר (ד״ה ב יט ו) ויאמר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה׳ שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה תלמוד לומר (שם) ועמכם בדבר משפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות:
5
ו׳(דף ז) אמר רב המנונא אין תחלת דינו של אדם נידון אלא על ד״ת שנאמר (משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון. א״ר הונא האי תינהא דמיא לצינורא דבידקא דמיא כיון דרווח רווח אביי קשישא אמר דמי לגודא דגמלא כיון דקם קם:
6
ז׳ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתי׳ מאה א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב פוטר מים ראשית מדון ריש מאה דיני. ההוא דהוה קאמר ואזיל אתרתי תלת גנבא לא מיקטל א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (עמוס ב ה) כה אמר ה׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה. ההוא דהוה קאמר ואזיל שב בירי לשלמנא וחד לעביד ביש א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם. ההוא דהוה קאמר ואזיל דמכי דינא שקלו גלימיה ליזמר וליזיל באורחא. א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (שמות יח כג) וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. ההוא דהוה קאמר ואזיל היא ניימא ודיקולא שפיל. א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (קהלת י יח) בעצלתים ימך המקרה וגו׳. ההוא דהוה קאמר ואזיל גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם. א״ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב (תהלים מא י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב:
7
ח׳ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן השתא דלא עזיזא רחימתין פוריא בת שיתין גרמידי לא סגי לן אמר רב הונא קראי כתיבי מעיקרא כתיב (שמות כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה וכתיב (מ״א ו) והבית אשר בנה המלך שלמה לה׳ ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו ולבסוף כתיב (ישעיה סו א) כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי וגו׳.
8
ט׳א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (שם יב) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳. וא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב״ה גובה ממנו נפשו שנאמר (משלי כב כג) אל תגזל דל כי דל הוא וגו׳ כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. וא״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוח לו מתחתיו (ע״ב) שנאמר (ש״ה ג ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו׳ מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה. דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק מאי דכתיב (ירמיה כא יב) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אומרהו ואם לאו אל תאמרהו. ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן מהכא (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו. א״ר יהושע בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן פשיטא לא צריכא אלא לתלמיד היושב לפני רבו:
9
י׳רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה מכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב אמר כי היכי דלימטייה שיבא מכשורא. רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמיה מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי דמתא מחסיא אמר כי היכי דלימטייה שיבא מכשורא. כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מ״ד (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה. דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר אמרו ליה ליהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש קום עליה באמורא קם גחין עליה ולא א״ל ולא מידי פתח ואמר (חבקוק ב יט) הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו ועתיד הקב״ה ליפרע ממעמידין שנאמר (שם) וה׳ בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ:
10
י״אאמר ריש לקיש כל המעמיד דיין על הצבור שאינו הגון כאילו נוטע אשרה שנאמר (דברים טז יח) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וסמיך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ אמר רב אשי ובמקום שיש ת״ח כאילו נטעו אצל מזבח שנאמר (שם) אצל מזבח ה׳ אלהיך. כתיב (שמות כ כג) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב. אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי הא דעץ ואבן שרי אמר רב אשי אלוה הבא בשביל כסף ואלוה הבא בשביל זהב. רב כי הוה אתי לבי דינא אמר הכי ברעות נפשאי לקטלא נפיק וצבי ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה עייל הלואי שתהא ביאה כיציאה. כי הוה חזי אמבוה דספרי אבתריה אמר (איוב כ ו) אם יעלה לשמים שיאו וגו׳ בגללו לנצח יאבד וגו׳. מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דרגלא אמר הכי (משלי כז כד) כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור דור:
11
י״בדרש בר קפרא מנא הא מלתא דאמור רבנן הוו מתונים בדין דכתיב (שמות כ כג) ולא תעלה במעלות וסמיך ליה (שם כא) ואלה המשפטים. א״ר אלעזר מניין לדיין שלא יפסיע על ראשי עם קודש שנאמר ולא תעלה במעלות וסמיך לית ואלה המשפטים אשר תשים אשר תלמדם מיבעי ליה אמר ר׳ ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינים כי הא דרב הונא כי הוה נפיק לדינא אמר הכי אפיקו לי מאני חנותאי ומאי נינהו חוטרי וסנדלי שיפורי ורצועי:
12
י״גא״ר יוחנן כנגד מקל ורצועה תהא זריז. (שם) שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק אמר רבי חנינא אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם רב כהנא אמר מהכא (שמות כג א) לא תשא לא תשיא. (דברים א) ושפטתם צדק אמר ריש לקיש צדק את הדין בלבך ואחר כך חתכהו. בין איש ובין אחיו א״ר יהודה אפילו בין בית לעליה. ובין גרו א״ר יהודה אפילו בין תנור לכירים. (שם) לא תכירו פנים במשפט ר׳ יהודה אומר לא תכירהו ר׳ אלעזר אומר לא תנכרהו:
13
י״דאושפזיכניה דרב אתא לקמיה לדינא א״ל לאו אושפזיכני את א״ל אין א״ל מאי בעית א״ל דינא אית לי א״ל (דף ח) פסילנא לך לדינא א״ל רב לרב כהנא פוק דייניה חזייה דהוה נאים א״ל אי צייתת צייתת ואי לא מפיקנא לך רב מאונך. (דברים א׳:י״ז) כקטן כגדול תשמעון אמר ר״ל שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הלכתא אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה פשיטא אלא לאקדומיה. (שם) לא תגורו מפני איש אמר רב חנין אל תכניס דבריך מפני איש. (שם) כי המשפט לאלהים הוא א״ר חמא ברבי חנינא אמר הקב״ה לא דיין לרשעים שנוטלים ממון מזה ונותנים לזה שלא כדין אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו. כתיב (דברים א׳:י״ח) ואצוה את שופטיכם בעת ההיא וכתיב ואצוה אתכם בעת ההיא א״ר אלעזר א״ר שמלאי אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור עד כמה א״ר חנין ואי תימא רבי שבתאי (במדבר יא יב) כאשר ישא האומן את היונק:
14
ט״וכתיב (דברים לא ז) כי אתה תבוא וכתיב (שם) כי אתה תביא א״ר יוחנן א״ל משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם א״ל הקב״ה טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור:
15
ט״ז(דף י) תנו רבנן אין מעברים את השנה אלא (דף יא) במזומנים לה מעשה בר״ג שאמר השכימו לי ז׳ לעלייה השכים ומצא ח׳ אמר מי הוא שעלה שלא ברשות ירד. עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר השנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי א״ל שב בני שב ראויות כל השנים להתעבר על ידך אלא אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה ולא שמואל הקטן הוה אלא אינש אחרינא ומחמת כיסופא הוא דעבד כי הא דיתיב רבי וקא דריש והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא עמד רבי חייא ויצא עמדו כולן ויצאו בשחר מצאו ר״ש ברבי לר׳ חייא א״ל אתה הוא שציערת לאבא אמר ח״ו לא תהא כזאת בישראל ורבי מהיכא גמר לה מרבי מאיר דתניא מעשה באשה אחת שבאת לבית מדרשו של ר״מ אמרה לו רבי אחד מכם קדשני בביאה עמד ר״מ וכתב לה גט כריתות ונתן לה עמדו כולם כתבו ונתנו לה ור״מ מהיכא גמר לה משמואל הקטן ושמואל הקטן מהיכא גמר לה משכניה בן יחיאל דכתיב (עזרא י ב) ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת ושכניה בן יחיאל מהיכא גמר לה מיהושע דכתיב (יהושע ז י) ויאמר ה׳ אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך חטא ישראל אמר לפניו רבש״ע מי חטא אמר לו וכי דילטור אני לך הטל גורלות ואבע״א ממשה דכתיב (שמות טז כח) עד אנה מאנתם:
16
י״זתנו רבנן משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוה״ק מישראל ואעפ״כ היו משתמשים בבת קול פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים עיניהם בהלל הזקן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא. שוב פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו זכאי לכך נתנו חכמים את עיניהם בשמואל הקטן וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא. ועל יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות:
17
י״ח(דף יג ע״ב) א״ל אביי לרב יוסף מיסמך סבי בשלשה מנ״ל אילימא מדכתיב (במדבר כז כג) ויסמוך את ידיו עליו אי הכי תסגי בחד וכ״ת משה במקום שבעים וחד קאי אי הכי ליבעי שבעים וחד קשיא. א״ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי בידא ממש סמכינן ליה א״ל סמכינן ליה בשמי קרו ליה רבי ויהב ליה רשותא למידן דיני קנסות:
18
י״טוחד לא סמיך והאמר רב יהודה אמר רב ברם זכור אותו האיש לטוב ור׳ יהודה בן בבא שמו שאלמלא הוא נשתכחו דיני קנסות מישראל נשתכחו נגרסינהו אלא (דף יד) בטלו דיני קנסות מישראל שפעם אחת גזרה המלכות על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחומין שסומכין בהם יעקרו מה עשה ר׳ יהודה בן בבא הלך וישב בין שני הרים גדולים בין שני עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם ה׳ זקנים ואלו הן ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ שמעון ור׳ יוסי ור״א בן שמוע רב אויא מוסיף אף ר׳ נחמיה כיון שהכירו אויבים בהם באו להרגם אמר להם בני רוצו אמרו לו רבי מה תהא עליך אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה ר׳ יהודה בן בבא אחריני הוו בהדיה והאי דלא חשיב להו משום כבודו דר׳ יהודה בן בבא. ור״מ ר׳ יהודה בן בבא סמכו והאמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן כל האומר על ר׳ מאיר שלא סמכו רבי עקיבא אינו אלא טועה סמכיה ר״ע ולא קבלו ואכתי הוה יניק סמכיה ר׳ יהודה בן בבא וקבלו:
19
כ׳רבי חנינא ורבי הושעיא הוה קא משתקיד ר׳ יוחנן למסמכינהו לא הוה מסתייעא מלתא הוה קא מצטער טובא אמרו ליה לא נצטער מר דאנן מדבית עלי קאתינן דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מנין שאין נסמכים לבית עלי שנאמר (ש״א ב לב) לא יהיה זקן בביתך כל הימים מאי זקן אילימא זקן ממש והכתיב (שם) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים אלא סמיכה:
20
כ״ארבי זירא הוה מיטמר מלסמכיה דא״ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים כיון דשמעה להא דא״ר אלעזר אין אדם עולה לגדולה אלא א״כ מוחלין לו על כל עונותיו אמצי ליה אנפשיה כי סמכוה לר׳ זירא שרו ליה הכי, לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. כי סמכו רבנן לרבי אמי ולרבי אסי שרו להו הכי, כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא, לא תסמכו לנא לא מן מרמיסין ולא מן סרמיטין. ואמרי לה לא מן חמיסין ולא מן טורמיסין. רבי אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרו ליה הכי רבא דעמיה ומדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם:
21
כ״ב(דף יז) תנו רבנן (במדבר יא כו) וישארו שני אנשים במחנה י״א בקלפי נשתיירו שבשעה שאמר לו הקב״ה למשה (שם) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כיצד אעשה אברור ששה מכל שבט ושבט נמצאו שנים יתרים אבחר חמשה חמשה מכל שבט ושבט נמצאו עשרה חסרים אבחר ששה משבט זה וחמשה משבט זה הריני מטיל קנאה בין השבטים מה עשה בירר ששה ששה והביא שבעים ושנים פתקין על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק בללן ונתנן בקלפי אמר להם בואו וטלו פתקיכם כל מי שעלה בידו זקן אמר כבר קדשך שמים מי שעלה בידו חלק אמר המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך. כיוצא בדבר אתה אומר (שם ג) ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת אמר משה כיצד אעשה להם לישראל אם אומר לו תן לי פדיונך וצא יאמר לי כבר פדאני בן לוי מה עשה הביא עשרים ושנים אלפים פתקין וכתב עליהם בן לוי ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהם חמשת שקלים בללן ונתנן בקלפי אמר להם טלו פתקיכם מי שעלה בידו בן לוי אמר לו כבר פדאך בן לוי מי שעלה בידו חמשת שקלים אמר לו תן פדיונך וצא. תנא רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב״ה למשה (שם יא) אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה אמר הקב״ה הואיל ומעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם ומה גדולה הוסיף להם שהנביאים כולם נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו ומה נבואה נתנבאו אמרו משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ. אבא חנין אומר משום ר׳ אליעזר על עסקי שליו הם מתנבאים עלי שליו עלי שליו רב נחמן אומר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים שנאמר (יחזקאל לח יז) כה אמר ה׳ אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם וגו׳ אל תקרי שנים אלא שנים איזו הן שנים נביאים שנתנבאו בפרק אחד בבואה אחת הוי אומר אלדד ומידד:
22
כ״גאמר מר כל הנביאים כולם נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו מנא לן דפסקו אילימא מדכתיב (במדבר ה כה) ויתנבאו ולא יספו אלא מעתה (דברים ה יח) קול גדול ולא יסף ה״נ דלא אוסיף הוא אלא דלא פסק הוא אלא הכא כתיב ויתנבאו התם כתיב מתנבאים עדיין מתנבאים והולכים. בשלמא למ״ד משה מת היינו דכתיב (במדבר יא כח) אדוני משה כלאם אלא למ״ד הנך תרתי מאי אדוני משה כלאם דלאו אורח ארעא דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו בשלמא למ״ד הנך תרתין היינו דכתיב (שם) מי יתן אלא למ״ד משה מת מינח הוה ניחא ליה לא סיימו קמיה מאי כלאם א״ל הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם:
23
כ״ד(ע״ב) תניא כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה בית דין מכין ועונשין. וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה. ובית הכנסת. ובית המרחץ. ובית הכסא רופא אומן ולבלר. ומלמד תינוקות. משום רבי עקיבא אמרו אף מיני פירא מפני שמיני פירא מאירין את העינים:
24
כ״ה(דף יח) ת״ר (שמות יח כא) ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות שרי אלפים שש מאות שרי מאות ששת אלפים שרי חמשים שנים עשר אלף שרי עשרות ששת רבוא נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות:
25
