עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), תענית ד׳Ein Yaakov (Glick Edition), Taanit 4
א׳משנה אלו הן מעמדות (מעמדות ל׳ הפסוק הקריבו לי במועדו) לפי שנאמר (במדבר כח ב) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו התקינו נביאים הראשונים כ״ד משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים, לוים וישראלים הגיע זמן המשמר לעלות כהנים ולוים עולין לירושלים וישראל שבאותו משמר מתכנסים לעריהם וקורין במעשה בראשית. ביום הא׳ (בראשית א) בראשית ויהי רקיע. בב׳ יהי רקיע ויקוו המים. בג׳ יקוו המים ויהי מאורות. בד׳ יהי מאורות וישרצו המים. בה׳ ישרצו המים ותוצא הארץ. בו׳ תוצא הארץ ויכולו השמים והארץ וכל צבאם. פרשה גדולה קורין אותה בשנים והקטנה ביחיד בשחרית במוסף ובמנחה נכנסין וקורין אותה על פה כקורין קריאת שמע ערב שבת במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת:
1
ב׳(דף כז ע״ב) גמרא מנא הני מילי אמר רבי יעקב בר אחא אמר רבי אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (בראשית טו ח) ויאמר ה׳ אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם שמא ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר ליה לאו אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני במה אירשנה אמר ליה (שם) קחה לי עגלה משלשת גו׳ אמר לפניו רבונו של עולם תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר ליה בני כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהם לפני מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם:
2
ג׳תנו רבנן אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ואנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ד׳ תעניות בשבת. בשני על יורדי הים. בג׳ על הולכי המדברות. בד׳ על אסכרה שלא תפל בתינוקות. בה׳ על עוברות ומניקות שלא יפילו ומניקות [שינקו] את בניהם. ובערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת וכל שכן בשבת עצמה. בא׳ כשבת מאי טעמא לא רבי שמואל בר נחמני אומר מפני שהוא שלישי ליצירה. ריש לקיש אמר משום נשמה יתירה דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה ניתנה בו באדם בערב שבת ובמוצאי שבת ניטלת ממנו שנאמר (שמות לא יז) שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש:
3
ד׳תנו רבנן מה הם בני גונבי עלי ומה הם קוצצי קציעות אמרו פעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו ביכורים לירושלים והושיבו פרוזדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל, מה עשו כשרים שבאותו הדור ויראי חטא, הביאו סלי ביכורים וחיפום בקציעות ונטלום ועלו על כתפיהם, כיון שהגיעו אצל פרוזדאות אמרו להם להיכן אתם הולכים. אומרים להם לעשות שני עיגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפנו. כיון שעברו מהם עטרום בסלים והביאום לירושלים. תנא הם הם בני סלמאי הנתופתי. (תנו רבנן מה הם בני סלמאי הנתופתי. אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזרה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה ושלא יביאו בכורים לירושלים והושיבו פרסדאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו יראי חטא שבאותו הדור הביאו גזירי עצים ועשאום כמו סולמות והניחו על כתיפם והלכו להם וכיון שהגיעו אצלם אמרו להם להיכן אתם הולכים אמרו להביא שתי גוזלות משובך שלפנינו בסולם שעל כתפנו כיון שעברו מהם פרקום והביאום לירושלים עליהם ועל כיוצא בהם נא׳ (משלי י ז) זכר צדיק לברכה ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר (שם) ושם רשעים ירקב:
4
ה׳(דף כח) משנה ה׳ דברים אירעו את אבותינו בי״ז בתמוז וה׳ בט׳ באב. בי״ז בתמוז (ע״ב) נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בט׳ באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ והחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר:
5
ו׳(דף כח ע״ב) גמרא נשתברו הלוחות מנא ליה דתניא בו׳ בחדש נתנו עשרת הדברות לישראל רבי יוסי אומר בז׳ בו מאן דאמר בו׳ ניתנו כו׳ ניתנו בז׳ עלה משה מאן דאמר בז׳ ניתנו בז׳ עלה (שמות כד יח) ויהי משה בהר וגו׳ בכ״ד דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו ארבעין בשיבסר בתמוז נחית אתא ותברינהו ללוחות:
6
ז׳(דף כט) תניא כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל ליהרג בא אותו הגמון לבית המדרש ואמר בעל חוטם מתבקש בעל החוטם מתבקש. שמע ר״ג אזל טשא מיניה אזל לגביה בצנעא אמר ליה אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתו אמר ליה אין א״ל אישתבע לי אישתבע ליה סליק לאיגרא נפל ומית וגמירי דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו מבטלין ליה לגזירתא יצתה בת קול ואמרה אותו הגמון מזומן לחיי העולם הבא:
7
ח׳תנו רבנן כשחרב הבית בראשונה נתקבצו כתות כתות של פרחי כהונה ומפתחות העזרה בידיהם ועלו לגגו של היכל ואמרו לפניו רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברים נאמנים לפניך הרי המפתחות מסורין לך וזרקום כלפי מעלה יצתה כמין פסת יד ולקחתם והם קפצו ונפלו לתוך האור ועליהם קונן ישעיהו (ישעיה כב א) משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה וגו׳ ואף הקדוש ברוך הוא מקרקר עליהם כתרנגולים שנאמר (שם) כי יום מהומה ומכוסה ומבוכה לה׳ אלהים צבאות בגי חזיון מקרקר קיר ושוע אל ההר:
8
ט׳אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילה משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה:
9
י׳(דף כו ע״ב) משנה אמר רבן שמעון בן גמליאל (מורה ח״ג מ׳ ל״ו) לא היו ימים טובים לישראל כט״ו באב וכיוהכ״פ שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים כדי שלא לבייש את מי שאין לו וכל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות במחולות בכרמים ומה הן אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי לא ל) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה׳ היא תתהלל ואומר (שם) תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. וכן הוא אומר (שה״ש ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו:
10
י״א[פיסקא אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כט״ו באב וכיום הכיפורים וכו׳]. בשלמא יום הכיפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות לישראל אלא ט״ו באב מאי היא אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה מאי דרוש (במדבר לו ו) זה הדבר אשר צוה ה׳ לבנות צלפחד וגו׳ דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה בלבד רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל שנאמר (שופטים כא א) ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה מאי דרוש ממנו ולא מבנינו. רב אידי בר אבין אמר רב יוסף יום שכלו בו מתי מדבר דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה שנאמר (דברים ב ו) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ה׳ אלי לאמר אלי היה הדבור.
11
י״בעולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר לאיזה שירצו יעלו. רב מתנה אמר יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה אותו יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. רבה, ורב יוסף דאמרי תרווייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה, דתניא ר״א הגדול אומר מט״ו באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא וקרו ליה יום תבר מגל. מכאן ואילך מאן דמוסיף יוסיף והלא מוסיף יסוף. מאי יסוף, אמר ר״י תקבריה אימיה.
12
י״ג[פיסקא] שבהם בנות ישראל יוצאות וכו׳. תנו רבנן בת מלך שואלת מבת כהן גדול בת כהן גדול שואלת מבת סגן בת סגן שואלת מבת משוח מלחמה בת משוח מלחמה שואלת מבת כהן הדיוט וכל ישראל שואלין זה מזה כדי שלא לבייש את מי שאין לו:
13
י״ד[פיסקא] כל הכלים טעונין טבילה (אמר רבי זריקא) אמר רבי אלעזר אפילו מקופלין ומונחים בקופסא:
14
ט״ובכרמים. תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם:
15
ט״ז[פיסקא] ומה הן אומרות בחור וכו׳. תנו רבנן יפיפיות שבהן אומרות תנו עיניכם ביופי שאין אשה אלא ליופי. מיוחסות שבהן אומרות תנו עיניכם במשפחה שאין אשה אלא לבנים. עשירות שבהן אומרות תנו עיניכם בבעלי ממון. בינוניות ועניות שבהן אומרות קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בזהובים:
16
י״זאמר רבי חלבו אמר עולא אמר רבי אלעזר (ועיין במפרשים שהוא ע״ד הסוד) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן והוא יושב ביניהם וכל אחד ואחד מראה (עליו) באצבעו שנאמר (ישעיה כה ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו:
17
י״חסליק מסכת תענית.
18
