עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), יבמות ח׳Ein Yaakov (Glick Edition), Yevamot 8
א׳(דף ע״א) כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה שנאמר (שמות יב כט) ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור מאי תלמודא הא קמ״ל דעת רצון מלתא היא:
1
ב׳(דף עו) משנה. עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסר עולם, אבל נקבותיהן מותרות מיד:
2
ג׳גמ׳. מנא הני מילי א״ר יוחנן דאמר קרא (ש״א יז נה) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי. ולא ידע ליה. והא כתיב (שם טו כא), ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים אאבוה קא משאיל ואביו לא ידע ליה והכתיב (שם יז יב), והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. ואמר רב ואיתימא ר׳ אבא זה ישי אבי דוד שנכנס כאוכלוסא ויצא כאוכלוסא ה״ק זיל שאיל אי מפרץ אתי אי מזרח אתי אי מפרץ אתי מלכא הוי שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו אי מזרח אתי חשיבא בעלמא הוי. מ״ט, א״ל שאל עליה משום מאניה דכתיב (שם יז לח) וילבש שאול את דוד מדיו. מאי מדיו כמדתו. וכתיב ביה בשאול (שם י כג) משכמו ומעלה גבוה מכל העם. מאי האי דאיתרמי ליה מאנאי ש״מ מלכא הוי. א״ל דואג האדומי עד שאתה שואל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו משום דקא אתי מרות המואביה. אמר ליה אבנר תנינא עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. אלא מעתה ממזר ולא ממזרת ממזר כתיב מום זר מצרי ולא מצרית שאני הכא דמפרש טעמא דקרא (דברים כג ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם, היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים אישתיק מיד ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם. התם קרי ליה נער והכא קרי ליה עלם, ה״ק הלכה זו נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש שאל. אמרו לו עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית (דף עז) אקשי להו (דואג) כל הני קושייתא אישתיקו בעי לאכרוזי עליה מיד (ש״ב יז כה) ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש וכתיב (ד״ה א׳ ב יז) יתר הישמעאלי. אמר רבא מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב. כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית. ומי מהימן והא״ר אבא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין ליה ואם לאו אין שומעין לו. שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים מ״מ קשיא הכא תרגימו (תהלים מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה. במערבא אמרי ואיתימא ר׳ יצחק אמר קרא (בראשית יח ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו׳:
3
ד׳דרש רבא מאי דכתיב (תהלים קטז טז) פתחת למוסרי. אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע ב׳ מוסרות שהיו עלי פתחת, רות המואביה ונעמה העמונית. דרש רבא מ״ד (שם מ ו) רבות עשית אתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, אלי לא נאמר אלא אלינו, מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד וא״ל עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו. דרש רבא מ״ד (שם מ ח) אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אמר דוד אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגלת ספר כתוב עלי התם כתיב (בראשית יט יג) הנמצאות הכא כתיב (תהלים פט כא) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי וגו׳:
4
ה׳(דף ע״א) אמר רב חנא בר אדא, נתינים דוד גזר עליהם שנאמר (ש״ב כא ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר עליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה. מ״ט גזר עלייהו, דכתיב (שם) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים, שנה אחר שנה. שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודה זרה יש בכם דכתיב (דברים יא טז) ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר, בדקו ולא מצאו. שניה אמר להם שמא עוברי עבירה יש בכם דכתיב (ירמיה ג ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך. בדקו ולא מצאו. שלישית א״ל שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין דכתיב (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר. בדקו ולא מצאו. אמר אין הדבר תלוי אלא בי. מיד (ש״ב כא א) ויבקש דוד את פני ה׳. מאי היא. אמר ר״ל ששאל באורים ותומים. מאי משמע, א״ר אלעזר אתיא פני פני. כתיב הכא ויבקש דוד את פני ה׳ וכתיב התם (במדבר כז כא) ושאל לו במשפט האורים לפני ה׳. (ש״ב כא א) ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים אל שאול שלא נספד כהלכה ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים. וכי היכן מצינו בשאול שהמית את הגבעונים, אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן. קא תבע אל שאול שלא נספד כהלכה וקא תבע על אשר המית הגבעונים אין דאמר ר״ל מ״ד (צפניה ב ג) בקשו את ה׳ כל ענוי ארץ אשר משפטו שם פעלו באשר משפטו שם פעלו אמר דוד שאול נפקו להו (דף עט) תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה נתינים נקרינהו ונפייסינהו. (ש״ב כא ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה׳. ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש וגו׳, יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה׳ פייסינהו ולא מפייסו. אמר דוד ג׳ סמנים יש באומה זו רחמנין וביישנין וגומלי חסדים. רחמנין דכתיב (דברים יג יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב (שמות כ כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם. גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח יט) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו׳, כל שיש בו ג׳ סמנין הללו ראוי להדבק בו. אין בו שלשה סמנין הללו אין ראוי להדבק בו:
5
ו׳(ש״ב כא ח) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמוני ואת מפיבשת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזלי המחולתי. מאי שנא הני, אמר רב הונא העבירום לפני ארון כל שארון קלטו למיתה, כל שאין ארון קלטו לחיים. מתיב רב הונא בר קטינא (שם) ויחמול המלך על מפיבשת בן יונתן בן שאול שלא העבירו וכי משוא פנים יש בדבר אלא שהעבירו וקלטו ארון ובקש עליו רחמים ופלטו. ואכתי משוא פנים יש בדבר אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון:
6
ז׳והכתיב (דברים כד כו) לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל ש״ש בפרהסיא. (ש״ב כא י) ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם ואת חית השדה לילה. והכתיב (דברים כא כג) לא תלין נבלתו על העץ. א״ר יוחנן משם ר״ש בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש ש״ש בפרהסיא שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן של אלו, הללו בני מלכים הם ומה עשו פשטו ידיהם בגרים גרורים. אמרו אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו, ומה בני מלכים כך בני הדיוטות עאכ״ו, ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה, מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר (מ״א ה כט) ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמונים אלף חוצב בהר ודלמא ישראל הוו לא ס״ד דכתיב (שם ט כב) ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד ודילמא רונגר בעלמא אלא מהכא (ד״ה ב׳ ב טז) ויספר שלמה כל האנשים הגרים וגו׳ וימצאו מאה וחמשים אלף וגו׳. ונתינים דוד גזר עליהם משה גזר עליהם דכתיב (דברים כט י) מחוטב עציך וגו׳ משה גזר לההוא דרא ודוד גזר לכולי דרא. יהושע גזר עליהם דכתיב (יהושע ט כז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים וגו׳ יהושע גזר בזמן שבית המקדש קים, דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קים:
7