עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), יומאEin Yaakov (Glick Edition), Yoma
א׳יומא שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כ״ג מביתו ללשכת פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו. שנא׳ (ויקרא טז יא) וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו. א״ל א״כ אין לדבר סוף:
1
ב׳(דף ג ע״ב) תניא קח לך משלך עשה לך משלך (שמות כז כ) ויקחו אליך שמן זית זך משל צבור. דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר בין קח לך בין ויקחו אליך משל צבור. אם כן מה ת״ל קח לך. כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם. אבא חנן אומר משום רבי אלעזר כתוב אחד אומר (דברים י א) ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר (שמות כה י) ועשו ארון עצי שטים הא כיצד כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום:
2
ג׳(דף ד) תניא משה עלה בענן ונתכסה ונתקדש בענן לקבל תורה לישראל בקדושה שנאמר (שמות כד טז) וישכון כבוד ה׳ על הר סיני זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהוא תחלה למ׳ יום דברי ר׳ יוסי הגלילי ר׳ עקיבא אומר וישכון כבוד ה׳ על הר סיני מר״ח (שם ע״ב) ויכסהו הענן להר ויקרא אל משה ביום הז׳ ומשה וכל ישראל עומדים ולא בא הכתוב אלא לחלוק כבוד למשה רבי נתן אומר לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו כדי לשומו כמלאכי השרת ר׳ מתיא בן חרש אומר לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי שתהא תורה נתונה באימה ביראה ברעד ברתת ובזיע שנאמר (תהלים ב יא) עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה. מאי וגילו ברעדה אמר רב אדא בר מתנה אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה במאי קא מפלגי ר׳ יוסי הגלילי ור״ע בפלוגתא דהני תנאי קא מפלגי דתניא בו׳ לחדש נתנה תורה לישראל ר׳ יוסי אומר בז׳ בו. מ״ד בששי. בששי נתנה בשביעי עלה. דכתיב (שמות כד טז) ויקרא אל משה ביום השביעי ומ״ד בשבעה. בז׳ נתנה ובז׳ עלה. ר׳ יוסי הגלילי סבר לה כת״ק דאמר בו׳ לחדש נתנה תורה לישראל הילכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות. (שם) וישכון כבוד ה׳ על הר סיני. ויכסהו הענן ששת ימים למשה. ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לקבולי תורה כולה. ור׳ עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר ביום השביעי לחדש נתנה תורה לישראל. בשלמא לר׳ עקיבא היינו דמשכחת לה בי״ז בתמוז נשתברו הלוחות. ד׳ ועשרים דסיון ושיתסר דתמוז מלו להו מ׳ יום דהוה בהר. ובשבסר בתמוז נחית אתא ותברינהו ללוחות. אלא רבי יוסי הגלילי דאמר ששה דפרישה ומ׳ דהר עד עשרין ותלת בתמוז לא אתבור לוחות. אמר לך ר״י הגלילי מ׳ דהר בהדי ששה דפרישה:
3
ד׳(ויקרא א א) ויקרא אל משה וידבר למה הקדים קריאה לדבור למדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחברו אלא א״כ קוראו מסייע ליה לרבי חנינא דאמר רבי חנינא לא יאמר אדם לחברו דבר אלא אם כן קוראו. לאמר אמר רבי מנסיא בר בריה דרבי מנסיא משמיה דרבי מנסיא רבה מנין לאומר דבר לחברו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור תלמוד לומר וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר:
4
ה׳אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (משלי י כז) יראת ה׳ תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה. יראת בה׳ תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ת״י שנים ולא שמשו בו אלא י״ח כהנים ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ת״כ שנה ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים צא מהם מ׳ שנה ששמש שמעון הצדיק ופ׳ שנה ששמש יוחנן כהן גדול וי׳ ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י״א ששמש רבי אלעזר בן חרסום מכאן ואילך צא וחשוב כ״א לא הוציא שנתו. אמר רבי יוחנן בן תורתא וכ״כ למה לפי שהיו לוקחים אותה בדמים. דאמר רבי אסי תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא עד דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהנא רברבא א״ר יוחנן בן תורתא מפני מה חרבה שילה מפני שהיו שם ב׳ דברים גלוי עריות ובזוי קדשים. גלוי עריות דכתיב (שמואל א ב לב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצובאות פתח אהל מועד. ואע״ג דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יוחנן כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה מתוך (שם ע״ב) ששהו את קיניהם מיהא מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום, בזוי קדשים דכתיב (ש״א ב טו) גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח וגו׳ ויאמר אליו האיש קטר יקטירון ביום החלב וגו׳ עד כי נאצו האנשים את מנחת ה׳:
5
ו׳מקדש ראשון מפני מה חרב מפני שהיו בו שלשה דברים עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים. עבודת כוכבים דכתיב (ישעיה כח כ) כי קצר המצע מהשתרע והמסכה צרה כהתכנס. מאי כי קצר המצע מהשתרע א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן קצר מצע זה מהשתרר עליו שני רעים כאחד. והמסכה צרה כהתכנס א״ר שמואל אמר רבי יונתן כי מטא רבי יוחנן להאי פסוקא בכי אמר מאן דכתיב ביה (תהלים לג ז) כונס כנד מי הים תעשה לו מסכה צרה. ג״ע דכתיב (ישעיה ג טז) ויאמר ה׳ יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים וכו׳. ש״ד דכתיב (מ״ב כא טז) וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה וכו׳. רשעים הם אלא שתלו בטחונם בהקב״ה. אתאן למקדש ראשון דכתיב (מיכה ג יא) ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה׳ ישענו וגו׳ לפיכך הביא הקב״ה ג׳ פורעניות כנגד ג׳ עבירות שבידם שנאמר (שם) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער:
6
ז׳ובמקדש ראשון לא היה שנאת חנם והכתיב (יחזקאל כא יז) מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספוק אל ירך ואמר רבי אלעזר אלו בני אדם שאוכלים ושותין זה עם זה ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם ההוא בנשיאי ישראל הוא דהואי שנאמר (שם) זעק והילל בן אדם כי היתה בעמי וגומר ותניא זעק והילל יכול לכל ת״ל (שם) היא בכל נשיאי ישראל מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספוק אל ירך. ר׳ יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם:
7
ח׳אמר רבי יוחנן טובה צפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים אמר ליה ר״ל לר׳ יוחנן אדרבה אחרונים עדיפי דאע״ג דאיכא שעבוד מלכיות קא עסקי בתורה. אמר ליה בירה תוכיח שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. שאלו את ר׳ אלעזר ראשונים גדולים או אחרונים אמר להם תנו עיניכם בבירה. א״ד אמר להם עדיכם בירה:
8
ט׳רשב״ל הוה קא סחי במיא דירדן אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא א״ל אלהא סנינא לכו דכתיב (שה״ש ח ט) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף וגו׳ אם חומה אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כלכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו מאי ארז אמר עולא ססמגור מאי ססמגור אמר רבי אבא בת קול כדתניא משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ועדיין משתמשין בב״ק רשב״ל מי משתעי בהדי רבה בר בר חנה השתא ומה ר׳ אלעזר דמרא דארעא דישראל הוה לא הוה משתעי רשב״ל בהדיא דכל מאן דהוה משתעי בהדיה רשב״ל בשוק יהבין ליה עסקא בלא סהדי בהדי רבה בר בר חנה משתעי אמר רב פפא שדא גברא בינייהו אי ריש לקיש וזעירי אי רבה בר בר חנה ורבי אלעזר. כי אתא לקמיה דרבי יוחנן א״ל לאו היינו טעמא דאי נמי סליקו כולהו בימי עזרא לא שריא שכינה במקדש שני דכתיב (בראשית ט כז) יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו. (דף י) אע״ג דיפת אלהים ליפת אין השכינה שורה אלא באהלי שם. ופרסאי מנא לן דמיפת אתו. דכתיב (שם י ב) בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס. ותני רב יוסף תירס זו פרס:
9
י׳אמר ר״י בן לוי א״ר עתידה מחריבי בית שני שתפול ביד פרס. שנא׳ (ירמיה מט כ) לכן שמעו עצת ה׳ אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן וכו׳. מתקיף לה רבא בר עולא וממאי דהאי צעירי הצאן פרס הוא דכתיב (דניאל ח כ) האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס ואימא יון דכתיב (שם) והצפיר השעיר מלך יון כי סליק ר׳ אבא אמרה קמיה דההוא מרבנן א״ל מאן דלא ידע פרושא דקראי מותיב תיובתא לרבי מאי צעירי הצאן זוטרא דאחיו דתני רב יוסף תירס זו פרס:
10
י״אאבל מקדש שני שאנו בקיאים בו שהיו עוסקים בתורה ובמצות ובגמ״ח מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיה ביניהם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג׳ עבירות עבודת כוכבים וג״ע וש״ד:
11
י״באמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן משום רבי יהודה בר׳ אלעאי עתידה רומי שתפול ביד פרס ק״ו ממקדש ראשון ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדים נפלו כשדים ביד פרסיים מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו רומאים אינו דין שיפלו ביד פרסיים. אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי א״ל רב כהנא ורב אסי לרב בנאי ביד סתוראי א״ל אין גזירת מלך הוא איכא דאמרי אמר להו אינהו נמי קא סתרי בי כנשתא תניא נמי הכי עתידה פרס שתפול ביר רומי חדא דסתרי בי כנשתא ועוד גזירת מלך היא שיפלו בונים ביד סותרים דאמר רב יהודה אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי ט׳ חדשים בכל העולם כלו שנא׳ (מיכה ה ב) לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל וגו׳:
12
י״ג(דף יא) אמר רבי יהודה מעשה באחד בארטבין שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי ומצאו קסדור אחד ונטל הימנו אלף זוז והא אמר ר״א (פסחים פ״א קדושין פ״א וע״ש מהרש״א) שלוחי מצוה אינן נזוקין היכא דשכיחא היזיקא שאני דכתיב (ש״א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו׳:
13
י״ד(דף יח) משנה. מסרו לו זקנים מזקני ב״ד וקורין לפניו בסדר היום ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת ערב י״ה בשחרית מעמידין אותו בשערי המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה. כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה ערב י״ה עם חשכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה מפני שהמאכל מביא שינה:
14
ט״וגמ׳ בשלמא שמא שכח לחיי אלא שמא לא למד מי מוקמינן כי האי גוונא והתניא (ויקרא כא י) והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בנוי בכח בעושר בחכמה אחרים אומרים מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו ת״ל והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו אמר רב יוסף לא קשיא הא במקדש ראשון הא במקדש שני דא״ר יוסי תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהנא רברבא:
15
ט״זפיסקא ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים תנא אף השעירים ותנא דידן מ״ט לא תני שעירים כיון דעל חטא הוא דאתי יחלשה דעתיה. א״ה פרים נמי על חטא הוא דאתי חלשא דעתיה פר כיון דעילויה ועל אחיו הכהנים הוא דאתי באחיו הכהנים אי איכא איניש דאית ביה מילתא מידע ידע ביה ומהדר ליה בתשובה בכלהו ישראל לא ידע. אמר רבינא היינו דאמרי אינשי אי בר אחתיך דיילא ניהו חזי בשוקא קמיה לא תחליף:
16
י״ז(ע״ב) משנה. מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה והעלוהו לעליית בית אבטינס והשביעוהו ונפטרו והלכו להם וא״ל אישי כ״ג אנו שלוחי ב״ד ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך הוא פורש ובוכה והם פורשין ובוכין. אם הוא היה חכם דורש ואם לאו תלמידי חכמים דורשים לפניו, ואם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו. ובמה קורין לפניו, באיוב ובעזרא ובדברי הימים, זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל:
17
י״חגמ׳. (דף יט ע״ב) הוא פורש ובוכה שחשדוהו בצדוקי והן פורשין ובוכין דאמר ריש לקיש כל החושד בכשירים לוקה בגופו וכל כך למה שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים כדרך שהצדוקין עושין. תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שתקן מבחוץ והכניס לפנים ביציאתו היה שמח שמחה גדולה פגע בו אביו א״ל בני אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים. אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה (ויקרא טז ב) כי בענן אראה על הכפורת אמרתי אימתי יבא לידי ואקיימנו עכשיו שבא לידי לא אקיימנה אמרו לא היו ימים מועטים עד שמת והוטל באשפה והיו תולעים יוצאות מחוטמו. ויש אומרים ביציאתו ניגף:
18
י״טמשנה. בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה וכו׳ ומעסקין אותו עד שמגיע זמן השחיטה:
19
כ׳תנא אין מעסיקין אותו לא בנבל ולא בכנור אלא בפה והיו אומרים (תהלים קכז א) אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. מיקירי ירושלים לא היו ישנים כל הלילה כדי שישמע כ״ג קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו:
20
כ״אתניא אבא שאול אומר אף בגבולין עושין כך זכר למקדש אלא שחוטאין. אמר אביי ואיתימא רב נחמן בר יצחק תרגומא אנהרדעא. א״ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אמריתו אמאי לא אתי משיחא והאידנא יומא דכפורי הוא ואיבעול כמה בתולות בנהדרעא א״ל הקב״ה מאי אמר א״ל (בראשית ד ז) (ד׳ כ׳) לפתח חטאת רובץ א״ל ושטן מאי אמר א״ל שטן ביומא דכפורי לית ליה רשותא לאיסטוני ממאי דאמר רמי בר חמא השטן בגמטריא שלש מאות וששים וארבעה הוי בהני אית ליה רשותא לאיסטוני ביומא דכפורי לית ליה רשותא:
21
כ״ב(ע״ב) תניא כוותיה דרב גביני כרוז מהו אומר עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם והיה קולו נשמע בשלשה פרסאות. מעשה באגריפס המלך שהיה מהלך בלילה ושמע קולו בשלשה פרסאות וכשבא לביתו שגר לו מתנות הרבה ואעפ״כ של כ״ג משובח ממנו דאמר מר וכבר אמר אנא השם חטאתי ונשמע קולו ביריחו ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מירושלים ליריחו עשר פרסאות הוו ואע״ג דהכא איכא חולשא והכא ליכא חולשא והכא יממא והכא ליליא דא״ר לוי מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה מפני גלגל חמה המנסר ברקיע כחרש שמנסר בארזים. והאי חירגא דיומא לא שמיה והיינו דקאמר נבוכדנצר (דניאל ד לב) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין. תנו רבנן אלמלא קול גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה. תנו רבנן שלשה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואלו הן קול גלגל חמה וקול המונה של רומי וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף וי״א אף לידה (דף כא) וי״א אף רידיא ובעו רבנן רחמי אנשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוה:
22
כ״גאמר רב יהודה אמר שמואל כשהיו ישראל עולין לרגל עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ונמשכים אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת תניא נמי הכי כשהיו וכו׳ וזה א׳ מעשרה נסים שהיו במקדש דתנן עשרה נסים נעשו בב״ה לא הפילה אשה מריח בשר הקדש ולא הסריח בשר הקודש מעולם ולא נראה זבוב בבית המטבחיים ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים. פתח במקדש וסיים בירושלים, איכא תרתי אחרניתא במקדש דתניא מעולם לא כבו גשמים אש המערכה ועשן מערכה אפי׳ כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו:
23
כ״ד(ע״ב) אמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהם בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרים שנאמר (תהלים עב טז) ירעש כלבנון פריו וכשנכנסו האויבים להיכל יבש שנאמר (נחום א ד) ופרח לבנון אומלל ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן שנאמר (ישעיה לה ב) פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה:
24
כ״האמר מר עשן המערכה ומי הוה עשן מערכה והתניא ה׳ דברים נאמרו באש של מערכה רבוצה כארי וברה כחמה ויש בה ממש ואוכלת לחין כיבשין ואינה מעלה עשן. כי קא אמרינן בדהדיוט דתניא (ויקרא א ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש אע״פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט רבוצה כארי והתניא א״ר חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה רבוצה ככלב ל״ק הא במקדש ראשון הא במקדש שני ובמקדש שני מי הוי והא אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב אחא מאי דכתיב (חגי א ח) עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד אמר ה׳ וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה״א אלו ה׳ דברים שיש בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון כפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש אורים ותומים אמרי מהוה הוי סיועי הוא דלא מסייעא:
25
כ״ו(שם) תנו רבנן שש אשות הן יש אש אוכלת ואינה שותה. ויש שותה ואינה אוכלת. ויש אוכלת ושותה. ויש אוכלת לחין כיבשין. ויש אש דוחה אש. ויש אש אוכלת אש. יש אוכלת ואינה שותה הא דידן. שותה ואינה אוכלת דחולין. אוכלת ושותה דאליהו דכתיב (מ״א יח לח) ותפול אש ה׳ ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה. אוכלת לחין כיבשין דמערכה. אש דוחה אש דגבריאל. אש אוכלת אש דשכינה דאמר מר הושיט אצבעו ביניהם ושרפן:
26
כ״זועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו. והא אמר רב יצחק בר אבדימי מוצאי יום טוב אחרון של חג הכל צופין בעשן בתים עצבים מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיה מרקיבין נוטה כלפי דרום עניים עצבים ועשירים שמחים מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיה משתמרין נוטה כלפי מזרח הכל שמחים נוטה כלפי מערב הכל עצבים. דכייף ופשיט כדיקלא ואיבדורי לא הוה מיבדר:
27
כ״חאמר מר כלפי מזרח הכל שמחים כלפי מערב הכל עצבים ורמינהו מזרחית לעולם יפה מערבית לעולם קשה רוח צפונית יפה לחטים בשעה שהביאו שליש וקשה לזיתים בשעה שהן חונטין רוח דרומית יפה לזיתים וקשה לחטים ואמר רב יוסף ואיתימא מר זוטרא וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום הא מרבי דידיה והא מרבי דידיה. לא קשיא הא לן והא להו:
28
כ״ט(דף כב ע״ב) אמר רב יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה שנאמר (ש״א יא ח) ויפקדם בבזק מתקיף לה רב אשי ממאי דהאי בזק לישנא דביזקא הוא דלמא שמא דמתא הוא כדכתיב (שופטים א ה) וימצאו את אדוני בזק בבזק אלא מהכא (ש״א טו ד) וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים. אמר רבי אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר (הושע ב א) והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד רב נחמן אמר עובר בשני לאוין שנאמר (שם) אשר לא ימד ולא יספר. א״ר שמואל בר נחמני ר׳ יונתן רמי כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר. ל״ק כאן בזמן שעושין ישראל רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. רבי אסי אומר לא קשיא כאן בידי אדם כאן בידי שמים. אמר רבי חנינא בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מיד מתעשר מעיקרא כתיב בבזק ולכסוף כתיב בטלאים. ודלמא טלאים דידהו א״כ מאי רבותא דמלתא:
29
ל׳(ש״א טו ה) וירב בנחל וגו׳ א״ר מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול (פ׳ במה בהמה) (שם) לך והכית את עמלק אמר ומה אם בשביל נפש אחת אמרה תורה הביאו עגלה ערופה בנחל כל הנשמות הנפשות הללו על אחת כמה וכמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו מיד יצאת בת קול ואמרה לו (קהלת ז טז) אל תהי צדיק הרבה. ובשעה שאמר לו שאול לדואג (ש״א כב יח) סוב אתה ופגע בכהנים והמתה מאיש ועד אשה יצאה בת קול ואמרה לו (קהלת ז יז) אל תרשע הרבה:
30
ל״אאמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה שאול באחת ועלתה לו. דוד בשתים ולא עלתה לו. שאול באחת מאי ניהו מעשה דאגג. והא איכא נמי מעשה דנוב עיר הכהנים במעשה דאגג כתיב (ש״א טו יא) נחמתי כי המלכתי את שאול. דוד בשתים מאי נינהו מעשה דאוריה ודהסתה. והא איכא נמי מעשה דבת שבע הא איפרעו מיניה דכתיב (שם ב יב ו) ואת הכבשה ישלם ארבעתים. ילד אמנון תמר ואבשלום. א״ה הסתה נמי איפרעו מיניה דכתיב (שם כד טו) ויתן ה׳ דבר ישראל מהבוקר ועד עת מועד התם לא איפרעו מגופיה דאמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ופירשו ממנו סנהדרין ונסתלקה ממנו שכינה שנאמר (תהלים קיט עט) ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך וכתיב (שם נא יד) השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. והא אמר רב קבל דוד לשון הרע. כדשמואל דאמר לא קבל. ולרב דאמר קבל הא איפרעו מיניה דאמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר לו דוד למפיבושת (ש״ב יט ל) אתה וציבא תחלקו את השדה יצאה בת קול ואמרה לו ירבעם ורחבעם יחלקו במלכותך:
31
ל״ב(שם) בן שנה שאול במלכו אמר רב הונא כבן שנה שלא טעם טעם חטא. אמר רב יהודה אמר שמואל מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול מפני שלא היה בה שום דופי דא״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין מעבירין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו חזור לאחוריך א״ר יהודה אמר רב מ״ט נענש שאול מפני שמחל על כבודו שנאמר (שם י) ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה וגו׳ וכתיב ויעל נחש הקדמוני וגו׳:
32
ל״גאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל ת״ח (דף כג) שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת״ח והא כתיב (ויקרא יט יח) לא תקום ולא תטור ההוא בממון הוא דכתיב דתניא איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה נקימה א״ל השאילני קרדומך אומר לו לאו למחר אומר לו השאילני קרדומך אומר לו איני רוצה להשאילך כדרך שלא השאלתני זו היא נקימה ואי זו היא נטירה א״ל השאילני מגלך א״ל לאו למחר אומר לו השאילני קרודומך וא״ל הילך ואיני עושה כמותך שלא השאלתני זו היא נטירה וצערא דגופא לא והא תניא הנעלבים ואינן עולבין שומעין חרפתם ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורין עליהם הכתוב אומר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לעולם דנקיט ליה בליביה. והא אמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. דמפייסי ליה ומפייס:
33
ל״ד(דף כו) מתניתין הפייס השלישי חדשים לקטורת באו והפיסו והרביעי חדשים עם ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח: גמרא. תניא מעולם לא שנה אדם בה מאי טעמא אמר רבי חנינא מפני שמעשרת א״ל רב פפא לאביי מאי טעמא אילימא משום דכתיב (דברים לג י) ישימו קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה׳ חילו אי הכי עולה נמי דכתיב וכליל על מזבחך א״ל הא שכיחא והא לא שכיחא:
34
ל״האמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר. לוי דכתיב (דברים לג י) יורו משפטיך ליעקב. יששכר דכתיב (ד״ה א יב לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. ואימא נמי יהודה דכתיב (תהלים ס ט) יהודה מחוקקי אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קאמרינן:
35
ל״ואמר רב חמא בר חנינא מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר (שמות ג טז) לך ואספת את זקני ישראל. היו במדבר ישיבה עמהם שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הוה שנאמר (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה שנאמר (שם כז א) ויהי כי זקן יצחק יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה הוה שנאמר (שם מח י) ועיני ישראל כבדו מזוקן. אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה הוה שנאמר (שם כד ב) ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. א״ר אלעזר המושל בתורת רבו הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים אמר רב קיים אברהם אבינו את כל התורה כלה שנאמר (שם כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי א״ל רב שימי בר חייא לרב ואימא ז׳ מצות ותו לא הא הואי נמי מילה ואימא שבע מצות ומילה א״ל אם כן מצותי ותורותי למה לי אמר רבא ואיתימא רב אסי קיים א״א אפילו עירובי תבשילין שנאמר ותורותי אחד דברי תורה ואחד דברי סופרים:
36
ל״זאמר רפרם זיהרא דשמשא קשה משמשא וסימניך דנא דחלא. שברירי דשמשא קשין משמשא וסימניך דילפא. (דף כט) הרהורי עבירה קשין מעבירה וסימניך ריחא דבשרא. שלהי דקיטא קשה מקיטא וסימניך תנורא שגירא. אשתא דסיתוא קשה מדקיטא וסימניך תנורא קרירא. מגמר בעתיקה קשה מחדתא וסימניך טינא ובר טינא:
37
ל״חא״ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים כלם והא איכא חנוכה ניתנה ליכתב קא אמינא הא ניחא למ״ד מגלת אסתר ניתנה ליכתב אלא למ״ד לא ניתנה ליכתב מאי איכא למימר מוקי לה כרבי בנימין בר יפת אמר ר״א דא״ר בנימין בר יפת א״ר אלעזר למה נמשלה תפלתן של צדיקים לאילה לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפוצחות אף צדיקים כל זמן שמרבים בתפלתן תפלתן נשמעת:
38
ל״ט(דף לג) אביי הוה מסדר סדר המערכה משמא דגמרא ואליבא דאבא שאול מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת. ומערכה שניה של קטורת קודמת לסדור שני גזרי עצים וסדור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודמת לקטורת וקטורת קודמת לאברים ואברים קודמין למנחה ומנחה קודמת לחביתין וחביתין קודמין לנסכים ונסכים קודמין למוספין ומוספין קודמין לבזיכין ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים שנאמר (ויקרא ו ה). וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם:
39
מ׳(דף לה ע״ב) ת״ר עני ועשיר ורשע באו לדין לעני אומרים לו מפני מה מה לא עסקת בתורה אם אמר עני היה וטרוד במזונותיו היה אומרים לו כלום אתה עני יותר מהלל אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר כטרפעיק חציו נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש ליכנס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היה וירד עליו שלג מן השמים וכסהו כיון שעלה עמוד השחר אמר ליה שמעיה לאבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום מעונן הוא הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום ג׳ אמות שלג פרקוהו והרחיצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת. לעשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר עשיר היה וטרוד בממון היה אומרים לו כלום היה עשיר יותר מר״א בן חרסום אמרו עליו על ר״א בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים בכל יום ויום היה נוטל משאוי ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא אמר להם בבקשה מכם הניחוני שאלך ואלמוד תורה אמרו לו חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין אנו מניחים לך הלך נתן להם ממון הרבה כדי שיניחו אותו ומימיו לא ראה אותם אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה. רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר נאה וטרוד ביצרו היה אומרים לו כלום היה טרוד ביצרו יותר מיוסף הצדיק. אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים. בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה ערבית ערבית לא לבשה שחרית אמרה לו השמע לי אמר לה לא אמרה לו הריני חובשך בבית האסורין אמר לה (תהלים קמו ז) ה׳ מתיר אסורים א״ל הריני כופף את קומתך ה׳ זוקף כפופים הריני מסמא עיניך ה׳ פוקח עורים נתנה לו אלף ככר כסף ולא בא אליה לשכב אצלה היינו דכתיב (בראשית לט י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. נמצא הלל מחייב את העניים. ר״א בן חרסום מחייב את העשירים. יוסף הצדיק מחייב את הרשעים:
40
מ״א(דף לו ע״ב) תנו רבנן כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי חטאתי וכן בשעיר המשתלח הוא אומר (ויקרא טז כא) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה הוא אומר (שמות לד ז) נושא עון ופשע וחטאה ונקה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים עונות אלו זדונות וכן הוא אומר (במדבר טו לא) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. פשעיהם אלו המרדים וכן הוא אומר (מ״ב ג ז) מלך מואב פשע בי ואומר (שם ח כב) אז תפשע לבנה בעת ההיא. לכל חטאתם אלו שגגות וכן הוא אומר (ויקרא ד ב) נפש כי תחטא בשגגה. ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר (תהלים קו ו) חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו וכן בשלמה הוא אומר (מ״א ח מז ודברי הימים ב ו׳:ל״ז) חטאנו והעוינו רשענו וכן בדניאל הוא אומר (דניאל ט ה) חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו אלא מהו שאמר משה (שמות לד ו) נושא עון ופשע וחטאה ונקה אמר משה לפני המקום רבונו של עולם בשעה שחוטאין ישראל ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות:
41
מ״ב(דף לז) תניא רבי אומר (דברים לב ח) כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו. אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל לאלהינו. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה:
42
מ״גמשנה. מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה. נקנור נעשו נסים לדלתותיו ומזכירין אותו לשבח:
43
מ״ד(ע״ב) תנא בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאות ממנה ויודעים שהגיע זמן קריאת שמע. מיתיבי הקורא קריאת שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרין אמר אביי לשאר עמא דבירושלים:
44
מ״ה(דף לח) תנו רבנן מה נסים נעשו לדלתותיו אמרו כשהלך נקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו ונטלו אחת מהן והטילוה לים ועדיין לא נח הים מזעפו בקשו להטיל את חברתה עמד הוא וכרכה אמר להם הטילוני עמה מיד נח הים מזעפו היה מצטער על חברתה כיון שהגיע לנמלה של עכו היתה מבצבצת ויוצאת מתחת דופני הספינה. י״א בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה (ש״ה א יז) קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים אל תקרי ברותים אלא ברית ים לפיכך כל שערים שבמקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי נקנור מפני שנעשו בהם נסים וי״א מפני שנחושתן מוצהבת היתה רבי אלעזר בן יעקב אומר נחושת קלוניתא היתה והיתה מאירה כשל זהב:
45
מ״ומשנה ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים נאמר (משלי י י) זכר צדיק לברכה ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב:
46
מ״זגמרא. תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים לא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים הללו פתן מתעפשת והללו אין פתן מתעפשת כששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לכבודו בראו שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי וגו׳ וחזרו בית גרמו למקומן שלחו להם חכמים ולא באו כפלו שכרם ובאו. בכל יום היו נוטלין י״ב מנה והיום כ״ד דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בכל יום כ״ד והיום מ״ח. אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעים היו בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב ושמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד ע״א בכך ועל דבר זה מזכירין אותם לשבח שמעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו מלחם הפנים הם נהנים לקיים מה שנאמר (במדבר לב כב) והייתם נקים מה׳ ומישראל:
47
מ״חת״ר. בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעים לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן של הללו מתמר ועולה כמקל ושל הללו מפצע לכאן ולכאן. וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא למענהו ברא שנאמר (משלי טז ד) כל פעל ה׳ למענהו וחזרו בית אבטינס למקומן שלחו להם חכמים ולא באו כפלו להם שכרם ובאו. בכל יום היו נוטלין י״ב מנה והיום כ״ד דברי רבי מאיר ר׳ יהודה אומר בכל יום כ״ד והיום מ״ח אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעים היו בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב ושמא ילמוד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך. ועל דבר זה מזכירים אותם לשבח שמעולם לא יצאתה כלה מבושמת מבתיהן וכשנושאין נשים ממקום אחר מתנין עמהן שלא תתבשם שמא יאמרו ממעשה הקטורת הם מתבשמין לקיים מה שנא׳ והייתם נקיים מה׳ ומישראל:
48
מ״טתניא אמר רבי ישמעאל פעם אחת מצאתי אחד מבני בניהם אמרתי לו אבותיך בקשו להרבות כבודם ורצו למעט כבוד המקום עכשיו כבוד מקום במקומו והמקום מיעט כבודם. א״ר עקיבא סח לי רבי ישמעאל בן לוגה פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים ראיתיו שבכה ושחק אמרתי לו מפני מה בכית אמר לי כבוד אבותי נזכרתי ומפני מה שחקת אמר לי שעתיד הקדוש ברוך להחזירו לנו ומה ראית אמר לי מעלה עשן כנגדי. הראהו לי. א״ל שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם. א״ר יוחנן בן גורי פעם אחת מצאתי זקן אחד מגילת סממנין בידו אמרתי לו מאין אתה אמר לי מבית אבטינס אני ומה בידך אמר לי מגילת סממנין. הראהו לי אמר לי כל זמן שבית אבא היו (צנועין) [קיימין] לא היו מוסרין אותה לכל אדם עכשיו הרי היא לך והזהר בה וכשהבאתי וסחתי דברים לפני רבי עקיבא אמר לי מעתה אסור לספר בגנותן של אלו. מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך (שם ע״ב) ומשלך יתנו לך ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא:
49
נ׳הגרוס בן לוי וכו׳: תניא כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת ראש לאחוריהם:
50
נ״את״ר בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב אמרו עליו שהיה נוטל ארבעה קולמוסין בין חמש אצבעותיו ואם היתה תיבה של ארבע אותיות היה כותבה בבת אחת אמרו לו מה ראית שלא ללמד. כולם מצאו תשובה לדבריהם בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו על הראשונים אומרים (משלי י ז) זכר צדיק לברכה ועל בן קמצר וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב מאי ושם רשעים ירקב אמר ר׳ אלעזר רקביבות תעלה בשמותיהם דלא מסקינן בשמייהו:
51
נ״באמר רבי אלעזר צדיק מעצמו ורשע מחבריו. צדיק מעצמו דכתיב (שם) זכר צדיק לברכה. רשע מחבריו דכתיב (שם) ושם רשעים ירקב. א״ל רב המנונא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגרתא קמיה מנא הא מלתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה א״ל הא כתיב זכר צדיק לברכה מדאורייתא מנא לן דכתיב (בראשית יח יז) וה׳ אמר המכסה אני מאברהם וגו׳ וכתיב ואברהם היו יהיה וגו׳. מנא הא מלתא דאמור רבנן ושם רשעים ירקב א״ל הא כתיב ושם רשעים ירקב מדאורייתא מנ״ל דכתיב (שם יג יב) ויאהל עד סדום וכתיב (שם) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳. ואמר רבי אלעזר מברכתן של צדיקים אתה למד קללה של רשעים מקללתן של רשעים אתה למד ברכה של צדיקים וכו׳ דכתיב (שם יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳ ויאמר ה׳ זעקת סדום ועמורה וגו׳ ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה של צדיקים דכתיב (שם יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳ וה׳ אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו וגו׳:
52
נ״גאמר ר׳ אלעזר צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם. צדיק דר וכו׳ עובדיה. רשע דר וכו׳ עשו:
53
נ״דוא״ר אלעזר אפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא דכתיב (בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב וא״ר אלעזר כל המשכח דבר (אחד) מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר (הושע ד ו) ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני רבי אבהו אמר מורידין אותו מגדולתו שנאמר (שם) (נדמו עמי מבלי הדעת) כי אתה הדעת מאסתה ואמאסך מכהן לו:
54
נ״הא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנא׳ (קהלת א ה) וזרח השמש עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור שנאמר (שמואל א׳ ב ט) כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן אפי׳ בשביל צדיק אחד עולם מתקיים שנאמר (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם. ר׳ חייא בר אבא דידיה אמר מהכא (ש״א ב ט) רגלי חסידיו ישמור חסידיו תרתי משמע אמר ר״נ בר יצחק חסידו כתיב. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור. דבי רבי שילא אמרי כיון שבא לאדם דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור:
55
נ״ואמר ר׳ שמעון בן לקיש מאי דכתיב (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו תני דבי רבי ישמעאל משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון (דף לט) בא למכור נפט אומר לו מדוד אתה לעצמך בא למכור אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד לך אנא כדי שאתבשם גם אני ואתה. תני דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר (ויקרא יא מג) ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם. ת״ר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה מלמטה מטמאין אותו מלמעלה בעה״ז מטמאין אותו לעוה״ב. ת״ר והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה מלמטה מקדשין אותו מלמעלה בעוה״ז מקדשין אותו לעולם הבא:
56
נ״זת״ר ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין מכאן ואילך פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל (ר״ל דאותו של שם עולה בימין כ״ג ושל עזאזל לשמאל כ״ג). והיה לשון של זהורית מלבין. מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין. והיה נר מערבי דולק מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה. והיתה אש של מערכה מתגברת ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים כדי לקיים מצות עצים מכאן ואילך תשש כחה של מערכה פעמים מתגברת פעמים אינה מתגברת ולא היו כהנים נמנעים להביא עצים למערכה כל היום כולו. ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים. וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכל ושבע יש שבע ומותיר. מכאן ואילך נשתלחה מארה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כפול מצרי הצנועין מושכין את ידיהם והגרגרנין נוטלין ואוכלין. ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חברו והיו קוראין אותו בן (שם ע״ב) חמצן עד יום מותו. אמר רבה בר רב שילא מאי קרא (תהילים עא ד) אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ רבא אמר מהכא (ישעיה א יז) למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ. ת״ר אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם בכל יוה״כ היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי. אחר הרגל חלה שבעת ימים ומת ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם:
57
נ״חתנו רבנן ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה לשון זהורית מלבין ולא היה נר מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן עד שגער בהן רבי יוחנן בן זכאי ואמר היכל היכל מפני מה אתה מבעית את עצמך יודע אני בך שסופך ליחרב וכבר נתנבא עליך זכרי׳ בן עדו (זכרי׳ יא א) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. א״ר יצחק בר טבלאי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל:
58
נ״טא״ר יצחק בר טוביה א״ר למה נקרא שמו יער כדכתיב (מלכים א׳ י יז) בית יער הלבנון לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב דא״ר אושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאים פירותיהן בזמניהן וכיון שרוח מנשבת בהן משירים את פירותיהם שנאמר (תהלים עב טז) ירעש כלבנון פריו ומהם היתה פרנסה לכהונה וכיון שנכנסו עכו״ם להיכל יבש שנאמר (נחום א ד) ופרח לבנון אומלל ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לנו שנאמר (ישעיה לה ב) פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה:
59
ס׳(דף מז) תנו רבנן שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך. אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה הרבה נשים עשו כן ולא והועילו:
60
ס״א(דף נא ע״ב) משנה. היה מהלך בהיכל עד שהוא מגיע לבין שתי פרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהם אמה. ר׳ יוסי אומר לא היתה אלא פרוכת בלבד שנאמר (שמות כז לג) והבדילה הפרוכת וגו׳ (נ״ב ע״ב) החיצונה פרופה מן הדרום והפנימיות מן הצפון מהלך ביניהם עד שמגיע לצפון הופך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון הגיע לארון נתן את המחתה בין ב׳ הבדים צבר את הקטורת ע״ג הגחלים ונתמלא כל הבית עשן ויצא ובא לו דרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל:
61
ס״ב(נב ע״ב) גמרא. במאי עסקינן אילימא במקדש ראשון מי הוו פרוכת ואלא במקדש שני מי הוה ארון והתניא משנגנז ארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן בשקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לה׳ אלהי ישראל שנאמר (שמואל א׳ ו ח) ולקחתם את ארון ה׳ ונתתם אותו אל העגלה ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך. ומי גנזו יאשיהו מלך יהודה מה ראה שגנזו מצא כתוב בו (דברים כח לו) יולך ה׳ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת וגו׳ עמד וגנזו שנאמר (ד״ה ב לה ג) ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳ תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה׳ אלהיכם ואת עמו ישראל וא״ר אלעזר אתיא שמה שמה אתיא דורות דורות אתיא משמרת משמרת לעולם במקדש שני ומאי הגיע לארון מקום ארון והא קתני נתן המחתה בין ב׳ הבדים אימא כבין ב׳ הבדים:
62
ס״ג(דף נג ע״א) פיסקא יצא ובא לו דרך כניסתו. מנא הני מילי אמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן אמר קרא (ד״ה ב׳ א יג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים וכי מה ענין גבעון אצל ירושלים אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון מה ביאתו מירושלים לגבעון פניו כלפי במה אף יציאתו מגבעון לירושלים פניו כלפי במה. וכן כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כשהם נפטרים לא היו מחזירין פניהם והולכים אלא מצדדין פניהם והולכים. וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו ויצא אלא יצדד פניו ויצא כי הא דר״א כי הוה מיפטר מיניה דר׳ יוחנן כי הוה בעי ר׳ יוחנן לסגויי הוה גחין וקאים רבי אלעזר אדוכתיה עד דהוה מכסי רבי יוחנן מיניה וכי הוה בעי רבי אלעזר לסגויי הוה אזיל לאחוריה עד דהוה מכסי מיניה דרבי יוחנן. רבא כי הוה מיפטר מיניה דרב יוסף הוה אזיל לאחוריה עד דהוו מנגפן כרעיה ומתוסאן אסקופתא דבי רב יוסף דמא. (שם ע״ב) אמרו ליה לרב יוסף הכי קא עביד רבא א״ל יהא רעוא דתרום רישיך אכולא כרכא:
63
ס״דומתפללין תפלה קצרה בבית החיצון מאי מצלי רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא תרווייהו משמיה דרב אמרי יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה. שחונה מעליותא היא אלא אימא אם שחונה תהא גשומה רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. רבי חנינא בן דוסא הוה קאזיל באורחא שדא מטרא עליה אמר לפניו רבון העולם כל העולם כלו בנחת וחנינא בצער פסק מטרא כי אתא לביתיה אמר רבון העולמים כל העולם בצער וחנינא בנחת אתא מטרא א״ר יוסף מאי אהניא ליה צלותא דכהנא רבא לגבי רבי חנינא בן דוסא:
64
ס״הת״ר מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו התחילו הן נכנסין והוא יוצא אמרו לו מפני מה הארכת בתפלתך אמר להם קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם ועל בית המקדש שלא יחרב א״ל אל תהי רגיל לעשות כן שהרי שנינו לא היה מאריך בתפלתו כדי שלא להבעית את ישראל:
65
ס״ומשנה. ומשניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת וגבוהה מן הארץ ג׳ אצבעות ועליה היה נותן את המחתה:
66
ס״זגמרא משנגנז לא קתני אלא משניטל תנן כמ״ד ארון גלה לבבל דתניא רבי אליעזר אומר ארון גלה לבבל שנאמר (ד״ה ב׳ לו י) ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה׳. ר״ש בן יוחאי אומר ארון גלה לבבל שנאמר (מלכים ב׳ כ ו) לא יותר דבר אמר ה׳ אלו עשרת הדברות שבו ר׳ יהודה בר אילא אומר ארון במקומו נגנז שנא׳ (ד״ה ב ה ט) ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה ופליגא דעולא שאל ר׳ מתיא בן חרש לר״ש בן יוחאי ברומי וכי מאחר שר״א מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל ראשונה הא דאמרן ויבאוהו בבלה עם כלי חמדת בית ה׳. שניה מאי היא דכתיב (איכה א ו) ויצא מן בת ציון כל הדרה. (דף נד) מאי כל הדרה חדרה. אתה מה אתה אומר אמר לו שאני אומר ארון במקומו הוא נגנז שנאמר ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה עד היום הזה:
67
ס״חאמר רב נחמן תנא וחכמים אומרים בלשכת דיר העצים הוא נגנז אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא. מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה רצפה משונה מחברותיה ובא והודיע את חביריו ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתו וידעו ביחוד משם דארון נגנז שמע מיניה. מאי הוה קא עביד, א״ר חלבו מתעסק בקרדומו היה, תנא דבי רבי ישמעאל שני כהנים בעלי מומין היו שהיו מתליעין בעצים ונשמטה קרדומו של אחד מהן ונפלה שם ונצתה אור ואכלתו:
68
ס״טפיסקא ושתיה היתה נקראת וכו׳ תנא שממנה הושתת העולם תני כמ״ד עולם מציון נברא (רמז בקרא והאבן אשר שמתי מצבה מהרש״א) דתניא ר׳ אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא שנאמר (איוב לח לח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו ר׳ יהושע אומר מצדדין נברא שנאמר (איוב לז ו) כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו. רבי יצחק אמר אבן ירה הקדוש ברוך הוא בים וממנה הושתת העולם שנאמר (שם לח ו) על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה. וחכמים אומרים מציון נברא שנאמר (תהלים נ א) מזמור לאסף אל אלהים ה׳ דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו. ואומר (שם) מציון מכלל יופי אלהים הופיע. ממנו מוכלל יופיו של עולם. תניא רבי אליעזר אומר תולדות השמים משמים נבראו הארץ מהארץ נבראו שנאמר (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וחכמים אומרים אלו ואלו מציון נבראו שנאמר (תהלים נ א) מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יופיו של עולם:
69
ע׳(דף סו) מסרו למי שהיה מוליכו הכל כשרים להוליכו אלא שעשו הכהנים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו. א״ר יוסי מעשה והוליכו ערסלא וישראל היה. וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא:
70
ע״אאמר רב יהודה אמר שמואל שבטו של לוי לא עבד ע״א שנאמר (שמות לב כו) ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה׳ אלי ויאספו אליו כל בני לוי. יתיב רבינא וקאמר לה להא שמעתתא איתיביה בני רב פפא בר אבא לרבינא (דברים לג ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו אמר להו אביו אבי אמו מישראל אמו אמו מישראל אחיו אחיו מאמו מישראל בניו בני בתו מישראל:
71
ע״בטול וצא. תנא מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין:
72
ע״ג(דף סז) ת״ר בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבחוץ. הלבין היו שמחין לא הלבין היו עצבין ומתביישין. התקינו שיהיו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים ועדיין היו מציצין ורואין הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבין ומתביישין התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח:
73
ע״ד(שם ע״ב) תנו רבנן (ויקרא יח ד) את משפטי תעשו דברים שאלמלא לא נכתבו דין הוא שיכתבו. אלו הן עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם. (שם) ואת חקותי תשמרו דברים שהשטן ועובדי כוכבים משיבים עליהם ואלו הן. אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח ופרה אדומה ושמא תאמר מעשה תוהו הן תלמוד לומר (ויקרא יח) אני ה׳, אני ה׳ חקקתים אין לך רשות להרהר בהם:
74
ע״ה(דף סט) בגדי כהונה היוצא בהן במדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם ובמדינה אסור והתניא בכ״ה בטבת יום הר גריזים הוא דלא למספד ביה יום שבקשו כותים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתן להם רשות באו והודיעו לשמעון הצדיק מה עשה שמעון הצדיק לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ירושלים עמו ואבוקות של אור בידיהם והיו מהלכין כל הלילה כולו הללו מהלכין מצד זה והללו מהלכין מצד זה עד שעלה עמוד השחר כיון שעלה עמוד השחר אמר להם מי הם הללו אמרו לו הללו יהודים שמרדו בך כיון שהגיע לאנטיפרס זרחה חמה פגעו זה בזה כיון שראה את שמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לו אמרו לו מלך שכמותך משתחוה ליהודי הזה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי אמר להם למה באתם אמרו לו בית שאנו מתפללין בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך כותים הללו להחריבו ותתן להם רשות אמר להם מי הם הללו אמרו לו הללו כותים שעומדים לפניך אמר להם הם מסורין בידכם מיד נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררין אותם על הקוצים ועל הברקנים עד שהגיעו להר גריזים כיון שהגיעו להר גריזים חרשוהו וזרעוהו כרשינין כדרך שבקשו לעשות את בית אלהינו ואותו היום עשאוהו יום טוב איבעית אימא ראויין הם לבגדי כהונה קאמר ואיבעית אימא (תהלים קיט קכו) עת לעשות לה׳ הפרו תורתך:
75
ע״ו(ע״ב) היכן קוראין בו בעזרה. ר״א בן יעקב אומר בהר הבית שנאמר (נחמיה ח ג) ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים ואזני כל העם אל ספר התורה ואמר רב חסדא בעזרת הנשים (שם) ויברך עזרא את ה׳ האלהים הגדול ויענו כל העם אמן ואמן במועל ידיהם ויקדו וישתחו לה׳ אפים ארצה. מאי הגדול א״ר אסי שגדלו בשם המפורש, רב גידל אמר (ד״ה א טז לו) ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. א״ל אביי לרב דימי ודילמא שגדלו בשם המפורש א״ל אין אומרים שם המפורש בגבולין ולא והכתיב (נחמיה ח ד) ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עין אשר עשו לדבר ואמר רב גידל שגדלו בשם המפורש הוראת שעה היתה (שם ט ד) ויקם על מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני ויזעקו בקול גדול אל ה׳ אלהיהם מאי אמור אמר רב יהודה ואי תימא ר׳ יוחנן בייא בייא היינו האי דאחריביה לביה מקדשא וקלייה להיכלא וקטלינהו לצדיקיא ואגלינהו לישראל מן ארעהון ועדיין קא מרקד ביננא כלום יהביתיה ניהלן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגרא בעינן נפל להו פיתקא מרקיעא דכתיב בה אמת א״ר חנינא ש״מ חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת יתיבי בתעניתא ג׳ יומי וג׳ לילי מסרוה ניהלינהו נפק אתא כי גוריא דנורא מבית קדשי הקדשים א״ל נביא (לישראל) היינו הוא יצרא דע״א שנאמר (זכריה ה ח) ויאמר זאת הרשעה וגו׳ בהדי דתפסו ליה אישתמיט ביניתא מן מזיה ורמא קלא אזל קליה ת׳ פרסי אמרי היכי נעביד ליה דילמא ח״ו מרחמי עליה מן שמיא אמר להו נביא שדיוה בדודא דאברא וחפיוה לפומא באברא דשאיב קלא שנאמר (שם) ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה אמרי הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי על יצרא דעבירה בעו רחמי ואמסר בידייהו אמר להו נביא חזו דאי קטילתון לההוא איחרב כולי עלמא חבשוה גבייהו תלתא יומי איבעי ביעתא בת יומא לחולה בכל ארץ ישראל ולא אישתכח אמרי היכי נעביד ניקטליה איחרב כוליה עלמא ניבעי רחמי לפלגא פלגא מרקיעא לא יהבי כחלינהו לעיניה ושבקוהו ואהני דלא מיגרי ליה לאינש בקרבותא:
76
ע״זבמערבא מתנו הכי אמר רב גידל אמר רב שגדלו בשם המפורש רב מתנא אמר (נחמיה ט לב) האל הגדול הגבור והנורא והא דרבי מתנא אתיא כדרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה שהחזירו את העטרה ליושנה אתא משה אמר (דברים י יז) האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמיהו אמר עובדי כוכבים מרקדים בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא. אתא דניאל ואמר עובדי כוכבים משתעבדין בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור. אתו אנשי כנסת הגדולה ואמרו אדרבה זו היא גבורתו ואלו נוראותיו. זו היא גבורתו שכובש את כעסו ונותן ארך אפים לרשעים ואלו הם נוראותיו שאלמלא נוראותיו אומה אחת היאך יכולה להתקיים בין שבעים אומות. ורבנן היכי סמכי אדעתייהו ועקרי מה דאמר משה א״ר יצחק ברבי אלעזר מתוך שיודעים בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא הוא לפיכך לא כזבו לו:
77
ע״ח(דף עא) (תהלים קטז ט) אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים אמר רב יהודה זה מקום שווקים. (משלי ג ב) כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך וכי יש שנים של חיים ויש שנים שאינם של חיים. אמר רבי אלעזר אלו שנותיו של אדם שמתהפכין לו מרעה לטובה. (שם ח ד) אליכם אישים אקרא וגו׳ א״ר ברכיה אלו ת״ח שיושבים ודומים כנשים ועושין גבורה כאנשים. וא״ר ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של ת״ח יין שנאמר (שם) אליכם אישים אקרא. וא״ר ברכיה אם ראה אדם שתורה פוסקת מזרעו ילך וישא בת ת״ח שנאמר (איוב יד ח) אם יזקין (שם ע״ב) בארץ שרשו וגו׳ מריח מים יפריח:
78
ע״טפיסקא וי״ט היה עושה לאוהביו. תנו רבנן מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש הוו קא אזל כ״ע בהדי׳ כד חזיה לשמעיה ואבטליון דהוו קא אתו שבקוה לדידיה ואזלו בתר שמעיה ואבטליון לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאפטור מיניה דכ״ג אמר להון ייתון בני עממין לשלם. אמרו ליה ייתון בני עממין לשלם דעבדי עובדא דאהרן ולא ליתו בני אהרן לשלם דלא עבדי עובדא דאהרן:
79
פ׳אמר רבי יוחנן ג׳ זירים הם של מזבח ושל שלחן ושל ארון. של מזבח זכה אהרן לנטלו. של שלחן זכה דוד ונטלו. של ארון עדיין הוא מונח כל הרוצה ליטול יבא ויטול שמא תאמר פחות שבהן הוא ת״ל (משלי ח טו) בי מלכים ימלוכו וגו׳. ר׳ יוחנן רמי כתיב זר וקרינן זיר זכה נעשה לו זיר לא זכה נעשית לו זרה הימנה. רבי יוחנן רמי כתיב (דברים י א) ועשית לך ארון עץ וכתיב (שמות כה י) ועשו ארון עצי שטים מכאן לת״ח שבני עירו מצווים לעשות מלאכתו מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל ת״ח שאין תוכו כברו אינו ת״ח אביי ואי תימא רבא בר עולא אמר אף נקרא תועבה שנאמר (איוב טו טז) אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה:
80
פ״אא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מ״ד (משלי יז טז) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין אוי להם לת״ח שעוסקין בתורה ואין בהם יראת שמים מכריז רבי ינאי חבל על מאן דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד א״ל רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תירתו תרתי גיהנם. אמר רבי יהושע בן לוי ס״ד (דברים ד מד) וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה והיינו דאמר רבא מאן דזכי הויא ליה סמא דחיי דלא זכה תהוי סמא דמותא א״ר שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי כתיב (תהלים יט י) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב וכתיב (שם יח לא) אמרת ה׳ צרופה זכה משמחתו לא זכה צורפתו למיתה רשב״ל אמר מגופיה דקרא נפקא זכה צורפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה (שם יט י) יראת ה׳ טהורה עומדת לעד א״ר (נחוניא) זה הלומד תורה בטהרה מאי היא נושא אשה ואח״כ לומד תורה (שם) עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי. א״ר חייא נאמנה היא להעיד בלומדיה:
81
פ״ב(דף עא ע״ב) משנה, כהן גדול משמש בה׳ בגדים וההדיוט בד׳ באלו נשאלין באורים ותומים ואין נשאלין בהם אלא למלך ולאב״ד ולמי שצורך הצבור בו:
82
פ״ג(דף ע״ג) ת״ר כיצד שואלין השואל פניו כלפי השכינה השואל אומר (ש״א ל ח) ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו והנשאל אומר רדוף כה אמר ה׳ עלה והצלח רבי יהודה אומר לא היה צריך לומר כה אמר ה׳ אלא עלה והצלח. אין שואלין בקול משום שנאמר (במדבר כז כא) ושאל לו ואינו מהרהר בלבו משום שנאמר (שם) ושאל לו וגו׳ אלא כדרך שדברה חנה בתפלתה שנאמר (ש״א א יג) וחנה היא מדברת על לבה. ואין שואלין שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין לו אלא אחד ואין מחזירין לו אלא ראשון שנאמר (שם כג יא) היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ויאמר ה׳ ירד. והא אמרת אין מחזירין אלא ראשון אלא דוד שאל (שם ע״ב) שלא כסדר והחזירו לו כסדר כיון שידע ששאל שלא כסדר חזר ושאל כסדר שנאמר (שם) ויאמר דוד היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול ויאמר ה׳ יסגירו ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו לשנים שנאמר (שם ל ח) וישאל דוד בה׳ לאמר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל ואף על פי שגזירת נביא חוזרת גזירת אורים ותומים אינה חוזרת שנא׳ (במדבר כז כא) במשפט האורים ולמה נקרא שמם אורים ותומים אורים שמאירים את דבריהם. תומים שמשלימין לדבריהם. ואם תאמר בגבעת בנימין מפני מה לא השלימו להם מפני שלא ביחנו אם לנצוח אם לינצח ובאחרונה שביחנו הסכימו והשלימו להם שנאמר (שופטים כ כח) ופנחס בן אלעזר בן אהרן עומד לפניו בימים ההם לאמר האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל ויאמר ה׳ עלה כי מהר אתננו בידך. כיצד נעשית רבי יוחנן אמר בולטות רשב״ל אומר מצטרפות. הא לא כתיב צד״י אמר רב שמואל ברבי יצחק אברהם יצחק ויעקב כתיב שם. והא לא כתיב טי״ת אמר רב אחא בר יעקב שבטי ישרון כתיב שם. מיתיבי כל כהן שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו שואלים בו שהרי שאל צדוק ועלה לו ושאל אביתר ולא עלה לו שנאמר (ש״ב טו כד) ויעל אביתר. דמסייע סיועי בהדייהו: פיסקא ואין נשאלין בהם להדיוט אלא למלך ולאב״ד ולמי שצורך הצבור בו. מנא הני מילי א״ר אבהו אמר קרא (במדבר כז כא) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וגו׳ הוא זה מלך וכל בני ישראל אתו זה משוח מלחמה וכל העדה זו סנהדרין:
83
פ״ד(דף עד ע״ב) כתיב (דברים ח טז) המאכילך מן במדבר וכתיב (שם) ויענך וירעיבך רבי אמי ור׳ אסי חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל. אמר רב יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואינן שבעין. אמר אביי הילכך מאן דאית ליה סעודתא לא ניכלה אלא ביממא. א״ר זירא מאי קראה (קהלת ו ט) טוב מראה עינים מהלך נפש. (משלי כג לא) כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים ר׳ אמי ור׳ אסי חד אמר כל הנותן עינו בכוסו כל העולם דומה עליו כמישור וחד אמר כל הנותן עיניו בכוסו כל העריות דומות עליו כמישור (שם יב כו) דאגה בלב איש ישחנה רבי אמי ורבי אסי חד אמר יסיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים. (ישעיה סה כה) ונחש עפר לחמו רבי אמי ורבי אמי חד אמר אפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר וחד אמר אפילו אוכל כל מעדני עולם אין דעתו מתקררת עד שיאכל עפר: תניא א״ר יוסי בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. בשר ודם מקניט את חבירו יורד עמו עד לחייו אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן קלל את הנחש עולה לגג מזונותיו עמו יורד לקרקע מזונותיו עמו קלל את כנען אוכל מה שרבו אוכל ושותה מה שרבו שותה קלל את האשה הכל רצין אחריה קלל את האדמה הכל ניזונין הימנה:
84
פ״התניא ר׳ יוסי אומר כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורים ומה שבסדקים כך המן מגיד לישראל מה שבחורים ומה שבסדקים כיצד שנים שבאו לפני משה לדין זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי א״ל משה דינו לבקר משפט למחר אם נמצא עומר בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו נמצא עומר בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין הוא אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי א״ל משה דינו לבקר משפט אם נמצא עומרה בבית בעלה בידוע שהוא סרח עליה ואם נמצא בבית אביה בידוע שהיא סרחה עליו. כתיב (במדבר יא ט) וברדת הטל על המחנה לילה וגו׳ וכתיב (שמות טז ח) ויצא העם ולקטו וגו׳ וכתיב (במדבר יא ד) שטו העם ולקטו וגו׳ הא כיצד צדיקים יורד להם על פתח בתיהם בינונים יצא העם ולקטו רשעים שטו העם ולקטו כתיב לחם וכתיב וטחנו הא כיצד צדיקים לחם בינונים עוגות רשעים טחנו בריחים. (במדבר יא ח) והיה טעמו כטעם לשד השמן א״ר אבהו מה שד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו כמה טעמים אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוציאין בו כמה טעמים:
85
פ״ו(שמות טז ח) ויאמר משה בתת ה׳ לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע (עיקרים מג פ׳ י״ט) תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה (שם ע״ב) לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן. בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בערב והא אמר אביי האי מאן דאית ליה סעודתא לא ניכליה אלא ביממא מאי יממא כעין יממא. אמר רב אחא בר יעקב אמר רב חסדא בתחלה היו ישראל דומין לתרנגולין שמנקרין באשפה עד שבא משה וקבע להם זמן סעודתם:
86
פ״זכתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש. א״ר יוסי ברבי חנינא הא כיצד לנערים לחם ולזקנים שמן לתינוקות דבש. כתיב שליו וקרינן סליו:
87
פ״חת״ר (תהלים עח כה) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי רבי עקיבא וכשנאמרו הדברים לפני ר׳ ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לר״ע עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלים לחם והלא כבר נאמר (דברים ט ט) לחם לא אכלתי אלא מה אני מקיים לחם אבירים אל תקרי לחם אבירים אלא לחם איברים, לחם שנבלע ברמ״ח איברים:
88
פ״ט(דף עו) שאלו תלמידיו את רשב״י מפני מה לא היה יורד להם לישראל מן פעם אחת בשנה אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן וקבע עליו פרנסתו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה עמד וקבע לו פרנסתו בכל יום ויום לא ראוי לאותו בן שיקבול פני אביו בכל יום ויום ואף כך ישראל מי שיש לו ד׳ וה׳ בנים היה דואג ואומר שמא למחר אין המן יורד ונמצאו בניהם ובנותיהם מתים ברעב ונמצאו כל ישראל מכוונים את לבם לאביהם שבשמים. ד״א (מן) שאוכלין אותו כשהוא חם. ד״א מפני משוי הדרך:
89
צ׳וכבר היה ר׳ טרפון וזקנים יושבים ועוסקים בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהם נענה רבי אלעזר המודעי ואמר מן שירד להם לישראל היה גבוה ס׳ אמה אמר לו רבי טרפון עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו א״ל רבי מקרא אני דורש (בראשית ז כ) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וגו׳ וכי ט״ו אמה בעמק ט״ו אמה בהרים וכי מיא שורי שורי הוה קיימא ותו תיבותא היכי סגיא אלא מעיקרא כתיב (שם) נבקעו כל מעיינות תהום רבה עד דשוו מיא לטורי ולבסוף כתיב (שם) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים (וגו׳) וכי איזו מדה מרובה מדה טובה או מדת פורענות הוי אומר מדה טובה מרובה ממדת פורענות כמדת פורענות הוא אומר (שם) וארובות השמים נפתחו ובמדה טובה כתיב (תהלים עח כג) ודלתי שמים פתח ואומר (שם) וימטר עליהם מן לאכול ותנא כמה ארובות יש בדלת ד׳ ד׳ הרי כאן ח׳ נמצא מן שירד להם לישראל גבוה ס׳ אמה. תניא איסי בן יהודה אומר מן שירד להם לישראל מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר (שם כג טו) תערוך לפני שולחן נגד צוררי וגו׳ אמר אביי ש״מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרים וחד לוגא מחזיק שנאמר (תהלים כג ה) כוסי רויה. רויה בגימטריא הכי הוי. מי דמי התם מ׳ יום והכא חדא שעתא התם לכ״ע הכא לישראל לחודיה. אם כן נפישי להו טפי אלא לרבי אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר:
90
צ״א(דף עז) מאי דכתיב (ירמיה ב כה) מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה מנעי עצמך מחטא כדי שלא יבאו רגליך לידי יחוף מנעי לשונך מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה:
91
צ״ב(דף פג ע״ב) רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קאזלי באורחא רבי מאיר הוה דייק בשמא רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא א״ל מה שמך א״ל כידור אמר להו רבי מאיר שמע מינה אדם רשע הוא דכתיב (דברים לב כ) כי דור תהפוכות המה. רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה אזל רבי מאיר אותביה בכדא וקבריה בקברא דאבוה דההוא גברא ברישיה איתחזי ליה אבוה בחלמא תא שקיל כיסא דמנח ברישיה דההוא גברא למחר אתא לקמיה דרבי מאיר א״ל הכי איתחזי לי בחלמאי א״ל חלמי דבי שמשי בטלין אינון אזל רבי מאיר נטריה כולי יומא לאורתא שקלי לכיסיה ואתא. למחר אמרו ליה הב לן כיסן אמר להו לא היו דברים מעולם אמר להו רבי מאיר אמאי לא תבדקו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר אמר להו אימור דאמרי אנא אחששא אחזוקי מי אמרי משכוהו ועיילוהו לחנותא אשקיוהו חמרא חזו טלפחי בדיקניה אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלי לכיסייהו אזיל איהו וקטלא לאיתתיה היינו דתנן מים הראשונים האכילו בשר חזיר מים האחרונים הרגו את הנפש לסוף הוו דייקי בשמא כי מטו לביתיה דגברא דשמיה בלה לא עיילי לגבי׳ אמרו ש״מ רשע הוא דכתיב (יחזקאל כג מג) ואומר לבלה נאופים:
92
צ״גת״ר ה׳ דברים נאמרו בכלב שוטה פיו פתוח ורירו נוטף ואזניו סרוחות וזנבו מונחת לו בין ירכותיו ומהלך על צדי רשות הרבים ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע ממאי הוי רב אמר נשים כשפניות משחקות בו שמואל אמר רוח רעה שורה עליו מאי בינייהו איכא בינייהו (ד׳ פד) למיקטלי׳ בדבר הנזרק. תניא כותיה דשמואל כשהורגין אותו אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק דחייף ביה מסתכן דנכית ליה מאית דחיית ביה מסתכן מאי תקנתיה נשלח מאניה ונשדינהו קמיה ונרהוט כי הא דרב הונא בריה דרב יהושע הוה קאי בשוקא חף ביה שלח מאניה ושדא קמיה ורהט אמר קיימתי בעצמי (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה:
93
צ״ד(דף פה ע״ב) משנה האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויוה״כ מכפר אין יוה״כ מכפר עבירות שבין אדם למקום יוה״כ מכפר עבירות שבינו לבין חבירו אין יוה״כ מכפר עד שירצה את חבירו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא טז ל) מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו עבירות שבין אדם למקום יוה״כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה״כ מכפר עד שירצה את חבירו. א״ר עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם ואומר (ירמיה יז יג) מקוה ישראל ה׳ מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל:
94
צ״ה(דף פו) שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש א״ל שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר (ירמיה ג כב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויוה״כ מכפר שנאמר (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם. עבר אדם על כריתות ומיתות ב״ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר (תהלים פט לג) ופקדתי בשבט פשעם וגו׳ אבל מי שיש חלול השם בידו אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיה כב יד) ונגלה באזני ה׳ צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וגו׳:
95
צ״והיכי דמי חלול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולאלתר לא יהיבנא דמי. אמר אביי ל״ש אלא באתרא דלא תבעי אבל באתרא דתבעי לית לן בה. אמר רבינא הא מתא מחסיא אתרא דתבעי הוא. אביי כי הוה שקיל בשרא מבי תרי שותפי יהיב זוזא להאי וזוזא להאי וקרבינהו אהדדי ועביד להו חושבנא. רבי יוחנן אמר כגון אנא דאזלינא ד׳ אמות בלא תפילין ובלא תורה. רב יצחק בר אבדימי אמר כל שחביריו בושין משמועתו. היכי דמי אמר רב נחמן בר יצחק כגון דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא אביי אמר כדתניא (דברים ו ה) ואהבת את ה׳ אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא אדם קורא ושונה ומשמש ת״ח ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להן לבני אדם שלא למדו תורה ראיתם פלוני שלמד תורה כמה יפים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיה מט ג) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ובזמן שאדם קורא ושונה ומשמש ת״ח ואין דבורו בנחת עם הבריות ואין מתנו ומקחו נאה בשוק ואינו נושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה אשרי בני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מכוערים מעשיו כמה מקולקלים דרכיו עליו הכתוב אומר (יחזקאל לו כ) באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו:
96
צ״זא״ר חמא בר חנינא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר (הושע יד ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה וגו׳. רבי חמא בר חנינא רמי כתיב (ירמיה ג יד) שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם וכתיב (שם) ארפא משובותיכם. לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה אמר רב יהודה רב אמי רמי כתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וכתיב (שם) כי אנכי בעלתי בכם גו׳ לא קשיא כאן מאהבה ומיראה כאן על ידי יסורין:
97
צ״חא״ר לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע יד ב) שובה ישראל עד ה׳ אלהיך וגו׳ (שם ע״ב) אמר ר״י גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה שנאמר (ירמיה ג ג) הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר וגו׳ עד ושוב אלי נאם ה׳:
98
צ״טא״ר יונתן גדולה תשובה שמביאה גאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב מאי טעמא ובא לציון גואל משום דשבי פשע ביעקב:
99
ק׳אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כשגגות שנאמר (הושע יד ב) שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעונך האי עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול איני והא אמר ר״ל גדולה תשובה שזדונות נעשות להם כזכיות שנאמר (יחזקאל לג יט) ובשוב רשע מרשעתו וגו׳ עליהם הוא יחיה לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה:
100
ק״אאמר רבי יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר (שם) הוא יחיה, אמר רבי יצחק אמרי במערבא משמיה דרבא בר רמי בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מקניט את הבירו ספק מתפייס ממנו ספק אין מתפייס ממנו ואם תמצא לומר מתפייס ממנו ספק מתפייס ממנו בדברים ספק מתפייס ממנו בממון אבל מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים שנאמר (הושע יד ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳ ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר (שם) וקח טוב ולא עוד אלא שדומה כמי שבנה מזבח והקטיר עליו קרבן שנאמר (שם) ונשלמה פרים שפתינו ושמא תאמר פרי חובות ת״ל אוהבם נדבה:
101
ק״באמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם שנאמר (שם) ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפו ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו, היכי דמי בעל תשובה כגון שבא עבירה לידו פעם ראשונה ושניה ופירש הימנה מחוי רב יהודה באותו מקום ובאותה אשה ובאותו פרק אמר רב יהודה רב רמי כתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב וגו׳ וכתיב (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה לא קשיא כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם רב זוטרא בר טוביה אמר כאן בעבירות שבין אדם למקום כאן בעבירות שבין אדם לחבירו:
102
ק״גתניא אמר רבי יוסי ברבי יהודה עבר אדם עבירה פעם ראשונה מוחלין לו. שניה מוחלין לו. שלישית מוחלין לו. רביעית אין מוחלין לו שנאמר (עמוס ב ו) כה אמר ה׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ואומר (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. מאי ואומר וכי תימא הני מילי בצבור אבל ביחיד לא ת״ש הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר:
103
ק״דת״ר עבירות שהתודה עליהם יום הכפורים זה לא יתודה עליהם יוה״כ אחר ואם שנה בהן צריך שיתודה עליהם ביוה״כ אחר ואם לא שנה בהן והתודה עליהן עליו הכתוב אומר (משלי כו יא) ככלב שב על קיאו כסיל שונה כאולתו ר״א ברבי יהודה אומר כל שכן שהוא משובח שנאמר (תהלים נא ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר:
104
ק״התניא רבי יהודה בן בבא אומר צריך אדם לפרט את החטא שנאמר (שמות לב לא ) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב רבי עקיבא אומר אינו צריך שנאמר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כדרבי ינאי דאמר רבי ינאי אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שבלו שפתותיהם מלומר די גרם להם לעשות אלהי זהב:
105
ק״ושני פרנסים טובים עמדו להם לישראל ואלו הם משה ודוד. משה אמר יכתב סורחני שנאמר (דברים לב נא) על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צין על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל. דוד אמר לא יכתב סורחני שנאמר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. משל דמשה ודוד למה הדבר דומה לשתי נשים שלוקות בב״ד אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית זו שאכלה פגי שביעית אמרה להם בבקשה מכם הודיעו על מה היא לוקה כדי שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה. מיד הביאו פגי שביעית ותלו לה בצוארה והכריזו עליה על כך היא לוקה:
106
ק״זמפרסמין את החנפים מפני חלול השם שנאמר (יחזקאל ג כ) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות. תשובת המוחלטין מעכבת את הפורענות ואפילו לאחר שנחתם גזר דינם של פורענות. שלות רשעים סופה תקלה והרשות מקברת את בעליה ערום נכנס לה וערום יוצא ממנה ולואי שתהא יציאה כביאה:
107
ק״חרב כי הוה נפיק למידן דינא אמר הכי בצבו נפשאי לקטלא נפיק וצבי ביתי לית אנא עביד וריקן לביתי איעול ערום אכנס לה וערום אצא ממנה ולואי שתהא ביאה כיציאה. (דף פז) כי הוה חזי אמבוהא דאזיל בתריה אמר הכי (איוב כ ו) אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע בגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו. מר זוטרא חסידא כי הוה מכתפי ליה בשבתא דריגלא אמר (משלי כז כד) כי לא לעולם חוסן וגו׳:
108
ק״ט(משלי יח ה) שאת פני רשע לא טוב לא טוב לרשעים שנושאין להם פנים בעוה״ז לא טוב לו לאחאב בן עמרי שנשא הקדוש ברוך הוא לו פנים בעולם הזה שנאמר (מ״א כא כט) הראית כי נכנע אחאב מלפני (משלי יח ה) להטות צדיק במשפט טוב להם לצדיקים שלא נשא להם הקדוש ברוך הוא פנים בעולם הזה אשריהם למשה ואהרן שלא נשא הקדוש ברוך הוא להם פנים בעולם הזה שנאמר (במדבר כ יב) יען לא האמנתם בי וגו׳ הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם אשריהם לצדיקים לא דיין שזוכין לעצמן אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לאהרן שראוין לישרף כנדב ואביהוא שנאמר (ויקרא י יב) הנותרים אלא שזכות אבותם עמדה להם אוי להם לרשעים לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לכנען שהיו ראוין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל אלא שחובת אביהם גרמה להם:
109
ק״יכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו מ״ט שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן שנאמר (תהלים טז י) כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידיך לראות שחת. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם שנאמר (משלי כח יז) אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו:
110
קי״אאחטא ואשוב אחטא ואשוב, תרי זימני למה לי כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר. אחטא ויוה״כ מכפר אין יוה״כ מכפר לימא מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר אפילו תימא רבי אגב שאני. רמי ליה רב יוסף בר חבו לרבי אבהו תנן עבירות שבין אדם להבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו דכתיב (ויקרא טז ל) מכל חטאתיכם לפני ד׳ תטהרו והא כתיב (ש״א ב כה) אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים. מאן אלהים דיינא אי הכי אימא סיפא ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו אלא הכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ימחול לו ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו תשובה ומעשים טובים:
111
קי״ב(דף פז ע״א) אמר רבי יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר (משלי ו א) בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך וכתיב (שם) נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך אם ממון יש לו בידך התר לו פסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים. אמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלשה שורות של שלשה בני אדם שנאמר (איוב לג כז) ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי:
112
קי״גאמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג׳ פעמים שנא׳ (בראשית נ יז) כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם וגו׳ ועתה שא נא וגו׳ ואם מת אמר רב יוסף בר חבו מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לאלהי ישראל ופלוני זה שחבלתי בו:
113
קי״דרב ירמיה הוה ליה מלתא לר׳ אבא בהדיה אזל ויתיב אדשא דרבי אבא נפקא אמתי׳ ושדיא לה כנושא מיא אקיקלת׳ מטא זרזיפי דמיא ארישיה אמר עשאוני אשפה וקרי אנפשיה (תהלים קיג ז) מאשפות ירים אביון שבקיה וקאזיל שמע רבי אבא נפק אבתריה אדהכי הדר לו רבי ירמיה אפיה ואתא בתריה א״ל לא צריכא השתא עלי רמי דכתיב (משלי ו ג) לך התרפס ורהב רעך. רבי זירא כל מאן דהוה ליה מלתא בהדיה הוה ממציא ליה נפשיה חליף ותני קמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה:
114
קי״הרב הוה ליה מלתא בהדי ההוא טבחא אזל תריסר ירחי שתא לא אתא כי מטא מעלי יומא דכפורי ולא אתא אמר איזיל אנא לפייסיה פגע ביה רב הונא א״ל היכא קאזיל מר א״ל לפיוסי לפלניא אמר אזיל אבא למיקטל גברא. אזיל קרא אבבא א״ל אבא את זיל לית לי בהדך מלתא קא פליג רישא אישתמוט נרגא הוי מחייה ארישיה וקטליה:
115
קי״ורב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי (שם ע״ב) אתא רבי חייא הדר לרישא עייל בר קפרא הדר לרישא אתא רבי שמעון בר רבי הדר לרישא אתא רבי חנינא ברבי חמא א״ל כל דאתי נימא הדר לרישא נקט רבי חנינא מלתא בהדיה אזל רב לגביה תריסר מעלי יומא דכפורי ולא אפייס והיכי עביד הכי והאמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג׳ פעמים רב שאני ורבי חנינא היכי עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו אלא רבי חנינא חלמא חזא ליה לרב דזקפי ליה בדקלא וגמירי מאן דזקפי ליה בדיקלא רישא הוי אמר אידחייה ולא נדחיין:
116
קי״זסליק מסכת יומא.
117
