עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), יומא ג׳Ein Yaakov (Glick Edition), Yoma 3
א׳אמר רב חמא בר חנינא מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר (שמות ג טז) לך ואספת את זקני ישראל. היו במדבר ישיבה עמהם שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הוה שנאמר (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה שנאמר (שם כז א) ויהי כי זקן יצחק יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה הוה שנאמר (שם מח י) ועיני ישראל כבדו מזוקן. אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה הוה שנאמר (שם כד ב) ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. א״ר אלעזר המושל בתורת רבו הוא דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים אמר רב קיים אברהם אבינו את כל התורה כלה שנאמר (שם כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי א״ל רב שימי בר חייא לרב ואימא ז׳ מצות ותו לא הא הואי נמי מילה ואימא שבע מצות ומילה א״ל אם כן מצותי ותורותי למה לי אמר רבא ואיתימא רב אסי קיים א״א אפילו עירובי תבשילין שנאמר ותורותי אחד דברי תורה ואחד דברי סופרים:
1
ב׳אמר רפרם זיהרא דשמשא קשה משמשא וסימניך דנא דחלא. שברירי דשמשא קשין משמשא וסימניך דילפא. (דף כט) הרהורי עבירה קשין מעבירה וסימניך ריחא דבשרא. שלהי דקיטא קשה מקיטא וסימניך תנורא שגירא. אשתא דסיתוא קשה מדקיטא וסימניך תנורא קרירא. מגמר בעתיקה קשה מחדתא וסימניך טינא ובר טינא:
2
ג׳א״ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים כלם והא איכא חנוכה ניתנה ליכתב קא אמינא הא ניחא למ״ד מגלת אסתר ניתנה ליכתב אלא למ״ד לא ניתנה ליכתב מאי איכא למימר מוקי לה כרבי בנימין בר יפת אמר ר״א דא״ר בנימין בר יפת א״ר אלעזר למה נמשלה תפלתן של צדיקים לאילה לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפוצחות אף צדיקים כל זמן שמרבים בתפלתן תפלתן נשמעת:
3
ד׳(דף לג) אביי הוה מסדר סדר המערכה משמא דגמרא ואליבא דאבא שאול מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של קטורת. ומערכה שניה של קטורת קודמת לסדור שני גזרי עצים וסדור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות והטבת חמש נרות קודמת לדם התמיד ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודמת לקטורת וקטורת קודמת לאברים ואברים קודמין למנחה ומנחה קודמת לחביתין וחביתין קודמין לנסכים ונסכים קודמין למוספין ומוספין קודמין לבזיכין ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים שנאמר (ויקרא ו ה). וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם:
4
ה׳(דף לה ע״ב) ת״ר עני ועשיר ורשע באו לדין לעני אומרים לו מפני מה מה לא עסקת בתורה אם אמר עני היה וטרוד במזונותיו היה אומרים לו כלום אתה עני יותר מהלל אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר כטרפעיק חציו נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש ליכנס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון אמרו אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היה וירד עליו שלג מן השמים וכסהו כיון שעלה עמוד השחר אמר ליה שמעיה לאבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום מעונן הוא הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה עלו ומצאו עליו רום ג׳ אמות שלג פרקוהו והרחיצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת. לעשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר עשיר היה וטרוד בממון היה אומרים לו כלום היה עשיר יותר מר״א בן חרסום אמרו עליו על ר״א בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים בכל יום ויום היה נוטל משאוי ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא אמר להם בבקשה מכם הניחוני שאלך ואלמוד תורה אמרו לו חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין אנו מניחים לך הלך נתן להם ממון הרבה כדי שיניחו אותו ומימיו לא ראה אותם אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה. רשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אומר נאה וטרוד ביצרו היה אומרים לו כלום היה טרוד ביצרו יותר מיוסף הצדיק. אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים. בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה ערבית ערבית לא לבשה שחרית אמרה לו השמע לי אמר לה לא אמרה לו הריני חובשך בבית האסורין אמר לה (תהלים קמו ז) ה׳ מתיר אסורים א״ל הריני כופף את קומתך ה׳ זוקף כפופים הריני מסמא עיניך ה׳ פוקח עורים נתנה לו אלף ככר כסף ולא בא אליה לשכב אצלה היינו דכתיב (בראשית לט י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. נמצא הלל מחייב את העניים. ר״א בן חרסום מחייב את העשירים. יוסף הצדיק מחייב את הרשעים:
5
ו׳(דף לו ע״ב) תנו רבנן כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי חטאתי וכן בשעיר המשתלח הוא אומר (ויקרא טז כא) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה הוא אומר (שמות לד ז) נושא עון ופשע וחטאה ונקה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים עונות אלו זדונות וכן הוא אומר (במדבר טו לא) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. פשעיהם אלו המרדים וכן הוא אומר (מ״ב ג ז) מלך מואב פשע בי ואומר (שם ח כב) אז תפשע לבנה בעת ההיא. לכל חטאתם אלו שגגות וכן הוא אומר (ויקרא ד ב) נפש כי תחטא בשגגה. ומאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר (תהלים קו ו) חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו וכן בשלמה הוא אומר (מ״א ח מז ודברי הימים ב ו׳:ל״ז) חטאנו והעוינו רשענו וכן בדניאל הוא אומר (דניאל ט ה) חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו אלא מהו שאמר משה (שמות לד ו) נושא עון ופשע וחטאה ונקה אמר משה לפני המקום רבונו של עולם בשעה שחוטאין ישראל ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות:
6
ז׳(דף לז) תניא רבי אומר (דברים לב ח) כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו. אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא אתם הבו גודל לאלהינו. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה אמר להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה:
7
ח׳משנה. מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה. נקנור נעשו נסים לדלתותיו ומזכירין אותו לשבח:
8
ט׳(ע״ב) תנא בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאות ממנה ויודעים שהגיע זמן קריאת שמע. מיתיבי הקורא קריאת שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרין אמר אביי לשאר עמא דבירושלים:
9
י׳(דף לח) תנו רבנן מה נסים נעשו לדלתותיו אמרו כשהלך נקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו ונטלו אחת מהן והטילוה לים ועדיין לא נח הים מזעפו בקשו להטיל את חברתה עמד הוא וכרכה אמר להם הטילוני עמה מיד נח הים מזעפו היה מצטער על חברתה כיון שהגיע לנמלה של עכו היתה מבצבצת ויוצאת מתחת דופני הספינה. י״א בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה (ש״ה א יז) קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים אל תקרי ברותים אלא ברית ים לפיכך כל שערים שבמקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי נקנור מפני שנעשו בהם נסים וי״א מפני שנחושתן מוצהבת היתה רבי אלעזר בן יעקב אומר נחושת קלוניתא היתה והיתה מאירה כשל זהב:
10
י״אמשנה ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים נאמר (משלי י י) זכר צדיק לברכה ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב:
11
י״בגמרא. תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים לא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים הללו פתן מתעפשת והללו אין פתן מתעפשת כששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לכבודו בראו שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי וגו׳ וחזרו בית גרמו למקומן שלחו להם חכמים ולא באו כפלו שכרם ובאו. בכל יום היו נוטלין י״ב מנה והיום כ״ד דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בכל יום כ״ד והיום מ״ח. אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעים היו בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב ושמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד ע״א בכך ועל דבר זה מזכירין אותם לשבח שמעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו מלחם הפנים הם נהנים לקיים מה שנאמר (במדבר לב כב) והייתם נקים מה׳ ומישראל:
12
י״גת״ר. בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעים לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן של הללו מתמר ועולה כמקל ושל הללו מפצע לכאן ולכאן. וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא למענהו ברא שנאמר (משלי טז ד) כל פעל ה׳ למענהו וחזרו בית אבטינס למקומן שלחו להם חכמים ולא באו כפלו להם שכרם ובאו. בכל יום היו נוטלין י״ב מנה והיום כ״ד דברי רבי מאיר ר׳ יהודה אומר בכל יום כ״ד והיום מ״ח אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעים היו בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב ושמא ילמוד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך. ועל דבר זה מזכירים אותם לשבח שמעולם לא יצאתה כלה מבושמת מבתיהן וכשנושאין נשים ממקום אחר מתנין עמהן שלא תתבשם שמא יאמרו ממעשה הקטורת הם מתבשמין לקיים מה שנא׳ והייתם נקיים מה׳ ומישראל:
13
י״דתניא אמר רבי ישמעאל פעם אחת מצאתי אחד מבני בניהם אמרתי לו אבותיך בקשו להרבות כבודם ורצו למעט כבוד המקום עכשיו כבוד מקום במקומו והמקום מיעט כבודם. א״ר עקיבא סח לי רבי ישמעאל בן לוגה פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים ראיתיו שבכה ושחק אמרתי לו מפני מה בכית אמר לי כבוד אבותי נזכרתי ומפני מה שחקת אמר לי שעתיד הקדוש ברוך להחזירו לנו ומה ראית אמר לי מעלה עשן כנגדי. הראהו לי. א״ל שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם. א״ר יוחנן בן גורי פעם אחת מצאתי זקן אחד מגילת סממנין בידו אמרתי לו מאין אתה אמר לי מבית אבטינס אני ומה בידך אמר לי מגילת סממנין. הראהו לי אמר לי כל זמן שבית אבא היו (צנועין) [קיימין] לא היו מוסרין אותה לכל אדם עכשיו הרי היא לך והזהר בה וכשהבאתי וסחתי דברים לפני רבי עקיבא אמר לי מעתה אסור לספר בגנותן של אלו. מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך (שם ע״ב) ומשלך יתנו לך ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא:
14
ט״והגרוס בן לוי וכו׳: תניא כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת ראש לאחוריהם:
15
ט״זת״ר בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב אמרו עליו שהיה נוטל ארבעה קולמוסין בין חמש אצבעותיו ואם היתה תיבה של ארבע אותיות היה כותבה בבת אחת אמרו לו מה ראית שלא ללמד. כולם מצאו תשובה לדבריהם בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו על הראשונים אומרים (משלי י ז) זכר צדיק לברכה ועל בן קמצר וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב מאי ושם רשעים ירקב אמר ר׳ אלעזר רקביבות תעלה בשמותיהם דלא מסקינן בשמייהו:
16
י״זאמר רבי אלעזר צדיק מעצמו ורשע מחבריו. צדיק מעצמו דכתיב (שם) זכר צדיק לברכה. רשע מחבריו דכתיב (שם) ושם רשעים ירקב. א״ל רב המנונא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגרתא קמיה מנא הא מלתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה א״ל הא כתיב זכר צדיק לברכה מדאורייתא מנא לן דכתיב (בראשית יח יז) וה׳ אמר המכסה אני מאברהם וגו׳ וכתיב ואברהם היו יהיה וגו׳. מנא הא מלתא דאמור רבנן ושם רשעים ירקב א״ל הא כתיב ושם רשעים ירקב מדאורייתא מנ״ל דכתיב (שם יג יב) ויאהל עד סדום וכתיב (שם) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳. ואמר רבי אלעזר מברכתן של צדיקים אתה למד קללה של רשעים מקללתן של רשעים אתה למד ברכה של צדיקים וכו׳ דכתיב (שם יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳ ויאמר ה׳ זעקת סדום ועמורה וגו׳ ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה של צדיקים דכתיב (שם יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳ וה׳ אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו וגו׳:
17
י״חאמר ר׳ אלעזר צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם. צדיק דר וכו׳ עובדיה. רשע דר וכו׳ עשו:
18
י״טוא״ר אלעזר אפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא דכתיב (בראשית א ד) וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב וא״ר אלעזר כל המשכח דבר (אחד) מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר (הושע ד ו) ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני רבי אבהו אמר מורידין אותו מגדולתו שנאמר (שם) (נדמו עמי מבלי הדעת) כי אתה הדעת מאסתה ואמאסך מכהן לו:
19
כ׳א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנא׳ (קהלת א ה) וזרח השמש עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור שנאמר (שמואל א׳ ב ט) כי לה׳ מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן אפי׳ בשביל צדיק אחד עולם מתקיים שנאמר (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם. ר׳ חייא בר אבא דידיה אמר מהכא (ש״א ב ט) רגלי חסידיו ישמור חסידיו תרתי משמע אמר ר״נ בר יצחק חסידו כתיב. וא״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור. דבי רבי שילא אמרי כיון שבא לאדם דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושניה ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור:
20
כ״אאמר ר׳ שמעון בן לקיש מאי דכתיב (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו תני דבי רבי ישמעאל משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון (דף לט) בא למכור נפט אומר לו מדוד אתה לעצמך בא למכור אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד לך אנא כדי שאתבשם גם אני ואתה. תני דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר (ויקרא יא מג) ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם. ת״ר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה מלמטה מטמאין אותו מלמעלה בעה״ז מטמאין אותו לעוה״ב. ת״ר והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה מלמטה מקדשין אותו מלמעלה בעוה״ז מקדשין אותו לעולם הבא:
21