עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), יומא ה׳Ein Yaakov (Glick Edition), Yoma 5
א׳(דף מז) תנו רבנן שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך. אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה הרבה נשים עשו כן ולא והועילו:
1
ב׳(דף נא ע״ב) משנה. היה מהלך בהיכל עד שהוא מגיע לבין שתי פרוכת המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים וביניהם אמה. ר׳ יוסי אומר לא היתה אלא פרוכת בלבד שנאמר (שמות כז לג) והבדילה הפרוכת וגו׳ (נ״ב ע״ב) החיצונה פרופה מן הדרום והפנימיות מן הצפון מהלך ביניהם עד שמגיע לצפון הופך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון הגיע לארון נתן את המחתה בין ב׳ הבדים צבר את הקטורת ע״ג הגחלים ונתמלא כל הבית עשן ויצא ובא לו דרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל:
2
ג׳(נב ע״ב) גמרא. במאי עסקינן אילימא במקדש ראשון מי הוו פרוכת ואלא במקדש שני מי הוה ארון והתניא משנגנז ארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן בשקדיה ופרחיה וארגז ששלחו פלשתים דורון לה׳ אלהי ישראל שנאמר (שמואל א׳ ו ח) ולקחתם את ארון ה׳ ונתתם אותו אל העגלה ואת כלי הזהב אשר השבותם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו והלך. ומי גנזו יאשיהו מלך יהודה מה ראה שגנזו מצא כתוב בו (דברים כח לו) יולך ה׳ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת וגו׳ עמד וגנזו שנאמר (ד״ה ב לה ג) ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳ תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה׳ אלהיכם ואת עמו ישראל וא״ר אלעזר אתיא שמה שמה אתיא דורות דורות אתיא משמרת משמרת לעולם במקדש שני ומאי הגיע לארון מקום ארון והא קתני נתן המחתה בין ב׳ הבדים אימא כבין ב׳ הבדים:
3
ד׳(דף נג ע״א) פיסקא יצא ובא לו דרך כניסתו. מנא הני מילי אמר ר׳ שמואל בר נחמני א״ר יונתן אמר קרא (ד״ה ב׳ א יג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלים וכי מה ענין גבעון אצל ירושלים אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון מה ביאתו מירושלים לגבעון פניו כלפי במה אף יציאתו מגבעון לירושלים פניו כלפי במה. וכן כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כשהם נפטרים לא היו מחזירין פניהם והולכים אלא מצדדין פניהם והולכים. וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו ויצא אלא יצדד פניו ויצא כי הא דר״א כי הוה מיפטר מיניה דר׳ יוחנן כי הוה בעי ר׳ יוחנן לסגויי הוה גחין וקאים רבי אלעזר אדוכתיה עד דהוה מכסי רבי יוחנן מיניה וכי הוה בעי רבי אלעזר לסגויי הוה אזיל לאחוריה עד דהוה מכסי מיניה דרבי יוחנן. רבא כי הוה מיפטר מיניה דרב יוסף הוה אזיל לאחוריה עד דהוו מנגפן כרעיה ומתוסאן אסקופתא דבי רב יוסף דמא. (שם ע״ב) אמרו ליה לרב יוסף הכי קא עביד רבא א״ל יהא רעוא דתרום רישיך אכולא כרכא:
4
ה׳ומתפללין תפלה קצרה בבית החיצון מאי מצלי רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא תרווייהו משמיה דרב אמרי יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה. שחונה מעליותא היא אלא אימא אם שחונה תהא גשומה רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהיו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. רבי חנינא בן דוסא הוה קאזיל באורחא שדא מטרא עליה אמר לפניו רבון העולם כל העולם כלו בנחת וחנינא בצער פסק מטרא כי אתא לביתיה אמר רבון העולמים כל העולם בצער וחנינא בנחת אתא מטרא א״ר יוסף מאי אהניא ליה צלותא דכהנא רבא לגבי רבי חנינא בן דוסא:
5
ו׳ת״ר מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו התחילו הן נכנסין והוא יוצא אמרו לו מפני מה הארכת בתפלתך אמר להם קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם ועל בית המקדש שלא יחרב א״ל אל תהי רגיל לעשות כן שהרי שנינו לא היה מאריך בתפלתו כדי שלא להבעית את ישראל:
6
ז׳משנה. ומשניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת וגבוהה מן הארץ ג׳ אצבעות ועליה היה נותן את המחתה:
7
ח׳גמרא משנגנז לא קתני אלא משניטל תנן כמ״ד ארון גלה לבבל דתניא רבי אליעזר אומר ארון גלה לבבל שנאמר (ד״ה ב׳ לו י) ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה׳. ר״ש בן יוחאי אומר ארון גלה לבבל שנאמר (מלכים ב׳ כ ו) לא יותר דבר אמר ה׳ אלו עשרת הדברות שבו ר׳ יהודה בר אילא אומר ארון במקומו נגנז שנא׳ (ד״ה ב ה ט) ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום הזה ופליגא דעולא שאל ר׳ מתיא בן חרש לר״ש בן יוחאי ברומי וכי מאחר שר״א מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל ראשונה הא דאמרן ויבאוהו בבלה עם כלי חמדת בית ה׳. שניה מאי היא דכתיב (איכה א ו) ויצא מן בת ציון כל הדרה. (דף נד) מאי כל הדרה חדרה. אתה מה אתה אומר אמר לו שאני אומר ארון במקומו הוא נגנז שנאמר ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר ולא יראו החוצה עד היום הזה:
8
ט׳אמר רב נחמן תנא וחכמים אומרים בלשכת דיר העצים הוא נגנז אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא. מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה רצפה משונה מחברותיה ובא והודיע את חביריו ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתו וידעו ביחוד משם דארון נגנז שמע מיניה. מאי הוה קא עביד, א״ר חלבו מתעסק בקרדומו היה, תנא דבי רבי ישמעאל שני כהנים בעלי מומין היו שהיו מתליעין בעצים ונשמטה קרדומו של אחד מהן ונפלה שם ונצתה אור ואכלתו:
9
י׳פיסקא ושתיה היתה נקראת וכו׳ תנא שממנה הושתת העולם תני כמ״ד עולם מציון נברא (רמז בקרא והאבן אשר שמתי מצבה מהרש״א) דתניא ר׳ אליעזר אומר עולם מאמצעיתו נברא שנאמר (איוב לח לח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו ר׳ יהושע אומר מצדדין נברא שנאמר (איוב לז ו) כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו. רבי יצחק אמר אבן ירה הקדוש ברוך הוא בים וממנה הושתת העולם שנאמר (שם לח ו) על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה. וחכמים אומרים מציון נברא שנאמר (תהלים נ א) מזמור לאסף אל אלהים ה׳ דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו. ואומר (שם) מציון מכלל יופי אלהים הופיע. ממנו מוכלל יופיו של עולם. תניא רבי אליעזר אומר תולדות השמים משמים נבראו הארץ מהארץ נבראו שנאמר (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וחכמים אומרים אלו ואלו מציון נבראו שנאמר (תהלים נ א) מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יופיו של עולם:
10