עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), זבחים י״דEin Yaakov (Glick Edition), Zevachim 14
א׳כתנאי (שמות יח א) וישמע יתרו כהן מדין חתן משה מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר׳ יהושע אומר מלחמת עמלק שמע ובא שהרי בתוכה בצדו (שם יז יג) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ר׳ אלעזר המודעי אמר מתן תורה שמע ובא כשנתן הקב״ה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל מלכי אוה״ע אחזתם רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר (תהלים כט ט) ובהיכלו כלו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מביא מבול לעולם שנאמר (שם) ה׳ למבול ישב אמר להם וישב ה׳ מלך לעולם כבר נשבע הקב״ה שאין מביא מבול לעולם אמרו לו שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא׳ (ישעיה סו טז) כי באש ה' נשפט וגו' א״ל כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. אלא מה קול ההמון ששמענו א״ל חמדה טובה יש לו להקב״ה בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע״ד דורות קודם שנברא העולם והוא מבקש ליתנה לבניו שנאמר (תהלים כט יא) ה׳ עוז לעמו יתן מיד ענו כולם ואמרו ה׳ יברך את עמו בשלום. רבי אליעזר בן יעקב אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנאמר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי וגו׳ את אשר הוביש ה׳ את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל. ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף מפניכם וגו׳ ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם:
1
ב׳כי אתא רב דימי אמר רב בארבעה מקומות שרתה להן שכינה לישראל בשילה בנוב ובגבעון ובבית עולמים ובכלן לא שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר (דברים לג יב) חופף עליו וגו׳ כל החפיפות לא יהיו אלא בחלקו של בנימין אזל אביי אמרה קמיה דרב יוסף אמר חד בר הוה ליה לכליל ולא מיתקין והכתיב (תהלים עח ס) ויטש משכן שילה אהל שכן באדם וכתיב וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר אמר רב אדא ומאי קושיא דילמא שכינה בחלק בנימין וסנהדרין בחלקו של יוסף כדרך שמצינו בבית עולמים שכינה בבנימין וסנהדרין בחלק של יהודה אמר ליה הכי השתא בשלמא התם מיקרבן נחלות אהדדי אלא הכא מי מיקרבן אין ה״נ מקרבן כדא״ר חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה היה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבולעה ה״נ רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף ונכנסה לחלקו של בנימין והיינו דכתיב (יהושע טז ו) תאנת שילה. כתנאי ר״מ אומר (דברים לג יב) חופף עליו זה העוה״ז כל היום אלו ימות המשיח ובין כתפיו שכן זה העוה״ב רבי אומר חופף עליו זה מקדש ראשון כל היום זה מקדש שני ובין כתפיו שכן אלו ימות המשיח:
2
ג׳תנו רבנן ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת. ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה שנה שבע שכבשו ושבע שחלקו. ימי אהל מועד שבנוב ושבגבעון נ״ז נשתייר לשילה ש״ע חסר אחת. ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחת מנ״ל דאמר מר שנה ראשונה עשה משה את המשכן בשניה הוקם ושלח משה מרגלים י״ד בגלגל ז' שכבשו וז׳ שחלקו מנ״ל מדאמר כלב (יהושע יד ז) בן ארבעים שנה אנכי בשלוח וגו׳ ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה כי עברו לירדן בר כמה הוי בר תמנין נכי תרתי וקאמר פ״ה שנה הרי שבעה שכבשו ושבעה שחלקו מנא לן אבע״א מדשבע כבשו שבע נמי חלקו ואבע״א מדלא משכחת לה י״ד שנה אחר שהוכתה העיר. שבנוב ושבגבעון חמשים ושבע מנא לן דכתיב (ש״א ד יח) ויהי בהזכירו את ארון אלהים ויפול מעל הכסא אחורנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת ותניא כשמת עלי חרבה שילה ובאו לנוב כשמת שמואל חרבה נוב ובאו לגבעון וכתיב (שם ז ב) ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה הי נינהו עשרים שנה עשר דשמואל בעצמו ושנה לשאול ושמואל ושתים לשאול בעצמו ושבע שמלך דוד בחברון על יהודה שנאמר (מ״א ב יא) הימים אשר מלך דוד וגו׳ בחברון מלך שבע שנים וגו׳ ובשלמה כתיב (דהי״ב ג ב) ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו נשתיירו לשילה ש״ע חסר אחת:
3
ד׳תנו רבנן (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ואומר (ירמיה יב ח) היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר (שם) העיט צבוע נתלתי לי דברי רבי יהודה. ר׳ שמעון אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה ואומר (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד ואומר (שם) כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו. בשלמא למאן דאמר מנוחה זו שילה היינו דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה אלא למ״ד מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה אל הנחלה ואל המנוחה מיבעי ליה ה״ק לא מיבעיא מנוחה דלא מטיתו אלא אפילו נחלה נמי לא מטיתו:
4
ה׳סליק מסכת זבחים
5
