אם הבנים שמחה, מאמר שבת קודש ב׳Em HaBanim Semecha, Responsum on Shabbat 2

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״זהנה הרב השואל שהציע מאז לפני שאלה הנ"ל הביא לי חידוש מילתא מאד משמא דרבינו הגאון קדוש ה' בעל לבושי מרדכי זצ"ל שהקליש בחידושו את כל דין איסור אמירה לעכו"ם שאסרו חז"ל והוא עפ"י דברי תוס' בסוגיא דהואיל דהקשו דאי אמרינן הואיל בטלו כל מלאכת שבת הואיל דראוי לחולה שיב"ס ותירצו דחולה שיב"ס לא שכיח משמע דחולה שאב"ס שפיר שכיח (וכן כתב בתשו' רעק"א סי' ח' מסברא דנפשיה ולא הביא ראי' מתוס' לזה) א"כ עפי"מ דקיי"ל דבחולה שאב"ס אומר לנכרי ועושה צרכו א"כ תמיד יהי' שייך התירא דהואיל וא"כ למה אסרו כלל אמירה לעכו"ם וא"ת דבכל הואיל נשאר עוד עכ"פ איסורא דרבנן א"כ לפי"ז יש באי' אמירה לעכו"ם רק תרתי דרבנן דקליש איסוריה מאד וביאר בזה דהיינו טעמא דבעל העיטור דמתיר אמירה לעכו"ם אפילו באי' דאו' במקום מצוה משום דהוי רק תרתי דרבנן עכ"ד הגאון ז"ל, ולפי קט דעתי אחרי מחילת כבוד גאונו ז"ל אין לדברים הנ"ל שום מקום לחול דכבר מבואר בחו"י סי' מ"ומבגזרות חז"ל שהכל תקנו וגזרו לפי דעתם הקדושה והרחבה ופעמים עשו חיזוק לדבריהם עוד יותר משל תורה והכל לפי הענין והדבר דחמירא או קולא וכה"ג בחינות אחרות יעיי"ש שהאריך בזה ובגזרת אמירה לעכו"ם יען שרצו חז"ל לגדור גדר איסורי שבת ואסרו אמירה לעכו"ם וידעו בשעה שעשו הגזירה דלחולה שאב"ס הותר האמירה ולא אסרוהו כלל א"כ איך שייך לומר דמשום הואיל דיארע חולה שאב"ס יהי' מותר כל האמירה לעכו"ם א"כ יבוטל גזרתם לגמרי ולא העלו מידי אלא על כרחך דהכי היתה גזרתם דבלא יש חולה לפניו לא יהי' ניתר אי' האמירה לעכו"ם מטעם הואיל וזהו גופא היתה בכלל הגזרה דלא נאמר הואיל באמירה לנכרי אף דבאי' דאורייתא אמרינן הואיל אבל באיסור דרבנן אלמוהו לגזרתם דלא נאמר כן דאל"כ אין התחלה כלל לגזרתם ואין תכלית לדבריהם א"כ פשוט דיש בגזרת אמירה לעכו"ם כל תוקף של אי' דרבנן ול"ה כלל בכלל תרתי דרבנן ותיכף מעיקרא עשאוהו בכל תוקף הזה ולא דמי לשאר תרתי דרבנן דעפ"י מקרה נתרמו להדדי (ועיין פנ"י שבת ריש פ"ב דבתרתי דרבנן מותר אפילו לכתחלה ואני הבאתי סמוכין לדבריו מכתובות דף פ"ב לא אשכחן תנא דמהמיר תרי חומרא בכתובה עיי"ש ברש"י משום דכתובה הוא מד"ס א"כ הוי כתרתי דרבנן וא"כ גם כאן אי נימא דאמירה לנכרי הוי רק תרתי דרבנן ישרי גם לכתחלה ודוק) אבל בגזרה דעשו חז"ל מעיקרא איך נימא דעשאוהו חלושה להיות כתרתי דרבנן זה נגד הסברא וגם אינו אמת וזה ברור לדעתי העני' ודוק.

י״זולרווחא דמילתא אביא ראי' לדברי דהלא ידוע דבאי' חז"ל יש מהן דיש להם עיקר מהתורה ויש שאין להם עיקר מהתורה ויש נפ"מ להלכה ביניהם כמו שביאר זאת באורך בהקדמת ספר ארעא דרבנן וגם תוס' בפ"ק דביצה כתבו דבאי' דרבנן דיש להם עיקר מהתורה אסור לבטל לכתחלה ועל כרחך דיש כמה נפ"מ בזה להלכה כמבואר בכ"ד והנה לשי' הפוסקים דכל אי' דרבנן הותר לחולה שאב"ס ולדברי הבית שמואל בסי' כ"ח דכל תרתי דרבנן חשוב כאין לו עיקר מה"ת א"כ לפי"ז לא משכחת כלל איסור דרבנן דיהי' לו עיקר מה"ת כיון דכל אי' דרבנן הותר לחולה שאב"ס א"כ נימא הואיל דבעי לחולה שאב"ס דהא שכיח הוא א"כ יהי' כל איסור דרבנן רק תרתי דרבנן ובתרתי דרבנן חשוב כאין לו עיקר מה"ת א"כ איך משכחת איסור דרבנן דיהי' לו עיקר מה"ת אלא עכ"ח כיון דבשעת הגזרה ידעו מזה המתקני תקנה דחולה שאב"ס שכיח ואפ"ה גזרו ואסרו על כרחך אלמוהו מעיקרא כך דלא יהי' נקלש ע"י ההואיל דיארע חולה לפניו וזה גופא הוי בכלל הגזרה דלא נאמר הואיל בגזרה זו ותקנו וגזרו לפי דעתם הקדושה והרחבה וכדברי החו"י הנ"ל ודוק.

י״חעוד נראה לי ראי' לדברי הנ"ל דגבי שבותין דשבת לא אמרינן הואיל דמקלעי חולה שאב"ס למיקלש איסור שבת לעשותו לתרתי דרבנן דעיין בספר ארעא דרבנן ערך שבות דרבנן שהביא בשם הריטב"א שכתב וז"ל וברם צריך את למנדע בכל מה דאמרינן בכל דוכתא שבות דרבנן לאו למימרא שאין לנו שבות מהתורה שא"כ נמצאת שבת כחול מה"ת שחצירות פתוחות ואוצרות התבואה וכו' ואינו בדין שאסרה התורה הוצאה כגרוגרת והתירה העמל הגדול הזה שא"כ אין זה יום מנוחה אלא כך עיקרן של הדברים כי בכלל מ"ע דשבות של תורה לשבות ממלאכה יש לשבות מכל שבות דרך כלל שלא כדרך שהוא עושה בחול אבל בכל פרט ופרט כי עביד לי' וזהיר באידך הוי שבות דרבנן ונמצא שיש לשבות עיקר מצות ולפיכך העמידו בו חכמים דבריהם לדחות מצוה של תורה וזו מרגליתא שבידנו מרבינו הגדול הרמב"ן ז"ל ולזה נוטים גם דברי הרמב"ם פכ"ד דשבת הי"ב עכ"ד הארעא דרבנן ובאמת הן הן דברי הרמב"ן בפ' אמור מובא בח"ס חו"מ סי' קצ"ה יעיי"ש, היוצא מדברי הריטב"א הנ"ל דהיינו טעמא דדוחין מצוה של תורה מקמיה שבות מפני שיש להם עיקר מהתורה והשתא אי נימא כדעת הלבושי מרדכי דאמרינן הואיל בשבותי דשבת ומקליש אותם לעשותן כתרתי דרבנן וכבר כתב הב"ש באה"ע סי' כ"ח דכל תרתי דרבנן חשוב כאין לו עיקר מה"ת א"כ נפלה טעם הריטב"א שנתן למה שדוחין מצוה קמיה שבות מפני שיש לשבות עיקר מה"ת ולהנ"ל כולן הוויין כמו שאין לו עיקר מה"ת מטעם הואיל אלא ודאי דלא אמרינן הואיל בשבותין וזה ראי' אלימתאו דוק.

י״טוהואיל ואתא לידן דברי הרמב"ן הנ"ל וגדולי פוסקים האחרונים נקטו דבריו להלכה אציע מה שקשה לי על זה משבת דף קנ"ג ע"ב תנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה ומאי ניהו וכו' ומשני לא תחומין ואליבא דר"ע והבערה אליבא דר"י יעיי"ש והשתא לדברי הרמב"ן דאם מעמל עצמו בקביעות ולא באקראי אפילו בדבר דלאו מלאכה איכא חילול שבת מה"ת א"כ למה לא משני עדיפא מינה אליבא דכ"ע ואליבא דהלכתא דמיירי מחילול דרמב"ן הנ"ל דאין בו לא קרבן ולא סקילה ואיכא חילול מה"ת והיא אליבא דהלכתא וככ"ע וצ"ע ודוק.

כ׳ובסיום דברי אציגה עוד הערה חדשה בענין שאנו עסוקין בה הנה קיי"ל דמילה דוחה שבת וילפינן לה מקרא דוביום השמיני ימול בשר ערלתו וביום אפילו בשבת וקשה לי מנא לן דהאי וביום אתי לאורוי דמילה דוחה שבת דלמא אדרבא להיפך אתי לאורוי לן דמילה אינו דוחה שבת וכמו דדרשו בפ"ק דמו"ק על הקרא וביום הראות וכו' דאתי לאורוי לן דאיכא יום שאתה רואה נגעים ואיכא יום שאין אתה רואה את הנגעים והיינו יו"ט עיי"ש כמו כן נימא הכא גבי מילה ג"כ כן דהתורה אתי להורות לנו וביום השמיני ימול בשר ערלתו דיש יום שאתה מל בשמיני ויש יום שאין אתה מל בשמיני ואיזהו זה יום השבת דאז אין אתה מל בשמיני ועפי"ז אתי הקרא לאורוי לן דמילה א"ד שבת ואל תשיבני דלזה דאין דוחה שבת לא צריך קרא דמהיכי תיתי נאמר דדוחה שבת דיוצרך קרא ע"ז ז"א דשפיר הו"א מסברא דדוחה שבת מגודל מעלת המילה שיש בו כמה מעלות גדולות כמבואר בנדרים וגם כמו שכתבו תוס' בשבת בפראד"מ דמה"ט לא ילפינן ממילה דעשה דוחה לעול"ת משום דשאני מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות עכ"פ איכא כמה מעלות גדולות במ"ע דמילה ע"כ שפיר הוי אמינא דדוחה שבת הוצרך הכתוב דביום לגלות דיש יום שאין אתה מל בשמיני דומיא דרשה דביום הראות במו"ק שם וא"כ אדרבא אתי לגלות דאין מילה דוחה שבת וכמו שהוצרך קרא לגלות דאין משכן דוחה שבת מגודל מעלתה אי לאו קרא הו"א דדוחה א"כ כמו כן יש לומר גבי מילה וא"כ לכאורה טובא קשה קושיא הנ"ל והוא הערה חדשה לגמרי אשר כמדומה לי דלא קדמני אדם בזה וקוב"ה חדה בפלפולא דאורייתא וה' ישמח אותנו בישועה קרובה ויובילנו לעיר קדשינו בב"א.

כ״אאור ליום ד' וישב אש דת לפ"ק פה עיר הבירה בודאפעסט יצ"ו.

כ״בה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.