אם הבנים שמחה, פרק שני ח׳Em HaBanim Semecha, Second Chapter 8
א׳ח) ויש להביא ראי' ברורה לדבריו דלעיל מדברי חז"ל בפג"ה וברש"י פ' וישלח דאמר הקב"ה גבי יעקב צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה ונעקר הר המוריה ובא עד בית אל וזה שא"ה ויפגע במקום וא"ת וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבוהו שם איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים יעכבוהו (בתמי') איהו עד חרן אזיל כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ עכ"ד חז"ל שם.
1
ב׳וראיתי בספר הקדוש בית אלקים למרן המבי"ט (חברו ומבית דינו של רבינו הבית יוסף) בשער התפלה פי"ח שחשב כל מיני תפלות שימצא בתורה שהתפללו כל הצדיקים וצדקניות וביאר אותם ובהגיעו לתפלת יעקב כתב בזה"ל תפלת יעקב כדכתיב ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה מכאן למדו שתיקן יעקב אבינו תפלת ערבית ותפלת ערבית הוא רשות כיון שלא היתה כונתו להתפלל אלא אח"כ נתן אל לבו ואמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותיי ואני לא התפללתי חזר שם והתפלל ולכך אמרו שהוא רשות וענין כוונת תפלת יעקב אבינו בזה המקום הוא תפלה על גלותינו זה חאחרון כי גלות מצרים וגאולתן הי' מצד אברהם אבינו וגלות בבל וגאולתן מצד יצחק וגלות זה וגאולתינו מצד יעקב וכמו שכתבתי באגרת גאולת עולם שחברתי בענין הקץ החתום (צר לי שלא זכיתי לספרו זה) וזה שאמר יעקב אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותיי ואני לא התפללתי והמקום הזה הוא בית אל והוא ירושלים וכמו שהם התפללו על בנין ירושלים ובית המקדש ונתקבלה תפלתם בבית ראשון ובבית שני רצה הוא להתפלל על בנין ירושלים וביהמ"ק העתיד ולזה היתה תפלתו זאת קרובה לביאת השמש שהוא רמז לגלות הארוך הזה עכ"ד הקדושים הרי דכל מעשה יעקב אבינו במקום הזה רמז על בנין ארצינו הקדושה ובנין ביהמ"ק ויעקב אבינו התפלל על זה בסוף היום שהוא רמז על סוף אריכת הגלות שכבר הגיע זמנו של בעתה ואעפי"כ אם איהו לא הי' יהב דעתו ולבו על זה מעצמו לחזור לא היו עושין התעוררת על זה מן השמים רק אחר שהוא עשה מעצמו ונתעורר מעצמו לחזור וגם עשה פעולה בזה שחזר מחרן עד בית אל והיינו חוץ מהתעוררת הרצון לחזור המתינו בשמים גם על פעולתו בזה לעשות מעשה בפועל וזה שאמרו וחזר עד בית אל דייקא אחר שגם חזר מחרן עד בית אל אז בא גם הסייעתא דשמיא שקפצה לו הארץ ולא מקודם אף שכבר יהב דעתיה בחרן לחזור ואעפי"כ לא קפצה לו הארץ אז תיכף בחרן רק שהמתינו גם על פעולתו שפעל וחזר עד בית אל רק אז בא הסייעתא דשמיא וקפצה לו הארץ הרי נראה בעליל דבשמים לא סגי ברצון טוב לחוד רק ממתינין גם על פעולת ידינו בצירוף רצונינו הטוב וכל זה מרמז על זמנינו זה שאנו עומדים בסוף הגלות כדברי מרן הנ"ל שלא די ברצונינו לחוד לחזור לארץ אבותינו ונצפה על התעוררת דשמיא לחוד רק אנו צריכים למיהב דעתינו למיהדר לארצינו וגם צריכים להתחיל בחזרה בפועל ובמעשה כמו שעשה יעקב אבינו אז יבא הסייעתא משמיא ויקפוץ לנו הארץ לקראתינו היינו שאז חפץ ה' יצליח בידינו אבל אם רק נחכה על נסים ונפלאות לחוד ואנו מצדנו לא נעשה בזה דבר אז לשוא הוחילתנו כי מן השמים ממתינין שאנו נעשה ההתחלה בזה כמו שהי' אצל יעקב אבינו ע"ה וזאת אשר הראה לנו יעקב אבינו בתפלתו ובחזירתו אל מקום המקדש כדי שממנו נלמד וכן נעשה כי כל ענינו הי' מרמז על ענינינו בסוף הגלות כנ"ל וזה אמת וברור.
2
ג׳עוד נראה לומר בטעמא דמלתא דלא קפצה לו הארץ בחרן רק עד שובו לבית אל דעיין במדרש תהלים בפסוק למנצח לבני קרח מזמור רצית ה' ארצך אמרו בני קרח להקבה"ו עד מתי אתה אומר שובו בנים שובבים והן אומריך לך שוב אתה תחלה שנאמר שובה ה' עד מתי ואתה אומר לא כי אלא ישראל תחלה לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמינו אלא שניהם כאחת עכ"ל הרי דבני קרח עשו השוואה בינינו למקום דשניהם כאחת ישובו זה לזה ובאופן זה יהי' ריצוי הארץ כמו שהתחיל המדרש בפסוק רצית ה' ארצך דלא זה תחלה ולא זה תחלה אלא שניהם כאחת וראיתי בספר הקדוש עבודת הגרשוני לחברו של רבינו הש"ך שכתב דעכ"ז מוכרח לנו לעשות ההתחלה בזה דאילו אם יעשה הקבה"ו אנו אין יודעין לכוון הרגע להתחיל עם הקבה"ו בשוה משא"כ אם נעשה אנו תחלה אז יכוון הקבה"ו הרגע ויתחיל עמנו יחד בפ"א דהנה בית אל הי' באמצע בין חרן להר המורי' ובאותו רגע שהתחיל יעקב בחרן לחזור התחיל ג"כ ההר המוריה לצאת נגדו שהוא השכינה והלכו שוה בשוה צעד בעד צעד כרי שלא להקדים אחד לחברו מפני שכך היתה ההשואה של בני קרח שילכו שניהם כאחת ומה שעשה יעקב אז הי' סימן למה שיהי' נעשה כעת עמנו באחרית הימים וכמו שהבאתי בשם רבינו המבי"ט ע"כ לא הי' יכול להעשות הקפיצה של הר המורי' רק באופן הנ"ל וכשפנעו עצמן יעקב עם השכינה שהי' בהר המורי' הי' ממש באמצע הדרך שהיא בית אל נמצא דאז נעשה ההשבה זה לזה ממש שניהם כאחת כן נראה לי בבאור זה והיא נפלא בעיני הפלא ופלא וברוך ה' שהאיר עיני בענין נפלא כזה עכ"פ זו ג"כ ראי' שלנו לעשות ההשבה לארצינו תחלה דאז יבא ה' לקראתינו ונשובה זה לזה כאחת משא"כ אם ח"ו לא נעשה דבר רק נצפה לנס משמים זה אי אפשר להיות כפי ההשוואה של בני קרח.
3
ד׳ועיין אהבת יהונתן פ' בלק שכתב דזה גופה שאנו חוזרים לארץ ישראל זה גופה לתשובה תחשב וזה עיקר התשובה וכה לשונו שם כאשר יעברו עליהם כמה וכמה צרות ואפ"ה לא יעזבו את ה' ואת נחלתם ארץ הקדושה תוב"ב וזהו עיקר תשובתם כי התשובה צריך להיות באותו מקום ובאותו מעשה ועיקר חטאם בזמן הבית הוא הי' ירידתם למצרים כמש"ה הוי היורדים מצרים ונשתרבב מזאת חטאים גדולים ולכך תהי' תשובתם לעתיד שלא ינטשו את נחלתם עכ"ל והנה כעת בזמנינו אחר שנתנו לבם אפילו היותר גרועים לשוב לנחלתינו ומוסרים נפשם על זאת ואינם רוצים בארץ אחרת בודאי לתשובה יחשב בעיני הקבה"ו ומה שאין מקיימין את מצות התורה היא מפני שלא נתגדלו ולא נתחנכו בזה והמה בזה כתינוק שנשבה בין העכו"ם וכדברי רבינו הרמב"ם בה' ממרים אבל גוף העלייה ודאי לתשובה יחשב ומקיימין בזה מצות עשה דתשובה וזה עיקר התשובה וכדברי רבינו יהונתן הנ"ל עיין מדרש תלפיות בערך גלות שמביא ז"ח שמיכאל שר הגדול אפטרופא של ישראל אומר רבש"ע אימתי יפקון ישראל מגלותא דאדום שהרי כתבת כאשר יסבלון צרות רבות יגאלו מן הגלות אמר הקבה"ו יבא ס"מ אפטרופא דאדום לידון עמך אתא וטען ס"מ אתה אמרת שיהיו ישראל בגלות עד שיעשו תשובה ועתה הם רשעים וכו' אמר לי' הקבה"ו למיכאל הי' לך לראות תחלת הפסוק ושבת עד ה"א ואח"כ כי אל רחום וכו' א"ל מיכאל מרי דעלמא וכי בחנם נקראת אל רחום שתרחם אעפ"י שאינם ראויים אמר לי' הקבה"ו כבר נשבעתי שלא אפדם עד שישובו לפני אפילו כחודה של מחט אני אפתח להם פתח גדול עכ"ד הרי דלהקב"ה סגי להגאולה אף בתשובה כל שהוא כחודה של מחט ולדברי הגאון רבינו יהונתן שעיקר התשובה היא החזרה וההשבה לארץ ישראל נמצא דבזה מקיימין כל הני שנטו מדרכי התורה והמצות בעוה"ר את התשובה שמצפה שי"ת לתשובה כחודה של מחט שעכ"פ יחשב הזרתם לארץ לתשובה כחודה של מחט ואח"כ יפתח הקבה"ו את לבם בפתח גדול ויטה את לבבם אליו לאהבה אותו ולעובדו בכל לבב וזה ברור ואמת בעזה"י ובודאי שיקוים בהם עי"ז מצוה גוררת מצוה שהי' יעיר את לבם לעבודתו וליראתו וכמו שאביא להלן אי"ה מדברי הרמב"ם ואהבת יהונתן ואוה"ח הקדוש, עכ"פ כיון דהם עושין מצוה בזה ומעשיהן רצויה קמי' קודשה ב"ה וכמו שהוכחתי בפתיחת הספר וכן אוכיח עוד בפרק הבא בעזה"י בודאי דמחויב כל בר ישראל לעוזרם ולסייעם ולהשתתף עמהם בפעולה זו ושומר מצוה לא ידע דבר רע ולא יצמח עי"ז שום רע ח"ו רק אדרבא יתגדל ויתקדש שמי' רבה עי"ז וזה אמת וברור עכ"פ הוכחתי מיעקב אבינו ומההשוואה של בני קרח ומש"ס דנדה שהכל תלוי במה שנעשה תחלה בפועל ידינו מצדנו ואז נוכל לחשוב גם על הסייעתא משמיא שיגמור בעדנו לטובה וכדברי הזהר בפ' נח (שהבאתי בהקדמה שני') דגם בבנין שלמה הי' כן שהוא התחיל במלאכה תחלה ואז סיועו לו משמים שנגמר מאליו והמתינו מן השמים על מעשי ידיו תחלה והיינו נמי טעמא דמילתא דגאולתינו דלעתיד נקרא צמח וכמו שהבאתי למעלה לרמז דכמו דא"א לאדם דיצפה דיצמח תבואה בשדהו טרם שיעשה הוא תחלה מידי בזה היינו לחרוש ולזרוע ולהכין את השדה שיצמיח תבואה בשדה דאם לא יזרע אפילו יתפלל כל היום וכל הלילה לא ישיג חפצו ולא יעלה כלום בידו רק אחר שיעשה את שלו שיחרוש ויזרע אז יוכל להתפלל לשי"ת שיראה ברכה במעשי ידיו כמו כן הוא בהגאולה אחר שנהב דעתינו לחזור לארצינו וגם נעשה החתחלה בזה בפועל ידינו אז יגמור הקבה"ו בעדנו לטובה וזה אמת וברור וברוך ה' שהאיר עיני בזה.
4