אם הבנים שמחה, פרק שלישי מ״וEm HaBanim Semecha, Third Chapter 46
א׳מו) נוסח הספרדי בתפלת מוסף דר"ה ויהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לפדיון נפשינו" ויש בזה כפילות הרבה א') סוף וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לפדיון נפשינו הוא ענין אחד דכיון דנעשה סוף להצרות ממילא הוא תחלה וראש לפדיון הנפש או דאם נפדה נפשו ממילא יש סוף להצרות א"כ חד מהני תרי לשונות אך למותר הוא, ב') מהו הלשון סוף וקץ הלא ענינם אחד לכאורה, ג') מהו הלשון תחלה וראש הלא ג"כ משמעות אחת להם וא"כ יש כפלות הרבה בלשון נוסח תפלה זו ובודאי דלא על חנם תקנו לשון זה ובטח איזה כוונה נאותה טמור בהם.
1
ב׳והאיר ה' עיני להבין ולהשכיל עומק לשון תפלה זו עם מה דקמן מה דאירע לנו בזמנינו בשנים האחרונים דהיינו חיים וקיימים עם שכיננו הגוים בארצות אירופא שנים ארוכים שנים עשיריות וגם מאות בשלום ובשלוה בהשקט ובבטח ובאין דבר מפריד בינינו ובפתע פתאום נהפכו לנו לאויבים צרים ומצירים ומעיקים לנו עד שנעשה עם ה' לשסוי ולבזוז ממש נתקיים בנו נביאת ישעי' (סי' מ"ב) והוא עם בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו היו לבז ואין מציל משסה ואין אומר השב עיי"ש ברש"י ממש כל זה קוים בנו בזמנינו במלא מובן המלה רכושנו נטלו מאתנו וגם לקינו בכמה מיני מלקיות אכזריות ונתגרשנו לארץ גזרה וקצרה היריעה להכיל לכתוב את כל הנעשה אתנו בגלות החל והמר הזה מעשים אשר לא יעשה עשו עמנו והגענו לעומק השפלות והגלות ויש להפליא מאד דלמה באה כזאת עלינו ולמה נגרע משאר עם ולשון שישנם בעולם דלכל אחד ואחד מן האומות יש לה זכות היית האדם לחיות חיי נעימים עלי התבל ומאתנו גזלו כל זכות חיית האדם ונתנו נפשינו עוד גרוע מחיות הארץ כידוע ומפורסם לכל.
2
ג׳ועוד זאת היא נפלאת בעינינו הלא ידענו מרוב אחינו בני ישראל שבארצות אירופא בעוה"ר התדמו והתבוללו עצמם בתוך הגוים שבשכיניהם בכל מכל כל ברוח ובשפה ובנימוס ועזבו והפרו ברית אבות וא"כ מן השכל הי' להם להיות באחוה ובריעות ובאהבה עמהם כי דמיון מוליד אהבה ואנו רואין ההיפך כי ביום מר היו רודפין אותנו עד חרמה מבלי משים שום חילוק בין ישראל אדוק בדרכי אבותינו הקדושים ובין ישראל פרוץ ומתבולל הכל חד בעיני האויבים והמה יודעין ממאמר חז"ל ישראל אעפ"י שחטא ישראל היא והיא פלא לכאורה, עוד יש להפליא על קורות ימי חיינו בגלתינו הארוך הזה שבכל משך איזה שנים עשיריות או מאות חוזר חלילה מעשיות כאלו של זמנינו זה אחב"י יושבים בגלות איזה שנים עשיריות בהשקט ובמנוחה בין העמים ושוב פרצו הפרעות עליהם ונתנו למבוזה ולמשיסה לשלול ולשדוד אותם ולהריגה כה הי' בשפאניען היה להם הרבה שנים של מנוחה ואח"כ בא הביזה והגירוש וכמה פעמים הי' לנו כן באשכנז ובאסטרייך הישנה וכה נעשה עמנו כעת כמעט בכל הארצות אירופא ולמה לא הגענו לידי מדה זו של אחד משאר עמי הארץ לישב בטח עלי האדמה בהשקט ובמנוחה שנים רבים וארוכים מבלי הפסק שנות רעות ביניהם כלל וכלל, ואולי אחי תרצה לומר כי הכל היא גזרה מן השמים והכל נכלל בכלל הגלות שנגזרה עלינו עד ביאת משיחנו בב"א ואין אנו חייבים בדבר תדע אחי שאין אני מודה לך בזה כי עיין ברמב"ן בפ' תבא שכתב היפך דבדיך ואדרבא כי באה הפסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וכו' על הבטחת הגלות להבטיח אותנו שכל זמן שנהי' בגלות יהי' לנו מנוחה והשקט ופרנסה מרווחת ונהי' נהנים כל הזכותים של שאר עמי הארץ ואולי עוד יותר מהם עיי"ש ועל כן אין מוכרח מן השמים להיות כן ואדרבא יש ללמוד מדברי הרמב"ן הנ"ל שאנו בעצמינו האשמים בדבר הזה ע"כ צריך לידע ולהבין איך? ומה?
3
ד׳אבל הסכת ושמע לדברי ותבין פשר דבר כי תדע דכמו דאדם פרטי עומד מב' חלקים מגוף ונשמה ולכל אחד מחלקים אלו דרוש להרוותו במזון ומחיה הגוף במזון גשמי והנשמה במזון רוחניי ובכלל המזון רוחניי הוא הסדר הנכון בענינים החיים על הארץ בהשכל ובדעת ובמדה ומשקל כי אם יוסיף יותר מכפי המדה הנצרך לגוף יושחת הגוף ויכלה חייו, ורוח האדם ושכלו מכלכל דבריו במשפט לטובת הגוף והנפש וכה צריך שיהי' חיים משותפים בין הגוף והנשמה ושלא להעביר המדה מן האחת אל השניה רק להשתמש בחיי שניהם בשוה ורק אז ישכיל ויצליח לחיות חיי ארוכים ונעימים משא"כ אם יאבד את קו המשוה של שניהם ויכריע לצד אחד יותר מלחבירו כמו למשל אם יטה את חייו לחיי גופנים לבד ולא ישתמש בשכלו שהוא הרוחניי שבו לכלכל את חיי הגופנים עפ"י השכל המגבלת את הגופניות שלא להשתמש בו יותר מהצורך מפני שהנזק לגוף כרוך בחיי הגופנים בלתי מגבלת אז אדם כזה נדון להאבדן והכליה יען ששמע לקול הגוף האומר הב הב ולא שמע גם לקול השכל האומר לא כן ולא כן' וכמו שהוא כן באדם פרטי כמו כן הוא ג"כ אצל אומה בכללה דצריך לקיום האומה ג"כ שני חלקים הנ"ל חיים גופניים וחיים רוחניים חיים גופניים של האומה היא הגשמיות והוא ענין הכלכלי והמסחר ומעשי חורש והכל הנצרך לחיי האומה וחיים הרוחניים הוא הרוח של האומה והוא הנשמה של האומה וכמו שאנו רואים שכל מדינה ומדינה נותנת ערך גדול להפריח הרוח של האומה בכל מקצעות החיים ובכל נקודה ונקודה של החיים יהי' מבטת ומביע רוח השכלי שבה וכפי הגברת רוח השכלי של המדינה כן יגבר ג"כ כח החומרי שבה כמו שאנו רואים מעשים דכל יום בזמנינו דמדינה שעומדת במדה גבוה ברוח החכמה שקורין "טעכניק" עומדת ג"כ במדרגה גבוה בגבורה גשמיית נמצא עפ"י זה דרוח החכמה שבמדינה הוא הנפש החיים של המדינה וכנשמה לגוף ואם האומה לא תתן שום ערך ושווי להרוי את הרוח שבה ורק תתן כל כחה בהגופניית וגשמיות לבד להרבות הון ועושר ומבלי תת עין גם להגביר את רוח השכל והחכמה אזי חסר לה הנשמה ונפש החיים של האומה וממילא עפי"ז אין לה שום זכות חיים וקיום בעולם ונדונה לאבדון ולכליה ובמוקדם או באיחור תאבד גם את הגשמיות שאליה מסרה כל כחה ותאבד שמה זכרה מן העולם וכאשר מעשה רב של קורות ימי העולם יוכיחו על זה.
4
ה׳והנה כבר הבאתי לעיל דבעת שנעשה קשה לנו המצב בגלות ושי"ת לקח מאתנו הבטחת הגלות הנ"ל זה סימן ששי"ת רוצה שנעזוב את ארצות הגולה ושנשתדל לשוב לארצינו וההתחלה נעשה אנחנו וה' יגמור בעדנו לטובה וכמו באדם פרטי כשאין לו מנוחה אי אפשר לו להשיג שלמות נפשו כמו כן הוא באומה בכללה כשאין לה מקום לדור לישב במנוחה אי אפשר לה לעסוק בשלמות הנפשיות שבה ובהדיא אמרו חז"ל בפ"ק דחגיגה כיון דגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה, ועכשיו נבא לביאור נוסח תפלה הנ"ל דשפיר יש כוונות חלוקות בלשונות הנ"ל ואקדים תחלה דחילוק יש בין מלת "סוף" ובין מלת "קץ" דסוף מורה על סוף דבר דהתחילה מזמן ידוע והגיע עד סופו ואל הגמר של אותו דבר כמו למשל הצרות של זמנינו התחילו בשנה ידוע ונגמרו ג"כ בשנה ידוע אז זאת השנה שנגמרו בו הצרות הוא סוף של הצרות שהתחילו מלפנים אבל אינו מן הנמנע על השנות אותו דבר בזמן מן הזמנים אח"כ פעם שנית כמו שהי' מלפנים ושיהי' חוזר חלילה שיחזרו אלו הצרות שנית בשנים הבאים אבל לשון קץ מורה שיהיה לזה הדבר קץ לעולמי עד שלא יבא ולא ישונה עוד לעולם כמו דכתיב בסוף דניאל לקץ הימין והרבה דומה לו במקרא, וכן "תחלה" "וראש" ג"כ שני מושגים חלוקים המה כי תחלה הוא לשון התחלה וראש הוא לשון עיקר וקרן ומורה על מה שהוא עושה לעיקר בפעולתו שפועל בשיש לפעולתו שני תכליתים לאיזה תכלית עושה לעיקר בפעולתו ועל זה בא לשון ראש להורות שהוא עיקר כמו הראש שהוא עיקר בגוף, ועפי"ז יבואר היטב לשון נוסח תפלה הנ"ל רק אקדים הקדמה קטנה עוד דידוע דבעת שיד האויבים תקופה עלינו ונוטלים כל זכות החיים מידינו אנו מושבתים מכל מלאכה ואין אנו יכולים לעשות שום דבר ולעסוק בשום פעולה ומה גם פעולה שנוגע להכלל ובעת שבטלו הגזרות ותנועות החפשי הוחזר לנו אנו מתחילין מחדש לעסוק בפעולות ובמלאכה כחפץ לבבנו.
5
ו׳ועפי"ז יבואר היטב כל נוסח התפלה הנ"ל דאנו מתפללין לשי"ת דיהי' החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו היינו שלא די לנו בהסוף לחוד דהגיענו לזמן שיהי' סוף להצרות שבאו עלינו דיכול להיות שכעת יהי' להם סוף אבל לאחר זמן יחזרו ויבואו עלינו ויהיו חוזר חלילה ע"כ אנו מבקשים שיהיו להצרות גם "קץ" לעולמי עד שלא יחזרו עלינו עוד לעולם ועל זה אנו מסיימים תחלה וראש לפדיון נפשינו והכונה שבקשתך שאתה מבקש שיהי' קץ להצרות ולא יבואו עוד לעולם תלוי בך ובעצמך במה שתעשה לעיקר בעבודתך שתתחיל לעבוד מחר אחר שעברו הצרות אם תעשה עוד עיקר מהגופניות והגשמיות אז אין לך ערבות שלא יחזרו חלילה אלו הצרות וקרוב לודאי שאחר עבור איזה שנים יחזרו ויבואו עליך צרות הללו וכמו שמורין כן קורות ימי עולם מפני שיחסר לך הנפש של האומה שלך ועדיין לא תעבוד רק עבור הגופניות שבך וגוף בלא נפש אין לה זכות הקיים ונידון ממילא לאבדון ה"ו אבל אם תעשה לראש ולעיקר מפדיון נפשך היינו שכל עבודתך יהי' לטובת פדיון נפשך ונפש האומה שהוא בנין ארצינו הקדושה שרק על ידה יהי' נפדה נפש אומתנו הקדושה ואז כאשר תהי' אומתנו יושבת בא"י ותבנה ותכונן על רוח טהרת וקדושת ארץ ישראל ברוח התורה אז תהי' לבך נכון ובטוח שיהי' קץ לצרותינו עד עולם וזה שמסיים תחלה וראש לפדיון נפשינו שיהיה תחלת עבודתינו אחר שעברו הצרות מעלינו והשגנו מנוחה מאויבינו יהי' תחלת מעשינו לפדיון נפשינו ומזה נעשה ראש ועיקר מעבודתינו לא כמו שעשינו עד עתה שהסתפקנו עצמינו בהרווחת הארציות והגשמיות לבד ועל זה לחוד מסרנו כל כחנו והפקרנו בשבילה תורתינו ומסורתינו וקדושת עמנו וארצינו הקדושה שהסחנו דעתינו ממנה לגמרי בשביל החיים הקטעים והשפלות שהשגנו בארצות הגולה ממילא הי' כרוך אחר זה האבדון והכליה ח"ו אבל אם נעשה לעיקר העבודה בשביל פדיון נפשינו וראש וראשון לזה הוא ההתאמצות לשוב לארצינו הקדושה מפני שארץ ישראל הוא הלב של האומה וכמו שהבאתי לעיל בשם המקובל אלקי מהר"מ קורדאווארי והרמב"ם בספר המצות ובלא לב אין שום בריה יכולה לחיות ואז כאשר נשיג את "הלב" של האוה הישראלית נשיג את הנפש של אומתינו הקדושה והיא תתן לנו קיום וחיים של נצחית שתא קץ לצרותינו לעולמי עד כן נראה לי בביאור תפלה זו והיא אמת וברור אמן כן יאמר ה' והעיקר לזה ההתאמצות של כתות החרדים והיראים שבעמנו שיתאמצו לשוב לארצינו הקדושה ולא ימתינו על קול קריאת הנביא וכאשר הבאתי לעיל בשם הרמב"ן ז"ל ויראו שיהי' שם קיבוץ גדול מהחרדים על דבר ה' אז נגביר ונגביה את קדושת הארץ ונבטיח קיום התורה והמצות בארץ וכאשר הבאתי לעיל מרבינו איש אלקים מגור שליט"א ובזה נשיג את פדיון נפשינו ולהשים סוף וקץ לכל צרותינו ויבינו את דברת העת שמדברת אלינו שהגיע עת דודים לשוב אל מעוננו ואחוזת נחלתינו ואין לנו עוד פה מה לבקש כאשר רבינו מהר"ל בספריו כותכ כמה פעמים דתמיד בעת ששי"ת רוצה לגלות דעתו בעולם הוא מגלה דעתו ע"י מעשים שנעשים בעולם וזהו אמירתו וגילוי דעתו שנדע שרצונו בכך ועיין הח"ס בדרשותיו לשבועות בשם הרד"ק בענין שנאמר אצל אליהו ואת העורבים ציויתי לכלכלך לא שצוה בפירוש להעורבים על כך רק במה שנתן בדעתם להביא לו להם היא היא ציוויו עיי"ש וביפ"ת בב"ר פ"י כתב על מה שאמרו חז"ל במדרש ללמדך שבכל דבר הקב"ה עושה שליחתו פעמים ע"י צפרדע פעמים ע"י יתוש ומביא הרבה מעשיות על זה וכתב הנ"ל בזה"ל אעפ"י שאין ענינם כציווי ממש אלא שהוא יתברך יעורר הבעל חי באיזה סיבה לעשות הדבר ההוא אעפ"י שנראה בחירי או טבעי מ"מ שייך לשון שליחות משום שהוא יתברך המעורר החידוש ההוא בעצמו ואפילו הטבע שלולי חפצו בו יתברך לא יפעול עכ"ל כמו כן מכל הנעשה בזמנינו יש להכיר שהם שלוחי שי"ת להביאנו אל הר נחלתנו.
6