אם הבנים שמחה, פרק שלישי נ״הEm HaBanim Semecha, Third Chapter 55
א׳נ"ה) אמר המחבר אחר האריכי בדברים בדרך כלל להוכיח מחז"ל שדבר ישועתנו להרים אותנו משפל מצבינו האיומה והנורא אל מעלות העולות מעלה מעלה להרים קרננו בכבוד תלוי רק בנו בעצמינו בהתעוררת נפשינו להניח ולעזוב את ארצות הגולה ולעלות אל ארץ חמדתינו וכפי ההתעוררת ושימת לב לזה כן תהי' שלימות העליה וכמו שהבאתי לעיל בשם רבינו הקדוש מליסקא ז"ל בספרו פ' ויחי בשם רבינו החיד"א דארץ ישראל בגמטריא "תת לב" דאם כל ישראל יתנו לב לעלות לא"י יבא משיח צדקנו עכ"ל, אשא דברתי אל "הגלות-יו"ד" בפרט אתה "גלות-י"וד" כל כך אתה קשור אל רגבי האדמה של ארץ הגלות הלזו שאתה יושב בה מעת שיצאת בגולה עד שאפילו אם יכוך כל היום כולה במכות גדולות ונוראות והמכה ירפה ידו ממך רק על שעה קלה שוב אתה מתפייס עם אותו המקום ואין אתה מתחשב כלל עם המחר שלמחר יחזור המכה ידו עליך להכותך עוד יש מחר תיכף ויש מחר לאחר זמן וכה בלית ימיך ושנותיך במכות של חוזר חלילה כאלפים שנה בגלות ועוד לא למדת מהעבר להתבונן על העתיד ואדמה שעל זאת כיונו חכמינו ז"ל במאמרם במדרש על פסוק ישראל לא ידע עמי לא התבונן ישראל לא ידע לשעבר עמי לא התבונן לעתיד היינו דהנביא קונן על קוצר ההשגה של אנשי הגלות שאינם רוצים ללמוד מהעבר ומשטים עצמם שלעתיד ייטיב מצבם פה בגלות ועל כן אינם נותנים לב לשוב לאחוזת אבותינו וכיון דהם אינם נותנים לב לזה גם מן השמים אין משיבים אותם לארץ וכמו שהבאתי לעיל מיעקב אבינו איהו לא יהב דעתיה למיהדר גם מן השמים לא עכבוהו שמרמז עלינו בגלות וכמו שכתב רבינו המבי"ט ז"ל וגם דברי רבינו החיד"א דלעיל מורים על זה דשובתנו לארץ תלוי רק בשימת לבנו לזה ומכלל הן אתה שומע לאו ויתורגם בלשון אשכנז דיא גראסטע טראגעדיע דעס יידישען פאלקעס איזט דאס זיא נאך זאלכע ביטטערע אונד טראגישע געשעהעניססע וועלכע איבער איהנען דורכגעגאנגען איזט דאפאן קיינע בעלעהרונג אבציהען וואללען דארין ליעגט דיא יידישע טראגיק ועל זה קונן הנביא ישראל לא ידע לשעבר ועמי לא התבונן לעתיד וד"ל, שנית אתפלא עליך "גלות-יו"ד" שכל כך עיניך קשורים ואין אתה רואה מה שנעשה סביבותיך אתה רואה איך שמכים ומענים את אחיך במכות ובעינוים קשים ולבך לא מתרגש מזה כלל אתה רואה דמי אחיך נגרים עלי ארץ כמים הנשפכים ולבך לא מתפחד כי תאמין אל השעה אשר עודנה משחקת לך ותאמר בלבך דברים אלה לא יבואו עליך ולא ישיגוך כלל כי אתה עומד ויושב במקום בטוח ותתברך בלבך כי שלום יהי' לי הן לו יהי' כדבריך וכן יאמר ה'.
1
ב׳אבל אתה "גלות-יוד" הסכת ושמע לדברי פקח עינך וראה כי גם אחיך שבא עליהם הצרה הזאת של מכת חרב ואבדן ושללם לבוז היו יושבים במקום בטוח ובמשכנות מובטחים כמו אתה ולבסוף נהפך עליהם הגלגל ר"ל והגיעו למה שהגיעו מנין יש לך בטחון עוז כל כך שאתה תהי' מחומל מזה עד שאתה לא מתפחד ולבך לא מתרכך בצרת חברך ואם כי לא אפשר לומר כי אינך משתתף בצערו כלל כי הלא אם באים לפניך שתתן מכיסך להפיג צער של הנפגעים בצרה אתה נותן מה שנדבה לבך אבל תתבונן נא מה נדבת ליתן אם הוא בערך של הצער המצוערים או אם הוא בערך היכולת שיכולת ליתן כפי הברכה שבירכך השם א"כ ממילא לא יצאת ידי חובותך במה שנתת וכל זה גרם לך יען שחסר לך מדת האחוה ואהבת ישראל באמת לראות בהנפגע בצרה את אחיך במלוא מובן המלה כדמצינו במשה רבינו וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו והך מאחיו הוא מיותר לגמרי ועוד דהא כבר נזכר ברישא דקרא ויצא אל אחיו רק דהורה לנו הכתוב דכל כך כאב למשה הכאת המצרי לאיש עברי כמו שהי' אחד מאחיו ממש וע"כ הכניס עצמו בסכנה להציל עשוק מיד עשקו מפני שהי' כאב לו מאד כמו שהי' מכה את אחיו וכיון דכל כך הי' בנפשו להציל את אחיו לא הי' שוקל במדה ומשקל עד כמה לעשות והכניס עצמו ג"כ בסכנה רק להצילו מבלי להביט על תוצאות הדבר מצדו זאת הוא ממדת ישראל בנוגע להצלת חברו וכה הי' צריך להיות גם בזמנינו באלו שנפלטו ממקומם ממדינה של גיהנם למדינה אחרת להציל את נפשם ונפש ביתם מפח יקוש ומתוא מכמר שהי' פרוש עליהם במדינתם וכלפי שחשבו שיושיטו להם יד העזר בהרגשת הלב ובהשתתפות יתירה קבלו אותם בקר רוח וברוח מעמסה חוץ מאיזה יחידים שמסרו ממש נפשם על הצלת אחיהם הנפלטים אבל הגדולים היושבים בראש ובחלונות גבוהים נשארו קר נגדם כאלו אין הדבר נוגע לעצמם כלל וכדי בזיון וקצף על מיעוט הרגש לבבם בצרת ישראל מה גם בעת צרה כזו שיצאה על כלל כל ישראל במדינות אירופא שנעשה ישראל ממש כהפקר בנפשו ובממונו והי' צריך להיות שיתר לבם ממקומם אבל מה אנו רואים לדאבונינו שרוח ונפשם של אלו העשירים והגבירים ששלוה בארמונותם לא זזו ממקומם אף זיז כל שהיא ואינם משתתפים בצערתן של ישראל באמת ואף אם עושים דבר מה בטובתן עושין זאת בכבדות מאד ובקר רוח ונעשה לו לטרחא לטרוח פעמים ושלש עבור הנפלטים ויצא ידי חובתו בעשיה של פעם אחת כזו וכיוצא בזו מה שנשמע מן היושבים בראש וממנהיגי המדינה לא כן אמרו חז"ל ממשה רבינו וזה לשונם בשמות רבה שתי יציאות יצא אותו צדיק וכתבן התורה זו אחר זו ביום הראשון יצא ועשה מעשה שהרג את המצרי וביום השני יצא ואמר לרשע למה תכה רעך ופירש מרן המהר"ל בגבורות ה' דזה הרבותא השמיעני התורה שהי' לו להיות מתיירא לעשות מעשה תיכף ביום השני ועם כל זה לא נתיירא ועשה מעשה וזה מוסר השכל לכל מנהיג ישראל שלא לחוש לעצמו כלל היכא דנוגע להציל עשוק מיד עשקו ואפילו הרבה פעמים עיי"ש אבל בעונינו לא כן ראינו אצל המנהיגים דזמנינו רק קרירות יתירה ראינו בם בנוגע להצלת הנפלטים רוחם קר ודיבורם קר וכל מעשיהם קר ואף מה שעשו הי' רק מפנים ולחוץ ולא מפנימית לבם וכל זאת בא להם יען שלא ראו בהנפלט את איש העברי מאחיו שיכאב לבו עליו כמו על אחיו ממש כמו שהי' אצל משה רבינו שראה תמיד באיש העברי את אחיו ממש על כן לא ידע גבול ומדה בעזרתו שהושיט לו אף חוץ מגדרי כח אנושי והי' נמסר אליו ברוחו ובנפשו ובכל גופו ואין צריך לומר בממונו עיין בחגיגה דף ה' אמר רב כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כל שאינו בוהיה לאכול אינו מהם ופרש"י אינו מהם מזרע ישראל דכתיב והסתרתי פני מהם שצועק מצרות הבאות עליו והי' לאכול שהעכו"ם שוללין מממונו עכ"ל והוא פלא מה רצה רב בזה ומה למד אותנו בזה וכי אדם שנמלט ונפלט מצרה חייב ח"ו להכניס עצמו בהצרה שאירע לאחרים הלא אדרבא קיי"ל בש"ע שכל מי שיכול להמליט עצמו מחויב להציל עצמו וכן כתב השל"ה בשער האותיות אבל נראה ברור בעזה"י דכוונת רב הי' ללמדנו בזה דבעת שאירע צרה לאחרים |הא נמלט מזה שהצרה לא פגע בו לא, בנפשו ולא בממונו אז הוא לא יאמר שלום עליך נפשי ומה איכפת לי בצרה דאחרינא עיין תענית פרק קמא בזמן דצבור שרוי בצער והיא אינו בצרה זו אם יאמר האדם שלום עליך נפשי ולא יחשוש על הצער שאירע לצבור אזי שני מלאכי השרת מניחין ידיהם על ראשו ומקללין אותו שלא יזכה לראות בנחמות הצבור עיי"ש (וכעת אין הגמרא לפני לציין המקום) כמו כן אמר רב דאם דהוא אינו בצרה זו שאירע לאחרים מ"מ כל כך יכאב נפשו עליהם וירגיש בצערם עד שיחשוב עצמו כאילו הוא מהם וימסור נפשו וגופו וממונו עליהם כאילו הוא אחד מהם וכאילו בו נגע הצרה ממש ואזי יעשה כל מה שבכחו ואולי יותר מכפי כוחו במה שנוגע להצלתן ולא יתחשב כלל אם יגיע לו בשביל זאת איזה נזק וכמו שהאדם עושה בשביל עצמו בשעה שבא בצרה וזאת משמיעני רב כל שאינו בהסתר פנים היינו שאינו מרגיש עצמו בהסתר פנים של אחרים שהוא שם עמהם בצרה וכל מי שאינו בוהיה לאכול היינו מי שעכו"ם שוללין ממונו והרואה ושומע מזה אינו מרגיש עמו כמו שהעכו"ם היו שוללין את ממונו אינה מהם אינו מזרע ישראל וזה הי' ממש מדת משה רבינו ע"ה שהכניס עצמו בסכנה ולא פעם אחת רק בכל פעם שהי' רואה בצרת איש עברי מאחיו שהי' רואה בו את אחיו ממש את עצמו ובשרו וע"כ לא עשה גבול ומדה במסירתו אל זרע ישראל לצורך הצלתן וכמו כן הי' צריך להיות אצל כל בר ישראל וכמו שאמרו חז"ל במדרש רבה ויקרא בפסוק שה פזורה ישראל דישראל נמשלו לשה מה שה (שהיא רך המזג בטבע) בשעה שנלקה באחד מאבריו כל האברים מרגישין עמו כך ישראל בשעה שאחד מישראל נלקה כל ישראל מרגישין עמו כך היא המדה נכונה בישראל ובעמדי במקהלות שנתכבדתי בעיר בעקעש-טשאבא מהאקרו"ט לדרוש בבהכ"נ בפ' קרח העבר ביארתי את המסורה ב' פעמים פדה אחד אך פדה תפדה את בכור האדם ואידך אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם, דיש לדייק בלשון הקרא אך פדה תפדה את בכור האדם את בכור בניך הל"ל כמו שכ' בפ' בא אך נראה דידוע בעת שאנו רואין שאחד מאחינו בני ישראל בצרה ר"ל ויש בידינו להצילו מחויבים אנו להצילו ומקרא מלא אמר הכתוב לא תעמוד על דם רעך אך בזמנינו הצרה משונה מהצרות שעברו עלינו בשנים קדמוניות דיצאה הגזרה שאסור להושיט יד להבורחים להציל את נפשם ובעבור עזרה כל שהוא שמושיט להם מרחף עליו עונשים גדולים וגזרה זו מכפיל הצרה להנפלט כי לא די שהי' מוכרח לעזוב את הכל ולברוח בנפשו ערד זאת ששום אחד אינו רוצה לאסוף אותו הביתה ואנה ילך מצרת נפשו אך ידוע שאין שום מקרה בעולם ולא לחנם הניח הקב"ה להביא גזרה כזו וגם זאת גופא נעשה מן השמים אבל בל ידמה האדם שמן השמים הסכימו לגזרה זו כדי לפטור את אדם הישראלי מהצלת חברו זה לא! ולא כן הוא! רק אדרבא כי מן השמים היו רוצים בזה כדי להגדיל הנסיון כדי שיעשה ההצלה ממש במסירת נפש כי ידוע דבעת שמדת הדין מתוחה בעולם אי אפשר להשתיק ולבטל את מדת הדין רק במסירת נפש וע"כ עשה ה' כבה להביא גזרה כזו שאסור להיות בעזר הנפלטים כדי לקיים המצוה ממש במס"נ אבל לא לפטרו מזה וידוע דכל כפל לשון מורה על גודל החיוב אפילו מאה פעמים כמו שדרשו חז"ל על שלח תשלח וכדומה וגם ידוע דישראל נקרא בכור שהוא בכור של האומות וזה כוונת המסורה אך פדה תפדה את בכור האדם ר"ל את ישראל שהוא בכור האדם וכידוע שאוה"ע קרויין האדם לא תחשוב שעל כן הביאו מן השמים גזרה כזו שאסור לפדות את הנפלט ממדינה אחרת כדי לפוטרך מחיוב זה, זה לא! אך אדרבא פדה תפדה חיוב כפולה יש עליך לפדותו אפילו אם בא לך הצלתו בסכנת עצמך וכמו שפסק הסמ"ע בסי' ת"ך בשם הירושלמי דמחויב להכניס עצמו בספק סכנה כשחברו בודאי סכנה ואם לא תעשה כן מחמת יראת עצמך שמא תפול בסכנה עי"ז על זה בא הפסוק הב' ואמר אח לא פדה יפדה כשלא תפדה את אחיך בטענה שאסור להושיט עזרה מטעם הממשלה ואחיך יפול בתוא מכמר אז איש לא יתן לאלקים כפרו ודמו מידך יבוקש אבל כשתפדה אותו במסירת נפשך אז ויקר פדיון נפשם כל כך לפני שי"ת שכל הצרות והגזרות יבטלו וישבתו מישראל וזהו וחדל לעולם היינו שהגזירות יחדלו וישבתו לעולם וזהו ג"כ מה שמצינו אצל אסתר כשאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך שלא בדת וכו' קצף עליה מרדכי מפני שהבין מדבריה דכדי שלא לסכן נפשה לא רצתה לעשות בהצלת ישראל דבר שלא כדת על זה אמר לה אם החרש תחרישי וכו' אל תאמין שאתה מובטח כי יוכל להיות בהיפך ע"ז השיבה לו לך וכנוס וכו' וכאשר אבדתי עתה כן הסכמתי בלבי כבר לאבד עצמי לצורך הצלת ישראל וזהו אבדתי מכבר אבל רצוני בתשובתן של ישראל ובדרוש הארכתי ודוק, אבל בעוה"ר אין רואין כן בהפראקטיקא ואין דברינו אמורים רק על הרוב אבל פרטים היוצאים מן הכלל תמיד נמצאים ב"ה המוסרים עצמם וממונם בשביל הצלת ישראל אבל אלו הפרטים לא יצאו משדרות העם הגבוהים היושבים בפלטון של מלכים ויושבים בראש כל משטר והנהגה אלו סגרו חלבמם וקמצו ממונם ותמיד ימצאו לעצמם אמתלאות שונות להפטר מלצאת ידי חובתן נגד ישראל הנמצאים בצרה ר"ל כמו שראינו עתה בזמנינו שעת צרה היא ליעקכ ודרכי לפרש מאמר קרא שאמר דוד גפן ממצרים תסיע שהוא על הכוונה שאמרו חז"ל בחולין דף צ"ב ע"א אמר רשל"ק אומה זו כגפן נמשלה זמורות שבה אלו בעלי בתים ופרש"י דמה הזמורה זו מוציאה לולבין ועלין ופרי והוא עיקר הגפן כך בעלי בתים גומלי חסד ומחזיקים ידי עניים ומפזרים ממונם למלכות בשביל אחיהם ומתקיימים על ידם עכ"ל דזה שאמר דוד גפן ממצרים תסיע היינו בשעה שהבעלי בתים אוחזין במדת הגפן שמפזרים ממונם בשביל אחיהם הנתונים בצרה אז בשבילן באה ישועה לישראל להסיע אותן ממצרים להצילן מצרה במבואר במדרש ויקרא דתיבת מצרים הוא סמל כל צרה שבאה על ישראל רחמנא ליצלן.
2
ג׳אבל כל זאת גרם לך רק במה שעשאך הגלות "לגלות-יוד" כונתי בזה שעשאך החיים של הגלות לאישי הנבדל והנפרד מהכלל כולו שאין אתה חי בגלות חיי העממי ויתורגם בלשון אשכנז דוא פיהרסט ניכט אים גלות איין פאלקישעס-לעבען דוא זאלסט דיך פיהלען מיטגליעד צו זיין פאן דעם הייליגען פאלק ישראל שאין אתה מרגיש עצמך לחלק מן העם הישראלי המפוזר ומפורד בין העמים רק אתה מתחשב עצמך לאיש אזרחי במקום שאתה יושב דוא ביסט נור איין בירגער דאָרט וואָ דוא זיצט אונד פיהרסט נור איין בירגערליכעס לעבען רצוני לומר בזה שאין אתה מתחשב עצמך עם ההתחייבות שאתה מתחייב נגד עמך הקדוש עם הישראלי ורק אתה מתחשב עם ההתחייבות שאתה מתחייב נגד אנשי חבורתך האזרחיים שאתה יושב ביניהם ולזה אתה נמסר בכל לבך ובכל נפשך ועי"ז נבדלת והפרדת מהעם הקדוש ומכללה ונעשיתה לאיש בודל ובודד במקום מושבך בגלות והחלפת עולם עומד בעולם עובר כי העולם של אומה הקדושה בכלל היא עולם עומד ונצחי אבל עולמך הנפרד והיחידי הוא עולם עובר בין לילה הי' ובין לילה אבד כאשר מעשה רב דזמנינו מוכיח על זה שבין לילה אבדת כל הצלחת עולמך שהי' לך בגלות וכה נעשה "הגלות-יוד" לאיש הבוגד בעמו ובנחלתו האמיתי לא מיבעא ולא מדברים מיהודי ההדיוטי אשר כל מגמת נפשו היא רק עסק מסחרו ועסק פרנסתו אשר היא בו בראשו ורובו הוא אינו יודע ולא חלי ולא מרגיש כלל שהוא חלק מהעם הנצחי והכללי עם הישראלי ושיהי' לו עוד איזה התחייבות נגד הכלל ישראל כמו שרואין ממעשים דכל יום שיודע שחייב ליתן להעיר ולהמלכות ולהחבורה שיושב בה אבל אם מבקשים ממנו לדבר הנוגע לכלל ישראל הוא מצמצם מאד ואף אם יתן יתן בעל כרחו כמי שאינו חייב בדבר והיש לך בגידה גדולה מזו? אלא אפילו באחינו בני ישראל האדוקים בתורה ומצות בעלי תורה ויראה חסידים ואנשי מעשה ג"כ יש להכיר בדילתם והפרדתם מהעם הכללי עם הישראלי ואין לו שום חיבור ושום קשר עם הכלל כולו מפני שחוג מבטו אינו יוצא להלן ממקום שהוא מתהפך בו ונקח לדמיון החסיד הזה שהוא אדוק ברבו ובהחסידים שמסתופפים בצל רבם עולמו מתהפך רק בהחוג הקצר שעובר ושב בו ועד כאן תחום שבת יותר לא איכפת ליה ולא מתחשב כלל עם העם הכללי הישראלי המפוזר ומפורד בעולם ולו ישאלו ממנו ליתן לדבר הנוגע לכלל ישראל בקושי גדולה יכלו להוציא ממנו דבר מה אבל בחוג עולמו שהוא מתהפך בו אין כסף נחשב לכלום וכמו כן נתבונן באדם הארטאדאקסי ההולך תמים ואשר לא חסר בבקר ובערב מבית התפלה ונוטל חלק בראש בכל השיעורין שלומדים בהש"ס חברה חוג עולמו הוא הש"ס חברה אבל להלן מגבולי הש"ס חברה לא ידע כלל וחושב שכבר יצא ידי חובתו ותעודתו נגד התורה ונגד עם הישראלי במה שמתחשב עם ההתחייבות דש"ס חברה וכל המסתעף לה ויותר מזה אינו רוצה לידע כלל וכיוצא בזה מהדמיונות שיש למצוא "בהגלות-יוד" הכי לא נבדל ולא נפרד הוא מחיבור כלל עם הישראלי אבל רגיל הוא בכך מעת צאתו לאויר העולם מעת ישבו בגולה שקשור ואדוק רק אל רגבי האדמה שיושב בה ואינו מביט למרחוק מחוג סביבתו ע"כ אין חידוש במה שאינו יכול להתחמם את לבבו בעת צרת חברו שהוא רחוק מחוג מושבו ושלא הי' עמו שום התקשרות עד עתה וזה אמת וברור בהבנת הדברים והמאה שנות האחרונות שניתן חפשי לאדם הישראלי במלוכות אירופא ועשאו אותו שוה לשאר אזרחי הארץ להינות מטוב הארץ כמו כל יושביה ולעשות כל מה שלבו חפץ לדור בכל מקום שרוצה וללמוד ולהתעסק בחכמתם ובלשונם וכדומה לזה זכות זאת נתן עוד כח הדוחה האחרון להפרידו מחיבור הכללי ומקשר עם הישראלי כי זאת גרם הטמיעה וההתבוללת בין העם שיושב בה ולציון יאמר איש ואיש יולד בה שהצטיין לגמרי לאישים שיולד בה ברוח ובדעת ובהנהגה ומאז נרתק לגמרי החבל מעם הכללי הישראלי שבשאר המדינות ולא הי' שום שויון ביניהם כי מקודם שניתן להם החירות והיו יושבים בגיטות לא היו בדילי כל כך זה מזה כאשר יש להכיר זאת מהרבנים שלקחו להם באשכנז ובאונגארן ובבעהמין מעהרין רבני פולין והיו ישרים בעיניהם ולא כן אחר החפשי והחירות שניתן לישראל לא מצינו שרב פולני יהי' מוכשר להיות רב באונגארין ובאשכנז ובמעהרין כי נפרדו ונתרחקו זה מזה כרחוק מזרח ממערב וכל זאת גרם ההתבוללת שהתבללו בין העכו"ם והשפעה זו של ההתבוללת עשה פעולתו אפילו אצל ישראל אדוק בתורה ומצות כאשר היינו רואין ושומעין באשכנז אפילו באונגארין שאדם ישראלי מפולין הי' אצלם כאדם מפחת הערך איין "פולישער יוד" ובאשכנז היו רגילים לקרותו איין "אסט-יודע" ושם כינוי זה הי' די להעריכו בערך פחות שבערכין ואפילו ברבנים נושאי דגל תורה יראים ושלמים הי' להכיר איזה זלזול שיש בלבם על אדם הפולני כאילו אדם הפולני הזה הוא בן עם אחר ולא מבן עמו והוא הוא מה שאמרתי לעיל שהגלות עשאו לאדם הישראלי ל"גלות-יוד" וכמו שפירשתי למעלה להיות מובדל ומופרש מעם הכללי ולחיות חיי הבדידות בכל מקום מושבו בגלות ולהפסיק הקשר שהי' צריך לו להיות עם עם הכללי ולחיות חיי העממי ולהרגיש בעד עמו ונחלתו הוא ניטל מכל זה ואינו יודע יותר מחוג מצבו וזאת הוא התואר של גלות-יוד באמת, וזאת גרם לנו שהגענו למה שהגענו.
3