אם הבנים שמחה, פרק שלישי ס״בEm HaBanim Semecha, Third Chapter 62
א׳ס"ב) ודע עוד אחי מלבד מה שכתבתי לעיל דכיון דישועתנו תלוי בההתאחדות ואי אפשר להעלות ולפעול את האחדות בישראל רק בהתכללות ישראל בעסק מ"ע דישוב ובנין הארץ דהדברים הם אמיתיים לאמיתה של תורה עוד זאת תדע דאנו מחויבים לעשות כן לחבר כל כלל ישראל כחבורה אחת בעסק מצוה זו מצד חוב ישן שמעמיס עלינו מאז ומראש היותינו לעם שבשביל שילום חוב זה אנו בגלות וסובלין שעבוד קשה כל כך אלפי שנה וגרם לנו כל כך בכיות עצומות שבכינו ביושבינו על אדמת נכר והוא כמו שאומר בסייעתא דשמיא ולזה אקדים לך מדרש ילקוט פ' שלח וז"ל ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא זה שאמר הכתוב דברי נרגן כמתלהמים (משלי כ״ו:כ״ב) ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר דברי נרגן כמתלהמים (כמת להם) כך הם כיון שבאו מתור הארץ עמדו ופזרו עצמם בכל שבטי ישראל כל אחד ואחד בתוך שבטו ומתנפל לתוך כל זוית של בית (ר"ל שהשליך עצמו לארצה בכל פנות וזוית הבית) ובניו ובנותיו באות עליו והיו אומרים לו מה לך מרי? ובעוד שהוא עומד עושה עצמו נופל לפניהם אומר להם אוי לי עליכם בנים ובנותי וכלותי חאיך האמוריים עתידים לתעתע בכם האיך הן עתידים לשלוט בכם מי יוכל לראות פני אחד מהם אני יודע מה שראיתי מיד הם כולן גועין בבכיה בניהם ובנותיהם וכלותיהם עד שהיו השכינות שומעות את הדבר אף הם היו בוכות עד שהי' משפחה למשפחה משמעת עד שהי' כל השבט בוכה וכן חברו מבכה את שבטו וכן כל אחד ואחד עד שנעשו ששים ריבוא חבורה אחת וגעו ונתנו קול בכייתם למרום מנין ממה שקרינו בענין ותשא כל העדה ויתנו את קולם (ר"ל דהי' קשה לי' למדרש על הלשון כל העדה האמור בפסוק על זה דרש דנעשו כל העדה כחבורה אחת וגעו ובכו יחד בכיה זו של המרגלים ע"י האיום והפחד שעשו המרגלים כל אחד ואחד בתוך שבטו בבית של כל אחד ואחד וכאמור) ד"א ותשא אמר להם הקב"ה לויתם מלוה רעה ותשא כשם שאתה אומר כי תשה ברעך חייכם שסופיכם ליפרע אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות ומן אותה שעה נגזרה גזרה על בית המקדש ליחרב ושיגלו ישראל לבין האומות העולם שנאמר וישא ידו להם נשיאת יד כנגד נשיאת קול עכ"ד הילקוט בפ' שלח, וכן בפרשת דברים בפסוק ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו וכו' לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמור עם גדול ורם ממנו וכו' וגם בני ענק ראינו שם (עיין שם ברש"י ותרגנו לשון הרע וכן דברי נרגן אדם המוציא דבה) וכמדרש ילקוט בפסוק ותרגנו באהליכם אמר מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ואומרים דברים כמתלהמים שנאמר דברי נרגן כמתלהמים בוכין ומבכין כמת להם (דרש כמתלהמים כמת להם) נוטלין את בניהם ואומרים אוי לכם סגיפים למחר יהיו צולבין מכם על הצלוב נוטלין את בנותיהן ואומרים להם או לכם דויות או לכם סגופות למחר יהיו הורגין מכם ושובין מכם ומעמידין מכם בקלון עכ"ל הרי לפניך שהמרגלים שהיו הראשים שבישראל וכל האומה נתנו בטחונם בידם ושלחום לרגל את הארץ כדי שידעו איך למהר בכניסתם לארץ לירש וליישב את ארץ אבותם מעלו ובגדו בבטחון זה שכלל ישראל נתן בידם וזה שאמר משה והוכיח ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמור עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם (ר"ל דכל תכלית של שילוח המרגלים הי' כדי לעלות ולירש את הארץ) ולבסוף ותמרו את פי ה' אלקיכם וכו' וראו אחיי איך שהשתמשו אז במאדערנע מדות שהדרך להשתמש בזמנינו כשרוצים לרכוש את לב ההמון לדבר מה שקורין "פרפאגאנדא" והשתמשו בעבודת הפראפאגאנדא במדה גדולה כל כך כאשר יסופר במדרש הנ"ל שכל נשיא הלך בתוך שבטו ונכנס לתוך ביתו ועשה עצמו כאדם הנופל מחמת חולשא או צער עד שהתבהלו כל בני המשפחה והקימו אותו וחזר ונפל ושאלו אותו מה לך אבי! מה לך מרי~! והוא אומר להם שמחמת דאגה עליהם ועל חייהם ועל כבודן של בנותיהן הוא בחולשא גדולה כל כך עד שנפל ארצה והתחיל לבכות עד שהם מבכין עמו וכה עשו בכל משפחה ומשפחה ומשכונה לשכונה עד שנעשה כל העדה חבורה אחת חבורה של בוכים בקול גדול עד למרום הכי תמצא פראפאגאנדא גדולה מזו! אשר גם בזמנינו לא במהרה תמצא כזה והגיעו לזה על ידי שלא חסו על הטרחא ליכנס בתוך בית של כל אחד ואחד מששים ריבוא אנשים ע"י שלוחיהם ושליח שלוחיהם ולאיים ולהפחיד את אנשי הבית עד שגעו כולם כל העדה כחבורה אחת בכיה עצומה עד למרום וזה שאמרו ישראל אחנו המסו את לבבנו ע"י שרגנו באוהל של כל אחד ואחד וזה ג"כ מה שאמר משה ותרגנו באהליכם וגם דוד אמר וירגנו באהליהם וימאסו בארץ חמדה דייקא באהליהם היינו ע"י שריגנו באוהל של כל אחד ואחד מהם עי"ז עלה בידם למאס אצל כל העדה כחבורה אחת את ארץ חמדה.
1