אסתר רבה ח׳Esther Rabbah 8

א׳וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו (אסתר ד, א), בִּנְיָמִין גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מד, יג): וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם, וְהֵיכָן גָּרְמָה לוֹ קְרִיעָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו, וְהוּא אִישׁ יְמִינִי. וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ מִשֶּׁתָּפַס יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת הַשַֹּׂק, דִּכְתִיב (בראשית לז, לד): וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו, שׁוּב לֹא זָז מִבָּנָיו, אַחְאָב כְּתִיב בֵּיהּ (מלכים א כא, כז): וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ. יוֹרָם בְּנוֹ (מלכים ב ו, ל): וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַֹּׂק עַל בְּשָׂרוֹ. מָרְדֳּכַי, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה. וְהֵיכָן נִפְרַע לוֹ בְּשׁוּשָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. אָמַר רַבִּי חָנִין מַאן דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וַתְּרָן הוּא יִתְוַתְּרוּן בְּנֵי מְעוֹהִי, אֶלָּא מַאֲרִיךְ רוּחֵיהּ וְגָבֵי דִילֵיהּ, תֵּדַע שֶׁהֲרֵי זְעָקָה אַחַת הִזְעִיק יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, דִּכְתִיב (בראשית כז, לד): וַיִּצְעַק צְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה.

ב׳וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים (אסתר ד, ג), וְכִי יֵשׁ אֵבֶל גָּדוֹל וְיֵשׁ אֵבֶל קָטָן, אֶלָּא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם כָּל הָאֲבֵלִים אֶבְלָן מִתְמָעֵט וְהוֹלֵךְ עַד לְשִׁבְעַת הַיָּמִים, תָּקְפּוֹ יוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל שֶׁהוּא הוֹלֵךְ הוּא תָּשֵׁשׁ, עַד שֶׁהוּא שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אֲבָל זֶה דְּהָמָן כָּל מַה שֶּׁהוּא הוֹלֵךְ מִתְגַּבֵּר, שֶׁכָּל יוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְיוֹצֵא הָיוּ אוֹמְרִים כְּבָר יָצָא יוֹם אֶחָד מֵחַיֵּינוּ. דָּבָר אַחֵר, אֵבֶל דְּעָלְמָא כְּשֶׁמֵּת לוֹ בֵּן אוֹמְרִין לוֹ הַמְנַחֲמִין יִחְיֶה בִּנְךָ הָאַחֵר הַנִּשְׁאָר לְךָ, וְאִם לֹא הָיָה לוֹ אַחֵר, אוֹמְרִים לוֹ הַאֲרֵךְ יָמִים, אֲבָל כָּאן הַכֹּל לְקוּחִין לְמִיתָה, לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד.

ג׳וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד (אסתר ד, ד), רַבָּנָן דְּתַמָּן אָמְרִין שֶׁפֵּרְסָה נִדָּה, וְרַבָּנָן דְּהָכָא אָמְרִין הִפִּילָה עֻבָּרָהּ, וּמִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה שׁוּב לֹא יָלְדָה. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּמוֹךְ הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת. אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו.

ד׳וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ (אסתר ד, ה), רַבָּנִין דְּתַמָּן אָמְרִין הֲתָךְ זֶה דָּנִיֵּאל, וּלְפִי שֶׁחֲתָכוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ נִקְרָא הֲתָךְ, חֲתָךְ. וְרַבָּנָן דְּהָכָא אָמְרִין שֶׁחָתַךְ אֶת הַדְּבָרִים. לָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה, אָמְרָה לוֹ לֵךְ אֱמֹר לוֹ, מִימֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא בָאוּ לְצָרָה כָּזֹאת, שֶׁמָּא כָּפְרוּ יִשְׂרָאֵל (שמות טו, ב): בְּזֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, וְשֶׁמָּא כָּפְרוּ בַּלּוּחוֹת, דִּכְתִיב בָּהֶן (שמות לב, טו): מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים.

ה׳וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ (אסתר ד, ז), אָמַר לַהֲתָךְ לֵךְ אֱמֹר לָהּ בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קָרָהוּ בָּא עֲלֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כה, יח): אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ. דָּבָר אַחֵר, אֲשֶׁר קָרָהוּ בַּחֲלוֹם, מְלַמֵּד שֶׁהִזְכִּיר לָהּ אֶת הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַם כְּעִנְיָן זֶה, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיַּרְא וְהִנֵּה רַעַשׁ גָּדוֹל וְחָזָק וּבֶהָלָה עַל הָאָרֶץ וּפַחַד וְרַעַד לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ, וְהִנֵּה שְׁנֵי תַּנִּינִים גְּדוֹלִים וַיָּרִיעוּ זֶה לִקְרַאת זֶה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, וַיָּנוּסוּ לְקוֹלָם כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וְהָיָה בֵּינֵיהֶם גּוֹי אֶחָד קָטָן וַיָּקוּמוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל הַגּוֹי הַקָּטָן לְאַבֵּד זִכְרוֹ מֵעַל הָאָרֶץ, וַיְהִי הַיּוֹם הַהוּא חשֶׁךְ לְכָל הָעוֹלָם, וַיֵּצֶר לַגּוֹי הַקָּטָן מְאֹד וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה'. וְהַתַּנִּינִים נִלְחָמִים בְּאַכְזָרִיּוּת חֵמָה וְאֵין מַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, וַיַּרְא מָרְדֳּכַי וְהִנֵּה מַעְיַן מַיִם אֶחָד קָטָן עָבַר בֵּין שְׁנֵי הַתַּנִּינִים הָאֵלֶּה וַיַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם מִן הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר הָיוּ נִלְחָמִים, וְהַמַּעְיָן גָּבַר [נגר] וַיְהִי לְנַחַל שׁוֹטֵף כְּשֶׁטֶף יַם הַגָּדוֹל וְהוֹלֵךְ וְשׁוֹטֵף בְּכָל הָאָרֶץ, וַיַּרְא וְהִנֵּה זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לְכָל הָאָרֶץ וַיֵּאוֹר הָעוֹלָם, וַיִּתְרוֹמֵם הַגּוֹי הַקָּטָן וְהַגְּבוֹהִים הֻשְׁפְּלוּ, וַיְהִי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּכָל הָאָרֶץ. וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה וַיִּנְצֹר מָרְדֳּכַי אֶת הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַם, וּבְעֵת אֲשֶׁר הֵצֵר לוֹ הָמָן אָמַר לְאֶסְתֵּר עַל יְדֵי שְׁלוּחָהּ, הִנֵּה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר סִפַּרְתִּי לָךְ בִּימֵי נְעוּרַיִךְ, וְעַתָּה קוּמִי וּבַקְשִׁי רַחֲמִים מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבוֹאִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהִתְחַנְּנִי עַל עַמֵּךְ וְעַל מוֹלַדְתֵּךְ.

ו׳כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי (אסתר ד, יד), אִם תִּשְׁתְּקִי עַכְשָׁו שֶׁלֹא לְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא עַל אֻמָּתֵךְ, סוֹפֵךְ לִשְׁתֹּק לֶעָתִיד לָבוֹא וְאֵין לָךְ פִּתְחוֹן פֶּה, לָמָּה, שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה בְּיָמַיִךְ וְלֹא עָשִׂית. וּמָה אַתְּ סְבוּרָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם מַעֲמִיד לָהֶם גּוֹאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר.

ז׳וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי (אסתר ד, טו), אָמְרָה לוֹ לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים, אֵלּוּ הֵן י"ג וְי"ד וְט"ו בְּנִיסָן. שָׁלַח לָהּ וַהֲרֵי בָּהֶם יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, אָמְרָה לוֹ זָקֵן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לָמָּה הוּא פֶּסַח. מִיָּד שָׁמַע מָרְדֳּכַי וְהוֹדָה לִדְבָרֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְתָה עָלָיו אֶסְתֵּר. תַּמָּן אָמְרִין שֶׁהֶעֱבִיר יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח בְּתַעֲנִית. וְעַל אוֹתָהּ צָרָה וַיִּתְפַּלֵּל מָרְדֳּכַי אֶל ה' וַיֹּאמֶר גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ אֲדוֹן הָעוֹלָמִים כִּי לֹא מִגַּבְהוּת לֵב וּמֵרוּם עַיִן עָשִׂיתִי אֲשֶׁר לֹא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי לְהָמָן, כִּי אִם מִיִּרְאָתְךָ פָּעַלְתִּי זֹאת, לְבִלְתִּי הִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ, כִּי יָרֵאתִי מִפָּנֶיךָ לְבִלְתִּי תֵּת כְּבוֹדְךָ לְבָשָׂר וָדָם, וְלֹא רָצִיתִי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְזוּלָתֶךָ, כִּי מִי אֲנִי אֲשֶׁר לֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לְהָמָן עַל תְּשׁוּעַת עַמְךָ יִשְׂרָאֵל, כִּי לוֹחֵךְ הָיִיתִי מִנְעַל רַגְלָיו. וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הַצִּילֵנוּ נָא מִיָּדוֹ, וְיִפֹּל בַּשַּׁחַת אֲשֶׁר כָּרָה וְיִלָּכֵד בָּרֶשֶׁת אֲשֶׁר טָמַן לְרַגְלֵי חֲסִידֶיךָ, וְיֵדַע הַמַּרְגִּיז הַזֶּה כִּי לֹא שָׁכַחְתָּ הַהַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ (ויקרא כו, מד): וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם. מֶה עָשָׂה מָרְדֳּכַי, קִבֵּץ אֶת הַתִּינוֹקוֹת וְעִנָּה אוֹתָם מִלֶּחֶם וּמַיִם, וְהִלְבִּישָׁן שָׂק וְהוֹשִׁיבָם בָּאֵפֶר, וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִין וְעוֹסְקִין בַתּוֹרָה. וּבָעֵת הַהִיא הָיְתָה אֶסְתֵּר נִפְחֶדֶת מְאֹד מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר צָמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַתִּפְשֹׁט בִּגְדֵּי מַלְכוּתָהּ וְאֶת תִּפְאַרְתָּהּ, וַתִּלְבַּשׁ שַׂק, וַתִּפְרַע שְׂעַר רֹאשָׁהּ וַתְּמַלֵּא אוֹתוֹ עָפָר וָאֵפֶר, וַתְּעַנֶּה נַפְשָׁהּ בְּצוֹם, וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ לִפְנֵי ה' וַתִּתְפַּלֵל, וַתֹּאמַר, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָשַׁלְתָּ מִימֵי קֶדֶם, וּבָרָאתָ אֶת הָעוֹלָם, עֲזֹר נָא אֲמָתְךָ אֲשֶׁר נִשְׁאַרְתִּי יְתוֹמָה בְּלִי אָב וָאֵם, וּמְשׁוּלָה לַעֲנִיָּה שׁוֹאֶלֶת מִבַּיִת לְבַיִת, כֵּן אָנֹכִי שׁוֹאֶלֶת רַחֲמֶיךָ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן בְּבֵית אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְעַתָּה ה' הַצְלִיחָה נָא לַאֲמָתְךָ הָעֲנִיָּה הַזֹּאת וְהַצִּילָה אֶת צֹאן מַרְעִיתֶךָ מִן הָאוֹיְבִים הָאֵלּוּ אֲשֶׁר קָמוּ עָלֵינוּ, כִּי אֵין לְךָ מַעֲצֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. וְאַתָּה אֲבִי יְתוֹמִים עֲמֹד נָא לִימִין הַיְתוֹמָה הַזֹּאת אֲשֶׁר בְּחַסְדְּךָ בָטְחָה, וּתְנָה אוֹתִי לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה כִּי יְרֵאתִיו, וְהַשְׁפִּילֵהוּ לְפָנַי כִּי אַתָּה מַשְׁפִּיל גֵּאִים.