עת האוכל י״אEt HaOchel 11
א׳אפשר לאדם שיאכל כל מעדני עולם ואפילו הכי לא יהנה מעולם הזה כלום כדרך שא' רבי ולא נהניתי בעצבע קטנה. והקשה תוס' מהא דלא פסקה מעל שלחנו כו' ובאמת ודאי הי' לו שולחן מלכים רק על ידי הכרה דלה' הארץ ומלואה שע"ז הוא הברכ' כמ"ש בר"פ כ"מ היינו שיודע שהכל מאמיתותו ית"ש הטע' שיש במאכל שנערב לחיך וכח החיות שבו להחיות הגוף אינו במאכל מצד עצמו שזה נק' עולם הזה ונהנה מעולם הזה רק הוא כח השם יתברך ואין עוד מלבדו והכל הוא לה' שם הוי"ה שהוא הממלא כל עלמין ואז נעשה מאכלו דוגמת המן מן השמים. כי השמים שמים לה' והארץ וגו' וכאשר הוא מכיר בברכתו דלה' הארץ וגו' הרי נעשה מארץ שמים ומאכלו לחם שמלה"ש אוכלין שגם מלה"ש יש להם מזון דבר שהוא קיום חיותם. והיינו על ידי חיות השם יתברך השופע בהם וכן לעתיד לבוא א' בפה"ק אין בו לא אכילה ולא שתיה כו' רק ניזונין מזיו השכינ'. כי בלא מזון א"א דכך יסד השם יתברך להיות כל נברא בעל גבול צריך למזון המקיים כח חיותו. רק שאז יהיה מופשט מלבוש ויהיה המזון זיו השכינה. ובעולם הזה הוא בלבוש אבל הברכה הוא ההכרה מה שבתוך הלבוש ובפנימיותו. וכמו שנחש עפר לחמו בכל מעדני עולם וטועם טעם עפר שהוא היותר תחתון שבעולם עשי'. כך המובדל מכח הנחש רצה לומר כח התאו' (כמו ר' דלא מת דוגמת יעאבינו ע"ה כנודע הוא היה נקי מעטיו של נחש לגמרי) לגמרי גם שאוכל כל מעדני עולם אינו טועם אלא חיות השם יתברך המלובש בו. וזה ענין לא ניתברך תור' אלא לאוכלי מן שכל מאכלם הוא דוגמת המן לחם מ"ה שאין בו מעש"נ לזה ניתנו כל רזי תורה. כי על ידי עש"נ ניתן כרובים ולהט החרב המתהפכת לשמור דרך עץ החיים. ועש"נ היה רק בענין האכילה בתאו'. ואוכלי מן היינו בכונה הנזכר לעיל ומתקן עש"נ לגמרי נסתלקו השומרים מדרך עה"ח אצלו ואין עה"ח אלא תורה כמו שאמרו ז"ל. ולכך רבי הוא שסידר המשניות שהוא יסוד תורה שבעל פה כמו משה רבינו ע"ה תורה שבכתב דהוא היה מאוכלי מן בפועל ממש נגלה לעין שהלחם מ"ה ולכך תורה שבכתב הוא מפורש שהלחם הוא מה' באמת והיינו כמו תורה שבכתב דכתיבא ומנחא. והי' קיים זה כ"ז שהנבוא' קיימת דנבואה הוא גם כן דבר מפורש מה' ואחר כך נגנז צנצנת המן. והמו"מ בזה בהעלם להבין בדעתו והבשכלתו דבר זה. וזהו תורה שבעל פה שנתייסדה להיות כתיבא ומנחא על ידי רבי שהוא בירר דבר זה גם בהעלם היינו הלח' מן הארץ אינו אלא מה' וזה כל עיקר תורה שבעל פה דהיינו חכמת ישראל הוא גם כן מהשם יתברך. וכח זה גדול שהוא עושה מעץ הדעת' טוב ורע עץ החיים. כי משה רבינו ע"ה כחו מעה"ח ממש וזה אחז בעץ הדעת טוב ורע ועשאו עה"ח והבן זה. ולכ"א כל השונה הלכות רצה לומר משניות מובטח שהוא בן עוה"ב דהיינו חיי עולם דעה"ח:
1