גן נעול, בית ראשון ג׳:י׳Gan Naul, House I 3:10

א׳ובחיות האדם לבדו בעל המנהגים לטוב ולרע ברצון ובבחירה נתן לו השם ב"ה התורה והמצוה, לקַדשו ולטהרו ולהכינו שילך בדרכי החכמה ולא יסור ימין ושמאל. ובלכתו בחקות החכמה יֵרָצֶה לפני ה', ויהיה אלהים קרובים אליו, (קהלת יב, יג) "כי זה כל האדם" ובעבור זה נברא. ולמען זה המשילו הבורא ית' בכל מעשה ידיו, להיות מושל ושופט בצדק במשפט ובמישרים. ואם יקבל החכמה בלב טוב ויתנהג בדרכיה, הוא נכון להשכיל ולהבין ולדעת, ויהיה (אבות, ו) "צדיק חסיד ישר ונאמן, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה, ותגדלהו ותרוממהו על כל המעשים". וכמו שיתבאר בעז"ה כל זה בספרים אלו. כי יסוד כל הטובה וההצלחה האמתית היא החכמה. ואולם יקרה¹אינה מצויה הרבה היא להמצא בנפש האדם, בעבור שמציאותה צריכה לדברים רבים, ואם יחסר אחד מהן לא השיג התכלית המכוון ממנה. שהרי בארנו שהחכמה תֵּאָסֵף מחוץ אל הנפש באמצעות החושים החיצונים. וצריך ללכת אל חכמים לראות מנהגיהם, ולשמוע מפיהם עניניהם, ולקרות בתורה ובספרי הנביאים והחכמים, ולהטות אזן שלא יטעה ולכוין הלב היטב, ולצייר כל הדברים שראה וששמע בכחותיו הפנימיים, ולהאמינם באמונת הלב אע"פי שאין עליהן מופתי הדעת. ולחזור עליהם ולשננם תמיד עד שיהיו צפונים ושמורים בכח השומר, ולהגביר כחותיו ולהמשילם בנפש כפי חקות החכמה. עד שיהיו הכחות המתנגדות אליהן נכנעים ונכבשים תחתיהן. כדי שיעשה בכל זמן כפי ארחות החכמה שהוא עיקר הכל. כמו ששנינו (אבות, א) "ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה". ואמרו קדמונינו ז"ל (ירושלמי שבת פ"א ה"ב) "הלמד ואינו עושה, נוח לו שלא נברא". ודבריהם נעימים. כי [עבור] התלמוד לבדו, והוא שידע בלבו הענינים העליונים חקי התורה והחכמה, אם אין המעשה עמהם, לא היה צריך האדם בעבור זה להיות נברא תחת השמש. כי טרם נוצר בבטן היתה נשמתו יודעת יותר מדעתה עתה, כי היתה במרומים. וכמו שאמרו במשליהם (נדה ל, ב) "נר דלוק על ראשו וצופה מסוף העולם ועד סופו". וְהַגְוִיָה היא המְכַסָה אורה הבהיר. וכמו שהזכירו בסוף המשל "כיון שיוצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ושוכח הכל". ואולם טעם הבראו בעבור המעשה. כי אין מעשה וחשבון למעלה, רק למטה בהיות הנפש והגויה יחדו. ואם יזכה יעשה כל מעשיו כפי החכמה, ואז הוא יסוד עולם²"וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה) ואהוב לאלהיו. ולכן הלומד ואינו עושה, טוב לו שלא נברא. כי קודם הבראו היה תלמודו רב מאד ממה שלומד עתה. והנה חפץ השם ב"ה לזכות את הנפשות ועל כן גזר לשכנם בערפלי הגוף, ונטע בהם כח הממשלה שיהיו יכולים למשול על יצר התאוה הסכלות והרשעה, ואם³למרות הם חזקים ועזים. כמו שאמרה התורה (בראשית ה, כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". כי לב האדם הוא המתפעל מיצר הכחות הנטועות בנפש, ומטבעו להתפעל מאד מן הכחות המנגדות לחכמה. ובקושי גדול יתפעל מדרכי החכמה ולצייר ציוריה ולהתאות עליהן. ולכן קשה על האדם ללכת בדרכי ה' כפי ארחות החכמה, ולהשתמש בכחותיו בכל עת כאשר תורנו, ולהגביל כולם כפי מצוותיה כי טבעי כחותיו ינגדו אליה. וכן חפץ השם ב"ה כדי לזכותינו. וכמו ששנינו (אבות, ה) "לפום צערא אגרא". ודרכי בני אדם ויצריהן נבדלים זה מזה, לא הבדל עצמי אלא בין רב למעט כמו שיתבאר בעז"ה. וכל זה בתחלת לכתו והרגלו בדרכי החכמה. כי אם ירבה דעת ויתאמץ ביותר, הנה באחריתו יתהפך מלב הנפש כולו, ומה שהיה קשה עליו בתחלה, יקל בעיניו ויקטן מאד. ומה שהרחיק בתחלה, יקרב בסוף. וימתק וינעם לו הדבר שנדמה לו מר וכבד. כי השם ב"ה הכין הכל בתבונה ובדעת. וְשָׂם בכח האדם אמצעיים שעל ידיהן יקרב דרכי החכמה לנפשו, ולהעלות נרו תמיד מעלה מעלה, ולהעתיק נפשו מענין לעניין. והדברים רחבים ועמוקים, ויתבארו בעז"ה במקומם. ולא היה הכונה פה רק להודיע שדרכי החכמה מנגדות לטבעי כחות הנפש. והיה זה הצעה לדברי החדר הסמוך. כי בו נדבר על ציורי הנפש וכוחותיה בעז"ה: