גן נעול, בית ראשון ג׳:ו׳Gan Naul, House I 3:6
א׳בחלון הראשון כבר כתבנו שיש בנפש האדם כחות ידועות שאין כדמותם וכתבניתם כלל בנפש בעל חי אחר. והן כח החכמה, כח השכל, כח הבינה, וכח המדע. ועתה אודיעך כי ארבעה אלה הם מרפא לנפש האדם. הם משביעים אותה שובע גדול, הם מספיקים לה די מחסורה. לפי שפעולת הכחות האלו הם בענינים שהן ממעל לשמש. כי בכח החכמה יאסוף האדם חקי החכמה העליונה אל נפשו. ובכח השכל ישכיל להטעים לעצמו ולזולתו דרכי החכמה הנשגבים מבינת אדם וישכיל בענינים האלהיים. ובכח הבינה יבין מליצות החכמה ומאמריה והמשָׁלים והחידות והדברים העמוקים בחכמה ובסוד השם. ובכח הדעת ימצא דעת אלהים וכיוצא. וכמו שבארנו בעז"ה כל אלו הדברים במקומם. ולכן כאשר תשיג הנפש על ידן הענינים הנפלאים והרמים שהן ממין הנפש העליונה ומסוגה, תשבע מן הטובה הגדולה הזאת שובע שמחות. ועל זה נופל לשון שביעה על הנפש, וכדוגמת לשון הנבואה שאמר (עמוס ח, יא) "הנה ימים באים וגו' לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי יי'". והמשורר האלהי אמר (תהלים טז, יא) "תודיעני ארח חיים שובע שמחות את פניך". בקש על מתת החכמה והבינה שהן ארחות חיים, כדרך (משלי ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" ויתבאר בספר זה. ועל ידיהן תשבע נפשו ותשמח באור פני ה' הנאצל על הנפשות החכמות. ועל זה חתם "נעימות בימינך נצח". כי דרכי החכמה נעימים. כמו (משלי ג, יז) "דרכיה דרכי נועם" וגו' והתבאר בספר זה. ומלת "ימינך" על החכמה העליונה. כמו שרמזנו (חדר ב' חלון ה') למעלה. וכן אמר (תהלים טז, ה) "כי מימיני בל אמוט". ואמר עוד (שם סג, ו) "כמו חלב ודשן תשבע נפשי". ולפניו אמר "לראות עוזך וכבודך". וכאשר באר הנביא שכר המשביע נפש-נענה בטובו, ובדבריו אמר (ישעיה נח, יא) "ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נפשך". כי השם ב"ה משלם מדה כנגד מדה, ולכן זה שהשביע נפש-נענה, והפיק לרעב נפשו והשקיטו מצרתו וממחסורו, אין די אם יבורך בקניניו לבד, כי אלו לא ישביעו הנפש העליונה כמבואר למעלה. אלא יבורך בצחצחות ואז תשבע נפשו. ודע כי בהכפל שרש משרשי הלשון הזה, יורה על הרבוי וההפלגה. כמו "אדום" שם האדמימות, ו"אדמדם" כפול יורה על רבוי וחוזק האדמימות. יכן ירוק וירקרק. וכן מלת צח על הבהירות כמו "דודי צח ואדום" (שה"ש ה, י). ו"צחצחות" על הפלגת הבהירות שאליו נמשל האור העליון הנאצל על נשמת האדם, ועליו אמר "והשביע בצחצחות נפשך". כי כאשר יחול על הנפש תשבע שובע גדול ותשמח לעד. ועל אלו הדבקים בקנינים הארציים נאמר (חבקוק ב, ה) "אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע". ומקרא זה נכתב על נבוכדנצר הרשע, ורמזנו על ענינו (חלון ה') למעלה. וכל זה מטעם המבואר שעל ידי החכמה תתפשט הנפש בענינים שאין להם גבול. ויוצא מזה שהשמחה הגמורה מנוחת הלב והשקט חפץ האדם, ינוחו במאורות הכחות הללו. לכן המעתיק נפשו מן הדברים התחתונים, ונדבק בחכמה ובכשרון מעשים, שמחתו תמידית וינוח בהשקט הדעת. ומטעם זה הפליגו הנביאים בטובת החכמים והצדיקים כמו (משלי ג, יג) "אשרי אדם מצא חכמה". "והולך בחכמה הוא ימלט" (משלי כח, כו). ורבות כאלה המורים על אושר החכמים בעוה"ז ובעוה"ב ובאו כולם מבוארים בספר זה. כי בעיני איש כזה יבוזו כל הדברים השפלים ויעתיק נפשו מהן, וירעה בעדן אלהים ובגן שעשועיה. ובמעט אשר השיגה ידו לקחת מן הדברים התחתונים ימצא שמחה. כמו שאמר נעים זמירות ישראל (תהלים לז, טז) "טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים". כי במעט שאסף ישמח יותר ממה שישמח התועה בכל סגולת המדינות והמלכים. כי זה התועה לא ישקוט בעבור שאין כח חמדתו שבע לעולם, וכן בשאר המדות, ואין מחלה גדולה מזאת. ועל זה רמז קהלת באומרו (קהלת ב, כו) "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" וגו'. פירוש לאדם טוב הנוהג בחכמה נתן השם ב"ה אור חכמה ודעת ושמחה. כי בהיותו חפץ לישר דרכיו בחכמה, ישמח בכל עניניו וכמו שכתבנו. ולהיפך באדם חוטא מדרך החכמה ונוהג בסכלות, נתן השם ב"ה ענין לאסוף ולכנוס. כי הכח הזה נטוע בנפש האצולה מן השם ב"ה, ועל כן לא ישמח לעולם וכמו שבארנו. ונודע מזה שבהיות החכמה גברת ממלכת בנפש, יהיה האדם מאושר בשני העולמות, ובנטותו ממנה לא יצליח לא בזה ולא בבא. ובעבור שלא נבראו שאר בעלי החיים בעבור החכמה, לכן נתן לכל כח מכחותם גבול בטבע, ובהשיגם זה הגבול ישישו וישקוטו. ולולי הגבול הטבעי שהוטבע בם, לא היתה תרופה לצרת נפשם בעבור המנע מהם כח החכמה והחכמה:
1